אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לא ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לא ס"ק א

אות ל ס"ק ג

מתני' [כט, ב] החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים וכו'. וכתב רש"י החשוד על הבכור כגון החשוד להטיל מום בבכור עכ"ל. מבואר מדברי רש"י דס"ל דמתני' לא מיירי בחשוד לשחוט בכור תם ממש בלא מום, וה"ט דחשוד כזה מלתא דלא שכיח שישחוט קדשים בחוץ שהוא בכרת, דאע"ג דנחשדו הכהנים להטיל מום בבכור, לא נחשדו לאכול קדשים בחוץ, וכמ"ש רש"י בפ' כל פסולי המוקדשים (דף ל"ו ע"א) בד"ה אבל הכא בבכור דלא סגייא דלא אמר וכו' וז"ל, דקדשים תמימים אין הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת הוא, אבל נחשד להטיל בו מום דלאו בעלמא הוא עכ"ל. ובפרט דאיכא למימר דכיון דאפשר לו ע"י מום דאיסור קל הוא לא שביק איסור קל ועביד איסור חמור דכרת, ומה גם דבהטלת מום בדיעבד הרי אין כאן איסור דאורייתא, דבדיעבד מותר לשוחטו במום זה מדאורייתא, אלא דמדרבנן קנסו אותו שלא לשוחטו במום, ואפי' אם שחטו שלא יהיה לו הנאה ממנו מפני שעבר אדאורייתא והטיל בו מום, משא"כ בשחט אותו בלא מום דמלבד דבשחיטה עבר על כרת, גם בדיעבד חשיב כאוכל קדשים בחוץ, וכל כי הא שייך לומר חזקה דלא שביק התירא דאורייתא ועביד איסורא דאורייתא, אע"ג דעביד איסורא דרבנן, מ"מ כל היכא דאפשר לאדם שלא לעשות איסור תורה לא שביק התירא דאורייתא ועביד איסורא דאורייתא, וכמ"ש הרדב"ז בח"א סי' רצ"ז יעו"ש:

ולפי מ"ש רש"י במתני' בד"ה בשר צבאים וכו' וז"ל, זימנין דמזבין עגל בכור תם ואומר שבשר צבי הוא עכ"ל, עכצ"ל דבכור תם דקאמר לאו תם ממש קאמר, אלא דהיה תם והוא הטיל בו מום. וכן בגמרא שכתב רש"י בד"ה שמעו רבנן, דבכור תם הוא וטעון קבורה ומפסידו ליה מינאי עכ"ל, צ"ל ג"כ דהיה תם קאמר אלא שהוא הטיל בו מום, דאם איתא דס"ל דמתניתין מיירי בחשוד בב' אופנים, דחשיד אהטלת מום או לשוחטו תם, אמאי בתחלת דבריו בפי' מתניתין לא כתב אלא אופן זה דחשוד להטיל מום. וצ"ל דס"ל לרש"י דהמטיל מום דקנסוהו רבנן שלא ישחט במום זה, בכלל קנס שקנסו חכמים ז"ל הוא דאפי' אם עבר ושחטו אסור ליהנות ממנו לא לאוכלו ולא למוכרו וליתנו במתנה לאחרים, ומש"ה אסרו שאין לוקחין בשר ממי שהוא חשוד להטיל מום, כי היכי דלא להוי ליה הנאה למטיל, דבלאו הכי מה הועילו חכמים בתקנתם: ואין להקשות ע"ז דא"כ התינח בלוקח בשר עגל וכיוצא דאיכא למיחש שהוא בכור, אבל בבשר צבאים אמאי אסרו ליקח ממנו מטעם דאדום הוא ומחלף בבשר עגל, כיון דהא איכא ס"ס, דאפשר שהוא בשר צבאים כמו שאומר, ואת"ל שהוא בשר עגל אפשר שאינו בכור, ואף שהוא בכור אפשר ששחטו ע"י מום שנפל מאליו. דהא ליתא דכיון דגזרו חכמים ז"ל ליקח בשר עגל וכיוצא מהחשוד להטיל מום מפני הספק שמא בכור הוא והטיל בו מום, כיון שעיקר האיסור והגזירה אינו אלא מחמת ספק וחשש איסור דאורייתא עשאוהו כודאי איסור, ואינו ניתר עד שיהא בו ב' ספיקות מלבד הספק הראשון אשר אסרו בשר עגל מחשש איסור בכור. וכמ"ש כיוצא לזה הפר"ח בכללי הס"ס כלל י"ד מ"ש האו"ה בכלל מ"ז, דמטעם זה גבינות של ישראל שהיו בבית הגוי וספק אם נחלפו בגבינות הגוי, דיש להחמיר בספק חליפתן כיון דעיקר האיסור והגזירה דגבינות הגויים אינו אלא מחמת ספק וחשש איסור תורה ועשאוהו כודאי איסור יעו"ש:

דמטעם זה אמרינן בפרק כל פסולי המוקדשין [לה, ב] דלרב חסדא ספק בכור בי ישראל צריך ב' שיעידו על המום, ואפי' לרב נחמן דקי"ל כוותיה דס"ל דהבעלים נאמנים, היינו ישראל משום דלא חשידי ישראל אמומא, אבל כהנים דחשידי אמומא אין הבעלים נאמנים, ואמאי אין אנו מתירין מטעם ס"ס דהא ספק בכור הוא ושמא אינו בכור, ואת"ל הוי בכור שמא לא הטיל המום בידים. אבל לפי האמור אתי שפיר דכיון דעיקר איסור והגזירה אינו אלא מחמת ספק, שאסרו כל בכור שאומר הכהן שנפל מום מאליו כיון דחשידי אמומא עשאוהו כודאי איסור, ואינו ניתר אלא בב' ספיקות מלבד הספק הראשון, כיון דהספק הראשון עשאוהו כודאי, וא"כ ה"ה הכא במתני' דבבשר צבאים ליכא אלא ספק אחד דאפשר דהוא בשר צבי, ואין להתיר בספק אחד כיון דאי הוי בשר עגל עשאוהו כודאי איסור, ואינו ניתר כי אם בב' ספיקות מלבד הספק הראשון: ועוד נראה דהיינו טעמא דפי' רש"י במתני' דהחשוד על הבכור היינו דחשוד להטיל מום בבכור, משום דבמתניתין דלקמן [כט, ב] קתני החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח וכו', דאם איתא דגבי בכור נמי מיירי דחשוד למכור בשר בכור תם לשם בשר חולין, הכי הול"ל מתני', החשוד להיות מוכר בשר בכור לשם חולין כדקתני גבי תרומה, ועוד דגבי תרומה אפליג ר"י ור"ש, דלר"י אפילו מים ומלח אין לוקחין ממנו ולר"ש דוקא כל שיש בו זיקת תרומה, ואם איתא דמתני' דבכור מיירי נמי במוכר בשר בכור תם לשם חולין, אמאי סתם לן תנא הכא כר"ש דלא אסיר כ"א דבר שיש בו זיקת בכור תם, דהא כל מאי דקתני מתני' הוא דברים שיש בהם זיקת איסור בכור תם, ואמאי לא קתני עלה פלוגתא דר"י ור"ש, דלר"י כיון דאיסור זה דבכור הוא איסור חמור כתרומה, דהא אוכל קדשים בחוץ איסור כרת הוא, ופשיטא דלרבי יהודה קנסינן ליה דאין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח דומיא דתרומה, ואמאי בזה סתם כר"ש וגבי תרומה שנאה במחלוקת. אלא ע"כ צ"ל דמתני' דבכור הוא בחשוד להטיל בו מום, וכיון דאחר שהטיל בו מום אין איסורו אלא מדרבנן, ובפרט דאעיקרא איסור הטלת מום אינו אלא לאו בעלמא, אפילו ר' יהודה מודה דלא קנסינן ליה כולי האי כ"א דוקא בדבר שיש בו זיקת איסור בכור ולא עוד:

ואולם מדברי הר"ם בפ"ג מהלכות בכורות דין ח' שכתב, החשוד על הבכורות למוכרן לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים וכו', מתבאר בהדיא דלא סבירא ליה כפי' רש"י, אלא דחשוד למכור בכור תם לשם חולין, ומתני' דבכור הוי כעין מתני' דתרומה. ולכאורה קשה דא"כ אמאי לא קתני גבי בכור כדקתני גבי תרומה, וגם אמאי לא פליג ר"י נמי גבי בכור, כיון דאיסור כרת הוא ואיסור כרת חמור מתרומה דבמיתה בידי שמים היא, כדמוכח בכמה דוכתי דכרת חמור ממיתה ועיין בפרק כל שעה (דף ל"ב ע"ב), וא"כ אם באיסור תרומה ס"ל לר"י דקנסינן ליה דאפילו מים ומלח אין לוקחין ממנו, כל שכן גבי בכור דאיסור כרת הוא, וא"כ אמאי לא פליג נמי רבי יהודה גבי בכור:

ואין לומר דמה שכתב הר"מ החשוד על הבכורות למוכרן לשם חולין, אין כוונתו דמוכר בכור תם בחזקת חולין, אלא דמוכר בכור בעל מום לשם חולין והיינו דמזלזל במכירתו, דשוחטו באיטליז ומוכרו באיטליז ושוקל בליטרא כבשר חולין, וקיימא לן דהבכור אינו נמכר באיטליז ונשקל בליטרא כדאמרינן בר"פ כל פסולי המוקדשין [לא, א], וכתבו התוספות שם [ד"ה חוץ] דאיסור זה מדאורייתא הוא יעו"ש, וכיון שכן י"ל דמי שהוא חשוד ע"ז אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים משום קנס דעבר אדאורייתא, וכיון דאינו איסור חמור כדין תרומה א"ש דלא פליג ר"י ע"ז לאסור ליקח ממנו אפילו מים, דהא ליתא דהא סיים הר"מ בדבריו וז"ל, אבל לוקחים ממנו טווי ובגדים ועורות עבודים שאינו מעבד עור בכור תמים מפני שהוא מפחד וכו', ואם איתא דבבכור בעל מום מיירי דמזלזל במכירתו, בכור תם שכתב הר"מ מאן דכר שמיה. ועוד דאי מיירי בבכור בעל מום דמזלזל במכירתו, התינח דקנסוהו שלא לקנות ממנו אפילו בשר צבאים מפני שהוא דומה לבשר עגל, ואם יקח ממנו נמצא דמחזיק בידו למכור בשר בכור בזלזול, אבל למה קנסו ליקח עורות וצמר אפילו מלובן ואצ"ל צואי, כיון דבמכירת אלו הדברים לא עשה שום איסור אפילו שהם של בכור, ולא שייך איסור זלזול במכירת דברים אלו:

וכן ראיתי למהריק"ו בביאורו כ"י שכתב ע"ד הר"מ וז"ל, ופירש"י החשוד על הבכור כגון שחשוד להטיל מום בבכור, ורבינו מפרש שחשוד למכור בכור לשם חולין, פירוש ומזלזל במכירת הבכור, וכבר נתבאר שאין לזלזל במכירתו, או שחשוד למכור בשר בכור תם קאמר, והוא הנראה, ממה שכתב שאין מעבדין עור בכור תמים וכו' בזה הוא שראוי להחמיר עכ"ל, הרי שהרב כתב בפירוש דברי הר"מ ב' דרכים כאשר צדדנו, וכתב דהעיקר הוא שחשוד למכור בשר בכור תם, והנה כי כן קשה דכיון דמיירי בחשוד למכור בשר בכור תם איסור חמור הוא, ואמאי לא פליג ר"י לאסור אפילו ליקח ממנו מים ומלח כדין תרומה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה