מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ב · פרק ב - פסוק טז
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ:
אסתר נלקחה בעל כורחה אל המלך. כמו שכתוב "ותלקח" משמע שלקחו אותה בלא רצונה אל המלך (כמבואר לעיל). ואם כן ודאי שלא היתה נראית באופן הראוי כדי שיבחרו בה למלכה. ואף על פי כן המלך בחר בה, ומשמים היה דבר זה, שתצמח מכך הישועה לעם ישראל.
"בשנת שבע למלכותו" - הקדים הקדוש ברוך הוא ביאתה של אסתר אל המלך זמן גדול לפני מעשה המן, בכדי שבניתים תתרגל אצלו, ובעת שהוצרכה לבקש על עמה עשתה זאת בקלות. וגם שעל ידי כך יקבל את בקשותיה ברצון, ולא יחשוב שהיא עדיין סתם נערה שלא הורגלה לסגנון המלכות, ובקשותיה כבקשות האנשים הפשוטים, ויזלזל בדבריה. אבל בכך שכבר היתה כמה שנים מלכה, יתייחס לבקשותיה כמו שצריך, ויכבד דבריה (וכך הביאה את המן אל המשתה, וביזתה אותו שם, עד שלבסוף תלהו המלך, כמבואר בהמשך המגילה), ובאה תשועה לעם ישראל על ידי כל זה.