אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות כג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כג

אות כג ס"ק ג

גמ' [כז, ב] מדקתני נולד לו מום בתוך שנתו למימרא דלשנה דידיה מנינן וכו': הנה כתבו התוס' בד"ה שנה בשנה וכו' וז"ל, וצריך לאוקמא הך שמעתא בשנה בלא רגלים, שברגלים בלחודייהו בלא שנה איכא בל תאחר כדאמרינן בפ"ק דר"ה [ו, ב] עכ"ל. והרב בצלאל כ"י הביא משם תוספות חיצוניות שכתבו באופן זה וז"ל, והקשה רבינו אלחנן דהכא משמע שמותר לאחר הקרבתו עד שתתמלא שנתו, ואמאי הא אמרינן בפ"ק דר"ה [ה, ב] שעובר בבל תאחר כשעברו עליו ג' רגלים, וי"ל דלא שייך בל תאחר אלא למי שעולה לרגל, אבל מי שאינו יכול לעלות לרגל כגון זקן וחולה או מי שאין לו קרקע אינו עובר בבל תאחר אם משהה להביא בכורות יותר מג' רגלים, דאמרינן התם אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא ליתא בראיה או דלמא הא איתא בשמחה, משמע מינה דמאן דליתיה לא בשמחה ולא בראיה ליתיה בבל תאחר עכ"ל. דכפי דברי התוס' חיצוניות מינח ניחא תירוץ זה דהכא מיירי בשנה בלא רגלים אפילו לענין הלכה, דהא הני גווני דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ו' ע"ב) דמשכחת לה שנה בלא רגלים, לא אתו אליבא דהלכתא לפי מאי דקי"ל דג' רגלים סגי אפילו שלא כסדרן, כמ"ש הר"מ בפי"ד מהלכות מעשה הקרבנות [הי"ג] וקיימא לן [פ"א מה' בכורות הי"ב] כחכמים דערכין (דף ל"א ע"ב) דאמרינן דאם נתעברה שנה נתעברה לו ודלא כרבי שם, וגם קי"ל כאחרים [ר"ה שם] דאין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים, א"כ תו לא משכחת לה שנה בלא רגלים:

ומדברי הר"מ בפ"א מהלכות בכורות דין י"ג שכתב וז"ל, עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שהוא עובר בלא תעשה אם היה תם וכו', דמדכתב אע"פ שהוא עובר בל"ת לאשמועינן רבותא, דלא מיבעיא בעבר ואיחר לאחר שנתו ולא קא עבר אלאו דבל תאחר, כ"א אעשה דשנה בשנה תאכלנו דאינו נפסל, אלא אפילו באופן דקא עבר על לא תעשה דבל תאחר אינו נפסל, ש"מ דס"ל דמשכחת לה שנה בלא רגלים, דאם איתא דלא משכחת לה למה לו לפרש הכי, הא בסתמא נמי כיון דעבר ואיחר לאחר שנתו מסתמא קא עבר על לא תעשה דבל תאחר דאין שנה בלא רגלים לפי מאי דקי"ל. אמנם לפי דברי התוס' אתי שפיר, דמשכחת לה לענין הלכה במי שהיה זקן או חולה ברגלים דלא קא עבר אבל תאחר, גם להר"מ נוכל לפרש שנה בלא רגלים באופן זה. וכן ראיתי להרב ברכת הזבח בדף קס"ג ע"ב שכתב כן ליישב לדעת הר"מ עפ"י דברי התוס' דפ"ק דר"ה ד"ה בשלמא לרבי וכו' יעו"ש:

ואולם לע"ד נראה דאין זה ישוב לדעת הר"מ דהא הר"מ ברפ"ב דהל' חגיגה [ה"א], מנה י"א בני אדם הפטורים מן הראיה ובכללם הזקן והחולה והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהם, ובדין ד' שם כתב וזה לשונו, כל החייב בראיה חייב בחגיגה וכל הפטורים מן הראיה פטורים מן החגיגה, וכולן חייבים בשמחה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' ע"כ, הרי מבואר דס"ל דכולם חייבים בשמחה ובכללם הזקן והחולה הרך והענוג, דלא הוציא מן הכלל כי אם חש"ו וכיוצא מהנזכר בדברי הר"מ, וכיון דחייבים בשמחה פשיטא דעוברים על בל תאחר וכמו שמתבאר בדברי התוס' חיצוניות הנזכר, וכמ"ש הר"מ בפי"ד מהל' מעשה הקרבנות [הי"ד] דאשה עוברת על בל תאחר כיון דחייבת בשמחה יעו"ש, וה"ה בזקן וחולה דכיון דחייבים בשמחה עוברים על בל תאחר. והתוס' חיצוניות והתוס' בפ"ק דר"ה שהביא הרב בה"ז, צ"ל דס"ל דלא כסברת הר"ם, דזקן וחולה פטירי נמי משמחה, אבל לדעת הר"מ אי אפשר לומר הכי: ועוד דאעיקרא דמלתא דברי הרב ברכת הזבח שם תמוהים בעיני שכתב בתחילת דבריו וז"ל, פסק הר"מ פ"א מהל' בכורות דין י"ג דבכור כיון שעבר עליו שנה בלא רגלים הרי זה בבל תאחר, והכי איתא בפ"ק דראש השנה ע"כ, ולא ידעתי היכן מצא בדברי הר"מ אלו לומר דפסק כהברייתא בפ"ק דר"ה דשנה בלא רגלים עובר על בל תאחר, ועל זה תמה עליו דהיכי משכחת לה, ולדידי אין כאן שום רמז בדברי הר"מ, דאדרבה יש לומר דלפי מאי דקי"ל דלא משכחת לה שנה בלא רגלים, כתב בפשיטות אע"פ שהוא עובר בלא תאחר כיון דמסתמא אין שנה בלא רגלים. ומה שיש לדקדק בדברי הר"ם הוא על דרך מ"ש, דמדאיצטריך לפרש רבותא דאע"פ שהוא עובר בל"ת, ש"מ דמשכחת לה אופן אפילו לאחר שנתו דלא יעבור על בל תאחר, וכגון בשנה בלא רגלים דאינו עובר כי אם בעשה דשנה בשנה תאכלנו, ר"ל דמאי דאמרינן בברייתא דפ"ק דר"ה דשנה בלא רגלים או רגלים בלא שנה עובר בלא תאחר, האי לא תאחר קאי למאי דסליק מיניה ברגלים בלא שנה, אבל בשנה בלא רגלים אינו עובר בלאו אלא בעשה דשנה בשנה תאכלנו, וכמו שהוא דעת בעל המאור שם בפ"ק, ליישב מאי דאמרינן התם דמשכחת לה שנה בלא רגלים לר"ש דאמר בעינן ג' רגלים כסדרן יעו"ש, באופן דאין ללמוד מדברי הר"מ אלו כי אם דס"ל דמשכחת לה לענין הלכה שנה בלא רגלים, אבל ללמוד מתוך דבריו דס"ל דשנה בלא רגלים עובר על בל תאחר אין כאן שום רמז בדבריו: אבל מה שיש לדקדק בדבריו כאמור צריך טעם, דלפי מאי דקי"ל, היכי משכחת לה שנה בלא רגלים, דהוצרך לפרש הך רבותא דאע"פ שהוא עובר על לא תאחר, ואף בזה י"ל דאין זה דקדוק, דאם היה כותב הר"ם בלשון זה, אע"פ שהוא באופן שעובר על לא תעשה, היה שייך לדקדק דמשמע דמכלל דאיכא אופן דאינו עובר בל"ת כי אם בעשה, אבל השתא שכתב כלשון הזה אע"פ שהוא עובר בל"ת, אין לדקדק הכי, דלשון זה מורה דלעולם כל שאיחר אחר שנתו עובר דלא משכחת שנה בלא רגלים, ומאי דהוצרך הר"מ לפרש כן הוא משום דאכתי לא הודיע לנו הר"מ דבבכור עובר על בל תאחר, דבפרק י"ד מהל' מעשה הקרבנות [הי"ג] לא הזכיר בכור, והכא בדין זה הוא שהודיע לנו דין זה דאיכא בל תאחר בבכור. ומה שדקדק הרב הנזכר שם, דפסק הר"מ שם כההיא דאמרינן בפ"ק דר"ה בכור מאימתי מונין לו שנה וכו', דאם איתא דלא משכחת לה שנה בלא רגלים, א"כ מאי נפקא מינה מאימתי מונין לו שנים, הא בין יהיו מונין שנה משעת לידה או מבן ח' ימים, סוף סוף אפילו שלא יהיה לו שנה תמימה כל שעברו עליו ג' רגלים עובר בבל תאחר, ואי משכחת לה שנה בלא רגלים א"ש דנ"מ מאימתי מונין דכיון דליכא רגלים בעינן שנה תמימה, אף זה אינו דקדוק כלל דהא כתבו התוספות בפ"ק דר"ה (דף ו' ע"ב) ד"ה שנה, דבירושלמי [ר"ה פ"א ה"א] מפרש דשנה בלא רגלים תפתר כגון דאקדשיה כשהיה מחוסר זמן, ולקמן לא משמע כן דאמרינן אין מונין שנה לבכור אלא משעה שראוי להרצאה עכ"ל, וא"כ י"ל דנ"מ במאי דאמרינן דאין מונין לו שנה אלא משעה שראוי להרצאה, דאם נולד בפסח וכיוצא מהרגלים אם היינו אומרים דמונין לו משעה שנולד הרי יש כאן שנה ורגלים, אבל כיון דאמרינן דאין מונין אלא משעת הרצאה הרי אין כאן לא רגלים ולא שנה בתשלום שנתו משעה שנולד:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה