אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות כו

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כו

אות כה

ואי שהייה לבכור בתר זמניה מעבר קא עבר עליה וכו'. בפ"ק דר"ה (דף ה' ע"ב) עלה דאמרינן והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא, פריך והא מהכא נפקא מדאחרים נפקא, דיליף לה מהקישא דבכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה אף בכור אינו נפסל משנה לחבירתה, ומשני סד"א ה"מ בכור דלאו בר הרצאה הוא, אבל בקדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו קמ"ל. ואיכא למידק מההיא דאמרינן בפרק כל הבשר (דף קט"ו ע"א), דעלה דאמרינן דבשר בחלב דאסור באכילה הוא מקרא דלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל, פריך הש"ס אלא מעתה מעשה שבת ליתסרו, ומשני אמר קרא קדש היא היא קדש ואין מעשיה קדש, ופריך חורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה ליתסרו, ומשני השתא ומה שבת דחמירא מעשיה מותרים הני לכ"ש, זהו גי' רש"י:

אבל התוס' בד"ה חורש וכו' כתבו וז"ל, ויש ספרים דגרסי, השתא לגבוה שרו להדיוט מבעיא, ולגבוה מנ"ל דשרי, דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה, מכל אלה אי אתה מקריב פירוש מעוך וכתות ונתוק וכרות, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבירה עכ"ל. וגירסא זאת כתבה הריטב"א בחי' שם, וכתב דבכל הספרים גרסי' הכי, ונראה מתוך דבריו דגירסא זאת עיקר יעו"ש. ויש לתמוה דאם הגירסא הזאת עיקר, למה איצטריך קרא אחרינא לקדשים דבני הרצאה נינהו ללמדנו דאם עבר על בל תאחר אינו נפסל, הא ילפינן זה מקרא דלא תקריבו מכל אלה, מכל אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבירה, דה"ה קדשים שנעבדה בהן עבירה דעבר על בל תאחר אינו נפסל. ובסוגיא דר"ה [ה, ב] נראה דאפילו לבן עזאי דדריש בך חטא ולא באשתך חטא, יליף מקרא אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה, נמצא דלכ"ע איכא קרא לקדשים אי עבר על בל תאחר, ואם איתא דגירסא זאת נכונה למה איצטריך קרא לבל תאחר, כיון דמקרא דמכל אלה ילפינן בקדשים על כל מין עבירה שנעבדה בהן שאינו נפסל:

והנה ראיתי להתוס' שם בסוגיא דר"ה בד"ה מה מעשר וכו' שכתבו וז"ל, וקצת תימה בכולה שמעתין מהיכא תיתי לן דנפסל דאיצטריך קרא דאינו נפסל, וכן אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה למה לי עכ"ל. ויל"ע בדבריהם דהא י"ל דהוי קס"ד למפסל מקרא דלא תאכל כל תועבה, דכל שתעבתי לך אסור באכילה להדיוט, והו"א השתא להדיוט אסור לגבוה לכ"ש דכיון שנעבדה בו עבירה פסול, ולזה איצטריך קרא דאינו נפסל, אלא דנראה דלא שייך לומר כן אלא לפי גירסת התוס' בההיא דחולין הנזכר, אבל לפי גירסת רש"י דגריס השתא ומה שבת החמורה מעשיה מותרים הני לכ"ש, דלפי גירסא זאת לפי הק"ו דעבדינן ממעשה שבת לא שייך הא דתעבתי לך אלא כעין תועבת בשר בחלב דניכר האיסור והתיעוב דבלא ידיעה ניכר לכל שנעשה באיסור, אבל כל שהוא כעין מעשה שבת דאין ניכר שנעשה באיסור בשבת אינו בכלל כל שתעבתי לך ומותר להדיוט, וכמ"ש רש"י ובארו התוס' דבריו שם והריטב"א בחי' שם יעו"ש, וא"כ כיון דכל דבר שאינו ניכר האיסור ילפינן ממעשה שבת דאפי' להדיוט מותר כ"ש לגבוה דכשר, וא"כ בעובר על בל תאחר מהיכא תיתי דנפסל בכך. אלא דאכתי י"ל דבבכור וכיוצא אפשר דחשבינן בהו ניכר האיסור דהבקיאים מכירים שכבר עבר שנתו, וכל המכירים דעבר שנתו הרי מכירים דמסתמא עבר על בל תאחר וחשיב כבשר בחלב: והנה מדברי הר"מ בפ"א מהלכות בכורות דין י"ג מתבאר דגם בבעל מום אם עבר שנתו הוה ס"ד לומר דהיה אסור באכילה, ומהיקש זה דבכור למעשר ילפינן נמי לבעל מום דאינו נפסל, וכן מתבאר מדברי רבינו הרמב"ן, ומדברי הרא"ש בפסקיו [סי' ב']. ונראה דהוה ס"ד לומר דבע"מ שעברה שנתו אסור באכילה מטעם דההיא דכל דתעבתי לך, דס"ל דבין לפי גירסת התוס' או לפי גירסת רש"י שייך בזה הא דכל דתעבתי לך, דניכר הוא דנעשה בו איסור דומיא דבשר בחלב כאמור. ומדברי כולם אנו למדין דס"ל דהא דבע"מ נאכל כל שנתו הוא מדאורייתא כמו ששיערנו לדעת הרמב"ם לעיל [אות כ"ב או"ק ג'], דאם איתא דמדרבנן בעלמא הוא מהיכא תיתי דהיה נפסל באכילה מפני שעבר אדרבנן. אבל הטור בסי' ש"ו גבי בכור תם כתב דאינו נפסל להקרבה, אבל גבי בעל מום לא ביאר לומר דאינו נאסר באכילה ולא ידעתי למה ודו"ק:

והנני חוזר למ"ש התוס' בר"ה, דקצת תימה בכולה שמעתין מהיכא תיתי דנפסל, דמשמע דאפי' בבכור דכתיב תאכלנו שנה בשנה הוקשה להם כן דמהיכא תיתי דנפסל, והדבר קשה דאיצטריך קרא להכי כי היכי דלא נילף משאר קרבנות כתמידין וכיוצא דבעינן בן שנתו, וקי"ל דאפי' שעות פוסלות דאם עבר משנתו אפי' שעה אחת פסול לקרבן, וכמ"ש הר"מ בפ"א מהלכות מעשה הקרבנות [הי"ג], וא"כ י"ל דכיון דכתיב שנה בשנה ועבר שנתו נפסל להקרבה מידי דהוי לשאר קרבנות דכתיב בהו בן שנתו, וי"ל דלזה איצטריך קרא ללמד שאינו נפסל. וכזה ראיתי להרב בצלאל כ"י במסכת תמורה (דף כ"א ע"ב) דמייתי התם הא דאחרים, דילפינן מהקישא מה מעשר אינו נפסל אף בכור אינו נפסל, ופריך ולרבנן דמפיק להו לטעם אחרינא משנה לחבירתה מנא להו, כתב הרב שם משם גליון וז"ל, תימה מהקישא דאין היקש למחצה, י"ל כיון שיש קרבן פסול אם עברה שנתו ס"ד דנילף מיניה קמ"ל, הרי להגליון עכצ"ל דיש ס"ד לומר דנילף משאר קרבנות כאמור:

ואולם בעיקר תמיהת הר"י בגליון הנזכר לע"ד י"ל באופן אחר, דזה דאמרינן בעלמא אין היקש למחצה הכונה הוא דדבר הלמד מחבירו בהיקש צריך שילמוד כל הפרטים הנמצאים במלמד, ולא שילמוד ממנו פרט א' בלבד, אבל אין הכוונה לומר דב' הדברים שהוקשו זה לזה דכל אחד ילמוד מחבירו מה שיש בו, וזה ילמוד מזה וזה ילמוד מזה, דאם האחד למד מחבירו תו חבירו לא ילמוד ממנו, וכמו שנראה מדברי רש"י בכריתות (דף כ"ב ע"ב) [בד"ה ור"ע אין] וכמו שהאריך בזה הרב חות יאיר סי' ר"ג ואחריו הרב יד מלאכי בסי' ל' יעו"ש. וא"כ הכא י"ל דמאי דפריך הש"ס ולרבנן משנה לחבירתה מנא להו, לא קאי אלא לסברת ר' ישמעאל דמקיש מעשר לבכור והמלמד הוא בכור, דמה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית, וכן לבן עזאי התם דיליף מעשר מבכור לענין דמעשר אינו נאכל בכל הרואה, דלדידהו כיון דס"ל דההיקש ללמוד מעשר מבכור תו ליכא למימר דילמוד בכור ממעשר לענין דאינו נפסל לאחר שנתו, ולזה פריך מנ"ל הא. אבל לר"ע דמקיש בכור למעשר לענין דלא יעלה בכור מחוצה לארץ תו ליכא להקשות דמנ"ל הא, כיון דקי"ל אין היקש למחצה ויש לומר דילמוד בכור ממעשר לכל הפרטים וגם זה דאינו נפסל לאחר שנתו ילפינן ממעשר, ומאי דפריך הש"ס אינו אלא לר"י ובן עזאי. ודברי הר"י בגליון נראה דס"ל דאין היקש למחצה הוא גם כן לומר דזה ילמוד מזה וזה ילמוד מזה, ואם כן אפילו לר"י ובן עזאי יש לומר דלדידהו נמי כשם דמעשר יליף מבכור כמו כן בכור יליף ממעשר, וכבר כתבו הרב חות יאיר והרב יד מלאכי דאיכא מאן דאמר הכי יעו"ש:

ועפי"ז יתישב מה שתמה הרב ל"מ בפ"א מהלכות בכורות דין ה', דמאחר דפסק הר"מ כר"ע דאין מביאין בכורות מחוץ לארץ, א"כ איך פסק בדין י"ג דדין זה דאינו נפסל אם איחר עד לאחר שנתו מהקישא דבכור למעשר, מאחר דלר' עקיבא איצטריך לטעמיה יעו"ש. ולפי האמור אתי שפיר דהר"מ סבירא ליה דהא דפריך הש"ס ורבנן מנ"ל הא, לא קאי אלא אר"י ובן עזאי דעבדי היקש מעשר לבכור, דלדידהו תו ליכא למימר דבכור יליף ממעשר נמי, דבכהאי גוונא לא שייך למימר אין היקש למחצה כאמור, אבל לר"ע דעביד היקש בכור ממעשר א"כ לכולהו מילי יליף בכור ממעשר, וה"ה לזה שאינו נפסל משנה לחבירתה כיון דקי"ל אין היקש למחצה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה