מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק שלישי · ענין ג
(רם על כסאו, ולפניו בֻקי, עֻזי, אַסיר, שלשת חכמיו, ואחרי כן הימן החוזה, ועבדיו סביביו).
רם:
אַנְשֵׁי תְבוּנוֹת, תּוֹפְשֵׂי הַדָּעַת! 220
אָמְנָם אֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי אִם מְסִבּוֹת אֵל אֱלֹהֵי קֶדֶם
בֵּין חִקְקֵי שָׁמָיו צְפוּנוֹת קֹדֶשׁ
אֵין מִי רְאוֹת יוּכַל וְיַגֶּד־לָנוּ,
אַךְ יוּכְלוּ מִבֵּין חֲרַכֵּי דַעַת
הָצִיץ וְתוּר אֶתְהֶן נְבוֹנֵי־לָחַשׁ.
עַתָּה דְעוּ כִּי אֶמֶשׁ
בֵּין סַעֲרוֹת אֵימָה חֲלוֹם חָלָמְתִּי
בִּגְדֹל רְעָדָה בִי, וְהִנֵּה גֶפֶן221
עַל־מַעֲלוֹת כִּסְאִי כְּלִילַת יֹפִי;
אַחַת זְמוֹרָה לָהּ וְהִיא פוֹרָחַת.
עוֹד הִנְנִי מֵבִין, וְהִנֵּה רַעַשׁ
גָּדוֹל וְחֹשֶךְ רָב, וּבֵין הַחשֶׁךְ
שָׂטָן מְרַקֵּד, בֶּאֱמֹר הָרִיעַ: 222
גַּם זֹאת הֲלֹא תִכְרֹתוּ.
אָז קָם לְקוֹלוֹ חִישׁ פְּקִיד הַזַּעַם,
קוֹלוֹ כְקוֹל הָמוֹן, וְשׁוֹלֵף חָרֶב
לִכְרֹת זְמוֹרָתָה אֲשֶׁר רָאִיתִי;
אַךְ בַּהֲרִימוֹ יָד בְּחַרְבּוֹ שָׁמָּה
נָפַל, וְלֹא יָכֹל לְהַשְׁחִיתֶנָּה.
נַפְשִׁי בְאֵלֶּה נִבְהֲלָה, וָאִיקֶץ
חָרֵד כְּאִישׁ נִדְהָם; וְאָז אָמַרְתִּי
הַיּוֹם קְרֹא אֶתְכֶם, אֲשֶׁר תּוּכָלוּ
לָתֵת בְּפִתְרוֹנוֹ לְנַפְשִׁי שָׁקֶט.
בקי:
מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי!
מִכֹּל טְמוּנֵי סוֹד פְּלִיאָה מֶנִּי
לִפְתֹּר חֲלוֹם.
רם:
מַדּוּעַ?
בקי:
מִן־הַחֲלוֹמוֹת אַךְ מְעַטִּים הֵמָּה
לֹא־דֹבְרֵי עָמָל; וְגַם מֵאֵלֶּה
לֹא־נִמְצְאָה אֶחָד אֲשֶׁר אֵין־תֶּבֶן.
עַתָּה רְאֵה הַמֶּלֶךְ,
פִּתְרוֹן הֲבָלִים רַק הֲבָלִים יֶהִי.
אַךְ בַּחֲלוֹם הֶבְלוֹ, וְאֵין יוֹדֵעַ
מַה־טּוֹב וּמַה לֹא־טוֹב; הֲיֵשׁ מֵעַתָּה
לִפְתֹּר חֲלוֹם מֵאֵין הֲבָלִים אֵלֶּה?
רם:
מוֹתַר חֲכַם־לֵב מִכְּסִיל וָבַעַר
אִם־כֵּן אֱמֹר מַה־הוּא? הֲלֹא לָדַעַת
הַטּוֹב וְאֶת הָרַע אֲשֶׁר נִסְתָּרוּ.
גַּם בּוֹעֲרִים בָּעָם הֲלֹא יֵדָעוּ
כִּי טוֹב דְּבַשׁ, וְרַע מְרוֹרוֹת רָעַל.
בקי:
אַךְ בַּחֲלוֹם מַלְכִּי, אֲשֶׁר חָלַמְתָּ,
גִּלָּה סְתָרָיו לָךְ אֱלֹהֵי קֶדֶם.
כִּי אֵת אֲשֶׁר יָבֹא, בְּטֶרֶם יֵתֶא
הִגִּיד לְךָ הַיּוֹם. אֲמָרַי בִּינָה.
מַלְכוּתְךָ הַגָּפֶן,
שׂוֹרֵק אֲשֶׁר רָאִיתָ
מַטַּע פְּאֵר הִיא, כַּאֲשֶׁר גָּדַלְתָּ.223
שָׂטָן אֲשֶׁר בֵּין־מַחֲשַׁכֵּי רַעַשׁ
פָּקַד כְּרֹת אוֹתָהּ פְּקִיד הַזַּעַם,
צָר הוּא, אֲשֶׁר יָבֹא וְצָר עָלֶיךָ,
וּבְיַדְךָ יִפֹּל. הֲלֹא רָאִיתָ
כִּי בַהֲרִימוֹ יָד לְהַכְרִיתֶנָּה,
נָפַל לְאָחוֹר אָרְצָה.
רם:
לֹא־טוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
עֻזִּי, אֱמֹר אַתָּה.
עזי:
יְחִי הַמֶּלֶךְ!
לֹא מֵאֲשֶׁר חָכַמְתִּי,
לִפְתֹּר חֲלוֹם מַלְכִּי לְבָבִי יוֹאֶל;
כִּי אֶל־אֱלֹהִים אַךְ מְיַחֵל אָנִי:
סוֹדוֹ יְגַלֶּה־לִי, לְמַעַן דַּעַת
מַלְכִּי, אֲשֶׁר אָהַב, סְתָרָיו עָתָּה.
יָחִיד הֲלֹא אַתָּה, אֲדוֹנִי מֶלֶךְ,
בֵּין מַמְלְכוֹת אַרְצֶךָ;
זֹאת הַזְּמוֹרָה הִיא אֲשֶׁר רָאִיתָ
עַל כִּסְאֲךָ, אַחַת לְבַד בַּגָּפֶן.
שָׂטָן אֲשֶׁר בִּרְקֹד, פְּקִיד הַזַּעַם
צִוָּה כְּרֹת אוֹתָהּ, יְגַלֶּה אֹזֶן
מַלְכִּי, אֲשֶׁר יִפֹּל יְדוּעַ חֹלִי
וּלְשַׁעֲרֵי מוֹתוֹ כְבָר יַגִּיעַ;
אַךְ לֹא לְהַשְׁחִית, כִּי בְכִסְאוֹ יוֹסֶף224
לִנְהֹג בְּתָם־שִׁבְטוֹ עֲדָרָיו סֶלָה.
רם:
עֻזִּי, לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת הֵיטַבְתָּ;
אָמְנָם בְּכָל־זֹאת לֹא־עֲדֶן שָׁקָטָה
רוּחִי, עֲדֶן נִפְעָמְתִּי.
אַסִּיר, אֱמֹר גַּם־אָתָּה.
אסיר:
מַלְכִּי לְעוֹלָם יֶחִי!
מִכֹּל מְרֵעַי אֵלֶּה
צָעִיר לְיָמִים אָנִי,
אַף־כִּי חֲסַר־הַשְׂכֵּל, וְלֹא חָכָמְתִּי.
הִנֵּה כְבָר אָמַרְתִּי
יָמִים וְחָכְמָה תּוֹאֲמִים יִשְׁכֹּנוּ;
אַךְ בֶּאֱמֶת רָאִיתִי
כִּי בֶאֱנוֹשׁ הִיא רוּחַ,
מַתַּת אֱלֹהִים סֶלָה.
"הִנֵּה בְטִיט חוּצֹות וְאַשְׁפַּת דֹּמֶן
"יִמְצָא פְנִינִים אִישׁ; וּמִי יוֹדֵעַ
אִם כֹּה בְיָדִי יֶהִי
תֵּת תַּאֲוַת מַלְכִּי, וְאִם קָטֹנְתִּי?
מַלְכִּי הֲלֹא הִנֶּךָ
יָחִיד בְּמַלְכוּת קֶדֶם;
זֹאת הַזְּמוֹרָה הִיא אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ
מֵעַבְדְּךָ עֻזִּי כְבָר, אִישׁ דָּעַת.
אָמְנָם אֲשֶׁר רָאִיתָ
שָׂטָן מְצַוֶּה אֶל־פְּקִיד הַזַּעַם
לִכְרֹת זְמוֹרָה זֹאת, הֲלֹא הִנֵּהוּ
נָבָל אֲשֶׁר יִמְרֹד בְּמַלְכוּתֶךָ;
כִּי בַהֲרִימוֹ יָד וְחָשַׁב אָוֶן,
יִפֹּל וְיִשָּׁבֵר בְּעֹז אַפֶּךָ.
רם:
לֹא־יָשְׁרָה גַם־זֹאת, וְהַכֹּל הָבֶל.
אִמֵּר, לְכָה מַהֵר, וְהָבֵא הֵנָּה
הֵימָן.
אמר:
יְחִי מַלְכִּי! וְהֹלֵךְ אָנִי.
(יבא הימן)
רם:
הֵימָן, אֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי אִישׁ חֲכַם לֵב אַתָּה,
חוֹזֶה אֱמֶת אַתָּה, אֲשֶׁר תַּבִּיטָה
מִמַּעֲמַקֵּי אֶרֶץ
סִתְרֵי שְׁמֵי עֶלְיוֹן אֲשֶׁר גָּבָהוּ.
הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי,
וּבְכָל חֲכָמַי אֵלֶּה
פּוֹתֵר אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינַי אָין
עַתָּה לְךָ שָלַחְתִּי,
אוּלַי בְּחָכְמָתֶךָ
תִּתֵּן מְנוּחָתָהּ לְנַפְשִׁי אָתָּה
כִּי אִם כְּמוֹהֶם אֵינְךָ לִי עַתָּה
פּוֹתֵר חֲלוֹמִי, דַּע אֲשֶׁר לַמָּוֶת
אֶת־כֻּלְּכֶם יַחְדָּו כְּבָר נָתָתִּי.225
הימן:
מֶלֶךְ מְלָכִים, רַב־תְּבוּנוֹת יֶחִי!
הִנֵּה שְׁפַל אִישִׁים וּבַעַר אָנִי;
אַךְ אִם בְּזֹאת חָפַצְתָּ,
יָמִים שְׁלשָׁה תֵּן לְמוֹעֵד לָנוּ,
כִּי אֶל־אֱלֹהִים אַחֲלַי יִכֹּנוּ,
אוּלַי יְגַל עֵינַי, לְמַעַן דַּעַת
מַלְכִּי אֲשֶׁר חָפֵץ וְיִשְׁקֹט סֶלָה.
רם:
כִּדְבָרְךָ, הֵימָן, זְמָן נָתַתִּי;
אַךְ תִּשְׁמְרוּ, כִּי אַחֲרֵי כָל־אֵלֶּה
לִפְתֹּר חֲלוֹמִי זֶה הֲלֹא תֵיטִיבוּ.
עַתָּה לְכוּ יַחְדָּו.
כלם:
יְחִי הַמֶּלֶךְ!