מבוא שערים· רבי חיים ויטאל
שער ב · פרק ו
ונבאר עתה ענין אופן התחלת הנקודים ויציאותיו מן האורות עין דא"ק ואמנם יציאתם לא היה כסדר יציאות העקודים כי שם יצאה המלכות ראשונה מכולם והכתר אחרונה כנ"ל ש"א ח"ג פ"ג. אכן פה היה להיפך כי תחלה יצא הכתר ובו כלולים כל הט' שאחריו ונשאר במקומו ואח"כ יצאה חכמה מכלי הכתר ונכנס במקומו ובה כלולים כל הח' שתחתי' וכן עד סוף עד שיצאת המלכות באחרונה במקומו וכמ"ש כ"ז באורך להלן גם פה היה שינוי אחר כי בעקודים יצאו תחלה האורות אח"כ בחזרת' להתעל' בשרש' נעשו בחי' הכלים כנ"ל ש"א ח"ב פ"ג. אכן בנקודי' תחל' יצאו הכלים ונעשו ע"י הסתכלות אור העין בג' אורות אח"פ כנ"ל פ"ד ונמשכו במקומם זא"ז ע"ד הנ"ל שתחלה יצא הכתר בכלי שלו ובו כלולים כל הט' אורות וכן עד תשלום הי' אורות. והנה בצאת אלו הי' נקודים הנה בג"ר שלהם כח"ב יצאו יותר מתוקנים כי יצאו דרך קוים ועי' בח"ג פרק ד' איך יש קוים עם היותם עגולים אך הז' תחתונים לא יצאו מסודרים דרך קוין אלא זו תחת זו נפרדים זה מזה וכמ"ש חלק ב' פ"א כי לזה נק' רשות הרבים ש ראשונות כח"ב קבלו אור מאח"פ בחי' כליהם כנ"ל פ"ד ולכן יצאו מתוקני' והז"ת שחסר מהם אור האוזן כנ"ל פ"ד ולכן לא יצאו כליהם בתיקון זו מזו כי לא היה מי שיחברם יחדיו ויהיו לאחדי' ובש"ב ח"א ע"ש ועי' באדרא נשא קל"ה איך חסרון התיקון גרם מיתת המלכים שיצאו דרך קוין. עכ"ז לא היה כי אם בפני עצמו בבחי' פרצוף ממש כאשר הוא אחר התיקון כנז' בח"ג זולתי היה שג' בכללות היו דרך קוין כתר חכמה בינה אך לא כ"א בבחי' עצמה ולכן בג' כלים הראשוני היה בהם יותר חוזק וקיום מז"ת כמ"ש בח"ב פ"ג וד' ולכן לא נשברו. ונבאר עתה סדר יציאתם של האורות כי תחלה יצאו הי' כלים ואח"כ התחילו לצאת האורות כנ"ל ותחלה יצא האור הכתר בכלי שלו ויצאה עמו כל הי' אורות התחתונים ולהיות אורם בטלים באורו דוגמת שרגא בטיהרא ולכן היה יכול הכלי של הכתר לסובלם שם ולא נשבר וגם לסיבה הנ"ל כי קיבל הארת האוזן ואח"כ נשאר בכלי הנז' אור שלו שהוא כתר ויצאו הט' אורות תחתונים ונכיסו בכלי של החכמה וזה היה אחר שנזדווג הכתר מיניה וביה כי הוא ג"כ כלול מזו"נ ובכח הזיווג ההוא הוציא לחוץ הכלי של החכמה ע"ד הנ"ל ש"א ח"ג פ"ג כי א"א להוציא אורו' אלא בנח זיווג ושמור כלל זה. ובהיותם בכלי החכמה כל הח' אורות הם פחותים ממנו ויכול כלי החכמה לסובלם כי הז' מלכים תתאין הם כלולין בו ואינם ניכרים דמיון הבני' הנכללים ונרשמין במוח הזכר כעין הטפה קטנה ואח"כ נשאר שם אור החכמה והוציא את הבינה ובה כלול הז' בנים טפלים אצלה דמיון העובר שבמעי אמו ונתנם החכמה בבינה בסוד הזיווג פנים בפנים והיו כולם בכלי הבנה כי תחלה היא אחור באחור ואח"כ נזדווג הכתר מיני' וביה והמשיך להם מוחין ואז חזרו והיו פב"פ והז"ת נתנו בה והיה בה אח"כ בסוד מ"נ והי' מעמידן בחי' מוחין דאו"א ואח"כ נזדווגו יחד או"א ואז הולידו ז' מלכים אלו כמ"ש לקמן. וגם ב' כלים דחו"ב לא נשברו ואח"כ בצאת ז"ת מן כלי הבינה אז היו יוצאים ונכנסים כ"א בכלי שלו ואחר כניסתו לא היה הכלי יכול לסובלו והיה נשבר כי תחלה יצא המלך הא' מן הז' שלו ונכנס בכלי שלו ובו כלולים ו' שתחתיו ולהיותם כולם שוים יחד זה בזה אין הכלי יכול לסבול כולם והיו נשברים ואז אור הא' מן הז' שלו היו חוזר לעלות ולהתעלם אל שרשו והכלי מתבטל והיה הו' אורות יורדים ואח"כ נכיסו בכלי הב' מן הז' וגם לו קרה כמקרה הראשון עד שנמצא שאור המלכות לבד יורד בכלי שלה וגם הוא נשבר וכמ"ש בח"ב. ונבאר ענין זיווג חכמה ובינה להוציא ז"ת כנ"ל ותחלה נבאר היטב ענין זיווג פב"פ או אב"א הנז' בכל הזוהר ומזה תשכיל לשאר מקומות. דע כי ד' מיני בחי' הם בכל מיני זיווג שבכל זו"נ בכל עולם ועולם והם זיווג פב"פ או אב"א או פנים דזכר באחור דנקבה או פנים דנוקבא באחור דזכר והסדר הוא כך שבתחלה הם אב"א שהוא גרוע מאוד ואח"כ היה אחור בפנים כי אחורי החכמה מביט אל פני הבינה ונמצא שיש כח בנקבה להפך פנים לקבל אחורי הזכר אך לא הארת פניו ממש. אח"כ מדרגה יותר עליונה והוא כי הבינה מקבלת הארת פני החכמה *(כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה ת"ת נ"ה יסוד מלכות)* ממש אך לא תוכל לקבל הארה הגדולה של פני החכמה לזה חזרה פניה ממנו ומקבלת את האור דרך האחוריי' וזה פב"א כי ע"י קבלת האור דרך אחוריים נתעבה האור יותר ותוכל לקבלו וז"ס חכם באחור ישבחנה כי בהיות החכמה מביט פניו באחורי הבינה משביח בה תוס' שבח והארה מבהיותו אחב"פ. ואח"כ היה מדרגה יותר עליונה מכולם והוא פב"פ כי הנקבה יכולה לקבל הארת הזכר מפנים שלו ממש וגם מביט פנים בפניו ועי' בש"ח פ"ו. והנה בש"ד ח"א פ"ה נבאר היטב תשלום ביאור ענין פב"פ ואב"א ע"ש כי א"א שיהיה זיווג אב"א כפשוטו בשום אופן אך הכוונה כי הזכר נוטל ה"ח להגדיל גופו ולהשתלם חצי הכותל האחוריים שלו שנחסרו ממנו כאשר נטל הצלע מאחוריו ע"י נסירה ואז והסגיר בשר תחתנה שהם החסרים שע"י נשלם אחוריו והה"ג אל הנקיבה ונשתלם אחוריים שלה ואחרי הנסירה חוזרים פב"פ להתדבק ונמצא כי חו"ג אלו בבחי' א' נקראו פב"פ כי הם הגורמים לה פב"פ ובבחי' אחרת נקראו אב"א כי ע"י נגדלו האחוריים עצמן כי אלו החו"ג הוגדלו בחי' פב"פ. וגם הוגדלו אחורי הזכרים והנקבות ואלו הם המוחין החדשים ואור החדש הניתוסף על האורות הראשונים אשר מהם נבראו כל העצמות של הזו"נ ממש ונשאר אב"א בכותל א' לשניהם וזה הבחי' הא' נק' אב"א וזה השני נק' פב"פ. ודע כי בחי' חו"ג אלו א"א להנתן בהם לולי בהיות בתחתונים בני אדם מי שיעלה מ"נ תוך הנוק' דז"א אך באו"א פעם ראשונה שנאצלה לא הוצרכו כלל מ"נ ע"י בני אדם כי הז' אורות שהם המ"נ שלהם עולה מאליהם ואז או"א נחזרו מאליהם פב"פ ובתחלה היה או"א אב"א ואחר כך חזרו מאליהם פב"פ אחר הניתן באימא הזית ובהיות חו"ב דנקודים שלימים בזה אור חדש המחזיר פב"פ והיו כבר שם הז"ת בסוד מ"נ היו מעמידין אותה בחי' שלה שהחזירו פב"פ שהם המוחין דחו"ב והיו שניהם פב"פ והיו ממשיכין להם חו"ג עוד חדשים כבתחלה עד אשר הולידה אימא את הז"ת ויצאו לחוץ בכליהם ואז נשברו וכמ"ש ח"ב פ"ג. וגם אחוריים דאו"א נתבטלו וחזרו או"א אב"א ולא חזרו פב"פ עד התיקון כמ"ש ח"ד פ"ה עיין שם היטב: