אור ברסלב
מדרש בחדוש על הגדה של פסח מגיד › מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

מדרש בחדוש על הגדה של פסח· רבי אליעזר נחמן פואה

מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

כנגד ארבעה בנים

פסקה א

כאן מתחיל המגיד לספר בגנות אבותינו כאשר נצטווה מרז"ל מתחיל בגנות ומסיים בשבח. והנה ראוי לתת טעם אל הדבר הזה. דבשלמא אילו היינו מספרי' בגנות עצמנו שפיר. אבל לספר בגנות האבות מה לנו וכ"ש מאחר שתרח עשה תשובה קודם מותו. ואין ראוי להזכיר לו שום רשע.
אמנם אפשר לו' כי מאחר שתרח עשה עברות עד סוף ימיו ומת בתשובה היא הנותנת המצוה לספר בגנותו. כי בספור ההוא מקילין לו העונש ויהיה לו כפרה. כי הא דאמרי' מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם ולזילותא דישראל לא חיישינן כי היכי דתהוי להו כפרה. וכן הא דתנן שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעה"ב. אין לחשוב שלא יבאו לעה"ב מי יתן והייתי זוכה למה שיזכה מנשה מלך יהודה. כי רוב ימי חייו האחרונים היו בתשובה שלימה. אלא סדרו דבר זה במשנה כי היכי דתהוי להו כפרה. כי כשם שכל מי שנאמרה שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. כך כשמספרים בגנותו הוא שומע ומצטער ומתכפרים לו עונותיו וכן מצינו כשאמר רב אשי למחר נפתח בחברינו מנשה בא לו בחלומו ואמר לו מה שאמר. אף כאן מזכירין גנות תרח כי היכי דתהוי ליה כפרה. ואם אמרו שאסור לספר אחר מטתן של מתים הוא מאותם שלא החטיאו אחרים. אבל כשחטאו והחטיאו מותר לספר בגנותן בכונה זו אף אם עשו תשובה. ומה שאמרו שאין מזכירין לו שום רשע הוא בעולם אשר הוא שם שאין מענישין אותו על עברות שעשה הואיל ועשה תשובה.
והנכון לומר שבא ספור זה לכאן מטעם אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחריו שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו ראה מה שאחריך. וכנה השי"ת עשה ישראל סגולה לכל העמים. על כי ילכו בארחותם וכמו שעתידין לעשות בביאת הגואל שנ' והלכו גוים לאורך. וכן כתיב והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. וכן היתה רצונו יתב' שיעשו משיצאנו ממצרים כי ע"כ צוה להקים אבנים גדולות מעבר לירדן ולכתוב עליהם התורה באר היטב בשבעים לשון. למען יוכלו כל האומות לראות משפטים ותורות אמת. ויאמרו אין תורה אלא תורת ה' וילכו אצל בני ישראל שילמדו דרכי ה' ויהיה להם מורא מהם כמורא שמחויב התלמיד לרבו. ולפי שיש לחוש פן ישראל יתגאו בראות עצמם במעלה זו. היינו שקרבנו המקום לעבודתו מה שלא עשה כן לשאר האומות. ע"כ סדרו לו' מתחלה עע"ז היו אבותינו כלו' חזור לאחוריך וראה מהיכן יצאת. ואפשר עוד לו' שסדרו לו' מתחלה עע"ז לפי שבצאת ישראל ממצרים נתעלו על כל האומות. ועדיין העלוי ההוא ירושה בידינו הגם כי דלונו מאד ולמען לא תזוח דעתנו עלינו אמרו שנביט אחרינו מהיכן נולדנו הלא הי' תרח אבי אברהם. וחשק בנו לפי שאנו משפילים עצמנו. והנכון הוא לפי שמתחיל עכשו לתת טעם אל ירידתנו מצרים שהיה לטהר טנוף ע"ז הנמשך להם מחטא אדה"ר ולא אמר לטהר טנוף שאר העברות ובפרט ג"ע שהיא היתה העיקר לפי שע"ז כוללת כל העברות כאז"ל כל המודה בע"ז כופר בכל התורה כלה. ואולם מלת ועכשו קרבנו קשה. כי הלא מאז הוציאנו ממצרים קרבנו לעבודתו.
אך הענין הוא כי בצאתנו ממצרים קרבנו המקום לעבודתו קירוב אחר קירוב עד שהיינו דבקים בו ית' כמו שכתבנו לפנים בפסקת עאכ"ו בעה"י ע"ש. ולפי שגרם החטא ואבדנו הדיבוק ההוא כמ"ש כיון שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה חזר יצה"ר למקומו. ונשאר לנו הקירוב בלבד ולמען נרגיש האבדה שאבדנו ונטיב מעשינו להחזיר העטרה ליושנה מהדיבוק אמר ועכשו קרבנו לאפוקי מה שהיה בעת ההיא שהיינו דבקים בו ית' כדכתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם. ועם כי זה נאמר אחרי שחזר יצה"ר למקומו עכ"ז הטיבו מעשיהם עד שחזרו להיות דבקים בו. וזה הורה להם כאשר צוה להם על עשיית הדגלים שידוע שהם כנגד ארבע מחנות שכינה. וממילא משמע שכשגורם החטא אנו אובדים הדיבוק ונשאר לנו הקירוב ולז"א ועכשיו קרבני. ושלמה התפלל ואמר ישקני מנשיקות פיהו שהוא דבקות רוחא ברוחא כמ"ש בזהר:

פסקה ב

ואקח את אביכם וכו' ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו וכו' הביא הפסוק הזה לפי שרוצה לומר אח"כ ברוך שומר הבטחתו ובא לומר שאם יהיו בני ישראל מתרעמים באמרם איה הבטחתו שהבטיח לאברהם אבינו בין הבתרים לתת לנו את הארץ אשר גר בה. ולמה בני עשו ירשו את הר שעיר ועדיין הם באחוזתם והוא אמרו לרשת אותו כי הירושה אין לה הפסק. ואנו גולים מארצנו אחרי שניתנה לנו. וע"כ בא לנחמנו ואמר ברוך שומר הבטחתו וכו':

פסקה ג

הנה נראה שיותר יתכן לומר ברוך ששמר הבטחתו וכו' אם על גאולת מצרים מדבר וכן או' שהקב"ה ?* מחשב את הקץ לעשות היל"ל חשב את הקץ.
אמנם כונת המגיד הוא להודיע מה שעושה הוא יתברך עמנו, וזה כי שומר ההבטחה שהבטיח לאברהם אבינו. ושומר הוא מלשון ואביו שמר את הדבר כלומר מצניע ושומר ההבטחה עד שיושלמו הארבע מאות שנה שאמר לאברהם שישתעבדו ויתענו בניו. כי לא נשתעבדו במצרים אלא מאתים ועשר שנים. נשארו הק"ץ שנה לנו ולבנינו להשלים בגלות הזה. ואלולי שהוספנו לחטוא לא היה נמשך גלותנו זה אלא ק"ץ שנה. אך לפי שצריך לנקות גם החטאות והאשמות הנעשים מדי יום ביום הצרות והענויים העוברים עלינו תמיד אין מנכין מהם אלא בהכרע ליטר' בכל פעם וכל הכרע והכרע מצטרף וכשיושלמו כל הק"ץ שנה יביא גואל ויגאלנו. וע"כ אנו מכנים הגאולה בשם קץ. שאילו זכינו היינו מחישים אותו שכל הצרות היו נחשבים לחשבון הקץ ולזה אמר המגיד ברוך שומר הבטחתו וכו' שהקב"ה מחשב את הקץ ולא אמר שחשב ר"ל שהולך ומחשב כל הענויים הבאים לנו בגלותנו זה כמה יעלה מהם לחשבון הק"ץ שנה כדי לעשות מה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים הלא הוא לדון את האומות המענים אותנו והוא מה שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. פי' לא בלבד אותם שיענום דהיינו שנוטלים ממונם ונפשם ידון אותם דאין הדין נותן שינקו. אלא גם את הגוי אשר יעבודו הם המצרים דנראה שאין להענישם הואיל וגזרתי שיהו משועבדים דן אנכי אותם על כל תועבותם שעשו ועל כי עזרו לרעה. ועל סרבנותם מלשמוע דברי:

פסקה ה

היא שעמדה וגו' ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם היא שעמדה לאבותינו שלא הניחם שם עד תשלום ארבע מאות שנה. שאילו הניחם שם לא היו יכולים עוד לצאת כמו שאמרנו.

ולנו ג"כ עינו ית' פקוחה להצילנו מיד הקמים עלינו לטמאנו ולהוציאנו מעבודתו כמו שעינינו רואות תמיד והקב"ה מצילנו מידם:

תוכן העניינים

מדרש בחדוש על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה