אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לז ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לז ס"ק ב

אות לז ס"ק א

והנה כתבו התוס' בשמעתין דתמורה [ח, א] ד"ה בבכור נאמר לא תפדה וז"ל, דלעולם הוא בקדושתו לענין דאינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא עכ"ל, התוס' הכא אזלי לשיטתייהו דכתבו בריש פירקין [לא, א] דאיסור זה דאינו נמכר באיטליז הוא מדאורייתא, ומשום הכי איצטריך קרא דלא תפדה, דלעולם אינו יוצא מקדושתו לימכר באיטליז בפדיון. ומאי דלא כתבו התוס' דנ"מ דלעולם הוא בקדושתו לענין גיזה ועבודה, וגם לענין בכור שמת או נשחט ונמצא טריפה דכיון דאסור לישראל אסור בהנאה כדדרשינן ואכלת ולא לכלביך כמ"ש התוס' בפרקין [לב, ב] כנזכר לעיל, י"ל והוא פשוט דלענין זה אפילו אם מן הדין היה בכור נפדה אינו יוצא ע"י הפדיון מקדושה זאת, דהרי אפילו פסולי המוקדשים שנפדו ע"י מום אסורים בגיזה ועבודה, ואמרינן בפ"ב דמכילתין (דף ט"ו ע"ב) דהגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים, וכ"כ ג"כ בפסולי המוקדשים אחר שנפדו דרשינן ואכלת ולא לכלביך ואם מת או נמצא טריפה אסור, וא"כ מהיכא תיתי דע"י פדיון יוצא לחולין לענין דברים אלו בפדיון: דאין לומר דמשכחת לה דעל ידי פדיון יוצא לחולין כגון בכור שנולד במום והיה בעל מום מעיקרו, דלענין פסולי המוקדשים תנן בפרק ב' דמכילתין (דף י"ד ע"א) דכל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן דיוצאין לחולין ליגזז וליעבד אחר פדיונן, דהא קתני עלה חוץ מן הבכור והמעשר, וכתב רש"י דבכור ומעשר אפילו במומן חלה עליהם קדושה חמורה דבכור רחם מקדשו יעו"ש, דגבי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן כיון שאינן קדושת הגוף דע"כ לדמיו הקדישו, אפילו קודם פדיון מותרים בגיזה ועבודה, אלא דמדרבנן אסרו בגיזה ועבודה גזירה אטו קדושת הגוף כדאמרינן בגמרא התם, אבל בבכור דאפילו בעל מום חל קדושת הגוף עליו מהיכא תיתי דע"י פדיון יוצא מקדושתו:

וכמו ששיערנו בדברי התוספות אלו דתמורה כן יש לדקדק מדברי רש"י בפ' קמא דב"ק (דף י"ג ע"א), שכתב שם בד"ה בבכור, תם נאמר לא תפדה פדיון הוא דלית ליה דליפוק מקדושת בכור למכור באיטליז ולשקול בליטרא, אבל נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושתו עכ"ל, וזה כדברי התוספות דליכא למימר לענין גיזה ועבודה מטעם האמור. וכבר כתבתי כן בספר קהלת יעקב באות פ' [סי' רס"ה ערך פסולי המוקדשין] דף צ"ג ע"ג, אלא שכתבתי שם דיש לדחות, דאכתי י"ל דאיצטריך קרא דלא תפדה לענין גיזה ועבודה, ונ"מ לעבור עליו בלאו, מה שאין כן ממאי דדרשינן תזבח ולא גיזה דהוי לאו הבא מכלל עשה יעו"ש, ודברים אלו נכתבו שלא בהשגחה וטעות הוא בידי, דהא אמרינן דהגוזז והעובד בפסולי המוקדשין אחר פדיונן סופג את הארבעים, וע"כ איכא לאו דלא תגוז ולא תעבוד, ולא אמרינן כיון דאיתקש לצבי ואיל מפקיע לגמרי מלאו וכי כתיב תזבח ולא גיזה איסורא בעלמא הוא, אלא אמרינן אהדריה לאיסורא, וכמש"כ התוס' בפ"ב דמכילתין (דף ט"ו ע"א) ד"ה ואהני וכו' יעו"ש: ואפשר דכונתי שם לומר דמנין לנו לומר דאמרינן דאהדריה לאיסורא, דבהכי יקשה מה שהקשו התוס' שם בהא דאמרינן התם אי כתב רחמנא חלב הוה אמינא אהני היקשא למעוטי מכרת וכו', דאמאי לא אמרינן דהדריה לגמרי אף מכרת, וכתבו דצריך לחלק ולא כתבו מהו החילוק, וגם שם הקשו מההיא דטעמו ולא ממשו דאסור ואין לוקין עליו, ואין אנו אומרים [אהדריה לאיסוריה]. דלעולם דלא אמרינן אהדריה קרא לאיסוריה, ותזבח ולא גיזה אינו אלא לאו הבא מכלל עשה, ומאי דלוקה בגוזז ועובד היינו מקרא דלא תפדה דגבי בכור, דהזהיר הכתוב שלא יצא לחולין לגיזה ועבודה ע"י פדיון, דאע"ג דאם פדאו אינו לוקה דהא לא אהנו מעשיו ואינו פדוי, ועל מה שהפדה אותו אינו לוקה כיון שלא עשה מעשה, וכמו שכתב החינוך בפ' קרח בסי' שצ"ג, מ"מ אם עשה מעשה לגזוז או לעבוד בו ע"י הפדיון לוקה, דהא עיקר האזהרה הוא שלא יהיה פדוי להוציא אותו מקדושתו והרי זה עשה מעשה להוציאו מקדושתו, וכיון דזה הוא אפילו בבכור בעל מום מינה ילפינן לפסולי המוקדשין דאפילו אחר פדיונן לוקה על גיזה ועבודה, דכיון דגלי קרא דתזבח ולא גיזה בפסולי המוקדשין דאיכא איסורא אמרינן מסתמא דינו כבכור דאיכא לאו, וקרא דתזבח ולא גיזה אהדריה לאיסוריה, אבל אי לאו קרא דלא תפדה דבכור, לא הוה אמרינן מסברא דאהדריה קרא לאיסוריה, ובהכי לק"מ מכל מה שהקשו התוס'. באופן דמדברי רש"י ג"כ מוכח כמו שכתבו התוס' הכא בתמורה דליכא למימר דקרא דלא תפדה אתא לענין גיזה ועבודה: וראיתי להתוס' בפרק כל הזבחים (דף ע"ה ע"ב) ד"ה הפדו לי בכור בעל מום וז"ל, פירש הקונטרס שיצא לחולין ליגזז וליעבד, וקשה דאפילו בהך פדיון לא נפיק, מידי דהוי אשאר פסולי המוקדשים, וי"ל דמיירי בבכור בע"מ מעיקרו, אי נמי הוה נפיק לחולין טפי משאר פסולי המוקדשים, משום דשאר פסולי המוקדשים יש בדמיהם צורך גבוה משא"כ בדמי בכור ומעשר עכ"ל:

הנה מה שתירצו דמיירי בבכור בעל מום מעיקרו, יש לתמוה דלגבי בכור דקדיש קדושת הגוף בפטר רחם אפילו בעל מום, מה מעלה ומוריד היותו בעל מום מעיקרו, דזה לא שייך אלא במקדיש בע"מ דקדם מומו להקדישו דאינו אלא קדושת דמים, ואפילו קודם פדיון מותר בגיזה ועבודה מן התורה כאמור, אבל גבי בכור דבעל מום קדיש קדושת הגוף ומן התורה אסור בגיזה ועבודה אמאי נפיק ע"י פדיון, מ"ש מפסולי המוקדשים דקדם הקדשם למומן:

ובתירוץ ב' שכתבו דשאני פסולי המוקדשין דיש בדמיהם צורך גבוה, יל"ע דאמרינן בספרי פרשת ראה [טו, יט] בפסוק כל הבכור, אין לי אלא בכור שאר קדשים מנין, ודין הוא ומה הבכור שאינו נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין בלא פדיון אסור בגיזה ועבודה, שאר כל הקדשים שנוהגין בכל הוולדות ואינן יוצאין לחולין אלא בפדיון אינו דין שיהיו אסורים בגיזה ועבודה, לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה על בע"מ קבוע, תאמר בקדשים שאין קדושתן מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע, ת"ל בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש עכ"ל. וכיוצא ללשון זה אמרינן בספרי פ' ראה [יב, טו] גבי פסוק פסולי המוקדשין גבי הא דאין נשחטין אלא על מום קבוע יעו"ש. ולפי דברי התוספות אמאי לא עביד הספרי ק"ו מבכור באופן זה, ומה בכור בע"מ שאין בו צורך גבוה אסור בגיזה ועבודה, קדשים שיש בהם צורך גבוה אינו דין דאסורים בגיזה ועבודה. ובקדשים תמימים או אפי' בע"מ קודם שנפדו שאנו דנין עליהם אי אסורים בגיזה ועבודה, שייך טפי מעלה זאת דיש בהם צורך גבוה, יותר ממ"ש התוס' דיש סברא לומר דפסולי המוקדשים אחר שנפדו שיהיו אסורים בגיזה ועבודה טפי מבכור מכיון שיש בדמיהם צורך גבוה, כיון דאחר שנפדו אנו דנין ואחר שנפדו כבר אין בהם צורך גבוה, ועם כל זה מפני שקודם פדיון היו דמיהם צורך גבוה אפי' אחר פדיון יש להם מעלה, וכ"ש בקדשים תמימים או בע"מ קודם פדיון דעדיין הם בקדושתם דצורך גבוה ופשיטא דעדיף טפי, וא"כ אמאי לא עביד הספרי כי האי ק"ו. ועוד דכנגד מעלה זאת דיש לפסולי המוקדשים דדמיהם צורך גבוה, יש מעלה אחרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושתו חל על בע"מ קבוע מה שאין כן בקדשים:

באופן דמדברי רש"י והתוס' דזבחים נוכל לומר דאיצטריך קרא דלא תפדה דבכור, כי היכי דלא נימא דיוצא לחולין לענין גיזה ועבודה דבע"מ מעיקרו לפי תירוץ הראשון שתירצו התוס', או אפילו בבע"מ דאחר שנולד, אבל הכא בתמורה לא ס"ל להתוס' הכי, דמשום הכי כתבו דגמ' דאינו יוצא לחולין לענין דאינו נמכר באיטליז וכו':

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה