אור ברסלב
מבוא שערים שער ב › החלק השני

מבוא שערים· רבי חיים ויטאל

שער ב · החלק השני

פרק ו

בביטול הז"ת ושבירתם ויתחלק לג' פרקים

פרק א

אחר שנבאר בפ' זה ענין ג' נקודות הראשונים איך נכנס כ"א מהם בכלי שלה ואיך ז"ת בהכנסתם כ"א בכלי שלה הי' נשבר נבאר עתה איך נשברו הכלים של ז"ת וגם בג"ר היה מהחסרון בהם ולמה נשתנו ג"ר מז"ת. וצריך שתדע כי אלו ז"ת שנז' בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כאשר נז' באדרא ע"ש היטיב. כי אלו הז"ת הם הז' מלכים אשר כ"א מלך בכלי שלו ותיכף במלכו מת וקם הב' תחתיו בכלי אחר וכן עד סיום הז' כי כולם הם שבירת הז' כלים תחתונים ואח"כ כולם נתקנו ע"י המלך הח' הדר כמ"ש בסוף חלק זה ובח"ג פ"ב. ואמנם ההתחלקות הז' מלכים אלו הי' כך כי הדעת של נקודים הוא המלך הראשון בלע בן בעור והב' הוא חסד והג' גבורה והד' ת"ת והה' נצח והוד שהם ב' פלגי גופא והו' יסוד והז' מלכות ועיין בח"ג פ"ב ענין אלו הז' מלכים שהיתה ג"כ בחינתם בכל פרצוף ופרצוף מה' פרצופים אך כל מה שאנו מחברים בחלק זה הוא בז' מלכים של כללות הי"ס דנקודים ותחלה צריך שנביא הקדמה א' כוללת רוב מאמרי הזוהר וסיימונוהו בהקדמה מבוא שערי' הלא הוא כי הייס דאצילות שהם עשרה אינם נחלקים רק לה' פרצופים כי הכתר הוא פרצוף קומת אדם שלם וכן בחכמה פרצוף א' של זכר וכן בבינה פרצוף נקיבה א' ומחסד עד יסוד פרצוף זכר אחד והמלכות פרצוף נקיבה אחת הרי ה' פרצופים ואלו הה' הם סוד הוי"ה אחת כוללת כל הי"ס דאצילות קוץ היו"ד הוא בכתר שהם עתיק ואריך והי' עצמה חכמה והה' ראשונה בינה והו' ו"ק מחסד עד יסוד והה' אחרונה מלכות. אמנם בהצטרף אלו ה' פרצופים בכללות יהיה מהם פרצוף א' לבד כי כח"ב הם ראש האצילות והזית גוף האצילות וכמ"ש בע"ה בשערים הבאים ובפרט בש"ג פ"ב. אך העתיק הוא בחי' כתר של הי"ס דאצי' ונחלק גם הוא לי"ס וג"ר שבו שהם רישא דעתיק אינם מתלבשים במה שלמטה ממנו אך הז"ת שבו מתלבשים בי"ס דא"א ואח"כ הז"ת דא"א גם הם מתלבשי' באו"א וז"א וג"ר דא"א נשארו מגולה ונמצאו עתה ב' רישין דעתיק ודא"א בלתי התלבשות והם נקראו כתר די"ס דאצי' ואח"כ נשאר תחתיהן ב' רישין דאו"א מגולה והם בבחי' חו"ב די"ס דאצי' ונשארו ז"ת של שניהם נתלבשו בז"א והז"א היה בבחי' גוף הי"ס דאצי' שהם מחסד עד היסוד ונוק' דז"א היא תחתונה ואחרונה מכולם והיא בחי' מל' של הי"ס דאצי' כמ"ש בז' שערים הבאים. ונמצא כי בהתחברות הי"ס דאצי' יהיה כולם בחי' פרצוף א' לבד אמנם דרך פרטי נחלק לה' פרצופים כי א"א הוא פרצוף א' בפ"ע וכן החו"ב וזעיר ונוק' כ"א מהם פרצוף א' בפ"ע והענין כי שאר ספי' אמת הוא שכ"א כלולה מי' אמנם אין בהם רק כללות לבד ולא היכר חילוק איברים והמשל בזה זרוע האדם אע"פ שיש בו ורידי הראש וורידי עינים וכן יש לכל האיברים עכ"ז אין בו ציור האיברים ממש של הראש ושל העינים וכו' כי היות שכולל מכולם בדרך כללות ואמנם יקרא הזרוע חסד להורות בחי' חסד גוברות בו על כל שאר כללות. ואמנם אלו ה' פרצופים הנזכר' כ"א מהם פרצוף גמור בגלוי חיתוך איברים רמ"ח אברים ושס"ה גידין וראי' לזה מיש בזוהר כי הי"ס דאצי' הם נחלקים בד' אותיות הוי"ה ע"ד הנ"ל והובא בפ' ויקרא י"ז א' ובר"מ גם באדרא ובא"ר לא הוזכרו רק ה' פרצופים אלו א"א ואו"א וזו"נ (עם היות כי בא"ר לא רצה לגלות פרצופים או"א היטיב להיות נעלמים תחת דיקנא דא"א כמ"ש בש"ג ח"ג. אמנם באד"ר האזינו כי היכי דלא ליעול רשב"י בכסופא לעלמא דאתי הוכרח לגלות א"ז וכל עיקר א"ז לא היתה רק לגלות זה] והבן היטב זה. א"כ נמצא כי י"ס דאצי' הם נחלקים לה' פרצופים לבד ע"ה ויש פה שאלה א' שע"י ית' כל הנרצה בהקדמתינו והוא שאחר שמכל נקודה מן הג' נקורות הראשונות וכן הנקודה אחרונה נעשה מכ"א פרצוף שלם כ"א כולל י"ס והשאר ו' נקודות אמצעית נעשה מהם פרצוף א' לבד הנק' זעיר וא"כ היה ראוי שבתחלת שורש עולם הנקודים לא יהי' רק הי נקודות שיעשה אח"כ ה' פרצופים וי' נקודות כל פרצוף מי' נקודות שלימות (או יהי' ה"פ ו' נקודות כל פרצוף מו' נקודות כמו ז"א) ועוד שלמה ז"א הי' ו' נקודות ולא מי' כי הרי נודע כי תכלית המספר הוא עשרה וגם נודע שכל נקודה צורת י' על היותן כל י"ס כלולה כ"א מי"ס וא"כ יהי' ז"א מי' נקודות ולא מו' ואם נאמר כי ז"א גדול מכולם שיש לו ו' ספי' גמורות והשאר כ"א מספירה א' לבד גם זה אינו עולה בדעת ובפרט כי שמו מוכח עליו שאדרבא זעיר קטן מכולם ואיך יהיה גדול מכולם ביחד כי כל הד' פרצופים הם מד' ספירות והוא לבדו מו' ספי' ואם נאמר כי הו"ק דז"א אינם רק ספי' א' שנתחלקה לו"ק גם זה אינו עולה מכמה צדדים א' שהרי עתה נודע כי י"ס דאצי' הם כחב"ד והו' בז"א א"כ לא ימצאו רק ה' ספי' לבר. וגם שלמה נתחלקה זו לו"ק וכ"א מה' ספירות אחרות כ"א נתחלקה לי' כנודע כי אין פרצוף פחות מעשרה. ואמנם התשובה לזה דע כי האמת הוא שמתחלה לא היה רק ה' נקודות לבד וכ"א כלולה מי' ומכל נקודה מהם נטשה אח"כ פרצוף שלם אחר התיקון כמ"ש בע"ה בפרקים הבאים כ"א וא' במקומו ואמנם הי' החילוק ביניהם והוא כי להיות שאלו הה' נקודות אינם שווים במעלתם כי הג"ר חשובות כא' כנודע לכן הי' להם תוס' מעלה על אלו הב' אחרונות וגם לאלו הב' יש לעליונה תוס' על התחתונה ואמנם הג"ר שעם בערך הב' תחתונים חשובות כא' עכ"ז יש תוס' לכ"א מהם על חברתה והענין כי ג"ר יצאת כל נקודה מהם שלימה וכלולה בי' בחינות והנקודה הד' יצאה חסירה ולא נכללה רק מו' בחי' תחתונים והד' בחי' העליונים שבה לא יצאו ונשארים דבוקים במאצילם שהוא העין דא"ק והנקודה הה' יצאה בחי' העשירית העליונה שבה וכל ט' חלקים התחתונים נשארו דבוקים במאצילם גם כן. ועוד הי' שינוי אחר בהם כי להיות שהג' נקודות ראשונות יצאו שלימות כ"א כלולה מי' חלקים לכך גרם זה תוספות אחר והוא שכל י' חלקים הנקודים הי' נקשרים כלולים ומחוברים ביחד חיבור גדול אמנם נקודה הד' אשר ממנה נעשה פרצוף ז"א להיות שלא יצאה שלימה וכלולה בכל י' חלקים לכן גרם לה חסרון אחר כי יצאו אותם ו' חלקים התחתונים של הנקודים ההוא נפרדים זה מזה ולא נקשרים ואמנם הג"ר שכולם שוה במעלה בערך ב' התחתונים כי הם לבדם יצאו שלימות כלולה כ"א מהם מכל י' חלקים עכ"ז ודאי שהם בעצמם יש להם יתרון זעג"ז ולכן גם שיצאו שלימות היה בהם שינוי והיה יותר פגם בשלישית מבשני' ובשניה מבראשונה עד שהפגם שאירע בהם אינו פגם הנק' מיתה גמורה רק חסרון פגם לבד כמ"ש בפ' הבאים. הכלל העולה כי אינו רק ה' נקודות ולהיות הג"ר כ"א וא' מהם שלימה בכל י' חלקים וקושרת החלקים בחיבור נמרץ לכן היה נק' כ"א מהם רק בשם נקודה א' לבד להורות על טוב חיבורם אכן הניקוד הד' של ז"א עם שהוא חסירה וגרוע מהם כנז' להיות כי אותם שש חלקי הנקודים באו מחולקים לכך נק' בשם ו' נקודות עם שהאמת שבכולם אינו רק ו' חלקי נקודה א' ונקודה של מלכות יען לא יצאה רק חלק א' מי' חלקים נק' בשם נקודה א' עם שאינה רק חלק עשירי מנקודה הא' באופן כי הם רק ה' נקודות בלבד ונק' י' נקודות לסיבת הנז' ואלו הה' נקודות הם נעשו אחר התיקון ה' פרצופי' שהם א"א או"א זו"נ. והנה נקודה ראשונה היא קוצו של י' בשם הוי"ה כוללת כל האצי' ונקודה שני' הוא גוף היו"ד והנקודה הג' היא ה' ראשונה שבשם ונקודה הד' להיותה נחלקות לו' חלקים כנז' לכן היא רמוזה בו' שבשם הוי"ה הנז' ונקודה הה' היא ה' אחרונה שבשם הוי"ה כנז' והנה הנקודה הא' כוללת הג' ראשין הנז' בריש אדרא האזינו שהם עתיק אריך וחכמה שבא"א שית' בש"ג ח"א פ"ג. ואמנם השינוי שיהיה לאלו הו' חלקים הנקודה הד' שיצאו נפרדות כנז' כבר נת' בש"ב ח"ג פ"ג וענין יותר בביאור הוא כי הנה ביארנו שם כי בתחלה יצאו הכלים ואח"כ בבוא האורות לכנוס בה' מתו ונבטלו הכלים שלא יוכלו לסבול האורות. והנה ג' נקודות שהם ג' כלים הראשונים היה כ"א כלולה מי' אמנם לא היו חלקים שבכל נקודה מהם מצויירין ציור פרצוף בצורת קוים רק כ"א כלולה מי' והי' הי' מקושרת זו בזה אמנם בכללות הג' נקודות שלשתם היה בהם קשר א' אמיץ וחזק מאוד כי היו שלשתן יחד בבחי' קוים שהוא בבחי' פרצוף כזה:

כתר

חכמה בינה

ותחת אלו הג' נקודות המצויירות כעין קוים היו הב' נקודות אחרות נחלקות לז' חלקים כנז' והיה זו תחת זו ולא בצורת קוים והיה אז הנקודה ראשונה כללות הג' רישין הנ"ל שהם עתיק ואריך וחכמת אריך אך לא מתוקנת בתיקון פרצוף ממש רק בערך כללות לבד והיה אלו ג' רישין הנכללים בזו הנקודה ראשונה מתפשטות תוך הט' נקודות שתחתיה שהם לבושים אליה. אכן שני נקודות חו"ב היה בבחי' קוים כנז' ושאר ז"ת היה זו על גב זו כנז' ועכ"ז כולם לבושין אל הנקודה הא' המתלבשת בתוכם והיו ב' נקודות בסוד חו"ב והנקורה הד' נחלקים לו' חלקים והיתה בסוד גוף אליהם והנקודה אחרונה שהוא חלק א' מעשרה כנז' היה בחי' מלבוש (נ"א מלכות) עליהם באופן שהג"ר עם היותם כ"א כלולה מי' לא היה חלקים של כ"א וא' בפרט כדמיון קוים אמנם הג' נקודות בכללותם הי' כדמיון קוים כנז' ואמנם הז"ת עם שאינם כלולים מי' גם לא היו כדמיון קוים לא בפרטות ולא בכללות והיו הדינים והסינים אשר בהם עדיין מעורב בכולם ולא נפרד מהם. וטעם ה בר נת' שם ח"א פ"י כי הג"ר חשובות כאחד כנודע בגמ' במקום אחר דכל פחות מג' כלבוד דמי (ותי' סברת רשב"ג דכל הפחות מד' כלבוד דמי הביאו רש"י בסוכה ד' כ"ב דכל פחות מג' כלבוד דמי) עם מאציל' לכן היה בהם הארה נוספת אשר לזה היתה סיבת שקיבלו הארה מאח"פ דא"ק אכן הזית להיותם רחוקים ממאציל' אשר לזה ג"כ חסר מהם אור האוזן אשר מהם נעשי' בחי' הכלים שלהם כנ"ל ח"א פ"ד ולכן יצאו חסרים בחסרונות הנז' ואז היו נקראים רה"ר כי הם רבים ונפרדים זה מזה ולכן לא יוכלו לסבול האור ומתו בסוד חיבור עצבי' אפרי"ם הנח לו כי החיבור גורם קיום וחיזוק והיפך הפירוד אשר בהיותם א' לא' נפרדים זה מזה ונשברו כ"א בפ"ע ואף אם רבים הם ובהיותם מחוברים יחד אפילו שנים בלבד אינם יכולים להשבר כמ"ש חלק לבם עתה יאשמו וע"כ הוצרך העיבור אל הז"א להחזירו מרה"ר לעשותו רה"י וכמ"ש בש"ה ח"א פ"ד:

פרק ב

אחר שנבאר בפ' הקודם כי ה' נקודות הם לבד אלא שהג"ר יצאו כ"א כלולה מיו"ד וגם שהיו מחוברים אך נקורות ז"א לא יצאו רק ו' חלקים ממנה לבד וגם שהם נפרדות והנוק' לא יצאה רק חלק י' שבה צריכין אנו לתת טעם על מה עשה המאציל ית' ככה לארץ הזאת היא המלכות ולשמים העליונים הם זעיר ומה נשתנו אלו מזולתם להיות בה השינוים האלו להיות חסרים ונפרדים ולמה לא יצאו מתוקנים בפרצוף גמור כמו שהיו אחר התיקון אם הם הג' עליונות ג"כ כי גם הם לא היו שלימים בבחי' פרצוף הנ"ל. והתשובה לזה כאשר כבר נח' בהקדמה מבוא שערים כי השתלשלות כל אלו העולמות היה סיבת התיקון לברר פסולת מתוך האוכל וא"א להיות זה הבירור זולתי ע"י הרחק והשתלשלות ובכל עולם מתחדש בירור נוסף על חבירו וגלוי החומר והפסולת כמ"ש בריש ש"ב ונמצאו כי בעולם הנקודים היה גלוי גמור אל הפסולת כי ירדו הכלים בעולם הבריאה ונשאר שם הפסולת ובעת התיקון הוברר האוכל ועלה למעלה באצילות כמ"ש בחלק זה ובח"ג בע"ה. והנה אין שליטות החיצוני' והקליפות אלא בזו"נ שהם הנק' ז' ימי בראשית אשר בהם נברא העולם וכמ"ש עולם חסד יבנה מחסד ואילך שהם הזית שהם הז' מלכים הנז' והטעם כי הלא זו"נ הם בנים או"א וכל הנבראים ואנחנו עמו ישראל כולנו נוצרנו ע"י זו"נ ואנחנו בניהם כמ"ש בנים אתם לי"י אלהיכם ופגם הבנים מגיע לאבותיהם שהם זו"נ ולא יותר למעלה כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם וז"ש כצפור נודדת מן קנה היא מלכות כן איש נודד ממקומו זה הקב"ה הנז' בריש התיקוני'. אמנם בתחלה מגיע הפגם בתחתונה היא מלכות כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם וכתיב ובן כסיל תוגת אמו ובהיות הפגם גדול עולה אפי' עד האב הוא ז"א והנה גם באמנו יש הפרש כי יש פגם שיכול לפגום בחלק העשירי התחתון שבה וכתיב בו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב וכבודי לאחר לא אתן ולכן לא חלק הכבוד ההוא לאחר שהוא הקליפה אלהים אחרים לא אתננו לו והוא יכול להתקרב שם בדין גמור מחמת עוונות ישראל ואז מוכרח החלוקה ההוא להסתלק שם ולהתכסות מעיניהם לבל ינקו מהם וז"ש בכסא ליום חגינו ויש פגם יותר שעולה עד היסוד בה שהוא החלק הט' שבה וא' מסתלקים ב' חלקים הם הט' והי' וכן כיוצא בהם עד שיוכל הפגם לסלק ולהעביר ט' חלקים התחתונים שבמלכות מחכמה שבה ולמטה. אך חלק העליון שבה שהוא הכתר א"א להסתלק כי מוכרח הוא היות הספי' מספי' י' של המלכות עמהם שאל"כ הוא קיצוץ ופירוד ח"ו ונמצא המלכות נתמעטה ט' חלקים התחתוני' אשר להיותם תחתוני' יכולים להתאחז בהם הקליפות ולכן מסתלקים אמנם הכתר שכה אינו מסתלק לעולם כי אין בה כ"כ שליטת ואחיזות הקליפות ונשארה בחוד חלק העשירי שבה שהוא הכתר ואז הוא בסוד לכי ומעטי את עצמך והבן זה שגם אם יתאחזו הקליפות בה ברדתה למטה ביניהם בסוד רגליה יורדת מות אינה מתבטלת ביניהם משא"כ אם היה ח"ו חלק אחר מהמלכות כי ברדתה ביניהם יחרב העולם כי יינקו משם יותר מדאי ויתאחזו בו הקליפות אחיזה גדולה ובהיות הפגם גדול מאוד יגיע עד הז"א. אמנם הז"א אין שוה לנוק' כי הנוק' להיותה תחתונה מאד וכתיב לפתח חטאת רובץ ואם להיות נקיבה וכולה דינים ובה עיקר אחיזת הקליפות ויניקתם כנחש המפתה את חוה בתחלתה ואח"כ ע"י נפגם האדם ג"כ לכן אחיזתה בה היא אחיזה עצומה ואם היו מתאחזים בט' אחרונות שבה הקרובות אל הקליפות לא היה יכולה לטהר ולהתתקן ולהעביר הטומאה עצומה משם אחרי התדבקם בה ולכן מסתלקין הט' תחתונים אך העשירית העליונה נשארת שאין להם כ"כ אחיזה שיוכלו ליטהר בהיות התחתונים מטהרים מעשיהם ושבים בתשובה. אמנם בז"א אינו כן כי להיותו הזכר עליון והוא חסד אין להקליפות אחיזה רבה בו ואינה דבר מצוי וגם אם יתאחזו בו איזה פעם יוכלים לתקן ולטהר ולכן אין חשש בהיותו שם שיונקו משם כי יניקתם משם הי' לפעמים והיא מעוטים מאוד וגם כי יכול לטהר ולכן אין התחתונים שבז"א מסתלקים גם בעת הפגם ואדרבה הם מוכרחים להמצא תמיד כי הו"ק שבו הם ו' ימי בראשית אשר כל הנבראים נבראו מהם ומוכרחים להיות נמצאים להעמיד העולם ולהשפיע אמנם בהגיע הפגם עד הז"א אז הו"ק גופא דילי' נשארו שם לטעם הנז'. אמנם הד' ראשונות שבו שהם כחב"ד הם מסתלקו' כי להיותם מעולות בתכלית העילוי אם ח"ו יפגימו ויונקו משם אף אם תהיה אחוזה מועטות מאד להיות אחיזתם ממקום גבוה שאחיזתם עצומה מאד ויחרב העולם נמצא כי ז"א הוא להיפך הנוקבא כי בעת שיחטאו התחתונים למטה אם יחטאו במלכות אז מסתלקים הט' תחתונים ונשאר הכתר שבה ואם יחטאו בז"א אז מסתלקים ד' עליונות רישא דז"א ונשאר גופא דילי' לבד. ועתה נבאר לתרץ השאלות שהערנו בריש הפרק כי להיות כן ראה המאציל העליון שהגימל נקודות ראשונית שיצאו מתוקנות דרך קוים ושלימות כ"א כלולה מי' לפי שאין שום פגם מגיע עד שם שיצטרכו להסתלק אח"כ בעת הפגם אכן הב' נקודות התחתונים שהם ז"א ומלכות הוציאם חסירות ובלתי נתקנת לסיבה הנזכר והוא כ"א היה שלימות בתחלה בעת אצילו' הראשין לא היה אפשר להם להסתלק אח"כ בעת הפגם והיה אחיזת הקליפות בהם מאד ויחרב העולם לכן הוציא נקודות ז"א חסר מד' ראשונות ולא יצאו רק ו' חלקים התחתונים לבד ונקודות המלכות חסר כל הט' חלקים התחתונים ולא יצאו רק חלק כתר שבה כי אלו לעולם נשארים בהם אף בזמן הפגם. אכן הד"ר דנקודות ז"א וט"ס דנקודות מלכות יצאו חסירות שיהיה בהם אח"כ ע"י תיקון של העיבור כמ"ש בע"ה ח"א פ"ג כדי שכמו שבאו עי תוס' ולא בהשרשה גמורה יהי' יכולת אח"כ להסתלק בעת הפגם כי אינם משורשים בהם היטיב מתחלת אצי' ובזה לא יתאחזו בהם החיצונים ליחרב העולם והנה מלבד היותם ו"ס באין חסרים כנז' כדי שאחר כך יבואו על ידי תיקון עוד היה בהם ענין אחר כי אף הו' חלקים שבנקודות ז"א יצאו נפרדות ולא מחוברות והתשובה לזה כי אין הפגמים שווים יש פגם מגיע לחסד בז"א ויש בגבורה ואם היו מקושרות מתחלה הנה בהיות התחתונים פוגמים בו בחלק אחד מהם היה הקליפות נאחזים בכל הו"ק יחר להיותם נקשרים ושווים ביחד בעת הבריאה ולכן נשארו נפרדים כדי שאם יפגימו התחתונים בחלק אח פגם לא יתאחזו הקליפות בכולם יחד. ואמנם הד"ר דז"א אם היו גם הם יוצאים באצי' והיה מקושרת בקשרות יחד היה הפגם מגיע בהם אחר כך בשלשתן יחד אפי' אם לא יפגימו רק א' מהם ותהיה אחיזה רבה ויחריבו העולם ואם היו יוצאים גם הם נפרדים כמו הו"ק כדי שאם יפגימו באחד לא יפגימו בכולם הנה אין לך פגם גדול מזה שהג"ר יהיו נפרדות זו מזו ונודע כי ג"ר חשובות כאחד ואיך יהי' חיו פירוד בהם ולכן יותר טובים שלא צאו מתחלה רק יבואו אח"כ בסוד תוס' כדי שאם ח"ו יפגימו בהם יוכלו להסתלק שלשתן יחד בחיבור אחד ולא יתאחזו בהם וזה יותר טוב משישאר אחד ויסתלק הב' כי הנה [אז נרא'] ב' רעות א' הפירוד שבהם הב' נגיעת הפגם בג"ר וזה שארז"ל כל פחות מג' כלבוד דמי וזהו פי' בעשרה מאמרות נברא העולם כו' כי הוקשה לו מה ששאלני מתחלה שלמה העשר ספיר' דז"א יצאו י' מאמרות נפרדו' והרי היו יכולין להכלל ולהיות מאמר אחד ע"ד שיצאו ג"ר כ"א כלולה מי' נקודות וקרוים נקודה א' ובהיותם מאמר א' יברא העולם הנברא ע"י ז"א כנודע ותירוץ להפרע מן הרשעים וכו' ירצה כי גלוי לפניו ית' שיהיו צדיקים ורשעים בעולם כי כל כוונתו לברר הקליפות מתוך הקדושה הנ"ל וליתן שכר ועונש ואלו היו מקושרים יחד כל הי' מאמרות לא היו רשעים מקבלים עונש תמיד כדין וכשורה כי הרי עונש החוטא בחלק א' ועונש החוטא בי' חלקים היו שוים כי אם יסתלקו מפני הפגם נמצא כי כ"כ יסתלקו מפני הפגם חלק א' כמו בהפגם כולם כיון שכולם קשר א' וא"א להסתלק אי זולת חבירו אכן עתה שהם נפרדים אשר זו ג"כ סיבה שלא באו ג"ר רק על ידי תוס' כנזכר הנה יש שכר ועונש כי כפי הפגם שפוגם הרשע כך מסתלק בפרטות אותו חלק הנפגם ואז משלם לו הש"י עונש אם מעט ואם הרבה כפי מעשיו. וזהו להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם בהיותו נברא בעשרה מאמרות נפרדים ועד"ז ליתן שכר טוב לצדיק אם מעט טוב ואם הרבה וגם כי אלו היו כולם נקשרים אפשר שלא היו יכולת בפגם להתאחז בהם ולא היה שכר ועונש אך עתה בהיות נפרדים הפגם מגיע בהם ואז השם יתברך נפרע על שגרם סילוקם וכפי המסתלק כן יפרע ממנו. עוד יש לומר באופן אחר כי אלו היה מתחלה יוצאים כל העשרה וגם שהיו נקשרות הנה בעת הפגם המצוי שהיא בנוקב' כי הזעיר איננו מצוי כ"כ כנ"ל יפגמו כולם בהכרח כי אינם יכולות להסתלק אכן בהיותם בסוד תוס' דמלכות הנה בבוא חס ושלום הפגם מסתלקים כל הט' חלקי המלכות התחתונים ואינם נפגמים הן בעצמם כלל אכן הפגם הוא ברשעים המאבדין את העולם וזה שאמר אלא להפרע וכולי והוא ע"ש אם חטאת מה תפעל וגומר. והנה בזה נתבאר לנו שאלה אחת למה הוצרך הזעיר אנפין עיבור ויניקה ועיבור ב' כמו שכתב בש"ה מה שאין כן באריך אנפין ולא באבא ואימא ואף גם בנוקבא דזעיר אנפין לא היה רק עיבור אחר כמו שכתב בש"ו. אך הענין הוא כי זעיר אנפין אשר היה בו שתי חסרונות אחת בגופא שיצאו ו"ק נפרדות זה מזה וא' ברישא שלא יצאו כלל ג' ראשונות שבו לכך הוצרך עיבור הא' לתקן הו"ק גופא דילי' ולחברם ביחד ע"י העיבור כמ"ש בש"ה ח"א ואח"כ בעיבור ב' להביא לו יחד הג"ר שחסרו לו מתחלה אשר הם עצמם סוד ג' מוחין דז"א כאשר יתבאר בש"ה ח"א אכן הנוק' לא היה להם רק חסרון א' שחסרו ממנו הט' חלקים התחתונים לכן בעיבור א' לבר מספיק לה שיבואו לה כל הי' חלקים התחתוני' שחסרו ממנה ויבוא עתה בסוד תוס' בפעם א' ונעשה גופא ומוחותיה הכל בפעם אי כי אין בה רק נקודה קטנה וניבנת כא' עד השלימה לעשר והבן זה היטב בשערים הבאים. הכלל העולה מכל זה והוא שורש גדול לחכמה זו כי הי"ס דאצילות אינם שווים זו לזו אמנם שרשם אינ' רק ה"ס לבד וג"ר כ"א כלולה מי' אך הרביעית לא יצא רק הו"ק התחתוני' שבה מחסד ועד יסור ומלכות שביסוד כלולה עמו והה' יצאה החלק העליון והוא הכתר שבה בלבד ואח"כ בעת התיקון המלכים שחזרו להיות אז נתקנו זו"נ להיותם גם הם כ"א מי"ס גמורות. ובזה תבין למה נק' זעיר להורות כי הוא קטן בתחלה ואח"כ נגדל ע"י התיקון כשאר העליונים א"א ואו"א ונמצא כי חג"ת נה"י די"ס דאצילות אינ' ו"ס גמורות רק ו' חלקי ספי' אחת לב ושמור כ"ל זה שהוא יסוד המוכרח בידיעת החכמה זו וית' לך כמה וכמה שבילין בחכמה זו וכמה שאלות עמוקית יתבארו עי"ז:

פרק ג

אחר שנתבאר בפרקים שעברו ובפרט בש"ב ח"א פ"ד כי הגימל נקודות הראשונות הם א"א ואו"א לא מתו אך הב' נקודות שניות המתחלקים לז' מלכים כי נקודה הד' נתחלקה לו' חלקים התחתוני' שבה כי הג"ר שבה נשארו דבוקים בשרשם אשר משם יצאו ונקודה הה' לא יצאה ממנה רק הכתר שבה באופן שב' נקודות אלו נחלקות לז' מלכי' שמתו. נבאר תחלה ענין אלו הז' מלכים דזו"נ איך מלכו ואח"כ מתו לגמרי ואח"כ בפ"ד הבא נבאר גם החסרון שאירע גם בג"ר הגם שאינה שבירה ומיתה ממש גם נבאר למ' פגם הז' מלכי' נק' מית' ממש ופגם הב' איני כן. וביאור נין זה הוא כי הז' מלכים התחתונים היה בהם מיתה גמורה כאדם הנפטר מן העולם שהרוח ישוב אל האלהים אשר נתנה והגיף שאין בו כח עור לכלוא את הרוח ולהעמידו כולו בתוכו מת ושב אל העפר למטה ולכן גם באלו המלכים שהכלים שלהם שלא יכלו לסבול את האור הגדול מתו וירדו עד העפר העליון הוא עולם הבריאה ורוחם עלה אל האלהים היא אימא עילאה שממנה יצאו שהאורות והעצמות המתפשטים בהם הוא שנסתלק ולכן נק' מיתה כמ"ש בזוהר פר' נשא באדרא קל"ה לא תימא דמתו אלא כל מאן דנחית מן דרגוי וכו' כמד"א וימת מלך מצרים ע"ש. אמנם הפגם אשר אירע בג"ר ומה שנפל מהם נשאר באצי' עצמם אלא שהיא למטה ממקומו כמ"ש בע"ה ולכן לא יקרא מיתה אלא ביטול בעלמא. עוד יש טעם אחר ויתבאר בפ"ד אמנם טעם אל הנז' כבר נת' בפרקים שעברו ובפרט בש"ב ח"א פ"ד כי הג"ר לקחו הארתם לצורך כליהם בשיבולת הזקן דא"ק במקום אשר שם ג' אורות אח"פ אבל הז"ת לקחו הארתם מחוטם ופה ולא לקחום במקום הראש דא"ק אלא בגופא דילי' מתחת השיבולת הזקן ולכן הארת כליהם היתה מועטת ולא היו כליהם חזקים ולכן בבוא עצמותם ואורותם לתוכם לא יוכלו לסבול ומתו. עוד יש טעם כי הנה הג"ר חשובות כא' כנודע ולכן היה כח בהם לקבל אורותיהם משא"כ בז"ת שיצאו נפרדות וחסירות לכן לא היה בהם כח לסבול אורותיהם ובפרט שלא היה בהם רק בחי' הנפש לבד שהם העיגולים כנ"ל בח"א פ"ג. ועוד כי הז"ת בהכרח היו יותר דינים מג"ר כי כל מה שהדבר מתעלה למעלה אין הדינים ניכרים ומתגלה בו והם רחמים ולכן בהתגלות בהם הדינים להיותם תחתונים לא יכלו לסבול האור הגדול של הרחמים ונשברו ועיקר הטעם הוא היות סיגים מעורבים בהם והם הגורמים הפירוד עד אחר התיקון שאז נתבררו מהסיגים והקליפות ואז נתחברו כמ"ש בש"ב ח"ג פ"ד. אמנם גם ג"ר בעצמם יש להם שינוי כנ"ל בש"ב ח"א פ"ז כי כתר לקח האור האוזן ממש לא היה בו ביטול גדול אך או"א שחסר מהם אור האוזן היה ביטול גדול אך לא מיתה ממש כמו הז"ת. והנה שמעתי ע"א ממורי זלה"ה כי טעם מיתת הז' מלכים האלו היה כי הענפים לבד יצאו אך שרשיהם נשארו מבפנים ולכן לא היה כח בענפים לקבל האורות ולכן מתו וכאשר המאציל העליון רצה לתקנם החזירו לשרשיהם שנשארו מבפנים ועי"כ נתקנו. ונלע"ד פי' הדברים האלו כי ג"ר שבז"א הם שרשי הז"ת ולכן להיותם חסרי המוחין מתו ובעת תיקונם החזירום בסוד עיבור אל שרשיהם שהם הג' עליונים ויצאו שלימות עמהם ואז נתקיימו. גם אפשר שהוא מ"ש בש"א ח"ג פי"א כי שרשי הי' נקודות נשארו במלכות דעקודים וע"ש גם עיין בש"ג ח"ב פט"ו תבין ענין השרשים עם ש"ב פ"י הנז' הם היותר צודקים לענ"ד. ואפשר ששרשיהם הם האורות שנשארו בחזה דא"ק אשר משם יצאו ענפים אלו כנ"ל ש"ב ח"א וזה נראה נכון. ונבאר עתה סדר יציאתם של אלו הז' מלכים ומיתתם כי הנה נת' בח"א בפ"י כי אורות אלו ז' מלכים שהם זו"נ היו כלולים עם הבינה בכלי שלה וכאשר יצאו אלו הז' אורות לכנוס בכליהם אז היה ענין המליכה כמלך היושב על כסאו ואח"כ היו מתים ונופלים מכסאותם והנה בתחלה יצא איר הדעת שהוא המלך הא' כנ"ל ריח פ"א ויצא מתוך כלי הבינה הנק' ארץ אדום דמינ' דינין מתערין כמ"ש פ"ה ואז יצאו ג"כ עמו הז' מלכים התחתונים בהכרח שכאשר יוצא העליון מהם מכ"ש שיוצאים התחתונים ואז נכנסו כולם ביחד בכלי הדעת. והנה כל הז' מלכים אלו שוים כי הם סוד ו"ק ואין א' מהם גדול מחבירו כמו נקודות החכמה או הבינה שהם גדולים מזו"נ שהם בניהם חלק מהם אכן אלו אחים הם ומעלתם שוה רק שזה חסד וזה דין וזה רחמים וכו' לכן בהיות אורות אלו רבים וגם גדולים בהשוואה א' לא היה בדעת כח לסובלם כמו בהיותם למעלה בג"ר כי אז כל הט' אורות בערך אור הכתר אינם נחשבים למאומה וכן הז' אורות בערך החכמה וכן הז' אורות בערך הבינה וכו' כנ"ל ח"א פ"א אמנם כלי הדעת לא יכול לסובלם אם מחמת הז' אורות הנוספות אם מחמת עצמן לסיבות הנ"ל בריש האי פרקא ואז נשבר כלי הדעת ומת וירד אז הכלי אל עולם הבריאה ר"ל במקום שיהיו שם אח"כ מקום עולם הבריאה כי עדיין לא נתגלה מקום מציאותו ואור הדעת נסתלק למעלה ולקמן בפ"ה נבאר מקוה המסוים שירד כ"א בבריאה גם בפ"ה נבאר מקום עליות האורות כ"א וא' אחר שבירת הכלים אח"כ יצאו אורות אחרים מכלי הדעת בעת שנשבר ונכנס בכלי החסד וגם הוא לא יכול לסבול האורות לסיבה הנז' כי כל האורות שווים ואינם בטלים זה אצל זה ומת כלי החסד וגם הוא ירד לעולם הברי' ואור החסד עלה ונסתלק וירוו ה' אורו' אחרים אל כלי הגבורה. ועוד ניתוסף עמהם בחי' והוא במה שראוי שתדע שהיסוד נק' כל וטעם הדבר כי כל מציאות היסוד הוא מה שמלקט מה"ס שעליו מחסד ועד הוד שבהם מתפשטים ה"ח בזכר או ה"ג בנקב' כנז' בש"ה ואח"כ כ"א מהה' ספי' יהיב ביה חד רשימו ומכללות מה שלוקח מהם נעשה היסוד וזהו וילקט יוסף את כל הכסף הנמצ' ה' כסף ה"ח ואז נק' כל וגם כל גי' ב' שהם ה"ח כ"א כלול מי' ונמצא כי ברדת כל חמשה אורות הנ"ל אל כלי הגבורה ירד עמו חד רשימו מאור החסד להינתן ביסוד ואז המאורות הגדולים האל לא סבלם כלי הגבורה ונשבר וירד בבריאה ואור הגבורה נסתלק וירדו די אורות אחרים וב' רשימות' א' מן החסד דז"א וא' מן הגבורה ונכנסו בכלי הת"ת ולא יכול לסובלם ונשבר וירד אל הבריאה ואור הת"ת נסתלק וג' אורות אחרים וג' רשימות בכלי הנו"ה כי שניה' נחשבים לאי דב' פלגי גופא הם כנ"ל בפ"א ולא סבלם ונשבר הכלי דנה"י וירדו לבריאה ונסתלקו אורם למעלה. ודע שאע"פ שכוללים המלכים דנו"ה למלך א' זה כפי האמת ששניהם הם א' אמנם בודאי שבתחלה נכנסו בנצח ג' האורות וג' רשימו' ונשבר אח"כ ירדו ב' אורות וחצי וד' רשימות בכלי ההוד ונשבר. ואחר כך ירדו ב' אורות אחרים וה' רשימות בכלי היסוד וגם הוא לא סובלם ונשבר וירד לבריאה. אח"כ ירד אור המל' בכלי שלה ונשברה וירדה לבריאה ואור שלה נסתלק. הגה"ה וטעם לזה שעם היות אור א' שלה לבדה לא יכלה לסובלו הוא כנ"ל ש"א ח"ג פ"ו ופ"ז כי המלכו' של עקודים נשארה כלי בלתי אור שלה זולתי באור מחדש קטן שנמשך לה מזיווג או"א דעקודים ונק' אור ההוא ד' ולכן נק' המלכות תמיד דלה ועניה ונקרא אספקלריא דלית לה מגרמה כלום ר"ל אור שלה אמנם נמשך ממקום אחר כנז' וכיון שכל אלו הכלים של הנקודים לא נעשה אלו מהסתכלו' אור העין בעקודים כנ"ל פ"ד מח"א והעקודים הם שרשים אל הנקודים כנ"ל סוף ח"ג מש"א פי"א ולכן כיון שכלי המלכות העקודים נשאר חסירה בלי אור שלה וגם זה שכלי דמלכות דנקודים נשאר חלש ולא יכול לסבול אפי' האור שלה ולכן נשבר גם הוא עם שלא היה בה רק אור א' בלבד]:

פרק ד

ונבאר עתה ביטול ג' נקודות הראשונות דכח"ב ואינו מיתה גמורה כנ"ל בפ"ג הנה בז"ת כבר ביארנו שנפלו הז' כלים שלהם בבריאה ולכן נק' מיתה ושבירה אמנם חו"ב עיקר הכלים שלהם נשארו קיימים במקומם באצילות עם האורות שלהם ביחד אך מה שנתבטל ונפל מהם הם בחי' האחוריי' שלהם של הכלים בלבד ונשארה בחי' הפנים של הכלים ולכן יקרא בהם ביטול ופגימה לא מיתה ממש ושבירה. ובזה יובן כי באדרא רבא וזוטא משמע דלא מתו רק הז' מלכים לבד ובשאר מקומות בזוהר נראה כי גם באו"א יש בירור ופגם וכמעט אפי' בכתר אך יובן כנז' מיתה גמורה אינה רק בז' מלכים אך בג"ר יש בהם פגם בלבד ובירור כי גם מהם נפלו אחוריים כנז'. ואמנם גם באלו הג' הראשונות יש בהם שינוי וכמו שיש הפרש ביניהם לבין הז"ת כי אלו נתבטלו ואלו מתו ממש וזה היה לסיבת חסרון הארתם שלא לקחו אלא מחוטם ופה בלבד ואף גם זו לקחו למטה בגופא דא"ק מתחת שיבולת הזקן ולמטה אחר שכבר נפסק אור האוזן העליונה כנ"ל בפ' שעבר וא"כ גם יש שינוי בג"ר עצמן כי נקודות הכתר לקחה אור האוזן עצמה וב' הנקודות דאו"א לא לקחו רק האות החוטם והפה בלבד רק שלקחו' במקום גבוה משיבולת הזקן שעדיין לא נפסק אור האוזן הרי יש בהם גרעון מנקודות הכתר שלקחה אור האוזן עצמה וגם בכתר עצמה יש גרעון שגם שלקח אור האוזן בעצמו היה במקום ריחוק בשיבולת הזקן א"כ הרי יש ג' שינוים הא' בכתר שלקח אור האוזן בריחוק מקום. גרעון ב' באו"א יותר גדול והוא שלא לקחו רק הארת חוטם ופה רק לקחו בקירוב גרעון ג' גדול מכולם הז"ת שלא לקחו רק הארת חוטם ופה בריחוק מאוד מקום התחתון כמ"ש בש"ב ח"א פ"א ופ"ו. וא"כ מוכרח הוא ששבירת הכלים יהיה בהם שלשה מיני שינוים א' בכלי הכתר וא' בכלי או"א וא' בז"ת אנו כי הז"ת נשברו ומתו לגמרי פנים ואחוריי' כולם ואו"א אחוריי' לבד נתבטלו ולא נשברו כי נשארו באצילות כנ"ל פ"ג ובכתר לא נתבטל רק בחי' החיצונית נה"י של הכלי שלו בלבד ולא כל האחוריים שלו כמו באו"א. ונבאר תחלה נפילת אחוריים דאו"א מה עניינם הנה כבר נת' בח"א פ"ו כי החו"ג הניתנים בזכר ובנקבה הם המציירים ובונים ומשלימים חסרון חצי אחוריים של הזכר והנקבה ועי"כ גורמים חזרת הזכר והנוק' פב"פ ולכן אלו החו"ג פעם נקראים בחי' אב"א יען משלימים אחוריים ופעם נקראים בחי' פב"פ יען ע"י השלמתם חסרון האחוריים נמשך מזה חזרת פב"פ אמנם עיקר הוא בחי' אחוריים כי אין האחוריים נגמרי' אלא מהם ממש ועיין ש"ג ח"א פ"ד. ועיקר דרוש זה נת' בש"ד ח"ב פ"ו. והנה בהיות או"א טרם צאת המלכים האלה מבטן המלאה כבר היה אפין באפין ונשלמו אחוריים על ידי המוחין שבהם חו"ג שנמשך בהם מזיווג הכתר מיני' ובי' כי בפעם ראשונה חזרו או"א פב"פ שלא ע"י מעשה התחתונים ובלי מ"נ ואז נתנו באימא הז' מלכים והי' בה אח"כ בסוד מ"נ להעמיד או"א באותן המוחין פב"פ אמנם אח"כ א"א לשום זיווג פב"פ רק על ידי העלאת מ"נ ולכן אם כאשר יצאו הז' מלכים הי' קיימין ולא הי' מתים הי' מולים מ"נ תמיד בבינה כי הבנים מעלים תמיד המ"נ והי' מעמידי' תמיד או"א פב"פ ואז אותן הבחי' של החו"ג של או"א המגדלת אחוריים ירדו גם הם למטה וחזרו או"א אב"א ונמצא כי האחוריים שנפלו מאו"א הם בחי' חו"ג שהי' בהם וירדו החו"ג וגם בחי' חצי אחוריים שלהם שגדלו ע"י החו"ג. והנה להיות' או"א חסרי' מאור האוזן הגדול מן שאר האורות חוטם ופה גם חסרונם היה גדול שהם החו"ג שהם בחי' חזרת פב"פ ואמנם גם בכתר היה בו קצת ביטול ואינה כ"כ גדול כמו באו"א והענין כי הלא נודע שכל מציאות' הם באים מלובשי' תוך נהי"ם דאימא כמ"ש בש"ד פ"א כי המוחין דז"א באים מלובשין תוך נהי"ם דאימא בסוד כונן שמים בתבונה והנה גם המוחין דאו"א הנמשכין אליה' מן הכתר גם הם צריכין שיבואו מלובשין תוך נהי"ם דכתר בבחי' החיצונית שבהם כמו שהוא בנה"י דאימא לז"א. והנה כיון שאלו החו"ג של או"א נפלו ונתבטלו ודאי שגם המלבושין שהוא חיצוניות נה"י דכתר גם הוא ירד עמה ונתבטל הרי ג"כ פגם בכתר. אמנם בבחי' שכבר נכנסו באו"א ואינם נחשבים עוד מבחינת הכתר ולכן לפעמים נבנה הכל בבחי' ביטול האחוריים דאו"א ולא נזכר ביטול הכתר לסיבה הנז' וזכור זה. אמנם האמת הוא כי בכל הי' נקודות היה ביטול ופגם כנ"ל ח"א פ"ה שהם סוד י' ניצוצות צפרני הרגלים וע"ש והנה להיות כי טעם ביטול נה"י של הכתר הוא סיבת לוקחת מהארת האוזן המעילה בריחוק מקום בסופו גם פגמו הי' בסופו שהם נהי"ם שלו התחתונים וגם זה בבחי' חיצונות' לבד כי כבר לקח האור האוזן מ"מ גם הוא בסופו. וביאור הענין נת' לך בש"א ח"א פ"ב וג' כי מהכתר של אלו הנקודות נתחלק חציו העליון לעתיק וחציו לארוך וזה החצי דאריך הוא שאירע בו הפגם:

פרק ה

ונבאר בו סדר יציאות הז' מלכים התחתונים בפרטות איך מתו והיכן ירדו הכלים והיכן נשארו האורות עם שכבר ביארנו דרך כלל בפ"ג הנה בתחלה ירד האור הדעת ובו כלולים שאר האורות כנ"ל פ"ג ונכנס בכלי שלו ונשבר הכלי וירד בעולם הבריאה ר"ל העתיד להיות עולם הבריאה כנ"ל פ"ג כי הי' נקודים נתפשטו בקומת אורך עולם האצילות העתיד ליקרא אצי' שהוא אחר התיקון וכמ"ש ח"א פ"ו ותחת מקום התפשטות נקודה הי' שם היה אח"כ עולם הבריאה ושם נפל כלי ה עת במקום דעת דבריאה כי שם מקום המתייחס אליו והאור של הדעת נפל גם הוא אלא שלא ירד לבריאה רק במלכות דאצי' שהוא סוף כל האצי' כי עדיין לא יצא אור המלכות דאצי' למלוך בכלי שלה וסיבת ירידתו שם היה להאיר משם אל הכלי שלו אשר בדעת דבריאה בסוד הנפש החופפת על הקבר להאיר בו אחר המיתה כדי שיהיה בו קצת חיים והארה ולא יתבטל לגמרי ויוכל לחזור ולהתקן בסוד תחיית המתים וכמ"ש בפ"ט ולכן ירד תכלית הירידה להיותו קרוב מאד אל הכלי שלו אך לא ירד בבריאה דאין מיתה באורות וירידת הבריאה נק' מיתה כנ"ל פ"ג וכיון שלא ירד שם מחמת פגמו אלא לתועלת הכלי שלו לכן אינו נק' ביטול אל האור הזה כמו שאנו קוראים ביטול לירידת אחוריים דאו"א כנ"ל פ"ג עם שגם הוא אינו אלא באצילות יען כי הם ירדו מחמת גרעונם שלא יכלו לעמוד שם במקומם למעלה אכן זה לא ירד רק לצורך הכלי שלו כנז' ולא לחסרון שהיה בו. וכיוצא בזה תקיש באורות שאר המלכים כמ"ש אח"כ יצא אור החסד עם שאר אורות שתחתיו ונכיס למלוך בכלי שלו ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה כי מצא כלי הדעת במקומו הראוי לו ולכן נשאר הוא בבינה דבריאה עם שהיא עליון ממנו והאור של החסד ירד גם הוא עד היסוד דאצי' כי גם הוא מצא את אור הדעת במל' דאצי' אח"כ יצא אור הגבורה עם שאר האורות ונכנס בכלי שלו ונשבר הכלי וירד בחכמה דבריאה ואור הגבורה ירד גם הוא עד נ"ה דאצי' שהם חשובים לא' כנ"ל בפ"א ובפ"ב ואח"כ יצא הת"ת עם שאר האורות ונכנס בכלי שלו ומלך ונשבר הכלי וירד בכתר דבריאה ואור הת"ת נשאר במקומו בת"ת דאצי' כי לא היה מקום לירד כנז'. והנה עתה אין הרחק בין שום אור הד' הנז' ובין הכלי שלה רק הג' ספי' לבד כדי שלא יתבטל הכלי לגמרי כי כל ג' כלבוד דמי כנ"ל בפ"ב ויכול להאיר בו משם. והנה שאר ג' אורות של דעת וח"ג ירדו למטה ממקומ' ובודאי שנחלש כוחם ולא יוכלו לחזור ולעלות אל מקומם הראשון וישארו שם להאיר בכליהם אך אור הת"ת שלא ירד ממקומו כנ"ל ולא נחלש כוחו כלל אנו מפחדים כי בראותו את עצמו משולל מן הכלי שלו יחפוץ יותר בהנאת עצמו כי ל ירצה להיות מגולה בלי לבוש ויחזור ויתעלה בבטן אמו אשר הכלי שלה קיים כנ"ל פ"ג וגם כי יונק משם הארה גדולה כי חפץ התחתון לעלות ולחשוק למקום גבוה ואם כה יעשה יתרחק מכלי שלו ונתבטל לגמרי לכן מה עשה המאציל העליון הוגדל והמשיך את כלי הכתר דנקודים שלא נשבר ונמשך דרך קו האמצעי כי כבר ביארנו ח"א פ"ו שג"ר יצאו מתוקנות בדרך קוים ונמשך הכלי ההוא עד חצי מקום הת"ת ההוא עד הטיבור דז"א לבד כמ"ש הסיבה לקמן בפ' ואז נתעלה אור הת"ת כולו במקום מחציתו העליון כי עד שם התפשטות כלי הכתר ונתלבש בו ואז אור דעת שירד במל' דאצי' בראותו שכבר יש לו ג"כ מקום להתלבש בו כי הרי מקום הדעת הוא בקו האמצעי בין כתר לת"ת ואז גם הוא עלה שם במקומו ונתלבש בו בכלי ההוא החדש כי יותר חפץ בהנאת עצמו מהנאת כלי שלו ואז בהעלות שם נתן גם הוא כח והארה בכלי ההוא והגדילו יותר שנמשך עד כל המקום הת"ת כולו ואז גם האור הת"ת חוזר להמשך בכל הכלי ההיא כדי להיותו קרוב אל הכלי שלו זה נהנה והוא אינו מפסיד כי הרי יש לו ג"כ כלי שלם במקומו. ונלע"ד חיים כי בתחלת עלה הת"ת במקום דעת כנודע כי עד הטיבור הוא סיומו ובעלות הדעת לקח הדעת מקומו והוצרך להגדיל עוד הכלי עד סיום הת"ת כנ"ל והנה טעם סיבות הגדלות הכלי הזה הי' אם לסיבת ריבוי אור הדעת הנכנס שם עתה וגם כי ה עת הוא נשמת ו"ק כנודע ולכן כיון שעלה הוגדל הכלי כדי להטיב את הת"ת שהוא א' מו"ק שלו העיקרי לכן נתפשט להטיב לו שישאר במקומו לכלי שלו. והנה לקמן ית' כי אור היסוד ומנכות גם הם עלו עד דעת הזה ואם כן קשה למה לא נתפשט כלי הכתר כנ"ל קו האמצעי עד מקום המלכות ולא יצטרכו י"מ לעלות שלא במקומם וענין זה צריך ביאור רחב ונקצרנו. והענין כי כבר ביארנו בח"א פ"ב וע"ש כי עולם הנקודים הוא עולם האצי' ומתחיל מטיבור א"ק עד סיום רגליו בקירוב ומבואר בש"א ח"א פ"ב וע"ש. ועוד ית' בשערים הבאים כי הנקודה הא' דעשר הנקודי' שממנו נעשה כתר דאצי' הוא אריך והוא מתפשט עד סיום אצי' אחר התיקון וכל שאר הפרצופי' דאצי' מקיפין ומלבישין אותו זעג"ז ונמצא כי במקום שנתפשטו עתה זה הכתר שהוא עד חצי ת"ת דז"א שם יהיה ממש אח"כ בעת התיקון מקום הת"ת שלו עצמו וטיבורו כנודע. ונודע ג"כ בשערים הבאים כי או"א מלבישים לאריך מן הגרון עד הטיבור שלו ומשם מסתיימין ואם גם או"א אחר התיקון לא יתפשטו יותר משיעור הזה איך הא"א שהוא עליון מהם יתפשט וישפיל עצמו קוד' התיקון מה שהם התחתונים ממנו לא יתפשטו וישפילו עצמן למטה אף אחר התיקון. נלע"ד חיים פי' כמש"ל כי סיבות התפשטו' או"א עד חו"ג לבד יהיה מן האחוריי' שלהם שירדו לשם הנה כי כן היה בכתר כי מה שנתפשט ממנו היה בחי' נה"י שלו כנודע כנ"ל. ואמנם אחר התיקון יתפשט כולו למטה עד סיו' כל האצי' לצורך ז"א כי שם מקומו ואמנם הכלי של הת"ת שנפל בכתר דבריאה נשאר שם כי גם בתחלה שנתעל' אור הת"ת במחצי' העליון הנה הוא עדיין עומד בספי' הת"ת ואינו נק' ריחוק גדול ומה גם אח"כ שצריך אור הת"ת לחזור למקומו אך כלי הדעת שהי' בדע' דבריא' בהתרחק עתה אור הדעת ממנו כנז' ירד הכלי עד סוף הבריאה במלכות דבריאה כי שם תכלי' הירידה. וא"ת והרי אמרנו לעיל כי צריך שלא יהיה מרחק בין אור אל הכלי יותר מג"ס שלא תבטל הכלי לגמרי וזה עתה הרחק נפלא מן הדעת של האצי' ששם נתעלה האור עד המלכות דבריאה ששם ירד הכלי. והענין כי האמת היכא דאפשר אפשר כי בתחלה אור הדעת איננו חסר בהיותו למטה במלי דאצי' כיון שסוף סוף גם למעלה לא היה לו כלי אחר להתלבש בו וכלי הדעת היה נהנה בהיותו קרוב אליו אך עתה שכבר יש לו כלי למעלה יותר יבקש הנאת עצמו מהנאת הכלי שלו וגם כי הפרד הכלי איננו כ"כ גדול כי מה שאנו חוששי' הוא אם יהיה ג"ס גמורות דאצי' רחוקות ביניה' אך כל הי"ס דבריאה אינם נחשבים כגרגיר חרדל בפני ספי' א' דאצי' והיכא דלא אפשר לא דייקינן כולי האי אף בבריאה. וא"ת והרי מדעת דאצי' עד ראש הבריאה הוא ז' מלכים גמורים דאצי' ויש ביניהם כל מרחק זה וי"ל כי אין אנן חוששין רק בהיות ג' ספי' ריקני' ביניהם אמנם פה הנה כל מקום האצי' מלא אורות אחרים שירדו שם כנז' אשר בהיותם שם יוכל הכלי שלו לקבל הארה מהם אז גם מהאור הדעת שלה ממש על ידיה' אך עיקר החששה האמיתיות הוא שלא יהיה בין האור והכלים ג"ס דאצי' ריקנות כי אז ודאי מתבטל הכלי לגמרי ומזה תקיש לשאר הכלים הנופלים בבריאה משאר המלכים התחתוני' כמ"ש אח"כ יצא אור הנו"ה ב' פלגי גופא כ"א ומצאו מקומ' בלתי פנוי כי שם ירד אור הגבורה כנ"ל ולכן הוצרכה גם הבינה להתפשט הכלי שלה עד למטה עד מקום הגבורה כולה דרך קו שמאל ואז עלה אור הגבורה שם כי כבר יש לו כלי במקומו ואז גם הכלי שלה בהתרחק אורה ממנו ירד גם הוא עד היסוד דבריאה כי כבר כלי הדעת נכנס במלכות דבריאה ואז יצאו אור הנו"ה עם שאר האורות התחתוני' ונכנסו בכלי שלהם ונשבר הכלי וירד בנו"ה דבריאה והאור שלה עלה ונתחברו בקו שמאל עם האור הגבורה אשר שם ועלה שם ההוד כי הוא מקום השמאלי ונתחבר עמו גם האור הנצח להיותם שני פלגי גופא והי' שם יחד בכלי הגבורה החדש. וא"ת ולמה לא נתפשטו הבינה עד ההוד כל קו שמאלי כרי שישאר אור ההוד במקומה ולא כלול בגבורה וכן באבא אירע זה ג"כ במלוך היסוד שנתפשט עד החסד כמ"ש ולמה לא נתפשט גם הוא עד הנצח כל קו ימין. והענין כי קודם שנתפשט הכתר דרך קו האמצעי הי' שניהם או"א בלי הפסק ביניה' והיו מאירים זה בזה אעפ"י שהיו אב"א לסיבת מיתת המלכים כנ"ל פ"ד ואחר התפשטות כלי הכתר באמצע לא האירו זה בזה ולא היה בהם כח להתפשט יותר מדאי עד נו"ה ובבחי' זו נמשך להם הפסד אך בבחי' אחרת הרויחו כי בתחלה היה הכתר רחוק מהם ועתה בהתפשטו ביניהם מקבלים הארתו בקירוב ובכח הארה זו יכלו להתפשט כ"א מחצית הקו שלו ולהפסד הנ"ל לא נתפשטו כל הקוים. והנה ביאור כח התפשטות הזה כלי החדש הזה שלהם הוא מבחי' אחוריים שלהם שנפלו ממש והם הנעשי' כלים כמ"ש בע"ה בפ"ו כי נפלו במקום החו"ג ולכן עד שם לבד נתפשטו ועיין בש"ב ח"א פ"ד והבן זה היטב. ואח"כ יצא אור היסוד ואור המל' עמו ויען היה במקומו אור החסד כנ"ל לכן הוצרכה גם החכמה להתפשט בקו הימין עד מקום החסד שאחר התיקון ואז עלה אור החסד כי כבר יש לו כלי חדש והכלי שלו ירד בת"ת דבריאה ואז יצאו אור היסוד והמלכות ונכנסו בכלי של יסוד דאצי' שלו ונשבר וירד הכלי בגבורה דבריאה והאור שלו עלה בדעת דאציל' ונכלל עמו בכלי ההוא כי הוא מקו האמצעי וסיבת עלייתו למעלה מהת"ת עם שהוא גדול ממנו הוא כמו שכתב אצלינו בענין התפלות מנחה שמזדווגת לאה עם ישראל מחציו ולמעלה והנה אין שם בחי' יסוד להזדווג עמה ושם הארכנו בענין וע"ש היטיב איך יש כח בבחי' היסוד לעלות עד הדעת להמשיך טפות החסדים לתתא אל הנוק' כמו שכתב הזוהר בפ' פקודי ד' רנ"ח יוסף איהו לעיל' ואיהו לתתא וכבר נת' איך היסוד יוכל לעלות עד למעלה מהת"ת כי כך דרכו לעלות שם. ועוד כי כוונתו לקשר כל הו"ק ביחד כי הוא התחתון מכולם ועולה למעלה מכולם שהוא הדעת לקשרם ולהמשיך להם משם הארה. אחר כך יצא אור המלכות ואז אור של הדעת כבר נזכר שעלה בדעת ולכן מצא מקומו פנוי ומלך בכלי שלו ונשבר וירד הכלי בחסד דבריאה והאור עלה גם הוא ונכלל עם האור היסוד בדעת דאצילות דרך קו האמצעי והרי עתה כי כלי הת"ת הוא בכתר דבריאה וכלי המלכות בחסד דבריאה ואין מקום פנוי בבריאה עצמה בין כלי לכלי רק ג' מדרגות שהם חכמה בינה דעת וגם האצילות אין מקום פנוי רק שני מדרגות שהיא מקום היסוד ומקום המלכות שעלה בדעת שלא במקומם מה שאין כן בזולתם כי כולם במקומם כי אף החסד נמשך אל מקומו עתה כמו שכתב ולכן תחלה נבאר טעם אל העליות אור המלכות גם הוא בדעת למעלה מהת"ת ועמו ית' הנז' והוא כי הנה נודע כי המלכות לפעמים אשת חיל עטרת בעלה כנודע וגם כי עתה כוונת' הוא לעלות ולקשר כל הז' אורות כי היא תחתוני' מכול' ובעליית' למעלה מהם עד הדעת מקשרת את כולם ונמשך להם הארה נוספת ותיקון מחודש מבתחלה וזה בכח הארה נוספת כמו שכתב. והענין כי כבר נתבאר בש"א ח"ב פ"ד כי מטבע האורות הרוחניות להשאיר רשימו במקומו אף אחר הסתלקות משם האור בודאי כי הענין רשימו שמניחין היא הבחי' התחתוני' אשר בהם והנה אור הדעת כאשר ירד בתחלה במקום המלכות כנ"ל הניח שם רשימו והיא בחי' התחתוני' אשר בהם כי הלא הדעת כולל מחו"ג כמ"ש בש"ח פ"ג ובחי' המלכות של הגבורה דדעת היא הרשימה שהניח שם בעת הסתלקותו למעלה בכלי החדש שלו וכאשר ירד אור המל' בכלי שלה ומצא שם הרשימה הנזכ' ובהשבר כלי שלה עלה אור המל' עם הרשימה ביחד עד הדעת ושם נתחבר זה הרשימו שהיא המל' דגבורה דדעת עטרא דנוק' עם החסדים דדעת שהם עטרא דדכורא כנודע ועל ידי חיבור זה האור הדעת בקו האמצעי והרשימו זו האיר בקו השמאלי והשאיר שם את ההוד והדעת עטרא דדכורא שהם החסדים האירו בקו ימין והמשיכו את הנצח שהי' עם ההוד כנ"ל והמשיכו בקו הימין והרי נתקנו הו"ק כ"א במקומו וכ"ז גרם עליות המלכות עד הדעת אמר הצעיר חיים צ"ע מה רשימו הניחו שאר המלכים] וכבר נתבאר ריש שער זה כי כל העולם ועולם ניתוסף קצת תיקון עם מה שלמעלה ממנו כי התיקון הוא גילוי בחי' הכלים ואמנם התיקון הנוסף עתה הוא זה כי גם הז"ת שהם הז' מלכים נתקנו בסוד קוים כמו הג' ראשונות כנזכר בפ"י מח"א:

פרק ו

ונבאר עתה ענין אחוריים דאו"א אימתי היה ביטולם ונפילת' בסדר שלה' ותחלה צריך שת ע כי או"א כ"א מהם נחלקים לב' פרצופים כנז' בש"א ועוד ית' לקמן פ"ו בש"ד ח"ה ואבא נחלק לב' כי עד החזה כולו נק' אבא ומחזה ולמטה נק' יש"ס וכן באימא עד החזה ומחזה ולמטה נק' תבונה וכבר נת' פ"ד סיבות נפילות אחורי או"א היה שבירת הז' מלכים ומיתתן כי נתבטלו מ"נ שלהם ואז גם הם נפלו האחוריים וא"כ כיון שהז' מלכים שבירת' גורמת נפילת אחורי או"א א"כ ודאי שלא נגמרו נפילות האחוריים הנזכר עד גמר מיתת כל הז' מלכים ובכל בחי' שבירת כלי מלך אחד היה גורם בחי' ירידה א' מהאחוריים הנזכר נמצא כאשר נעריך שבירות כל הז' מלכים עם נפילת כל האחוריים אלו של הד' פרצופים או"א יש"ס ותבונה נמצא כי בהשבר כלי הת"ת עד החזה לבד נגמר ירידת אחוריים או"א ובהשבר מהחזה הת"ת ולמטה עד סוף כל הז' כלים אז נגמרו לפול גם אחורי יש"ס ותבונה ועתה נבאר סדרן של הכלים המלך הא' הוא הדעת שיצא מכלי דאימא למלוך בכלי שלו והנה עיקר העלאת המ"נ הוא ע"י הבנים שכבר יצאו לעולם ולכן אחר צאת הדעת לחוץ למלוך בכלי שלו הנה אורו גדול כי הוא כולל כל החסד וגבורה וגם כי השאר הז' מלכים יצאו עמו כנזכר פרק ג' ופ"ה לכן היה בו כח להעלות מ"נ באימא אשר היתה אז פנים בפנים עם אבא וגרם להמשיך חסד וגבורה מן הכתר באו"א ברישייהו לבד ולא בגופא פי' שלא נגמרו להתפש' בשלימות בגופייהו כדרכן כמ"ש בש"ח ואלו כל הז' מלכים הם כללות זו"נ היו כולם בכלים שלהם והיו מעלים מ"נ שלימים היו נשלמים או"א חו"ג להתפשט אף בגופא דלהון כנהוג אך כבר ביארנו כי עיקר העלאת מ"נ היתה ע"י הדעת לבדו שמלך ושאר המלכים היו כלולים בו לבד ולא מלכו ג"כ לכן היו חו"ג בלתי שלימים ולא נתפשטו באו"א רק עד הדעת שלהם בלבד כפי בחי' המעלה מ"נ שהוא הדעת וכאשר מת המלך הזה וירד הכלי הזה לבריאה והאור ירד באצילות ושאר האורות אשר היו נכללים בו מלכו בכלי החסד אז גם או"א נפגמו וירדו החו"ג שבדעת או"א בגופא דלהון ונתפשטו בגופייהון ע"י המלכים אחרים כמ"ש וחסרו למעלה ברישייהו וחסרון זה נק' חסרון הסתכלות עיני או"א זה בזה כי חסר מהם הדעת שכנגד העינים שלהם ואמנם כיון שעדיין החו"ג בגופייהו לתתא היו עדיין פב"פ אח"כ מלך החסד והוא הגורם ע"י העלאת מ"נ להתפשט ה"ח בגופא דאבא להגדיל אחוריו כנ"ל בפ"ד וכו'. מת ירד כלי החסד בבריאה ואור שלה ירד באצילות למטה כנ"ל בפ"ה ושאר ה' האורות יצאו בכלי המלך הג' ואז נפגם אבא ונפלו כל הח' שלו שנתפשטו בגופא ואז נגמרו אחורי אבא ליפול ואז חזר אבא פניו מאימא והיו או"א אחור בפנים אחורי אבא בפני אימא ואעפ"י שעדיין לא נגמר פרצוף אבא לפגום עד שלישית ת"ת כנ"ל הטעם הוא כי בכל הספירות יש בהם בפנים ואחור חוץ מן היסוד שכולו פני' לפי שכל היסוד הזכר נכנס תוך נקודות היסוד של הנוק' משא"כ בשאר הספירות שקצתם דבוקים עם אברי הנוק' פב"פ וקצתו באחוריים. והנה כשתעריך תמצא כי שליש הא' של הת"ת שהוא עד החזה הוא שיעור היסוד דאבא כמו שהוא בז"א עם היסוד דאימא כנז' בש"ה לכן בהגמר חסד למות נגמרו כל אחוריו ליפול ואח"כ מלך הגבור' והוא הגור' ע"י העלתו מ"נ להתפשט הה"ג בגופא דאימא להגדיל אחוריים כנ"ל בפ"ד וכשמת ירד הכלי שלו בבריאה והאור שלו באציל' ושאר הד' אורות נכנסו בכלי הת"ת ואז נפלו בחי' הגבורות שנתפשטו בגופא דאימא ונגמרו אחורי אימא לפול וחזרו או"א שניהם אב"א. ועתה היתה גמר נפילת אחורי או"א כי במות החסד עדיין היו או"א פב"א אך עתה כמות הגבורה חזרו או"א אב"א לגמרי כי גם אימא נגמרה לפול לכן לא יקרא נפילת אחורי או"א בתכלי' עד מות הגבורה וכמ"ש בפ"ב. והענין כי כיון שפני האימא היו עדיין מאירים ומסתכלים באחורי אבא אינ' נקראים אחורי אבא אחוריי' גמורים עד שהוחזרו שניהם או"א אב"א. אח"כ מלך הת"ת ובהגיע האור עד שליש העליון שבו שהוא עד החזה דכלי הת"ת אז גרם ע"י העלאת מ"נ להמשיך בחי' התפשטות ההחו"ג ביסוד דאו"א אשר שם מקומם בשליש העליון דת"ת כי הדעת כולל שני רישין דאו"א וחס גופא דאבא וגבורה גופא דאימא ושליש העליון דתית כולל ב' יסודות דאו"א כי נודע התלבשות או"א בז"א ע"ד הנזכר. ונודע כי היסוד נק' כל לסבת שנכללין בו הה"ח או הה"ג ביסוד דנוק' כנז' כש"ה עיין בח"א ולקמן בפ"א. גם נתפשטו כללות ה"ח וה"ג במלי דאבא ומל' דאימא כי לכן נק' המל' כלה בה' אך היסוד נקי כל בלא ה' כמ"ש בע"ה בש"ה ולאשר נכנס האור בב' שלישי התחתוני' בכלי הת"ת החזה ולמטה אז היה גור' ע"י העלתו מ"נ להמשיך ה"ח וה"ג ברישייהו די"ס ותבונה כי שם ראשם יחד וכאשר מת הת"ת והתחיל למות ולהסתלק האור משליש עד החזה ירדו כללות הה"ח והה"ג השני היסודות שני המל' דאו"א עילאין ונגמרו אחוריהם לפול לגמרי ונמצאו עתה כי אחורי או"א עילאין יושבין פה למטה באופן זה כי אחורי אבא יושבי' בקו הימין במקו' שהיה חסד דז"א שהוא מלך ב' ואחורי אימא במקו' שהיה מלך ג' שהוא גבורה דז"א כנודע כי או"א תמיד היו בסוד קוים כנ"ל ח"א פ"ז ובכח היות אלו האחוריי' שנפלו עד פה זו בחי' כלי החדש שעשו או"א שנתפשטו עד פה ועלו שם אח"כ אור החסד והגבורה כנ"ל פ"ה והתפשטות ההוא הוא עצמו בחי' האחוריי' האלו שנפלו עד שם ולא נפלו יותר למטה כי שם נגמרו נפילתם בעת מיתת החסר והגבורה ושליש הת"ת שיצאו מתחלה ולכן נשארו שם ונתעלמו אח"כ ונתלבשו אורות חו"ג בשני אחוריי' האלו וגם האורות הנו"ה כנז' פ"ה אלא שהכל למעלה במקום החסד והגבורה והבן זה היטיב. ונמצא לפי זה כי ג' מלכים דעת חסד וגבורה ושליש הת"ת שיצאו תחלה למלוך יצאו מגולים כי לא היו עדיין שם האחורי' הנז' והיה אורם גדול מאד ולכן בהשבירת כליהם היתה שבירה גדולה כי לא יוכלו לסבול האור הגדול שלהם אכן אורות התחתוני' שהוא מהחזה ולמטה יצאו אחרי נפילת אחוריי' הנז' שם ובהכרח יורדי' ועוברים בתוכם ומתלבשי' בהם ואינם כ"כ מגולי' והי' בכח בכלי שלהם לסבול אורם יותר ולא היתה שבירת' כ"כ גדולים כמו הראשונים ושמור כלל זה. ולכן בבוא התיקון הז"א שהוא צלם המוחין שנבאר בש"ה ח"א פ"ג שאז נגמר התיקון ז"א בעיבור ב' לגמרי אז מתהפכין כחומר חותם ואז האחוריי' ההם הנז' של או"א נתלבשין בהם מוחין דז"א כמבואר שם בסוד כונן שמים בתבונה שהוא הסוד הצלם דז"א המתלבש באימא והבן זה. והאורות והמוחין העליוני' שמן הראש עד החזה באים סתומים באותן האחוריי' כנודע כי גם אחורי אבא נתוני' תוך אחוריי' דאימא ובתוך שניהם המוחין דז"א שהם סוד אלו האורת שנשארו פה באצילות אחר מיתת המלכים ושאר האורות והמוחין התחתוני' המתפשטים בגופא דזעיר הם מגולים מחזה ולמטה וכמ"ש בש"ה ח"א פ"א כי גם המוחין המכוסין בנ"ה דאימא (דז"א) מכין בהם החסדים המגולים ומגלים הארתם והבן זה היטיב כי להיותם בתחלה מגולים העליונים היתה שבירת כליהם גדולה ועתה באים מכוסה כי הכיסוי וההעלם הוא תיקונם כנודע אך התחתונים שבאו מתחלה מכוסים יכלו להתגלות אח"כ אחרי אשר כבר נתקנו והיה יכולת בהם לקבלו שלא ע"י מסך אחורי הבינה וז"ס הגדלות דז"א של כניסת מוחותיו המלובשים בצלם דאבא ובצלם דאימא הנז' בכל מקום והבן זה מאוד כי זה הוא כלל גדול. והנה במות הד' שהוא הת"ת ונסתלק אורו מהחזה ולמטה אז ירד הכלי הת"ת למטה בבריאה ואורו נשאר באצי' במקומו כנ"ל פ"ה אלא שאח"כ עלה בכלי החדש כנ"ל שם וגם אז נשאר במקומו ושאר האורות ירדו ונכנסו בכלי נו"ה ואז ירדו החו"ג דברישייהו די"ס ותבונה בגופא שלהם ואז חסר הסתכלות עיני יש"ס ותבונה זה בזה ע"ד הנ"ל באו"א אך עדיין הם פב"פ ואז אח"כ מלך הנצח והמשיך התפשטו' ה"ח בגופא די"ס וכשמת ירדו שאר המלכים בהוד ואז ירדו אחורי י"ס וכשמלך ההוד המשיך ה"ג בגופא דתבונה שהיא אימא וכשמת ירדו שאר המלכים ונכנסו בכלי יסוד ואז ירדו אחורי אי' גם היא בהתפשטות הה"ג דבגופא ואז חזרו יש"ס ותבונה אב"א כנ"ל ואח"כ מלך היסוד והמשיך כללות ה"ח ביסוד יש"ס וה"ג ביסוד תבונה וכשמת ירד הכלי שלו לבריאה ואורו נסתלק באצי' ואור מל' ירד בכלי שלה וירדו כללות ה"ח וה"ג מב' יסודות די"ס ותבונה אח"כ מלך המל' בכלי שלה והמשיכה כללות ה"ח במל' יש"ס וכללות ה"ג במל' דתבונה ובמותה ירד הכלי לבריאה והאור נסתלק באצי' וירדו כללות הה"ח והה"ג משתי מלכיות י"ס ותבונה. ואמנם הטעם למה למעלה לא מצינו בחי' כללות הה"ח והה"ג בב' המלכיות דאו"א בחי' בפני עצמה כמו עתה הוא כי פה המל' דתבונה הוא כמל' דז"א שהוא המלך הז' והיא מל' שכמותה ולכן עלתה בשם כי הוא מל' גמור' אמנם המל' דאימא אינו מל' ממש כי הרי גופא דבינה הוא בהיות אימא ותבונה דפרצוף כנז' בש"א ח"ב פ"ו וגם בהתעל' בז"א היא בשליש העליון דת"ת שבו שהוא בחי' גופא ולכן שם נכללה בכלל היסוד כנ"ל בפ' זה שמצינו בחי' כללות ה"ח וה"ג ביסודות דאו"א ובמלכותיהם בחי' א' ונמצא עתה גמר נפילת אחוריי' או"א היה במות המלך הד' שהוא הת"ת עד החזה לבד ואז נגמרו אחוריים דאו"א לפול במקום דעת חו"ג ושליש הת"ת שם נשארו אמנם אחורי דיש"ס ותבונה לא גמרו לפול עד מות המלך הז' היא מל' נוק' דז"א ולכן גם האחוריים האלו נפלו במקום מל' דנוק' דז"א כי מקום נוק' דז"א היא מן החזה דז"א ולמטה כי היא מלבשתו משם ולמטה דוגמת זעיר שאינו מלביש את או"א אלא מהחזה שלהם ולמטה בבחי' היות כל פרצופיהם פרצוף א' שנמצא בהתחלקם שיהיו י"ס ותבונה מהחזה שלהם ולמטה. והנה בנפול אלו האחוריי' די"ס ות' מן החזה דז"א ולמטה שהוא במקום נוק' דז"א היה באופן זה כי האחוריים די"ס היה בצד הפנים של נוק' והאחוריים של התבונה היה בצד האחוריים דנוק' ואמנם הכלים של הנוק' ירדו בבריא' והאורות עלו בדעת כנ"ל בפ"ה ובמקומה היה אחוריים כנזכר שהוא מהחזה דז"א עד למטה והז"א עצמו גם הוא מחזה ולמעלה עומד כנ"ל בפ"ה עד אחרי התיקון שמתפשט עד הסוף והנוק' מלבשתו כמ"ש בע"ה בש"ה ח"ד והנה נת' בש"ה ח"ה כי בתחלה לוקח הז"א המוחין מלובשים בנה"י די"ס ות' ועולה ג"כ לקחת כל אחוריהם גמורים ואז יוצאים יעקב מהאחוריים די"ס ולאה מהאחוריים דתבונה ומוחין דנוק' דז"א הם האורות הנמשכים מתוך ז"א ולפעמים כשז"א פב"פ עם נוק' שהוא רחל שוה בקומתם אז לוקחת נוק' מוחין שלה שלא ע"י בעלה אמנם לוקחת ממש מוחותי' מלובשים בתוך נה"י די"ס ות' ולפעמים כל האחוריים שלימי' וזעיר בעלה לוקח מוחותיו ע"י התלבשותו תוך האחוריים העליונים דאו"א ונמצא יוצאים ב' יעקב א' מאבא בז"א וא' מישראל סבא בנוק' דז"א ואז הם שני המאורות הגדולים לא הוא גדול ממנה ולא היא גדולה ממנו ואינם צריכי' זה לזה כלל הרי נת' היטיב ענין ז' מלכים ומיתתם שהם זו"נ ו"ק שלו לבד וחלק א' מנוק' דז"א לבד וענין ביטול כל האחוריים דאו"א וי"ס וח' ונה"י של הכתר. ותבין ענין הגדלות זו"נ אחר התיקון להשלים שאר אורותיו שחסרו ולא יוצאים מתחלה ואלו האורות אינם יוצאים מתחלה ואלו האורות אינם יוצאים בין שלו ובין של נוק' אלא מלבשת תוך אחוריים הנזכר כי אינם יכולים לקבל אורותיהם בכליהם אלא ע"י הפסק מסך האחוריים הנז' והאחוריי' להיותם מאו"א יכולים לקבל האורות מז"א כי הם אורות של תחתון מהם אך הז"א עצמם אינו יכול לקבלם רק ע"י ואז לא יחזרו כליו להשבר. והענין כי אנו מבוררים אלו אחוריים הנז' מעט מעט להשלים חלקי האחוריי' ולהעלותם לאו"א למקום העליון וזה ג"כ הסוד הנמרץ של העלאת המ"נ שמעלים זו"נ למעלה באו"א ז"א באבא ונוק' באימא הבירורים שנבררו לגמרי מאותם כלים של האחוריי' שכבר נשלמו ונשארי' למעלה ונתקנים או"א מעט מעט וגם אנחנו התחתונים בניהם דזו"נ מעלים מ"נ הם הבחינות שנתקנו מהכלים דזו"נ שירדו במקום המיתה למטה בבי"ע וכ"ז נעשה על ידינו אך הבירורים דאחוריי' דאו"א נשארו באצי' ואין מי שיבררם אלא זו"נ והם הם המעלים אותם בסוד מ"ל וכפי גודל הבירור שנתברר ועולה ניתוסף כח למעלה ויורד שפע מלמעל' ע"י זיווג העליון להשפיע בתחתוני' וע"י השפע היורד מוסיף כח בתחתוני' ללקט ולברר והבן זה היטיב כי זו סוד נמרץ האמיתיות של מ"נ הנז' בכל מקום באמיתות ולא יגמרו להתברר כל אלו הבחי' בין דאבא בין דאימא ובין דז"א ובין דנוק' עד שיבו' משיח בע"ה ולכן כתיב אז בלע המות לנצח בסוד המיתה של המלכים. גם תבין סוד המוחין שבאין אל הזו"נ מלובשים תוך או"א מה עניינם והבן זה מאוד כי אלו הב' כללים של המ"נ ושל המוחין כמעט כוללים החכמה זו וב' כללים אלו תלויים זה בזה כי האחוריי' דאו"א שהם לבושו המוחין הן הן המ"נ וזה תיקונם ובירורם ולכן בכל יום ויום ניתוסף תיקון ובירור מחודש מחבירו וזהו חיוב התפלות שבכל יום ויום ואין תפלת יום א' מועילים ליום זולתו כי אין דומה זה לזה וכל זה נמשך עד ביאת המשיח כנז' בש"ח ותמיד עד ימות המשיח א"א להמשיך המוחין תוך זו"נ אלא מלובשים תוך אחוריי' הנ"ל ונמצא כי כל מה שנפל מכל הבחי' שהם ז' מלכים ואחוריי' דד' פרצופים או"א י"ס ות' הלא הם י"א בחי' והפסולת שבהם נעשו הקליפות ומה שלא נתברר מהם עדיין הם נתונים תוך י"א קליפות הנז' הלא הם סוד י"א סימני הקטורת שהם האורות שבתוך הקליפות הנז' פ' יתרו דס"ט ע"א ופ' ואתחנן ובתיקונים תיקון י"ח דל"ו דלית סטרא אחרא דלית בי' נהירו דקיק חד ונהיר סוחרני' כד"א ונוגה לו וגו' וז"ס ומלכותו בכל משלה וכל יום ויום אנו מבררים מהם ומעלים אותם ולכן מועיל הקטורת למיתת המגפה ב"מ כי המגפה מן הברורים וכמ"ש במקומו בש"ה ושמור כללים אלו כי הם שרשים גדולים ובשער זה חלק ג' פ"ח פ"ט נרחיב ביאור זה בדרוש המ"נ ע"ש:

פרק ז

אחר שנת' בפ' הקודם הפרש שיש בין ז' תחתוני' לג"ר כי הז"ת מתו ממש הכלים יען ירדו אל עולם הבריאה אך הג"ר ירדו האחוריי' באצי' עצמו ואין רק ביטול בעלמא וגם נת' כי במות החסד התחילו ז' מלכים למות מיתה גמורה בבחי' ההוא אך האחוריים העליונים דאו"א לא נגמרו נפילתם עד מות הגבורה ואז חזרו או"א עילאין אב"א ונבין בזה ענין שם מ"ב שהוא אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן והם בז"א כמ"ש בתיקונים דלח"א ולמאן להאי צינור דאיהו ו' דכליל ו' צינורין דכולהו משית אתוון דאינון אב"ג ית"ץ וכו'. גם נז' בתיקונים שזהו שם מ"ב בעולם היצירה ונק' חותמא דשעווה וז"א ויצירה הכל א' כנודע והנה נת' בש"ב ח"א פ"א כי שם הוי"ה דע"ב בטעמים שהם המוחין ואם כן יהיה בעולם האצי' ושם ס"ג ג' טעמים שלו שהם אח"פ והם בבריאה והנקודות דס"ג בעיינין והם ביצירה שהם המלכים דמתו שהם זו"נ הנק' יצירה. וכבר נת' אצלינו כי כל שם מ"ב הם ג"פ י"ד כי כוונתו וכוחו להעלות למעלה את מה שלמטה ולכן בשם זה שבו נרמז ז' מלכים שהם זו"נ בהם כח והעלא' והבירור מהם נעשו וע"י שם בן מ"ב זה אנו מעלים ברורי ז' מלכים האלה אשר ביצירה ועשיה ולכן נרמז בשם מ"ב זה מיתות ז' מלכים. והנה שם אב"ג ית"ץ זה בחסד ולפי שממנו התחילו מיתת הז' מלכים ולכן כל הז' נרמזו ביחד בו וזהו אבג"י ת"ץ פי' כי אבג"א הוא שטן כמ"ש בתלמוד ההוא אבגא דבי רב שהם הקליפו' והוא כמו אותיו' שעטנ"ז שגם בהם נרמז בחי' זו שט"ן ע"ז כמ"ש קמן והנה אותיו' אב"ג גי' ו' הם מלכים דזעיר וי' דאבג"י הוא המ"ל י' זעירא ושניהם י"ו שהוא שיעור רחב רה"ר י"ו אמה כמ"ש לעיל פ"א כי אלו המלכים נקראו רה"ר קודם התיקון ואלו הז' מלכים שהם אבג"י ת"ץ מתו וזהו ת"ץ פי' נשברו כליהם ואמנם קר"ע שט"ן הוא כנגד הגבורה ולפי שביטול אחורי או"א לא נגמרו עד הגבורה כנ"ל פ"ו ולכן נרמז ביטול אחוריים ההם בשם זה כי לא היתה נפילה ושבירה כמו הז' מלכים רק קריעה בלבד כי נקרעו אחוריי' והוסרו מבפנים כמי שקורע לשנים ואינה שבירה ונתיצה והריסה גמורה כי נשארו במקומם באצי' ככותל הנקרעת לשנים ולא נתצו אבנים ולא נתפרדו אבניה וע"י קריעה זו נמשכו ונתגלו הקליפות שהוא השטן זהו קר"ע שט"ן. וכבר נת' בשד"ה בפ"ט כי או"א הם ב' שמות הוי"ה ואהי"ה ביודי"ן ע"ב וקס"א שהם בגי' זכור והוא בחי' פב"פ אך אחוריים דפ"ק קדמ"ת הם אחורי אלו הב' שמות הוי"ה ואהי"ה אחורי הוי"ה דע"ב גי' קפ"ד ואחורי קס"א גי' תקמ"ד שהם בגי' תשכ"ח כי הזכירה נמשכת מהפנים והשכחה מהאחוריי' כי שם הקליפות ולכן קר"ע שטין בגי' תשכ"ח והכולל כי בשם זה נקרעו האחוריים הנז' שהם תשכ"ח. ונבאר עתה ענין הספר תורה שהוא רמז לז"א תורה שבכתב למה אין בו לא טעמים ולא נקודות זולתי תגין ואותיות והענין כמ"ש בש"א ח"ג פ"ו ענין טנת"א בעולם העקודים ונבארם עתה בניקוד הנה האותיות הם הכלים והנקודות הם העגולים כמו הנקודות שהם נפש שלהם כנ"ל פ"י ח"א מש"ב ובשבירות הכלים פרחו האורות של הנקודים הנק' נפש ונשארו על הכלים והם בחי' תגין על האותיות ואח"כ בעת התיקון יצא אור זה החדש ממצח א"ק כמ"ש בח"ג פ"י והם הנק' טעמים והנה נת' במ"א ענין הספר תורה שהוא יסוד דאבא הנכנס תוך זעיר. וכבר ידעת כי במחשבה שהוא החכמה איתבררו כולהו ניצוצין דאזדריקו וכו' ובהיות כי הס"ת בלי נקודות וטעמים מורה על המלכים דמיתו שהם האותיות והתגין שעליהם ונתקנים ע"י יסוד דאבא ובמחשבה אתבררו כולם כי ע"י הקריאה שאדם קורא הוא מושך בז"א שהוא תורה שבכתב את הטעמים והנקודות ע"י קריאתו ולכן תראה כי הטעמים והנקורות יש להן הרגשה ונידנוד בקריאתם ויען כי הם מורים בתחיית המלכים כי אחר שחזרו להחיות ע"י הטעמים החדשים וגם ע"י הנקודות שחזרו לתוכן אך התגין אין בהם נידנוד כלל כי הם בחי' האורות בהיותם פורחים על הגופו' המתים בסוד ונפשו עליו תאבל. גם תמצא חילוק אחר כי הטעמים או הנקודות יש מהם שכתובות למעלה מן האותיות ויש מהם נמוך אבל תגין למעלה ונוגעים בהם לסיבת הנזי. ונבאר ענין האותיות שהם הכלים כנ"ל ש"א ח"א פ"ג והם הם החו"ג שנמשכים בטפת הזכר להוליד הולד להיות נוצר על ידיהם צורת איברים והם הם הכ"ב אתוון ואלו הכ"ב אתוון הם בחי' כלים לאו"א וזו"נ כי החסדים והגבורות הם הכ"ב אתוון ונכנסין באו"א ומהם מצטיירין הכלים דאו"א פו"א ושארית החסדים שהם שאר האותיות נוצרים הכלים דזו"נ וזהו פרטן אותיות שהם אוכ"ל מספר"ת הם הכלים לפני' דאו"א ואותיות בד"ק חי"ה הם הכלי' דאחוריים דאו"א הנזכר בזוהר חדש שמתייגי' עלייהו תג א' בכל אות מהם וז' אותיות הנשארים שעטנ"ז ג"ץ הם כלים דזו"נ ז' מלכים אך אותיות או"א אחוריים והפני' הם ט"ו כמנין י"ה שהם או"א י"ה משם הוי"ה ולהיות' או"א גדולים כפליים מזו"נ לכן הוצרכו לקחת אותיות כפולים יותר ממה שלקחו זו"נ. והנה באותיות אוכ"ל מספר"ת שהם פנים דאו"א אין בהם שום תג עליהם יען נשארו האורות בתוכם אכן ו' אותיות בד"ק חי"ה שהם אחוריים דאו"א מתייגים על כ"א מהם תג להורות כי נפלו כלי האחוריים מהם וחסר אור האוזן העליונה דא"ק אשר לכן נפלו כנ"ל בפ"ד ואותו אור חופף עליהם אחר נפילתה. אמנם ז' אותיות שעטנ"ז ג"ץ שהם הכלים של הז' מלכים זו"נ דמיתו ממש יען חסר מהם כל הג' אורות דאח"פ בשרש' למעלה משיבולת הזקן כי אם למטה בגופא כנ"ל בפ"ד לכן אנו מתייגים ג' תגין להורות העדר הג' אורות מהם מתוך האותיות שהם הכלים ונשארו עליהם חופפי' בסוד ונפשו עליו תאבל שעטנ"ז ג"ץ הם אותיות שטין ע"ז והוא ר"ת שוע טוו ונוז שבכלאים ואמנם בכ"א מהם עובר הלובש כלאים והראיה שהותרה בציצית מדכתיב לא תלבש שעטנז גדילי' תעשה לך ושם לא היה התכלת שוע ולא נוז רק שהי' כרוכי' יחד ועכ"ז היה איסור. ונראה לי חיי' כי הרפ"ח ניצוצות הנז' למטה פ"ט הם בחי' תגין דז"א שהם האורות שלקח העין מאח"פ והם החופפי' אך הנקודות הם האורות עצמן היוצאי' מהטיבור דרך עין כמבואר במקומו בח"א ובזה ניחא דאיכא טעמי' ונקודות שהם ב' בחי' וגם אלו הם התגין שבאותיות אחוריי' דאו"א. והנה לפי שעיקר הקליפות לא נעשו אלא מז' כלי' דזו"נ ממש שמיתו לכן נרמז באותיות שט"ן ע"ז אותיות שעטנ"ז כי הקליפות הם השטן העז והקשה שמחוזק וגבורות שבהם יצא השטן שהם הקליפו'. וכבר ידעת בזוהר פקודי ובאדרא כו' כנז' אלו המלכים ניצוצין דאזדריקו כהאי אומנא דאכתש בפרזלא וזהו אותיות ג"ץ כמ"ש במשנה במס' בבא קמא פ"ח גץ שיצא מתחת הפטיש כי זהו שטן ע"ז הם גץ היוצא מתחת הפטיש:

פרק ח

אחר שביארנו בפרקי' שעברו ענין ז' המלכים דמיתו והאחור דג"ר שהיה בהם ביטול אך לא מתו ואיך ביטול האחוריים היה בעת ז' מיתו' המלכים ממש ובסיבתם כנז' בפרק שקדם ונבארם עתה בפ' ואלה המלכים וגו' אשר גם באדרא נשא והאזינו נדרשו הפסוקים האלו בתיקוני האצי' כולו והנה הם זיין מלכים דעת חג"ת נצח הוד יסוד מלכות והם בלע כנגד הדעת ויובב החסד וחושם גבורה והדד ת"ת ושלמה נו"ה ושאול יסוד ובעל חנן מלכות. והענין כי ארץ אדום היא בינה דמינה מתערין דינין אדומים בשנים והם הז' מלכים דזו"נ דנפקין מינה בסוד נקודות שהי' דינין תקיפין קודם התיקון ולפי שהד' אחוריים דאו"א וי"ס ותבונה ירדו במקום ז' מלכים אלו באצילו' כנ"ל בפ' שעבר והי' ביטולם בעת מיתת ז' מלכים ולכן תמצא שבז' מלכים לא נז' שם אביהם רק בז' מהם שהם בלע בן בעור ויובב בן זרח והדד בן בדד ובעל חנן בן עכבור להורות על ד' אחוריים של האבות הנז' שגם הם נפלו ואמנם לפי האמת שלא מתו ממש רק ביטול בעלמא לכן נזכרו בעת המלוכה ולא בעת מיתתם כי לא נאמר וימת בלע בן בעור כמ"ש וימלוך באדום בלע בן בעור וכן לא כתיב וימת יובב בן זרח וכיוצא בשאר הד' להורות כי אחורי אבות לא מתו רק ביטול לבד ומן הראוי היה שא' מן הד' הנז' בו שם האב יהי' חושם שהוא הגבורה יען שהוא מעורר התפשטות ה"ג באימא ובשובו נפלו וא"כ למה לא נז' שם האב כמ"ש בב' הראשונים והלא הוא ג"כ המלך הג' אך הענין כי אין אומרין פלוני בן פלונית רק בן פלוני הנז' ע"ש האב כמ"ש למשפחותם לבית אבותם והנה חושם זה רומז לנוק' שהם ה"ג דנוק' לכן לא נאמר בו בן פלוני והנה הראשון נק' בלע שהוא בלעם כמשרז"ל ולכן היה בלעם שקול כמשה ע"ה כי משה הוא סוד הדעת כנזכר שהוא דעת עליון דאבא לכן גם בבלעם כתיב ויודע דעת עליון כי יצא מסיגי מלך זה דעת העליון וז"ש מהררי קדם כי אלו הם מלכי קדמאין הנק' הררי קדם וגם כי הם בסוד המלכות וכ"כ בפ' ויחי ד' רפ"ג ב' שלכן נקראי' מלכים כנז' ח"ג פ"א ולכן נקרא חכמת בני קדם חכמה תתאה מלכות ויובב שהוא החסד ולכן נקרא בן זרח לשון זריחה כי החסד הוא אור כנודע וחשם הוא הגבורה אותיות חמש ה"ג וכן חשם מארץ התימני ר"ת חמה וס"ת מיץ למפרע וז"ס כי מיץ חלב יוציא חמה שהם סוד הגבורות שתחת דם נעשה חלב וחמאה בדדי אשה מתמצי' דם המתמצה בדדים והדד בן בדד הוא ת"ת ונק' כן כמ"ש בש"א ח"ג פ"ו כי לפעמים אבא ויש"ס נעשים ח פרצוף וכן בינה ותבונה חד פרצוף וזה מה שהיה מקום היסוד דבינה הוא עתה מקום החזה דבחי' כל הפרצופי' ושם נעשים הדדים כמ"ש באורך בש"ח וזהו הדד בן בדד ב"פ ד"ד שהם בחזה ת"ת וכן אותיות בדד ב' דדים ובמות זה המלך צמקו דדי הבינה כדרך אשה שצמק דדי' במות ולד שלה והם בחי' התפשטות הה"ג ביסוד אימא כנ"ל בפ"ו שנפלו אז אשר הם דם ונעשו חלב עתה צמקו. ושאול הוא היסוד בסוד רחובו' הנהר שהודעתיך שהו' העיטרא דיסוד דבינה המתרחב' ור"ת שאול מרחובות הנהר הוא משה כי משה הוא היסוד דאבא כנודע והנה גם שאול מלך ישראל היה מכאן וז"ש בשאול והנה הוא נחבא אל הכלים כי בעת שנשברו אלו הכלים נסתלקו משם האורות ולא נשארו רק רפ"ח ניצוצין שנבאר בפ' הבא. ואמנם בכלי של היסוד נשאר אור אחד מלבד הרפ"ח כדי להחיות כלי המלכות דלית לה מגרמה כלום וזה האור הנחבא שם בעת השבירה הוא שאול המלך כי מן הראוי היה שיסתלק גם הוא ונחבא אל הכלים כמתגנב לצורך המל' ולכן זכה אל המלוכה כיון שכוונת חיבורו היה להאיר אל המלכות נשאר ענין המלך הח'. ואשתו מהיטבאל ית' בע"ה בחלק הבא גם בש"ב ח"ב פ"א באורך אלו המלכים בפ' וישלח בלע וחשם ויובב עי"ש:

פרק ט

אחר שבארנו לעיל פ"ג ז' מלכים דמיתו ממש כי אורות שנסתלקו היא מבחינת הנפש המסתלקות מן הגוף והכלים שירדו בבריאה היא בסוד וישב העפר אל הארץ כשהי' ונבאר עתה ענין אחר הנזכר בזוהר פ' שלח קצ"ט א' והוא ענין כח הנקרא הבל דגרמי ונמשך מן הנפש שורה תמיד על העצמות המת עד התחי' כי אם לא היה נשאר שום לחלוחית אור העצמות לא היו קמים בתחי' והי' נפסדים ונרקבים לגמרי ואותה ההבל שורה עליהם ומאיר בהם קצת הארה כדי שיוכלו להתקיים עד זמן התחי' ויש עין הגורם להסיר גם ההבל דגרמי ההוא ולכן אינם קמים בתחי' והם העצמות היבשות בלי לחלוחית ההבל הנזכר שאמר לו השם יתברך כי אותם העצמות בנשך וכולי חי' לא יחי' וגומר. ולא קמו באותה תחי' בימי יחזקאל ונמצא כי גם בכלים האלו המתים אף על פי שהאורות נסתלקו מהם ודאי שנשאר בהם ההוא הבל דגרמי להחיותם עד עת התיקון ואין כל חדש תחת השמש ותיקונם הוא תחיית המתים ממש. והנה אותו ההבל הנשאר בהם הם רפ"ח ניצוצין שאנו מזכירין בכ"מ וז"ס ורוח אלהים מרחפת על פני המים וגומר מ"ת רפ"ח כי ענין הרחף הוא שהי' רוחפים על המתים ומעופפים עליהם להאיר להם כשהיה הארץ תוהו ובוהו וכולי שהוא זמן מיתת המלכים ומן בחי' האורות שהיא הרוח של הכלים נמשכו אותן רפ"ח ניצוצין וז"ס ורוח אלהים מרחפת וגומר. ובודאי שהיותר מובחר מהאורות שלא יוכלו לסובלו הוא שנסתלק והרפ"ח ניצוצין שנשארו בכלים הם האורות היותר גרועות ובש"ד ח"ב פ"ו נתבאר אמיתיות זה הענין באורך כי הוא נפש דנפש דעשי' שהוא האורות שבאחוריים החיצונים של הי' כלים די"ס דעשי' ועי"ש. אמר הצעיר חיים הנה פעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה כי הז' כלים דז' מלכים הם השכ"ה דינים הנזכרים בכ"מ שהם שרשי הדינים והנה ז"פ אדם בגי' שט"ו שהם ז' מלכים ושרש' ה' דבינה ומשם יצאו הרי ש"ך אמנם האחוריים והכלים דג' נקודות הראשונים אינם מכלל הש"ך דינים עד כאן לשון מורי. ונלפע"ד לפרש כי הש"ך ניצוצין שהם ז"פ אדם הם ז' כלים דמלכים והרפ"ח ניצוצי' הם רפ"ח ניצוצי אורה שבתוכ' ומעולים מן השכ"ה שהם כלים ממש כנודע כי יש הפרש בין שכ"ה לרפ"ח וכללות שבשניהם נרמזים בהיום הר"ת עולם או אפשר במה ששמעתי ג"כ ממורי זלה"ה במ"א כי הרפ"ח ניצוצין עצמן בהצטרף עמהם ל"ב אלהים שגם הם שרשי הדינים הם ש"ך והכל אחד. ומ"ש לעיל כי השכ"ה הם כלים פי' של הניצוצי' שבתוכם שאינם נפרדים תמיד בהם או אפשר כי אלו הל"ב אלהים הנוספים על הרפ"ח הם בחי' שאול מרחובות הנהר שנחבא בכלי היסוד כנ"ל בסוף פ"ח כי אלו הל"ב אלהים הם נמשכים ממוח החכמה ל"ב נתיבות אל היסוד ולכן אינ' במספר רפ"ח שהם מחסד ולמטה כמ"ש בפרק זה בע"ה וצ"ע ועיין ח"ג פ"א. ונחזור לענין כי כבר ביארנו שאל הרפ"ח ניצוצין הם האורות הגרועי' יותר ולכן צריך שבתחלה נקדים לך סדר האורות ומדרגתם זה למעלה מזה ובזה נדע מה מדרגה הם האורות הגרועים הנה נודע כי כל האורות שבאצילות הם הויות וכבר ידעת בש"א ח"א פ"ב כי ד' בחי' הויות הם או מילואם ע"ב או בס"ג או במ"ה או בב"ן ונבאר הוית ע"ב דיודין ובזה ית' לך כולן הנה הד' אותיות הוי"ה הפשוטה בלי שום מלוי הוא שורש האור ועיקרו וגם זה נקרא בחי' פנים של הוי"ה. ויש ג"כ מדרגה שניה לזו גרוע ממנה והוא אחוריים דהוי"ה זו בלתי שום מלוי כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה. אח"כ מדרגה ג' תחתונה מן השני' והוא מספר ד' אותיות דפנים שהם מספר כ"ו וגם זה נקרא פנים. אח"כ מדרגה ד' הוא מספר אחוריים הנזכר כפשטם שהם מספר ע"ב וגם זה נקרא אחוריים. אח"כ מדרגה ה' הוא ד' אותיות הוי"ה במילואה כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י בבחי' אותיות הם שהם עשרה אותיות וגם זה נקי פנים. אח"כ מדרגה ו' היא אחוריים דזה המלוי בבחי' אותיות והם כ"ו אותיות כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י. אח"כ מדרגה ז' והיא מספר אותיות המלוי שהם בגי' ע"ב ונק' פנים. אח"כ מדרגה ח' היא מספר של כ"ו אותיות של האחוריים של המלוי שמספרם קפ"ד. אח"כ מדרגה ט' והיא אותיות מלוי המלוי בבחי' אותיותיהם שהם כ"ח כזה יו"ד וי"ו דלית ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד ונק' פנים. מדרגה י' והיא אותיות אחוריים דמלוי המלוי בבחי' אותיותיהם קנ"ו אותיות. אח"כ מדרגה י"א מספר כ"ח אותיות מלוי המלוי בבחי' מספרם. אח"כ מדרגה י"ב מספר אותיות דאחוריים דמלוי המלוי בבחי' מספרם והם נעשים אחוריים וכן כיוצא בזה תלך למדרגה עד אין קץ. וכיוצא בזה תצרף בשם ס"ג ובשם מ"ה ורשם בין בכל השמות שיש בעולם וטעם היות אותיות המלוי גרועים מאותיות הפשוטות הוא ג"כ כי מלוי גי' אלהים שהוא דין כי הם דינים וגם הם הענפים והפשיטים הם השרשים והמלואים הם ענפים של האורות המתפשטים ומתגלים בשרשי הוי"ה ובשרשם הוא פשוט בלי מלוי אז הוא גרוע הפשוט יען היות אורותיו סתומים אך כשהפשוט הוא עם מלואו אז הפשוט עיקר ומעולה ממלואו. והנה ברדת הרפ"ח ניצוצין בכלים הנ"ל ודאי שהיותר מדרגות התחתונות הם שירדו בכלים והנה מכל אלו השמות דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן נפלו הניצוצים בכלים אמנם אינם שוים כי ניצוצות ע"ב יאיר בכלים שלהם ודס"ג יאירו בכלים שלהם וכן כיוצא בזה. והנה כיון שהמדרגות השמות בעצמן הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וא"כ ודאי שניצוצות שירדו משם ע"ב שהוא אור זך וגדול לכן הניצוצות יותר מעוטות כי לא היה בכלי שלו כ"כ שבירה כמו ביותר תחתון ממנו וניצוצות ס"ג יתירות מניצוצות ע"ב ושל מ"ה יתירות משל ס"ג ושל ב"ן יתירות משל כולם. ונבאר סדר דהויות אלו בז' מלכים כי אם היות אלו הז' מלכים אינם רק מ"ה וב"ן דבין דכללות שהם זו"נ עכ"ז יש בהם ד' הויות אלו והענין אמת הוא כי בבחי' עצמן של הי"ס מתחלקין כן ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בחכמה ובינה וזו"נ. ואמנם כאשר נתקנו אלו הי"ס דאצילות לא באו ועמדו במקומם הראשון כי הרי מספי' הכתר נעשה א"א ונתפשט עד סיום האצילות ומחו"ב די"ס נעשו פרצופים או"א והיא מן הראוי להיותם מלבישים את החי"ב דא"א כי שם מקומם האמיתי ואמנם ירדו למטה והלבישו חו"ג דאו"א כנודע ואח"כ פרצוף ז"א שהוא ת"ת מלביש מת"ת דא"א ולמטה ולא הלביש את כל או"א המלבישים את חו"ג דא"א כי זה היה מקים ו"ק ז"א האמיתי אמנם נוק' דז"א נשארה במקומה כנגד מל' דאריך ונמצא עתה כי ע"ב וס"ג שהם שרשים מסוד חו"ב דנקודים ירדו עד חו"ג דא"א ושם הלבישם אחר התיקון כנז' ונמצא כי ע"ב הלבוש את החסד ולכן ע"ב בני' חסד ושם ס"ג הלביש גבורה דא"א ושם מ"ה שהוא ז"א עם כללות הו"ק שלו לגמרי הוא מלביש ת"ת דא"א משם ולמטה ושם ב"ן הוא הנוק' דז"א מלבשת מל' ממש דאריך הרי נמצא כי שם ע"ב הוא בחסד של הז' מלכים ושם ס"ג הוא בגבורה של ז' מלכים ושם מ"ה בת"ת ושם בין במל' ונמצא כי בחי' ע"ב ס"ג מ"ה הם ניצוצי הזכר דזעיר וניצוצי ב"ן הם ניצוצי נוקבא מלכות וכל אלו ע"ב ס"ג מ"ה הם מבחי' ב"ן של כללות שהוא ז' מלכים כמ"ש ש"ד ח"ב פ"ו ע"ש היטיב אמיתות הדבר על מתכונתו:

תוכן העניינים

מבוא שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה