מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ג · פרק ג - פסוק ט
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ:
ככל שרואים יותר את חומרת הסכנה, בזה בדיוק רואים את גדולת ועוצמת הנס. שלא רק המן הרשע רצה להרוג את עם ישראל ח"ו, אלא גם אחשורוש היה שונאם של ישראל, כמו שמוכח בפסוקים אלו. עד כדי כך שהמן הרשע רצה לתת לו עשרת אלפים ככר כסף, שזה סכום עצום מאד. ואחשורוש חומד הכסף - פתאום לא ביקש כסף [כדלקמן (פסוק יא): "ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך..."]. כיון שכל כך היתה עזה שנאתו ליהודים, עד שלא היה אכפת לו מהכסף, רק רצה לראות במפלת עם ישראל (מגילה י"ד).
ואפשר לבאר, שבזה שאחשורוש לא רצה לקבל את הכסף מהמן הרשע, היה בזה נס גדול. כיון שאם היה מקבל את הכסף, הרי היה נעשה משוחד. ובפרט בסכום כל כך גדול. ולבסוף, אפילו שיעשה אוהבם של אסתר המלכה ושל מרדכי הצדיק, מכל מקום יהיה לו קשה מאד לבטל את הגזירה, שהשוחד שקיבל יסמא את עיניו. ומשמים סיבבו שלא יקבל את הכסף מהמן, ועל ידי זה, יהיה לו קל לחזור בו ממה שגזר לעשות לעם ישראל.
וכמו כן רואים בפסוק הקודם נסים גדולים. שהרי סוף סוף, גם לאחר שאהב אחשורוש את אסתר ואת מרדכי אפילו שהיו מעם ישראל, מכל מקום צריך להבין איך ריחם על עם ישראל, והרי המן הרשע הלשין עליהם שהם אינם מקיימים את מצוותיו, ולא משלמים לו מס, וכיצד הסכים לבסוף להשאירם. [ומה שלא ניסה להלחם בהם עד אז, זה כמו שכבר נתבאר: מפני שפחד מהשם שלא יענישו, כמו שראה שהעניש הקדוש ברוך הוא את כל מי שניסה להלחם עִם עם ישראל. אבל המן כבר טען לו שמאז שהקדוש ברוך הוא החריב את בית המקדש, והגלה את עם ישראל בין האומות, כבר אינו עוזר להם ח"ו. אם כן למה חזר בו?] ורואים בזה את גודל הנס כי רב הוא, שאף על כל הנראה לעין, שאחשורוש היה צריך שלא לחזור בו מגזירתו, מכל מקום חזר בו, וניצלו עם ישראל. והסיבה היא, כיון שכשעם ישראל עשו תשובה שלימה, הרי מיד התבטלה הגזירה. והשתנתה דעתו של אחשורוש מן הקצה אל הקצה ממש: מקודם שנא אותם, ועכשיו רחם עליהם. ועוד, על ידי התשובה, נעשו הנסים המבוארים בהמשך המגילה.