מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק רביעי · ענין ז
(משוררים, עדה, שלום, שלומית, רם, שרים)
משוררים:
מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,
הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;
מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,
וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.302
בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,
נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.
עדה:
עַתָּה רְאִי, מִרְשַעַת!
עַתָּה פְרִי רִשְׁעֵךְ, עֲדָה, תִשְבָּעִי.
זַכָּה תְּמִימַת לֵב, הֲלֹא חָשַׁבְתְּ
הַיּוֹם לְהַפִּילָהּ בְּנִכְלֵי שָׁקֶר,
לָתֵת לְלֵב סוֹרֵר תְּשׁוּקֹות אָוֶן.303
אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים, יֵשׁ, וְשׁוֹפֵט צָדֶק,
נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע, לְצַדִּיק חָסֵד.
הוֹי חֵן אֲשֶׁר רַע לוֹ, וּבֹגד יֹפִי! 304
אִם עוָכְרֵי נַפְשִׁי הֱיִיתֶם יַחַד,
אַךְ פִּשְׁעֲכֶם תִּשָּׂאוּ;
כִּי הִנְּנִי הוֹלֶכֶת
לָשֵׂאת גְּמוּל רִשְׁעִי, לְשׁוּבִי עַתָּה
עַפְרוֹת אֲדָמָה כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי! 305
משוררים:
מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,
הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;
מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה
וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.
בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,
נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.
עדה:
מַלְכִּי, לְעוֹלָם יֶחִי;
דּוֹדִים תְּמִימִים תּוֹמְכֵי תִפְאֶרֶת!
פִּשְׁעִי בְּפָנַי יַעַן;
בּוֹשָׁה אֲגַלֶּה אָנִי
נַכֶל מְזִיּמֻותַי אֲשֶׁר הִרְשָׁעְתִּי.
לֹא רַחֲמִים אֶשְׁאַל, סְלִיחַת חֶסֶד;
מִשְׁפָּט לְבַד אֹבֶה, אֲשֶׁר תִּתֵּנָה
אֵלַי גְּמוּל רִשְׁעִי, וְלֹא תַחְמֹלָה.
הִנֵּה בְּתַרְמִית שֶׁקֶר
שִׂנְאָה בְּשִׂמְלַת אַהֲבָה כִסִּיתִי,
וַיְהִי תְשׁוּקָתִי לְהָרִיץ אָרְצָה306
דַּם זַךְ וְנָקִי, דַּם תְּמִימַת נָפֶשׁ,
דַּם זֹאת שְׁלוֹמִית, בַּת־כְּלִילַת צֶדֶק.
מִנְחָה אֲשֶׁר אֶתְמוֹל בְּיַד בַּת־שׁוּעַ
מֵאֵת שְׁלוֹמִית שֻׁלְּחָה, סַף רַעַל
לָתֵת לְזִיפָה, אָנִי
אוֹתָהּ לְבַד שָׁלַחְתּי,
בַּל־יָדְעָה דָבָר שְׁלוֹמִית מֶנָּה.
וָאֶשְׁלְחָה עַבְדִּי לְגַלּוֹת אֹזֶן
זִיפָה, אֲשֶׁר שׁוֹלַחַת
מָוְתָה שְׁלוֹמִית לוֹ,- לְהַשְמִידֶנָּה.
עַתָּה דְּעוּ מַה־תַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּי,
כִּי מוּת לְבַד אֶחְפֹּץ; וְאִם חָטָאתִי,
הַיּוֹם נְשׂוֹא חֶטְאִי לְנַפְשִׁי נֹחַם.
רם:
אַל־תִּירְאִי, תָּמוּתִי.
שלומית:
הַיּוֹם אֱנוֹשׁ יוּמַת, אֲשֶׁר יָצָאתִי
מִיַד תְּמוּתָה אָנִי?
אַף כִּי עֲדָה! אָבִי גְּדוֹל הַדַּעַת,
אֶצְבַּע עֲדָה לֹא עָשְׂתָה כָּל־אֵלֶּה,
אֶצְבַּע אֶלֹהִים הִיא אֲשֶׁר חָנָּנִי.
הֵן פָּעָלָהּ לִי טוֹב וְנָעִים עָתָּה;
אִם חָשְׁבָה רָע, מֶה לְנַפְשִׁי יָעַשׂ?
חֶטְאֵךְ, עֲדָה, סָלַחְתִּי;
אַף אֶאֱהֹב אוֹתֵךְ, אֲשֶׁר הֵבִיאָה
יָדֵךְ תְּשׁוּעָתִי, וּבָךְ חָפָצְתִּי.
ענה:
חֵן חֵן תְּשׁוּאוֹת לָךְ, כְּלִילַת יֹפִי!
משוררים:
מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,
הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;
מִקָּדְשְךָ הַשְׁקִיפָה,
וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.
בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,
נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.
שלום:
נַפְשִׁי שְׁלוֹמִית! אִם אֱמֶת אַבִּיעָה,
לֹא־אֵדְעָה מָה אֵרֶא.
נִרְאִים עֲדֶן לִי כַּחֲלוֹמוֹת אֵלֶּה;
אִירָא עֲדֶן, פֶּן מִשְׁנָתִי אִיקָץ,
כִּי עוֹד חֲלוֹמִי זֶה מְעוֹפֵף יֵלֶךְ.
אַךְ זֶה אֲשֶׁר אָמַר בְּהַרְעִים שָׁמָּה
הַהֵד אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי:
“אֵבֶל בְּאֶפֶס לָךְ, וְיוֹשַׁע אָיִן”.
הִנֵּה יְשׁוּעָתִי אֲשֶׁר בָּאַתְנִי
הַיּוֹם בְּיַד הַר־עֹז וּמִגְדַּל־אָיִן.
זֶה הוּא גְמוּל יָדִי אֲשֶׁר מָצָאתִי.
אַךְ עוֹד רְאוֹת חָפַצְתִּי
כִּי לֹא חֲלוֹם זֶה לִי, וְלֹא אִישָׁנָה.
משוררים:
מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,
הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;
מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,
וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.
בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדֹודִים אֵלֶּה,
נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.
חבר שרים:
שִׂמְחוּ, יְדִידִים, שִׂישׂוּ,
נִצְרֵי מְלוּכָה יַחַד,
כִּי חָפְרוּ הוֹבִישׁוּ
כָּל־דּוֹרְשֵׁי רָעַת לְבַבְכֶם סֶלָה.
תִּפְרַח וְתִגְדַּל כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָּה
חֶבְרַת יְשָׁרִים אֵלֶּה,
וּכְבֹר יְדֵיהֶם בּוֹטְחִים יָשׂרוּ: 307
אִם זָרְעוּ דִמְעָה, שְׂחוֹק יקְצֹרוּ.
משוררים:
מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,
הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;
מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,
וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.
בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,
נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.
חבר שרים:
לִמְדוּ בְנֵי תֵבֵל אֱמֶת לָדַעַת,
חֶבַרת יְשָׁרִים מָה אֲשֶׁר יָשָׁרָה,308
לֹא כָל־אֲשֶׁר חֻבָּרָה,
חֶבְרָה אֲשֶׁר תִּיטַב לְהִשְׁתַּבֵּחַ.
חֶבְרַת יְדִידִים אָז לְבַד נָעֵמָה,309
אִם רַק בְּיַד צִדְקָם אֲחָדִים הֵמָּה.
משוררים:
מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה,
הוֹפֵךְ מְסִבּוֹתֵינוּ;
מִקָּדְשְׁךָ הַשְׁקִיפָה,
וּרְצֵה בְשִׂמְחָתֵנוּ.
בִּרְכָתְךָ צַוֵּה לְדוֹדִים אֵלֶּה,
נוֹרָא תְהִלּוֹת אֵל וְעוֹשֵׂה פֶלֶא.
חבר שרים:
שִׂמְחוּ, יְדִידִים, שִׁישׂוּ,
נִצְרֵי מְלוּכָה יָחַד;
שִׂמְחוּ, וְאֵין אֵימָה, וְנָס כָּל־פָּחַד.
זֹאת נַחֲלַת שַׁדַּי וְשׁוֹפֵט צֶדֶק,
נוֹתֵן כְּבֹר יָדָיו לְגֶבֶר חָסֶד.
צִדְקֵךְ, שְׁלוֹמִית! זֶה אֲשֶׁר תִּקְצֹרִי,
שָׁלוֹם! פְּרִי חַסְדָּךְ אֲשֶׁר תֹּאכֵלָה.310
כלם:
אַךְ זֶה פְּרִי תֻמַּת יְשָׁרִים סֶלָה.
אַתָּה בְנוֹ אוֹצַר סְגֻלּוֹת דַּעַת,
אַתָּה בְנוֹ־בָּאסָאן מְאוֹר עֵינֵינוּ;
אַתָּה אֲשֶׁר תָּקוּמָה
תַּחְתָּיו, כְּלִיל חָכְמָה וְלוֹבֵש צֶדֶק;
טוֹבָה מְנָת חֶלְקֶךָ,
חֵלֶק אֱלֹהִים הִיא, אֲשֶׁר נִתָּנָה
אֶל־נַפְשְׁךָ הַיּוֹם גְּמוּל יָדֶיךָ.
הֵן בַּת־חֲכָמִים הִיא, אֲשֶׁר כָּמֹכָה
לֹא נֳפְלָה מִמְּךָ בְּצִדְקוֹתֶיהָ;
וּבְחֶלְקְךָ נָפָלָה,
בִּקְנוֹתְךָ חָכְמָה אֲשֶׁר קָנִיתָ,
מִגְדָּל אֲשֶׁר פָּתַחְתָּ.
בָּהּ יַעֲלֹז לִבֶּךָ,
בָּךְ יַעֲלֹז לִבָּהּ; וְשׂוֹשֹ תָּשִׂישׂוּ.
כִּי כַּאֲשֶׁר הֵיטִיב, לְהֵיטִיב יוֹסֶף
תָּמִיד אֲדֹנָי לָךְ; וְעוֹד עָלֶיךָ
יָעִיר, וְשִׁלֵּם אֶת־נְוַת צִדְקֶךָ.
––––––––
זה קרבן
רעך כאח לך אוהב טהר לב,
משה חיים בן לאדוני אבי יעקב חי לוצאטו יצ"ו
הֶעָרוֹת לַמַּחֲזֶה מִגְדֶל עוז311
מִנֶּגֶד" שבהוצאת דליטש.
יַחַד" במקום יַחְדָּו".
סוף הספר