אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לז ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לז ס"ק ד

אות לז ס"ק ג

ואולי דבכלל מ"ש הר"מ ברפי"ח דפסולי המוקדשים דין ג' וז"ל, כל קרבן שנאמר שהוא פסול בין שנפסל במחשבה בין במעשה בין שאירע בו דבר שפסלו, כל האוכל ממנו כזית במזיד לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה, מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין עכ"ל, דממ"ש הר"מ בין שאירע בו דבר שפסלו משמע דאפילו נפסל בדבר שלא נעשה בו עבירה הוא בכלל לאו זה, וא"כ ה"ה קדשי מזבח שמתו איתא באזהרה זאת, ואם אכל כזית מקדשים שמתו חייב שתים משום נבלה ומשום לא תאכל כל תועבה, וכיון דקי"ל [פסחים כא, ב] דכל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, ה"ה דקדשים שמתו אסורים בהנאה מאזהרה זאת דלא תאכל כל תועבה. וכיוצא לזה אמרינן בפרק כל הבשר (דף קי"ד ע"ב) דלרב אשי בשר בחלב דאסור באכילה ובהנאה הוא מהאי קרא דלא תאכל כל תועבה, מטעם זה דכל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה יעו"ש, וי"ל דה"ה בפסולי המוקדשין: אלא דיש לדחות דלאו זה דלא תאכל כל תועבה אינו אלא כשנפסל הקרבן אחר זביחה, וכן כתב החינוך בפ' ראה סי' תע"ח שכתב וז"ל, וכמו כן אם יפסל הקרבן בשום צד אחר זביחתו ג"כ בזה יש בו לאו וכו' עכ"ל, וכן כתב הר"מ בספר המצות מצוה [לא תעשה] ק"מ שדקדק לומר וז"ל, או שהיה אותו קרבן נפסל אחר שחיטתו בדרך מדרכי ההפסד עכ"ל, הרי דדקדקו דוקא אחר זביחתו, וא"כ בקרבן שמת קודם זביחה מנין לנו דהוא בכלל לאו זה, די"ל דלאו זה לא נאמר אלא בנשחט הקרבן ויצא מידי נבלה והוצרך לאו זה לאוסרו, אבל במת שבלאו הכי הוא נבלה אינו בכלל לאו זה: ועוד דאפילו את"ל דקדשי מזבח שמתו הם בכלל לאו זה דלא תאכל כל תועבה, מ"מ נראה דהוא דווקא לענין אכילה אבל לא לענין הנאה, שהרי כתב הר"מ בפ"ב מהל' שגגות דין י"ד וז"ל, שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם, ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה, ויקטיר אמורין לערב והבשר יאכל וכו' עכ"ל, וכתב מהר"י קורקוס בביאורו כ"י והביא דבריו מרן הכ"מ בקיצור וז"ל, ואיני יודע מה הנאה היא זאת כי כיון שאינו נאכל מפני שאין הדם נזרק וכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל מה הנאה יוכל ליהנות בבשר קדש, והרי זבח שנפסל הוא נשרף, וזה זבח פסול הוא כי דם ששקעה עליו חמה נפסל הזבח כמבואר ספ"א מהל' פסולי המוקדשין [הל' ל"ז] עכ"ל, ואם איתא דכל זבח שנפסל אסור בהנאה ג"כ מלאו דלא תאכל כל תועבה, א"כ למה הוצרך הרב מטעם דמה הנאה יוכל ליהנות כיון דזבח פסול הוא ונשרף, דכוונתו לומר דכיון דאיכא מצוה לשורפו דמצות עשה לשרוף כל פסולי המוקדשין כמ"ש הר"מ בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין דין א', א"כ איך אפשר שיהנה מהם, ואם איתא עדיפא מינה הו"ל להקשות, דאי אפשר ליהנות בו דאיכא אזהרה דלא תאכל כל תועבה, אלא ודאי דלאו זה אינו אלא לענין אכילה ולא לענין הנאה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה