מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק רביעי · ענין ב
(שלומית ואחרי כן צבא המלך, ובראשם צדוק שר הצבא)
שלומית:
צוּרִי מְעוֹנָה אֵל אֱלֹהֵי קֶדֶם,
מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ?
אוֹ מִי לְחֵקֶר מִפְלְאוֹת גָּדְלֶךָ
הַשְׂכֵּל וְלֵב יַגִּיעַ?
כִּי רַחֲבֵי תֵבֵל וְקַצְוֵי אָרֶץ,
עִם־כָּל־אֲשֶׁר בָּהֵמָּה,
נִבְכֵי מְצוּלָה עַד־שְׁאוֹל מִתָּחַת,
רַק מִפְלְאוֹת גָּדְלָךְ הֲלֹא הִנָּמוֹ.
הָרִים וְעֵמֶק שַׁתָּה,
אֵזוֹב וְאֶרֶז יָחַד;
נִקְלֶה וְנִכְבַּד־רוּחַ,
חָכָם, כְּסִיל, עָשִׁיר וְרָשׁ יָצַרְתָּ,
שִׁפְחָה, גְּבִרְתָּהּ, מוֹשְׁלִים וָעָבֶד.
אַתָּה, אֱלֹהֵי, אַתָּה
אוֹתִי הֲלֹא חָנַנְתָּ,
כִּי מֵעֲנִיֵּי עָם הֲרִימוֹתָנִי,
לִהְיוֹת כְּהַיּוֹם בַּת־קְצִינֵי אָרֶץ.
נָא חַסְדְּךָ הַפְלֵא וְהוֹשִׁיעֵנִי,
אַל־תִּתְּנֵנִי נָא בְיַד־אִישׁ בַּעַר,
זִיפָה אֲשֶׁר מָאַסְתִּי;
כִּי אִישׁ חֲסַר־לֵב הוּא וְרַב־אִוֶּלֶת.
אָנָּא שְׁמַע קוֹלִי, אֱלֹהֵי קֶדֶם,
אָנָּא שְׁמַע קוֹלִי וְהַצִּילֵנִי.
(יבואו עליה צבא המלך ויתפשוה)
מַה־זֶּה?
צדוק:
דְּבַר הַמֶּלֶךְ.
שלומית:
מַה־זֹּאת, אֱלֹהִים? זֶה אֲשֶׁר עַד־הנָּה
אֶת־חַסְדְּךָ חִלִּיתִי?
צדוק:
אָנָּא, גְּבִרְתִּי, בֹּאִי
כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ.
שלומית:
עַל מֶה? וּמַה חָטָאתִי?
צדוק:
לֹא־אֵדְעָה.
שלומית:
אַל־נָא תְכַחֵד מֶנִּי.
צדוק:
הֵן תֵּדְעִי אַתְּ מֵאֲשֶׁר יָדַעְתִּי; 246
כִּי לֵב מְרִי נַפְשׁוֹ הֲלֹא יוֹדֵעַ.
שלומית:
חֶסֶד אֲנִי שׁוֹאֶלֶת,
כִּי לִי תְסַפֵּר: לָמָּה
הַיּוֹם אֲנִי נִתְפֶּשֶׂת?
צדוק:
הַּתֵּדְעִי שָׁלוֹם? 247
שלומית:
וְאִם יָדַעְתִּי
מַה־זֶּה?
צדוק:
אֲהָהּ! הַרְבֵּה הֲלֹא זֶה עָתָּה.
שלומית:
יָדִי לְאֵל־עֶלְיוֹן תְּנוּפַת קֹדֶשׁ,
אִם אֵדְעָה מָה אֵלֶּה?
צדוק:
מֵעַי, גְבִרְתִּי, יֶהֱמוּ אֵלָיִךְ;
כִּי־מִי לְבַב הָאֶבֶן
לֹא עַל־תְּלָאָה זֹאת אֲשֶׁר בָּאַתְנוּ
יֵעוֹר וְיֵלֶךְ מָיִם?
בַּת־רָם, וְאַחַת הִיא בְמַלְכוּת קֶדֶם,
חַכְמַת בְּתוּלוֹת, בַּת כְּלִילַת יֹפִי,
לִשְׂטוֹת וְלִמְעֹל מֵעַל
תִּקְרַב לְמוֹתֵת בֵּין־בְּחוּרוֹתֶיהָ!
שלומית:
מָה? עַל־דְּבַר־שָׁלוֹם אֲנִי נִתְפֶּשֶׂת?
צדוק:
הִנֵּה אֱמֶת דִּבַּרְתְּ.
שלומית:
אִם כֵּן הֲלֹא אֶבְטַח וּמַה־יָּגֹרְתִּי?
הִנֵּה לְבָבִי זַךְ אֲנִי יָדַעְתִּי.
נָקִי וּבַר לֵבָב מְפַחֵד אֵינוֹ
מִתּוֹכְחוֹת מוּסָר, גְּמוּלוֹת פָּשַׁע.
צדוק:
אֹבֶה אֲשֶׁר כֹּה יֶהִי;
אַךְ־מַה בְּיוֹם הַצַּיִד
עִמּוֹ לְבַד עָשִׂית בְּסֵתֶר סָלַע?
שלומית:
מָה? כָּל סְתָרַי אוֹי! כְּבָר נוֹדָעוּ.
צדוק:
אָמְנָם, גְּבִרְתִּי, תַּעֲלוּמוֹת אָיִן
אֶל־עֵין־אֱלֹהִים; כִּי כְאָדָם אֵינוֹ
לָנוּס בְּחֶבְיוֹן חֶדֶר,
בַּל־יֶחֱזֶה אוֹתָנוּ.
אִם־נַעֲלֶה שָׁמַיִם,
אוֹ אִם־שְׁאוֹל נַצִּיעָה,248
אִם־בַּעֲבִי הָאָרֶץ,
אִם־בַּמְּצוּלוֹת, אִם־בְּמַחְשַׁךְ קֶבֶר
נָנוּס, הֲלֹא יַבִּיט צְפוּן לִבֵּנוּ,
כִּי רַק בְּיָדוֹ הוּא, וּמַה־נָּנוּסָה?
אִם נֶחֱטָא, יֵדַע; וְלֹא יָנִיחַ
שָׁם בַּאֲשֶׁר חָטָאנוּ
כָּמוּס לְעוֹלָמִים עֲוֹן רִשְׁעֵנוּ.
כִּי הוּא יְגַל אוֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁלָיוּ
הַחוֹטְאִים לָנֶצַח.
שלומית:
אַךְ הוּא אֱמֶת יוֹדֵעַ
כִּי זַךְ לְבָבִי הוּא, וְלֹא חָטָאתִי
אֵלָיו בְּדָבָר זֶה.
צדוק:
גְּבִרְתִּי, אֵינִי
חָפֵץ לְרַמּוֹתֵךְ. אֱמֶת אַבִּיעָה;
שָׁוְא תִּבְטְחִי עַל אֵלֶּה:
אִם־מַעֲשֶׂה יָעִיד, דְּבָרִים לָמָּה?
שלומית:
אַךְ כֹּה שְׁלוֹמִית בּוֹגְדָה תִשְׁפֹּטָה,
צָדוֹק?
צדוק:
אֲנִי אֶת־זֹאת לְבַד יָדַעְתִּי,
כִּי אַתְּ לְבַד עִמּוֹ בְיוֹם־הַצָּיִד
הָיִית בְּסֵתֶר סָלַע.
שלומית:
לֹא יָדְעָה נַפְשִׁי הֱיוֹתוֹ שָׁמָּה.
צדוק:
אִם־כֵּן, גְּבִרְתִּי, לָמָּה
שָׁמָּה לְבַד הָלָכְתְּ?
שלומית:
נַפְשִׁי אֲנִי יוֹדַעַת,
כִּי אֵין־בְּזֹאת חֵטְא לָהּ.
צדוק:
הֲבָלִים אֵלֶּה.
שלומית:
אִם־כֵּן בְּאֵין־מָנֹוס לְמֹותֵת אָנִי?
אֵין מַאֲזִין אֵלָי? וְאֵין מוֹשִׁיעַ?
כֹּה אָבְדָה תִּקְוַת לְבָבִי סֶלָה?
צדוק:
אָנָּא, גְּבִרְתִּי, לָמָּה
עַל־מַחֲלָתֵךְ זֹאת חֳלִי תוֹסִיפִי?
יָפוּג לְבָבֵךְ נָא; וְאִם פָּשַׁעַתְּ,
חֶטְאֵךְ שְׂאִי הַיּוֹם לְטַהֵר נָפֶשׁ.
שלומית:
הוֹי דַּת אֱנוֹשׁ אַכְזָר וְתוֹעֶה סֶלָה!
אַךְ שָׁם בְּכֵס קָדְשׁוֹ הֲלֹא יוֹדֵעַ
צִדְקִי וְתָם־לִבִּי אֱלֹהֵי קֶדֶם.
צדוק:
אַל־עוֹד, גְּבִרְתִּי; רַב אֲשֶׁר הוֹחַלְנוּ.
עַתָּה רְצִי וָבֹאִי249
אִתִּי לְרָם אָבִיךְ.
שלומית:
אֲנִי אָבֹאָה.
אָבֹא, וְשׁוֹפֵט כָּל־קְצוֹת הָאָרֶץ
יַשְׁקִיף עֳנִי נַפְשִׁי בְּאֵין־לִי פָשַׁע;
יַשְׁקִיף וְיִשְׁפֹּט, יֵרֶא,
יָדִין בְּאַף קָמַי, אֲשֶׁר נָתָנוּ
עָלַי פְּשָׁעִים, וַאֲנִי טָהָרְתִּי.