מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ב · פרק ב - פסוק יא
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדְּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵעָשֶה בָּהּ:
דבר מתמיה הוא לראות איש אחד המסתובב תמיד ליד מקום מסוים שאין לו קשר לשם. והנה, כשמשרתי המלך שהיו נמצאים בסביבת בית הנשים ראו את מרדכי מתהלך בכל יום ויום הלוך ושוב ליד חצר בית הנשים, היה להם לחשוב שיש לו קשר לשם, שאחת הנשים קרובה אליו, ואז היו מבררים מי היא זו ואיזו היא, והיו מוצאים שזאת אסתר. שבודאי כל אחת היתה אומרת שמרדכי לא קרוב שלה. ורק אסתר (שלא ידעו את עמה ואת מולדתה) - מוכרח שהיא קרובתו. [בכל הספר בארנו לפי השיטה שאף אחד לא ידע שאסתר גדלה בבית מרדכי. (עי' ב"ראשון לציון" להאור החיים הקדוש פ"ב פס' י')]. וכיון שיהודי הוא, הרי ידעו בכך את מוצאה של אסתר. שכן מרדכי - ודאי שהיתה לו חזות יהודית, וגם הוא היה מפורסם מאוד (כמבואר במפרשים). ואי אפשר היה לו להסתיר את מוצאו על ידי שלא יאמר להם. ואז אסתר היתה נשלחת, ולא היתה נעשית למלכה. ומשמים רצו שהתשועה תֵעשה על ידה, שתהיה מלכה. ונעשה נס, ואף אחד מהשרים ומשאר המשרתים לא שם לב למעשה מרדכי שעובר יום יום ליד חצר בית הנשים. וכך אסתר נשארה שם עד שהובאה אל המלך. [ומה שמרדכי לא פחד מכך שמא יגלו אותו ויחפשו מי היא קרובתו, כי אדרבה, הוא כן היה רוצה שידעו שאסתר היא בת דודו. (רק שלא רצה שידעו שהיא מזרע מלוכה). ואמנם על ידי שהיו יודעים שאסתר היא קרובתו, לא ידעו בזה שהיא ממשפחת המלך, שהוא לא יאמר להם סוד זה. וכשידעו את עמה, ישלחוה לביתה].