מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק רביעי · ענין ד
(שלום מתהלך לבדו אל רחוב העיר, ושם רם, ושלומית בנחושתים מובאת חוץ, וצבא המלך)
שלום:
אַךְ מַה־תְּהִי זֹאת? מִי בְקִרְבִּי רוּחַ
הֵעִיר אֲשֶׁר כֹּה לַהֲלֹךְ נָחָנִי? (אָנִי) 268
מִי זֶה בְּקוֹל יַרְעֵם? פְּלָאוֹת אֵלֶּה!
אַךְ יוֹם גְּדוֹלוֹת הוּא! אֲבָל הִנֵּנִי
מֻדָּח, וּבַל יָדַעְתִּי
מִמִּי, וּמֻדָּח מִבְּלִי יַנִּיחַ
כִּי אֶעֱמֹד מִזְעָר וְלֹא אָרוּצָה. (רוּצָה)
וִיהִי אֲשֶׁר אָרוּץ; וְאַךְ מַה־יִּתֶּן
סוֹף אֶל־מְרוּצָתִי? מְנוּחוֹת עֵדֶן,
אוֹ רַק מְרוֹרוֹת בּוֹר וְגֵיא צַלְמָוֶת? (מָוֶת)
מוֹתִי? וּמִי יִתֵּן כְּבָר גָּוָעְתִּי!
כִּי מִמְּצוּלוֹת יָם־כְּאֵב הָיָתָה
נַפְשִׁי כְּבָר עוֹלָה. אֲבָל מִי יֶהִי,
כִּי אֶל־מְצוּקוֹתַי לְבַל תִּרְחַבְנָה
יִתֵּן גְּבוּל עוֹלָם בְמוֹתִי עָתָּה? (אָתָּה)
אוֹתִי אֲנִי אָמִיתָה?
אַךְ לֵב שְׁלוֹמִית מָה? עֲדֶן־לִי יֶהִי
אַכְזָר כְּמוֹ הוּא, אוֹ מְרַחֵם פַּעַם
יִתֵּן כְּאֵבִי לוֹ כְּאֵב וָחֶבֶל? (אֵבֶל)
אַךְ לַחֲבֹק בִּלְתִּי שְׁלוֹמִית גֶּבֶר
תּוּכַל שְׂמֵחַת לֵב וְטוֹבַת עָיִן? (אָיִן)
אִם־כֵּן בְּלִי תֵדַע אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ
רַק אַלְמְנוּת חַיּוּת צְרוָּרה תֶחִי?
בַּל־יַעֲלֹז בָּהּ אִישׁ, וְרַק לַקֶּבֶר
יֻלַּד הֲדַר יָפְיָהּ, לְהַרווֹת שָׁמָּה
רִמָּה וְתוֹלֵעָה יְלִידֵי חפֶשׂ? (אֶפֶס)
אַךְ בֶּאֱמֶת אָמוּת, וְאֵין מִי יוֹשַׁע (יוֹשַע)
לֹא אֵדְעָה מָה יִרְזְמוּן מִלֶּיךָ. (לֵכָה)
הֵן רַק מְשָׁלִים אַתָּה
אֵלַי מְמַשֵּׁל, מִבְּלִי אָבִינָה.
אִם חֶפְצְךָ, דַּבֵּר וְלֹא בַסֵּתֶר;
אִם לֹא, חֲדַל מִמֶּנִי.
אַל־נָא תְשַׂחֵק בִּי בְהֶגְיוֹן אָוֶן,269
כִּי אִישׁ קְשֵׁה רוּחֹו וּמָר אָנֹכִי.
הר:
רוּצָה לְמָוֶת אַתָּה;
אֵבֶל בְּאֶפֶס לָךְ, וְיוֹשַׁע אָיִן.270
שלום:
אִם כֵּן בְּאֵין מוֹשִׁיעַ
אָרוּץ לְיַד מוֹתִי? אֲבָל אָרוּצָה;
כִּי טוֹב כְּבָר מוּת פַּעַם
אַחַת, וְלֹא מוּת אָלֶף.
אָרוּץ; וְלֹא אָרוּץ, מְעוֹפֵף אֵלֶךְ
לִקְרַאת תְּמוּתָה, כִּי בְמַחְשַׁךְ קָבֶר
יָמַי וּמַכְאוֹבַי אֲכַלֶה יָחַד.
(יתהלך ויתקרב עוד מעט אל הרחוב)
אַךְ מָה לְנֶגְדִּי אֵשׁ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ?
אַךְ לֹא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ:
בִּרְאוֹת לְמֵרָחוֹק הֲכִי שָׁגִיתִי: -
הִיא בָרְחוֹב. עַתָּה לְאִישׁ מֵאֵלֶּה
הָעוֹמְדִים אֶשְׁאַל, וְיַגִּידוּנִי.
חָנָן, הֲלֹא תַגִּיד: לְמִי בוֹעֶרֶת
אֵשׁ אֹכְלָה הַזֹּאת?
חנן:
הֲלֹא יָדַעְתָּ
כִּי שָׂטְתָה לִזְנוּת וְלִמְעֹל מַעַל
הַבַּת שְׁלוֹמִית?
שלום:
מָה? אֲהָהּ! מֵת אָנִי.
(יפול על פניו)
חנן:
רֵעִים, מְהֵרָה בֹּאו
עִזְרוּ לְשָׁלוֹם, כִּי לְאַפָּיו אָרְצָה
נָפַל, וְלֹא יָדַעְתִּי
אִם חַי וְאִם מֵת הוּא.
שלום:
אֲהָהּ שָׁמַיִם?
חנן:
שָׁלוֹם אֲדוֹנִי, קוּם, יְכַלְכֵּל רוּחַ
בִּינָתְךָ חָלְיָךְ.271
שלום:
אֲהָהּ, מַה־שֵּׁמַע!
הַבַּת שְׁלוֹמִית זָנְתָה!
חנן:
הַנִּיחָה,
עַתָּה יְחִי רוּחֶךָ.
שלום:
אַךְ מָה? וְתִשָּׂרֵף?
חנן:
רְאֵה כִּי בָאָה
עַתָּה בְּפֶתַח הָרְחוֹב; הַבִּיטָה
כִּי עַל־זְרוֹעוֹתֶיהָ
כַּבְלֵי נְחֹשֶת יֵשׁ, וּבִנְחֻשְׁתַּיִם
עִנּוּ כְבָר רַגְלֶיהָ.
שלום:
נַפְשִׁי שְׁלוֹמִית, אוֹי! וְאֶרְאֵךְ כָּכָה!
אַךְ מִי יְדִידָהּ זֶה, אֲשֶׁר הִגִּיעַ
אוֹתָהּ כְּבָר עַד־מָוֶת?
חנן:
לֹא אֵדְעָה; אָמְנָם קְרַב עַד־אֵלֶּה
אַנְשֵׁי צְבָא הַמֶּלֶךְ,
מֵהֶם שְׁאַל, כִּי יֵדְעוּ.
שלום: (אל צבא המלך)
הַגִּידוּ,
עַל־מֶה שְׁלוֹמִית פֹּה? 272
אנשי הצבא:
עֲדֶן תִּשְׁאָלָה!
שלום:
מַה־תֹּאמְרוּ?
אנשי הצבא:
הַעוֹד כְּלֹא־יוֹדֵעַ
אֶת־נַפְשְּךָ פֹּה תַעֲשֶׂה?
שלום:
מָה אֵלֶּה?
אִם תֹּאמְרוּ, אֵדָע.
אנשי הצבא:
הֲלֹא עָלֶיךָ!
שלום:
עָלַי שְׁלוֹמִית מֵתָה?
(ירוץ לפני המלך)
הוֹי, רָם, אֲדוֹנִי מֶלֶךְ!
נָאוָה מְלוּכָה לָךְ, וְשׁוֹפֵט צֶדֶק:
הֵן הַיְּקוֹד רַק לִי מְבֹעָר הֵנָה,273
לֹא אֶל־שְׁלוֹמִית. מָה כְבָלִים אֵלֶּה
אֶרְאֶה לְרַגְלָהּ עוֹד?
רם:
קְרַב עַד־הֵנָּה.
אִם־כֵּן נְדָבָה נַפְשְׁךָ תַחְתֶּיהָ
תִּתֵּן לְאֵשׁ אֹכֶלֶת?
שלום:
אֶתֵּן! וְיִהְיֶה לִי כְדֶשֶׁן נֹפֶת
מָתוֹק, וְטוֹב מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיהָ.
שלומית:
אָבִי! אֲשֶׁר אָבִי קְרֹא אֵלֶיךָ
אֵבוֹשׁ וְאֶכָּלֵם, אֲבָל בַּת אָנִי,
אָבִי, לְבֹשֶׁת לָךְ–הֲלֹא עַד הֵנָּה
חֻלַּל כְּבוֹדִי, כִּי לְאֵשׁ אֹכֶלֶת
עַד־הָרְחוֹב אוּבַל, לְשׁוּבִי שָׁמָּה,274
תַּחַת גְּבִירָה עַל־מְרוֹמֵי שָׁבֶת,
אֵפֶר שְׂרוּפָה עַל־מְרוֹמֵי קָרֶת,
לֹא עוֹד חֲיוֹת, לֹא עוֹד חֲיוֹת חָפַצְתִּי;
לֹא עוֹד חֲיוֹת, אַחַר כְּבָר זֶה מָתִּי.
"כִּי מִבְּלִי כָבוֹד יְקָרָה נֶפֶשׁ
"מֵתָה בְחַיִּים הִיא. אֲבָל אָמוּתָה!
כִּי יֶעֱרַב לִי, בַּל־רְאוֹת עוֹד חָלֶד.
אָמוּת! וְאֵת צִדְקִי לְהַגִּיד יַעַן
אֶבֶן בְּקִיר בַּיְתָה וְעֵץ בַּשָּׁעַר.
אָמוּת! וְהַשָּׁמַיִם,
נִקְיוֹן לְבָבִי אוֹמְרִים, אַנִּיחַ.
עַפְרוֹת אֲדָמָה זֹה אֲשֶׁר מִתַּחַת
צִדְקִי וְתֻמִּי צוֹעֲקִים יַגִּידוּ.
וּבְהַחֲרִישׁ כָּל־אֵלֶּה,
לֹא יַחֲרִישׁ מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי קֶדֶם;
"כִּי אֶת־יְשָׁרִים הוּא יְבַקֵּשׁ סֶלָה,
"בַּל־יִתְּנֵם לִמְצֹא בְשֶׁקֶר פָּשַׁע.275
"הֵן אִם אֲנָשִׁים עִוְּרֵי הַשֵּׂכֶל,
"כִּי עַל־רְאוּת עֵינָיִם
"דִּינָם לְבַד יִשְׁפֹּטוּ,
"סִתְרֵי יְלִידֵי הַזְּמָן לָדַעַת
"יִלאוּ, וְלֹא יַגִּיעוּ, -
"אַךְ מֵאֱלֹהִים לֹא־פְלִיאוֹת הֵמָּה,
"כִּי תַעֲלוּמוֹת לֵב וְחַדְרֵי בָטֶן
"הוּא יַחֲקֹר, לֹא תֹאַר.276
צוּרִי! וְתִהְיֶה זֹאת? וְכֹה אָמוּתָה
זַכָּה נְקִיַּת לֵב? אֲבָל לֹא מָוֶת
אֶבְכֶּה וְיֵמַר לִי, כְּבוֹדִי סֶלָה
אֶבְכֶּה, וְלֹא אָפוּג, אֲשֶׁר אָבָדְתִּי.277
חָרְבוּ מְאֹד שָׁמַיִם,
תִּרְעַשׁ וְתִרְגַּז אָרֶץ!
אֵיךְ נִהְיְתָה כָּזֹאת, אֲשֶׁר בָּרוֹחַ
מִיַּד מְצוֹדֵי חֵטְא, בְּרָע אֶפֹּלָה? 278
לֹא אוֹתְךָ, לֹא אוֹתְךָ אַרְשִׁיעַ,
אָבִי, אֲשֶׁר יָדַעְתִּי
כִּי עַד־אֲשֶׁר תַּגִּיעַ
בִּינָתְךָ, תַּחְקֹר,279 וּמִשְפַּט צֶדֶק
תִּתְמֹךְ לְבָד. אָמְנָם חֲמָסִי יֵרֶא
נוֹקֵם בְּחֵמָה מֵאֲשֶׁר בִּי קָמוּ280
עֵדֵי שְׁקָרִים יָחַד.
שָׁלוֹם, אֲהָהּ, שָׁלוֹם לְבָבִי, לָמָּה 281
יפָה לְךָ הָיִיתִי,
אִם רַק לְהַפִּיל גַּם־שְׁנֵינוּ יָחַד
מִנַּפְשְׁךָ נַפְשִׁי לְךָ יָקָרָה?
הֵן בַּמְּרוֹמִים שָׂהֲדִי יוֹדֵעַ
כִּי רַק חֳלִי וָקֶצֶף,
בַּל־אֶחְטָא, אֵת נַפְשְׁךָ הִשְׂבָּעְתִּי; 282
לִמְאוֹר שְׁתֵּי עֵינַי בְּרִית כָּרַתִּי,
בַּל יֶחֱזוּ הוֹדֶךָ.
אַךְ מָה דְבָרִים עוֹד? הֲלֹא הַמָּוֶת
הַיּוֹם לְנַפְשִׁי נֹחַם.
עַתָּה הֲלֹא כָל־רֶגַע,
כִּי בוֹ עֲדֶן אֶחְיֶה, חֲנִית וָחֶרֶב
רַק אֶל־לְבָבִי הוּא. אֲבָל אַחֶרֶת: 283
אָבִי, אֲנִי חָטָאתִי;
אֵיךְ יוּכלוּ כֹה מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ
לִנְשׂא אֲשֶׁר שָׁלוֹם תְּמוֹתֵת הֵנָּה? 284
אָבִי, רְאֵה כִּי נֶפֶשׁ
תַּשְׁחִית, נְקִיָה הִיא וּבִבְלִי פָשַׁע.
עָלַי לְבַד אִם־כֵּן מְהֵרָה יֵרֶד
חֶטְאִי, וְשָׁלוֹם יֶחִי!
שלום:
לֹא־רַחֲמִים כָּאֵלֶּה
אֹבֶה, שְׁלוֹמִית. לֹא, שְׁלוֹמִית! דֹּמִּי,
הֵרָגְעִי וָדֹּמִּי;
כִּי מִקְּשִׁי אַכְזָר לְהַכְאִיב יֶרֶב
חַסְדֵּךְ, שְׁלוֹמִית, זה לְאִישׁ כָּמוֹנִי
בּוֹעֵר בְּאֵשׁ עָלָיִךְ.285
שלומית:
לֹא! כִּי אֲנִי חָטָאתִי,
אִם־כֵּן אֲנִי אָמוּתָה.
רם:
רִיבוֹת חֲדָשִׁים אֵלֶּה.
אָמְנָם דְּעִי, בִּתִּי, אֲשֶׁר חֹק לָנוּ:
כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּן נְדָבָה נָפֶשׁ
לָמוּת תְּמוּרַת רֵעַ,286
לֹא עוֹד חֲיוֹת יוּכָל.
שלום:
יְחִי הַמֶּלֶךְ!
אָמוּת אֲנִי אֵפוֹא, וּמוֹתִי יִתֵּן
חַיִּים וְשָׁלוֹם אֶל־שְׁלוֹמִית סֶלָה.287