אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לג

אות לב ס"ק ד

תניא [ל, ב] ע"ה שקבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר א' נחשד לכה"ת כולה דר"מ וכו'. בגמ' [ל, א] הקשו עלה דמתניתין ויש שחשוד על הטהרות וכו', ורמינהו נאמן על הטהרות נאמן על השביעית הא חשיד חשיד, ומשני ר' אלעאי כדאית ליה ור' ינאי כדאית ליה. ואין לתמוה דאמאי לא משני הש"ס דהך ברייתא דנאמן על הטהרות וכו' ר"מ היא, דאמר בברייתא דלקמן דאם נחשד לדבר א' נחשד לכל התורה כולה, ומתבאר דלר"מ אפי' נחשד בעבירה קלה נחשד נמי לעבירה חמורה, דמה"ט אמרינן דהחשוד על המעשר חשוד על השביעית, אף דשביעית חמיר להו לאינשי כיון דאין לו פדיון, וא"כ י"ל דה"ה דחשוד על הטהרות חשוד על השביעית דחמירא. דהא ודאי לק"מ, דע"כ לא קאמר ר"מ אלא בנחשד על דבר אחד שאיסורו מדאורייתא, אף דהוי קל חשוד נמי על איסור החמור, אבל אם נחשד באיסור מדרבנן כענין חשוד על הטהרות אפי' ר"מ מודה דאינו חשוד על שאר איסורין דאסירי מדאורייתא, וא"כ אי אפשר לומר דהך ברייתא דחשוד על הטהרות הוא אליבא דר"מ וזה פשוט:

והוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי להרב פרי תואר בסי' קי"ט ס"ק ו' שכתב, דנראה דהר"ם דלא פסק לא כשנוייא קמא דר' אלעאי ולא כלישנא בתרא דר' ינאי, ה"ט דהר"ם ס"ל דבתר דחזינן ברייתא דפלוגתא דר"מ ורבנן בע"ה שקבל דברי חברות תו אין אנו צריכין להני שינויי, דשפיר י"ל דהך ברייתא ר"מ היא, ולא משני הני אמוראי בהני שינויי אלא קודם דידעו מההיא ברייתא דפלוגתא דר"מ ורבנן, אבל בתר דידעינן הך ברייתא לא קשה ולא מידי, וממילא מנ"ל לחדש דין זה, כי לא נתחדש אלא מכח רומיא דמתניתין ובהבטל הסיבה בטל המסובב זה תוכן דבריו:

ולע"ד לפי האמור אי אפשר לומר כן בעד הר"ם, דודאי ר"מ לא אמר אלא בחשוד אאיסורא דאורייתא אבל חשוד אדרבנן מודה רבי מאיר, דאיך אפשר דיסבור רבי מאיר דמפני שהוא חשוד אדרבנן יהיה חשוד נמי אקלות וחמורות של התורה כולה זה אין הדעת סובלתו כלל, כי אם מאי דמסתבר הוא דלר"מ כיון דנחשד אדרבנן הרי הוא חשוד על כל איסורין דרבנן קלין וחמורין אבל לא על איסורי תורה. ועוד דאיך אפשר לומר דהך ברייתא ר"מ היא, דאי ר"מ הא אמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה, וברייתא משמע דאינו חשוד אלא אשביעית. וכן ראיתי להרב בצלאל כ"י שכתב משם תוספות חיצוניות וז"ל, הא חשיד חשיד, וא"ת למה יש לנו לחושדו וכי בשביל דחשוד אדרבנן נחשד לדאורייתא, ועוד יש להקשות בע"א דהך מתניתין אמאן תירמיה, אי ר"מ הא אמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה וברייתא משמע דאינו חשוד אלא אשביעית ומעשרות, ואי כרבנן אמאי חשיד כלל, ואומר ר"י דאיכא למימר אין הכי נמי שחכמים חשדוהו על המעשרות ושביעית כיון שחשדוהו על הטהרות, משום דטהרות ומעשרות ושביעית בני חד ביקתא נינהו עכ"ל:

ואולם לע"ד יש ליישב סברת הר"ם עפ"י דרך הרב הנזכר, שהעלה שם דמה שאנו דוחקים לומר לדעת הר"ם דמעיקרא לא ידע הש"ס בההיא תוספתא [דמאי פ"ב ה"ד] עם כל זה אין כ"כ דוחק, והענין בהקדים מ"ש התוספות בשמעתין [ל, א] בד"ה הא חשיד וכו' וז"ל, דמשמע ליה דלגופא לא איצטריך דפשיטא דכי נאמן על הטהרות דנאמן על השביעית, כיון דנהיג מנהג פרושים שאוכל חולין בטהרה עכ"ל, ואיכא למידק על זה מההיא דאמרינן בירושלמי בפ"ב דדמאי [ה"ב], עלה דמתני' דהמקבל עליו להיות נאמן וכו', תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, תניתא ר' ינאי בר רבי ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימא במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים ע"כ, ופירש מהר"א [פולדא] וז"ל, תניתא ר' ינאי להא מתניתא וגם אמר בה טעמא, דנאמן על המעשרות משום שנאמן על הטהרות, היינו דרשאי חבר להתארח אצלו בביתו אבל להיות נאמן בפרהסיא לרבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, דאין נאמנות למעשרות אלא בקבלה דאף מי שאינו חשוד צריך קבלה ברבים והם ג' חברים עכ"ל. הרי מפורש הכא דר' ינאי בר' ישמעאל עצמו דהכא בשמעתין ס"ל דע"כ הא דנאמן על הטהרות נאמן על השביעית דלאו לגופא איצטריך אלא לדיוקא, ומשו"ה הוצרך לשנויי דהכא מיירי דהוה חשוד אתרוייהו, איהו גופיה קאמר הכא עלה דנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות דלגופא איצטריך, ואדרבה אינו נאמן אלא להתארח חבר בביתו אבל בפרהסיא לרבים אינו נאמן, ולפי דברי התוספות בשמעתין והוא מוכרח בשמעתין דלגופא לא איצטריך דפשיטא דכיון דנהיג מנהג פרושים נאמן, א"כ התם נמי לענין מעשרות אמאי קאמר דלגופא איצטריך, ואדרבה אינו נאמן לגמרי כי אם להתארח: דהא ודאי אין לומר דיש חילוק בין שביעית למעשרות, מטעם די"ל דחשש ע"ה שאין מעשרין שכיח טפי ממאי דשכיח חשש שביעית, ומשו"ה מחמרינן טפי להאמינו למעשר מפני שנאמן על הטהרות דיש צד לומר, דהא ליתא דמלבד דלו יהיה דיש חילוק מטעם האמור, מ"מ מנין לנו לומר דברייתא דנאמן על הטהרות וכו' לאו לגופא איצטריך אלא לדיוקא, דכיון דעינינו הרואות לענין מעשרות דאינו נאמן לגמרי כי אם להתארח בביתו, ע"כ שפיר יש לומר דהוצרך התנא לאשמועינן דלענין שביעית נאמן לגמרי אפי' בפרהסיא לרבים דלא איצטריך לדיוקא כלל. יתר על כן דנראה פשוט דאדרבה חשש שביעית חמיר טפי מחשש מעשרות, וכמו שמבואר מדברי הר"ם בפרק י"ב מהלכות מעשר דין ט', שכתב דלא התירו דברים אלו אלא בתרומות ומעשרות אבל לענין פירות שביעית או לענין טהרות לא יקח אלא מן המומחה עד כאן לשונו, ודברי הר"ם הם תוספתא פרק ה' דדמאי [ה"ח] כנזכר לעיל, א"כ אם לענין מעשר דקיל א"ר ינאי בירושלמי דאיצטריך לגופא ואינו נאמן לגמרי לרבים, כ"ש לענין שביעית דחמיר טפי:

אשר על פי זה י"ל דס"ל להר"ם דהני שנויי דר' אלעאי ור' ינאי דשמעתין דחויין הם לענין הלכה, דסברת ר' אלעאי דבשלא ראינוהו נוהג בצינעא הוי חשוד לשביעית ע"כ לא קי"ל כוותיה, דהא סוגיא דסוף פרק הניזקין [סא, א] אזלא דחשוד על הטהרות אינו חשוד על המעשר דמדאורייתא, אע"פ שלא ראינוהו נוהג בצינעא והיינו דלא כר' אלעאי, וכמ"ש הרא"ש בפסקיו בפ' כל פסולי המוקדשין בסוף סימן ח' יעו"ש, וגם שינויא דר' ינאי דחוי הוא מעיקרו, דע"כ צ"ל דהא דמוקי לה כגון דהוה חשיד אתרוייהו, הוא לפי מאי דלא הוו ידעי ברייתא דפלוגתא דר"מ ורבנן, דלרבנן דקי"ל כוותייהו הא ס"ל דע"ה דקבל עליו דברי חברות ונחשד לדבר אחד שאין חשוד אלא לאותו דבר, דנמצא דאפילו דהיה חשוד בתחלה בכל מאי דחשיד ע"ה וקבל עליו דברי חברות, אף דחזר לסורו הראשון ונחשד בדבר אחד מהם אינו חשוד על שאר דברים, וא"כ סברת ר' ינאי דלא כרבנן הוא:

והר"ם לא ס"ל לחלק כדס"ל לחלק רבינו הרמב"ן בשמעתין והרא"ש בפרק פסולי המוקדשין, דהא דרבנן שאני דמעיקרא קודם שקבל עליו דברי חברות לא היה חשוד ממש אלא מתורת סתם ע"ה, משא"כ בהא דר' ינאי דמתחלה היה חשוד ממש אתרוייהו דבכה"ג חמיר טפי, דלהר"ם י"ל דס"ל דאף דלאביי בסוף פרק הניזקין (דף ס"א ע"א) נראה דס"ל דחשוד ממש גרע מסתם ע"ה לגבי מעשר, מכל מקום לרבא דהלכתא כוותיה לגבי דאביי ס"ל התם דלא חמיר ליה חשוד מסתם, וכמ"ש התוספות בשמעתין בסוף ד"ה מתניתין כשראינוהו וכו' יעו"ש, ולרבא דס"ל דלא חמיר חשוד מסתם ע"ה, ה"ה לענין זה דע"ה שקבל דברי חברות ונחשד לדבר אחד דאינו חשוד לדבר אחר לרבנן, ומי שהיה חשוד ממש אתרוייהו וקבל חברות שוים הם, דלרבנן בשניהם נחשד בדבר א' אינו נחשד על השאר דלא כר' ינאי, וכיון דלפי המסקנא דמייתי הש"ס הך ברייתא מחודשת דפלוגתא דר"מ ורבנן דלא הוו ידעי לה הני אמוראי ור' ינאי, הרי סברת ר' ינאי ג"כ אינה הלכה:

וע"כ כדי לשנויי מתני' דקתני החשוד על הטהרות אינו חשוד על זה ועל זה דלא תקשי מהברייתא דנאמן על הטהרות וכו', צריך לומר דלענין הלכה העיקר כסברת ר' ינאי ברבי ישמעאל דאמרינן בירושלמי דדמאי, דס"ל דעיקר הברייתא לגופא איצטריך ולא לדיוקא, דאדרבה מאי דאמרינן דנאמן על השביעית אינו נאמנות גמורה כי אם להתארח בביתו, ובכן לא קשה מידי על מתניתין, ואפשר דרבי ינאי הכא בשמעתין הוצרך לשנויי הכי לפי שיטתיה דמקשן, דסבירא ליה דלדיוקא אתא ברייתא אבל לדידיה לגופא איצטריך כדאמרינן משמיה בירושלמי, זה הנלע"ד ליישב דברי הר"ם על פי ס"ד דברי הרב פרי תואר, דאפשר לומר דהמקשן והני אמוראי לא היו יודעים מברייתא זאת דפלוגתא דרבי מאיר ורבנן:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה