מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק רביעי
ענין א
(בת־שוע, זיפה ורם)
בת־שוע:
זִיפָה אֲדוֹנִי, תֶּחִי!
מֵאֵת שְׁלוֹמִית שַׁי לְךָ הֵבֵאתִי;
זִכְרוֹן יְדִידוּת הוּא, רְצֵה קָחֶנוּ.
זיפה:
חֵן חֵן תְּשׁוּאוֹת אֶל־יְפַת הַתֹּאַר.
(תלך בת־שוע)
אָנָּא יְצַו מַלְכִּי אַשֶׁר יָבִיאוּ
כֶּלֶב הֲלוֹם.
רם:
מָה אֵלֶּה!
זיפה:
קֶשֶׁר, אֲדוֹנִי, קָשֶׁר!
מֵאֵת שְׁלוֹמִית זֶה לְזִיפָה מָוֶת
לָתֵת לְלֵב שָׁלוֹם אֲהָבֵי בֶגֶד.244
רם:
לֹא אַאֲמִין
זיפה:
מַלְכִּי, הֲלֹא תִרְאֶנּוּ.
רם:
כֶּלֶב לְהָבִיא חוּשׁוּ.
(יותן לכלב ממנה וימות)
זיפה:
מַלְכִּי, רְאֵה עַתָּה: אֱמֶת דִּבַּרְתִּי?
הֵן גַּם־בְּיוֹם הַצַּיִד
עִמּוֹ בְסֶלַע הָיְתָה בַסֵּתֶר.
רם:
הָהּ כִּי אֱמֶת הוּא, הוֹי מְשׁוּבָה סֶלָה,
בִּתִּי לְחֶרְפָּתִי! אֲהָהּ, אֵיכָכָה
אֶתֵּן אֲנִי מוֹתֵךְ? וּמִפְלָט אָיִן.
כִּי לֹא־לְצֶדֶק מֶלֶךְ
יִמְלֹךְ, אֲשֶׁר לֹא־לוֹ שׁפָטָיו יָעַשׂ.
פִּתְרוֹן חֲלומִי, הָהּ, כְּבָר הֵבַנְתִּי:
זֹאת הַזְּמוֹרָה הִיא אֲשֶׁר רָאִיתִי,
אַחַת לְבַד בַּגָּפֶן;
עַתָּה לְהִכָּרֵת הֲלֹא הִגִּיעָה.
מָה־אֶסְפְּדָה עָלָיִךְ:
כָּבוֹד אֲשֶׁר אָבַדְתְּ –
אוֹ אֶסְפְּדָה חַיִּים אֲשֶׁר תֹּאבֵדִי? 245
הָהּ כִּי כְבוֹדֵךְ אֶסְפֶּדָה לָנֶצַח;
כִּי־לֶאֱנוֹשׁ יָמוּת הֲלֹא יֻלָּדְתְּ,
אַךְ־לֹא לְאִישׁ נָבָל וּפֹעֵל אָוֶן.
מָה־אֶעֱשֶׂה? כִּי חֹק לְמַלְכוּת קֶדֶם
צוֹעֵק בְּאָזְנַי הוּא: נְקָמָה, מֶלֶךְ!
קוּמוּ, עֲבָדַי, קוּמוּ,
נָא מַהֲרוּ תִפְשׂוּהָ;
כִּי בָרְחוֹב הַיּוֹם בְּאֵשׁ אֹכֶלֶת
מָגוֹר תְּהִי אֶל־כָּל־אֲשֵׁמִים סֶלָה.
ענין ב
(שלומית ואחרי כן צבא המלך, ובראשם צדוק שר הצבא)
שלומית:
צוּרִי מְעוֹנָה אֵל אֱלֹהֵי קֶדֶם,
מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ?
אוֹ מִי לְחֵקֶר מִפְלְאוֹת גָּדְלֶךָ
הַשְׂכֵּל וְלֵב יַגִּיעַ?
כִּי רַחֲבֵי תֵבֵל וְקַצְוֵי אָרֶץ,
עִם־כָּל־אֲשֶׁר בָּהֵמָּה,
נִבְכֵי מְצוּלָה עַד־שְׁאוֹל מִתָּחַת,
רַק מִפְלְאוֹת גָּדְלָךְ הֲלֹא הִנָּמוֹ.
הָרִים וְעֵמֶק שַׁתָּה,
אֵזוֹב וְאֶרֶז יָחַד;
נִקְלֶה וְנִכְבַּד־רוּחַ,
חָכָם, כְּסִיל, עָשִׁיר וְרָשׁ יָצַרְתָּ,
שִׁפְחָה, גְּבִרְתָּהּ, מוֹשְׁלִים וָעָבֶד.
אַתָּה, אֱלֹהֵי, אַתָּה
אוֹתִי הֲלֹא חָנַנְתָּ,
כִּי מֵעֲנִיֵּי עָם הֲרִימוֹתָנִי,
לִהְיוֹת כְּהַיּוֹם בַּת־קְצִינֵי אָרֶץ.
נָא חַסְדְּךָ הַפְלֵא וְהוֹשִׁיעֵנִי,
אַל־תִּתְּנֵנִי נָא בְיַד־אִישׁ בַּעַר,
זִיפָה אֲשֶׁר מָאַסְתִּי;
כִּי אִישׁ חֲסַר־לֵב הוּא וְרַב־אִוֶּלֶת.
אָנָּא שְׁמַע קוֹלִי, אֱלֹהֵי קֶדֶם,
אָנָּא שְׁמַע קוֹלִי וְהַצִּילֵנִי.
(יבואו עליה צבא המלך ויתפשוה)
מַה־זֶּה?
צדוק:
דְּבַר הַמֶּלֶךְ.
שלומית:
מַה־זֹּאת, אֱלֹהִים? זֶה אֲשֶׁר עַד־הנָּה
אֶת־חַסְדְּךָ חִלִּיתִי?
צדוק:
אָנָּא, גְּבִרְתִּי, בֹּאִי
כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ.
שלומית:
עַל מֶה? וּמַה חָטָאתִי?
צדוק:
לֹא־אֵדְעָה.
שלומית:
אַל־נָא תְכַחֵד מֶנִּי.
צדוק:
הֵן תֵּדְעִי אַתְּ מֵאֲשֶׁר יָדַעְתִּי; 246
כִּי לֵב מְרִי נַפְשׁוֹ הֲלֹא יוֹדֵעַ.
שלומית:
חֶסֶד אֲנִי שׁוֹאֶלֶת,
כִּי לִי תְסַפֵּר: לָמָּה
הַיּוֹם אֲנִי נִתְפֶּשֶׂת?
צדוק:
הַּתֵּדְעִי שָׁלוֹם? 247
שלומית:
וְאִם יָדַעְתִּי
מַה־זֶּה?
צדוק:
אֲהָהּ! הַרְבֵּה הֲלֹא זֶה עָתָּה.
שלומית:
יָדִי לְאֵל־עֶלְיוֹן תְּנוּפַת קֹדֶשׁ,
אִם אֵדְעָה מָה אֵלֶּה?
צדוק:
מֵעַי, גְבִרְתִּי, יֶהֱמוּ אֵלָיִךְ;
כִּי־מִי לְבַב הָאֶבֶן
לֹא עַל־תְּלָאָה זֹאת אֲשֶׁר בָּאַתְנוּ
יֵעוֹר וְיֵלֶךְ מָיִם?
בַּת־רָם, וְאַחַת הִיא בְמַלְכוּת קֶדֶם,
חַכְמַת בְּתוּלוֹת, בַּת כְּלִילַת יֹפִי,
לִשְׂטוֹת וְלִמְעֹל מֵעַל
תִּקְרַב לְמוֹתֵת בֵּין־בְּחוּרוֹתֶיהָ!
שלומית:
מָה? עַל־דְּבַר־שָׁלוֹם אֲנִי נִתְפֶּשֶׂת?
צדוק:
הִנֵּה אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.
שלומית:
אִם כֵּן הֲלֹא אֶבְטַח וּמַה־יָּגֹרְתִּי?
הִנֵּה לְבָבִי זַךְ אֲנִי יָדַעְתִּי.
נָקִי וּבַר לֵבָב מְפַחֵד אֵינוֹ
מִתּוֹכְחוֹת מוּסָר, גְּמוּלוֹת פָּשַׁע.
צדוק:
אֹבֶה אֲשֶׁר כֹּה יֶהִי;
אַךְ־מַה בְּיוֹם הַצַּיִד
עִמּוֹ לְבַד עָשִׂית בְּסֵתֶר סָלַע?
שלומית:
מָה? כָּל סְתָרַי אוֹי! כְּבָר נוֹדָעוּ.
צדוק:
אָמְנָם, גְּבִרְתִּי, תַּעֲלוּמוֹת אָיִן
אֶל־עֵין־אֱלֹהִים; כִּי כְאָדָם אֵינוֹ
לָנוּס בְּחֶבְיוֹן חֶדֶר,
בַּל־יֶחֱזֶה אוֹתָנוּ.
אִם־נַעֲלֶה שָׁמַיִם,
אוֹ אִם־שְׁאוֹל נַצִּיעָה,248
אִם־בַּעֲבִי הָאָרֶץ,
אִם־בַּמְּצוּלוֹת, אִם־בְּמַחְשַׁךְ קֶבֶר
נָנוּס, הֲלֹא יַבִּיט צְפוּן לִבֵּנוּ,
כִּי רַק בְּיָדוֹ הוּא, וּמַה־נָּנוּסָה?
אִם נֶחֱטָא, יֵדַע; וְלֹא יָנִיחַ
שָׁם בַּאֲשֶׁר חָטָאנוּ
כָּמוּס לְעוֹלָמִים עֲוֹן רִשְׁעֵנוּ.
כִּי הוּא יְגַל אוֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁלָיוּ
הַחוֹטְאִים לָנֶצַח.
שלומית:
אַךְ הוּא אֱמֶת יוֹדֵעַ
כִּי זַךְ לְבָבִי הוּא, וְלֹא חָטָאתִי
אֵלָיו בְּדָבָר זֶה.
צדוק:
גְּבִרְתִּי, אֵינִי
חָפֵץ לְרַמּוֹתֵךְ. אֱמֶת אַבִּיעָה;
שָׁוְא תִּבְטְחִי עַל אֵלֶּה:
אִם־מַעֲשֶׂה יָעִיד, דְּבָרִים לָמָּה?
שלומית:
אַךְ כֹּה שְׁלוֹמִית בּוֹגְדָה תִשְׁפֹּטָה,
צָדוֹק?
צדוק:
אֲנִי אֶת־זֹאת לְבַד יָדַעְתִּי,
כִּי אַתְּ לְבַד עִמּוֹ בְיוֹם־הַצָּיִד
הָיִית בְּסֵתֶר סָלַע.
שלומית:
לֹא יָדְעָה נַפְשִׁי הֱיוֹתוֹ שָׁמָּה.
צדוק:
אִם־כֵּן, גְּבִרְתִּי, לָמָּה
שָׁמָּה לְבַד הָלָכְתְּ?
שלומית:
נַפְשִׁי אֲנִי יוֹדַעַת,
כִּי אֵין־בְּזֹאת חֵטְא לָהּ.
צדוק:
הֲבָלִים אֵלֶּה.
שלומית:
אִם־כֵּן בְּאֵין־מָנֹוס לְמֹותֵת אָנִי?
אֵין מַאֲזִין אֵלָי? וְאֵין מוֹשִׁיעַ?
כֹּה אָבְדָה תִּקְוַת לְבָבִי סֶלָה?
צדוק:
אָנָּא, גְּבִרְתִּי, לָמָּה
עַל־מַחֲלָתֵךְ זֹאת חֳלִי תוֹסִיפִי?
יָפוּג לְבָבֵךְ נָא; וְאִם פָּשַׁעַתְּ,
חֶטְאֵךְ שְׂאִי הַיּוֹם לְטַהֵר נָפֶשׁ.
שלומית:
הוֹי דַּת אֱנוֹשׁ אַכְזָר וְתוֹעֶה סֶלָה!
אַךְ שָׁם בְּכֵס קָדְשׁוֹ הֲלֹא יוֹדֵעַ
צִדְקִי וְתָם־לִבִּי אֱלֹהֵי קֶדֶם.
צדוק:
אַל־עוֹד, גְּבִרְתִּי; רַב אֲשֶׁר הוֹחַלְנוּ.
עַתָּה רְצִי וָבֹאִי249
אִתִּי לְרָם אָבִיךְ.
שלומית:
אֲנִי אָבֹאָה.
אָבֹא, וְשׁוֹפֵט כָּל־קְצוֹת הָאָרֶץ
יַשְׁקִיף עֳנִי נַפְשִׁי בְּאֵין־לִי פָשַׁע;
יַשְׁקִיף וְיִשְׁפֹּט, יֵרֶא,
יָדִין בְּאַף קָמַי, אֲשֶׁר נָתָנוּ
עָלַי פְּשָׁעִים, וַאֲנִי טָהָרְתִּי.
ענין ג
(שלום, שמעי, אצבון ושוני שלשה רעיו)
שלום:
רֵעַי! כְּאֵבִי רָב; 250 וְיוֹתֵר יִרֶב
אִם אֶזְכְּרָה כִּי נִסְתְּרָה לָנֶצַח
גַּם כָּל־יְשׁוּעָה מֶנִּי.
הוֹי יוֹם! וְלֹא יוֹם הוּא, אֲבָל לֵיל אֹפֶל,
הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי:
לָמָּה לְיַד עָמָל וְשִׁבְרוֹן רוּחַ
אוֹתִי הֲלוֹם הוֹצֵאתָ?
מֶה לֹא הֲרַת עוֹלָם וְקִבְרִי שַׂמְתָּ
רֶחֶם אֲשֶׁר בּוֹ לַעֲנוֹת רֻקַּמְתִּי? 251
"אִם עַל־עֲצֵי שָׂדֶה לְהַכְרִית יַעַל
"גַּרְזֶן, וְאִם יַזְקִינוּ,
"קָצִיר כְּמוֹ־נֶטַע לְרֵיחַ־מַיִם
"הֵן יַחֲלִיפוּ עוֹד, וְלֹא יָמוּתוּ.
וּלְבַב אֱנוֹשׁ כָּמוֹנִי
יָמִית בְּאֵין־תִּקְוָה כְּאֵב וָשֶׁבֶר.252
לָמָּה לְעָמָל אוֹר, וְחַיִּים לָמָּה
יִתֵּן לְמָרֵי נָפֶשׁ?
הֵן רַק שְׁאוֹל שִׂבְרָם, לְכַלּוֹת שָׁמָּה
רָגְזָם וּמַכְאוֹבָם, וְשָׁם יָנוּחוּ.
שמעי:
עַד־אָן, יְדִיד נַפְשִׁי, תְּכַל נַפְשֶׁךָ
בֵּין־נַהֲרֵי יָנוֹן וְחַבְלֵי עֹנִי?
"בֵּין אַרְמְנוֹת אַלּוֹן253 לְבַקֵּשׁ לחם
"יָשִׂים נְתִיבָה בַּמְּצוּלָה גָּבֶר.
"כִּי שָׁם בְּכַנְפֵי רוּחַ
"קַל עַל־פְּנֵי־מֵימָיו מְעוֹפֵף יֵלַךְ.
"וַיְהִי בְהַרְעִים רֶגַע
"מוֹשֵׁל בְּעֹז עוֹלָם, וְיִתֶּן אֹמֶר,
"רַגְלֵי סְעָרָה, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ,
"הוֹמִים בְּעֶבְרָתָם הֲלֹא יָבֹאוּ;
"בָּרָד וְזֶרֶם קֶטֶב
"יַכּוּ שְׁאוֹן גַּלִּים, וְנֶגְדָם הֵמָה
"אָז יַעֲלוּ שָּמיִם,
"אַחַר תְּהוֹמוֹת הַעֲמֵק יֵרֵדוּ.
"עוֹשֵׂי מְלָאכָה בָּם כְּקַש יָנוּעוּ,
"וּכְבָר בְּפִיהֶם254 יַחַד
"יִבָּלְעוּ כֻּלָּם וּפָלִיט אָיִן, -
"אִם לֹא בְחָכְמָתוֹ מְאַמֵּץ כֹּחַ
"רַב חוֹבְלִים יָעֹז לְמִפְלָט לָמוֹ.
"כִּי כַאֲשֶׁר עוֹד יֶחֱזַק הַסַּעַר,
"כֵּן יֶחֱזַק לִבּו וְיַאְמֵץ כֹּחַ,255
"עַד יַעֲמָד־לוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ רָוַח.
"כֵּן אִישׁ אֲשֶׁר סַבּוּהוּ
"בַּלִהוֹת מְרִי כַמָּיִם,
"אִם אִישׁ־תְּבוּנוֹת הוּא, הֲלֹא אַךְ תֹּקֶף
"יַלְבִּישׁ לְבָבוֹ; כִּי בְרֹאשׁ הַתֹּרֶן
"רַב־חוֹבְלִים יָקוּם, מְחַפֵּשׂ עֵזֶר,
"לָתוּר מְנוּחָה לוֹ, וְיִמְצָאֶנָּה.256
שלום:
אָמְנָם אֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי כֹה יְדַבֵּר רֵעַ
אוֹהֵב שְׁלוֹם רֵעוֹ, וְלֹא נָגוּעַ.
"מַה־טּוֹב לְיַד־נָהָר אֱמֹר: “חַזֵּקוּ”,
"אֶל טוֹבְעִים בּוֹ: “כֹּחֲכֶם!” כִּי מַיִם
"אֵילָו בְּלִי יַגִּיעוּ.257
נַפְשִׁי, וְלֹא אַתֶּם, אֲהָהּ יוֹדַעַת258
הַיּוֹם מְרִי שִׂיחִי. אֲנִי הָשְׁבַּרְתִּי.
לַחְמִי בְמֵעַי מָר; וּמָסַךְ בֶּכִי,
אִם יוֹם לְפִי יָבֹא, וְאֶטְעַם, יָיִן.
אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, כְּצֵל פּוֹרֵחַ,
יָמָיו חֲרוּצִים הֵם; וְרַק יַרְחִיבוּ,
גַּם מִבְּלִי גָבוֹל,259 יְגוֹנָיו סֶלָה.
אָנָּא אֱלֹהֵי קֶדֶם,
אָנָּא שְׁעֵה מִמֶּנּוּ,
עַד כִּי צְבָאוֹ יִרֶץ.
מָה עֹז לְבָבוֹ, כִּי יְיַחֵל נֵצַח? 260
הַאִם נְחוּשָׁה הוּא, וְנַפְשׁוֹ אָבֶן?
לָמָּה לְמִפְגָּע לָךְ נְתַתּוֹ? לָמָּה?
כִּי גַם כְּבָר עָלַי לְמַשָּׂא אָנִי.
אָנָּא חֲדַל מֶנִּי, מְעַט אַבְלִיגָה.
הִנֵּה לְעָפָר עַתָּה
אֶשְׁכַּב, וְאֵינִי עוֹד, וְלֹא אָשׁוּבָה.
אצבון:
עַד־אָן תְּמַלֶּל־אֵל, יְדִידִי? לָמָּה{265]
תִּתֵּן לְאַשְׁמָה פִיךָ?
גָּבְהֵי שְׁחָקִים שׁוּר, יְלִידֵי עָיִשׁ;
כִּי עַל־מְרוֹמֵיהֶם לְכִסֵּא יֵשֶׁב
שׁוֹפֵט אֱלֹהִים, בַּל־יְעַוֵּת צֶדק.
לִזְבוּל עֲרָפֶל לוֹ, וְחוּג שָׁמַיִם
נָתִיב לְרַגְלָיו שָׁם, אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּ
“אַיּוֹ מְקוֹמוֹ” גַּם עֲבָדָיו שָׁמָּה.
מַה־תַּעֲשֶׂה־לּוֹ אִם חֲטָאִים תֶּרֶב?
אוֹ מֶה אֲשֶׁר צָדַקְתָּ
מִיָדְךָ יִקָּח? הֲלֹא רִשְׁעֶךָ
עַל־רֹאשְׁךָ יֵרֵד, וְשָׁב אֵלֶיךָ.
כִּי־תֶאֱרֹג פַּחִים סְבִיבוֹתֶיךָ,
הֵם רַגְלְךָ יִלְכֹּדוּ.
לֹא יַחֲזִיק יַד־רָע, וְלֹא לָנֶצַח
יִמְאַס אֱלֹהִים תָּם; אֲבָל יַשְׁגִּיחַ
מֵרוּם מְכוֹנוֹ צַעֲדֵי אִישׁ הֵנָּה,
כִּי רַק כְּאֹרַח אִישׁ לְהַמְצִיאֶנּוּ.261
יַגִּיד בְּמוּסַר אַף לְאַנְשֵׁי רֶשַׁע262
אֶת־פָּעֳלָם כִּי רָע; אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ.
אִם יִשְׁמְעוּ, בַּטּוֹב יְכַלּוּ יֶתֶר
מִסְפַּר יְמֵיהֶם עוֹד; וְאִם עַד־אֵלֶּה
לֹא יִשְׁמְעוּ, בַּשֶּׁלַח
עוֹד תַּעֲבֹר נַפְשָׁם, שְׁאוֹל יִפֹּלוּ.
שלום:
גַּם־לִי כְמוֹכֶם לֵב, וְלֹא נָפַלְתִּי
מִכֶּם, אֲשֶׁר תַּכְלִימוּ
אוֹתִי בְחִנָּם. גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי בַמְּרוֹמִים אֵל, מְצוּקֵי אֶרֶץ
עַל־פָּעֳלָם יִשְׁפֹּט, וְיִשְׁפֹּט צֶדֶק.
אַךְ־זֹאת פְּלִיאָה מֶנִּי,
כִּי מִשְּׁאוֹל אַכְזָר, וְעַז כַּמָּוֶת,
מַשִּׂיג גְּבוּל יָתוֹם, וְדַל בַּשַּׁעַר
מַטֶּה, בְּלֹא יֵדַע יְרַחֵם עֹנִי,
שָׁלֵו שְׂבַע רָצוֹן יְהִי נָוֵהוּ;
וּבְבֵית נְקִיִּים רַק זְוָעָה סֶלָה,
שָׁם קִנְּנוּ, שָׁם יִפְרְחוּ לַבֹּקֶר
רַק כָּל־מְרוֹרוֹת, רַק חֳלִי וָקָצֶף.
שוני:
שָׁלוֹם, הֲזֹאת יָדַעְתָּ,263
כִּי כַחֲלוֹם יָעוּף, כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה,
שִמְחַת בְּנֵי־נָבָל וְגִילַת־רָשָׁע?
אִם־יַעֲלֶה שִׂיאוֹ לְעָב יַגִּיעַ,
רֶגַע שְׁאוֹל יֵחַת, וּמֵקִים אָיִן.
בָּנָיו יְרַצּוּ דָל, וְהֵם יָקִיאוּ
הוֹן יוֹלְדָם בָּלַע בְּתַרְמִית־עֹשֶק;
כִּי עַד־מְלֹאת סִפְקוֹ וְלֹא־עוֹד יָגֶל.
אִם יֶחֱטָא צַדִּיק, וְחֶטְאוֹ פֶשַׁע,264
עוֹדוֹ יְשֻׁלַּם לוֹ, וְנָקִי יֶהִי
בֵּין־מִשְׁכְּנוֹת שָׁלוֹם, אֲשֶׁר מִמָּעַל.
כִּי לֹא לְעַוֶּת־אִישׁ אֱלוֹהַּ יֵרֶא,
כִּי־לֹא־יְשַׁלֵּם רָע תְּמוּרַת צֶדֶק.
הִנֵּה אֱנוֹשׁ אַשְׁרָיו וְיוֹכִיחֶנּוּ
צוּרוֹ כְּאָב אֶת־בֵּן, לְהַשְׂבִּיעֵהוּ
שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־יְשָרִים סֶלָה.
שלום:
הִנֵּה כְאֵלֶּה עוֹד כְּבָר שָׁמַעְתִּי
רַבּוֹת תְּשׁוּבוֹת שָׁוְא וְדִבְרֵי רוּחַ;
אָמְנָם אֲנִי נַפְשִׁי הֲכִי יָדָעְתִּי.
הֵן אֵל אֱמֶת יִרְאֶה, וְעַד בַּשַּׁחַק
יִסְפֹּר צְעָדַי יָחַד,
וּבְמֹאזְנֵי צִדְקוֹ דְרָכַי יַעַל:
פִּתִּי לְבַדִּי אִם לְפִי הֵבֵאתִי,
בַּל־יֹאכְלוּ דַלִּים רְעֵבִים מֶנָּה;
אִם מִבְּלִי לִלְבּשׁ בְּיוֹם הַשֶּׁלֶג
אֹבַד וְדַל רָאִיתִי,
כִּי גֵז כְּבָשַׂי לֹא חֲלָצָיו שָׁמָּה
אַלְבִּישׁ וְיִתְחַמֵּם וְחַי בָּהֵמָּה;
אִם אֶת קְשֵׁה־יוֹם לֹא לְבָבִי מַיִם
הָלַךְ לְקוֹל בִּכְיוֹ, וְלֹא קָדַרְתִּי;
אִם פִּיד מְשַׂנְאִי־לִי כְּחַג שָׂמֵחַ
הָיָה, וְהִתְעוֹרַרְתִּי
אִם רָע מְצָאוֹ סֶלָה.
כִּי הִנְנְי הַיּוֹם כְּבָר גֹּוֵעַ
בֵּין־נַחֲלֵי יָגוֹן, וְלֹא אֶמְצָאָה
כִּמְעַט צְדָקָה רַחֲמִים וָחֶסֶד.265 -
אָמְנָם בְּעַצְמוֹתַי מְהַלֵּךְ עַתָּה
מָה, לֹא אֲני אֵדַע, אֱמֶת אָחוּשָׁה266
רַגְלִי כְמוֹ נִדְחֶה; וְלָכֵן, אָנָה
לֹא אֵדְעָה, אֶדְמֶה אֲשֶׁר יַנְחֵנִי.267
אֶל־מוּל־רְחוֹב הָעִיר לְבֵית הַמֶּלֶךְ
אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מָה. וְאַתֶּם שֵׁבוּ
עַל־מַעֲשֵׂיכֶם פֹּה.
רעיו:
לְכָה; יַצְלִיחַ
אֶת־דַּרְכְּךָ הוֹפֵךְ מְסִבּוֹת אָרֶץ!
ענין ד
(שלום מתהלך לבדו אל רחוב העיר, ושם רם, ושלומית בנחושתים מובאת חוץ, וצבא המלך)
שלום:
אַךְ מַה־תְּהִי זֹאת? מִי בְקִרְבִּי רוּחַ
הֵעִיר אֲשֶׁר כֹּה לַהֲלֹךְ נָחָנִי? (אָנִי) 268
מִי זֶה בְּקוֹל יַרְעֵם? פְּלָאוֹת אֵלֶּה!
אַךְ יוֹם גְּדוֹלוֹת הוּא! אֲבָל הִנֵּנִי
מֻדָּח, וּבַל יָדַעְתִּי
מִמִּי, וּמֻדָּח מִבְּלִי יַנִּיחַ
כִּי אֶעֱמֹד מִזְעָר וְלֹא אָרוּצָה. (רוּצָה)
וִיהִי אֲשֶׁר אָרוּץ; וְאַךְ מַה־יִּתֶּן
סוֹף אֶל־מְרוּצָתִי? מְנוּחוֹת עֵדֶן,
אוֹ רַק מְרוֹרוֹת בּוֹר וְגֵיא צַלְמָוֶת? (מָוֶת)
מוֹתִי? וּמִי יִתֵּן כְּבָר גָּוָעְתִּי!
כִּי מִמְּצוּלוֹת יָם־כְּאֵב הָיָתָה
נַפְשִׁי כְּבָר עוֹלָה. אֲבָל מִי יֶהִי,
כִּי אֶל־מְצוּקוֹתַי לְבַל תִּרְחַבְנָה
יִתֵּן גְּבוּל עוֹלָם בְמוֹתִי עָתָּה? (אָתָּה)
אוֹתִי אֲנִי אָמִיתָה?
אַךְ לֵב שְׁלוֹמִית מָה? עֲדֶן־לִי יֶהִי
אַכְזָר כְּמוֹ הוּא, אוֹ מְרַחֵם פַּעַם
יִתֵּן כְּאֵבִי לוֹ כְּאֵב וָחֶבֶל? (אֵבֶל)
אַךְ לַחֲבֹק בִּלְתִּי שְׁלוֹמִית גֶּבֶר
תּוּכַל שְׂמֵחַת לֵב וְטוֹבַת עָיִן? (אָיִן)
אִם־כֵּן בְּלִי תֵדַע אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ
רַק אַלְמְנוּת חַיּוּת צְרוָּרה תֶחִי?
בַּל־יַעֲלֹז בָּהּ אִישׁ, וְרַק לַקֶּבֶר
יֻלַּד הֲדַר יָפְיָהּ, לְהַרווֹת שָׁמָּה
רִמָּה וְתוֹלֵעָה יְלִידֵי חפֶשׂ? (אֶפֶס)
אַךְ בֶּאֱמֶת אָמוּת, וְאֵין מִי יוֹשַׁע (יוֹשַע)
לֹא אֵדְעָה מָה יִרְזְמוּן מִלֶּיךָ. (לֵכָה)
הֵן רַק מְשָׁלִים אַתָּה
אֵלַי מְמַשֵּׁל, מִבְּלִי אָבִינָה.
אִם חֶפְצְךָ, דַּבֵּר וְלֹא בַסֵּתֶר;
אִם לֹא, חֲדַל מִמֶּנִי.
אַל־נָא תְשַׂחֵק בִּי בְהֶגְיוֹן אָוֶן,269
כִּי אִישׁ קְשֵׁה רוּחֹו וּמָר אָנֹכִי.
הר:
רוּצָה לְמָוֶת אַתָּה;
אֵבֶל בְּאֶפֶס לָךְ, וְיוֹשַׁע אָיִן.270
שלום:
אִם כֵּן בְּאֵין מוֹשִׁיעַ
אָרוּץ לְיַד מוֹתִי? אֲבָל אָרוּצָה;
כִּי טוֹב כְּבָר מוּת פַּעַם
אַחַת, וְלֹא מוּת אָלֶף.
אָרוּץ; וְלֹא אָרוּץ, מְעוֹפֵף אֵלֶךְ
לִקְרַאת תְּמוּתָה, כִּי בְמַחְשַׁךְ קָבֶר
יָמַי וּמַכְאוֹבַי אֲכַלֶה יָחַד.
(יתהלך ויתקרב עוד מעט אל הרחוב)
אַךְ מָה לְנֶגְדִּי אֵשׁ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ?
אַךְ לֹא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ:
בִּרְאוֹת לְמֵרָחוֹק הֲכִי שָׁגִיתִי: -
הִיא בָרְחוֹב. עַתָּה לְאִישׁ מֵאֵלֶּה
הָעוֹמְדִים אֶשְׁאַל, וְיַגִּידוּנִי.
חָנָן, הֲלֹא תַגִּיד: לְמִי בוֹעֶרֶת
אֵשׁ אֹכְלָה הַזֹּאת?
חנן:
הֲלֹא יָדַעְתָּ
כִּי שָׂטְתָה לִזְנוּת וְלִמְעֹל מַעַל
הַבַּת שְׁלוֹמִית?
שלום:
מָה? אֲהָהּ! מֵת אָנִי.
(יפול על פניו)
חנן:
רֵעִים, מְהֵרָה בֹּאו
עִזְרוּ לְשָׁלוֹם, כִּי לְאַפָּיו אָרְצָה
נָפַל, וְלֹא יָדַעְתִּי
אִם חַי וְאִם מֵת הוּא.
שלום:
אֲהָהּ שָׁמַיִם?
חנן:
שָׁלוֹם אֲדוֹנִי, קוּם, יְכַלְכֵּל רוּחַ
בִּינָתְךָ חָלְיָךְ.271
שלום:
אֲהָהּ, מַה־שֵּׁמַע!
הַבַּת שְׁלוֹמִית זָנְתָה!
חנן:
הַנִּיחָה,
עַתָּה יְחִי רוּחֶךָ.
שלום:
אַךְ מָה? וְתִשָּׂרֵף?
חנן:
רְאֵה כִּי בָאָה
עַתָּה בְּפֶתַח הָרְחוֹב; הַבִּיטָה
כִּי עַל־זְרוֹעוֹתֶיהָ
כַּבְלֵי נְחֹשֶת יֵשׁ, וּבִנְחֻשְׁתַּיִם
עִנּוּ כְבָר רַגְלֶיהָ.
שלום:
נַפְשִׁי שְׁלוֹמִית, אוֹי! וְאֶרְאֵךְ כָּכָה!
אַךְ מִי יְדִידָהּ זֶה, אֲשֶׁר הִגִּיעַ
אוֹתָהּ כְּבָר עַד־מָוֶת?
חנן:
לֹא אֵדְעָה; אָמְנָם קְרַב עַד־אֵלֶּה
אַנְשֵׁי צְבָא הַמֶּלֶךְ,
מֵהֶם שְׁאַל, כִּי יֵדְעוּ.
שלום: (אל צבא המלך)
הַגִּידוּ,
עַל־מֶה שְׁלוֹמִית פֹּה? 272
אנשי הצבא:
עֲדֶן תִּשְׁאָלָה!
שלום:
מַה־תֹּאמְרוּ?
אנשי הצבא:
הַעוֹד כְּלֹא־יוֹדֵעַ
אֶת־נַפְשְּךָ פֹּה תַעֲשֶׂה?
שלום:
מָה אֵלֶּה?
אִם תֹּאמְרוּ, אֵדָע.
אנשי הצבא: