מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לז ס"ק ג
ולדעת רבינו הרמב"ן והרא"ש בפסקיו [פירקין סי' א'] דנראה דס"ל דהא דאינו נמכר באיטליז וכו' אינו אלא מעלה מדרבנן כמו שנראה מדבריהם בשמעתין, ע"כ צ"ל דקרא דלא תפדה איצטריך לענין גיזה ועבודה וס"ל כסברת התוס' דזבחים. ואולם י"ל דס"ל דלעולם לענין גיזה ועבודה לא איצטריך קרא, כיון דבפסולי המוקדשים הגוזז והעובד בהם לוקה דאהדרי' קרא לאיסוריה דלאו דלא תגוז ולא תעבוד, ואין חילוק בין בכור לפסולי המוקדשים, וקרא דלא תפדה איצטריך לענין שלא יצא לחולין לגמרי ע"י הפדיון, לענין אם מת הבכור בלא שחיטה שיהא מותר למוכרו לגוי או להאכילו לכלבים, דאף על גב דבפסולי המוקדשים נמי אסור בהנאה מדכתיב ואכלת ולא לכלביך, מ"מ אינו אלא לאו הבא מכלל עשה, ואתא קרא לומר דבבכור איכא לאו דלא תפדה, דקא מזהיר לן רחמנא דלא יחול הפדיון, דאפילו אם עבר ופדאו ורצה ליהנות בו למוכרו לגוי וכיוצא, עובר בלאו דלא תפדה דעבר אמימרא דרחמנא, דרחמנא אמר דלא יועיל הפדיון והוא מוכרו לגוי בסמך של הפדיון:
ואין לומר דלגבי איסור זה ואכלת ולא לכלביך נמי י"ל דאהדריה קרא לאיסוריה, דלענין זה להאכילו לגוי או לכלבים אחר פדיון נמי כדקאי קאי, דהא אפילו אם נאמר דאהדריה קרא לאיסוריה, הא קודם פדיון אם מת הא קי"ל דקדשים שמתו אפילו תמימים אין בהם מעילה מדאורייתא כ"א מדרבנן כיון דלא חזו לגבוה, וקדושת דמים לית בהו דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים, וכדאמרינן בפ"ג דמעילה (דף י"ב ע"א), וכיון דליכא מעילה מדאורייתא עכצ"ל דגם במזיד אם נהנה ממנו ליכא לאו דמעילה, וא"כ נמצא דאפילו אהדריה קרא לאיסורא לא אהדריה ללאו, ואין כאן אלא איסור הבא מכלל עשה דכתיב ואכלת ולא לכלביך:
ואע"ג דכפי זה נמצא דאפילו אחר פדיון אם מת אסור בהנאה מן התורה, דכיון דאסר הכתוב להאכילו לגוי או לכלבים ה"ה שאר הנאות דאסור בהנאה לגמרי וטעון קבורה, וכמ"ש התוס' לקמן בפירקין (דף ל"ב ע"ב) ד"ה פסק וכו' יעו"ש, וא"כ כ"ש קודם פדיון דאם מת אסור בהנאה, דכל מה שאמרו דאין מועלין מדאורייתא אלא מדרבנן, היינו לומר דהנהנה ממנו אינו חייב לשלם הקרן ממה שנהנה מן התורה אלא דחיוב תשלומין הוא מדרבנן, ובהדיא אמרינן בפ' בתרא דתמורה (דף ל"ב ע"א) במתני' דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה שמתו יקברו, וכבר נודע דכל הנקברים הוא משום דאסירי בהנאה כמ"ש רש"י שם (בדף ל"ג ע"ב) גבי מתניתין ואלו הן הנקברים, וצריך לידע הא דאסור בהנאה קדשים שמתו מאיזה אזהרה, דמאזהרת מעילה אי אפשר דהא אמרינן דקדשים שמתו אין בהם מעילה מן התורה, ועל כרחך צריך לומר דמפסולי המוקדשים ילפינן לה דכתיב ואכלת ולא לכלביך, דכל שכן בקדשים תמימים שמתו, ונמצא דליכא לאו בפני עצמו לאסור קדשים שמתו:
איברא דראיתי להתוס' בפ"ג דמעילה (דף י"ג ע"א) ד"ה אתיא העברה וכו' דכתבו וז"ל, דאי לאו האי קרא דהכא דאסר חלב במוקדשים לא הוה דרשינן בפסולי המוקדשין דבשר אתי למעוטי חלב, דלא הוה ידעינן לה למאי קאתי בשר למעוטי, אבל השתא דאסר חלב במוקדשין קאתי בשר לומר אבל חלב כדקאי קאי, תדע מדאיצטריך לכתוב ולא תגוז בכור צאנך ואסר גיזה בקדשים ואמאי צריך, תיפוק ליה מדאמר גבי פסולי המוקדשים תזבח ולא גיזה, אלא ודאי לא הוה ידענא למאי קאתי תזבח למעוטי, אבל השתא דאסר גיזה בקדשים א"כ אתי תזבח לומר אבל גיזה כדקיימא קיימא עכ"ל. נמצא דלא דרשינן הני דרשות בפסולי המוקדשין אי לאו דגלי קרא דאסר במוקדשין קודם פדיון, וא"כ בדרשא דואכלת ולא לכלביך אי לאו דגלי קרא במוקדשין דמתו או נטרפו דאסורין בהנאה מניין לנו לדרוש הכי בפסולי המוקדשין:
הן אמת דדברי התוס' תמוהים ממה שהביאו ראיה מגיזה מדאיצטריך קרא לאסור גיזה במוקדשין, דלכאורה נראה דלאו ראיה היא דהתם שאני דאיצטריך קרא לומר דאיכא לאו בדבר והגוזז והעובד לוקה, משא"כ מקרא דפסולי המוקדשין דהו"א דליכא אלא איסור עשה דתזבח ולא גיזה דהוי לאו הבא מכלל עשה. וכבר תמה כן הרב משנה למלך בפ"א מהלכות מעילה דין ז' והניחו בצ"ע יעו"ש:
ולפי חומר הענין נלע"ד לומר במה שנדקדק בדברי התוספות הנזכרות שכתבו וז"ל, תדע מדאיצטריך לכתוב לא תגוז בכור צאנך ואסר גיזה בקדשים וכו', דלמה הוצרכו לומר לא תגוז בכור צאנך וג"כ דאסר הכתוב גיזה בקדשים, אלא נראה דכוונתם על פי הספרי דפרשת ראה בפסוק כל הבכור שכתבנו לשונו לעיל [או"ק ב'], דרצה ללמוד התנא איסור גיזה ועבודה בקדשים מק"ו דבכור, דקדשים חמירי דשייכי בכל הוולדות ואינן יוצאין לחולין במום כי אם ע"י פדיון, אלא דדחי ק"ו זה דכנגד חומרא זאת איכא חומרא אחריתי בבכור דקדושתו מרחם וקדושתו חל אפילו על בע"מ קבוע, ולכן איצטריך קרא לקדשים, ומסיים הספרי ת"ל בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש. וכתב מהר"א נחום ז"ל בביאורו וז"ל, מצאתי כתוב בקרך וצאנך תקדיש לא תעבוד הכי דריש ליה כל בקרך וצאנך אשר תקדיש לא תעבוד ולא תגוז, ולפיכך ע"כ לא יצא הבכור אלא ללמד כדאמרינן לקמן בספרי עכ"ל. נמצא דכפי זה איכא קרא ללמד איסור גיזה בקדשים, וע"ז הוא מה שהקשה התוס' דלמה איצטריך קרא ללמד דין זה בין בבכור ובין בשאר קדשים, תיפוק ליה מדגלי קרא בפסולי המוקדשים תזבח ולא גיזה, דאע"ג דמהתם אין ללמוד כ"א לאו הבא מכלל עשה, מ"מ כיון דגבי בכור איכא לאו מפורש מסתמא אמרינן דדכותיה דבכור ממעט בפסולי המוקדשין דעובר בלאו וכ"ש במוקדשין גמורים, ולמה איצטריך למוקדשים, אם לא דאי לאו דגלי קרא במוקדשים לא הוה ידענא קרא דתזבח למאי קאתי. וא"כ בדרשא דואכלת ולא לכלביך אי אפשר דדרשינן הכי בפסולי המוקדשים אם לא גלי קרא במוקדשים גמורים: