מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ח · פרק ח - פסוק ו
כּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי:
אף על פי שאחשורוש גידל עוד את אסתר [ונתן לה בית המן] ורומם את מרדכי מאד, לא היה בזה הבטחה ליהודים מאת המלך שינצלו מן הגזירה, והיה יכול אחשורוש הרשע לומר לאסתר המלכה, מה אכפת לך מכל היהודים, העיקר שאת תינצלי. ולכך אמרה אסתר קודם שאחשורוש יאמר לה כן - הרי לא יתכן שאראה באובדן מולדתי, שזה נוגע בנפשי. ואם מצאתי חן בעיניך, ואתה רוצה להטיב לי ולעשות רצוני, אתה צריך להציל גם את עמי ומולדתי.
ובזה יש תשובה לשאלה, למה מתחילה לא שלחו משמים לאחשורוש מלכה שאינה יהודיה, שיהיה לה לב טוב ותירצה להטיב ליהודים, וכשהיו בצרה היתה מבקשת ומתחננת למלך עליהם. כי אז המלך היה יכול לומר לה את הטענה הזו, מה אכפת לך מה נעשה לעם מסוים, הרי אינו עמך, ולא מולדתך. אבל על ידי שנשלחה אסתר להיות מלכה, מוכרח המלך להטיב עם כל היהודים (בשביל להטיב עימה), ובכך ניצלו כל עם ישראל.