מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לו
מתני' [לא, א] ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור, כתב רש"י ז"ל, ושוקלין וכו' שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה ע"כ, והר"מ בפי' המשניות פירש באופן אחר וז"ל, מנה כנגד מנה חלק כחלק כגון שיחלקו אותה ו' או ז' ונותנים חלק בכף זה וחלק בכף זה ר"ל כפות מאזנים, וזה מותר בבכור בלבד, אבל מעשר לא לפי שנראה כאילו הוא מוכר וכאילו מחליף חלק זה בחלק זה וכו' עד כאן לשונו, וכן נראה מדברי הר"ם בספר היד נמי בפרק א' מהלכות בכורות [הי"ח] לענין בכור, ובפרק ו' שם [ה"ו] לענין מעשר כתב וז"ל, לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר כדרך ששוקלין בבכור מפני שהוא נראה כמוכר עכ"ל, וכתב מרן הכ"מ שם דדקדק הר"ם כן ממתניתין דקתני דשוקלין מנה וכו' בבכור, דמשמע דוקא בכור אבל לא במעשר:
ויל"ע דאמרי' בירושלמי בריש פ"ק דמעשר שני, גבי מתני' מעשר שני אין מוכרין אותו ולא שוקלין כנגדו, דקא מבעיא לן התם עלה דאין שוקלין כנגדו, האחין שחלקו מהו שישקלו זה כנגד זה ולא איפשיטא יעו"ש, ואם איתא אמאי לא פשטה ממתני' דקתני דשוקלין מנה כנגד מנה בבכור אבל במעשר אסור, דהאחים שחלקו בשר מעשר אינם יכולין לשקול מנה כנגד מנה מפני שהוא נראה כמוכרו, וא"כ גבי מעשר שני דאסור למוכרו נמי פשיטא דהאחין שחלקו אינן יכולין לשקול זה כנגד זה מנה כנגד מנה דנראה כמוכרו. וראיתי להר"מ בפ"ג מהל' מעשר שני דין כ' שכתב האחין שחלקו מעשר שני אין שוקלין זה כנגד זה עכ"ל, וכתב מרן הכ"מ שם ומיהו יש לתמוה למה פסקה לחומרא כיון דמלתא דרבנן הוא ה"ל למפסק לקולא וצ"ע עכ"ל. ואפשר לומר דפסק לחומרא מטעם דלא גרע מדין מעשר בהמה, דאף דאיסור מכירה בבעל מום בשחוט אינו אלא מדרבנן עם כל זה אסור לשקול מנה במנה מפני שנראה כמוכר, וה"ה גבי מעשר שני דאף דאיסור זה מדרבנן אזלי' לחומרא. אבל מ"מ מהירושלמי קשה אמאי לא איפשיטא מהא דמעשר בהמה:
ועוד צריך להבין במ"ש הר"מ בפ"א מהל' בכורות לענין בכור בדין י"ח וז"ל, אבל בשר בכור תמים אינו נמכר מפני שהוא בשר קדש, וכהנים שנמנו עם הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה עכ"ל, וכתב מרן הכ"מ דמפשטא דמתני' משמע דארישא דמתני' קאי דקתני דבכור בע"מ אינו נשקל בליטרא, ומדברי רבינו כאן נראה שהוא מפרשה בבכור תמים בזמן המקדש עכ"ל. ונראה דה"ט דמפרש הר"מ מתני' בתם, דאילו קאי ארישא דבע"מ מ"ש רישא דקתני כל פסולי המוקדשין נשקלין וכו' חוץ מן הבכור והמעשר דאינן נשקלין בליטרא, דאע"ג דמעשר אינו נמכר אפי' שחוט מדרבנן, מ"מ מוקמינן לה בגמרא במעשר של יתומים דמותר למוכרו דאוקמוהו רבנן אדאורייתא, וא"כ בסיפא דקתני שוקלין מנה במנה בבכור מ"ש דנקט בבכור דוקא דמשמע דדין זה אינו כן במעשר, ואם איתא דקאי ארישא דבעל מום, ואתא מתני' לאשמועינן דאיכא אופן היתר לשקול מנה במנה, א"כ ה"ה במעשר בההוא אופן דמיירי רישא דהיינו מעשר של יתומים. אשר ע"כ פי' הר"מ דלא נגע ולא פגע הך סיפא בענין איסור משקל דבעל מום, כי אם דין בפני עצמו הוא לענין איסור מכירת בשר דבכור תם, דאסור למוכרו מפני שהוא בשר קדש, דהיינו דוקא מכירה ממש, אבל כהנים שותפין בבכור שחלקו הבשר ביניהם מותר לשקול מנה כנגד מנה ולא חיישינן משום דמיחזי כמכירה, ועל זה דקדק התנא לומר דוקא בכור אבל מעשר לא:
וצריך טעם מ"ש מעשר מבכור, דכיון דמעשר בעל מום בשחוט איסור מכירה הוא מדרבנן, ועם כל זה אסרו חז"ל מנה כנגד מנה מפני שנראה כמוכרו, א"כ ה"ה בבשר בכור תם אף דאיסור מכירה מדרבנן, מ"מ למה לא החמירו כמו שהחמירו במעשר, וכמו שהחמירו לענין מעשר שני כאמור. ועוד ק"ק דמנ"ל להר"מ לומר דבמעשר אפילו בע"מ שחוט מדרבנן אין שוקלין מנה כנגד מנה, הא כיון דמתני' מיירי בבשר בכור תמים י"ל דדכוותה קא ממעט התנא דדוקא בכור, אבל מעשר דכוותיה דהיינו בשר מעשר תמים אחר הקרבה דהאחים שחלקו הבשר אינן יכולין לשקול מנה כנגד מנה, דכה"ג מסתבר דבמעשר אסור, דלא מבעיא למה שצדדתי לעניות דעתי בסברת הר"מ בספר קהלת יעקב באות פ' [סי' רס"ה ערך פסולי המוקדשים] דף צ', דס"ל דמעשר תמים אפילו שחוט הוי מה"ת, דודאי יש סברא לחלק בין בכור למעשר, דכיון דעיקר איסור מכירת בשר בכור תמים אינו אלא מדרבנן משום גנאי דבשר קדש הוא, אין לאסור חלוקה דמנה כנגד מנה כיון דלאו מכר הוא אלא דנראה כמוכרו, משא"כ במעשר כיון דעיקר מכירה גמורה הוא מדאורייתא, שפיר י"ל דגזרינן חלוקה דמנה כנגד מנה אטו מכירה גמורה, אלא אפילו לסברת מרן הכ"מ ומוהר"י קורקוס שכתבתי שם, דס"ל בעד הר"מ דאפילו שחוט דתם במעשר הוא מדרבנן, מ"מ מסתבר טפי דגזרינן חלוקה דמנה כנגד מנה בבשר דתם משום דלא חשיב גזירה לגזירה, דמאי דאסרינן מכירה בשר דתם לאו דווקא משום דגזרינן שחוט אטו חי, דבלא גזירה זאת מסתבר לאסור מכירה בבשר תם מטעם דהוי גנאי למכור בשר קדש, כדאסרינן מהאי טעמא בשר בכור תם, דודאי מאי דאסרינן בבשר בכור לאו משום דגזרינן אטו חי, דהא אע"ג דקי"ל כר"נ [תמורה ז, ב] דבכור תם חי אינו נמכר בזמן שבית המקדש קיים, מ"מ אין הטעם משום דאיכא איסורא דאורייתא למכור, אלא משום דממון גבוה הוא ולית ליה לכהן זכותא בגוויה כל זמן שלא הקריבו, וא"כ מה שאסרו בשר בכור תם למכור אינו משום דגזרינן שחוט אטו חי אלא משום גנאי דהוי בשר קדש וא"כ ה"ה בבשר מעשר תם, וכיון דאינו משום גזירה דשחוט אטו חי שפיר י"ל דאסרינן מנה כנגד מנה משום דנראה כמוכרו וגנאי הוא כלפי בשר קדש, משא"כ בבשר בעל מום דאינו אלא משום דגזרינן מכירה דשחוט אטו חי, דלא מסתבר לומר דגזרינן חלוקה דמנה כנגד מנה דנראה כמוכרו אטו מכירה גמורה, כיון דמכירה גמורה הויא משום מכירה דחי והוי כעין גזירה לגזירה. ודע דנראה פשוט דלפי סברת הר"מ כ"ש בכור בעל מום דחולקין מנה כנגד מנה, דשותפין שקנו בכור בעל מום חי או שנולד להם בשותפות בכור ונעשה בע"מ או האחין הבאים לחלוק, פשיטא דיכולין נמי לשקול מנה כנגד מנה דאם בתמים מותר כ"ש בבעל מום: ואולם מה שאני מסתפק בדעת הר"מ אי גם בטבח שמכר בע"מ שחוט לקצת בני אדם, אם המוכר עצמו יכול לשקול מנה כנגד מנה דכיון דע"י משקל זה מטי ליה הנאה דאינו מוכר להם באומד ויש לו פסידא, כיון דמחלק אותה לקצת ב"א חלק כחלק הרי הוא יכול לשום דמי הבכור בדקדוק וליקח חלק כחלק מהקונים, משא"כ אם לא יעשה כן צריך שימכור להם מאומד ויבא לידי פסידא. ואפשר דבענין מכירה שהטבח מוכר להרויח, גם באופן זה דמנה כנגד מנה חשיב בזיון, ולא הותר אלא בשותפין שיש להם בכור או קנו בכור מחיים לא לצורך סחורה כי אם לצורך אכילת ביתם, דכל כה"ג ליכא בזיון כיון דאינו נוהג בו דרך חולין ליהנות במכירה, דעפי"ז אפשר ליישב מאי דלכאורה קשה לפירוש הר"מ מההיא דאמרינן בפרק אין צדין (דף כ"ח ע"א), דאמרינן התם דתניא אמר ר' יהושע שוקלין מנה כנגד מנה ביו"ט, אמר רב יוסף הלכה כר"י הואיל ותנן בבכורות כוותיה דתנן פסולי המוקדשין וכו' א"ל אביי ודלמא לא היא וכו' ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול אבל הכא דמחזי כעובדין דחול לא ע"כ. ורש"י ז"ל לפי שיטתיה בפירוש מתני' דבכורות פירש שם וז"ל, ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' דהתם מכירה הוא ואין דרך לשקול בשר הנמכר במנה כנגד מנה, אבל הכא וכו' קא עבדין עובדין דחול דהא חלוקה היא וכן דרך כל החולקין עכ"ל. וזה אתי שפיר כפי פי' רש"י דמתניתין דמכירה הוא ששוקל בחתיכת בשר חולין שנשקל בליטרא, אבל לדעת הר"מ מתני' מיירי בחלוקה נמי הרי מתני' נמי עובדין דחול הוא כההיא דר"י:
אמנם לפי האמור יש ליישב קצת דלדעת הר"מ אינו מפרש כפירוש רש"י אלא הכי מפרש הסוגיא, דאביי ס"ל דהא דר"י דשוקלין מנה כנגד מנה ביו"ט מיירי בכל אופן, בין בשותפין שקנו בהמה בחייה ושחטו אותה לצורך אכילתם ולא למכירה, ובין בטבח ששחט בהמה למכור לקצת בני אדם, דכה"ג נמי דמכירה דמוכר להם בשר שחוט מותר לשקול מנה כנגד מנה, וע"ז קאמר אביי דע"כ לא קאמרי רבנן גבי בכור דמותר כ"א דוקא בשותפין, שבאים לחלוק ביניהם בבהמה שלקחו מחיים לצורך אכילתם דווקא ולא למכירה, דבכה"ג לא חשיב כעובדין דחול כיון דלא עבדי הכי בדרך מכירה וסחורה להרויח כי אם לצורך אכילתם, ובכה"ג לא חשיב בזיון קדשים, דדוקא כשעושה הטבח כן למכור ולעשות סחורה חשיב כעובדין דחול דעביד לקודש חול, אבל בחלוקה שלא לצורך סחורה לא חשיב דעביד לקודש חול, וא"כ לענין יו"ט נמי לפי מתני' דבכורות דווקא חלוקת השותפין מותר, אבל טבח העושה כן למכור לאחרים חשיב כעובדין דחול ואסור, דס"ל לאביי דכיון דקי"ל כרבנן [שם] לענין יו"ט דאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר דאינו תלוי בשינוי, א"כ אפילו דמשנה אופן המשקל שלא כדרך חול כל דהוי דרך מכירה וסחורה אפילו בכה"ג דמנה כנגד מנה אסור אף דאיכא שינוי: וכבר ראיתי להרב ברכי יוסף נר"ו בא"ח סימן ת"ק אות א' שכתב דשמע מקשים להר"מ מדברי אביי דפרק אין צדין, וכתב ליישב וז"ל, ואפשר דס"ל להר"מ דהא דאביי לאו הלכתא היא וכמ"ש הפ"ח בדין זה עכ"ל. ולע"ד אחר המחילה הראויה אליו אין זה מן הישוב, דמאי דלא קי"ל כאביי לאו משום דלא קי"ל כוותיה במאי דס"ל בפירוש דמתני' דבכורות, דבמאי דס"ל בפירוש מתניתין ליכא מאן דפליג, ומאי דלא קי"ל כוותיה הוא לענין יו"ט, דאף דאביי נראה דס"ל דלכו"ע כל שהוא בדרך מכירה מותר מנה כנגד מנה ואין לאסור אלא בחלוקה דכל החולקין מחלקין כן מ"מ אנן לא ס"ל הכי, אבל למה שנראה מדבריו דפירוש מתני' הוא על דרך פירוש רש"י ולא כפירוש הר"מ, מנין לנו לומר דפליגי עליה דאביי כיון דאפושי פלוגתא לא מפשינן וזה פשוט:
עוד כתב הרב הנזכר שם וז"ל, ואין להקשות על הר"מ דמוקי מתני' בבכור תם, ממאי דאתמר בירושלמי בפרק אין צדין [ה"ו] דתני רבי חייא ור"ש ברבי הוו שוקלין מנה כנגד מנה בבכור, ופשיטא דאיירי בבעל מום דר"ח ור"ש לאו כהנים ולאו בזמן הבית, די"ל דרצו להחמיר על עצמם גם בבעל מום עכ"ל. וכשאני לעצמי לא זכיתי להבין דבריו, דכבר כתבנו דלפי פירוש הר"מ דמוקי לה בבכור תמים פשיטא ודאי דכ"ש וק"ו בבע"מ, דאע"ג דבכור בע"מ נמי אסור לשקול בליטרא כדרך חולין כדתנינן התם במתניתין, מ"מ בכה"ג דהוא שוקל מנה כנגד מנה לא חשיב כשוקל בליטרא ומותר, וא"כ מאי ק"ל מירושלמי, ואיך שייך לומר דגם בבע"מ החמירו על עצמן, דזה אינו חומרא כי אם מן הדין דבכור ומעשר אפילו בע"מ אינו נשקל בליטרא, ולדעת התוספות [לא, א] מתניתין ס"ל דאיסור זה מדאורייתא וא"כ לא היה אפשר להם לשקול באופן אחר כי אם ע"י מנה כנגד מנה: