מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ב · פרק ב - פסוק כ
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדְּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדְּכַי אֶסְתֵּר עֹשָה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ:
על אף כל השכנועים וסוגי השוחד שעשה המלך לאסתר, לא גילתה את עמה. ובאמת, היא היתה רוצה לגלות, כיון שראתה שאחשורוש לא מחפש אלא יופי, ולא שאר מעלות ויחוס. והיותה מזרע שאול המלך, לא יהיה סיבה להשאירה. ומאידך, אם ידע שיהודיה היא, ישחררה. ואם כן לכאורה היה כדאי שתגלה. ועם כל זאת, לא גילתה. למה, מפני שמרדכי אמר לה לא לגלות. וזה מה שכתוב כאן - "כאשר צוה עליה מרדכי" ולא רצתה לעבור על דבריו, ככתוב בתורה הקדושה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז י"א), ודרשו חז"ל: "אפילו נראים בעיניך – על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל, שמע להם" (ספרי). ומרדכי היה מיושבי לשכת הגזית (מגילה י"ג ב'), והוכרחה אסתר לשמוע בקולו; ואסתר לא עשתה שום חשבונות, אלא מה שאמר לה מרדכי - כך עשתה. ובזכות זה נבראה התשועה לעם ישראל, שכך אחשורוש לא ידע את עמה, והשאירה, והיא הצילה את עם ישראל.