מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ח · פרק ח - פסוק ט
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדְּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם:
נראה שבא הפסוק לבאר בזכות מה נצלו עם ישראל, וזה בזכות התורה. שהתורה ניתנה בחודש סיון, ולכן בחודש זה נכתבו האגרות שהיה כתוב בהם הצלת עם ישראל [וגם נאמר בהם שיש רשות ליהודים להנקם מאויביהם וגם זה בזכות התורה]. שעל ידי נס פורים קיבלו היהודים עליהם עול תורה (שבת פ"ח א'). ובזכות זה היתה להם הרוחה ותשועה גדולה. שהרי רואים שכל מעשה המגילה היה נס. ובשביל מה נעשה נס גדול כזה, בשביל התורה. ואת זה בא הפסוק לרמוז לנו, שהיה ראוי שהאגרות להצלת עם ישראל ישלחו דוקא בחודש סיון, שבו ניתנה התורה, ובזכות התורה נושעו.
"ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים... ואל היהודים ככתבם וכלשונם". מבואר שנשלחו אגרות מיוחדות ליהודים, ככתבם וכלשונם. והנה, באגרות ששלח המן הרשע לא כתוב שנשלחו אגרות מיוחדות ליהודים. שהמן הרשע רצה שתהיה הפתעה ליהודים בלא שיתכוננו לכך. אבל מרדכי שלח אגרות מיוחדות ליהודים, משתי סיבות, א. שידעו כל היהודים מיד שניצלו ואין להם לפחד יותר, והפחד היה מסוכן, בשביל שלא ימותו מחמתו, ולכך גם מיהר מאד מרדכי ועשה צום ביום טוב הראשון של פסח ממש, ולא דחה את הצום לאחר כך, כמו שביאר הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"טעמא דקרא" (הובא לעיל ד' י"ז). וגם בשליחת האגרות, לא חיכה מרדכי עד שיגיע זמן קרוב למועד בצוע הגזירה ח"ו, אלא שלחם מיד, וזה מה שכתוב בפסוק זה - בעת ההיא... ויכתב וכו', בלא להתמהמה כלל, שלא יסתכנו היהודים יותר. וגם במדרש (רבה, סו"פ ז') מבואר שהגוים היו מצרים ליהודים כבר מתחילה ביודעם שעוד זמן מה עומדים לאבדם ח"ו. ולכך נזדרז מאד מרדכי לשלוח האגרות מיד. ב. כיון שמרדכי כתב ליהודים שניתן להם להנקם מאויביהם, היה צריך שישתלחו האגרות ליהודים בפרט, שיתכוננו לכך, ויענישו את שונאיהם.
"והפחות ושרי המדינות", האגרות נשלחו ככל אגרות המלכות הנשלחים בצווי – לכל המקומות, ונשלחו בפרט אל אנשי השלטון ואל שרי העמים בכל המדינות, להודיעם שהאגרות ששלח מרדכי יש להם תוקף רב, ככל צוויי המלך, ובכך ידעו שניתן כח ליהודים לעמוד על נפשם, ואף יש להם רשות להנקם משונאיהם, וכך לא יענישום על פעולתם, שהרי זו פקודת המלך. ואם האגרות לא היו נעשים בצורה הזו ככל אגרות צוויי המלכות ולא היו נשלחים אל אנשי השלטון בפרט, היו יכולים להעניש את היהודים על מעשיהם כשינקמו מאויביהם שהרי לפי חוקי המלכות שבכל מקום, מי שהורג נענש. ועד שיבררו אם נכון הדבר שניתן פקודה מאת המלך שהיהודים יוכלו להלחם באויביהם כרצונם, ולעבור בזה על החוק הרגיל, בניתים יצטערו היהודים הרבה, ח"ו. ולכן נשלחו האגרות גם אל אנשי השלטון ואל השרים להראותם שזהו חוק ככל שאר החוקים. ואדרבה, גוי שיגן על עצמו מהיהודי וילחם בו, יענישוּ את הגוי, שהרי עבר על חוק המלכות. [ורבותינו מבארים (תרגום ט' ו') שהיהודים הרגו רק עמלקים. ולצורך זה עשה כן מרדכי, בשביל שיוכלו למחות את זכר עמלק].
"מהדו ועד כוש", האגרות הללו נשלחו אל כל המדינות, בשביל שלא יברחו גוים ממדינה שנשלחה אליה אגרת למדינה שלא הגיעה אליה אגרת. וגם היות והאגרות הראשונות נשלחו אל כל המדינות, היה צריך להודיע לכל המדינות שהאגרות הראשונות אין להם משמעות (שהרי באגרות השניות נכתב היפך מה שהיה כתוב בראשונות).