מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק שלישי
ענין א
(שלום ושמעי, ואחרי כן שלומית)
שלום:
הוֹי הַרְרֵי עוֹלָם נְעִימֵי שָׁבֶת,
סִתְרֵי נְאוֹת שָׁלוֹם, אֲשֶׁר לָבֶטַח
בָּדָד הֲלוֹם תִּגְבָּהוּ; 175
מַה־יָּקְרוּ לִי אֵלֶּה
חֻפּוֹת אֲשֵׁרֵיכֶם מְשִׁיבוֹת נָפֶשׁ!
"מָה אַרְמְנֹות שָׂרִים176 וְהֵיכְלֵי מֶלֶךְ,
"עָרִים בְּצוּרוֹת רַחֲבוֹת יָדָיִם?
"כִּי רַק־מְרוֹרִים סֻגְּרוּ בָהֵנָּה.
"בִּרְבוֹת זְהָבָם, יִרֶב
"אוֹיֵב בְּקִרְבָּם, כִּי לְרַגְלָם רֶשֶׁת
"יִפְרֹשׂ, וְלֹא יֶחְדַּל עֲדֵי־יִפֹּלוּ.
לֹא־כֵן מְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת אֵלֶּה,
כִּי קוֹל תְּרוּעַת נָשֶק,
קוֹל נוֹגְשִׂים, קוֹל רִיב וּמַצַּת־פֶּצַע
מִזֶּה נְדוֹד הִרְחִיקוּ.
"נַפְשׁוֹת עֲנִיִּים בַּעֲטֹף עָלֵימוֹ,
"אֶל־יַרְכְּתֵי אֵלָה בְּשָׁכְבָם אָרְצָה,
"מִקּוֹל דְּמָמָה זֹאת אֲשֶׁר יָפוּחַ
"מִבֵּין־עֳפָאִים בַּהֲמוֹת הָרוּחַ,
"הִנֵּה יְחִי רוּחָם, וְשָׁם יִשְׁכָּחוּ
"גַּם־כָּל מְעוּף צוּקָה, וְרִישָׁם עשֶׁר.
"הֵן תּוֹצְאוֹת חָצִיר וְדֶשֶׁא אֵלֶּה
"חֶלְקֵי נְעִימוֹת גַּן־אֱלֹהִים הֵמָּה;
"כִּי גַן הֲלֹא גַם־הוּא אֲשֶׁר מִקֶּדֶם.
זֹאת נַחֲלַת אשֶׁר אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ; 177
כִּי מִבְּלִי יָגוֹן וְצָרָה בֶטַח
תַּחַת תְּאֵנָתוֹ, לְצֵל מֵחֹרֶב,
יִשְׁכַּב בְּבֵין חָצִיר, וְרָחַב סֶלָה
לִבּוֹ בְשִׂמְחָתוֹ בְּאֵין מַרְשִׁיעַ.
מָה אוֹצְרוֹת זָהָב יְקָר וָעשֶׁר,
כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, לַמְּלָכִים כֶּתֶר?
"הֵן אוֹצְרוֹת אִישׁ בֵּית אֲסוּרִים הֵמָּה
"אֶל־לֵב אֲדוֹנֵיהֶם, וְנַחְתּוֹם שָׁמָּה,
"אִם יֵשְׁבוּ, אִם יֵלְכוּ, אִם קָמוּ,
"אִם גַּם־יְשֵׁנִים הֵם וְאִם יָקִיצוּ.178
"אוֹ־מָה מְשׁוֹל וָנֵזֶר,
"אִם־לֹא עֲבוֹדַת פָּרֶךְ?
"כִּי עוֹל מְדִינוֹת אֶלֶף
"שִׁכְמוֹ לְבַד יִשָּׂא, וּמַה גַּם־אֵלֶּה?
"מֶלֶךְ בְּכִסְאוֹ הוּא אֱנוֹשׁ בַּשַּׁעַר,
"נִצָּב לְעֵינֵי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹאוּ,
"מִי יִשְׁתַּחְוֶה לוֹ,179 וּמִי יִבְזֵהוּ.
רוֹעֶה עֲדָרָיו נַעַר,
מַה־טּוֹב מְנָת חֶלְקוֹ, וּמַה־נָּעַמָה!
בֵּין מִכְלְאוֹת צֹאנוֹ מְנַהֵל יֵלֶךְ,
הָלוֹךְ וְרָץ וָשָׁב; בְּעָנְיוֹ יָגֶל,
פָּנָיו וְלִבּוֹ תוֹאֲמִים יָשׂישֹוּ.
בֵּין צָאֱלִים יִשְׁכַּב, וְהוּא בֹטֵחַ;
דַּל הוּא, וְאַךְ שָׂמֵחַ.
לֹא־נַעֲנָה רוּחוֹ בְּאַוּת כֶּסֶף,
לֹא־חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ יְקָר תִּפְאֶרֶת.
אִם קוֹץ וְדַרְדַּר מַאֲכָלוֹ יֶהִי,
כִּי טוֹב לְבָבוֹ הוּא, בְּפִיו יַמְתִּיקוּ.180
עַל־מִשְׁכְּבֵי עָנְיוֹ בְּשָׁכְבוֹ לָיְלָה
יִמְצָא מְנוּחָתוֹ, וְחִדֵּש בֹּקֶר
פִּרְחֵי בְחוּרוֹתָיו, כְּחַדֵּשׁ נָשֶׁר.
אִם־נִמְלְאוּ שָׂדוֹת וְאִם נָשַׁמּוּ,
אִם יִלְבְּשׁוּ קַדְרוּת וְזֶרֶם קָטֶב
שָׁמָיו, וְאִם יַרְעִימוּ,
לֹא זָע לְבָבוֹ בוֹ, וְלֹא יִנּוֹעַ.
לֹא אֹרְבִים יָגוּר, וְלֹא יָקוּמוּ
עֵדֵי שְׁקָרִים בּוֹ וְשָׁוְא יָפֵחַ:
דַּל הוּא, וְאַךְ שָׂמֵחַ.
עַלְמָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינָיו שָׁמָּה,
עַלְמָה אֲשֶׁר תִּתֵּן לְחֶלְקוֹ חֵשֶׁק,
בָּהּ יַעֲלֹז לִבּוֹ, וְהִיא כָמֹהוּ
בּוֹ יַעֲלֹז לִבָּהּ, וְלֹא יֵדָעוּ
רַק תַּעֲנוּגוֹת סֶלָה;
כִּי זֶה לְעֻמַּת זֹה, וּמַפְחִיד אָיִן,181
יִתְעַלְּסוּ יִתְעַנְּגוּ לָבֶטַח.
אִם עָיְפָה נַפְשׁוֹ, בְּבֵין שָׁדֶיהָ
יִשְׁכַּח עֲמָלוֹ, כִּי לְאוֹר פָּנֶיהָ
אֵת כָּל־עֲבוֹדָתוֹ כְבָר זוֹנֵחַ:
דַּל הוּא, וְאַךְ שָׂמֵחַ.
מַה־טּוֹב מְנָת חֶלְקוֹ, וּמַה־נָּעַמָה!
אֵיכָה בְכָל לִבִּי בְּחֶלְקוֹ חֵלֶק
נַפְשִׁי אֲנִי אָמִירָה!- 182
אַךְ שָׁם רְאֵה183 שִׁמְעִי. יְדִידִי, תֶּחִי!
מָה־אִתְּךָ אֵלַי בְּשׂוֹרָה?
שמעי:
אָפֶס.
שלום:
אַךְ מָה לְנַפְשִׁי, אוֹהֲבִי, עָשִׂיתָ?
שמעי:
עַתָּה אֲסַפֵּר כָּל־אֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
דַּע כִּי בְכָל כֹּחִי כְבָר בִּקַּשְׁתִּי
לִמְצֹא, וְגַם מָצָאתִי
רַעֲיָה לְיָפָתֶךָ,
אֵשֶׁת צְפוּן לִבָּהּ וּמִסְתָּרֶיהָ;
כִּי כֹל אֲשֶׁר אֵלֶיהָ
אֹמַר, תְּדַבֵּר לָהּ, וְכֹחָהּ יִרֶב
לַנְחוֹת שְׁלוֹמִית בַּאֲשֶׁר חָפֵצָה.
שלום:
אָחִי, בְּיוֹם קָרְאֶךָ
תִּמְצָא צְדָקָה, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ.
אַךְ מִי רְעוּתָהּ זֹאת?
שמעי:
הֲלֹא יָדַעְתָּ
הַבַּת עֲדָה?
שלום:
יָדָעְתִּי.
שמעי:
אוֹתָהּ שְׁלוֹמִית אָהֲבָה עַד־נָפֶשׁ
כָּל תַּעֲלוּמוֹתֶיהָ
רַק־לָהּ לְבַד תַּגִּיד; וְלָהּ דִּבַּרְתִּי.
אַף־תָּקְעָה כַף לִי כְבָר, וַתֹּאמֶר
כִּי כָל־אֲשֶׁר תּוּכַל לְהוֹעִילֶךָ
לֹא־תַעֲזֹב; וַתֵּלֶךְ
אֶל־בֵּית שְׁלוֹמִית אָז, וְעִמָּהּ שָׁמָּה
מַה־דִּבְּרָה לֹא אֵדְעָה אָנֹכִי;
אַךְ אַחֲרֵי־כֵן שָׁבָה,
לֵאמֹר אֲשֶׁר נָבֹא כְהַיּוֹם הֵנָה,
כִּי אַחֲרֵינוּ בָאָה.
אַךְ נֵשְׁבָה פֹה עַד־אֲשֶׁר נִרְאֶהָ;
כִּי עִמְּךָ תָבֹא לְהָר הֵכִינָה
לִהְיוֹת שְׁלוֹמִית שָׁם.
שלום:
אֲבָל עַד־אָנָה
נוֹחִיל הֲלוֹם.
שמעי:
הִנֵּה מְעַט, חָשַׁבְתִּי.
(שלומית באה לבדה, ושלום רוֹאָהּ מרחוק)
שלום:
אַךְ הֵן שְׁלוֹמִית שָׁם לְבָדָד בָּאָה;
עַתָּה לְנֶגְדָּהּ אֵלְכָה אָרוּצָה.
שמעי:
אַל־נָא, יְדִידִי! עַד אֲשֶׁר אַלֵינוּ
תָּבֹא עֲדָה, שֵׁב; כִּי כְבָר נִשְׁבָּעָה
לָבֹא, וְתָבֹא.
שלום:
אַךְ לְבָבִי אֵינוֹ
יָכֹל לְהִתְאַפֵק.
שמעי:
יְדִידִי, שׁוּבָה,
שׁוּב נָא, יְדִיד.
שלום:
הַנִּיחָה.
(ירוץ לקראתה, והיא שבה לאחוריה ונסה)
מַה־תֵּלְכִי? מַה תִּירְאִי? אֵינֶנִּי
רָץ לָךְ, שְׁלוֹמִית לֹא; רְאִי, הִנֵּנִי
רָץ לַהֲלֹךְ עִם־הַנְּחָלִים יָמָּה,
לָשִׁית לְחַיַּי קֵץ, וְאֶכְלֶה שָׁמָּה.
(ירוץ על הנחל לטבוע בו)
שלומית:
מַה תַּעֲשֶׂה? שִׁמְעִי, מְהֵרָה רוּצָה.
(תרוץ ותאחז בו)
אָנָּא עֲמֹד, שָׁלוֹם.
שלום:
לְחַבֵּק עַתָּה
אוֹתִי לְבַד הוֹאִילִי; 184
כִּי מִבְּלִי הַנִּיחַ
אוֹתִי בְאַחַת מוּת, פְּעָמִים אֶלֶף
יִתֵּן קְשִׁי־עָרְפֵּךְ לְנַפְשִׁי מָוֶת.
שלומית:
מֵתָה אֲנִי.
שלום:
כֹּה יֶחֱרֶה אֵלָיִךְ
כִּי אֶל־כְּאֵבִי קֵץ אֲנִי אָשִׂימָה?
שלומית:
מִי נָחֲךָ עַד־אֵלֶּה,
אֵת נַפְשְׁךָ לָתֵת לְבוֹגֵד נָחַל?
שלום:
הוֹי יַעֲלַת הַחֵן, עֲדֶן תִּשְׁאֲלִי?
שָׁלוֹם, קְשֵׁה־יוֹם, הוֹי! וְחַיִּים לָמָּה
אֶל־נַפְשְׁךָ יֻתַּן, וְאֹבֵד אָתָּה?
בֵּין־מוֹקְדֵי תָפְתֶּה הֲלֹא הִנֶּךָ,
גַּם מִבְּלִי תֵרֵד לְגֵיא צַלְמָוֶת.
שלומית:
מַה־טּוֹב לְךָ יִהְיֶה וּמָה תַשְׂכִּילָה,
לוּ תַעֲזֹב מִלֶּכֶת
עוֹד אַחֲרַי! כִּי מָה תְבַקֵּשׁ מֶנִּי?
שלום:
כִּי תִשְׁמְעִי אַחַת185 דְּבָרַי טֶרֶם
אָמוּת.
שלומית:
כְּבָר שָׁמָעְתִּי.
זֶה186 נִתְּנָה אֵלֶיךָ,
עַד־לֹא־שְׁאוֹל אוֹתָהּ, שְׁאֵלָתֶךָ.
שלום:
מַר מִדְּלִי זֶה, מִמְּצוּלָה דֶּלֶף,
אֶת כָּל־אֲשֶׁר אֶסְגֹּר בְּחַדְרֵי בָטֶן.
שלומית:
גַּם־זֹאת לְךָ אֶתֵּן, וְאֶשְׁמָעֶךָ;
אַךְ כִּי מְעַט מִלֶּיךָ
יִהְיוּ; וְעוֹד אַחֶרֶת:
כִּי אַחֲרֵי דַבֵּר אֲשֶׁר חָפַצְתָּ,
תֵּלֵךְ, וְלֹא־אוֹסִיף רְאוֹת פָּנֶיךָ.
שלום:
הוֹי אַהֲבַת נַפְשִׁי! כְּבָלִים אֵלֶּה
מִי זֶה נְשׂוֹא יוּכַל, אֲשֶׁר תָּשִׂימִי
אֶל־לֵב כְּאֵשׁ בּוֹעֵר נְגוּעַ חֵשֶׁק?
כִּי אֶאֱהֹב, גַּם מֵאֲשֶׁר אָהֲבְתִּי
חַיַּי וְנַפְשִׁי סֶלָה,
אוֹתָךְ, שְׁלוֹמִית, יַעֲנוּ יַגִּידוּ
סַלְעֵי גְבָעוֹת אֵלֶּה;
כִּי נוֹטְפִים כִּמְעַט כְּבָר נָמַסּוּ
מִנַּחֲלֵי דִמְעָה אֲשֶׁר עָלֵימוֹ,
נִקְשֶׁה וּמָר, שָׁפַכְתִּי.
יַגִּיד יְגוֹנִי זֶה אֲשֶׁר נָחַנִּי
לָשִׁית מְרוּצַת נַחַל
תַּכְלִית תְּשׁוּקָתִי, לְחַיַּי קֵצֶה.
הָהּ! כִּי כְצֵל עוֹבֵר, כְּמַסַב עָיִן187
הָיָה מְאוֹר יוֹמִי; וְנָטָה פֶתַע
לִקְרַאת מְבוֹאוֹ, לַעֲרֹב לָנֶצַח.
הֵן גַּם־אֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי אַחֲרֵי בוֹאוֹ כְּבָר אָבַדְתִּי188
כָּל־מִסְעֲדֵי תִקְוָה, אֲשֶׁר לִזְרֹחַ
יָשׁוּב וְנָגַהּ עוֹד; וְכֵן נִחָמְתִּי.189
כָּלָה כְּבָר גָּמַרְתִּי,
אִם כּוֹכְבֵי נִשְׁפִּי בְזֹאת חָפֵצוּ
לָתֵת מְנָת כּוֹסִי דְאָגָה סֶלָה:
הֵן יִמְתְּקוּ־לִי כָּל־מְרוֹרוֹת מָוֶת
כִּי עַל־שְׁלוֹמִית אֶל־לְבָבִי חֵלֶק
יִנָּתְנוּ, אִם זֹאת לְבַד אַשִּׂיגָה,
כִּי אַךְ בְּמוֹתִי רַחֲמִים יוֹפִיעַ
נֶגְדִּי מְאוֹר עֵינֶיהָ.
שלומית:
הִנֵּה כְּבָר כָּל־חֶפְצְךָ דִּבַּרְתָּ.
שלום:
הוֹי יַעֲלַת הַחֵן, לְבַב הָאָבֶן!
הֵן יֶחֱזוּ עֵינָיִךְ,
לֹא־כָבְדוּ אָזְנַיִךְ,
הִנֵּה בְּבָשָׂר רַק וְדָם רֻקַּמְתְּ,190
הֵן מֵאֱנוֹשׁ יֻלָּדְתְּ:
אֵיךְ רַחֲמִים מִמֵּךְ נְדוֹד הִרְחִיקוּ?
פַּטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע,
יַשְׁרֵשׁ אֲרָזִים רוּחַ,191
יִבֹּל גְּבַהּ הָרִים בְּרַעַשׁ אָרֶץ,
וּלְבַב שְׁלוֹמִית עַז יֶהִי לָנֶצַח?
אָנָּא, שְׁלוֹמִית, זֹאת לְמִזְעָר תֵּנִי: 192
אִמְרִי לְשָׁלוֹם: “מוּת”, וְאָז אָמוּתָה
עָלֵז וְטוֹב לֵב כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ.
לִבֵּך עֲדֶן תַּקְשִׁי? עֲדֶן תִּמְאָסִי
תֵּת מַעֲנֶה אֵלָי? עֲדֶן תִּדֹּמִּי?
שלומית:
שָׁלוֹם, לְהָסִיר אֶת־תְּלוּנוֹתֶיךָ
וּלְבַעֲבוּר תֵּדָעָה
כִּי שָׁוְא לְבַד תִּשְׁקֹד, וְתַעַזְבֶנוּ,
אֶרְצֶה לְהָשִׂיב לָךְ, וְהַסְכֵּת עָתָּה.
הִנֵּה תְדַמֶּה אַתָּה,
כִּי מִבְּלִי אֵדָע לְרַחֵם, אָנִי
הַיּוֹם לְאַכְזָר לָךְ; וְתִקְרָאֵנִי
עַלְמָה קְשַׁת־עָרְפָּהּ, לְבַב הָאֶבֶן;
אוּלַי לְקוֹלוֹת אֵלֶּה
אָשׁוּב לְרַחֵם כַּאֲשֶׁר חָפָצְתָּ.
אַךְ זֹאת שְׁמַע נָא וְאֲמָרַי בִּינָה.
לוּ רַחֲמִים כָּאֵל, אֲשֶׁר תִּדְרשָׁה
מֶנִּי, לְךָ נָתָתִּי:
לֹא זֶה שְׂכָרִי יֶהִי,
לִפְנֵי בְנֵי־עִירִי בְאֵשׁ אֹכֶלֶת
עִמִּי כְבוֹדִי שׁוּב עֲרֵמַת אֵפֶר?
וּלְךָ חֲמַת אָבִי אֲשֶׁר בּוֹעֶרֶת
בִּבְלִי נְקוֹם לֹא תֵכֶל193
"גַּם כָּל־מְרַחֵם כֹּל מְרַחֵם אֵינוֹ.194
"כַּמָּה בְּרַחֵם רַחֲמִים יַשְׁחִיתוּ,
"כִּי רַחֲמֵיהֶם רַק לְאַכְזָר הֵמָּה.195
"חוֹלֶה אֲשֶׁר יַגִּיעַ
"עַד־שַׁעֲרֵי מוֹתוֹ, וּבִקֶּשׁ אֹכֶל,
"בַּקֵּשׁ וּבָכֹה אֹכֶל
"מַשְׁחִית לְנַפְשׁו,־רַחֲמִים נִקְרָאָה
"אֵלָיו נְתוֹן אוֹתוֹ, אֲשֶׁר־עַד־רֶגַע
"יֹאכַל וְיָמוּת, הוּא בְפִיו עוֹדֶנּוּ?
"כַּמָּה יְרַפֵּא חֹלִי
"מַר מִמְּרוֹרוֹת רַעַל;
"וּדְבַשׁ לְחֵךְ אִישׁ, לַעֲנָה לַנָּפֶשׁ! 196
"אוֹבֵד לְבָבוֹ, כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי
רָץ אוֹתְךָ לִטְבֹּעַ,
אָז גַּם אֲנִי מִהַרְתִּי,
כִּי רַחֲמַי נִכְמָרוּ,
לָתֵת יְשׁוּעָה לָךְ לְהַצִּילֶךָ.
הֵן רַחֲמִים כָּאֵלֶּה
לָתֵת לְךָ יָכֹלְתִּי,
וָאֶתְּנָה; מִבַּלְעֲדָם אַךְ הֶבֶל197
אוֹתָם דְּרשׁ, אוֹ כִּי תְיַחֵל לָמוֹ:
הַרְבֵּה רְחוֹקָה מִמְּךָ, נִפְלָאָה
הַרְבֵּה תְּשׁוּקָתֶךָ;
לֹא יִתְּנֶנָּה אֵל, וְאִישׁ בָּאָרֶץ,
וּכְבוֹד שְׁלוֹמִית יִשְׁמְרֶנָּה סֶלָה.
"כִּי מִכְּבוֹדוֹ אַיִן
"שׁוֹמֵר לְאִישׁ נִכְבָּד יְקַר הָרוּחַ.198
אִם תֶּאֱהַב אוֹתִי, אֱהֹב בִּי אֵלֶּה
דָתֵי כְבוּדָה, מִשְׁפְּטֵי בַת־מֶלֶך.
יִשְׁעִי, אֱהֹב חַיַּי; וְהַשְׁקֵט אָתָּה,
אִם לִבְּךָ יָבִין וְאִם חָכָמְתּ.
הַשְׁקֵט, וְלִשׁקֹט גַּם־אֲנִי תַנִּיחַ.
הַרְחֵק נְדֹד מִנִּי, וְעָלֵז תֶּחִי,
אַל נַפְשְׁךָ תֹאבַד, וְאַל תָּמוּתָה.
"כִּי זֹאת תְּבוּנַת אִישׁ תְּבוּנוֹת, דַּעַת
"מָה יֶעֱרַב הַנִּיחַ,
"אִם בַּעֲרֹב יָרֵעַ.199
הַשְׂכֵּל חֲגוֹר וּצְלַח; וּמִלִּבֶּךָ
הָסֵר חֳלִי מִשְׁגֶּה, הֲתֻלֵי חֵשֶׁק:
הַרְחֵק וְהֵרָפֵה, וְעָלַז תֶּחִי.
שלום:
הוֹי יַעֲלַת הַחֵן! אֲשֶׁר אַרְחִיקָה
אֵיךְ תֹּאמְרִי? הֵן לוּ כְּבָר הוֹאַלְתִּי
שִׁכְמִי פְנוֹת לָלֶכֶת,
נַפְשִׁי תְמָאֵן בּוֹא, וְאִתֵּךְ סֶלָה
בִּי, אוֹ לְבַדָּהּ, לַעֲמֹד חָפֵצָה.200
הֵן אַךְ נְפֹל תִּרְאִי בְּצֵאתָה אָרְצָה
אוֹתִי, בְּאָמְרִי לַהֲלֹךְ מֵהֵנָּה.201
שלומית:
שָׁלוֹם! שְׁמַע־נָא זֹאת, וְעַל לִבֶּךָ
אוֹתָהּ כְּחוֹתָם שִׂימָה:
"אֵין אַחֲרִית שָׁלוֹם לְרָעָה סֶלָה;
מוּסָר לְבַד יִצְעַד לְרַגְלי פֶשַׁע.
אִם דַּרְכְּךָ זֶה עוֹד־דְּרֹךְ חָפָצְתָּ,
הִנֵּה כְבָר יָדַעְתִּי
כִּי אַחֲרִיתוֹ מַר יְהִי לִשְׁנֵינוּ.
אָז תֵּדְעָה גַּם־אָתָּה
חֶטְאָךְ בְּיוֹם אֵין־עוֹד לְאֵל יָדֶךָ,
כִּי אִם לְהִתְאוֹנֵן אֲשֶׁר חָטָאתָ.
אָנָּא חֲדַל אֵפוֹא, חֲדַל מִמֶּנִּי;
כִּי־גַם־לְךָ גַּם־לִי לְטוֹבָה יֶהִי.
עוֹד זֹאת שְׁמַע, עַל־נַפְשְׁךָ קָשְׁרֶהָ:
לֹא אֶל־נְדִיב לִבּוֹ יְקַר הָרוּחַ
בַּקֵּשׁ בְּיוֹם צָרָה לְמָנוֹס מָוֶת! [^204
אַךְ לוּ מְהוֹלָל לִבְּךָ כָאֵלֵּה,202
עִוֵּר בְּמַכְאוֹבָיו וּבִבְלִי דַעַת,
יַחְשֹׁב,- רְאֵה כִּי־לֹא לְבַד נַפְשֶׁךָ
תָּמִית בְּמוֹתָהּ, כִּי כְבוֹדִי יַחַד203
עִמָּהּ תְּמוֹתֵת סֶלָה.204
אִם תֶּאֱהַב אֵפוֹא שְׁלוֹמִית, תֶּחִי;
הַשְׂכֵּל חֲגוֹר וּצְלַח, וְהַנִּיחֵנִי
שָׁלוֹם.
שלום:
שְׁלוֹמִית, עוֹד מְעַט הוֹאִילִי
אָנָּא שְׁבִי פֹה.
שלומית:
כָּל־אֲשֶׁר אָחִישָה
לֶכְתִּי, הֲלֹא אֶחְדַּל לְעַנּוֹתֶךָ.
לוּ מִבְּלִי לֶכְתִּי עֲשׂה יָכֹלְתִּי,
אָז אֶעֱמֹד; אַךְ אִם כְּבָר אֵלֵכָה,
לֹא־טוֹב אֲשֶׁר אָחִישׁ וְתִשְׁקֹט אָתָּה? 205
שלום:
הוֹי אַהֲבַת נַפְשִׁי, וְאוּכַל אָנִי
בִּלְתֵּךְ חֲיוֹת?
שלומית:
שָׁלוֹם, הֲלֹא הִנֶּךָ
גֶּזַע מְלָכִים, כַּאֲשֶׁר הִנֵּנֵי.
תֹּאמַר, אֲשֶׁר יָפָה אֲנִי אֵלֶיךָ?
מִשְׁגֶּה הֲכִי זֶה לָךְ. אֲבָל גַּם יֶהִי;
תִּירָא אֲשֶׁר תֶּחְסַרְנָה
הֲלוֹם עֲלָמוֹת לָךְ כְּלִילוֹת־יֹפִי? 206
שלום:
כִּי בֶן־תְּשׁוּאוֹת חֵן וּמִכְלַל־יֹפִי
חֵשֶׁק יֶהִי, הֵן לֹא מְכַחֵד אָנִי;
אָמְנָם יָדַעְתִּי
כִּי לֹא־לְאוֹר יָפְיֵךְ לְבַד נִקְשָׁרָה
נַפְשִׁי בְנַפְשֵׁךְ, אַךְ בְּאַמִּיץ קֶשֶר
לֹא אֵדְעָה מָה הוּא, וְרַק אֵדָעָה
כִּי־לֹא לְהִפָּרֵד אֲאַמֵּץ כֹּחַ
מִמֵּךְ, וְנַפְשִׁי עוֹד בְּקִרְבִּי תֶּהִי,
בַּל־תִּרְדְּפֵךְ לָנֶצַח.
אֶצְבַּע אֱלֹהִים, אִם בְּמִשְׁגֶּה אָנִי,
אֶחְשֹׁב אֲשֶׁר זֹאת הִיא, וְאַךְ נִסְתָּרָה
דַּרְכּוֹ בְמִסְתָּרָיו מְסִבּוֹת קֹדֶשׁ.207
שלומית:
אַךְ מֵאֱלֹהִים לֹא לְעַוֵּת צֶדֶק
יצא; וְאִם נִשְׁבַּעְתִּי
בִּשְׁמוֹ, וְאֶל־זִיפָה כְּבָר נָתַתִּי
יָד בֶּאֱמוּנָתִי, לְאַשְׁמַת מָוֶת
אֵיךְ עוֹד אֲשַׁקֵּר־בּוֹ וְאֶמְסָר־מָעַל?
מִדַּרְכְּךָ, שָׁלוֹם, חֲדַל, כִּי לָמָּה
רָע אוֹתְךָ יִמְצָא וְאוֹתִי יָחַד?
הַשְׂכֵּל חֲגוֹר וּצְלַח, וְהַנִּיחֵנִי;
וּבְאַהֲבַת עַלְמָה אֲשֶׁר מִמֶּנִּי
תִּיטַב, שְׂבַע רָצוֹן, שְׂמַח לָנֶצַח.
שלום:
לוּ אַחֲלִיף נַפְשִׁי, וְלֵב אָמִירָה.
שלומית:
שָׁלוֹם, שְׂמַח, אָחִי.
שלום:
אֲהָהּ כִּי נָסָה
נַפְשִׁי, שׁלֹומִית! אוֹי לְבָבִי סֶלָה!
הִנֵּה אֲנִי מֵת, אַךְ רְצִי וָבֹאִי
פַּעַם כְּטוֹב לִבֵּךְ שְׂמֵחָה הֵנָּה,
כִּי תֶחֱזִי דָמִי, וְכֵן תָּגִילִי,
בִּרְאֹות נְקַם לִבֵּךְ אֲשֶׁר חָפָצְתְּ.
פֹּה תִמְצְאִי נַפְשִׁי שְׂבֵעַת רֹגֶז
בֵּין צֶאֱלִים נוֹדֶדֶת.
נַפְשִׁי! שְׁלוֹמִית! הִנְנִי מֵת עָ־תָּה.[^211
(אזי יפול על פניו ארצה)
ענין ב
(שלומית ואחרי כן עדה)
שלומית:
אִם מִמְּסִלּוֹתָם צְבָא שָׁמָיִם
יִלָּחֲמוּ בִי, מַה עֲשׂוֹת אוּכָלָה?
שָׁלוֹם, אֲהָהּ שׁלֹום, יְדִידִי סֶלָה!
לוּ נַפְשְׁךָ יוֹדַעַת
אֵיכָה לְבָבִי בִי, כְּבָר יָדַעְתִּי
כִּי רַחֲמִים תִּתֵּן וְלֹא תִשְׁאָלָה.
אִם־כָּתְבוּ יוֹמִי, וְנַחְתֹּם שָׁמָּה
בֵּין כּוֹכְבֵי מָרוֹם, מְרִי שָׂבַע;
מַה גַּם עֲנִיֵּי־עָם קְטַנֵּי־אָרֶץ
לֹא יוֹלְדַי הָיוּ, וְלֹא אָבִינָה
הַיּוֹם נְפִילָתִי, בְּשִׁבְתִּי מָטָּה? 208
כִּי מַעֲלוֹתַי גָּדְלוּ הִגְבִּיהוּ,
רַק בַּעֲבוּר יִגְדַּל בְּיוֹם אֶפֹּלָה
נִפְלִי כְרֹב גָּדְלִי, וְשִׁבְרִי יִרֶב.209
שָׁלוֹם, אֲהָהּ שָׁלוֹם, יְדִידִי סֶלָה,
מַה־טּוֹב לְךָ, כִּי אֶחֱלֶה עָלֶיךָ,
כִּי תֶחֱלֶה עָלַי? וּמָה לִי תָּעַשׂ?
הוֹי כּוֹכְבֵי נִשְׁפִּי! וּמָה תַפְרִידוּ,
אִם אַהֲבָה תִקְשֹׁר שְׁנֵינוּ יָחַד?
אַתְּ אַהֲבָה, מַדּוּעַ
תִּקְשֹׁר210 אֲשֶׁר יַפְרִיד צְבָא שָׁמֵינוּ?
שָׁלוֹם, סְלַח־נָא אֶל־אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ
אוֹיַבְתְּךָ עַזָּה, וְהִיא עָלֶיךָ
חוֹלָה לְאֵין־מַרְפֵּא, שְׁבוּרַת־רוּחַ.
אָנָּא סְלַח אִם דַּבְּרִי הֶעְתַּרְתִּי,
אָנָּא סְלַח־נָא אִם לְבָבִי אֶבֶן
לִקְרָאתְךָ הֶרְאֵיתִי;
כִּי כֹה אֲנִי אֵלֶיךָ,
יַעַן לְאֵל יָדִי לְרַחֵם אָיִן.
אַךְ נַאֲקוֹת לִבֶּךָ
שִׁבְרוֹן לְבָבִי הֵנָּה;
אַנְחָתְךָ־רוּחִי, וְדִמְעָתֶךָ-
דָּמִי, אֲשֶׁר תִּשְׁפֹּךְ בְּיֹום בָּכִיתָ.
עדה:
שָׁלוֹם, אֲחוֹתִי.
שלומית:
הָהּ עֲדָה!
עדה:
שָׁמָעְתִּי
אֶת־כָּל־אֲשֶׁר קָרָה.
שלומית:
וּמִי אֵלַיִךְ
סִפֵּר כְּבָר כָּל אֵלֶּה?
עדה:
שִׁמְעִי; אֲבָל גַּם כָּל־אֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ
זֶה שָׁמְעָה אָזְנִי. וְלֹא אָמַרְתִּי
גַם לָךְ בְּטֶרֶם זֹאת.
שלומית:
וּמָה אָמַרְתִּי? 211
עדה:
כִּי אַתְּ לְשָׁלוֹם בֶּאֱמֶת אוֹהָבֶת.
אַךְ מֵעֲדָה תִּסָּתְרִי? מִמֶּנִּי?
שלומית:
הָהּ כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.
עדה:
אָכֵן קְשַׁת־לֵב אַתְּ
שלומית:
וּמֶה קָשִׁיתִי?
עדה:
כִּי לֹא־תְרַחֵם212 לֵב אֲשֶׁר מָחַצְתְּ.
שלומית:
אַךְ לֹא קְשֵׁה־לֵב הוּא, אֲשֶׁר רַק חֶסֶד
יִהְיֶה מְגַמָּתוֹ.213
עדה:
הֲבָלִים אֵלֶּה.
"עָצֵל תְּמוֹתֵת תַּאֲוָתוֹ סֶלָה;
מִישׁוֹר גְּבַהּ־הָרִים לְגִבּוֹר־חָיִל.214
שלומית:
טוֹב; אַךְ אֲחוֹתִי, אַתְּ אֲשֶׁר חָכַמְתְּ,
מָה אֶעֱשֶׂה? אִמְרִי; וְלֹא אַפִּילָה
מִכֹּל דְּבָרֵךְ אָרְצָה.
עדה:
הֵן לֹא, אֲחוֹתִי, בַּת דְּבָרִים אָנִי.
עַתָּה דְעִי: אִם בֶּאֱמֶת חָפַצְתְּ
זִיפָה לְאִיש לָקַחַת,
אוֹתוֹ קְחִי, אַל־תֵּפֶן
נַפְשֵׁךְ לְשָׁלוֹם אוֹ לְאַחֵר סֶלָה.
שלומית:
מֶה כָּל־כְּאֵב לִבִּי? הֲלֹא לָדַעַת
כִּי לִי יְהִי זִיפָה.
עדה:
וְאִם מָאַסְתְּ
בּוֹ, כִּי בְשָׁלוֹם רַק215 לְבַד חָשַׁקְתְּ,-
אַל־עוֹד תְּעַנִּי אֶת לְבָבוֹ, לָמָּה
יֵרֵד בְּלֹא־עִתּוֹ בְיָגוֹן שָׁחַת.
שלומית:
אַךְ לַעֲשׂוֹת אֵיכָכָה
אוּכַל וְאֶמָּלֵט, וְלֹא אָמוּתָה,
אִם־אֶתְּנָה–לוֹ זֹאת? וּמִכָּל אֵלֶּה,
אֵיךְ אֶעֱשֶׂה כָּזֹאת נְבָלָה אָנִי?
אֵיךְ אֶחֱטָא לָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂנִי?
עדה:
עַתָּה דְעִי: חָשַׁבְתִּי
זֹאת אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נַצְלִיחַ.
הִנֵּה אֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי יֶאֱהַב עַד־נָפֶשׁ
שִׁפְחָתְךָ זִיפָה.216
שלומית:
אֱמֶת סִפַּרְתְּ?
מָה תֹּאמְרִי? מִי יֶאֱהַב?
עדה:
בַּת־שׁוּעַ
שִׁפְחָתְךָ.
שלומית:
הוֹי פֶּתִי,
נָבָל כְּסִיל וָרֵק, אֲשֶׁר תַּנִּיחַ
עַל־אַהֲבַת שִׁפְחָה, אֲהוֹב בַּת־מֶלֶךְ.
עדה:
אַךְ הִיא תְתַעֵב אֶת־אֲהָבָיו.
שלומית:
לָמָּה?
עדה:
כִּי שָׂנְאָה אוֹתוֹ. וְאַתְּ מַדּוּעַ
כֹּה תִמְאֲסִי בוֹ? עַתָּה
שִׁמְעִי עֲצָתִי זֹאת אֲשֶׁר יָעָצְתִּי:
שִׁפְחָתְךָ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי,
לִי תִשְׁלְחִי הַבָּיְתָה;
אַךְ כָּל־דְּבָרַי, טֶרֶם,217
אוֹתָהּ תְּצַוִּי לַעֲשׂוֹת; כִּי אָנִי
אָסֵב מְסִבּוֹת, עַד אֲשֶׁר תַּגִּיעַ
זֹאת תּוֹעֲבַת זִיפָה לְרָם הַמֶּלֶךְ;
כִּי יַהֲרֹג אוֹתוֹ, וְאָז תּוּכָלִי218
שָׁלוֹם שְׁאֹל מִמֶּנּוּ,
כִּי יִתְּנֶנּוּ לָךְ, וְהוּא בֶן־חָיִל
וִילִיד מְלָכִים הוּא, וּמֵבִין דָּעַת.
שלומית:
בָּרוּךְ יְהִי טַעֲמֵךְ, עֲדָה מַשְׂכֶּלֶת;
כֵּן אֶעֱשֶׂה.
עדה:
אַל־תֹּאמְרִי אֵלֶיהָ
מִזֶּה מְאוּמָה, רַק אֲשֶׁר תָּבֹאָה
אֵלַי, וְאַךְ אֶת מַאֲמָרַי תָּעַשׂ.
שלומית:
אַךְ מָה עֲשׂוֹת עִמָּהּ, עֲדָה, חָשַׁבְתְּ?
עדה:
אוֹתִי עֲשׂוֹת הַנִּיחִי.
הֵן שָׂנְאָה אוֹתוֹ; נְקַלָּה תֶהִי
כִּי אֶל־מְעוּף־צוּקָה כְּבָר תִּדְחֵהוּ.
אוֹתָהּ אֲלַמֵּד לֶכֶת
הַיּוֹם לְרָם הַמֶּלֶךְ,
בָּכֹה לְהַגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אֵלֶיהָ
פּוֹנֶה לְבַב זִיפָה מְבֹעָר חֵשֶׁק;
אַךְ מֵאֲשֶׁר יָרֵאָה
פֶּן נוֹדְעָה לוֹ זֹאת, וְלָהּ יַגִּיעַ
לָשֵׂאת עֲוֹן חֶטְאוֹ, לְפָנָיו בָּאָה
הַיּוֹם לְהַגִּיד זֹאת, לְמַעַן יֵרָא
כִּי בַחֲטֹא זִיפָה אֲשֵׁמָה אֵינָהּ.
שלומית:
נַפְשִׁי בְיָדֵךְ הִנְנִי נוֹתֶנֶת.
עדה:
אַל־תִּירְאִי, אָחוֹת; לְבֵיתֵך לֵכִי
מַהֵר עֲשִׂי אֶת־כָּל־אֲשֶׁר אָמָרְתִּי.