אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לד ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לד ס"ק א

אות לג

והנה לענין הלכה, כללות היוצא מדברי רבינו הרמב"ן הוא, דאפי' לרבנן דקי"ל כוותייהו דאינו חשוד אלא על אותו דבר, ה"מ היכא דחמירא מיניה ואי נמי דקילא מיניה ואית בה אנפא דחומרא כגון שביעית ומעשר דהאי בעי חומה והאי לית ליה פדיון, אבל אי חשיד אחמירא חשיד לעבירה דכוותה כיון דהם שווים דשתיהן חמורות הם בכל, וכ"ש דחשיד בעבירה דקילא מינה. והא דפשיטא דחשיד אדכוותה או קילא מינה הוא דוקא דאותה עבירה דנחשד לא תקיף בה יצרא, אבל אם היא עבירה דתקיף בה יצרא אינו חשוד לקיל מינה דלא תקיף יצרא, די"ל דדוקא נחשד בזאת דתקיף יצרא אבל בקל דלא תקיף יצרא לא חשיד. והביא רבינו ראיה לזה מההיא דאמר רבא בפ' השוכר את הפועל (דף ס"ט ע"ב) דאמר זונה גויה וישראל מסובין חמרא שרי, דנהי דיצרא דעבירה תקיף להו דיין נסך לא תקיף להו, הרי דאע"ג דאיסור סתם יינם קיל מאיסור זנות בגויה, והיה ראוי לומר דמאן דחשיד אהאי חשיד אהאי, קמ"ל דכל היכא דהעבירה החמורה יצרו של אדם תקיף עליה אינו נחשד בעבירה דקילא מינה כיון דאין יצרו תקיף עליה:

ויש לעמוד בדברי רבינו מדברי תשובת הרמב"ן במיוחסות סימן ק"ע שכתב וז"ל, גם מה שאמרת החשוד על דבר קל אם חשוד על דבר חמור, אפילו על הקל ממנו אינו חשוד דמשומד לערלות אינו משומד לשחיטה, ולא אמרו משומד לדבר אחד הוי משומד לכל התורה כולה אלא במשומד ליין נסך וכו' וכדאי' בפ"ק דחולין [ה, א], ומ"מ במה שנחשד הרי אנו רואין אותו כמשומד גמור לאותו דבר, ואפי' בשבועה אינו נאמן שכבר הוא חשוד לעבור על השבועה על אותו דבר שהוא מושבע ועומד מהר סיני וכו' עכ"ל. ומרן הב"י ז"ל בסי' קי"ט עמד על דברי הרמב"ן בתשובה זאת, דאיך כתב דאפילו על קל ממנו אינו חשוד, דהא בשמעתין מפורש יוצא דהחשוד לחמור חשוד על הקל ממנו לכו"ע. ותירץ בתירוץ הב' והוא העיקר, דע"כ לא אמר הרב דאינו חשוד אפי' על הקל אלא דוקא בב' מיני איסורין, אבל שביעית ומעשר וטהרות אע"פ שהם איסורים מחולקים, מ"מ כיון שכולם הם בדבר מאכל חשיבי כאיסור אחד לענין שאם נחשד על החמור חשוד על הקל עכ"ל. ובאמת שדברי מרן הב"י מוכרחים וכן הסכימו כל הפוסקים אחריו:

ואולם זו היא שקשה דמדברי רבינו הכא בהלכות נראה דלא ס"ל חילוק זה, הן מצד דכתב סתם דהחשוד על החמור חשוד על הקל ולא חלק לומר דדוקא במין אחד, והן מצד ממה שהביא מההיא דרבא דגויה זונה וישראל מסובין דהתם ב' מיני איסורין הם, זנות בגויה ואיסור יין נסך דאיסורין מוחלקים הם ואינם שניהם בדבר מאכל, ועם כל זה מאי דלא חשיד על יין נסך דקיל הוא משום דלא תקיף יצרא דעבירה, הא לאו הכי הו"א דחשיד נמי איין נסך, ויש להקשות דמה יענה רבינו לההיא דמומר לערלות דאינו חשוד על השחיטה, דע"כ צ"ל חילוק זה דבב' מיני איסורים לא אמרינן דחשוד וכו':

וי"ל דכיון דעינינו הרואות דהני תלתא שביעית ומעשר וטהרות חשיבי כמין א', וע"כ צ"ל דה"ט דכיון דמיני אכילה נינהו ונחשד בדבר אחד מהם הרי הוחזק דלהוט אחר הנאת הגוף, ומפני הנאתו עובר על האיסור למלאות תאוותו באכילה, וא"כ אמרינן דה"ה בשאר כיון דמידי דאכילה נינהו, א"כ הכא נמי בזונה ויין נסך נמי כמין מאכל דמי, דכיון דהוחזק דלהוט בהנאת גופו לענין עבירה דהנאת גופו דהוא למלאות תאוותו בהנאת עבירה, ולא חייש לעבור על האיסור דזונה מפני הנאתו, ה"ה דחשיד איין נסך דמידי דהנאה היא, ואי לאו טעמא דיצרא דעבירה תקיף ליה הו"א דחשיד נמי על יין נסך, דזה הכלל דכל מידי דהעבירה הוא מפני הנאת גופו חשיב נמי לדבר אחד, אע"פ שאינו מין אחד כל שהוא דבר הנאת גופו, ודוקא גבי מומר לערלות דלאו מידי דהנאה הוא, לגבי שחיטה לאו מין אחד הוא, ומאי דלא ביאר רבינו חילוק זה הוא מפני שסמך על עיקר שמעתין דמיירי בהני תלתא דמידי דאכילה נינהו:

באופן דנמצינו למידין דאפילו רבינו מודה דהא דחשוד על הקל הוא דוקא כששני האיסורין מין אחד הם, אבל בב' מיני איסורין לא אמרי' דחשוד על הקל: ולמדנו דין מחודש מדברי רבינו מה שלא הוזכר בשום א' מהפוסקים, דכל הפוסקים לא הזכירו אלא דהחשוד לחמור חשוד לקל, אבל רבינו חדית לן דחשוד נמי אאיסור אחר דכוותיה, דכל דב' האיסורין שווין ואין זה חמור מזה לא בעונש ולא בשום דבר החשוד בזה חשוד בזה, דדוקא חשוד על הקל אינו חשוד על החמור, אבל כל דשניהם שווים החשוד בזה חשוד בזה דמאן דעביד הא עביד הא כיון דשניהם שווים. ויש להביא ראיה לסברת רבינו ממ"ש התוס' והרשב"א בחידושיו בשם ר"ת בפ"ק דחולין, על מ"ש בגמ' שם (דף ה' ע"ב) דאמרינן מאי בינייהו אמר רב המנונא מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו, דפי' ר"ת דלכו"ע אית להו מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה, ובמומר לאכול חלב אם מביא קרבן על הדם בלחוד הוא דפליגי, דת"ק סבר דחלב ודם כחדא עבירה לפי ששתיהן שקולות, וכיון שכן מומר לזה כמומר לזה הוא, הילכך אע"פ שעדיין לא עבר על הדם כיון דמסתמא חשוד בו נמי אינו מביא קרבן על הדם יעו"ש, וזה לכאורה נראה כסברת רבינו: ואולם מדקדוק דברי התוס' והרשב"א נראה דלא שייך זה אלא בחלב ודם דשניהם שווים בכל, ששניהם בכרת ומטעם א' נאסרו שעולין לגבוה, ונאמרו בלאו אחד כל חלב וכל דם לא תאכלו, דנראה דדוקא בכה"ג אמרי' הכי דחשוד לזה חשוד לזה כיון דכחדא עבירה נינהו, אבל מדברי רבינו דסתם דבריו וכתב חשיד נמי אדכוותה וכ"ש אקילתא, נראה דאין דעתו דצריך שיהיו ב' איסורים שוים כדמיון חלב ודם, אלא כל שהעונש שוה החשוד לזה חשוד לזה. ואפשר לומר דלא הצריך ר"ת גבי חלב ודם לטעם שהושוו לענינים הרבה כי אם דוקא לענין קרבן, דלא מסתבר דממעט לה ת"ק מקרבן אם לא באופן זה דחשיבי ממש כעבירה אחת, דבהכי שפיר ממעט לה מקרא דמעם הארץ, אבל באופן אחר דלא השוו כ"כ כחלב ודם אף דמאן דחשוד בזה חשוד בזה מ"מ אין סברא למעטו מקרבן:

שוב ראיתי להרב פר"ת [יו"ד סי' קי"ט סק"ה] שעמד בחקירה זאת אי בב' איסורין שווים חשוד בזה חשוד לזה, והביא ההיא דפ"ק דחולין, והעלה דאפילו בב' איסורין שווים לא חשוד כי אם על הקל דווקא יעוין שם, ואילו היה רואה דברי רבינו לא היה מסכים לזה, דאף דשאר פוסקים לא כתבו בפירוש כן, מ"מ כיון דרבינו כתב כן דה"ה דכוותה, מסתמא כל הפוסקים ה"נ ס"ל אלא דסתמו דבריהם:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה