מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ב
פרק ב - פסוק א
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אַחֲשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ:
בשעת מעשה לא נתן המלך אחשורוש את לבו למה שקורה איתו, והסכים למה שיעצו לו שריו להרוג את ושתי. רק לאחר שנתפכח משכרותו, נתגלה לפניו גודל טפשותו, כיצד הלך שולל אחר יועציו, אך כבר היה מאוחר. ונצטער מאוד על מה שעשה, ומאן להתנחם. ובאמת אף על פי שממוכן היה בעל העצה, מכל מקום כיון שכולם הסכימו לו, נחשב כאילו גם הם יעצו לו כן, ובכך ראה אחשורוש ששריו לא אמינים, ובקלות יכולים להטעותו, ולכן, כשהוצרך לעצה פעם אחרת - כשחיפש מלכה, לא נתיעץ עמם, שהרי אינם מיעצים אלא לטובתם, וכמבואר לעיל (א' כ"א), ופחד שגם בפעם הזו ירמו אותו.
וזה היה לטובת עם ישראל: שהרי אם היה מתיעץ עם יועציו, ודאי שהיו יועצים לו ליקח אשה מזרע מלוכה, מתאימה לו, ואז אסתר לא היתה נלקחת למלך, שהרי היא לא גילתה את עמה ולא את ארץ מולדתה, ולא ידעו שהיא מזרע המלוכה, מצאצאי שאול המלך (מגילה י"ג ב'), וגם אולי היא מייחוס נבזה, ומעם בזוי, ומארץ קטנה ושפלה וכו', ולא היה אפשר ליקח כזו אשה לעשותה מלכה. אך הקדוש ברוך הוא רצה שאסתר היא זו שתהיה מלכה. ולכן נתגלגלו הדברים באופן כזה שאחשורוש יפחד להימלך שוב ביועציו, (שמא יטעוהו כמקודם), וכך יבחר באסתר.
פרק ב - פסוק ב
וַיּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה:
כאן מבואר דבר מפליא מאוד: שהמלך המכובד והגאותן, במקום להתיעץ עם שרים נכבדים, הלך להתיעץ עם נערים ממשרתיו. איך זה יתכן. אך כאמור (בפסוק הקודם), אחשורוש חשש שיועציו החשובים יִיעצו לו עצה שאינה הוגנת בשבילו. ובעניין נשגב כזה, מי תהיה המלכה, לא רצה להועץ איתם. וגם פחד להתיעץ עם אנשים רמי מעלה אחרים (שאינם מחבר יועציו) שמא גם הם ייעצוהו לפי נגיעותיהם - רק מה שטוב להם, ולא מה שראוי ליעץ באמת לטובתו. אמנם, בעצמו לא רצה להחליט את דרכו, שהרי בקלות יוכל לטעות, ובדבר גדול כזה אין לו לסמוך על רעיוניו בלבד. ולא נישאר לו אלא להִמלך בכאלה שאין להם שום נגיעות אישיים. וחשב מי הוא זה ואי זה הוא אשר נקי מכל סיג של שוחד. ומצא שנעריו המשרתים, הם היוֹתר מתאימים למלאכה הזו. [ולא שבחר בהם לכתחילה, שהרי נערים הם נערים ולא משנה מה שהם מצויים בבית המלוכה. רק בחר בהם כיון שהיו נמצאים לפניו]. אמנם אינו מוכרח לשמוע לעצתם ולילך על פיהם בלבד, אלא ישמע דבריהם, וישקול את העצה בעצמו, וכך יוכל להגיע למסקנה הנכונה איזו מלכה לבחור. וכך עשה, הלך והתיעץ עם נעריו המשרתים הפשוטים, והם יעצוהו עצה כפי שכלם, ולפי חלשות ליבם. שאמרו לו לבחור מלכה מהנערות הבתולות שטובות מראה, בלא להסתכל על פנימיותם (חכמה וכדומה) ובלא לשים לב על יחוסם. וכל זה היה משמים, שעל ידי שיחפש המלך נערות כאלו, תִימצֵא אסתר, ויביאוה אף בלא לדעת את מוצאה ומולדתה (כמו שצוה עליה מרדכי, שלא לגלות).
עד כאן ביארנו לפי הבאור שנערי המלך היינו נערי המלך ממש. אמנם בפרקי דרבי אליעזר (פ' מ"ט) מבואר שגם עתה כמקודם, ממוכן הוא זה שיעץ לו. ולפי זה יש לבאר כך: שבאמת אחשורוש פחד להועץ ביועציו בפעם הזו, מפני שראה שיעצוהו לטובת עצמם (כמבואר לעיל בפר' א'), אבל ממוכן הרי רצה מאוד שהבת שלו תמלוך, כמו שביארו רבותינו (אסת"ר ד' ו'), ולכן יעץ למלך לחפש נערות בתולות טובות מראה, שאלו בלבד תנאים המתאימים לבתו. ובכך חשב שביתו תיבחר להיות מלכה. ולא יעץ למלך ליקח למלכה אשה שהיא מזרע מלוכה, ולא בעלת מעלות. שבתו של המן היתה משוללת מכל אלו, (ועדיין המלך עוד לא השיאו מעל כל השרים ולא היה חשוב).
ויש לשאול היאך נתיעץ המלך עם המן, והרי כבר ראה שהכשילו פעם אחת בעצה לא נכונה (שיעץ לו בפעם הראשונה להרוג את ושתי, ואחר כך נצטער על כך)? אמנם בפסוק לא נאמר שהמלך הלך להתיעץ עם ממוכן אלא כתוב "ויאמרו נערי המלך" (הוא ממוכן), משמע שבא אל אחשורוש מעצמו, בלא שקרא לו להתייעץ אתו. ואם כן לא קשה, שבאמת לפי הדעה הזו אפשר לבאר שאחשורוש לא קרא לו כיוון שפחד שלא יטעה אותו גם עתה. אבל אחרי שממוכן בא מעצמו אליו, לא דחה אותו. כי סוף סוף היה זקוק לעצה. וגם סמך קצת על כח השיפוט שלו, שכעת לא היה שיכור כמו בפעם הראשונה, ויוכל לבחון את העצה כראוי. ולא ימהר לקבל את דברי ממוכן תיכף ומיד כבפעם הקודמת. ולכן הסכים לשמוע דבריו. וממוכן שכל מטרתו היתה שבתו תהא מלכה המשיך בָּכִּווּן הזה, ושוב יעץ עצה שאינה הגונה לאחשורוש, אלא מה שטוב לו. אך כל זה היה משמים, שאחשורוש הסכים לשמוע עצת ממוכן גם עתה לאחר שהטעהו כבר פעם אחת, וכן מה שממוכן רצה שבתו תהא מלכה ובשביל כן חיבל תחבולות להשיג רצונו, וכל זה כדי שלבסוף יבחר המלך באסתר המלכה.
ולפי מי שאומר שממוכן הוא דניאל (לעיל א', י"ד) יוצא ש"נערי המלך" זה דניאל (לפי פדר"א דלעיל), ולפי זה צריך ביאור למה דניאל בא ויעץ לאחשורוש ליקח נערות בתולות וכו', ולא יעץ לו דבר הגון לבחור במלכה מתאימה, עם מעלות מתאימות, ראויה למלכות וכו'. ויש לומר שרצה להרויח ב' דברים. א. לכפר על עצתו הראשונה. ב. לפייס את המלך. כלומר, על ידי מה שייעץ למלך עתה עצה כזו, וימצא אחשורוש אשה כפי הדרישות שהעמיד לו ממוכן, ויעשה מלכה, ותמצא חן בעיניו, על ידי זה יראה שממוכן מחפש עצות רק לטובת המלך. שאין תועלת לאדם אחר במה שתהיה למלך מלכה כפי שהציע. וכך יחשוב אחשורוש שגם עצתו הראשונה שיעץ לו היא רק לטובתו, ולא התכוון לרמות אותו. ועוד, על ידי שישא אחשורוש מלכה שתמצא חן בעיניו, ישכח מהמלכה הראשונה, וינוח לגמרי מזעפו, ולא יתעצב עוד על שהרג את ושתי. וכך ישכח את עצתו של ממוכן, ולא יענישו.
וממוכן ידע שאם ייעץ ליקח אשה בעלת מעלות, וגם מזרע מלוכה, קשה למצוא את כל המעלות ביחד, ואם כבר נמצאת כזו, לא בטוח שתרצה להנשא לאחשורוש, ובפרט שיצא מכבר על אחשורוש שם רע של מלך שוטה - כאשר שלח אגרות הרשומים בו דברי שטות, כמבואר לעיל (פרק א פסוק יט). וגם ידע ממוכן, שאם יציע למלך כלילת מעלות, והיא לא תרצה - מהסיבה הנ"ל, יצטער אחשורוש יותר ויותר על אשתו הראשונה, שהיא היתה בעלת עיקר המעלה שהוצרך אחשורוש - מזרע מלכות [שעל ידי זה הכירו בו כמלך], ואחשורוש במו ידיו הרגה; ויגדל כעסו על ממוכן שהביאו לכך. לאכן עתה שיעץ לו ממוכן אחת שכל מעלותיה מסתכמות בחיצוניות, ידע ממוכן בבירור שלא יתכן שלא תהא אחת העונה על דרישה זו שתסכים להינשא למלך, וכאשר המציאות הוכיחה לבסוף - שהתקבצו נערות רבות לבית המלך. וברעיון זה ידע ממוכן שהכל יבוא על מקומו בשלום.
פרק ב - פסוק ג
וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֵא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן:
עוד יעצו לו נערי המלך, שלא יסתפק בכרוז שיכריז בכל מקום שתבא כל נערה אל שושן הבירה. אלא ישלח פקידים להביא את כולן, בעל כורחן. וגם הוסיפו לומר שיקבצו את כל נערה בתולה, וגם הדגישו שאין לו לבדוק ביחוסה או בשאר מעלות, אלא רק בתנאים שהזכירו. והטעם שאמרו לו כן, כיון שראו שאחשורוש נוכח לדעת, שהמלכה הראשונה, בגלל שהיתה מזרע מלכות, השתחצה עליו, ושלחה לו דברי גנאי, ובכך כעס עליה והרגה. אבל עכשיו, אם יקח נערה סתם שאינה מזרע מלכות, לא תתגאה עליו. וסיבבו מלמעלה שע"י תנאים אלו תבוא אליו אסתר. אם כן, תנאי ראשון היה צריך שהמלך ישלח פקידים ולא יסמוך שתבאנה מאליהן, וכך באה אסתר, שאילו היה מוציא כרוז לאסוף את כולן בלא פקידים, הרי אסתר הצדקת לא היתה באה אל המלך הגוי. ואילו לקחו את אסתר הצדקת בעל כורחה אל המלך. ותנאי שני שלא חיפשו אשה מזרע מלוכה ומיוחסת ובת שרים ונגידים. וכך הביאו את אסתר אף בלא לדעת מי הוא עמה ומה הוא יחוסה.
פרק ב - פסוק ד
וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כֵּן:
נתבונן איזו הצעה הציעו למלך: נערה "אשר תיטב בעיני המלך", רק בעיניו, בלא שיבדוק את פנימיותה. והיא "תמלך תחת ושתי" כזו שלא ברור רמת פיקחותה וכל שאר המעלות הנצרכים למלכה! זוהי עצת נערי המלך, עצת נערים. והפלא הוא, שאחר ששמע המלך עצת נעריו, הוטב הדבר בעיניו! ולא עוד אלא שכך עשה! זהו נס גדול איך מלך גדול כזה שמושל על מאה עשרים ושבע מדינות, מסכים לעצה זו. [אמנם לעיל (פסוק ג') הסברנו איך הדבר נעשה בדרך הטבע: שכיון שראה אחשורוש שאם תהיה לו מלכה מכובדת, תתנשא עליו, כמו שעשתה לו ושתי, לכן פחד שמא גם זו תעשה כן, והסכים לעצת נעריו]. ורואים פה איך שהכל מכוון מלמעלה, וכל זה נעשה בשביל שלבסוף אסתר תֵעשה מלכה, ובבא העת תהיה לעזר להצלת עם ישראל.
פרק ב - פסוק ה
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי:
היתה תועלת עצומה במה שמרדכי היה נמצא דוקא בשושן הבירה, שהרי אילו היה במקום אחר, לא היה לו קשר עם אסתר. וגם לא היה מגלה את עצת בגתן ותרש, וכמבואר לקמן. ובזה שהיה נמצא דוקא בשושן הבירה, בכך באה הצלה לו בפרט, ולעם ישראל בכלל.
"בן יאיר בן שמעי בן קיש". ממשפחת שאול המלך היה (ע' תרגום שני). ולכן כשלקחו את אסתר בת דודו אל המלך, אמר לה שלא תגלה את עמה ואת מולדתה, בשביל שלא ידעו שהיא ממשפחת מלכים. וזה עצמו היה נס שלא גילתה, שאדרבה, אילו היתה מגלה שהיא יהודיה אפשר שלא היו לוקחים אותה כלל לאחשורוש. [אמנם הפקידים כן היו מביאים אותה לשושן הבירה. כי נצטוו להביא את כולם ועשו חובתם, אבל שומר הנשים ודאי היה נמנע מלבחור בה למלכה. כי היה יכול להחליט שזו אינה ראויה. ואילו ידע שהיא מעם ישראל, היה מחזירה לביתה מיד]. ובזכות שמרדכי צוה עליה שלא לגלות את מולדתה הובאה אל המלך, וזה היה תחילת ההצלה.
פרק ב - פסוק ו
אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
כאמור לעיל (בפסוק הקודם) וכפי שיתבאר בהמשך המגילה, היתה נצרכת שהותו של מרדכי בשושן הבירה דוקא, שיוכל לבוא בתמידות אל שער המלך ולראות את אסתר, וזה הנס המבואר כאן, שאף על פי שהיה גר בירושלים, הובא עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה עד שושן הבירה. ורבותינו ביארו (מגילה י"ג א') תיבת אשר הגלה מירושלים, שמשמע שמרדכי הגלה את עצמו, כיון שהיה צדיק ולא הגלו אותו, אך הוא בעצמו נשתתף בצערם של ישראל וגלה עמהם (כמו ירמיה הנביא, שנבוכדנצר הרשע פטרו מלגלות עם כל ישראל, אך ירמיה הגלה את עצמו עִמם, להשתתף בצערם). וזה היה תחילת הנס.
פרק ב - פסוק ז
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדְּכַי לוֹ לְבַת:
הנה, היות ומרדכי היה אֹמן את הדסה, כאשר אסתר נעשתה מלכה, רצתה שמרדכי יהיה בקרבת מקומה, והתקינה לו בית סנהדרין ליד בית המלכות (תרג' פס' כ"א), וע"י זה שמרדכי היה בסביבת המלוכה שמע שם את עצתם של בגתן ותרש (כמבואר לקמן כ"א-כ"ב). וכך נסבבה הצלת עם ישראל, כמו שיתבאר בהמשך המגילה.
פרק ב - פסוק ח
וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים:
נס גלוי היה בזה שנערי המלך יעצו להפקיד פקידים שיהיו ממונים להביאה אל המלך כל נערה שיחשבו להביאה, אפילו בעל כורחה. שהרי אילו היו מיעצים להוציא כרוז המזמין כל נערה מרצונה, או אפילו בעל כרחה, אסתר הרי לא היתה מוכרחת לבוא מצידה, שהיתה יכולה להישאר ולהתחבא. אבל עכשיו שצוה המלך לפקידים להביא בעצמם את הנערות מכל המדינות, לא יכלה אסתר להתעלם מהפקודה והוכרחה לבוא.
ומבואר עוד בפסוק, שאף על פי שכבר היו בתולות רבות בשושן הבירה, הפקידים לא הסתפקו בזה, והלכו להביא עוד. ואילו היה רק יוצא כרוז, אסתר היתה יכולה להשאר ולא לבוא, ולא היה מורגש הדבר בין רוב אלה שכן באו. והמלך לא היה שולח לחפש אם יש כאלו שהתחבאו מפניו, שהרי יש לפניו מבחר רב, ואינו צריך יותר. אבל כיון שהפקידים טרחו לחפש בעצמם את כל הנערות, הביאו גם את אסתר. שכך נצטוו, להביא את כולם. וזה היה מהתחלת ההצלה, שנלקחה אסתר. ולשון ותלקח אסתר משמע לקיחה בעל כורחה, שהיא לא רצתה לבוא, אך כאמור, משמים כן רצו, בשביל שתושיע את עם ישראל.
פרק ב - פסוק ט
וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֶת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים:
נס. מכל הנערות הרבות שהובאו לשושן הבירה, לא נבחרה אלא אסתר. ובודאי שהשתדלו מאד להכשיר עצמן שיבחרו בהן סריסי המלך, ואסתר כלל לא ניסתה בכך. [וכמו שמבואר במפורש לקמן, וכן משמע בפסוק כאן]. ועם כל זאת הוטבה אסתר בעיני שומר הנשים להביאה אל המלך, ולא רק שהוטבה בעיניו להיות ראויה למלכות, אלא גם נשאה חסד לפניו - שרצה למהר להכין לה תמרוקיה ומנותיה ואת נערותיה. והיה זריז וממהר בשלה יותר מבשל כולן (רש"י).
פרק ב - פסוק י
לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדְּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד:
אסתר עשתה כל מה שאפשר בשביל שלא יקראו לה אל המלך. ואפילו לא גילתה את עמה ואת מולדתה, כיון שהיתה מזרע שאול המלך (מגילה י"ג ב'), ולא רצתה שידעו זאת, שלא יבחרו בה למלכה בשל כך. ומבואר כאן שאף על פי שלא היתה סיבה מיוחדת לקחתה, שהרי לא ידעו שהיא מזרע מלכות, ואפילו את עמה לא ידעו, עם כל זאת התרצה בה המלך. כיון שאחשורוש לא חיפש אלא רק נוי, כמו שיעצו לו נערי המלך (לעיל פסוקים ב'-ג'). (ומצד ההגיון, המלך היה צריך לחפש מישהי מזרע מלכות או בעלת מעלות וכדומה, אלא שמשמים סבבו וכנ"ל. ובכך הוכנה ההצלה לעם ישראל).
פרק ב - פסוק יא
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדְּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵעָשֶה בָּהּ:
דבר מתמיה הוא לראות איש אחד המסתובב תמיד ליד מקום מסוים שאין לו קשר לשם. והנה, כשמשרתי המלך שהיו נמצאים בסביבת בית הנשים ראו את מרדכי מתהלך בכל יום ויום הלוך ושוב ליד חצר בית הנשים, היה להם לחשוב שיש לו קשר לשם, שאחת הנשים קרובה אליו, ואז היו מבררים מי היא זו ואיזו היא, והיו מוצאים שזאת אסתר. שבודאי כל אחת היתה אומרת שמרדכי לא קרוב שלה. ורק אסתר (שלא ידעו את עמה ואת מולדתה) - מוכרח שהיא קרובתו. [בכל הספר בארנו לפי השיטה שאף אחד לא ידע שאסתר גדלה בבית מרדכי. (עי' ב"ראשון לציון" להאור החיים הקדוש פ"ב פס' י')]. וכיון שיהודי הוא, הרי ידעו בכך את מוצאה של אסתר. שכן מרדכי - ודאי שהיתה לו חזות יהודית, וגם הוא היה מפורסם מאוד (כמבואר במפרשים). ואי אפשר היה לו להסתיר את מוצאו על ידי שלא יאמר להם. ואז אסתר היתה נשלחת, ולא היתה נעשית למלכה. ומשמים רצו שהתשועה תֵעשה על ידה, שתהיה מלכה. ונעשה נס, ואף אחד מהשרים ומשאר המשרתים לא שם לב למעשה מרדכי שעובר יום יום ליד חצר בית הנשים. וכך אסתר נשארה שם עד שהובאה אל המלך. [ומה שמרדכי לא פחד מכך שמא יגלו אותו ויחפשו מי היא קרובתו, כי אדרבה, הוא כן היה רוצה שידעו שאסתר היא בת דודו. (רק שלא רצה שידעו שהיא מזרע מלוכה). ואמנם על ידי שהיו יודעים שאסתר היא קרובתו, לא ידעו בזה שהיא ממשפחת המלך, שהוא לא יאמר להם סוד זה. וכשידעו את עמה, ישלחוה לביתה].
פרק ב - פסוק יב
וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָר חדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
היתה בזה תועלת גדולה לאסתר, שעל ידי כל העכובים האלו של התמרוקים והבשמים, נידחה זמן הגעתה אל אחשורוש, ושהתה אצלו כמה שפחות זמן, לא יותר מהזמן הנצרך.
פרק ב - פסוק יג
וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ:
גם מה שאחשורוש לא בדק כל אחת בראיה בלבד, אלא עיכב כל אחת ואחת בביתו למשך זמן כדי לבחון אם היא מתאימה לו, כמו שכתוב (בפסוק י"ד): "בערב היא באה ובבקר היא שבה", כל זה היה עיכוב גדול עד שהגיע זמן תורה של אסתר. ולעיל נאמר (ב' ח'): "ובהקבץ נערות רבות", ואם כן הדבר לקח זמן מרובה מאוד. והכל לטובת אסתר, כמו שנתבאר למעלה, כמה שפחות שתהיה אצל המלך.
ויש כאן עוד נס, שאף על פי שאסתר לא בקשה דבר אלא רק מה שאמר לה הגי שומר הנשים לעשות, עם כל זאת, כיון שהקדוש ברוך הוא רצה שהתשועה תבא על ידה, נבחרה דוקא היא להיות המלכה.
פרק ב - פסוק יד
בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם:
מי שהיתה אצל המלך אחשורוש והועברה אל בית הנשים השני, כמעט כלו סכויה להיות מלכה. שאם המלך לא בחר בה עדיין, אין סיבה שישוב ויבחר בה. [ואפשר שלכן כתוב "שומר הפלגשים", כוון שמכאן והלאה אינה אלא פילגש, דהיינו שפחה, אבל כבר מסתמא לא תעשה מלכה]. ורק אם פתאום המלך יחשוב על אחת מתוך אלה שכבר היו אצלו לעשותה מלכה, אז הוא יקרא לה במיוחד, ויחזירה אצלו. אבל זה לא מסתבר. ולכן, אילו היתה אסתר מגיע לבית הנשים השני, כמעט ודאי ששוב לא היתה נעשית מלכה. ומשמים, המלך התרצה לעשותה למלכה כבר בהיותה אצלו, קודם שתגיע לבית הנשים השני. ולא עלה בדעתו אולי יש יותר טובה מזו. שכל כך אסתר היתה נושאת חן, וכל כך הוטבה בעיניו, עד שהיה ברור לו שהיא תִבָּחֵר מכל הנשים להעשות מלכה.
פרק ב - פסוק טו
וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדְּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ:
שלא כשאר הנשים שהובאו אל המלך, אסתר לא ביקשה דבר. לא כל מיני שֹחוק ולא מיני זמר ולא כל דבר אחר כדי למצוא חן בעיני משהו מבית המלכות. ואדרבה, היא חפשה איך לעשות שלא יקחוה אל המלך. ורק מה שהוכרחה לעשות משום שהגי שומר הנשים פקד עליה לעשות, עשתה. ומצד הטבע, קל וחומר הוא, ומה כל הנשים שהשתדלו ביותר, וחיפשו כל האופנים לעשות בשביל שיבחר בהם המלך, ובודאי היו נשים שמתאימות לרצון המלך, שהפקידים הרי ידעו במי לבחור. ואף על פי כן, לא הועיל להם שום תועלת, והמלך לא בחר בהם. דוקא אסתר, שלא ניסתה כוחה בהתרצוּת אל המלך, היא זו שנבחרה להיות מלכה. כיון שנשאה חן. ומשמים נתנו לה את החן, בשביל שהמלך יבחר בה.
ואפשר לבאר שהיה כאן עוד נס, שאסתר לא רק שנשאה חן בעיני המלך ובעיני הגי, אלא אף נשאה חן בעיני כל מי שראה אותה. שגם אם היתה נושאת חן בעיני אחשורוש לבדו או גם בעיני הגי, אין זה מספיק בשביל שתֵעשה מלכה, שודאי היו כאלה שמתקנאים בה ולא היו נותנים למלך לבחור בה למלכה. וכל שר ושר רוצה שהמלכה תהא מהאומה שלו, והיו באים בתחבולות אל המלך שלא יעשה את אסתר למלכה. ובפרט שלא היה ידוע להם עמה של אסתר, היו טוענים שמעם בזוי היא, שאם לא כן, למה אינה מגלה אותו. והיו בוחרים למלך מלכה אחרת. אך משמים נעשה שאסתר היתה נושאת חן בעיני כל רואיה. ורבותינו מפרשים (מגילה י"ג א') שכל אחד ואחד מהשרים היה נדמה לו שאסתר מהאומה שלו. וזה מה שגרם לכל השרים לרצות שאסתר תהיה מלכה.
פרק ב - פסוק טז
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ:
אסתר נלקחה בעל כורחה אל המלך. כמו שכתוב "ותלקח" משמע שלקחו אותה בלא רצונה אל המלך (כמבואר לעיל). ואם כן ודאי שלא היתה נראית באופן הראוי כדי שיבחרו בה למלכה. ואף על פי כן המלך בחר בה, ומשמים היה דבר זה, שתצמח מכך הישועה לעם ישראל.
"בשנת שבע למלכותו" - הקדים הקדוש ברוך הוא ביאתה של אסתר אל המלך זמן גדול לפני מעשה המן, בכדי שבניתים תתרגל אצלו, ובעת שהוצרכה לבקש על עמה עשתה זאת בקלות. וגם שעל ידי כך יקבל את בקשותיה ברצון, ולא יחשוב שהיא עדיין סתם נערה שלא הורגלה לסגנון המלכות, ובקשותיה כבקשות האנשים הפשוטים, ויזלזל בדבריה. אבל בכך שכבר היתה כמה שנים מלכה, יתייחס לבקשותיה כמו שצריך, ויכבד דבריה (וכך הביאה את המן אל המשתה, וביזתה אותו שם, עד שלבסוף תלהו המלך, כמבואר בהמשך המגילה), ובאה תשועה לעם ישראל על ידי כל זה.
פרק ב - פסוק יז
ויֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי:
זו גולת הכותרת בנסים אלו: שהוכתרה אסתר להיות מלכה. ואפילו שלא רצתה לגלות את עמה ואת מולדתה, וזה היה סיבה שהמלך יחשוש לעשותה מלכה [אף על פי שנשאה חן בעיניו], שאיך יעשה אותה מלכה בלא לדעת את מוצאה ואת סביבת מגוריה בשביל שיוכל להכיר טיבעה והלך רוחה, הרי מכל מקום נשאה גם חסד לפניו ["חסד" הוא שהשני מעביר על כל פשעיו ואינו מביט על צדדיו השליליים ומתגבר על כל העיכובים שבדרך ועושה לו חסד בכך, ו"חן" פרושו שהוא רצוי ואהוב אליו] ועל ידי זה לא חש לכל הדברים שהיו אמורים לעכב את לקיחת אסתר להיות למלכה.
וכאן רואים ממש איך שכל עניין הריגת ושתי היה רק בשביל הבאת אסתר שתהיה מלכה. שמיד כאשר הובאה אסתר אל המלך, לא המתין להשאירה אצלו כמה זמן לבדוק אותה ואת מעשיה, לראות אם מתאימה לו, ואם ראויה להיות למלכה. אלא מיד כשהובאה אצלו חפץ בה לעשותה מלכה, ותכף ומיד שם כתר מלכות בראשה להמליכה תחת ושתי. שבאמת, זה תכלית כל הסיפור שהיה עם ושתי, שאסתר תהיה המלכה, בשביל להציל את עם ישראל. ולכן ברגע שהובאה אסתר אל המלך, מיד נעשתה מלכה.
פרק ב - פסוק יח
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָה וַיִתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
לאחר שהמלך המליך את אסתר, עז היה חפצו לגלות את עמה ואת ארץ מולדתה. מה עשה? מבואר בדברי רבותינו (מגילה י"ג א') שבתחילה ניסה לשכנע את אסתר על ידי שעשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו במיוחד לכבודה. והוא פרסם לכולם את המשתה בשם "משתה אסתר". [ולא היה כוונתו לעשות סעודה סתם לכבוד הַמְלכת אסתר, שאם כן הרי היה עושה סעודה יותר קטנה, רק למקורבים אליו ולשריו. אבל עכשיו, שרצה כמה שיותר לנסות לשכנע את אסתר לגלות את עמה, הִרְבָּה בהשתדלויות בזה, ועשה את הסעודה לכל שריו ועבדיו]. והוסיף להגדיל במה שקרא לסעודה על שם אסתר. וזה היה פיתוי מיוחד בשבילה, שתחפוץ לגלות את עמה, בראותה את כל הכבוד שעושה לה. וגם מה שאחשורוש ויתר על יקרתו ולא קרא לסעודה - "סעודת אחשורוש ואסתר" או סתם "סעודת נישואי המלך והמלכה" אלא עשה את כל המסיבה הגדולה הזו רק על שמה גם זה היה לה שכנוע. (ואף על פי כן לא גילתה).
וכל זה היה להצלת עם ישראל. כיצד? שהרי מבואר בהמשך המגילה שנכתבו שני אִגרות על עם ישראל. אגרת ראשונה להרע להם, ואגרת שניה שיינצלו. ויש לשאול, הרי ידוע שעשיו שונא ליעקב (ספרי במדבר ט' י'), אם בגלוי ואם בסתר, ואצל המן היה הדבר נגלה, אבל אחשורוש תמיד הסתיר את זה ששונא את ישראל ורוצה להצר להם, כי לא ההין להראות זאת בפרהסיא, ורק כשבא אליו המן, מיד קפץ על ההזדמנות שנפלה לפניו, והביע את הסכמתו הרעה למזימה. וכן אצל כל העמים – רואים איך שהיו שונאים לישראל, שהרי כשנשלחו האיגרות, לא קם פוצה פה בשביל להושיע את עם ישראל, וכולם הסכימו לזה. ואיך יתכן הדבר שתצא גזירה כזו להשמיד אומה שלמה, על חינם. ובאגרות ההם לא נאמר איזשהו היזק שהיהודים עושים (נוסח האגרת נמצא באסת"ר כ' יג). וכולם היו מוכנים ברצון - לעשות מה שרצה המן. רואים מכל זה את השִנאה שהיתה לעמים על עם ישראל. אם כן, איך זה שלבסוף כשאחשורוש שלח את האגרות השניות – לביטול הגזירה, כולם שתקו. הרי היו צריכים לשלוח שליחים אל אחשורוש לנסות לחדש את הגזירה. ועוד יותר, גם מה שניתנה ליהודים רשות להינקם מאויביהם, דבר מפליא הוא מה שכולם הסכימו לכך, ולא השתדלו אצל אחשורוש להגן על עצמם.
והתשובה היא, שעכשיו הכין הקדוש ברוך הוא את הצלת עם ישראל, ואת יכולתם להנקם מאויביהם בעתיד. שעל ידי שראו כל הגויים איך שאחשורוש מכבד את אסתר, ועושה משתה גדול לכבודה, וקורא לסעודה על שמה: "משתה אסתר", ומניח כל כבודו בצד - לכבודה, נוכחו כולם לראות כמה גדול השפעתה של אסתר על המלך. וכיון שלבסוף נודע שאסתר היא מעם ישראל, כולם שתקו, ולא ניסו כלל לבוא להשתדל אצל המלך להציל את עצמם מהיהודים, ובודאי שלא העיזו פניהם לבקש לחדש את הגזירה. שידעו שאת כל מאמר אסתר - המלך עושה.
וכל זה היה נס גדול, כיון שבאמת אחשורוש לא עשה זאת לטובת אסתר כלל ולא בגלל שמכבד אותה. אלא עשה כל זאת רק בשביל לשכנע אותה לגלות את עמה ומולדתה, כאמור. אמנם היא לא גילתה לו, שכך צוה עליה מרדכי, והיה יושב תמיד בשער המלך ומזהירה שלא לגלות (רש"י ב' כ'). ובאמת מרדכי חשב שבזה שלא תגלה את מוצאה, בסוף ישלחו אותה, ועשה כל השתדלות שיכל בשביל שאסתר תצא מביתו של אחשורוש. מפני שלא ידע איזה תשועה עתידה לבוא על ידי אסתר לישראל, ואולי כבר תמה בזה שליחות אסתר במה ששהתה אצל המלך זמן מסוים. ולכן עשה מצידו מה שצריך לעשות וסמך על השם יתברך שינחהו בדרך הנכונה. וכל זה בדיוק היה לתועלת, שבזה שלא ידעו את מוצאה של אסתר: א, דוקא בגלל זה החזיקו בה אצל בית המלכות (כאמור לעיל). ב, גם אז אחשורוש הוצרך לשכנע את אסתר לגלות את עמה ומולדתה. וכשהרבה בשכנועים גדולים ומכבדים כנ"ל, חשבו כולם שהוא עושה את כל זה בשביל שמכבד את אסתר המלכה. וכך לבסוף כשהיה צורך לישראל, כל הגוים שתקו, וגם לא ניסו להגן על עצמם, וכאמור.
"והנחה למדינות עשה" אומר רש"י: לכבודה - הניח להם מן המס שעליהם. (עד כאן). וגם זה היה לתועלת, שבזה ראו יותר את רום מעלת אסתר המלכה בעיני המלך. שאפילו ויתר על המס שאמור לקבל מכל המדינות, וזהו הון עצום, ולמה, רק בשביל שכולם יכבדו את המלכה, (כך חשבו כולם, שלא ידעו את הסיבה האמתית להנחה שעושה - שעל ידי זה רצה לשכנע את אסתר לגלות את מוצאה). ולכך כשהחליטה אסתר לבטל את הגזירה ולשלוח איגרות להצלת עם ישראל, שתקו כולם, וקיבלו זאת בעל כורחם, שהיו בטוחים שהמלך לא יטה אוזנו אליהם כלל. ואפילו אותם שלא היו שונאי ישראל בצורה גלויה, לא באו לעזרת חבריהם המנוצחים, וכשעמדו היהודים להלחם באויביהם, דממו. וגם אלה שהיו בקשרי ידידות עם היהודים, לא ניסו להשפיע על היהודים לטובת הגוים חבריהם המנוצחים, ואף שרי המדינות לא ניסו להשפיע על היהודים שלא להרוג את אזרחיהם, כיון שזכרו שהמלך עשה להם הנחה גדולה לכבוד אסתר. וזה גם שִיחד את עיניהם, וכבדו את אסתר מאד, ולכן כשראו שהיא מחליטה לעשות מעשה לטובת עמה, שתקו.
"ויתן משאת כיד המלך". פירוש, שהמלך שלח לכולם מתנות. וגם בזה היה פיתוי גדול לכולם בחושבם שהמלך עושה כל זאת לכבוד אסתר. והמתנות ששלח להם המלך לא היו מתנות סתם, אלא כמו שכתוב, מתנות "כיד המלך", ויד המלך רחבה היא בעושר מאד, ובפרט אחשורוש, שהיה עשיר יותר משאר המלכים, והיה לו בזה בכדי להתגאות על מלכים קדומים, כמו שמפורש בתחילת המגילה (א' ב') - "בהראותו את עושר כבוד מלכותו" - שהיה לו עושר מרובה כל כך בשביל להראות לכל ולהתכבד בו (ועי' אסת"ר ב' א' מנין העשיר כ"כ), ובקבלת כל אחד ואחד מתנות מאת המלך, היה בזה שוחד לסמא את עיניהם, כי כולם חשבו שאלו מתנות מאת אסתר, שכך פרסם המלך (רש"י מגילה י"ג א') שזה מאסתר המלכה. (כיון שרצה לשכנעהּ לגלות את עמה). וזה היה דבר נוסף שבסיבתו כאשר אסתר קבעה את רצונה שישראל ינקמו מאויביהם, כולם הסכימו לכך.
פרק ב - פסוק יט
וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדְּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ:
כשראה המלך שאסתר לא מוכנה לגלות לו את עמה ואינה משתכנעת על ידי כל סוגי השוחד שעשה, החליט לעשות מעשה שעל ידו ודאי אסתר תסכים לגלות את מוצאה. מה עשה. אמר לה שאם לא תגלה לו את מוצאה, יחפש לו מלכה חדשה. ובשביל להראות לה שמתכוון ממש לעשות כן, הזמין את הבתולות פעם שניה. ואף על פי כן אסתר לא גילתה לו. והטעם שלא גילתה הוא בגלל שמרדכי הזהירה שלא לגלות. ומרדכי חשש בכל עת שמא תגלה, והוצרך להזהירה תמיד. ובשל כך היה מוכרח להיות יושב תמיד בשער המלך. ועל ידי כך שמע את דברי הסריסים שרוצים להרוג את אחשורוש [וכמבואר בהמשך המגילה]. ובזה היתה תחילת הצלת עם ישראל: שנעשה מרדכי מטיבו של המלך, וכשהמן רצה להורגו, התקצף המלך על המן, והרגו. וגם מרדכי עלה לגדולה, והיתה השפעתו גדולה אצל המלך, ומה שביקש, נעשה, ואפילו שכבר נשלחו האיגרות, כיון שמרדכי ואסתר אמרו לשלוח איגרות שניות לטובת עם ישראל, עשה המלך כדבריהם, והיהודים ניצלו.
פרק ב - פסוק כ
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדְּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדְּכַי אֶסְתֵּר עֹשָה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ:
על אף כל השכנועים וסוגי השוחד שעשה המלך לאסתר, לא גילתה את עמה. ובאמת, היא היתה רוצה לגלות, כיון שראתה שאחשורוש לא מחפש אלא יופי, ולא שאר מעלות ויחוס. והיותה מזרע שאול המלך, לא יהיה סיבה להשאירה. ומאידך, אם ידע שיהודיה היא, ישחררה. ואם כן לכאורה היה כדאי שתגלה. ועם כל זאת, לא גילתה. למה, מפני שמרדכי אמר לה לא לגלות. וזה מה שכתוב כאן - "כאשר צוה עליה מרדכי" ולא רצתה לעבור על דבריו, ככתוב בתורה הקדושה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז י"א), ודרשו חז"ל: "אפילו נראים בעיניך – על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל, שמע להם" (ספרי). ומרדכי היה מיושבי לשכת הגזית (מגילה י"ג ב'), והוכרחה אסתר לשמוע בקולו; ואסתר לא עשתה שום חשבונות, אלא מה שאמר לה מרדכי - כך עשתה. ובזכות זה נבראה התשועה לעם ישראל, שכך אחשורוש לא ידע את עמה, והשאירה, והיא הצילה את עם ישראל.
פרק ב - פסוק כא
בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ:
כל התקצפותם של בגתן ותרש, היה לצורך מרדכי (מגילה י"ג ב'), בשביל שעל ידם יֵעשה מטיבו של המלך. ולכן משמים סבבו שדוקא באותם ימים שמרדכי היה יושב שם, אז התעוררו בגתן ותרש לדבר על הנושא. וכך שמע מרדכי דבריהם. ומבואר בתרגום, שאסתר התקינה למרדכי סנהדרין בשער המלך, והיה משמים שזה היה דוקא בקרבת מקום ליד עמידתם של בגתן ותרש, וכך שמע דבריהם.
ומה שחשבו לעשות דבר זה שני סריסים ולא אחד, היתה תועלת מרובה, שעל ידי שניים, הדבר קל להתבצע, וכך היתה מובטחת עצתם להרוג את המלך, וממילא השכר של מצילו של המלך גדול מאוד. וכיון שהיה זה מרדכי, נעשה הוא אהובו של המלך, ונתגלגלה בזכותו הצלתם של עם ישראל.
וגם מה שהיו סריסי המלך, בזה קל להם לבצע זממם. שהם בתוך הארמון וקרובים אל המלך, ואינם צריכים לספר הדבר למישהו בשביל שיעזור להם להגיע אל המלך, ותוכניתם קרובה להבצע. וגם זה סיבה גדולה להטיב עם מצילו של המלך, שהוא מרדכי. ועוד, בזה שהם סריסי המלך, כבדה חטאתם, שכיצד יעיזו שומרי המלך לעשות לו רע, והלא הם מועלים בתפקידם, שהם צריכים לשמור על המלך, ובאים ועושים הפוך?! וגם מה שהם סריסים, מעלתם רבה על שאר העם, ואם כן עונשם גדול, שלפי ערך האדם כן תגדל חטאתו. ולכן עונשם של הסריסים האלו היה בתליה, ולא בפחות מכך. וזה גם סיבת הצלה למרדכי היהודי, שנגמרה רעתם מאת השם יתברך, שעל ידי כך שלא תיתכן תקומה לאחד מהם, נבצר מהם להנקם במרדכי.
גם מה שהיו משומרי הסף, זה היה מועיל להם לבצע זממם במלך, שהם קרובים ביותר למלך, ומה שירצו יעשו. ובכך היו שני התועלויות הנ"ל: א. גדלה חטאתם, והגיעו עד שערי מות, וכך לא יוכלו להשיב נקם אל מרדכי היהודי. ב. גדלה זכותו של מרדכי, ובבוא הזמן שיצטרכו ישראל תשועה, תועיל זכותו של מרדכי להם, על ידי קרבתו למלך.
ומה שבקשו להרוג את המלך, ולא סתם להרע לו, גם זה היה סיבה לחרוץ דינם לתליה, ובשל כך ניצל מהם מרדכי. וגם גדלה תשועתו של מרדכי, שהטיב עם המלך הטבה גדולה ועל ידי כך הציל את כל היהודים כנ"ל.
ומה שרצו לשלוח יד דוקא במלך, ולא במי שגרם להם רע באמת, (עי' מגילה (י"ג ב') שהתקצפותם היתה על אסתר ולא על אחשורוש), זהו פלא גדול, שלא חשבו לעשות רעה במי שגורם להם רע, ורצו להרוג דוקא את אחשורוש. וכך נתעלה מרדכי, וכנ"ל, וסובבה לישראל הצלה בשל כך. וזה מה שכתוב "אחשורוש" (ולא רק "המלך"), לומר לנו שלמרות ש"אחשורוש" רצה להשמיד את העם, כאשר רצו בגתן ותרש להורגו, הוכרח להטיב עם מצילו, ונתכופף לרצונו, והטיב עִם עם ישראל.
פרק ב - פסוק כב
וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי:
תמוה הדבר איך יתכן ששני אנשים מדברים דברים כל כך סודיים ואינם חוששים לכך שמשהו עומד לידם ושומע דבריהם? הרי היה להם לחוש שמא מרדכי מבין שפתם! ובפרט שהוא עלה מארץ ישראל, ואינם יודעים את מקורו, ואולי דיברו שם בטרסיית [-כשפתם (מגילה י"ג ב')] בסביבתו? ועוד, מנין להם שאיש כזה מכובד לא למד לשונם, שהרי הוא מיושבי הסנהדרין וחשוב ליהודים, וראוי לו להיות איש חכם ויתכן שמבין את דבריהם. ועוד, כיון שהוא דן את העם, יתכן מאוד שהוא יודע מה שמדברים עתה, שהרי כשבאים לפניו המדברים בטרסיית צריך הוא להבין שפתם. ואיך לא חששו לכל זה. אלא זהו נס, שמשמים רצו ששני סריסים אלו ידברו לידו בלא לחוש, וכך תתגלה עצתם למרדכי, ויֵעשה מטיבו של המלך.
ועוד, מה שאסתר המלכה אמרה הדבר למלך בשם מרדכי, זהו נס, שהיתה יכולה לומר: "המלך, הזהר. בגתן ותרש רוצים להורגך". ולמה צריכה לומר למלך שמרדכי הוא זה שגילה את הדבר. אלא שהיה זה משמים שתיתלה ההצלה במרדכי, ויהא מטיבו של המלך, ותסבב הצלה על ידו לעם ישראל.
פרק ב - פסוק כג
וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
רבותינו מבארים (מגילה י"ג ב'), שמשמרתם של בגתן ותרש לא היתה ביחד. ולכך החליטו שאחד יִבַּטל ממשמרתו ויכין את כל הדרוש להרוג את אחשורוש, והשני ישמור במקומו. וכשמצאו אותם מחליפים משמרותיהם, ידעו שהם משתדלים להפיק את זממם וצדקו דברי מרדכי. והרי אילו היתה נכשלת זממתם, כגון שאחד מהם לא היה יכול לעשות כמתוכנן, ולא היו מגלים שהם רוצים להרוג את המלך, הלא היו מאשימים את מרדכי, כיצד העליל עליהם חינם. ובמקום שתהיה גדוּלה וזכות למרדכי, תימצא לו רעה. ובכך שנמצא שדיבר אמת, גדלה תשועתו, והוכנה הצלה לעם ישראל על ידו.
והנה, פלא גדול מבואר כאן. שהרי מי שעושה טובה למלך, ובפרט כשמצילו, שזוהי טובה גדולה, בודאי שהמלך יזמינו אליו בכבוד, ויתן לו תשורה גדולה, ויהיה פרסום רב, ותהלך השמועה מפה לאוזן, וירעש ההמון. וכאן המלך שותק מהעניין, וכותב את הדבר בספר ודי! וזה היה משמים, שבניתים לא שילמו לו כתגמולו ובבוא העת כשמרדכי באמת יצטרך לטובה מהמלך, אז ישלם לו המלך תגמול גדול. ואילו עכשיו היה משלם לו, לא היה רוַח בדבר, שלבסוף, בגזירת המן, גם מרדכי היה נכלל בגזירתו, והמלך כבר שילם לו טובתו, ואינו מחויב לו עוד, ולא היתה נסבבת הצלה לעם ישראל. אבל עכשיו, שלא שילם לו מיד, כשהוצרך מרדכי לדבר, משמים נעשה אז מטיבו של המלך כראוי, ושילם לו כראוי, וכך ניצלו כל עם ישראל.
ופלא גדול הוא גם מה שמרדכי לא נהיה אהובו של המלך מיד כשהצילו. ורק לאחר זמן כשקראו את הדברים מתוך ספר הזכרונות (לקמן פר' ו'), פתאום
אהבו, ונתן לו יד במלכות, ושלטון על היהודים. וגם זה נס, לתועלת עם ישראל, שבבוא העת הנצרכת, יאהב המלך את מרדכי, ויציל את עם ישראל. (שאילו עתה היה המלך אוהבו, בסוף היה נכלל בגזירת המן, והמלך היה שונאו עם כולם. אבל עכשיו שלא אהבו בתחילה, ואחר כך נתעוררה אהבתו, גילה את אהבתו בכל העוצמה, וגברה אהבת המלך למרדכי על אהבתו להמן, והרג המלך את המן, וגידל את מרדכי).
ועוד נס, שאחשורוש כותב זכויותיו של יהודי בספרו - שעצם הדבר הוא כבוד ליהודים. שהרי הגוים מנסים תמיד כמה שיותר להכפיש שמם של ישראל. וכאן הוא עושה ההפך, ומגדל שמם של ישראל. אלא כאמור, היה הדבר משמים, בשביל שבבוא העת, ימצא אחשורוש בספרו שהוא צריך להטיב עם מרדכי, ותסבב הצלתו, והצלת כל עם ישראל.