מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ח · פרק ח - פסוק ה
וַתּאמֶר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ:
שני ניסים מבוארים בפסוק זה: א. עצם מה שלאסתר היה אומץ לבקש בקשה כזו, רואים בזה כח ההשגחה שרצו בשמים שכך תעשה אסתר. שהרי האגרות היו חתומים בחותם המלך, והרוצה לבטלם, כאילו אומר שהם נכתבו בזיוף, וכל שכן לומר למלך שהוא בעצמו יבטל את האגרות החתומים בשמו, הרי זה כאילו לומר למלך - תַראה שהצליחו לזייף את חותמך, שהדבר בושה גדולה למלך. ואף על פי כן אסתר היה לה עוז לבקש כן מהמלך, כיון שראתה שזו הדרך היותר נאותה לבטל את הגזירה, שעל ידי שישיבו את האגרות בחזרה, הרי כאילו לא נשלחו מעולם, ותיבטל הגזירה למפרע. אך אחשורוש לא הסכים לזה, מהחשש הנזכר, שיוצא שחותם המלך נזדייף, וזה בזיון למלכות.
ב. כמבואר לעיל (בפרק ג'), משמים הפילו את הגורל של המן לאחר אחד עשר חודשים, ולא בזמן קרוב, בשביל שבינתיים יוכלו עם ישראל לחזור בתשובה ולבטל את הגזירה. ולכן, כשניתנה רשות לאסתר המלכה מאת המלך לבקש מה שרוצה, עדיין היתה הגזירה רק בתור אגרות ובתור "מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים" וגו', ועוד לא התבצעה ממש. ובכך יכלו לבטל מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים.