אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מ ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מ ס"ק ב

אות מ ס"ק א

והנה התוס' בשמעתין [לג, א] בד"ה וב"ה ה"מ תם וכו', הקשו מכמה דוכתין דנראה דקרא דובשרם יהיה לך מיירי בין תם ובין בעל מום, וא"כ הקישא דחזה ושוק הוי אפילו בעל מום, ותירצו דמ"מ אתי ק"ו דטמא ומפיק מהיקשא מאחר דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה בתם יעו"ש, נמצא מדברי התוספות דכיון דאפשר לאוקמי ההיקש לענין אחר אף דאין היקש למחצה אתי ק"ו ומפיק לה. ויל"ע מההיא דאמרינן ביבמות (דף פ"ו ע"א) עלה דר"מ דס"ל דמעשר ראשון אסור לזרים, דה"ט דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, מה תרומה אסורה לזרים אף מעשר ראשון אסור לזרים, ופריך ורבנן, ומשני מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל ע"כ, ומתבאר דטעמיה דר"מ הוא משום דאין היקש למחצה, דאף דיש לומר דההיקש הוא לענין דמעשר ראשון טובל, מ"מ אין היקש למחצה וילפינן נמי דאסור לזרים כתרומה, וכמו שנראה מדברי התוס' שם ד"ה אף מעשר ראשון טובל וכו' יעו"ש:

ויל"ע דהא י"ל ק"ו כעין ק"ו דשמעתין, לומר דמעשר ראשון מותר לזרים מק"ו דאונן דמותר במעשר כמו שמותר בתרומה, ומה אונן דאינו אוכל בקדשים קלים אוכל במעשר, זר דאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל במעשר, דהא אין לומר תרומה יוכיח דאף דזר אוכל בקדשים קלים אינו אוכל בתרומה, דאיכא למיפרך מה לתרומה דחמיר קדושתה דחייב עליה מיתה וחומש משא"כ במעשר דקיל, דאפילו לר"מ זר האוכל מעשר אינו חייב מיתה וחומש כדאמרינן התם, וא"כ שפיר יכולין אנו לדון ק"ו מאונן לענין מעשר, וכיון דאיכא ק"ו דמפיק לה מהיקשא אמרינן דההיקש הוא לענין דמעשר טובל ולא לאסור לזרים:

ובאופן אחר יש לעשות הק"ו כדוגמת הק"ו דשמעתין ממש, עפ"י מ"ש התוס' שם ביבמות בדף הנזכר ע"ב בד"ה מי שיכול לאוכלו בכל מקום וכו', דמתבאר מדבריהם דאפילו לר"מ דמעשר אסור לזרים מ"מ גזרת הכתוב הוא דיכול לאוכלו בטומאת הגוף יעו"ש, ואם כן כיון דאפילו לר"מ גלי קרא דטמא מותר במעשר א"כ ע"כ זר נמי מותר מקל וחומר, ומה טמא דאינו אוכל בקדשים קלים אוכל במעשר, זר שאוכל בקדשים [קלים] אינו דין דמותר במעשר, וכיון דאיכא ק"ו מפיק לה מהיקשא:

וי"ל דר"מ ס"ל כב"ש דשמעתין דס"ל דהאי ק"ו פריכא הוא, דאיכא למימר מה לטמא שהותר מכללו בעבודת צבור, ואע"ג דפירכא זאת דמה לטמא שהותר מכללו בעבודת צבור לא שייך הכא גבי מעשר, דהתם שאני דהבכור לכהן ולכהן טמא הוא דהתיר הכתוב לאכול, ואמרינן דכיון דהכהן טמא עצמו יש לו קולא זאת לעבוד עבודת צבור בטומאה, יש לו קולא זאת לאכול הבכור בטומאה, לא כן במעשר ראשון דללוי הוא דאנו מתירין לו שיאכל בטומאת הגוף, אף דבדידיה לא מצינו קולא זאת דעבודת צבור דלוי אינו ראוי לעבודה, די"ל דאף דלוי לאו בר עבודה מ"מ כיון דכהן טמא הותר בעבודת צבור הותר מכללו מקרי להקל באכילת הלוי בטומאת הגוף: ומ"מ אף דר"מ ס"ל כב"ש דהכא אכתי קשה דאיכא ק"ו מאונן דאוכל מעשר אף דאינו אוכל בקדשים קלים כאמור, וליכא שום פירכא דהא ליכא למימר מה לאונן דהותר מכללו לענין עבודה, דהא אונן אסור בעבודה מן התורה בין בקרבן יחיד ובין בקרבן צבור, כמ"ש הר"מ בפ"ב מהלכות ביאת מקדש דין ו', ואולי י"ל דכיון דהותר לכהן גדול לעבוד באנינות כמ"ש הר"מ בפרק הנזכר, ועמ"ש הרב משנה למלך שם גבי הא דכ"ג, שפיר מקרי דאונן הותר מכללו בעבודה לגבי כ"ג אלא דזה נראה קצת דוחק ודו"ק:

דעפי"ז מינח ניחא האי דיל"ע קצת על מה שכתבו התוס' [ביבמות שם], דאפילו לר"מ דזר אינו אוכל במעשר טמא אוכל, דהא בפרק הערל (דף ע"ד ע"א) מתבאר דלר"מ דאמר זר אסור במעשר ה"ה ערל דאסור, וה"ה דבכל דוכתי אמרינן דערל הוא כטמא, ובפרט לר"ע דמרבה ערל כטמא כדאמרי' בר"פ הערל [עא, א] ובכמה דוכתין, וא"כ מ"ש דלענין מעשר ערל אסור וטמא מותר. ואולם לפי האמור דר"מ ס"ל כב"ש דשמעתין דס"ל דמה שטמא הותר מכללו בעבודת צבור מעלה ומוריד לענין אכילה, אתי שפיר דהכי נמי לענין מעשר דטמא שאני דהותר מכללו בעבודת צבור, משא"כ בערל כהן דאסור בעבודה דלא הותר מכללו בעבודת צבור, כמו שכתבו התוס' בזבחים (דף ט"ו ע"ב) בד"ה טבול יום וכו' דלר"מ ודאי דערל לא הותר בעבודת צבור:

ונראה דאף מה שכתבו התוס' שם דסוגיא דהתם דלא כוותיה דר"ע דמרבה לערל כטמא, מ"מ ע"כ צ"ל דערל נמי לא הותר בעבודת צבור אפילו לפי סוגיא דהתם, דהא אמרינן התם (דף ט"ז ע"ב) גבי אונן, דס"ד דרבא לומר דאונן בקרבן צבור מרצה מק"ו מטומאה, מה טומאה שלא הותרה מכללו אצל כהן גדול בקרבן יחיד הותרה אצל הדיוט בקרבן צבור, אנינות שהותרה מכללה אצל כה"ג בקרבן יחיד אינו דין שהותר אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, ופריך התם, ומסקינן דאונן אפילו בקרבן צבור אינו מרצה יעו"ש, וא"כ ע"כ ערל לא הותר בעבודת צבור מק"ו דאונן, ומה אונן שהותר מכללו אצל כ"ג בקרבן יחיד לא הותר אצל כהן הדיוט בקרבן צבור:

ועוד דפשיטא דלהך סוגיא דהתם דהוצרכו תרי קראי לערל וטמא, ערל לא הותר בעבודת צבור כיון דלדידיה ערל לאו כטמא הוא לומר דדינו כטמא, דדוקא לר"ע דס"ל דערל כטמא צריך טעם למה לא יהיה כטמא לעבודת צבור, אבל לדידן פשיטא דלא הותר ערל בעבודת צבור דהא לא התיר רחמנא אלא טמא מת ולא עוד, ומנין לנו להתיר ערלות. אלא דכפי זה ק"ק אמאי לא הזכירו ב"ש בשמעתין לענין אכילת בכור כי אם זרים במתני', ובברייתא דאין מאכילין אותו לנדות, ולא הזכירו דערל לא יאכל בו כיון דאינו דומה לטמא דהותר מכללו בעבודת צבור. ובשלמא מה שלא הזכירו דאונן לא יאכל בו, י"ל דכיון דהותר מכללו אצל כה"ג אפי' בקרבן יחיד שפיר דומה לטמא, דמטעם דהותר מכללו בעבודת צבור אוכל וה"ה לאונן, אבל ערל דלא הותר מכללו כלל אינו אוכל:

עוד יל"ע לדברי ב"ש דאמרי מה לטמא שהותר מכללו בעבודת צבור, שהרי מצינו עדיפות בזר דהותר מכללו בעבודת במה דהזר כשר לעבוד בבמה, משא"כ טמא דאינו כשר בבמה כמו שמפורש בריש פ"ב דזבחים (דף ט"ז ע"א) יעו"ש, ונמצא דיש עדיפות בזה מה שאין בזה. ואין לומר דאין זה הותר מכללו שהרי לא נאסר שם מעולם, דהא בפ' הקומץ רבה (דכ"ה ע"א) קרי עון יוצא הותר מכללו בבמה יעו"ש, אלא די"ל דאף דמקרי מותר מכללו מ"מ הותר מכללו דטמא עדיף דהותר בעבודת צבור, דבמקום שנאסר הטמא בעבודת יחיד במקדש הותר בצבור, משא"כ זר בבמה דלא נאסר שם בבמה בשום אופן, דנהי דהותר מכללו ממה שנאסר בעבודה במקדש מ"מ בבמה לא נאסר בשום צד. וכיוצא לזה מתבאר מדברי רש"י והתוס' בפ"ב דזבחים (ט"ז ע"ב) ד"ה שכן לא הותרו מכללן יעו"ש ודו"ק:

עוד יל"ע אמאי לא אמרו ב"ש מה לטמא שכן יש לו תקנה כשיטהר מטומאתו תאמר בזר שאין לו תקנה, דכיוצא לזה אמרינן ברפ"ב דזבחים (דף ט"ז ע"ב) דמייתי דאונן מחלל עבודה מק"ו דבע"מ, ופריך מה לבע"מ וכו', ומשני זר יוכיח, ופריך מה לזר שאין לו תקנה יעו"ש. ואף דלב"ש י"ל דניחא להו בפרכתם דמה לטמא דהותר מכללו בעבודת ציבור, דנ"מ לומר דאין מאכילין לנדות מטעם דלא הותרה טומאה זאת בעבודת צבור כדאמרי' בברייתא, משא"כ אי הוו אמרי מטעם דיש לו תקנה דה"ה נדות דאוכלות דיש להן תקנה, מ"מ לב"ה דדחו סברת ב"ש ואמרו אטו בעבודה קאמרינן באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף, אכתי י"ל דשאני טמא דיש לו תקנה, וי"ל והוא פשוט:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה