מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק א' · פרק א' - פסוק יט
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה:
בכדי שהריגת ושתי תהא דבר מוחלט, ואחשורוש לא יוכל לחזור בו, הציע ממוכן לחוקק את כל זה בדתי פרס ומדי. ושם יהא כתוב מה שעשתה ושתי, והעונש שקיבלה. וכך אחשורוש לא יוכל לחזור בו, שהרי כְּתב אשר נכתב בדתי פרס ומדי בשם המלך אין להשיב. וגם אם ירצה המלך לחזור מהחלטתו קודם ביצוע גזר דינה של ושתי, [שיכול להיות שעד אז יתפכח משכרותו], מכל מקום לא יוכל לעשות כן. שהרי כבר נרשם בספרי המלכות שושתי עברה על ציווי המלך, והוחלט לתת את מלכותה לרעותה הטובה ממנה.
גם היה נס, שכל המעשה הזה היה בעת שאחשורוש היה שיכור. שאילו היה פיכח באותו זמן, ברור הדבר שלא היה מסכים לעשות כמו שיעץ לו ממוכן, לא רק בגלל שהעצה לא טובה לו אלא גם בגלל שזה דבר מוטעה לעשות כדבריו, שהרי ממוכן הוסיף לומר שיש לכתוב מה שעשתה ושתי בספרי החוקים. ובאמת זו בושה גדולה לאחשורוש שיכתבו לחוק עולם שאמר דבר וזלזלו בו, ולא שמעו לקולו. מצד אחד הציע ממוכן להרוג את ושתי לכפר על מה שביזתה את אחשורוש, ומצד שני הוא בעצמו מייעץ דבר שיהיה בו בושה גדולה לאחשורוש! ואיך הסכים לכתוב דבר זה. אלא היות והיה אותו זמן שתוי, לא חשב מה שעושֵה. וראה את הדבר מצד אחד בלבד, שעל ידי שיכתבו מה שעשתה ושתי, יהיה בושה לושתי, וגם העם לא יעשו כמעשיה. אבל לא שם לב לבושה שתיגרם לו בכך, ולכן הסכים לעצה.
ועוד, עצם הדבר תמוה שהמלך חוקק כזה חוק אוילי - "להיות כל איש שורר בביתו", שהרי אפילו האיש הפשוט ביותר הוא שר בביתו, ומה צריך לחוקק חוק זה [כמו שאמרו רבותינו (מגילה י"ב ב') שאלמלא האגרות הראשונות לא נשתייר מ"שונאיהם של ישראל" (בלשון סגי נהור) שריד ופליט, שעל ידי האגרות האלו ראו כולם שאחשורוש הוא מלך טיפש ולכן לא הרגו את ישראל מיד כשקיבלו את האגרות השניות (כמבואר לקמן)]. ואילו אחשורוש היה מפוכח מיינו אותו זמן, ודאי שלא היה מחוקק חוק זה.
ובזה הוכנה הבאתה של אסתר אל בית המלכות.