אור ברסלב

מבוא שערים· רבי חיים ויטאל

שער א

השער הא' בו נבאר במה שהוא קודם האצילות והם הי"ס הנזכרים בכל מקום ונחלק לג' חלקים:

החלק הא' בעצמות א"ק ופנימיותיו:

החלק הב' באורות היוצאים חוץ לא"ק מן האוזן ומן החוטם:

החלק הג' האורות היוצאים מן הפה של א"ק והם הנקראים עולם העקודים:

החלק הראשון

והנה חלק הא' נבאר עצמות א"ק לב' פרקים ואלו הן:

פרק א

דע כי טרם שהאציל המאציל את האצילות האלו אשר עכשיו נאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים הנה אז טרם שנאצלו היה הא"ס ממלא כל המקום הזה אשר בו עומדים די עולמות אבי"ע האלו ולא היה שום דבר חוץ ממנו ואפילו ריקות ואויר פנוי בתוכו או בשום צד מצדדיו לא היה בשום אופן בעולם כי אותו אור לא היה לו סוף כלל ועיקר. וכיון שהכל היה ממולא מן האור ההוא הנקרא א"ס א"כ לא היה הפרש בו מקצותיו אל קצותיו עד שיצדק בו בחי' מעלה ומטה פנים ואחור כמו שיצדק עתה אחר אציל' הי"ס והטעם כי הרי כל האור היה שוה באחדות ובהשוואה גמורה ואין בו לא התחלה ולא סוף עד שנא' כי מקום ההתחלה תקרא מעלה ומקום הסוף נק' מטה. וגם כיון שהכל אור א' לא היה שייך בו שום שם או כינוי כי השם מורה על דבר קצוב ומיוחד להכיר ההפרש שבין ספי' זו לחברתה אמנם כיון שהכל אור א' לא היה שייך בו שום שם או כינוי או אות או נקודה. ולא שום דמיון ותמונה כלל. וגם לא נוכל לכנות בכינוי רחום וכו' כי כיון שלא היה נבראים על מי ניכר רחמנותו או שאר כינוים. וזה נרמז בפ' פנחס דף רנ"ד ב' וז"ל אוף הכי מרי עלמא קודם דברא עלמא ובריין דילי' על מה אתקרי רחום וחנון וכו' ע"ש. אמנם כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל עולמות ולהוציא כוחותיו אל הפועל כי אינו יכול להקרא רחום או מלך או חנון או דיין וכיוצא בו אלא אחר בריאת העולם כמ"ש במבוא שערים אז הוצרך תחלת הכל לברוא המקום החלול והפנוי להאציל אח"כ העולמות תוך החלל ההוא כאדם הבונה בית חתנות לבנו ואח"כ מכניס לתוכו ועושה לו חופה. ובתחלה ברא ועשה המקום של כל העולמות כולם מראשית א"ק עד סוף העולם העשייה ואח"כ ברא העולמות עצמם. והנה אחר שהא"ס היה בתחלה ממלא מקום העולמות כולם שברא אח"כ ולא היה אז מקום פנוי והוצרך שהא"ס יצמצם מציאותו ואורו ויניח מקום, פנוי להאציל בתוכו העולמות ואמנם הצימצום ה"ה לא היה בשום צד מצדדיו זולתו באמציעותו ממש בנקודה אמצעית שבו וצימצם בעצמו אל הצדדים בשוה בכל צדדיו כי כל האור א"ס הוא בהשוואה אחת כנזכר ונשאר המקו' פנוי באמצע והנה כיון שהצימצום היה באמצע מכל צד כי כל האור א"ס הי' מכל צדדיו בשוה א"כ בהכרח שבמקום שנשאר פנוי יהיה עגול לגמרי כי אם יהיה במרובע בזוויות יהיה המקיפו אינו שוה בחלקי עצמותו. גם היה המקום עגול לסיבת העולמות הנאצלים בתוכו כדי שיהיה אור הא"ס מאיר בהשוואה א' על כולם. וע"ז אנו אומרים שא"ס מאיר בשוה לכל העולמות והוא מלמעלה ומלמטה ומכל הסביבות כנודע בזוהר ובר"מ. ואמנם הבט נא וראה ענין הצימצום הזה מה עניינו ויובן בפסוק מי מדד בשעלו מים וכו' כי הבינה נק' בוצינא דקרדוניתא לפי שהוא שורש הדין ומינה דינין תליין והיא הנק' מ"י ולהיותה גבורה ודין לכן כל מדת האצילות היה על ידה לפי שמדת החסד מתפשט בלי גבול אמנם הדין אינו מאיר אלא במדה ובמשקל לפי הראוי לכל א' לפי מעשיו וא"כ נמצא כל הצימצום הוא דין. ומזה תבין כל הצימצום שיבואו אח"כ שנבארם במקומם כמו צימצום א"ק שצימצם עצמו להוציא עולם הנקודום כמ"ש במקומו ש"ב ח"א פ"א גם הוא בחי' דין. ונמצא כי מעת התחלת צימצום א"ס לעשות המקום חלל התחיל שורש הדין להתגלות קצת עם היות שאסור להזכיר בחי' דין זולת מן האצילות ולמטה להיות כי שם התחילו הכלים להתגלות והעיקר הצימצום והגבלה הוא ע"י הכלים. אמנם מה שאנו מזכירין כאן בחי' דין הוא שורש הדין בהעלם גמור בערך הא"ס אמנם כאן היא רחמי' פשוטים נמצא כי הצימצום הזה היה כדי שיוכלו הכלים דא"ק הזה להתגלות ולהתהוות כי האור מבטל הוויות הכלים שהוא עב וחשוך מן האור ואח"כ בעת חזרת האור הקו של הא"ס להתלבש בתוכם כמ"ש פ"ב אז חזר האור דעצמות דא"ק ונתלבש תוך הכלים שלו ונשאר בבחי' העצמות וכלים עם היות שאסור להזכיר כאן שום כלי כי אין גילוי כלים רק בעולם הנקודים אבל אנו קוראים עתה כלים בערך אור של עצמות הגדול הזך ממנו המתלבש בתוכו. והענין משז"ל כי תחלה ברא העולם במה"ד ואח"כ שיתף עמו מדה"ר והנה כי בעת עשיות מקום ע"י הצימצום היה במה"ד ואח"כ שנאצל העולמות בתוך המקום ואור א"ס נתלבש בתוכם כמ"ש בע"ה אז היה מדה"ר. והנה גם הצימצום הזה היה דין נקרא מקלקל ע"מ לתקן כי היה בהכרח להתגלות שורש הדין אז תחלה כי כל כוונות האצילות העולמות היה לברר העולמות כנז' במבוא שערים והנה זה היה הצימצום הראשון של האצילות כל העולמות. ונלע"ד כי הנקודה האמצעית דא"ס שם היה בחי' שורש הדין שנתגלה אח"כ למטה וממנו נעשה מקום שהוא דוגמת הכלים ומה שסובב על הנקודה ההוא נמשכו חיצוניות העולמות ויהיותר סובב נמשך פנימיות ודי בזה שלא נחטא והזהר שלא תחשוב כי שם בנקודה ההוא היה דין או גילוי דין ח"ו ע"כ:

פרק ב

ואחר שהא"ס האציל והניח מקום לברוא בתוכו העולמות ראה שהנה אם נשאר אורו מצומצם כאשר הוא מאציל להעולמות תוך המקום הפנוי ההוא בלתי המשכות אור הא"ס בפנימותם אלא שיאיר חוצה להם בבחי' אור מקיף עליהם מבחוץ בהשוואה א' מכל צדדיהם היה ח"ו גרעון בעולמות והוא כי לא ימנע מב' בחי' כי אם היה בורא העולמות זעג"ז וזה למטה מזה הנה כיון שהא"ס היה מקיף מבחוץ בהשוואה אחת לכולם לא היה יתרון לעולם א' על חבירו ולא זאת היתה כוונתו של הא"ס אלא שישתלשלו זה למטה מזה ועולם התחתון יתרחק הרחקה יתירה מא"ס יותר מעולם העליון אשר עליו. ועד"ז עולם אחר עולם כדי שיתרחק מא"ס הרחקה נוספת וחלוקות זו מזו ויכול הדין להתגלות ולהתהוות מדרגה אחר מדרגה עד שיתברר פסולת הסיגים האחרון שבכולם שהוא בעולם העשייה כמ"ש במקומו בע"ה. והנה אם הא"ס היה מאיר בשוה בהם בכל העולמות לא היה הדין מתגלה וכל העולמות חשובים כעולם א' ואם היה מאציל העולמות זה בתוך זה כמו שהם עתה כפי האמת היה נמצא כי העולמות הפנימיים לא היה מתגלה בהם האור א"ס ולא יכולים להתקיים ועוד כי העולם החיצון מכולם היותר דבוק בא"ס לא היה בו שינוי בחלקיו לא מעלה ולא מטה וכו' כי הא"ס מאיר בו בעיגול בהשוואה אחד מכל צדדיו וכן בכל שאר עולמות האור שלהם של כל א' וא' היה בהשוואה א' בכל חלקיו ולא הי' ניכרים בו חלקי י"ס ולא היה מתחברים בו העולמות ולא היה מתקיים מחשבתו אשר חשב מבריאות העולם. ואמנם קושיא זו הוקשה לקצת מקובלים ואמרו כי אחר שא"ס שוה בעצמות חלקיו וגם הוא מאיר מכל צדדיו אל הי"ס בהשוואה א' גמורה דאיהו לבר מכל ספי' וכו' כנז' בפ' בהר ד' ק"ט ע"ב פינחס ז' תכ"א ע"ב במה תתעלה ספי' מחברתה ואיך יחוס מעלה או מטה וכו'. והנה מחמת זו הוכרח הא"ס להקיף את כל העולמות כנז' ואח"כ נתלבש בפנים מכל העולמות ואז בוקע האור הפנימי של הא"ס מבפנים ויוצא לחוץ ואור המקיף מבחוץ נכנס בפנים כי חשק האור במציאותם הוא להדבק יחד ועד"ז נמצאים כל העולמות שמאיר בהם הא"ס הן מבפנים הן מבחוץ והן בעובי כל ספי' וספירה נוקב האור ועובר כמ"ש בפ' בהר ד' ק"ט ב' וז"ל אנת לבר מכולא ולגו מכולא ולכל סיטרין וכו' ומלגאו דעשר ספיראן ואנת בכל ספי' וכו' וכן בפ' פינחס ד' רכ"א וז"ל ואיהו סובב על כל עלמין וכו' איהו ממלא כל עלמין וכו' וכן שם בדף רנ"ז ע"ב הרי נתבאר שם כי הא"ס סובב בעיגול כמבואר לעיל על כל העולמות וגם הוא ממלא כל העולמות מבפנים וכעד"ז בעתיק ואריך ושאר הפרצופים כולם יש להם אור פנימי תוך הכלי ואור המקיף סובב כל השאר שבתוכו לסיבה הנז' כמ"ש בפ"ג והנה בעת אשר חוזר ומתלבש קצתו תוך העולמות הוא מוכרח שיתפש' וימשך קו אחד דק מאוד תוך העיגול מא"ס וימשוך מלמעלה למטה תוך העולמות כזה ועי"כ נמצאו מעלות חלוקות ומובדלות בעולמות שברא ואין כולם שוין במעלה א' כמ"ש לקמן פ"ד ופ"ה גם בי"ס עצמן שבכל עולם ועולם יש מעלה לזו מזו כי באותו ראשית הקו היוצא מתוך עיגול א"ס מלמעלה למטה שם בראשיתו יקרא מעלה שהוא הכתר ובסוף הקו יקרא מטה שהוא המלכות וטעם הענין כי הקו ההוא הנמשך לא חזר להדבק בתחתיות העיגול דא"ס ולא נמשך למטה ולכן שם בסוף הקו ההוא נק' מטה כי אלו היה חוזר בסוף להדבק בעיגול הא"ס היה נק' גם שם למעלה והרי ידעת בזה איך העולמות בכללותם וכן י"ס שבכל עולם ועולם הן בבחי' מעלה מטה והוא מחמת הקו ההוא הנמשך תוך החלל המקום ההוא ודרך אותו הקו מאיר הא"ס בעולמות התחתונים בבחי' אור פנימי וכל הקרוב בראשית הקו נק' מעלה בערך חבירו שלמטה הימנו מריחוק מקום ראשית הקו הדבק בא"ס. והנה אין כאן מקום לשאלה הנ"ל והוא שכיון שאור א"ס הוא מקיף כל העולמות וחוזר אח"כ ומתלבש בתוכם דרך קו הנז' וכן בחי' אחרת כמבואר לקמן בפ"ג. והנה כל הדבק בקו ההוא הוא מעולה ע מי שסובב עליו ומלבישו כי הוא רחוק מאור הפנימי אשר בקו הזה כמ"ש בפ"ג כי א"ק מלביש לקו הזה ועולם האצילות מלביש לא"ק הזה וכן עד"ז בכל שאר העולמות כל הפנים מעולה מחבירו כי יונק האור הא"ס הפנימי ההוא בקירוב גדול יותר מחבירו הסובב עליו גם הסכימה דעת המאציל העליון שלא להמשיך קוים רבים מכל צדדי הא"ס להאיר בעולמות בחלל שבתוכו רק קו א' בלבד כנז' והסיבה לזה הוא להיות העשרה ספירות נמשכי' ממדרגה אחר מדרגה לסיבה הנ"ל ואלו היה הרבה קוים היה כל עולם ועולם היונק בראשית הקו ההוא שבצדו שוה למדרגת חבירו היונק מן הקו האחר ולא היתה כן כוונת המאציל כמו שנבאר אלא כל מדריגה ומדריגה לבדה משונה ומעולה מחברתה זו למעלה מזו וכל הקרוב יותר אל הקו והצינור מקבל ממנו ראשונה הוא גדול מחבירו. עוד טעם אחר כי אם היה קוים רבים מאירים בהם מכל צדדים היו מאירים כמעט באור הא"ס עצמו ולא זו היתה כוונתו כי אם שיהיה אור המאציל מאיר בקו האחד לבדו והיה הבדל גדול בין המאציל אל הנאצלים. ועם טעם זה יובן ג"כ טעם לשאלה אחרת והוא למה קו הציור הנז' דק מאוד ולא היה רחב והענין הוא שלא ימשך אור נוסף בנאצלי' יותר מהצורך להם שעי"כ יוכלו כוחות הדין להתגלות והסיגי' להתברר ואלו היה האור הא"ס מאיר בהם ביתר שאת יתבטלו הדינים והסיגי' לא יתבררו כמבואר בהקדמה דמבוא שערים ולקמן בשער ג' ח"ב פ"ה. וע"כ היה הקו הזה דק וקצר מאוד כשיעור ומדה הצריך אל הנאצלים ויתבררו הסיגים כי זה היה תכלית כוונת המאציל כנ"ל והנה כל בחי' ודביקות הנאצלים במאציל דיבוק גמור ממש הוא ע"י הקו הזה הנמשך מהא"ס עצמו הסובב ונכנס בפנימיות הנאצלים וזהו דיבוק גמור ונשארו האצילות באמצע בין אור הפנימי לאור הסובב. אך קשה א"כ על מה זה נסתלק הא"ס לגמרי וצימצם עצמו לעשות אותו המקום כולו פנוי לגמרי בלתי קו כלל והיה די שיניח אותו הבחי' של אותו הקו הפנימי העתידה לחזור ולהמשיך בתוכו ולא תסתלק משם ומה שבין הב' האורות לבד שם היה לצמצם עצמו להאציל שם העולמות ולמה הוצרך הא"ס להסתלק לגמרי ואח"כ לחזור ולהתלבש בפנים דרך הקו הנזכר. והתשובה בזה מבוארת כי הנה הטעם הצימצום היתה כדי להסתלק משם מן המקום ההוא אור הא"ס ועי"כ יוכלו הכלים של הא"ק להצטייר שם כנ"ל פ"א כי אם היות שאין בחי' הכלים נזכר עד אצילות וכו' עכ"ז שרשי הכלים ברשימו והעלם מתחילין מכאן דאל"כ במה יפרד א"ק מהא"ס הזה ובהכרח שמא"ק ואילך התחילו העולמות להתברר כי זה היה כוונת האצילות כנזכר ולכן כיון שכוונת המאציל היה להתחיל מכאן התחלת הכלים בהעלם נמרץ לכן סילק כל האור למעלה כי הנה הסיבה שאין הדינים והכלים נגלים בא"ס הטעם הוא כי רוב האור ההוא מבטל וא"כ אם הא"ס היה נשאר שם בסוד אור פנימי ואור מסבב לא היו הכלים מתהווים בנתיים והיו מתבטלין מרוב הארה. אמנם אח"כ שכבר נתהוו הכלים ונצטיירו אז אף אם יחזור הא"ס דרך הקו ההיא לא יתבטלו כיון שכבר נתגשמו והקרישו וגם כי לא היה חוזר האור למקומו ממש כבתחלה אלא באמצע דרך הקו הנ"ל. והנה עד"ז היה בעולם הנקודים בעשיות. הכלים שלהם ועיין בח"ג פ"ג ובש"ב ח"א פ"ב:

(הגה"ה ונלע"ד עם הנז' אצלי בהגה"ה בפ"א כי הנקודה האמצעית שהוא העלם שורש היין נשאר שם במקומו והאור החסד ההוא שנסתלק וצמצם אל הצדדים והנקודה האמצעית היא נשאר' בחי' אויר שאינו נתפס כנודע כי גם האור נבר' ממשי הוא ואינו נפרד בלתי יתברך ואז בהיותו יחידה בלתי החסד אז נתגשמו הכלים ונתהוו ואח"כ חזר אור החסד לתוכו ונעשה בחי' א"ק ושאר העולמות):

תוכן העניינים

מבוא שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה