מבוא שערים· רבי חיים ויטאל
שער ב
פרק א
הנה נודע כי העשרה נקודים יצאו מן האור שעלה מן נה"י דא"ק למעלה מן הפרסה מהטיבור דא"ק ולמעלה שהם בחי' עינים דא"ק שהם גבוהים ולא יצאו תחלה ר"ל קודם העקודים שהם מאח"פ כי עיקרם היא מאור הפנימי המתפשט מטיבור א"ק ולמטה אלא שחזר ועולה עד העינים ויוצא משם וכמ"ש בע"ה בפ"ב. ואע"פ שנמשכו מן העינים אינם מתגלים היטב אלא מטיבור א"ק מבחוץ בסיום עולם העקודים ונמשכים עד סיום קומת א"ק כמ"ש בע"ה בפ"ב. והנה דבר נרגש הוא כי מן האוזן והחוטם והפה יוצאים הבלים ממש מתגלים עד שיש הפרש ביניהם כי הבל האוזן ממועט מן הבל החוטם והבל החוטם ממועט מן הבל הפה כנ"ל ש"א ח"ב פ"ג. ואמנם העין אינו מוציא הבל ממש להיות בחי' הנקודות דס"ג כנ"ל שאורם ממועט מאור הטעמים דס"ג שהם אח"פ ואמנם עכ"ז מצינו שיש כח ממשי בהסתכלות העינים כבנות היענה מחממת ביציה בהסתכלות עיניה בהם בלבד ומוציאים אפרוחים ולכן מן זה הסתכלות נתהוו עולם הנקודים. וזהו מ"ש בתקונים תיקון ע"ד קמ"ב וז"ל וגבות' מלאות עינים אלין נקודים ואתוון מלאות עיני' כו' ע"ש. והענין כי כל הוויות שהם בבחי' עינים הם בבחי' האותיות מצויירות מנקודות העיגוני' כצורת עינים שהם עיגולים ונמצא כי אלו הנקודות הם הנקודים משם ס"ג ונודע כי שם ס"ג בבינה דכל דינין נפקין מינה ולכו ביטול הכלים ושבירתן האמיתי היה בעולם הנקודים כי אלו הן ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וימת וימלוך וכו' כמ"ש בפרקים הבאים בע"ה ונמצא שביטול היה בס"ג דס"ג כי הוא עיקר הדינים וז"ס כולו ס"ג יחדיו נאלחו כי להיות כל הבחי' בחי' ס"ג כי הכללות כולו דא"ק מאוזן ולמטה הוא סיג וגם בפרטות הוא ס"ג שהם סוד עינים ולהיות הכל בחי' ס"ג לכו יחדיו נאלחו המלכים ונתבטלו וכן הבנת ביאור מלת ס"ג מורה על זה כי האורות של הכלים נסוגו אחור ונשברו הכלים וכמ"ש בש"א ח"ב פ"ג כי כל האורות של הנקודות הם אורות נקבות ומ"נ ובפרט אלו שהם נקודות דשם ס"ג אשר הוא עצמו נקודות בלבד דכללות וכן נת' בחלק ג' פ"י ע"ש. ולכן כל המיתה היתה בהן סוד רגליה יורדת מות כי כל הקליפו' הנק' מות מסיטרא דנוק' יצאה ונוסף ע"ז כי לא יצאה רק בבחי' נפש שלהם בלבד שהיא נקבה כנז' בפ"ג ולכן נשברו הכלים שלהם כי הם פרטי הנקבות של נוק' כמו שבפ"א ח"א נתבאר איך נרמז שם ס"ג באח"פ וג"כ נבאר פה שם ס"ג בעין ולבאר נאמר תחלה ענין אחד ובו יתבאר זה והוא כי הלא כאשר נתחיל למנות שם הוייה בקומת א"ק יהיה אות י' במוחין והוא שם ע"ב. ואות ה' ראשונה הם כל אלו הבחי' דשם ס"ג מאוזן א"ק ולמטה עד רגליו. ואות ו' שהוא שם מ"ה שיצא מן המצח לתקן עולם הנקודות כמ"ש לקמן ח"ב. ואות ה' אחרונה הוא שם בין שהוא הנקודים אחר התיקון כמ"ש לקמן. והרי זה הוי"ה של כללות דא"ק ואמנם הוי"ה פרטות של ס"ג לבדו הנה אות י' תהיה באח"פ שהם ג' מיני הטעמים כנודע. ואות ה' הם הנקודים היוצאים מן העין ואם תרצה לחלק באופן אחר הוי"ה פרטים ולחלק גם הטעמים דס"ג נמצא שאות י' הם טעמים האוזן ואות ה' טעמים החוטם ואות ו' טעמים הפה ואות ה' אחרונה נקודות של העין כי הרי העין יש לו ב' בחי' בשם ס"ג הפרט כי הוא בה' שנייה וה' אחרונה וז"ס אני ישינה ולבי ער כי השינה הוא בסוד עינים כמ"ש המפיל חבלי שינה על עיני ואני ישינה כנגד ה' אחרונה אני שניה כנגד ה' ראשונה שהיא חכמה שני' לספירות והוא בחי' הנקודות כי טעמים בכתר ונקודות בחכמה ותגין בבינה ואותיות בז"א ועיין היטב בש"א ח"ב פ"ב. וגם כי החכמה נק' עינים כמ"ש והיה אם מעיני העדה כי החכמים נקראים עיני העדה והם הסנהדרין ולהיות כי ביטול המלכים היה באורות העינים לכן אמר הכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו כי הארץ היא ה' אחרונה כנודע שהוא בחי' העין והיא אשר היתה תוהו ובוהו ביטול המלכים וחושך על פני תהום אותיות המות דמתו ונחשכו העינים ואח"כ היה תיקונים ע"י פתיח' דעיינין ויאמר אלהים יהי אור ונרמז הוא בו בפ' תוהו א' מפורש וא' למפרע והאר"ץ הית"ה תוה"ו כנגד ב' בחי' מיתת המלכים כנגד ז' אחרונות זו"נ שגם הפנים שלהם מתו זה תוהו המפורש בכתוב ביושר וכנגד או"א שלא מתו רק האחוריים לכן נרמז תוהו למפרע בר"ת כנודע כי כל בחי' האחוריים הם למפרע כי האחור הוא הנקבה שהוא תשר"ק והפנים שהוא הזכר הוא אבג"ד. גם זה פי' הפסוק פקח עיניך וראה שוממותינו כי כמו שנחלקים הטעמים לג' חלקים לג' בחי' האח"פ שהם עליוניות ואמצעי' ותחתוניות כן הנקודות ג"כ נחלקים לג' כי הלא הם ט' נקודות קמ"ץ פת"ח ציר"י סגו"ל שב"א חול"ם חירי"ק קיבו"ץ שור"ק והנקודות העליונות אינו אלא אחת שהיא החול"ם גם האמצעי אחת והוא שור"ק והשאר הוא תחת האותיות והנה כל הז' נקודות אחרונות הם צורת יודי"ן כמנין עי"ן לפי שהם י"ג נקודות כי הנקודות מעין יצאו. אך הב' הראשונות שהם קמ"ץ פת"ח שהם בכתר ובחכמה כנודע הם בצורת ווי"ן והם בגי' כ"ב לרמז לכ"ב אותיות אשר מהם נעשו הכלים להנקודות כי לעולם הכלים מן האותיות כנז' בש"א ח"ג פ"א וטעם הדבר כי לא היה יכולת להוציא כלים אל הנקודות אם לא מאלו השנים הראשונים והם הולידו כלים לכולם. עוד יש לומר טעם שני והוא כי הז' אחרונות מתו ונשארו אורות בלתי כלים אך ב' הראשונות נשארו האורות עם הכלים ולא מתו כי גם בבינה לא היה ביטול אלא באחוריים כמ"ש בפ"ב ולכן לא נרמזו זו הכלים אלא בב' נקודות הראשונות כי נקודו' הם האורו' וחשבונ' שהם כ"ב בחי' כלים כי האורות נעלמים תוך הכלי' ואינם עולים בחשבון רק כלי' המגולי' ונודע כי קמ"ץ בכתר שהם הטעמים ופת"ח בחכמה שהוא הנקודות להורות כי בתחלה היה הטעמים באח"פ קמוצים וכשבאו הנקודות מן העין שהוא חכמה והוא נקודות פת"ח היה פתיחה דעיינין וז"ש פקח עיניך וראה כי בבוא הנקודות בבחי' עינים אז פקח עיניך ולא אמר פתח לרמוז כי כמו שיש ס"ג באח"פ כן יש בעין אך באח"פ הם ס"ג דהוי"ה ובעין הם ס"ג דאהי"ה דעין. ואמנם כל אהי"ה מאלו הג' לוקח כל בחי' כ"ב אתוון הרמוזים בחשבון קמ"ץ ופת"ח לעשות מהם כלים אל הנקודים כי בכח ראות העין נעשו כלים וא"כ ג"פ אהי"ה וג"פ כ"ב גי' עי"ן והרי איך נרמז שם ס"ג בעין. והנה אם תמנה ג' ס"ג של אח"פ גי' פקח ואח"כ באו ג' אהי"ה ואהי"ה ביודי"ן בגי' עיניך הרי כי פקח באח"פ ועיניך בעינים ואז כתיב ורא' שוממותינו כי הוא שממון ביטול המלכים:
פרק ב
ונבאר איך יצאו אלו הנקודות הנאצלו מן העינים דא"ק וכבר נת' שער א' ח"ב פ"ד כי כל האורות היוצאים הן מן האוזן או מן החוטם או מן הפה או מן העין הם עיקר האורות אמנם ודאי שדרך הגומות העור סביבות א"ק יוצא ג"כ הארה אל הנקודים הללו ולכל שאר האורות ונבאר עתה עיקר יציאת מן העינים הנה בש"א ח"ג פ"א כתב כי העולם העקודים היוצא מפה א"ק נמשך עד הטיבור ואמנם עולם הנקודי' האלו הם מקיפים ומלבישי' הא"ק מטיבורו ולמטה עד סיום רגליו ואעפ"י שהם מתחילין לצאת מן העינים הם נבלעים תוך עולם העקודים ונתבטל הארתם בתוכם אמנם בסיום עולם העקודים שהוא מטיבור ולמטה משם ניכרים ומתחיל היכר התפשטותם ולקמן בפ"ד ית' מה הועיל אותה הארה שלהם שנבלע בעקודים מהעין עד הטיבור ומתחלה נבאר איך יצאו אלו האורות חוץ לעינים כמ"ש בש"א ח"ג פ"ד כי אור הפנימי המתפשט בפנימיות א"ק כל מה שהוא מתפשט למטה הוא מתחלש כוחו והנ' בהגיע א"פ שלו מהטיבו' ולמטה עד סיום רגליו מאותו האור עצמו יצאו לחוץ אלו הנקודים. והענין כי הנה הטיבור הוא מקום סתום ואין מקום יציאות האור לחוץ ולכן מה עשה א"ק צימצם את כל האור הפנימי שלו שמן הטיבור ולמטה והעלה כולה למעלה מן הטיבור במקום החזה ונשארו הכלים דא"ק מטיבורו ועד סיום רגליו כלים ריקים בלתי אורות ואז שם במקום ההיא עשה חד פרסא עם מסך שנפסק חלל הגוף לשניים והטיבור באמצע ושם הניח במקום ההוא הפרסה והוא הנקרא טרפשא דלבא אשר עליה רמזו בזוהר פ' בראשית אמר ר"י אית קרומא באמציעותא מעוי דב"נ דאיהו פסיק מתתא ולעילא ושאב מעילא ויהיב לתתא כגוונא דא רקיע בתוך המים. והענין הוא כי בכל שיעור קומה יש חד פרסא באמצעו אשר עליה נאמ' יהי רקיע בתוך המים וז"ש באדרא נשא תנא עתיקא דעתיקין כו' פריס חד פרסא כי אלו הנקודי' הם אלה המלכים אשר יצאו ע"י הך פרסא דא"ק ובה הוה גליף ומשער המלכים הם הנקודים וכן אמר בתיקונים דשוי חד פרסא בין כתר לעילת העילות וביאור הענין כי כל מאציל עולם שתחתיו יקרא לו עילת העילת כי הוא עילה וסיבה להאציל העולם שתחתיו וזה הא"ק יקרא עילות העילות בערך עולם הנקודים וכן כמה כתרים וכמה גלגלים אית דלית להו חושבנא כנז' בריש אידרא נשא ועילא מכל חד וחד מהני גלגלים אית חד פרסא בינו לבין מאציל הנק' בערכו עילת העילות כנז' בזוהר פרשה בראשית דאית עילת העילות ואית עילות על כל העילות ולולא האי פרסא לא היתה יכולת בו לקבל הארה ממאצילו כי ע"י פרסא האור מתמעט ויכול לקבלו. וכבר ידעת מ"ש פ"ג איך ת"ת דאימא נק' כתר דזעיר ויש שם ג"כ פרסא אשר דרך בה מאיר הבינה אל הז"א וכן עד"ז בכל העולם ובכל שיעור קומה ופרצוף וכן בכאן אין הנקודים יונקים הארה מחדש אם לא דרך הך פרסא דא"ק והנה אחר הצימצום והפרסא הנז' נמצאו שם האורות רבים מאד במקום החזה והועיל עליתם שם לצורך מ"נ. וזה תבין ממ"ש בש"ה ח"א פ"א ענין או"א שנחלקו לשנים כל א' וא' אבא וי"ס ובינה ותבונה וע"ש והמשכיל יבין כי כן היה כאן כי שם ע"ב דא"ק שהם המוחין דגולגלתא מלגו ושם ס"ג שהוא מאוזן ולמטה עד הטיבור בפנימיות ולא בבחי' האורות היוצאים לחוץ אלא האורות בפנימיות עצמן של א"ק הנה ע"ב הוא דוכרא שהם המוחין שלו נזדווגו עם הטעמים של הס"ג שהם מן האח"פ הפנימי' שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ ואלו הטעמים שלהם ג' הפנימים הם נוק' ונזדווגו יחד אז אלו האורות דמטיבורא ולמטה שעלו במקום החזה היו שם בחי' מ"נ אל הנוק' שהיא טעמים דס"ג וע"י מ"נ אלו היה הזיווג הנז' וע"י זיווג הזה הולידו אור חדש וירד זה אור חדש ובקע בהאי פרסא כי הרי למעלה ממנו במקום החזה יש עתה אורות רבים מאוד ואין כח במקום לסובלם ונבקע הפרסא וירד האור דרך שם מן הטיבור ולמטה וממלא כל אותו המקום שהיה ריקם כנז' בזה האור החדש הנולד וז"ש בפ' בר' דף ל"ב ב' וז"ל ושאיב לעילא ויהיב לתתא וכו' אכן האור שהיה למטה בתחלה ועלה למעלה כנ"ל זה נשאר אח"כ תמיד למעלה בחזה ולא ירד בפרסא. ואמנם להיות שם למעלה והם דחוקים שם הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים והם הם הנקודו' הנ"ל שנתפשטו לחוץ לא"ק מן הטיבור עד סיום הרגלים וזהו עיקרם. אמנם גם אותו האור החדש שירד בפנים דרך הפרסא גם הוא בוקע הכלי והגוף של א"ק ומאיר בנקודות אלו הן דרך גומות השער כנ"ל בריש פרק זה והן דרך הטיבו' והיסוד כמ"ש בפ"ה ונמצ' כי זה האור חדש בוקע ב' בקיעות א' דרך פרסה וא' דרך דופני הכלי דא"ק כנז'. וצריך לתת טעם למה הוצרכו בי דברים א' הצימצום ב' הנחת הפרסא כנ"ל אך הענין כמ"ש בש"א ח"ב פ"א כי עיקר התיקון לכשיוכלו התחתונים לקבל את האור ההוא ע"י המעטות האור וגם בהיותו בא דרך מסכים. והנה כיון שבעולם הנקודים היה עיקר התחלת גילוי הכלים הוצרך הצימצום הנז' כדי למעט האור ויוכלו כלי הנקודים לסובלו וגם כי בהיותו מצומצם שם היו דחוקים מאוד ועי"ז יוצאים בחוזק דרך העינים ומתפשטים למטה והוכרח ג"כ לשו' הפרסא ולהמעיט יותר האורות היוצאים דרך הפרסא כנ"ל והטעם תוספת המעטתו ע"י הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות (הטעם הוא שע"י עליתו למעלה יצא אור מחודש ובודאי שהאור ההוא הבא ממועט אפי' משם ס"ג עצמו היה יכולת לקבלו. מפי מורי זלה"ה) אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו שיהא יכולת בו לקבלו האור הנמשך לו. ובזה תבין מ"ש ח"ב איך יש מסך פרסא בין הבריאה באצי' ולמה מן האצי' אל מה שלמעלה ממנו אין צריך מסך ממש רק ריחוק מקום בלבד שהוא הצימצום הנ"ל כי עלה האור למעלה מהטיבור ונתרחק מן הנקודות אשר מנגד הטיבור ולמטה מבחוץ והמשכיל יבין מזה בש"א ח"א פ"א כי בכל יציאות אורות מחודשות נעלמות מספי' אינו אלא ע"י צימצום האור כי כן היה צימצום הא"ס להוציא א"ק וא"ק להוציא הנקודות הוא האצי' וכ"ז הוא קרוב אל ביטול המלכים ואסור להוציאם בפה כי זה המקום מקום גבוה וענין זה של הפרסא לצורך הבריאה נז' קצת בפ':
פרק ג
אחר שנת' בפ"א מזה החלק היות אלו הנקודו' יוצאים בב' בחי' אם בבחי' עיגולים ואם בבחי' היושר משא"כ באח"פ רק כלים יושר לבד ולתת טעם לזה למה יצאו הנקודים דרך העיגולים. אמנם הטעם כי אינו דומה ההבל והאור היוצא דרך אח"פ לאור היוצא מן העין כי האורו' והבלים היוצאים מאח"פ מקלחים ביושר דרך הנקבים אך אור העינים גם אם האדם יעמוד ביושר יוכל לנענע ולהפך הבטתו אל הצדדים לכל מקום שירצה אך ודאי כי עיקר ההארה בהבטתו יהיה במה שכנגד פניו אך מהצדדים הארתו מתמעטת ונמצא כי אלו האורות שיצאו מן העינים הנק' נקודים עיקר הארתו הוא בפנים ולא באחור. אמנם ודאי שמכח ההארה ההוא שמצד פנים מתפשט אל האחור בין בבחי' האורות ובין בבחי' כלים ובין באור היושר ובין בעיגולים ונמצאים אלו הנקודים מתעגלים סביב א"ק מהטיבור ולמטה. עוד טעם ב' כי הרי נת' לעיל פ"ב כי האורות העיקרים של הנקודים הם האורות היוצאים דרך העינים גם ניתוסף בהם הארה מאור חדש שבקע וירד דרך הפרסא ולמטה מהטיבור ויוצא דרך גומות שבעור ונמצאים הנקודות ימין אלא שהוא רחוק מן הצדדים הוא הארה מועטת ונק' אור פנימי וכנגדו בצד שמאל מה שהוא שואב ביושר כנגד העין הוא חיצוניות הכלי וממה שהוא שואב מן הצדדים הוא פנימיות הכלי. ואמנם באור החוטם הוא באופן אחר כי מה שהוא שואב מאור החוטם בצד ימין קודם הגיע האור עד מקום הפה הוא אור מקיף ומה שמן הפה ולמטה הוא פנימי וכן בצד שמאל לעשות כלים כי מה שקודם הפה הוא חיצוניות הכלי ומה שלמטה מן הפה הוא פנימי וכן באור הפה מה שלוקח מן הפה קודם שיגיע אל הזקן מצד ימין הוא א"מ ומה שמתפשט מן הזקן ולמטה הוא פנימי וכן בצד שמאל מה שהוא קודם הגיע אל הזקן הוא חיצוניות הכלי ומה שמתפשט מן הזקן ולמטה הוא פנימיות הכלי:
פרק ה
ונבאר ענין אור חדש הג' כנ"ל בפ' הקודם. ואמנם זה האור החדש ודאי שגדול ועליון יותר מן האור העינים שממנו נעשה הנקודים מן הטיבור ולמטה כנז' בפ' הקודם והוא לסיבת היותו נמשך מהזיווג דע"ב עם ס"ג משא"כ באור העין של הנקודים שהוא אור תחתון משם ס"ג לבדו אך בערך אחר הוא יותר גדול אור העין של הנקודים מאור החדש הזה כי אור הנקודים עלה למעלה בחזה ויוצא דרך העין בגלוי גמור ואורו גדול אך אור חדש הוא מכוסה תוך הגוף א"ק למטה מהטיבור תכלית הכיסוי ואין יוצא ממנו רק אור מועט מאוד בהעלם דופני הכלים והגוף של א"ק להאיר בנקודות. והנה נת' בפ"ג כי הי' נקודות התחילו מהטיבור דא"ק עד למטה ואמנם סדר התחלקות הוא ע"ד שביארנו בש"ד ח"ב פ"ב האיך ז"א מלביש את א"א וכן הענין כאן כי כתר הנקודים מלביש את חצי ת"ת דא"ק שהוא חצי הגוף מהטיבור ולמטה וחב"ד דנקודים מלבישים ג' פרקים הראשונים דנה"י דא"ק וחג"ת דנקודים מלבישים ג' פרקים שניים דנה"י דא"ק ונה"י בג"פ בתראין דנה"י דאיק וכן עד"ז בז"א כנז' אך יש הפרש ביניהם כי ז"א המלביש את א"א מכל סביבותיו בהשוואה אכן כל אלו הנקודים עיקר מקומן היא בצד פנים דא"ק כנגד העינים שמשם הם נמשכים אמנם הארתם מתפשטים גם האחור והצדדים בין מבחי' האורות ובין מבחי' הכלים של הנקודים אך עיקר הארה ומקומה העיקרי הוא בצד פנים ע"ד שביארנו באח"פ כנ"ל פ"ג ובש"א ח"ב פ"ד. ונבאר עתה אור החדש המאיר בהם כי מלבד האור הנמשך ממנו להם דרך גומות העור יש עוד ג' מיני אורות והבלים יוצאים והוא כי הלא ג' נקבים שבאדם מן הטיבור ולמעה והם נקב הטיבור ונקב פי היסוד מצד פנים ונקב האחור הרי ג' וג' אורות אלו הם יוצאים אור שברשיה אלא שהאורותיהן מתפשטים אל הצדדים ע"ד הנ"ל. ואמנם נת' כי עיקר הנקודות שהם בפנים כנז' וא"כ היה ראוי שיהיה ג' נקבים מצד פנים ולא היה אלא ב' לבד כנגד הבל החוטם והבל הפה אבל כנגד הבל האוזן לא מצינו כאן נקב מצד הפנים כנגדו. גם היה ראוי שיהי' י' נקבים כנגד י' הנקודות אלא שהטעם הוא עם הנזכר בפ"ד כי הנה הכתר של הנקודים לבד הוא שלוקח מן אור האוזן ולא או"א לכן גם כאן חסר נקב שכנגד האוזן ולא המה רק ב' נקבים כנגד אור החוטם והפה שמהם מקבלים או"א. ואמנם להיות שהז' נקודות תחתונים לא לקחו רק מהשיבולת הזקן ולמטה שנפסק לגמרי אור האוזן כנז' לכן לא היה כנגדם ז' נקבים אחרים להאיר להם אמנם יצאו הארותם דרך צפרני רגלי א"ק זהו ויפוזו זרועי ידיו האמור ביוסף שהם י' טיפין דקרי שיצאו מבין צפרני רגליו בענין אשת פוטיפרע כנז' בתיקונים תיקון ס"ט דף ק"ח עי"ש כי יצאו מזכר בלתי נוקבא והם י' הרוגי מלוכה והבן מלת מלוכה כי הם ממש אלו הי' מלכים דמתו ונשברו כליהם וגופם ממש והסיבה היתה ג"כ לפי שהיו בלתי תיקון זו"נ עד שבא הדר מלך הח' ואז נתקנו כנז' באדרא נשא ד' קמ"ב ובאדרא האזינו תצ"ב וית' לקמן בפ"ח וזהו ג"כ אמרם במס' שבועות פ"ב היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ינעץ צפרני רגליו כדי שיצא הזרע דרך צפרניי' של הרגלים ויפרוש באבר מת. ונמצא כי אור זה החדש המאיר אל הג' נקודות הראשונים הוא ע"י ב' נקבי הטיבור והיסוד אך הז"ת הם מאירים דרך הצפרנים של הרגלים. ונבאר עתה סדרן כי הנה י' נקודות אלו כבר נת' פ"א כי הם הנקודות דס"ג והנה ט' נקודות הם מן הקמ"ץ עד השור"ק ולא נמצא בכלים נקודה שתהי' ע"ג האות רק א' והוא נקודות חולים וגם נקודה הא' לבד באמצע והוא נקודות שור"ק והשאר נקודות הם למטה מאותיות. והנה נקודות חולם הוא ת"ת כנודע תיקון ע' ד' קנ"ח ונמצא כי הת"ת דא"ק ממנו יוצא החולים אל כתר הנקודות דרך הטיבור. ונודע כי חול"ם איהו כתר על אתוון כנז' בתיקונים תיקון י' א' הרי כי החול"ם עיקרו בת"ת דא"ק אמנם נעשה כתר אל הנקודות והבן זה שלא יחלקו מאמרי הזוהר זע"ז ועד"ז מקי' בשאר הנקודות שהוא כעין י' שבשורה הוא יותר עליונה כי היא נקודה וממנו יונק אבא דנקודים גם כי צורת הי' וחכמה היא ו' דשמא קדישא והוא"ו של שור"ק שהוא אות ממנו יונק אימא דנקודים כנודע כי נקודה בחכמה ואתוון בבינה גם הענין כי הלא בחי' הו' דז"א שהוא ו"ק לבד שנתנו באימא להוציאם לחוץ ולכן היא לוקחת ו' זו ונת' בתיקונים ד' קנ"ח כנז' כי ניקוד שור"ק ביסוד כמ"ש ולכן ניקוד באמצע האותיות כי כן היסוד ניתן באמצע נ"ה והבל היוצא ממנו נק' שור"ק בו' כנודע כי גם היסוד ו' זעירא אמנם יש כאן מקום שאלה כי הרי ז"א מלביש אימא לנה"י שלה כנז' בש' אח"פ הנה היסוד דאימא הוא דעת דז"א וכן כאן בא"ק יהיה כן כי דעת דנקודות יונק מיסוד א"ק ולא חו"ב הגדולים ועליונים ממנו ותשובה לזה כי אימא דאצי' מרבצת עצמה ורבעת על בנה ז"א לעשות לו מוחין וכשהיא רובצת מוכרח שנשפל יסודה למטה מריש ירכותיה שהם נ"ה ולכן דעת זעיר לתתא מחו"ב שלו ואמנם א"ק עומד ולא רובץ ואז פרקי קדמאי דיסוד הקבוע בסוף הת"ת הוא הגוף ודאי שהוא גבוה מניה נמצא כי בנקודה הזאת דעת שלהם גבוה למעלה מחו"ב שלהם נמצא כי מסיום היסוד דא"ק הניתן בדעת הנקודו' משם בסופו יוצא הבל והארה לחכמה ובינה דנקודות שהם תתאי מיניה נשארו עתה ז' נקודות שהם תחת האותיות ולכן יצאו למטה מתחת הז' הנקודות תחתונים דנקודות מי' צפרנים רגלי א"ק להאיר להם. והנה הנקודות הם ז' וצפרנים הם י' והענין כי הנה ז"ת מתו לגמרי פני' ואחור כנז' בפ"ד ואחוריים דאו"א גם הם נשברו ועוד יש בחי' אחרת שהם נה"י דכתר דנקודות בחי' אחוריים שלהם יורדין לעשות מוחין לאבא וגם הם נשברו הרי הם י' מלכים אשר הם מאירים דרך צפרנים ואמנם היות י' בחי' אלו מאירים דרך הצפרנים כבר נת' כל זה גורם היות ז' נקודים תחתונים חסרים האר' האוזן כלל ואו"א לא היה להם הארת האוזן רק הארה בעלמא והכתר גם הוא אעפ"י שלקח האור עצמו של האוזן הנה הוא בריחוק מקום וכפי מדריגת האלו היה אופן שבירת הכלים משונים כמ"ש בפ"ד ועיין ש"ב ח"ב פ"ד:
פרק ו
ונבאר עתה ענין אופן התחלת הנקודים ויציאותיו מן האורות עין דא"ק ואמנם יציאתם לא היה כסדר יציאות העקודים כי שם יצאה המלכות ראשונה מכולם והכתר אחרונה כנ"ל ש"א ח"ג פ"ג. אכן פה היה להיפך כי תחלה יצא הכתר ובו כלולים כל הט' שאחריו ונשאר במקומו ואח"כ יצאה חכמה מכלי הכתר ונכנס במקומו ובה כלולים כל הח' שתחתי' וכן עד סוף עד שיצאת המלכות באחרונה במקומו וכמ"ש כ"ז באורך להלן גם פה היה שינוי אחר כי בעקודים יצאו תחלה האורות אח"כ בחזרת' להתעל' בשרש' נעשו בחי' הכלים כנ"ל ש"א ח"ב פ"ג. אכן בנקודי' תחל' יצאו הכלים ונעשו ע"י הסתכלות אור העין בג' אורות אח"פ כנ"ל פ"ד ונמשכו במקומם זא"ז ע"ד הנ"ל שתחלה יצא הכתר בכלי שלו ובו כלולים כל הט' אורות וכן עד תשלום הי' אורות. והנה בצאת אלו הי' נקודים הנה בג"ר שלהם כח"ב יצאו יותר מתוקנים כי יצאו דרך קוים ועי' בח"ג פרק ד' איך יש קוים עם היותם עגולים אך הז' תחתונים לא יצאו מסודרים דרך קוין אלא זו תחת זו נפרדים זה מזה וכמ"ש חלק ב' פ"א כי לזה נק' רשות הרבים ש ראשונות כח"ב קבלו אור מאח"פ בחי' כליהם כנ"ל פ"ד ולכן יצאו מתוקני' והז"ת שחסר מהם אור האוזן כנ"ל פ"ד ולכן לא יצאו כליהם בתיקון זו מזו כי לא היה מי שיחברם יחדיו ויהיו לאחדי' ובש"ב ח"א ע"ש ועי' באדרא נשא קל"ה איך חסרון התיקון גרם מיתת המלכים שיצאו דרך קוין. עכ"ז לא היה כי אם בפני עצמו בבחי' פרצוף ממש כאשר הוא אחר התיקון כנז' בח"ג זולתי היה שג' בכללות היו דרך קוין כתר חכמה בינה אך לא כ"א בבחי' עצמה ולכן בג' כלים הראשוני היה בהם יותר חוזק וקיום מז"ת כמ"ש בח"ב פ"ג וד' ולכן לא נשברו. ונבאר עתה סדר יציאתם של האורות כי תחלה יצאו הי' כלים ואח"כ התחילו לצאת האורות כנ"ל ותחלה יצא האור הכתר בכלי שלו ויצאה עמו כל הי' אורות התחתונים ולהיות אורם בטלים באורו דוגמת שרגא בטיהרא ולכן היה יכול הכלי של הכתר לסובלם שם ולא נשבר וגם לסיבה הנ"ל כי קיבל הארת האוזן ואח"כ נשאר בכלי הנז' אור שלו שהוא כתר ויצאו הט' אורות תחתונים ונכיסו בכלי של החכמה וזה היה אחר שנזדווג הכתר מיניה וביה כי הוא ג"כ כלול מזו"נ ובכח הזיווג ההוא הוציא לחוץ הכלי של החכמה ע"ד הנ"ל ש"א ח"ג פ"ג כי א"א להוציא אורו' אלא בנח זיווג ושמור כלל זה. ובהיותם בכלי החכמה כל הח' אורות הם פחותים ממנו ויכול כלי החכמה לסובלם כי הז' מלכים תתאין הם כלולין בו ואינם ניכרים דמיון הבני' הנכללים ונרשמין במוח הזכר כעין הטפה קטנה ואח"כ נשאר שם אור החכמה והוציא את הבינה ובה כלול הז' בנים טפלים אצלה דמיון העובר שבמעי אמו ונתנם החכמה בבינה בסוד הזיווג פנים בפנים והיו כולם בכלי הבנה כי תחלה היא אחור באחור ואח"כ נזדווג הכתר מיני' וביה והמשיך להם מוחין ואז חזרו והיו פב"פ והז"ת נתנו בה והיה בה אח"כ בסוד מ"נ והי' מעמידן בחי' מוחין דאו"א ואח"כ נזדווגו יחד או"א ואז הולידו ז' מלכים אלו כמ"ש לקמן. וגם ב' כלים דחו"ב לא נשברו ואח"כ בצאת ז"ת מן כלי הבינה אז היו יוצאים ונכנסים כ"א בכלי שלו ואחר כניסתו לא היה הכלי יכול לסובלו והיה נשבר כי תחלה יצא המלך הא' מן הז' שלו ונכנס בכלי שלו ובו כלולים ו' שתחתיו ולהיותם כולם שוים יחד זה בזה אין הכלי יכול לסבול כולם והיו נשברים ואז אור הא' מן הז' שלו היו חוזר לעלות ולהתעלם אל שרשו והכלי מתבטל והיה הו' אורות יורדים ואח"כ נכיסו בכלי הב' מן הז' וגם לו קרה כמקרה הראשון עד שנמצא שאור המלכות לבד יורד בכלי שלה וגם הוא נשבר וכמ"ש בח"ב. ונבאר ענין זיווג חכמה ובינה להוציא ז"ת כנ"ל ותחלה נבאר היטב ענין זיווג פב"פ או אב"א הנז' בכל הזוהר ומזה תשכיל לשאר מקומות. דע כי ד' מיני בחי' הם בכל מיני זיווג שבכל זו"נ בכל עולם ועולם והם זיווג פב"פ או אב"א או פנים דזכר באחור דנקבה או פנים דנוקבא באחור דזכר והסדר הוא כך שבתחלה הם אב"א שהוא גרוע מאוד ואח"כ היה אחור בפנים כי אחורי החכמה מביט אל פני הבינה ונמצא שיש כח בנקבה להפך פנים לקבל אחורי הזכר אך לא הארת פניו ממש. אח"כ מדרגה יותר עליונה והוא כי הבינה מקבלת הארת פני החכמה *(כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה ת"ת נ"ה יסוד מלכות)* ממש אך לא תוכל לקבל הארה הגדולה של פני החכמה לזה חזרה פניה ממנו ומקבלת את האור דרך האחוריי' וזה פב"א כי ע"י קבלת האור דרך אחוריים נתעבה האור יותר ותוכל לקבלו וז"ס חכם באחור ישבחנה כי בהיות החכמה מביט פניו באחורי הבינה משביח בה תוס' שבח והארה מבהיותו אחב"פ. ואח"כ היה מדרגה יותר עליונה מכולם והוא פב"פ כי הנקבה יכולה לקבל הארת הזכר מפנים שלו ממש וגם מביט פנים בפניו ועי' בש"ח פ"ו. והנה בש"ד ח"א פ"ה נבאר היטב תשלום ביאור ענין פב"פ ואב"א ע"ש כי א"א שיהיה זיווג אב"א כפשוטו בשום אופן אך הכוונה כי הזכר נוטל ה"ח להגדיל גופו ולהשתלם חצי הכותל האחוריים שלו שנחסרו ממנו כאשר נטל הצלע מאחוריו ע"י נסירה ואז והסגיר בשר תחתנה שהם החסרים שע"י נשלם אחוריו והה"ג אל הנקיבה ונשתלם אחוריים שלה ואחרי הנסירה חוזרים פב"פ להתדבק ונמצא כי חו"ג אלו בבחי' א' נקראו פב"פ כי הם הגורמים לה פב"פ ובבחי' אחרת נקראו אב"א כי ע"י נגדלו האחוריים עצמן כי אלו החו"ג הוגדלו בחי' פב"פ. וגם הוגדלו אחורי הזכרים והנקבות ואלו הם המוחין החדשים ואור החדש הניתוסף על האורות הראשונים אשר מהם נבראו כל העצמות של הזו"נ ממש ונשאר אב"א בכותל א' לשניהם וזה הבחי' הא' נק' אב"א וזה השני נק' פב"פ. ודע כי בחי' חו"ג אלו א"א להנתן בהם לולי בהיות בתחתונים בני אדם מי שיעלה מ"נ תוך הנוק' דז"א אך באו"א פעם ראשונה שנאצלה לא הוצרכו כלל מ"נ ע"י בני אדם כי הז' אורות שהם המ"נ שלהם עולה מאליהם ואז או"א נחזרו מאליהם פב"פ ובתחלה היה או"א אב"א ואחר כך חזרו מאליהם פב"פ אחר הניתן באימא הזית ובהיות חו"ב דנקודים שלימים בזה אור חדש המחזיר פב"פ והיו כבר שם הז"ת בסוד מ"נ היו מעמידין אותה בחי' שלה שהחזירו פב"פ שהם המוחין דחו"ב והיו שניהם פב"פ והיו ממשיכין להם חו"ג עוד חדשים כבתחלה עד אשר הולידה אימא את הז"ת ויצאו לחוץ בכליהם ואז נשברו וכמ"ש ח"ב פ"ג. וגם אחוריים דאו"א נתבטלו וחזרו או"א אב"א ולא חזרו פב"פ עד התיקון כמ"ש ח"ד פ"ה עיין שם היטב:
החלק השני
בביטול הז"ת ושבירתם ויתחלק לג' פרקים
פרק א
אחר שנבאר בפ' זה ענין ג' נקודות הראשונים איך נכנס כ"א מהם בכלי שלה ואיך ז"ת בהכנסתם כ"א בכלי שלה הי' נשבר נבאר עתה איך נשברו הכלים של ז"ת וגם בג"ר היה מהחסרון בהם ולמה נשתנו ג"ר מז"ת. וצריך שתדע כי אלו ז"ת שנז' בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כאשר נז' באדרא ע"ש היטיב. כי אלו הז"ת הם הז' מלכים אשר כ"א מלך בכלי שלו ותיכף במלכו מת וקם הב' תחתיו בכלי אחר וכן עד סיום הז' כי כולם הם שבירת הז' כלים תחתונים ואח"כ כולם נתקנו ע"י המלך הח' הדר כמ"ש בסוף חלק זה ובח"ג פ"ב. ואמנם ההתחלקות הז' מלכים אלו הי' כך כי הדעת של נקודים הוא המלך הראשון בלע בן בעור והב' הוא חסד והג' גבורה והד' ת"ת והה' נצח והוד שהם ב' פלגי גופא והו' יסוד והז' מלכות ועיין בח"ג פ"ב ענין אלו הז' מלכים שהיתה ג"כ בחינתם בכל פרצוף ופרצוף מה' פרצופים אך כל מה שאנו מחברים בחלק זה הוא בז' מלכים של כללות הי"ס דנקודים ותחלה צריך שנביא הקדמה א' כוללת רוב מאמרי הזוהר וסיימונוהו בהקדמה מבוא שערי' הלא הוא כי הייס דאצילות שהם עשרה אינם נחלקים רק לה' פרצופים כי הכתר הוא פרצוף קומת אדם שלם וכן בחכמה פרצוף א' של זכר וכן בבינה פרצוף נקיבה א' ומחסד עד יסוד פרצוף זכר אחד והמלכות פרצוף נקיבה אחת הרי ה' פרצופים ואלו הה' הם סוד הוי"ה אחת כוללת כל הי"ס דאצילות קוץ היו"ד הוא בכתר שהם עתיק ואריך והי' עצמה חכמה והה' ראשונה בינה והו' ו"ק מחסד עד יסוד והה' אחרונה מלכות. אמנם בהצטרף אלו ה' פרצופים בכללות יהיה מהם פרצוף א' לבד כי כח"ב הם ראש האצילות והזית גוף האצילות וכמ"ש בע"ה בשערים הבאים ובפרט בש"ג פ"ב. אך העתיק הוא בחי' כתר של הי"ס דאצי' ונחלק גם הוא לי"ס וג"ר שבו שהם רישא דעתיק אינם מתלבשים במה שלמטה ממנו אך הז"ת שבו מתלבשים בי"ס דא"א ואח"כ הז"ת דא"א גם הם מתלבשי' באו"א וז"א וג"ר דא"א נשארו מגולה ונמצאו עתה ב' רישין דעתיק ודא"א בלתי התלבשות והם נקראו כתר די"ס דאצי' ואח"כ נשאר תחתיהן ב' רישין דאו"א מגולה והם בבחי' חו"ב די"ס דאצי' ונשארו ז"ת של שניהם נתלבשו בז"א והז"א היה בבחי' גוף הי"ס דאצי' שהם מחסד עד היסוד ונוק' דז"א היא תחתונה ואחרונה מכולם והיא בחי' מל' של הי"ס דאצי' כמ"ש בז' שערים הבאים. ונמצא כי בהתחברות הי"ס דאצי' יהיה כולם בחי' פרצוף א' לבד אמנם דרך פרטי נחלק לה' פרצופים כי א"א הוא פרצוף א' בפ"ע וכן החו"ב וזעיר ונוק' כ"א מהם פרצוף א' בפ"ע והענין כי שאר ספי' אמת הוא שכ"א כלולה מי' אמנם אין בהם רק כללות לבד ולא היכר חילוק איברים והמשל בזה זרוע האדם אע"פ שיש בו ורידי הראש וורידי עינים וכן יש לכל האיברים עכ"ז אין בו ציור האיברים ממש של הראש ושל העינים וכו' כי היות שכולל מכולם בדרך כללות ואמנם יקרא הזרוע חסד להורות בחי' חסד גוברות בו על כל שאר כללות. ואמנם אלו ה' פרצופים הנזכר' כ"א מהם פרצוף גמור בגלוי חיתוך איברים רמ"ח אברים ושס"ה גידין וראי' לזה מיש בזוהר כי הי"ס דאצי' הם נחלקים בד' אותיות הוי"ה ע"ד הנ"ל והובא בפ' ויקרא י"ז א' ובר"מ גם באדרא ובא"ר לא הוזכרו רק ה' פרצופים אלו א"א ואו"א וזו"נ (עם היות כי בא"ר לא רצה לגלות פרצופים או"א היטיב להיות נעלמים תחת דיקנא דא"א כמ"ש בש"ג ח"ג. אמנם באד"ר האזינו כי היכי דלא ליעול רשב"י בכסופא לעלמא דאתי הוכרח לגלות א"ז וכל עיקר א"ז לא היתה רק לגלות זה] והבן היטב זה. א"כ נמצא כי י"ס דאצי' הם נחלקים לה' פרצופים לבד ע"ה ויש פה שאלה א' שע"י ית' כל הנרצה בהקדמתינו והוא שאחר שמכל נקודה מן הג' נקורות הראשונות וכן הנקודה אחרונה נעשה מכ"א פרצוף שלם כ"א כולל י"ס והשאר ו' נקודות אמצעית נעשה מהם פרצוף א' לבד הנק' זעיר וא"כ היה ראוי שבתחלת שורש עולם הנקודים לא יהי' רק הי נקודות שיעשה אח"כ ה' פרצופים וי' נקודות כל פרצוף מי' נקודות שלימות (או יהי' ה"פ ו' נקודות כל פרצוף מו' נקודות כמו ז"א) ועוד שלמה ז"א הי' ו' נקודות ולא מי' כי הרי נודע כי תכלית המספר הוא עשרה וגם נודע שכל נקודה צורת י' על היותן כל י"ס כלולה כ"א מי"ס וא"כ יהי' ז"א מי' נקודות ולא מו' ואם נאמר כי ז"א גדול מכולם שיש לו ו' ספי' גמורות והשאר כ"א מספירה א' לבד גם זה אינו עולה בדעת ובפרט כי שמו מוכח עליו שאדרבא זעיר קטן מכולם ואיך יהיה גדול מכולם ביחד כי כל הד' פרצופים הם מד' ספירות והוא לבדו מו' ספי' ואם נאמר כי הו"ק דז"א אינם רק ספי' א' שנתחלקה לו"ק גם זה אינו עולה מכמה צדדים א' שהרי עתה נודע כי י"ס דאצי' הם כחב"ד והו' בז"א א"כ לא ימצאו רק ה' ספי' לבר. וגם שלמה נתחלקה זו לו"ק וכ"א מה' ספירות אחרות כ"א נתחלקה לי' כנודע כי אין פרצוף פחות מעשרה. ואמנם התשובה לזה דע כי האמת הוא שמתחלה לא היה רק ה' נקודות לבד וכ"א כלולה מי' ומכל נקודה מהם נטשה אח"כ פרצוף שלם אחר התיקון כמ"ש בע"ה בפרקים הבאים כ"א וא' במקומו ואמנם הי' החילוק ביניהם והוא כי להיות שאלו הה' נקודות אינם שווים במעלתם כי הג"ר חשובות כא' כנודע לכן הי' להם תוס' מעלה על אלו הב' אחרונות וגם לאלו הב' יש לעליונה תוס' על התחתונה ואמנם הג"ר שעם בערך הב' תחתונים חשובות כא' עכ"ז יש תוס' לכ"א מהם על חברתה והענין כי ג"ר יצאת כל נקודה מהם שלימה וכלולה בי' בחינות והנקודה הד' יצאה חסירה ולא נכללה רק מו' בחי' תחתונים והד' בחי' העליונים שבה לא יצאו ונשארים דבוקים במאצילם שהוא העין דא"ק והנקודה הה' יצאה בחי' העשירית העליונה שבה וכל ט' חלקים התחתונים נשארו דבוקים במאצילם גם כן. ועוד הי' שינוי אחר בהם כי להיות שהג' נקודות ראשונות יצאו שלימות כ"א כלולה מי' חלקים לכך גרם זה תוספות אחר והוא שכל י' חלקים הנקודים הי' נקשרים כלולים ומחוברים ביחד חיבור גדול אמנם נקודה הד' אשר ממנה נעשה פרצוף ז"א להיות שלא יצאה שלימה וכלולה בכל י' חלקים לכן גרם לה חסרון אחר כי יצאו אותם ו' חלקים התחתונים של הנקודים ההוא נפרדים זה מזה ולא נקשרים ואמנם הג"ר שכולם שוה במעלה בערך ב' התחתונים כי הם לבדם יצאו שלימות כלולה כ"א מהם מכל י' חלקים עכ"ז ודאי שהם בעצמם יש להם יתרון זעג"ז ולכן גם שיצאו שלימות היה בהם שינוי והיה יותר פגם בשלישית מבשני' ובשניה מבראשונה עד שהפגם שאירע בהם אינו פגם הנק' מיתה גמורה רק חסרון פגם לבד כמ"ש בפ' הבאים. הכלל העולה כי אינו רק ה' נקודות ולהיות הג"ר כ"א וא' מהם שלימה בכל י' חלקים וקושרת החלקים בחיבור נמרץ לכן היה נק' כ"א מהם רק בשם נקודה א' לבד להורות על טוב חיבורם אכן הניקוד הד' של ז"א עם שהוא חסירה וגרוע מהם כנז' להיות כי אותם שש חלקי הנקודים באו מחולקים לכך נק' בשם ו' נקודות עם שהאמת שבכולם אינו רק ו' חלקי נקודה א' ונקודה של מלכות יען לא יצאה רק חלק א' מי' חלקים נק' בשם נקודה א' עם שאינה רק חלק עשירי מנקודה הא' באופן כי הם רק ה' נקודות בלבד ונק' י' נקודות לסיבת הנז' ואלו הה' נקודות הם נעשו אחר התיקון ה' פרצופי' שהם א"א או"א זו"נ. והנה נקודה ראשונה היא קוצו של י' בשם הוי"ה כוללת כל האצי' ונקודה שני' הוא גוף היו"ד והנקודה הג' היא ה' ראשונה שבשם ונקודה הד' להיותה נחלקות לו' חלקים כנז' לכן היא רמוזה בו' שבשם הוי"ה הנז' ונקודה הה' היא ה' אחרונה שבשם הוי"ה כנז' והנה הנקודה הא' כוללת הג' ראשין הנז' בריש אדרא האזינו שהם עתיק אריך וחכמה שבא"א שית' בש"ג ח"א פ"ג. ואמנם השינוי שיהיה לאלו הו' חלקים הנקודה הד' שיצאו נפרדות כנז' כבר נת' בש"ב ח"ג פ"ג וענין יותר בביאור הוא כי הנה ביארנו שם כי בתחלה יצאו הכלים ואח"כ בבוא האורות לכנוס בה' מתו ונבטלו הכלים שלא יוכלו לסבול האורות. והנה ג' נקודות שהם ג' כלים הראשונים היה כ"א כלולה מי' אמנם לא היו חלקים שבכל נקודה מהם מצויירין ציור פרצוף בצורת קוים רק כ"א כלולה מי' והי' הי' מקושרת זו בזה אמנם בכללות הג' נקודות שלשתם היה בהם קשר א' אמיץ וחזק מאוד כי היו שלשתן יחד בבחי' קוים שהוא בבחי' פרצוף כזה:
כתר
חכמה בינה
ותחת אלו הג' נקודות המצויירות כעין קוים היו הב' נקודות אחרות נחלקות לז' חלקים כנז' והיה זו תחת זו ולא בצורת קוים והיה אז הנקודה ראשונה כללות הג' רישין הנ"ל שהם עתיק ואריך וחכמת אריך אך לא מתוקנת בתיקון פרצוף ממש רק בערך כללות לבד והיה אלו ג' רישין הנכללים בזו הנקודה ראשונה מתפשטות תוך הט' נקודות שתחתיה שהם לבושים אליה. אכן שני נקודות חו"ב היה בבחי' קוים כנז' ושאר ז"ת היה זו על גב זו כנז' ועכ"ז כולם לבושין אל הנקודה הא' המתלבשת בתוכם והיו ב' נקודות בסוד חו"ב והנקורה הד' נחלקים לו' חלקים והיתה בסוד גוף אליהם והנקודה אחרונה שהוא חלק א' מעשרה כנז' היה בחי' מלבוש (נ"א מלכות) עליהם באופן שהג"ר עם היותם כ"א כלולה מי' לא היה חלקים של כ"א וא' בפרט כדמיון קוים אמנם הג' נקודות בכללותם הי' כדמיון קוים כנז' ואמנם הז"ת עם שאינם כלולים מי' גם לא היו כדמיון קוים לא בפרטות ולא בכללות והיו הדינים והסינים אשר בהם עדיין מעורב בכולם ולא נפרד מהם. וטעם ה בר נת' שם ח"א פ"י כי הג"ר חשובות כאחד כנודע בגמ' במקום אחר דכל פחות מג' כלבוד דמי (ותי' סברת רשב"ג דכל הפחות מד' כלבוד דמי הביאו רש"י בסוכה ד' כ"ב דכל פחות מג' כלבוד דמי) עם מאציל' לכן היה בהם הארה נוספת אשר לזה היתה סיבת שקיבלו הארה מאח"פ דא"ק אכן הזית להיותם רחוקים ממאציל' אשר לזה ג"כ חסר מהם אור האוזן אשר מהם נעשי' בחי' הכלים שלהם כנ"ל ח"א פ"ד ולכן יצאו חסרים בחסרונות הנז' ואז היו נקראים רה"ר כי הם רבים ונפרדים זה מזה ולכן לא יוכלו לסבול האור ומתו בסוד חיבור עצבי' אפרי"ם הנח לו כי החיבור גורם קיום וחיזוק והיפך הפירוד אשר בהיותם א' לא' נפרדים זה מזה ונשברו כ"א בפ"ע ואף אם רבים הם ובהיותם מחוברים יחד אפילו שנים בלבד אינם יכולים להשבר כמ"ש חלק לבם עתה יאשמו וע"כ הוצרך העיבור אל הז"א להחזירו מרה"ר לעשותו רה"י וכמ"ש בש"ה ח"א פ"ד:
פרק ב
אחר שנבאר בפ' הקודם כי ה' נקודות הם לבד אלא שהג"ר יצאו כ"א כלולה מיו"ד וגם שהיו מחוברים אך נקורות ז"א לא יצאו רק ו' חלקים ממנה לבד וגם שהם נפרדות והנוק' לא יצאה רק חלק י' שבה צריכין אנו לתת טעם על מה עשה המאציל ית' ככה לארץ הזאת היא המלכות ולשמים העליונים הם זעיר ומה נשתנו אלו מזולתם להיות בה השינוים האלו להיות חסרים ונפרדים ולמה לא יצאו מתוקנים בפרצוף גמור כמו שהיו אחר התיקון אם הם הג' עליונות ג"כ כי גם הם לא היו שלימים בבחי' פרצוף הנ"ל. והתשובה לזה כאשר כבר נח' בהקדמה מבוא שערים כי השתלשלות כל אלו העולמות היה סיבת התיקון לברר פסולת מתוך האוכל וא"א להיות זה הבירור זולתי ע"י הרחק והשתלשלות ובכל עולם מתחדש בירור נוסף על חבירו וגלוי החומר והפסולת כמ"ש בריש ש"ב ונמצאו כי בעולם הנקודים היה גלוי גמור אל הפסולת כי ירדו הכלים בעולם הבריאה ונשאר שם הפסולת ובעת התיקון הוברר האוכל ועלה למעלה באצילות כמ"ש בחלק זה ובח"ג בע"ה. והנה אין שליטות החיצוני' והקליפות אלא בזו"נ שהם הנק' ז' ימי בראשית אשר בהם נברא העולם וכמ"ש עולם חסד יבנה מחסד ואילך שהם הזית שהם הז' מלכים הנז' והטעם כי הלא זו"נ הם בנים או"א וכל הנבראים ואנחנו עמו ישראל כולנו נוצרנו ע"י זו"נ ואנחנו בניהם כמ"ש בנים אתם לי"י אלהיכם ופגם הבנים מגיע לאבותיהם שהם זו"נ ולא יותר למעלה כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם וז"ש כצפור נודדת מן קנה היא מלכות כן איש נודד ממקומו זה הקב"ה הנז' בריש התיקוני'. אמנם בתחלה מגיע הפגם בתחתונה היא מלכות כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם וכתיב ובן כסיל תוגת אמו ובהיות הפגם גדול עולה אפי' עד האב הוא ז"א והנה גם באמנו יש הפרש כי יש פגם שיכול לפגום בחלק העשירי התחתון שבה וכתיב בו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב וכבודי לאחר לא אתן ולכן לא חלק הכבוד ההוא לאחר שהוא הקליפה אלהים אחרים לא אתננו לו והוא יכול להתקרב שם בדין גמור מחמת עוונות ישראל ואז מוכרח החלוקה ההוא להסתלק שם ולהתכסות מעיניהם לבל ינקו מהם וז"ש בכסא ליום חגינו ויש פגם יותר שעולה עד היסוד בה שהוא החלק הט' שבה וא' מסתלקים ב' חלקים הם הט' והי' וכן כיוצא בהם עד שיוכל הפגם לסלק ולהעביר ט' חלקים התחתונים שבמלכות מחכמה שבה ולמטה. אך חלק העליון שבה שהוא הכתר א"א להסתלק כי מוכרח הוא היות הספי' מספי' י' של המלכות עמהם שאל"כ הוא קיצוץ ופירוד ח"ו ונמצא המלכות נתמעטה ט' חלקים התחתוני' אשר להיותם תחתוני' יכולים להתאחז בהם הקליפות ולכן מסתלקים אמנם הכתר שכה אינו מסתלק לעולם כי אין בה כ"כ שליטת ואחיזות הקליפות ונשארה בחוד חלק העשירי שבה שהוא הכתר ואז הוא בסוד לכי ומעטי את עצמך והבן זה שגם אם יתאחזו הקליפות בה ברדתה למטה ביניהם בסוד רגליה יורדת מות אינה מתבטלת ביניהם משא"כ אם היה ח"ו חלק אחר מהמלכות כי ברדתה ביניהם יחרב העולם כי יינקו משם יותר מדאי ויתאחזו בו הקליפות אחיזה גדולה ובהיות הפגם גדול מאוד יגיע עד הז"א. אמנם הז"א אין שוה לנוק' כי הנוק' להיותה תחתונה מאד וכתיב לפתח חטאת רובץ ואם להיות נקיבה וכולה דינים ובה עיקר אחיזת הקליפות ויניקתם כנחש המפתה את חוה בתחלתה ואח"כ ע"י נפגם האדם ג"כ לכן אחיזתה בה היא אחיזה עצומה ואם היו מתאחזים בט' אחרונות שבה הקרובות אל הקליפות לא היה יכולה לטהר ולהתתקן ולהעביר הטומאה עצומה משם אחרי התדבקם בה ולכן מסתלקין הט' תחתונים אך העשירית העליונה נשארת שאין להם כ"כ אחיזה שיוכלו ליטהר בהיות התחתונים מטהרים מעשיהם ושבים בתשובה. אמנם בז"א אינו כן כי להיותו הזכר עליון והוא חסד אין להקליפות אחיזה רבה בו ואינה דבר מצוי וגם אם יתאחזו בו איזה פעם יוכלים לתקן ולטהר ולכן אין חשש בהיותו שם שיונקו משם כי יניקתם משם הי' לפעמים והיא מעוטים מאוד וגם כי יכול לטהר ולכן אין התחתונים שבז"א מסתלקים גם בעת הפגם ואדרבה הם מוכרחים להמצא תמיד כי הו"ק שבו הם ו' ימי בראשית אשר כל הנבראים נבראו מהם ומוכרחים להיות נמצאים להעמיד העולם ולהשפיע אמנם בהגיע הפגם עד הז"א אז הו"ק גופא דילי' נשארו שם לטעם הנז'. אמנם הד' ראשונות שבו שהם כחב"ד הם מסתלקו' כי להיותם מעולות בתכלית העילוי אם ח"ו יפגימו ויונקו משם אף אם תהיה אחוזה מועטות מאד להיות אחיזתם ממקום גבוה שאחיזתם עצומה מאד ויחרב העולם נמצא כי ז"א הוא להיפך הנוקבא כי בעת שיחטאו התחתונים למטה אם יחטאו במלכות אז מסתלקים הט' תחתונים ונשאר הכתר שבה ואם יחטאו בז"א אז מסתלקים ד' עליונות רישא דז"א ונשאר גופא דילי' לבד. ועתה נבאר לתרץ השאלות שהערנו בריש הפרק כי להיות כן ראה המאציל העליון שהגימל נקודות ראשונית שיצאו מתוקנות דרך קוים ושלימות כ"א כלולה מי' לפי שאין שום פגם מגיע עד שם שיצטרכו להסתלק אח"כ בעת הפגם אכן הב' נקודות התחתונים שהם ז"א ומלכות הוציאם חסירות ובלתי נתקנת לסיבה הנזכר והוא כ"א היה שלימות בתחלה בעת אצילו' הראשין לא היה אפשר להם להסתלק אח"כ בעת הפגם והיה אחיזת הקליפות בהם מאד ויחרב העולם לכן הוציא נקודות ז"א חסר מד' ראשונות ולא יצאו רק ו' חלקים התחתונים לבד ונקודות המלכות חסר כל הט' חלקים התחתונים ולא יצאו רק חלק כתר שבה כי אלו לעולם נשארים בהם אף בזמן הפגם. אכן הד"ר דנקודות ז"א וט"ס דנקודות מלכות יצאו חסירות שיהיה בהם אח"כ ע"י תיקון של העיבור כמ"ש בע"ה ח"א פ"ג כדי שכמו שבאו עי תוס' ולא בהשרשה גמורה יהי' יכולת אח"כ להסתלק בעת הפגם כי אינם משורשים בהם היטיב מתחלת אצי' ובזה לא יתאחזו בהם החיצונים ליחרב העולם והנה מלבד היותם ו"ס באין חסרים כנז' כדי שאחר כך יבואו על ידי תיקון עוד היה בהם ענין אחר כי אף הו' חלקים שבנקודות ז"א יצאו נפרדות ולא מחוברות והתשובה לזה כי אין הפגמים שווים יש פגם מגיע לחסד בז"א ויש בגבורה ואם היו מקושרות מתחלה הנה בהיות התחתונים פוגמים בו בחלק אחד מהם היה הקליפות נאחזים בכל הו"ק יחר להיותם נקשרים ושווים ביחד בעת הבריאה ולכן נשארו נפרדים כדי שאם יפגימו התחתונים בחלק אח פגם לא יתאחזו הקליפות בכולם יחד. ואמנם הד"ר דז"א אם היו גם הם יוצאים באצי' והיה מקושרת בקשרות יחד היה הפגם מגיע בהם אחר כך בשלשתן יחד אפי' אם לא יפגימו רק א' מהם ותהיה אחיזה רבה ויחריבו העולם ואם היו יוצאים גם הם נפרדים כמו הו"ק כדי שאם יפגימו באחד לא יפגימו בכולם הנה אין לך פגם גדול מזה שהג"ר יהיו נפרדות זו מזו ונודע כי ג"ר חשובות כאחד ואיך יהי' חיו פירוד בהם ולכן יותר טובים שלא צאו מתחלה רק יבואו אח"כ בסוד תוס' כדי שאם ח"ו יפגימו בהם יוכלו להסתלק שלשתן יחד בחיבור אחד ולא יתאחזו בהם וזה יותר טוב משישאר אחד ויסתלק הב' כי הנה [אז נרא'] ב' רעות א' הפירוד שבהם הב' נגיעת הפגם בג"ר וזה שארז"ל כל פחות מג' כלבוד דמי וזהו פי' בעשרה מאמרות נברא העולם כו' כי הוקשה לו מה ששאלני מתחלה שלמה העשר ספיר' דז"א יצאו י' מאמרות נפרדו' והרי היו יכולין להכלל ולהיות מאמר אחד ע"ד שיצאו ג"ר כ"א כלולה מי' נקודות וקרוים נקודה א' ובהיותם מאמר א' יברא העולם הנברא ע"י ז"א כנודע ותירוץ להפרע מן הרשעים וכו' ירצה כי גלוי לפניו ית' שיהיו צדיקים ורשעים בעולם כי כל כוונתו לברר הקליפות מתוך הקדושה הנ"ל וליתן שכר ועונש ואלו היו מקושרים יחד כל הי' מאמרות לא היו רשעים מקבלים עונש תמיד כדין וכשורה כי הרי עונש החוטא בחלק א' ועונש החוטא בי' חלקים היו שוים כי אם יסתלקו מפני הפגם נמצא כי כ"כ יסתלקו מפני הפגם חלק א' כמו בהפגם כולם כיון שכולם קשר א' וא"א להסתלק אי זולת חבירו אכן עתה שהם נפרדים אשר זו ג"כ סיבה שלא באו ג"ר רק על ידי תוס' כנזכר הנה יש שכר ועונש כי כפי הפגם שפוגם הרשע כך מסתלק בפרטות אותו חלק הנפגם ואז משלם לו הש"י עונש אם מעט ואם הרבה כפי מעשיו. וזהו להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם בהיותו נברא בעשרה מאמרות נפרדים ועד"ז ליתן שכר טוב לצדיק אם מעט טוב ואם הרבה וגם כי אלו היו כולם נקשרים אפשר שלא היו יכולת בפגם להתאחז בהם ולא היה שכר ועונש אך עתה בהיות נפרדים הפגם מגיע בהם ואז השם יתברך נפרע על שגרם סילוקם וכפי המסתלק כן יפרע ממנו. עוד יש לומר באופן אחר כי אלו היה מתחלה יוצאים כל העשרה וגם שהיו נקשרות הנה בעת הפגם המצוי שהיא בנוקב' כי הזעיר איננו מצוי כ"כ כנ"ל יפגמו כולם בהכרח כי אינם יכולות להסתלק אכן בהיותם בסוד תוס' דמלכות הנה בבוא חס ושלום הפגם מסתלקים כל הט' חלקי המלכות התחתונים ואינם נפגמים הן בעצמם כלל אכן הפגם הוא ברשעים המאבדין את העולם וזה שאמר אלא להפרע וכולי והוא ע"ש אם חטאת מה תפעל וגומר. והנה בזה נתבאר לנו שאלה אחת למה הוצרך הזעיר אנפין עיבור ויניקה ועיבור ב' כמו שכתב בש"ה מה שאין כן באריך אנפין ולא באבא ואימא ואף גם בנוקבא דזעיר אנפין לא היה רק עיבור אחר כמו שכתב בש"ו. אך הענין הוא כי זעיר אנפין אשר היה בו שתי חסרונות אחת בגופא שיצאו ו"ק נפרדות זה מזה וא' ברישא שלא יצאו כלל ג' ראשונות שבו לכך הוצרך עיבור הא' לתקן הו"ק גופא דילי' ולחברם ביחד ע"י העיבור כמ"ש בש"ה ח"א ואח"כ בעיבור ב' להביא לו יחד הג"ר שחסרו לו מתחלה אשר הם עצמם סוד ג' מוחין דז"א כאשר יתבאר בש"ה ח"א אכן הנוק' לא היה להם רק חסרון א' שחסרו ממנו הט' חלקים התחתונים לכן בעיבור א' לבר מספיק לה שיבואו לה כל הי' חלקים התחתוני' שחסרו ממנה ויבוא עתה בסוד תוס' בפעם א' ונעשה גופא ומוחותיה הכל בפעם אי כי אין בה רק נקודה קטנה וניבנת כא' עד השלימה לעשר והבן זה היטב בשערים הבאים. הכלל העולה מכל זה והוא שורש גדול לחכמה זו כי הי"ס דאצילות אינם שווים זו לזו אמנם שרשם אינ' רק ה"ס לבד וג"ר כ"א כלולה מי' אך הרביעית לא יצא רק הו"ק התחתוני' שבה מחסד ועד יסור ומלכות שביסוד כלולה עמו והה' יצאה החלק העליון והוא הכתר שבה בלבד ואח"כ בעת התיקון המלכים שחזרו להיות אז נתקנו זו"נ להיותם גם הם כ"א מי"ס גמורות. ובזה תבין למה נק' זעיר להורות כי הוא קטן בתחלה ואח"כ נגדל ע"י התיקון כשאר העליונים א"א ואו"א ונמצא כי חג"ת נה"י די"ס דאצילות אינ' ו"ס גמורות רק ו' חלקי ספי' אחת לב ושמור כ"ל זה שהוא יסוד המוכרח בידיעת החכמה זו וית' לך כמה וכמה שבילין בחכמה זו וכמה שאלות עמוקית יתבארו עי"ז:
פרק ג
אחר שנתבאר בפרקים שעברו ובפרט בש"ב ח"א פ"ד כי הגימל נקודות הראשונות הם א"א ואו"א לא מתו אך הב' נקודות שניות המתחלקים לז' מלכים כי נקודה הד' נתחלקה לו' חלקים התחתוני' שבה כי הג"ר שבה נשארו דבוקים בשרשם אשר משם יצאו ונקודה הה' לא יצאה ממנה רק הכתר שבה באופן שב' נקודות אלו נחלקות לז' מלכי' שמתו. נבאר תחלה ענין אלו הז' מלכים דזו"נ איך מלכו ואח"כ מתו לגמרי ואח"כ בפ"ד הבא נבאר גם החסרון שאירע גם בג"ר הגם שאינה שבירה ומיתה ממש גם נבאר למ' פגם הז' מלכי' נק' מית' ממש ופגם הב' איני כן. וביאור נין זה הוא כי הז' מלכים התחתונים היה בהם מיתה גמורה כאדם הנפטר מן העולם שהרוח ישוב אל האלהים אשר נתנה והגיף שאין בו כח עור לכלוא את הרוח ולהעמידו כולו בתוכו מת ושב אל העפר למטה ולכן גם באלו המלכים שהכלים שלהם שלא יכלו לסבול את האור הגדול מתו וירדו עד העפר העליון הוא עולם הבריאה ורוחם עלה אל האלהים היא אימא עילאה שממנה יצאו שהאורות והעצמות המתפשטים בהם הוא שנסתלק ולכן נק' מיתה כמ"ש בזוהר פר' נשא באדרא קל"ה לא תימא דמתו אלא כל מאן דנחית מן דרגוי וכו' כמד"א וימת מלך מצרים ע"ש. אמנם הפגם אשר אירע בג"ר ומה שנפל מהם נשאר באצי' עצמם אלא שהיא למטה ממקומו כמ"ש בע"ה ולכן לא יקרא מיתה אלא ביטול בעלמא. עוד יש טעם אחר ויתבאר בפ"ד אמנם טעם אל הנז' כבר נת' בפרקים שעברו ובפרט בש"ב ח"א פ"ד כי הג"ר לקחו הארתם לצורך כליהם בשיבולת הזקן דא"ק במקום אשר שם ג' אורות אח"פ אבל הז"ת לקחו הארתם מחוטם ופה ולא לקחום במקום הראש דא"ק אלא בגופא דילי' מתחת השיבולת הזקן ולכן הארת כליהם היתה מועטת ולא היו כליהם חזקים ולכן בבוא עצמותם ואורותם לתוכם לא יוכלו לסבול ומתו. עוד יש טעם כי הנה הג"ר חשובות כא' כנודע ולכן היה כח בהם לקבל אורותיהם משא"כ בז"ת שיצאו נפרדות וחסירות לכן לא היה בהם כח לסבול אורותיהם ובפרט שלא היה בהם רק בחי' הנפש לבד שהם העיגולים כנ"ל בח"א פ"ג. ועוד כי הז"ת בהכרח היו יותר דינים מג"ר כי כל מה שהדבר מתעלה למעלה אין הדינים ניכרים ומתגלה בו והם רחמים ולכן בהתגלות בהם הדינים להיותם תחתונים לא יכלו לסבול האור הגדול של הרחמים ונשברו ועיקר הטעם הוא היות סיגים מעורבים בהם והם הגורמים הפירוד עד אחר התיקון שאז נתבררו מהסיגים והקליפות ואז נתחברו כמ"ש בש"ב ח"ג פ"ד. אמנם גם ג"ר בעצמם יש להם שינוי כנ"ל בש"ב ח"א פ"ז כי כתר לקח האור האוזן ממש לא היה בו ביטול גדול אך או"א שחסר מהם אור האוזן היה ביטול גדול אך לא מיתה ממש כמו הז"ת. והנה שמעתי ע"א ממורי זלה"ה כי טעם מיתת הז' מלכים האלו היה כי הענפים לבד יצאו אך שרשיהם נשארו מבפנים ולכן לא היה כח בענפים לקבל האורות ולכן מתו וכאשר המאציל העליון רצה לתקנם החזירו לשרשיהם שנשארו מבפנים ועי"כ נתקנו. ונלע"ד פי' הדברים האלו כי ג"ר שבז"א הם שרשי הז"ת ולכן להיותם חסרי המוחין מתו ובעת תיקונם החזירום בסוד עיבור אל שרשיהם שהם הג' עליונים ויצאו שלימות עמהם ואז נתקיימו. גם אפשר שהוא מ"ש בש"א ח"ג פי"א כי שרשי הי' נקודות נשארו במלכות דעקודים וע"ש גם עיין בש"ג ח"ב פט"ו תבין ענין השרשים עם ש"ב פ"י הנז' הם היותר צודקים לענ"ד. ואפשר ששרשיהם הם האורות שנשארו בחזה דא"ק אשר משם יצאו ענפים אלו כנ"ל ש"ב ח"א וזה נראה נכון. ונבאר עתה סדר יציאתם של אלו הז' מלכים ומיתתם כי הנה נת' בח"א בפ"י כי אורות אלו ז' מלכים שהם זו"נ היו כלולים עם הבינה בכלי שלה וכאשר יצאו אלו הז' אורות לכנוס בכליהם אז היה ענין המליכה כמלך היושב על כסאו ואח"כ היו מתים ונופלים מכסאותם והנה בתחלה יצא איר הדעת שהוא המלך הא' כנ"ל ריח פ"א ויצא מתוך כלי הבינה הנק' ארץ אדום דמינ' דינין מתערין כמ"ש פ"ה ואז יצאו ג"כ עמו הז' מלכים התחתונים בהכרח שכאשר יוצא העליון מהם מכ"ש שיוצאים התחתונים ואז נכנסו כולם ביחד בכלי הדעת. והנה כל הז' מלכים אלו שוים כי הם סוד ו"ק ואין א' מהם גדול מחבירו כמו נקודות החכמה או הבינה שהם גדולים מזו"נ שהם בניהם חלק מהם אכן אלו אחים הם ומעלתם שוה רק שזה חסד וזה דין וזה רחמים וכו' לכן בהיות אורות אלו רבים וגם גדולים בהשוואה א' לא היה בדעת כח לסובלם כמו בהיותם למעלה בג"ר כי אז כל הט' אורות בערך אור הכתר אינם נחשבים למאומה וכן הז' אורות בערך החכמה וכן הז' אורות בערך הבינה וכו' כנ"ל ח"א פ"א אמנם כלי הדעת לא יכול לסובלם אם מחמת הז' אורות הנוספות אם מחמת עצמן לסיבות הנ"ל בריש האי פרקא ואז נשבר כלי הדעת ומת וירד אז הכלי אל עולם הבריאה ר"ל במקום שיהיו שם אח"כ מקום עולם הבריאה כי עדיין לא נתגלה מקום מציאותו ואור הדעת נסתלק למעלה ולקמן בפ"ה נבאר מקוה המסוים שירד כ"א בבריאה גם בפ"ה נבאר מקום עליות האורות כ"א וא' אחר שבירת הכלים אח"כ יצאו אורות אחרים מכלי הדעת בעת שנשבר ונכנס בכלי החסד וגם הוא לא יכול לסבול האורות לסיבה הנז' כי כל האורות שווים ואינם בטלים זה אצל זה ומת כלי החסד וגם הוא ירד לעולם הברי' ואור החסד עלה ונסתלק וירוו ה' אורו' אחרים אל כלי הגבורה. ועוד ניתוסף עמהם בחי' והוא במה שראוי שתדע שהיסוד נק' כל וטעם הדבר כי כל מציאות היסוד הוא מה שמלקט מה"ס שעליו מחסד ועד הוד שבהם מתפשטים ה"ח בזכר או ה"ג בנקב' כנז' בש"ה ואח"כ כ"א מהה' ספי' יהיב ביה חד רשימו ומכללות מה שלוקח מהם נעשה היסוד וזהו וילקט יוסף את כל הכסף הנמצ' ה' כסף ה"ח ואז נק' כל וגם כל גי' ב' שהם ה"ח כ"א כלול מי' ונמצא כי ברדת כל חמשה אורות הנ"ל אל כלי הגבורה ירד עמו חד רשימו מאור החסד להינתן ביסוד ואז המאורות הגדולים האל לא סבלם כלי הגבורה ונשבר וירד בבריאה ואור הגבורה נסתלק וירדו די אורות אחרים וב' רשימות' א' מן החסד דז"א וא' מן הגבורה ונכנסו בכלי הת"ת ולא יכול לסובלם ונשבר וירד אל הבריאה ואור הת"ת נסתלק וג' אורות אחרים וג' רשימות בכלי הנו"ה כי שניה' נחשבים לאי דב' פלגי גופא הם כנ"ל בפ"א ולא סבלם ונשבר הכלי דנה"י וירדו לבריאה ונסתלקו אורם למעלה. ודע שאע"פ שכוללים המלכים דנו"ה למלך א' זה כפי האמת ששניהם הם א' אמנם בודאי שבתחלה נכנסו בנצח ג' האורות וג' רשימו' ונשבר אח"כ ירדו ב' אורות וחצי וד' רשימות בכלי ההוד ונשבר. ואחר כך ירדו ב' אורות אחרים וה' רשימות בכלי היסוד וגם הוא לא סובלם ונשבר וירד לבריאה. אח"כ ירד אור המל' בכלי שלה ונשברה וירדה לבריאה ואור שלה נסתלק. הגה"ה וטעם לזה שעם היות אור א' שלה לבדה לא יכלה לסובלו הוא כנ"ל ש"א ח"ג פ"ו ופ"ז כי המלכו' של עקודים נשארה כלי בלתי אור שלה זולתי באור מחדש קטן שנמשך לה מזיווג או"א דעקודים ונק' אור ההוא ד' ולכן נק' המלכות תמיד דלה ועניה ונקרא אספקלריא דלית לה מגרמה כלום ר"ל אור שלה אמנם נמשך ממקום אחר כנז' וכיון שכל אלו הכלים של הנקודים לא נעשה אלו מהסתכלו' אור העין בעקודים כנ"ל פ"ד מח"א והעקודים הם שרשים אל הנקודים כנ"ל סוף ח"ג מש"א פי"א ולכן כיון שכלי המלכות העקודים נשאר חסירה בלי אור שלה וגם זה שכלי דמלכות דנקודים נשאר חלש ולא יכול לסבול אפי' האור שלה ולכן נשבר גם הוא עם שלא היה בה רק אור א' בלבד]:
פרק ד
ונבאר עתה ביטול ג' נקודות הראשונות דכח"ב ואינו מיתה גמורה כנ"ל בפ"ג הנה בז"ת כבר ביארנו שנפלו הז' כלים שלהם בבריאה ולכן נק' מיתה ושבירה אמנם חו"ב עיקר הכלים שלהם נשארו קיימים במקומם באצילות עם האורות שלהם ביחד אך מה שנתבטל ונפל מהם הם בחי' האחוריי' שלהם של הכלים בלבד ונשארה בחי' הפנים של הכלים ולכן יקרא בהם ביטול ופגימה לא מיתה ממש ושבירה. ובזה יובן כי באדרא רבא וזוטא משמע דלא מתו רק הז' מלכים לבד ובשאר מקומות בזוהר נראה כי גם באו"א יש בירור ופגם וכמעט אפי' בכתר אך יובן כנז' מיתה גמורה אינה רק בז' מלכים אך בג"ר יש בהם פגם בלבד ובירור כי גם מהם נפלו אחוריים כנז'. ואמנם גם באלו הג' הראשונות יש בהם שינוי וכמו שיש הפרש ביניהם לבין הז"ת כי אלו נתבטלו ואלו מתו ממש וזה היה לסיבת חסרון הארתם שלא לקחו אלא מחוטם ופה בלבד ואף גם זו לקחו למטה בגופא דא"ק מתחת שיבולת הזקן ולמטה אחר שכבר נפסק אור האוזן העליונה כנ"ל בפ' שעבר וא"כ גם יש שינוי בג"ר עצמן כי נקודות הכתר לקחה אור האוזן עצמה וב' הנקודות דאו"א לא לקחו רק האות החוטם והפה בלבד רק שלקחו' במקום גבוה משיבולת הזקן שעדיין לא נפסק אור האוזן הרי יש בהם גרעון מנקודות הכתר שלקחה אור האוזן עצמה וגם בכתר עצמה יש גרעון שגם שלקח אור האוזן בעצמו היה במקום ריחוק בשיבולת הזקן א"כ הרי יש ג' שינוים הא' בכתר שלקח אור האוזן בריחוק מקום. גרעון ב' באו"א יותר גדול והוא שלא לקחו רק הארת חוטם ופה רק לקחו בקירוב גרעון ג' גדול מכולם הז"ת שלא לקחו רק הארת חוטם ופה בריחוק מאוד מקום התחתון כמ"ש בש"ב ח"א פ"א ופ"ו. וא"כ מוכרח הוא ששבירת הכלים יהיה בהם שלשה מיני שינוים א' בכלי הכתר וא' בכלי או"א וא' בז"ת אנו כי הז"ת נשברו ומתו לגמרי פנים ואחוריי' כולם ואו"א אחוריי' לבד נתבטלו ולא נשברו כי נשארו באצילות כנ"ל פ"ג ובכתר לא נתבטל רק בחי' החיצונית נה"י של הכלי שלו בלבד ולא כל האחוריים שלו כמו באו"א. ונבאר תחלה נפילת אחוריים דאו"א מה עניינם הנה כבר נת' בח"א פ"ו כי החו"ג הניתנים בזכר ובנקבה הם המציירים ובונים ומשלימים חסרון חצי אחוריים של הזכר והנקבה ועי"כ גורמים חזרת הזכר והנוק' פב"פ ולכן אלו החו"ג פעם נקראים בחי' אב"א יען משלימים אחוריים ופעם נקראים בחי' פב"פ יען ע"י השלמתם חסרון האחוריים נמשך מזה חזרת פב"פ אמנם עיקר הוא בחי' אחוריים כי אין האחוריים נגמרי' אלא מהם ממש ועיין ש"ג ח"א פ"ד. ועיקר דרוש זה נת' בש"ד ח"ב פ"ו. והנה בהיות או"א טרם צאת המלכים האלה מבטן המלאה כבר היה אפין באפין ונשלמו אחוריים על ידי המוחין שבהם חו"ג שנמשך בהם מזיווג הכתר מיני' ובי' כי בפעם ראשונה חזרו או"א פב"פ שלא ע"י מעשה התחתונים ובלי מ"נ ואז נתנו באימא הז' מלכים והי' בה אח"כ בסוד מ"נ להעמיד או"א באותן המוחין פב"פ אמנם אח"כ א"א לשום זיווג פב"פ רק על ידי העלאת מ"נ ולכן אם כאשר יצאו הז' מלכים הי' קיימין ולא הי' מתים הי' מולים מ"נ תמיד בבינה כי הבנים מעלים תמיד המ"נ והי' מעמידי' תמיד או"א פב"פ ואז אותן הבחי' של החו"ג של או"א המגדלת אחוריים ירדו גם הם למטה וחזרו או"א אב"א ונמצא כי האחוריים שנפלו מאו"א הם בחי' חו"ג שהי' בהם וירדו החו"ג וגם בחי' חצי אחוריים שלהם שגדלו ע"י החו"ג. והנה להיות' או"א חסרי' מאור האוזן הגדול מן שאר האורות חוטם ופה גם חסרונם היה גדול שהם החו"ג שהם בחי' חזרת פב"פ ואמנם גם בכתר היה בו קצת ביטול ואינה כ"כ גדול כמו באו"א והענין כי הלא נודע שכל מציאות' הם באים מלובשי' תוך נהי"ם דאימא כמ"ש בש"ד פ"א כי המוחין דז"א באים מלובשין תוך נהי"ם דאימא בסוד כונן שמים בתבונה והנה גם המוחין דאו"א הנמשכין אליה' מן הכתר גם הם צריכין שיבואו מלובשין תוך נהי"ם דכתר בבחי' החיצונית שבהם כמו שהוא בנה"י דאימא לז"א. והנה כיון שאלו החו"ג של או"א נפלו ונתבטלו ודאי שגם המלבושין שהוא חיצוניות נה"י דכתר גם הוא ירד עמה ונתבטל הרי ג"כ פגם בכתר. אמנם בבחי' שכבר נכנסו באו"א ואינם נחשבים עוד מבחינת הכתר ולכן לפעמים נבנה הכל בבחי' ביטול האחוריים דאו"א ולא נזכר ביטול הכתר לסיבה הנז' וזכור זה. אמנם האמת הוא כי בכל הי' נקודות היה ביטול ופגם כנ"ל ח"א פ"ה שהם סוד י' ניצוצות צפרני הרגלים וע"ש והנה להיות כי טעם ביטול נה"י של הכתר הוא סיבת לוקחת מהארת האוזן המעילה בריחוק מקום בסופו גם פגמו הי' בסופו שהם נהי"ם שלו התחתונים וגם זה בבחי' חיצונות' לבד כי כבר לקח האור האוזן מ"מ גם הוא בסופו. וביאור הענין נת' לך בש"א ח"א פ"ב וג' כי מהכתר של אלו הנקודות נתחלק חציו העליון לעתיק וחציו לארוך וזה החצי דאריך הוא שאירע בו הפגם: