אור ברסלב
מדרש בחדוש על הגדה של פסח מגיד › פסח מצה ומרור

מדרש בחדוש על הגדה של פסח· רבי אליעזר נחמן פואה

מגיד · פסח מצה ומרור

דיינו

פסקה א

הנה ענין זכירת אכילת הפסח בזמננו זה נראה שאינו אלא כדי שלא תשתכח תורת פסח ממנו. שאם נזכה ויבא גואל ויגאלנו נדע שצריך לעשות אותו כאשר נצטוינו. ומטעם זה הנהיג תודוס איש רומי את בני רומה לאכול גדי מקולס בליל פסח. אך ראוי להזכירו ג"כ משום ונשלמה פרים שפתינו. אי נמי כדי לזכור החסד שעשה השי"ת עמנו בלילה הזה כי רב הוא. הלא הוא שפסח על בתי אבותינו במצרי'. דהיינו שנכנס בבתי אבותינו נגד רצון השרים המנגדי' ומבקשי' ליעכב גאולתנו. ופסח ועבר על המצרי' שהם בעלי מצר אל הקדושה:

ואת בתינו הציל. פירוש לקחנו לחלקו כמה דאת אמרו ויצל אלקי' את מקנה אביכן ויתן לי. אף כאן נשא אותנו על כנפי נשרים והביא אותנו אצלו. ולא אמר ואותנו הציל לפי שהשכינה נכנסה בבתי ישראל והאירה מכבודה בתוכ'. ויהיה הציל כמו הצהיל מלשון להצהיל פנים משמן. דמוסיפין ודורשים:

פסקה ד

עקר הזכירה מהשלשה דברים שאמר רבן גמליאל שחייב אדם להזכיר בלילה הזה היא המצה להיותה מצוה מן התורה גם בזמן הזה. כי גם המרור הוא מדרבנן. ולמען יתר לב בשמירתה כראוי שכן כתיב ושמרתם את המצות. אלא שגם הפסח והמרור חייבי' אנו להזכיר' כדי לעורר הרחמי' ויראה מרירותנו ויפסח על הקץ ויגאלנו. ומה שאמר על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ רוצה לומר כדי שלא יחמיצו אבותינו שהיו במצרי' כי כבר נכנסו במ"ט שערי טומאה. ומצה הוא מלשון מצץ כלומר שמצץ אותנו מתוכם. ועל כן נקראת העוגה מצה:
ואולם ראוי לדקדק בלשון המגיד שאמר על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ. כי להחמיץ הוא פועל יוצא כמו להצדיק להעתיר להמטיר וכיוצא והיל"ל לחמץ או להתחמץ. עוד אמרו עד שנגלה עליה' הקב"ה וגאלם דמשמע שאחר שנגלה עליה' החמיצה. ואם האמת שלא החמיצה כלל היל"ל על שנגלה עליה'. עוד מה ראיה היא זאת שהביא מפסוק ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרי' שנוכל להבין שלא החמיצה בצקן על שנגלה עליה'. כי מהפסוק נראה שלא החמיצה לפי שגורשו ממצרי' ולא יכלו להתמהמה להחמיצה. והטלטול שמטלטלי' ומניחי' אותם בלכתם עכבה שלא החמיצה שכל זמן שעוסקין בבצק אינה באה לידי חימוץ:
אמנם צריך לדעת כי המין האנושי נקרא עסה כי על כן דימו רז"ל היצה"ר לשאור ואמרו שאור שבעסה מעכב. וכן אמרו כי אדם הראשון חלתו של עולם היה. כלומר שלגבי כל האנשי' שבאו לעולם הוא היה קדוש מכלם כמו החלה בעסה. ואולם כשם שיש הפרש בין עסה לעסה. כי יש עסה של חטים ויש של שעורי' ויש של קטנית וכיוצא. כן יש הפרש בין אומה לאומה. והאומה ישראלית משולה לחטי' במקומות רבי'. ועל כן היצה"ר מושל בהם יותר מבשאר האומות.
והנה כשבא אברה' ופרסם אלקותו יתברך בעול' היה להם לכל האומות להאמין אליו. כי מתוכח היה עם הפילוסופי' שבזמננו ומכריח אותם בראיות שיש אלוק שליט על הכל וכי הוא ברא העולם כמוזכר בדברי הקדמוני'. ועכ"ז הואיל ומנהג אבותיה' בידיה' לא נחשב להם כל כך לעון אם לא שינו מנהגם כי קשה הוא להסתלק מאמונה לאמונה. וגם אברה' לא עשה מופתי' לחייב' שיאמינו ולא דבר אליהם בשמו יתב' כמו נביא. כי לא נצטוה בכך
אבל כאשר יצאו ישראל ממצרי' ונתפרסם אלקותו ית' ויכלתו בכל העולם כי שגור הוא בפי הכל. היה להם לכל האומות להתגייר או לפחות להאמין שאין חלוק כאלקינו זה. והם עם היות שנבהלו ורעדה אחזתם ונמוגו עכ"ז לא קמו ולא זעו מיראתו יתברך. אדרבה בקשו להזדווג עם ישראל כמו שעשה עמלק וסיחון ועוג ומלכי כנען. והחמיצו לבם יותר ממה שהיה ועל כן ראוים לעונש. וזהו שאמר המגיד. מצה זו שאנו אוכלי' על שום מה על שום שלא הספיק בצקן של אבותינו שהם אברהם יצחק ויעקב להחמיץ את האומות. היינו להודיע החימוץ שבהם כדי לחייבם ויענשו על סרבנות'. עד שנגלה עליה' על האבות הקב"ה וגאלם כי גם הם היו במצרי' שנאמר נגד אבות' עשה פלא. ונגלה עליה' הקב"ה בנסי' ובנפלאות ומופתי' רבי'. ואז ניכר חימוצם במה שלא האמינו שהוא יתברך אין אלוק זולתו. ועל כן אנו אוכלי' את המצה למען תהא יראתו יתברך תמיד נגד עינינו. בזכרנו שהוציאנו ממצרי' וצונו המצות הנרמזי' במלת מצות דאותיותיהן שוות. והביא ראיה מפסוק ויאפו את הבצק עוגות מצות כי די היה שיאמר ויאפו את הבצק מצות כי גורשו ממצרי'. אך הכוונה לומר כי עוגות היה שמם וקראם עכשיו מצות על שם המצות הנרמזות שם. וכדי שלא נחמיץ לבנו כמו האומות שהחמיצו. וכמה הראו חמוצם במה שגרשו' ממצרי'. והי' להם לצאת עמם כמו שעשו הערב רב.
שעם היות כי עשו הרע בעיני ה' בעשיית העגל אין לו' שמוטב היה להם אלו לא יצאו כי עדיין זכות נשמר להם על כי נכללו בקדוש' ואם היו כל המצרי' עושי' כן אין ספק שכל האומות היו באי' להתגייר. מה שלא עשו בראות' שהמצרי' הקשו ערפם הגם כי לקו. ונשאר להם מקום לומ' המצרי' היו שם בפועל וידעו האמת שהוא ית' הוא אלקי העברי' בלבד. ואם היה ראוי להאמין שאין אלוק בלתו הם היו מאמיני' בו. והואיל והם לא זזו מעבודת' מה לנו לעשות יותר מהם. אך אינה טענה מספקת כי הי'. להם לומר שוטי' הם וכבר נודעו בשערי' כי עקשי' היו להיות' יכולי' למנוע כל המכות שהוכו ולא מנעום:

פסקה ו

ראוי לחקור ולדעת למה זה בחרו רז"ל בחזרת יותר מבמרור. כי הנה הכתוב צוה לאכול הפסח על המרור ובשלמא אלו לא היה נמצא שום עשב ששמו מרור. היינו יכולי' ליטול העשב שייטב לנו. או אשר יראה יותר נוטה אל הכונה בשמו. אבל מאחר שיש עשב ששמו מרור. כדתנן אלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח חזרת עולשין תמכא חרחבינא ומרור למה הניחו המפורש בכתוב ולקחו החזרת:
ואפשר שמפני זה אמרו חכמי' מצוה בחזרת דמאי חזרת חסא משום דחס רחמנא עלן. כאילו יאמרו אמת הוא שהיה ראוי ליטול המרור הואיל והוא מפורש בתורה. אבל כיון דחזרת הוא החסא והקב"ה חס עלן ופרקן ע"כ מצוה בחזרת. אך עכ"ז עדיין צריכין אנו למודעי דמאי דהוה הוה. ואם חס רחמנא עלן ועם כל זה צונו לאכול הפסח על המרור. והציווי היה אחר הגאולה לא היה לנו להחליפו בחזרת אם לא היה בו טעם הגון. ולכן הנראה לומר הוא כי ראו חכמים שכל העשבי' הכשרי' למרור הם רמז לכל הגליות. והמרור הוא רמז לגלות מצרי'. והחזרת לגלות הזה ולפי שאנו צריכים לעורר הרחמי' להביא גואל לגאלנו. על כן אמרו שמצוה בחזרת. ואפשר שבכל זמן מהזמני' היו לוקחי' העשב שהי' רומז אל גלותם וסדרם הוא כך. מרור כנגד גלות מצרי' על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה. חרחבינא כנגד גלות בבל שהחריבה ארצנו ובית קדשנו ותפארתנו. תמכא כנגד גלות מדי שהשי"ת תמכם וסמכם בבנות הבית נגד רצון האויבי' המקטרגי' עליה'. אי נמי סמכם שלא יפלו בעצת המן הרשע. עולשין כנגד גלות יון שגזרו על ישראל שלא ילמדו תורה. ועל כן קראם עולשין שהוא נוטריקון עול שין מלשון שינון. כלומר נטלו מהם עול השינון. או מלשון שן סלעי' שפירושו חוזק כי היו מכבידי' עליה' עולם הרבה. או מלשון שונא שאין לנו שונאי קשי' ורעי' יותר מאותם המעכבי' ומונעי' ממנו הלימוד. חזרת גלות זה דמאי חזרת חסא שהקב"ה יחוס עלן ויפרקן. ועוד חזרת הוא מלשון חזרה שעתיד הקב"ה להחזירנו במקומינו כבראשונה. עוד חזרת מלשון חזיר כדכתיב יכרסמנה חזיר מיער. ולמה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר המלכות למי שהיה במהרה בימינו אמן:

פסקה ז

לכאורה נראה שהראי' שהביא אינה ראיה, כי הוא אמר שצריך בכל דור ודור לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרי' וחיוב זה הוא אף עלינו העומדי' בגלות. ומביא ראיה מפסוק שאומר למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. שהוא מה שכבר היה. אמנם אפשר לומר כי הואיל וכל ימי היות ישראל על אדמתם היו אומרי' ואותנו הוציא משם והם לא יצאו בפועל. כמו כן אנו יש לנו לומר ואותנו הוציא. אך הנכון הוא כי אלו לא הוציא אז הקב"ה את אבותינו משם הרי אנו בנינו ובני בנינו משועבדים היינו שם. ועל כן חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרי'. וכוונתו ית' להוציאנו משם למען הביא אותנו דוקא לתת לנו בפרטות עם שאר כל ישראל את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ועל כן לא אמר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו דהוה משמע שהם דברי ישראל המחזיקי' בארץ בעת ההיא. אלא אמר לתת לנו וכו' כלומר נשבע לאבותינו לתת אותה להם ולנו בזמן אחד שהיא אחר התחיה. ואילו היינו עומדי' במצרי' מעט יותר לא היה מציאות שנוכל לרשת אותה כי נטמעים היינו בתוכם:

תוכן העניינים

מדרש בחדוש על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה