מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק א' · פרק א' - פסוק יח
וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף:
"וכדי בזיון וקצף". רק לאחר שטען ממוכן את הסיבות העקריות שיש להעניש את ושתי, הזכיר טענה נוספת, שיגרם בזיון וקצף לאחשורוש. כיון שאם לא היה מוסיף טענה זו, היה ניכר שהוא לא מבקש את טובת אחשורוש אלא רק את טובת האזרחים. ויש חשש שאחשורוש לא יקבל דבריו. ולא עוד, אלא כשיראה אחשורוש שממוכן מחפש רק את טובת עצמו, ובשביל זה מייעץ להרוג את ושתי, ודאי שיעניש אותו עונש קשה על עצתו. ולכן ממוכן הוסיף עוד טענה, להראות שהוא מתכוון בעצותיו רק לטובת אחשורוש ולטובת המלכות, ונגע בנקודה שהטרידה את אחשורוש: שיתבזה לעיני כל. וזה באמת סימא את עיני אחשורוש, ולכן נטה לקבל את דבריו בלא לבחון אם הם לטובתו או לא, ונעלמה ממנו הרעה אשר טמונה בעצת ממוכן.
והוסיף ממוכן לומר "והיום הזה תאמרנה" וכו'. שהרי הטענה הראשונה - שמעשה ושתי יגרום להבזות את הבעלים בעיני הנשים, זה דבר עתידי, שיעבור זמן עד שיתרגלו במנהג הרע הזה. ויש תקנה לזה, שבניתים אפשר להעניש את ושתי באיזה עונש קטן, ולא ילמדו ממעשיה, ע"י שיראו כולם שושתי נענשה על שביזתה את בעלה, ולא יעשו כך. אבל זה עוד לא היה סיבה להורגה. ולכן ממוכן הוסיף לומר, שחוץ ממה שיגרם בעתיד, גם היום הזה יורגשו השפעותיו של מעשה ושתי, שיִרבה הבזיון של אחשורוש בעיני השרים, ולכן, לא יועיל מה שרק יעניש את ושתי עונש כל שהוא, אלא צריך לשרש אותה מן העולם. שאם רק יעניש אותה, ועל ידי כך לא יתרגלו לעשות כמעשיה, לא די בזה, שמכל מקום יהיה לו בזיון וקצף. וכנגד זה אמר ממוכן שאין עצה אלא רק להרוג את ושתי, שכך יהיה חיפוי על הבזיון הרב שיהיה לאחשורוש, ורק זה הוא העונש האמיתי שאפשר לתת על דבר כזה.
ועוד היתה כוונתו במה שאמר "והיום הזה", שדבר שהוא עתידי, לא כל כך היה מרגיזו, שהבזיון לא מורגש כעת. אבל כשאמר לו ממוכן - הנה היום הזה אתה מתבזה לעיני כולם – זה עורר מאד את רגשותיו של אחשורוש שמיד החל להרגיש את הבזיון על גופו, ומיהר לקבל את מה שייעץ ממוכן בלא להמתין כלל, ובלא שחשב מספיק האם עצתו טובה בשבילו באמת או לא. [וזה גם הסיבה שאמר ממוכן (בפסוק שאחרי זה) "אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש", שלא היה צריך לומר אחשורוש, שהרי מדבר לפניו, ועוד שהוא המלך וכבר אמר "המלך". אלא כוונתו להדגיש לאחשורוש איך שיתבזה, שבאומרו "אחשורוש" יתעורר קצפו של אחשורוש ביותר, ולא כמו שיאמר "המלך" בלבד].
גם הוסיף ממוכן לומר "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (שדי היה לו לומר ומלכותה יתן לרעותה הטובה ממנה. שהרי מדבר על המלך אחשורוש, ולמה הוסיף "המלך". אלא) שרצה לפתות את אחשורוש שיסכים לעצתו, שעל ידי כך יתרומם אחשורוש בעיני העם, שיראו שהוא מחליט למי לתת את כסא המלכה. שלאחר שביזתה אותו ושתי ואמרה לו שהוא היה שומר הסוסים של אביה וכל מעלתו הוא מצידה (כמו שהבאנו לעיל (פסוק י"א) מדברי רבותינו), כבודו הושפל, ועל ידי הריגת ושתי יראה לכולם שהוא המלך ומחליט מה שרוצה, ובכך יתרומם כבודו בחזרה. כך יעץ לו המן.