מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק רביעי · ענין ה
(שלום ברחוב קשור ידים ורגלים כורע על ברכיו, ורם ודרדע יועצו וענה עבדו, ושלומית קשורה מרחוק ונשמרת מצבא, והימן בא)
רם:
שָׁלוֹם בְּנִי, נָדִיב יְקַר הָרוּחַ,
כִּי נַפְשְׁךָ נָתַתָּ
הַיּוֹם לְמָוֶת עַל־יְדִידוּת אֹמֶן,288
מֵת הִנְּךָ עַתָּה, אֲבָל עוֹד תֶּחִי
כָּל־עוֹד אֱנוֹשׁ תִּשָּׂא בְחֵיקָהּ אָרֶץ.
כִּי אַחֲרֵי יִבְצֹר גְּבָרִים אֶלֶף
מָוֶת בְּמַגָּלוֹ כְּבוֹצֵר גֶּפֶן
שָׂרִים נְבוֹנִים אוֹבְדֵי זִכְרָמוֹ,
לֹא זִכְרְךָ יָסוּף כְּמוֹהֶם סֶלָה;
כִּי מַעֲשֶׂךָ זֶה יְחִי לָנֶצַח.
עַתָּה, בְּנִי, אֶת־כָּל־אֲשֶׁר חָפַצְתָּ
דַּבֵּר בֶּטֶרם מוּת.
שלום:
יֶחִי הַמֶּלֶךְ!
הִנֵּה אֲנִי מֵת כַּאֲשֶׁר יָאָבְתִּי;
כִּי לֹא יְהִי מוֹתִי כְּמוֹת כָּל־גָּבֶר,
אַךְ מוֹת יְשָׁרִים עַל־אֱמֶת וָחָסֶד.
עַתָּה בְטֶרֶם מַתִּי
אוֹדֶה עֲלֵי־פִשְׁעִי וְחַטַּאת נֹעַר.
אִם אֶל־אֱלֹהִים הֵנָּה
נִגְלוֹת כְּבָר, לָמָּה אֲכַחֵד אָנִי? 289
אַזְכִּיר חֲטָאַי, הֵנָּה
אוֹדֶה וְאֶכָּלֵם אֲשֶׁר חָטָאתִי,
וִיהִי בְכָל־זֹאת לִי לְמֵשׁיב נָפֶשׁ;
כִּי תוֹכְחוֹת מוּסָר אֲשֶׁר נָכוֹנוּ
אֶל־כָּל־פְּשָׁעַי, עַתָּה
אֶשָּׂא בְטוּב לִבִּי, וּמִי יוֹדֵעַ
אִם־לֹא יְכֻפַּר לִי וְאֶטְהַר סֶלָה?
רם:
הִנֵּה עֲצֹר נִלְאֵיתִי
שֶּׁטֶף דְּמָעוֹתַי, וְלֹא אוּכָלָה.290
שלום:
עַתָּה שְׁמַע, מַלְכִּי. אֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי זֹאת בְּצֶדֶק וֶאֱמֶת בָּאַתְנִי;
כִּי אֶל־זְדוֹנִי הוּא גְמוּל וָשֶׂכֶר.
הִנֵּה מְשֻׁלָּח פֶּרֶא,
נַעַר וְאֵין הָבִין, בְּהָרֵי קֶדֶם291
הוֹלֵךְ וְשָׁט הָיִיתִי;
וַיְהִי לְהַר־עֹז יוֹם בְּמִקְרֶה בָאתִי,
וָאֶחֱזֶה מִגְדָּל, וְרֹאשׁוֹ שָׁמָּה
סָגוּר וְאֵין מָבוֹא, וְאֵין כָּל־שָׁעַר.
אָז בָּעֲרָה בִי תַּאֲוָה לָדַעַת
מַה־זֶּה וְעַל־מַה־זֶּה, וְשָׁם בִּינוֹתִי,
עַד כִּי רְאוֹת דִּמִּיתִי
מָקוֹם אֲשֶׁר אוּכַל מְצֹא שָׁם פָּתַח;
וּבְרֹב זְדוֹן יַלְדּוּת אֲשֶׁר נָחַנִּי
הָלוֹךְ וְדָרוֹשׁ פֹּה וּפֹה, מָצָאתִי,
אַחַר עֲמָלִי רָב, מְקוֹם הַשָּׁעַר.
וַיְהִי בְּבוֹאִי בוֹ, כְּתָב רָאִיתִי
אַחַר שְׁעָרָיו כַּדְּבָרִים אֵלֶּה:
"לִקְרֹב הֲלוֹם יִשָּׂאֲךָ לִבֶּךָ,
עָלַי לְשַׁלֵּם לָךְ גְּמוּל יָדֶיךָ".
עַתָּה הֲלֹא הִנֵּהוּ,
זֶה לִי גְמוּל יָדַי בְּכֵן קָרָנִי.
מַה־זֶּה לְךָ, מַלְכִּי, אֲשֶׁר נִבְהָלְתָּ?
רם:
שָׁלוֹם בְּנִי, שָׁלוֹם.
שלום:
פְּלָאִים אֵלֶּה!
רם:
שָׁלום, אֱמֶת הוּא כָּל־אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ?
שלום:
אִם זֶה אֱמֶת? מַלְכִּי! הֲלֹא מִמָּוֶת
רָחוֹק כְּפֶשַׂע אָנִי,
מוֹדֶה עֲלֵי־פִשְׁעִי אֲשֶׁר חָטָאתִי;
עַתָּה אֲשַׁקֵּר עוֹד?
רם:
וְאֵיךְ יָכֹלְתָּ,
שָׁלוֹם, מְצֹא הַפָּתַח?
שלום:
אֶל־יַרְכְּתֵי הָהָר מְעָרַת סֵתֶר,
כִּי צֶאֱלִים כִּסּוּהָ,
וּבְמַחֲשַׁכִּים מַהֲלָךְ רָאִיתִי;
שָׁמָּה פְעָמַי נָטוּ.292
וַיְהִי בְּבֹאִי בָהּ בְּתוֹךְ הַחשֶׁךְ,
רָחוֹק מְעַט הִבַּטְתִּי
מִשְׁטַח זְרוֹעוֹת שָׁמֶשׁ,
הַנּוֹתְנִים אוֹר לָהּ, וְהִיא גָדֵלָה.
אָז לַהֲלֹךְ הוֹסַפְתִּי,
וָאֶחֱזֶה סֻלָּם אֲשֶׁר מַגִּיעַ
רֹאשׁוֹ לְהַמִּגְדָּל, וּבוֹ עָלִיתִי,
וָאֶמְצְאָה פִתְחוֹ, אֲבָל לִפְנִימָה,
כִּי מִבְּלִי נוֹדַע וְנִרְאָה חוּצָה.
אוֹתוֹ אֲזַי פָּתַחְתִּי,
וָאֶחֱזֶה עָלָיו, אֲשֶׁר כִּסּוּהוּ
עָפָר וְטִיט מֻדְבָּק כְּמַרְאֵה אָבֶן;
הֵם הֵם אֲשֶׁר הֶעְלִימוּ
אוֹתוֹ, וְלֹא נִרְאָה לְהִוָּדֵעַ.
אַךְ בַּאֲשֶׁר עָפָר וְאַדְמַת חֹמֶר
הָיוּ לְבַד, יָכֹלְתִּי
אוֹתָם דְּחוֹת מַהֵר, וְהִפַּלְתִּימוֹ.
רם:
אָכֵן בְּאֵיזֶה יוֹם כְּזֹאת עָשִׂיתָ?
שלום:
שִׁשָּׁה חֲדָשִׁים הֵם, בְּיוֹם הֻלֶּדֶת
מַלְכִּי, לְעוֹלָם יֶחִי.
רם:
אַךְ תַּעֲלוּמוֹת אֵלֶּה
סִתְרֵי מְסִבּוֹת אֵל אֱלֹהֵי קֶדֶם.
(אל ענה)
לֵךְ חִישׁ קְרָא זִיפָה וְיָבֹא הֵנָּה. –
עוֹשֵׂה גְּדוֹלוֹת! חַסְדְּךָ הוֹחָלְתִּי;
אַל־תַּעֲזֹב אוֹתִי, וְהָשֵב נֶפֶשׁ
מָרָה אֲשֶׁר הֵמַרְתָּ.
מֶה עָמְקוּ הַפְלֵא מְזִמּוֹתֶיךָ!
מַה־קָּצְרוּ עֵינֵי אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ!
זיפה:
מַלְכִּי יְחִי! הִנֵּנִי.
רם:
הִנֵּה לְמִגְדַּל אַיִן
אַתָּה הֲלֹא מָצָאתָ
פִּתְחוֹ כְּבָר?
זיפה:
מַלְכִּי, הֲלֹא יָדַעְתָּ.
רם:
אָכֵן בְּאֵיזֶה יוֹם?
זיפה:
בְּיוֹם הֻלֶּדֶת
מַלְכִּי.
רם:
וְאֵיךְ יָכֹלְתָּ
פִּתְחוֹ מְצֹא?
זיפה:
מָה אֵלֶּה?
רם:
פִּתְחוֹ, אֱמֹר, אֵיכָכָה מְצֹא יָכֹלְתָּ?
זיפה:
מַלְכִּי, וְלָמָּה זֹאת תְּבַקֵּשׁ עָתָּה?
רם:
הֵן לֹא לְךָ לָדַעַת
לָמָּה אֲבַקֵּשׁ זֹאת. אֱמֹר: אֵיכָכָה
פִּתְחוֹ מְצֹא יָכֹלְתָּ?
זיפה:
מַבִּיט וְצוֹפֶה שָׁם זְמַן עָמַדְתִּי,
וָאֶמְצְאָה אוֹתוֹ.
רם:
וּמַה־מָּצָאתָ?
זיפה:
עָפָר אֲשֶׁר הִפַּלְתִּי
מֻדְבָּק כְּמַרְאֵה אֶבֶן
הָיָה.
שם:
וְאֵיךְ דִּמִּיתָ
כִּי טִיט יְהִי, אִם הוּא כְמַרְאֵה אָבֶן?
זיפה:
שׁוֹנֶה מְעַט רָאִיתִי
אוֹתוֹ.
רם:
זְעֵיר הַרְחִיקָה. –
דַּרְדַּע, וּמַה־תֹּאמַר? וּמֶה־חָשַׁבְתָּ?
דרדע:
מַלְכִּי, אֱמֶת דַּרְכָּהּ הֲלֹא תוֹרֵנוּ.
הִנֵּה גְלוּיָה זֹאת לְכָל־אִישׁ־דַּעַת,
כִּי שָׁוְא דְּבַר זִיפָה וְהַבְלֵי שָׁקֶר.
רם:
כֵּן גַּם אֲנִי חָשָׁבְתִּי.
דרדע:
גַּם־זֹאת עֲשׂוֹת נוּכַל –
רם:
אֱמֹר.
דרדע:
נֵלֵכָה
לִרְאוֹת הֲיֵשׁ זֹאת הַמְּעָרָה שָׁמָּה.
(הימן בא)
הימן:
מַלְכִּי יְחִי לָנֶצַח!
לִפְתֹּר חֲלוֹם מַלְכִּי כְהַיּוֹם בָּאתִי;
וָאֶחֱזֶה, גַּם טֶרֶם
אוֹתוֹ אֱמֹר, כִּי הָאֱמֶת רָאִיתִי.293
הֵן הַזְּמוֹרָה כִּי לְבַד הָיָתָה
עַל־כִּסְאֲךָ, אַחַת בְּכָל הַגֶּפֶן,
זֹאת הִיא שְׁלוֹמִית.
רם:
גַּם אֲנִי הֵבַנְתִּי
כָּל־זֹאת כְּבָר.
הימן:
אַךְ עוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי
נוֹפֵל, בְּהָרִים יָד, פְּקִיד הַזַּעַם,
גַּם מִבְּלִי יוּכַל לְהַכְרִיתֶנָּה;
כָּזֹאת יְהִי הַיּוֹם, וְתִוָּשֵׁעַ
הַבַּת שְׁלוֹמִית, יַעַן
שָׁלוֹם לְבַד הָיָה אֲשֶׁר הַפֶּתַח
מָצָא לְמִגְדַּל־אָיִן.294
מַלְכִּי, דְּרֹשׁ זֹאת, כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי.
רם:
בָּרוּךְ תְּהִי, הֵימָן! כְּבָר אֵלֵינוּ
סִפֵּר כְּזֹאת שָׁלוֹם. אֲבָל עַד־אֵלֶּה
אֵין־דַּי אֲשֶׁר זִיפָה לְהוֹדוֹת יוֹאֶל.
הימן:
מַלְכִּי, מְזִמָּה מִמְּךָ אֵיכָכָה
יֶחְסַר וְיִבָּצֵר? הֲלֹא הַמָּוֶת
תָּשִׁית לְנֶגְדוֹ, כִּי מְהֵרָה תֵרֶא
אִם הָאֱמֶת יַגִּיד, וּבַדָּיו יָעַן.295
רם:
זִיפָה! שְׁמַע, וּשְׁמֹר מְאֹד נַפְשֶׁךָ:
אִם הָאֱמֶת אַתָּה מְכַחֵד אַתָּה,296
אֶת־רֹאשְׁךָ הַיּוֹם אֲנִי אָסִירָה.
הִנֵּה כְבָר יָדַעְתִּי
כִּי אֵינְךָ הָאִישׁ אֲשֶׁר הַפֶּתַח
מָצָא לְמִגְדּל־אָיִן.
אָכֵן אֱמֹר, אֵיכָה לְתוֹכוֹ בָאתָ;
כִּי אִם־תְּכַזֵּב, הִנְּךָ מֵת עָתָּה.
זיפה:
מַלְכִּי, סְלַח־נָא! וֶאֱמֶת אַגִּידָה.
רם:
אֶסְלַח; אֲבָל תִּשְׁמֹר, אֱמֶת הַגִּידָה.
זיפה:
לִצְעֹד בְּיוֹם הֻלֶּדֶת
מַלְכִּי בְּהַר־עֹז בָּאתִי,
וָאֶמְצְאָה אוֹתוֹ אֲשֶׁר נִפְתָּחוּ
דַּלְתוֹת שְׁעָרָיו, וֶאֱנוֹשׁ אֵין שָׁמָּה.
לָרוּץ לְךָ, מַלְכִּי, לְבַשֵּׂר חַשְׁתִּי,
וָאֹמְרָה אֵת כָּל־אֲשֶׁר אָמָרְתִּי.
אָנָּא סְלַח, מַלְכִּי, מְחֹל.
רם:
סָלָחְתִּי.
ענה:
מַלְכִּי, זְכָר־נָא עַתָּה
אֶת־הַחֲלוֹם חָלָמְתִּי.297
שָׁלוֹם הֲלֹא זֶה הוּא אֲשֶׁר רָאִיתִי
נַעַר יְפֵה־עֵינַיִם,
דּוֹחֶה שְׁלוֹמִית אָז בְאֵשׁ אֹכֶלֶת!
לֹא זֶה אֲשֶׁר מִהֵר לְהַצִּילֶנָּה?
לֹא־יַעֲלוּ עַתָּה לְכִסְאָךְ יָחַד?
רם:
שָׂשֹוֹן וְגִיל מָלֵאתִי,298
לִבִּי בְרֻבָּם יִשְׁטְפוּ יִלְחָצוּ,
בַּל־אוּכָלָה הַרְאוֹת שְׂשׂוֹנִי חוּצָה.
סַלְעִי וּמָגִנִּי אֱלֹהִים אַתָּה,299
מִשְׂגָּב בְּיוֹם צַר לִי וְעוֹשֵׂה פֶלֶא!
זוּלָתְךָ אֵין־עוֹד, וְאֵין כָּמוֹךָ
מוֹשֵׁל בְּעֹז עוֹלָם וְשׁוֹפֵט צֶדֶק.
תַּשְׁקִיט, וּמִי יַרְשִׁיעַ?
תַּסְתִּיר, וּמִי יָשׁוּר מְאוֹר פָּנֶיךָ?
הִנֵּה בְאֶחָד אַתָּה; 300
רַק נַפְשְׁךָ אִם אִוְּתָה, וַתָּעַשׂ.301
מָה עוֹד אֲדַבֵּר? וַאֲנִי קָטֹנְתִּי
מִכָּל אֱמֶת וָחֶסֶד,
כִּי לַעֲשׂוֹת הִפְלֵאתָ
עִם עַבְדְּךָ. אָנֹכִי
אִם אַחֲרִישׁ, אַגְדִּיל גְּדֻלָּתֶךּ;
אֶדֹּם, וְדֹם אַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.
הימן:
לָמָּה נִאַחֵר עוֹד? וְעֵת הִגִּיעַ
כִּי יִשְׂבְּעוּ פִרְיָם יְדִידֵי אֹמֶן.
אֶל־בֵּיתְךָ, מַלְכֵּנוּ,
נֵלֵךְ וְנוֹשִׁיב שָׁם, שְׂמֵחִים בַּיְתָה,
שָׁלוֹם, שְׁלוֹמִית, רַעֲנַנִּים סֶלָה.