מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ב · פרק ב - פסוק טו
וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדְּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ:
שלא כשאר הנשים שהובאו אל המלך, אסתר לא ביקשה דבר. לא כל מיני שֹחוק ולא מיני זמר ולא כל דבר אחר כדי למצוא חן בעיני משהו מבית המלכות. ואדרבה, היא חפשה איך לעשות שלא יקחוה אל המלך. ורק מה שהוכרחה לעשות משום שהגי שומר הנשים פקד עליה לעשות, עשתה. ומצד הטבע, קל וחומר הוא, ומה כל הנשים שהשתדלו ביותר, וחיפשו כל האופנים לעשות בשביל שיבחר בהם המלך, ובודאי היו נשים שמתאימות לרצון המלך, שהפקידים הרי ידעו במי לבחור. ואף על פי כן, לא הועיל להם שום תועלת, והמלך לא בחר בהם. דוקא אסתר, שלא ניסתה כוחה בהתרצוּת אל המלך, היא זו שנבחרה להיות מלכה. כיון שנשאה חן. ומשמים נתנו לה את החן, בשביל שהמלך יבחר בה.
ואפשר לבאר שהיה כאן עוד נס, שאסתר לא רק שנשאה חן בעיני המלך ובעיני הגי, אלא אף נשאה חן בעיני כל מי שראה אותה. שגם אם היתה נושאת חן בעיני אחשורוש לבדו או גם בעיני הגי, אין זה מספיק בשביל שתֵעשה מלכה, שודאי היו כאלה שמתקנאים בה ולא היו נותנים למלך לבחור בה למלכה. וכל שר ושר רוצה שהמלכה תהא מהאומה שלו, והיו באים בתחבולות אל המלך שלא יעשה את אסתר למלכה. ובפרט שלא היה ידוע להם עמה של אסתר, היו טוענים שמעם בזוי היא, שאם לא כן, למה אינה מגלה אותו. והיו בוחרים למלך מלכה אחרת. אך משמים נעשה שאסתר היתה נושאת חן בעיני כל רואיה. ורבותינו מפרשים (מגילה י"ג א') שכל אחד ואחד מהשרים היה נדמה לו שאסתר מהאומה שלו. וזה מה שגרם לכל השרים לרצות שאסתר תהיה מלכה.