מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ז · פרק ז - פסוק ו
וַתּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעָת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:
אסתר שהיתה יושבת מול המן הרי היה לה לפחד קצת לגנותו כל כך בבוז, ועוד לפני המלך ממש. והיתה צריכה להשיב בצורה עדינה למלך: שהמן הוא האיש אשר קנה אותה ואת עמה. אלא שאז, לא היה המלך מתמלא כעס על המן. וגם המן לא היה נבעת. ואילו משמים רצו שתהיה מפלה להמן, כאמור, ולכן אסתר אמרה מלים קשות אלו "איש צר ואויב המן הרע הזה", ובכך ראה המלך שהמן שנואי עליה, וכיון שהיה רוצה בטובת המלכה, התמלא רוגז על המן. וגם על ידי שאסתר גינתה את המן כל כך בפני המלך, היה בזה זעזוע קשה להמן הרשע, שאחר שהתבזה לפני מרדכי היהודי שהיה שונאו הגדול, ברחוב העיר, כאמור לעיל, חשב שלפחות במשתה שתעשה אסתר יחזור למעלתו שהיה חשוב יותר מכל השרים בעיני המלך, וגם חשב שאולי מכאן והלאה יוכל להמשיך להצר ליהודים יותר. אך בזה שאסתר המלכה קראה לו לפני המלך "איש צר, ואויב, המן הרע הזה" הבין שהוא נופל יותר ויותר, ואין לו תקומה. שכבר ודאי שלא יאהב אותו המלך יותר מכל השרים, ואפילו לא פחות מכך, שהרי אסתר המלכה אמרה עליו שהוא אויב שלה ושל עמה. וגם ודאי שלא תהיה לו אפשרות להנקם ביהודים. וידע שמה שאמרו לו אוהביו וזרש אשתו שיפול לפני מרדכי היהודי, מתקיים, ולכן נבעת, וידע שכבר אבד חינו בעיני המלך והמלכה, וילך ויפול.