אור ברסלב
מבוא שערים שער ב › החלק השלישי

מבוא שערים· רבי חיים ויטאל

שער ב · החלק השלישי

החלק השני

בהתחלת תיקון הנקודים שהם המלכים ונחלק לט' פרקים ואלו הן

פרק א

הנה כאשר רצה המאציל העליון להחיות המלכים דמיתו ולהחזיר את נפשם בקרבם אשר יצא מהם בראשונה יען לא הי' כח בגופ' הם בחי' הכלים לקבל את אור הנפש לסיבת הנז' בחלק שעבר ובפרט בש"ד ח"א פ"א ע"ש ולכן רצה להחזיר להם את נפשם ע"י שיתוסף בהם בחי' הרוח שעדיין לא נכנס בהם בתחלה כנ"ל בח"ד פ"ג. ואמנם להמשיך בהם רוחין חדתין צריך שיהיה זיווג העליון להוציאם ונודע כי אין זיווג בלי מ"נ ולכן תחלה העלה מ"נ לצורך זיווג והוא כי כבר ביארנו בח"ב פ"ה אין האורות שהם נפשות של הז' מלכים עלו למעלה באותו התפשטות שנתפשטו ג"ר בסוד האחוריים שלהם כנז' שם ועתה כשרצו להעלות משם מ"נ האסיף אליו כל התפשטות ההוא ועלו כל ההתפשטות שהם כל האחוריים ההם עם כל האורות שבתוכם שהם של ז' מלכים ועלה הכל במקום ג"ר בלבד שהי' בראשונה קודם התפשטות. ואמנם העליה האמיתיות של כל זה הוא בבינה אימא עילאה ונכנסו לתוך בטן המלאה כי שם העלאת המ"נ וכבר נודע כי בהיות' בעיבור שם הם עומדים בבחי' תלת כלילין גו תלת כמ"ש כ"ז באורך בע"ה בש"ה ח"א פ"ו ומשם תלמוד לכאן. והנה כמו שהאורות עלו כולן בבינה כך עלו הז' כלים שנפלו בבריאה ועלו עתה באצי' כי בעליות עתה האורות למעלה העלו עמהם את הכלים אך לא במקום הג"ר כמו שעלו האורות רק באצי' בסוף וגם הם בבחי' תלת כלילין גו תלת כיצד עלו הכלים דחסד ונצח דרך קו ימין באצילות ושניהם עומרים כלולי' זה בזה במקום נצח דאצי' ועלו כלי הגבורות והוד במקום הוד דאצי' ועלו כלי הדעת ות"ת במקום יסוד דאצי' ועלו כלי היסוד והמל' במקום מל' דאצילות הרי שגם הכלים הי' בבחי' תלת כלילין בגו תלת והמל' עמה בסוד פסיעה לבר ונמצא שלא הי' ג"כ עתה הרחק בין האורות והכלים רק ג' מדרגות שהם חג"ת הפנימי' ע"ד הנ"ל בח"ב פ"ה. ואמנם לא עלו כל הכלי' אלא בזמן מ' יום דיצירת הולד כיצד בי' ימי' ראשוני' עלה קו ימין דחסד ונצח ובי' ימי' השני' עלה קו האמצעי דעת ות"ת ובי' ימי' השלישי' עלה קו שמאל גבורה והוד ובי' ימי' הרביעי' עלה יסוד ומל'. והנה עליות האורות למעלה בבינה הם בחי' המ"נ האמנ' להיות כי התיקון אינו היה אל ז' המלכים לבד כי כל הי' נקודי' נפגמו עם שאין בחי' חסרונ' שוה כנז' בח"ב ולכן כל הי' נקודות צריכין תיקון וכולם צריכין לעלות למעלה בסוד מ"נ במקום עליון בשרש' אשר יצאו מהם כנז' בח"א ח"ב ושם בפנימיותו דא"ק העלו מ"נ בטעמים דס"ג שלו בבחי' פנימיות האדם לא בהבלי' היוצאים ממנו חוץ לו אלא בשרשי האורות בפנימיות הא"ק שאלו הם ס"ג שלו שהם בחי' נוק' כנודע כי אלו הטעמים לא היה בהם שבירה כלל ואז נזדווגו הטעמים דס"ג הנזכרים בע"ב דא"ק שהם דכורא ג"כ בבחי' פנימיותיו שהם המוחין שלו ואז ע"י זיווגם הולידו אור חדש והוא שם מ"ה דא"ק והאור הזה יצא מבחי' מצח דא"ק כי הנקודי' יצאו תחלה מן העינים וזה האור חדש נמשך מן המצח שלו. וכבר נתבאר בש"א ח"ד כי האוזן וחוטם והפה היוצא מהם הבל הנרגש ומהעין יצא ההסתכלו' עם שאינו הבל ממש כנז' בש"ב ח"א פ"א. אמנם מן המצח אינו יוצא לא הבל ולא ההסתכלות רק הארה בלבד וזהו מ"ש בזוהר תמיד כד מצחא עילאה מתגלה שאין בו רק גילוי הארה בלבד. וזהו מחמת רוב האור בתכלית אשר בו כי הרי מבפנים כנגד המצח שם ע"ב שהם המוחין דא"ק ושם היה מקום הזיווג שנזדווג' ע"ב עם הטעמים דס"ג ולכן מן המצח עצמן יצא אור מ"ה הזה וזהו מ"ש בזוהר כד סליק ברעותא למברי עלמא וכולי. ר"ל כשעלו מ"נ במצח הרצון דתרגום רצון רעותא למברי עלמא הם תיקון הז' מלכים הנקראים עולם והנה כאשר יצא אור מ"ה מן המצח ונודע כי שם מ"ה הוא דכורא ואז נתחבר עם האורות של הנקודים דס"ג שהם המלכים דמיתו והם אורות נוקבין כי שם ס"ג נודע שהוא נוקבא ובירר ממנו כל מה שיוכל לברר ונעשה שם ס"ג נוקבא אל שם מ"ה הזה ועתה קנה לו שם אחר כי בתחלה היה נקרא נקודות ס"ג ועתה שנתקנו נקרא שם ב"ן שהוא בכל מקום נוקבא דשם מ"ה כנודע. והענין כי שם ס"ג הוא כולל טנת"א אך כאשר אלו הנקודות דס"ג הם לבדם נעשים נוקבא אל שם מ"ה ואז בהכרח שיהיו בהם כל הארבע בחינות שהם טנת"א להתתבר עם שם מ"ה שיש לו גם כן כל הארבע בחינות לכן קורא לה עתה שם חדש שהוא שם ב"ן ועל ידי חיבור שם מ"ה עם שם ב"ן נתקנו כל המלכים דס"ג ונעשו נוקבא אל המ"ה ונקראים ב"ן ויען שנעשו בחינות נוקב' נקרא מלכים מלשון מלכות שהוא שם בין והבן זה. והנה כל אלו הבירורים והתיקונים היו בחי' ע"י עיבורי' כמו שאכתוב בע"ה בפרקים הבאים:

פרק ב

תחלה ניתן טעם אל האמור איך שם ס"ג גדול משם מ"ה בכ"מ ועתה נעשה נוקבא טפילה אליו. והענין כי הנה אור מ"ה החדש נמשך עתה מזיווג ע"ב וס"ג וכיון שבא מכח ע"ב הוא גדול מס"ג. ועוד כי המ"ה לא היה בו שבירה כלל מעולם ולא נפגם אורו. ועוד כי הלא שם זה של מ"ה הוא בשלמותא כלול מטנת"א. אמנם הס"ג הנזכר אינם רק הבחינות של הנקודות שלו לבד כי טעמים דס"ג הם אוזן חוטם פה כנודע וכיון שהם בחי' הנקודות שלו לבד הם גרועים ממ"ה בהיותו שלם בכל בחינותם ובפרט כי שם ס"ג עצמו הוא נוק' כי הרי הוא בחי' נקודות של הכללות כי הנקודים הם נקבות ואלו הז' מלכים הם בחי' נפש שהיא בחי' הנוק' לבד דנקודים דס"ג שהם נוקבות וס"ג כולו אינה אלא נקיבה כנ"ל ש"ב ח"א פ"א. ובזה תבין איך כל אלו היו בחי' הנקבות שבכל האצילו' כנ"ל סוף פ"א ועוד כי אם שאינו רק נקודות הס"ג בלבד הנה גם הם אינם שלימים כי נפגמו ולא נברר מהם כל צרכם עד ימות המשיח כנ"ל ח"ג פ"ו לעתיד לבוא שיושלם כל בחי' הנקודות הס"ג להתברר לגמרי אז יחזיר שם הס"ג לקדמותו ויתבטל שם מ"ה ואז ישלוט שם ס"ג בעול' כי לא יהיה רק ע"ב ס"ג בלבד דכורא עם נוקבא וזה הביטול דמ"ה הוא ענין חזרת העול' לתוהו ובוהו הנזכר בדרחז"ל לימות המשיח והבן זה היטיב. ונלפע"ד חיים כי ז"ס לעתיד לבוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם נראה שהוא בסוד אשת חיל עטרת בעלה בע"ה לע"ל שהוא ס"ג בינה כנ"ל ועיין ש"ד ח"ב פ"ו. ונחזור אל הענין כי משם מ"ה החדש נעשו כל בחי' הזכרי' שבאצילות ומשם ס"ג שהם אורות הז' מלכים דמתו נעשו כל הנוקבא דאצילות ואמנם לברר אלו הבירורי' לתקנם צריך עיבור. והנה כאשר נסתכל כל בחינות שצריכין תיקון בעולם האצילות הם י"ב בחי' כמו שאכתוב בשערים הבאים הלא המה עתיק ונוק' אריך ונוקבא או"א יש"ס ותבונה זעיר ונוקבא יעקב ולאה הרי הם י"ב בחינות ולכן הוצרכו להשתהות בזה העיבור זמן י"ב ירחים הנזכר במאמר קו המדה דספר הזוהר חדש לכל פרצוף שלם חודש אחד הרי י"ב חדשים לי"ב פרצופים. ואמנם עם מה שנת' כי על ידי חיבור מ"ה וס"ג זה נתקן כל האצילות אבל אינו בפעם א' כי הלא בתחלה ע"י זיווג זה הנזכר דע"ב וס"ג דא"ק ע"י העיבור הנז' נתקן כל האצילו' מן עתיק ונוק' עד א"א ונוק' אחר כך נזדווג שנית עתיק ונוק' לצורך תיקון אריך ונוק' ואחר התקנ' גם הם נזדווגים לצורך תיקון אבא ואימא ואח"כ נזדווגו או"א לצורך זו"נ ואח"כ נזדווגו זו"נ לצורך כל שאר העולמות דבי"ע כדי לתקנ' וכן כיוצא בהם עד סוף. ודע כי כל אלו העיבורים והתיקוני' אינה רק לברר בחי' הכלים שירדו בבריאה שמהם הסיגי' יוצאים והם שנשברו יען לא היה בהם כח לקבל האורות שלהם אך בעצמות האורות לא היה בהם פגם כי לאחר שנשברו עלו באצילות ולא ירדו בבריאה אך העיבורים היו לצורך הכלים כי הי' ניתוסף בהם כלים חדשים מחדש משם מ"ה והיו ג"כ מתבררים קצת ניצוצות מכלים דב"ן שנשברו ומהכל יחד נעשה הכלי והפרצוף ע"י העיבור ומה שנתוסף ע"י העיבור בעצמות האורות הוא שבתחלה שלא היה פרצוף היה אור כולו בנקודה אחת ולא היה יכול להוציא ולהראות פעולותיה ונחלק ליו"ד חלקים זו בבחינות אוזן וזו בבחי' עין וכיוצא. ואמנם גם יש בירור באורות והוא באותן הרפ"ח ניצוצין שגם הם ירדו בבריאה עם הכלים במותן ולכן גם בהם שייך בירור ותיקון אך לא באורות שנשארו באצי' והבן זה ואל תשכחהו כי הוא כלל גדול בכל האצילות. והנה זה האור דמ"ה הוא המלך הח' הנקרא הדר שנולד אחר הז' מלכים כמ"ש וימלוך הדר ושם אשתו מהיטבאל וכו' ולכן לא נזכר בו מיתה כמו בהאחרים כי זה לא מת ואדרבא הוא מחיה מתים הראשונים ומתקנם והוא כלול י"ס גמורות כמו הי' נקודות לפי שזה המלך הח' בירר כל בחי' הס"ג דמלכים שמתו לעשותם בחינות נוקבי' אליו כנזכר ולכן לא נזכר אשה בכל אלו המלכים כי אם בזה כמו שכתב ושם אשתו מהיטבאל וכמו שכתב בנשא דף קמ"ב א' ושם אשתו מהיטבאל הכא איתבסמו ואיתקרי אשתו מה דלא כתיב בכולהו מהיטבאל איתבסמותי' דא בדא כוון אל הנזכר כי בהתחבר המלכים האלו אחר העיבור עם שם מ"ה נתבסמו דא בדא ונתקנו ואז אקרי אשתו כי המלכים הנז' נעשים בחי' מ"נ אליו ולכן נק' אשתו וכן בדף קל"ה ב' אמר ובגין דא השתא דאשתכחו זו"נ לא כתיב בי' מיתה וגו'. ונראה לי חיים כי זה שאמר התם וכולהו אתקרין בשמהן אחרנין בר מההוא וכו' כי מס"ג נק' ב"ן אחר התיקון כנ"ל ועתה נקרא תיקונא דאדם הנז' שהוא שם מ"ה גי' אדם ועוד כי האדם לא אתקרי אלא כד הוי דכר ונוק' כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ואמנם אמרו מהיטבאל איתבסמותא דא בדא פי' כי הנה אחר התיקון נק' מ"ה וב"ן ולא ס"ג ואלו עצמן הם אותיות מהיטבאל פי' מ"ה הוא שם מ"ה כפשוטו ויטבאל גי' בין המתבסם עמו זע"ז דכורא עם נוק' ולכן נק' בשם טוב להורות שיצא ממנו הרע והוברר ממנו הטוב. וא"ת הלא משם מ"ה לא נעשו רק הדכורין לבד ואיך הוא לבדו נק' אדם הכולל זכר ונקיבה והענין כי ב' בחי' יש אל הנוק' אחת בתחלה בהיותה כלולה עמו בסוד בן ובת שהוא נוטל פי שנים שהם החו"ג ותרווייהו ירת להון ברא בוכרא ואחר כך בעת שהיא אשתו מזדווג עמו אז נותן לה הגבורות על ידו ובתחלה כאשר היה שם מ"ה זה מברר הבירורים ולקחם לעצמו כדי לתקנם עמו והיה שם ב"ן טפל אליו ויונק ממנו דוגמת ברתא דינקא מברא בוכרא ויונקת וניזונית על ידו ולכן היא טפילה אליו ונק' אדם יען גם הנוק' כלולה עמו וטפילה אליו ואז בעת הבירור שעדיין לא נשלמה היא להיות אשתו גמורה ולוקחת לעצמה ע"י עיטרא דגבורה וז"ש ושם אשתו מהיטבאל כי אותיות מ"ה הם שלו ואותיות י"ט הם מילוי דשם מ"ה כנודע כי מלוי בגי' אלהים דין שהוא סוד הנקבה שהיא דינים בהיותה כלולה עם הדכורא בתוכו דוגמת המלוי שבתוך האותיות הפשוטות וז"ס אדם וחוה כי חוה בגי' י"ט שהוא מלוי מ"ה שהוא אדם. ואמנם בבחי' היותה אשתו גמורה ויצאתה ממנו אח"כ אינה טפילה אליו בבחי' י"ט מלוי דמ"ה אך יש לה שם בפני עצמה והוא שם בין וגם זו הבחי' השניה נרמזת במלת מהיטבאל מ"ה יטבאל שהוא מ"ה וב"ן כנ"ל הרי ב' בחי' שיש אל הנוק' נרמזת במלת מהיטבאל. נ"ל חיים כי זה שאמר באדרת האזינו דף צ"ב ב' ע"ש ובא"ר בת מטרד בת דאימא דמינה דינין מתערין וכו' כי שם ס"ג שהוא אימא ממנו נעשה שם ב"ן שהיא הבת הזאת גם נ"ל כי לכן אות הרביעי שבשם היא אות ה' כפולה להורות כי מה' ראשונה שהיא ס"ג יצאתה זו ג"כ שהיא ה' כמוהו אלא שנשתנית ונק' ב"ן ולכן עיקר השם אינו רק ג' אותיות יה"ו כנ"ל. ונמצא כי המלך הח' הנקרא הדר הוא בחי' הו' מלכים שיצאו אח"כ לתקן הו"ק ו' מלכים ראשונים ואשתו מהיטבאל היא מלכות החדשה וע"י אלו ז' החדשים נתחברו עמהם הז' מלכים ראשוני' שהם ב' בחי' מ"ה ובין כנז' ונתבסמו דא בדא ונתקנו. ודע והבן כי הז' מלכים הראשונים להיות' נפרדים בלא תיקון כנ"ל בח"א פ"ו לכן נק' שבעה מלכים אך אלו הז' מלכים החדשים כולם נקראים ע"ש מלך אחד שהוא הדר כי באו מחוברים יחד והבן זה ועיין היטיב בש"ד ח"ב פ"ו אמיתת הענין. הכלל העולה כי כל הנקודות דמלכים נעשו אח"כ בחי' הנקבות של האצילות ולא נשאר לאימא עילאה דא"ק רק טעמים דס"ג שהם אח"פ אך הניקודים דס"ג נקראים ברתא שהם שם ב"ן הנ"ל ובזה תבין למה הנוק' כולה דינין כי שרשה מהמלכים שמתו והיו כולם דינים גמורים ולכן מתו ולכן נקראו מלכים ע"ש המלכות:

פרק ג

הנה נת' היות שם מ"ה האור החדש מתחבר עם שם ס"ג הוא הנק' עתה שם ב"ן שהוא בירור הז' מלכים עם האחוריים דאו"א ג"כ ויעשו זה דכר וזה נוק' ולכך הוצרך לדעת כמו שיש בשם ע"ב טנת"א וכולם הם טעמים כן יש בשם ס"ג כנ"ל ש"ב ח"ב פ"ב וכולם הם נקודות הנה כן הוא בשם מ"ה שיש בו טנת"א וכולם הם תגין וכן בשם ב"ן הזה יש בו ד' בחי' טנת"א וכולם הם אותיות ואע"פ שבכל הד' בחי' נקודות דשם ב"ן אינו רק נקודות דנקודות דשם ס"ג אשר כל עצמו הוא נקודות דכללות והענין כי כבר נת' שם בש"א ח"א פ"ב כי הטעמים חוזרים ונחלקים לד' בחי' וכל בחי' מהם חוזרת להתחלק לד' בחי' האלו עצמן וכן הענין בנקודות ותגין ואותיות ונמצא א"כ כי גם אלו המלכים אינם רק בחי' הנקודות דנקודים עכ"ז יכולת להתחלק לד' בחי' הנ"ל ונמצא א"כ כי שם מ"ה זה נחלק לי"ס כח"ב חג"ת נהי"ם ולד' בחי' הנ"ל. וכו שם ב"ן הזה נחלקים לי"ס ונחלקים לד' בחי' הנ"ל ג"כ נכללים ומתחברים אלו עם אלו טעמים דמ"ה עם טעמים דבין ונקודות דמ"ה עם נקודות דבין כו'. ועיין בש"ד ח"ב פ"ו כי שם נת' אמיתת הענין על מתכונתו ועם היות שכן הוא דרך כללות אך לא בפרטות לכן נבאר מה שהוא באמיתת כי השאר יש בו ספיקות ופרטות רבים ויתבארו בע"ה בשערים הבאים כ"א במקומו ונבאר התחלק' שם מ"ה והענין כי נודע כי הי"ס דאצילות נחלקו לה' פרצופים כנ"ל בראש ח"ב אמנם גם בפרצוף דאריך נחלק לשנים שהם עתיק ואריך כמ"ש בשערים הבאים בעה"י. והנה נודע כי הטעמים הם בכתר והנקודות בחכמה והתגין בבינה והאותיות בז' תחתוניות כנ"ל וגם בתיקונים וכן ממש הם בהתחלקות הי"ס בין בע"ב ובין בס"ג ובין במ"ה ובין בב"ן האמנם הי"ס דאצילות הנעשים מאלו החיבורים דמיה וב"ן אינם לוקחים אותם ע"ז הסדר האמנם העתיק ואריך ששניהם נקרא כתר דאצילות לוקחים בין שניהם ב' הבחי' דשם מ"ה שהם הטעמים כתר ונקודות החכמה כי העתיק כל צד דכורא שבו נעשה כתר שהם הטעמים דמ"ה וא"א כל צד דכורא שבו נעשה מחכמה שהם נקודות דמ"ה הרי כי כתר דאצילות לבדו שהם בחי' העתיק וא"א לוקחים הכתר והחכמה דמ"ה לצד דכורא שבהם ושניהם נקראים כתר דאצילות לבד. והנה או"א שהם נקראים חו"ב דאצי' בין שניהם אינם לוקחים רק בינה דמ"ה שהם בחי' התגין דמ"ה וז"א דאצי' ונוק' שהם ז"ס תחתונים דאצילות לוקחים בחי' האותיות דשם מ"ה שהם ג"כ ז"ס תחתונים דשם מ"ה הו' לוקחים ז"א והשביעית לוקחים נוק' והרי נת' היטיב חילוק י"ס דמ"ה בי"ס דאצי' ונמצא שאינם מכוונים ביחד ולכן אל תתמה אם תראה בתיקונים מאמרים חלוקים זה אומר שהטעמים בכתר וזה אומר שהנקודות בכתר וכו' כי זה הדבר בי"ס דמ"ה וס"ג וב"ן וזה מדבר סדר התחלקות בי"ס דאצילות הנ"ל והבן זה.

ואמנם סדר התחלקות שם ב"ן בי"ס דאצי' הוא ארוך מאוד ויש בו ספיקות כמ"ש בש"ה אך הכללות הוא קרוב אל התחלקות שם מ"ה והנה משם ב"ן נעשה כל צד נוק' באצי' כמ"ש בע"ה בתחלת כל שער ושער בש"ה ואמנם היותר מוסכם הוא זה כי עתיק לקח לעשות נוק' שלו טעמים דב"ן והם ה"ס ראשונות דכתר דב"ן כנודע כי כל ספירה כלולה מי' וגם לקח ג"ר מספי' חכמה וד"ר מבינה דב"ן וכל זה לנוק' שלו וגם לקח לנוקבא שלו הנ"ל ז' כתרים דז' תחתונים. דב"ן ואריך לוקח ה' אחרונות דכתר דב"ן לצורך נוקבא ואבא לוקח ז' תחתונים דחכמה ואימא ו' תחתוני' דבינה דב"ן וזו"נ לוקחים כל הז' תחתונים דב"ן חוץ מהכתרים שבהן שלקחם עתיק כנ"ל. והנה כבר ביארנו בש"ב ח"א פ"ג כי בתחלה יצאו אלו הי' נקודות בבחי' נפש בלבד ולכן יצאו בבחי' עיגולים ולכן מתו ונשתברו. והנה עתה בבוא היושר שהוא שם מ"ה החדש אז נתקנו והענין כי שם מ"ה הוא בגי' אדם ר"ל שעתה נתקנו בפרצוף אים דרך קוים ולא כבראשונה עיגולים על שיצאו מהעינים המסתכלין לצדדין שלכך יצאו בסוד עיגולים כנ"ל בפ"ג מח"א אך אור המצח יוצא ביושר. וגם טעם אחר כי אדם מורה על חיבור זכר ונקבה ביחד כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם וא"א חיבור דכר ונוק' אלא בבחי' היושר ולא בעיגולים רק ביושר בדמות זכר ונקיבה. ובזה תבין מ"ש אצלינו כי שם מ"ה הוא בז"א וכן ביצירה כי הרי ז"א הוא בבחי' הרוח וגם שם מ"ה זה הוא רוח דנקודים. אמר הצעיר חיים הנה נסתפקו לי בזה בענין א' והוא כי לעיל בש"א ביארנו כי אחר התיקון יש בחי' עיגולים ויושר בין בעתיק ובין באריך וכו' ונסתפקו לי איך נתהוו העיגולים והיושר אחר התיקון אם נאמר כי העיגולים נעשו משם בין והיושר משם מ"ה אי אפשר שהרי לעיל ביארנו כי כל הנוק' בכל פרצופי האצי' דעתיק ודאריך אנפין וכו' נעשו משם ב"ן והנוק' האלו מוכרח שהם יושר ואם נאמר כי משם מ"ה נתקנו הזכרים כולם ביושר ומשם ב"ן נעשו בחי' נוק' ביושר המתחברים ביושר דמ"ה וכן נעשו מהם העיגולים זה קצת קשה כי הרי אימא שהיא נוק' וכן נוק' דז"א לוקחים ג"כ משם מ"ה כנ"ל בפ"ו מזה נראה שיש נוק' מבחי' מ"ה ויש נוק' מבחי' ב"ן אלא שאפשר שהם העיגולים בבחי' נפש שהם נוק' בערך הרוח. אמנם היותר נכון כי ממ"ה וב"ן כ"א נעשה ביושר ועיגולים ולכן לקח אבא וז"א שהם הזכרים ממ"ה וב"ן זה ליושר וזה לעיגול והכל זכרים ולוקחים אימא ונוק' דז"א ממ"ה וב"ן ג"כ זה ליושר וזה לעיגולי' והם נוקבין נמצא כי כל היושר הן זכרים ונקיבות ממ"ה וכל העיגולים מב"ן הן הזכרים והן הנקיבות. ועכ"ז קצת קשה הדבר אצלי וצ"ע. גם במה שלוקחין או"א כ"א מב' השמות מ"ה ובין תימה בעיני כיון שאימא אינו ראוי לקחת רק מב"ן אשר ממנו נעשה הנוק' ואבא ג"כ ממ"ה לבדו ואולי נאמר שיש ג"כ י"ס ות' ולוקחים לצרכם אלא שנכללו בהם וכן הדבר בזו"נ שלוקחים לצורך יעקב ולאה והראי' לזה כי עתיק וא"א לא לקחו אלא ממ"ה לבד ונוקביהן מב"ן לבד וצ"ע:

פרק ד

נבאר בו דרך קצרה סדר חמשה פרצופי' דאצי' איך עומדים אחר התיקון ואח"כ נבארם כ"א בשער שלו וכבר הארכנו קצת בש"א ח"א פ"ד ע"ש היטב איך כל העולמות מתלבשים זה בזה וכל פרצוף ופ' שבכל עולם מלביש את חבירו ואיך משתווים העיגולים עם אורות הישרים ואיך מקיפות זה את זה ונבאר עתה ונאמר כי הלא בעת צאת אור מ"ה החדש ממצח א"ק בודאי שיהיה פוגע בכל אותם האורות אחרים שהם העקודים היוצאי' מן הפה ושם אין היכר לשם מ"ה עדיין כי הנה מתבטל הארת' בתוכ' ע"ד מ"ש לעיל ח"א פ"ב ולא ניכר בחינתו עד שירד מן הטיבור דאיק משם ולמטה עד סיום רגליו בקירוב וכל זה בסוד היושר שלו הנק' שם מ"ה כנ"ל. ונבאר תחלה סדר יציאתם ונאמר כי הלא בבואם להתקן הנה בתחלה יצאו עשרה עיגולים דעתיק שהם הנפש שלו ואח"כ יצאו עשרה עיגולים דאריך ואח"כ יצאו י"ס דיושר דעתיק שהם בחי' הרוח שלו ואח"כ יצאו ג"כ י"ס דיושר דאריך ולסיבת הפסק הזמן שבין יציאת עיגולו עתיק אל היושר שלו ע"י יציאת עיגולי א"א קודם יציאת יושר דעתיק עצמו לכן נתמעט אור היושר דעתיק ולא נמשך עד עיגולי עתיק עצמן רק עמדו רגלי יושר עד עיגולי א"א כנ"ל בש"א בח"א פ"ד משא"כ בא"א כי הנה בין עיגולים שלו ובין היושר שלו כולם יצאו קודם יציאת עיגולי או"א ולא היה הפסק בין יציאות עיגוליו ובין יציאות היושר שלו ולכן היה כח ביושר דא"א להתפשט עד עיגוליו עצמו במקום שמסתיים גם היושר דעתיק. וטעם קדימת יושר דא"א טרם יציאת עיגולי דאו"א הי' כדי להשוותם (ואיני זוכר פי' להשוותם אם לאו"א אם ליושר דאריך עם עיגוליו וצ"ע) ואח"כ יצאו או"א בבחי' עיגולים. וכבר נודע כי או"א תרווייהו שקילי כחדא וזה הענין הוא בין בבחי' העיגולים ובין בבחי' היושר שלהם. ונבאר בחי' עיגולים כי הנה נודע שעיגולי אבא סובבי' ומקיפים על עיגולי אימא והנה בהיות כדורי עיגולי אימא תוך כדורי עיגולי אבא נמצא כי חצאים העליונים דכדורי אבא הם עליוני' מכל כדורי אימא אמנם החצאים התחתונים של כדורי אבא הם למטה מכל עיגולי אימא אפילו מחצאיהם התחתונים א"כ כיון שעיגולי אבא מחציתם העליונים גדולים ועליונים מכל עיגולי אימא ועיגולי אימא הם להיפך כי בערך חצאי עיגולי אבא למעלה הם התחתוני' רמ"ז פי' כי נה"י דעיגולי אימא נכנסים מכח"ב דעיגולי אבא בחצי תחתון] ובערך חצאים התחתונים דאבא היא עליונה א"כ הם שוים או"א ואין להם יתרון זה על זה רק שזה ימין וזה שמאל וזה טופס הלשון שכתבתי בעת ששמעתי זה הדרוש ועתה אני מסופק בהבנתו ולכן אעתיקנו פה וז"ל בבוא היושר או"א הוא כשיעור אורך אימא דעתיק עד יסוד כן אור הישרים שניהם באבא ובאימא. ימין אבא ומשמאלו הג' עליונות של זה וזה וז' תחתונות ועד"ז באימא וארכם שיעור הנז' הרי ביושר שניהם שוים ע"כ. קול הרמ"ז. כנ"ל לפרש כמ"ש הריז"ל כי או"א עילאין הם שווין וכתריהן בגרון דאריך וחב"ד שלהם מג"פ חג"ת דאריך כנז' בא"ד דף צ"ב וכנגד מקום ג"ר שלהם הם עיגולי אבא וז"ש בכאן שמימין אבא ומשמאלו הג"ר של זה וזה פי' דאו"א עילאין כי הוא בימין והיא בשמאל וגם ז' תחתוניות שלהם הם בשוה ועד"ז באימא פי' י"ס ו"ת שג"ר הם כנגדם עיגוליהם הנק' עיגולי דאימא וז' תחתוני' שלהם עד טיבורו דאריך וז"ש וארכם פי' דאו"א וי"ס ו"ת שנז' פה בסתם או"א וכללות שלהם הוא שיעור הנז' הוא מ"ש תחלה כשיעור אורך אימא דעתיק שהוא יסוד המתארך עד חצי גופא דאריך כנז' בכ"מ] וצריך לבאר מ"ש לעיל איך משתווים או"א גם בבחי' עיגולים ואיך יצדק בהם תיקון ע"י קוים [קול הרמ"ז. קשה טובא איך להשוות או"א שהרי עיגולי אבא הם למעלה משל אימא ועוד קשה מכל דרוש זה נראה בהדיא דאימא תחתונה מאבא שהרי עיגולי אבא מקיפים בעביים ג"ר שלו ומוכרח הוא שעיגולי אימא יהיו סובבים ג"ר שלה והם למטה מג"ר דאבא ואנן ק"ל בכ"מ דאו"א שוין בקומתן. ונלע"ד ע"ד כמ"ש שאו"א הרמוזים בי' שבשם שניהם נקראים אבא וי"ס ות' נק' אימא ולפ"ז נאמר שי' עיגולי אבא הם של או"א עילאין וי' עיגולי דאימא הם בי"ס ו"ת]. וכבר נת' בש"ב ח"א פ"ו כי בצאת ג' נקודות ראשונות דעיגולים יצאו מתוקנים בדרך קוים והנה אחר התיקון פשיטא כי כל תיקונם של כל העשר עיגולים היא היותם בבחי' קוים ועניינם כך הוא כי הלא עיגולי א"א מקיפין על עיגולי אבא ועיגולי אבא מקיפין על עיגולי אימא קול הרמ"ז ואין להקשות דגם בכל הפרצופים ימצא זה דגם חצאי התחתונים של עיגולי אריך גבוהים ועליונים מעיגולי עתיק. די"ל שיש הפרש גדול כי הנה כל פרצוף העליון יש הארה עליונה בעיגולים יותר מאוד מכל מה שלמטה ממנו ואין דומה האור שבא לעיגולי עתיק למה שבא לאריך ולכן אף שנראה שהם עליונים עכ"ז ההפרש ברור אך באו"א האור בא להם בשוה מא"א וכנז' לקמן. ולכן שייך לומר שמצד מטה עיגולי אימא יותר עליונים משל אבא כיון שאור בא להם בשוה ודו"ק]. והנה בעיגולי א"א מצד ימין יש חלון ונקב אחד נוקב ויורד עד עיגולי אבא ומאיר בו וכן בשמאל עיגולי אריך יש חלון ונקב אחד יורד ונוקב בכל עיגולי אבא ויורד עד עיגולי אימא ועם היות שעובר' ההארה דרך עיגולי אבא לאימא אינו לוקח מאבא ואח"כ נותן לאימא רק אין עיגולי אבא משמשים רק למעבר בעלמא ולכן נקראה זה הארת אימא ממש הנמשכת לה מא"א עצמו. וכעד"ז יש קוים נמשכים מאבא שהוא חכמה אל החסד דזעיר כי נוקב ויורד קו הארתה מימין עיגולי אבא ונוקבין תוך עיגולי אימא ער שיורדין ומגיעין אל עיגולי חסד וכן קו נמשך מעיגולי אימא בשמאל ונוקב עיגולי אימא ועיגולי החסר עד שמגיע אל עיגולי הגבורה וכעד"ז הי' עיגולים יש קוים נמשכים דרך ימין ודרך שמאל ודרך אמצע ואינם משמשים העיגולים שבאמצע רק מעבר בעלמא והבן זה. גם תבין ענין הקוים שיש בעשר ספירות מספירה לחברתה. ונבאר עתה סדר התלבשות היושר עם העיגולים ואיך נאחזים זה בזה הנה אחר צאת הי' עיגולים דעתיק דבחי' נפש כנז' עתה אחר התיקון וכבר נת' ש"א ח"א פ"ג ופ"ד כי כל עיגול וכל יושר יש בו ג' בחי' והם אור פנימי והכלי מקיפו ועליו אור מקיפו ואיני צריך להזכיר זה תמיד. ונמצא כי אחר צאת העיגולים דעתיק בכל בחי' הנה כאשר בא אח"כ התיקון שלו שהוא הרוח ביושר כלול מכל ג' בחי' אור פנימי וכלי ואור מקיף והוא כלול ג"כ מי"ס הנה הג"ר דיושר נשארו למעלה כנגד העיגולים שלו כנז' כפי העיגולים של עוביים באורך הג"ר היושר ומתעגלים הי' העיגולים ג"ר שבו כזה: והז' תחתונות דיושר דעתיק תוך חלל עיגוליו נלפענ"ד כצ"ל כפי עוביים של חצאי העיגולים העליונים כן אורך ג"ר דיושר והז"ת תוך חלל העיגולים] ואז יצא הא"א וכל י"ס שלו להלביש לז' תחתונות דיושר דעתיק כמ"ש. ובזה תבין מ"ש ג"ר דעתיק נשארים מגולות הכוונה הוא שאין א"א מלבישם אמנם עיגולי עצמו סובבים עליהם ע"ד הנז' כדי שלא יהי' הפסק בין עיגוליו ליושרו ולכן ג"כ אין א"א מלביש כל הי"ס דיושר דעתיק כדי לתת מקום לעיגולי עתיק להתאחז עם יושרו והבן זה. וכיוצא בו לשאר הבחי' שאין ג"ר של העליון מתלבשות בתחתון ובודאי כי בזה היושר שהוא הרוח נמשך מהארתו אל העיגולים שהם הנפש והוא באופן הזה כי כתר דעתיק דיושר ממנו נמשך בחי' אור פנימי לי' עיגולים באותו מקום שמתחברים כנז' וחכמת דיושר דעתיק ממנו נמשך אור פנימי אל הז' תחתוניות דיושר עצמו ובינה דיושר דעתיק ממנו נמשך א"מ לז"ת דיושר עצמו ואחר כך בבוא עיגולי הא"א להלביש עתיק מלביש הז"ת לבד כנ"ל תוך חלל עיגולים והוא מלביש ע"ג א"מ דז"ת דעתיק מן הבינה דעתיק הנ"ל [פי' שעיגולו א"א הלבישו ע"ג א"מ ז"ת דעתיק. שאור זה בא מן בינה דיושר דעתיק כדאמרן הכא]. ובמ"ש בש"א ח"א פ"ד כי אור מקיף דיושר דעתיק הוא מקיף על עיגולי אריך זה בחי' א"מ לכל הי"ס דיושר דעתיק. (פי' מקשה הלא אמרינן ח"א פ"ד כי אור מקיף וכולי. והאיך אתה או' כאן להיפך ומתרץ זה בחינות אור מקיף לכל הי"ס וכולי וזה יובן היטב בפ' ה' הבא]. ואמנם הא"מ לז"ת דעתיק לבד [פי' שבא] מן הבינה דעתיק כנז' הנה אור זה המקיף הוא ממש דבוק עם ז"ת דיושר דעתיק. ועיין סוף פ"ה. ואח"כ בא הא"א והלביש הז"ת דעתיק וכל א"מ שלהם הנז' ואמנם יצאו תחלה הי' עיגולים תוך עיגולי עתיק והם בחי' נפש ובבוא אח"כ יושר דא"א נמשכו ג"ר דיושר שלו בעובי י' עיגולים דוגמת עתיק וז"ת שבו נמשכו באורך בחלל שתוך י' עיגולים ומהכתר שבו נמשך אור פנימי לי' עיגוליו ומהחכמה שבו א"פ נמשך לז"ת דיושר ובינה שלו א"מ לז"ת דיושר שלו כנז' בעתיק. אח"כ יצאו או"א והלבישו לא"א מהז"ת שבו עד טיבור דא"א ע"ג א"מ דז"ת דא"א ותחלה יצאו העיגולים והם בחי' נפש ובבוא היושר נמשכו ג"ר דיושר שלהם בעובי העיגולים והז"ת נמשכו בחלל שתוך עיגוליהם ולא בכולו כי אם עד טיבור דא"א כנז' ואז מן הכתר שלהם דיושר נעשו א"פ של עיגוליהם כנז' בעתיק וא"א. ואח"כ יצא ז"א והלביש או"א על א"מ דז"ת שבו ותחלה יצאו העיגולים וכו' ע"ד הנ"ל וכן הענין בנוק' דז"א ודי בזה כי הוא מובן:

פרק ה

ובו נבאר ענין האורות המקיפין שבכללות העולמות איך הם מסודרים ומקיפים ומה עניינם ובשער א' ח"ב פ"ב התחלנו לבאר קצתו וגם עיין בש"ג ח"ב פ"ב והענין כי כל העולמות הם כולם שרשים זה לזה וזה לזה ומעולם העליון ירדו האור מה שלמטה ממנו כנודע כי מהא"ס יצא האור ומאיר בא"ק בבחי' א"פ ומקיף ומן הא"ק יצא האור לשאר העולמות הנז' בשערים הנ"ל ומהם יצא אח"כ האורות אל עולם הנק' אצי' ויצא מהם ב' אורות א' אור העיגולים וא' אור היושר ולכ"א נעשה א"מ וא"פ וכן הענין עד סוף העשיה אמנם סיבת היות א"פ וא"מ זולת טעמים הנ"ל הוא להאיר הכלים מבית ומבחוץ ע"ש. עוד יש סיבה אחרת עיקרת והוא כי האור העליון גדול מאוד ולא יוכלו הכלים לסובלו בתוכו ולכן בהמשך האור אל תוך הכלים נכנס חלק א' ממנו אל תוכו שיעור מה שיוכל להכנס וכמש"ה מי מדד בשעלו מים ועיקר האור שלא יכול להכנס מבפנים נשאר מבחוץ מקיף לו להאיר לו בחוץ ג"כ וזה הנשאר מבחוץ ודאי שהוא בחי' עצמות האור שמרוב גדולתו ומעלתו אינו יכול להכלי להחזיקו בתוכו וזה האור לא נכנס מעולם אל תוך הכלי ההוא ובחי' א"מ הזה היא אור ישר שיורד ונמשך מלמעלה למטה עד סוף העולם ההוא ולכן אה"מ גדול מאוד מאוד מאור הפנימי והוא נשמ' לו וכן הענין במקיפין עצמן כי המקיף החיצון מחבירו הוא גדול ונשמה אל היותר הפנימי ועיין בש"ג ח"א פ"ה. ונבאר ענין זה בעולם האצי' וממנו ית' לשאר העולמות כולם הנה האור העליון היורד מא"ק אל עולם האצי' הנה אותו האור נק' א"ס כי כל האורות שהם עליונים נקראים א"ס לבחי' עולם אשר למטה ממנו והנה האור הא"ס הזה קודם שנכנס בעולם האצי' החלק המעולה והגדול מאוד הוא הנשאר למעלה מקיף אל כל האצי' מלמעלה למטה בחי' אור ישר והחלק היותר קטן ממנו אשר יש כח בכלי לסובלו נכנס בעולם האצילות. וכבר ידעת כי פרצוף עתיק יומין היא נעלמת ומתלבש תוך שאר פרצופים דאצי' אשר כולם מגיעים רגליהם עד סיום עולם האצילות ולכן חלק אור הא"ס הנכנס בפנימיות האצילות נכנס תחלה תוך עתיק יומין ומתפשט עד סיום רגליו המסתיים בתחתיות עולם האצילות ואחרי רדתו שם אין כח דעתיק עדיין לקבל את כולו בפנימיות ואז חזר אור שירד עד למטה וחוזר ומתפשט מתתא לעילא בסוד אור חוזר עד שעולה ויוצא למעלה בראש ע"י וחוזר ומתפשט מלעילא לתתא מבחוץ את עתיק יומין לבדו וחופף עליו. אמנם אה"מ היושר הראשון אשר לא נכנס כלל בעתיק זה מקיף ע"ג כל עולם האצילות וכל פרצופים האצילות עומדים בתוכו וזכור זה היטב והבן מ"ש בש"א ח"א פ"ד כי יש חילוק בין מקיף למקיף. וא"ת אחר שסוף זה האור הפנימי היה לצאת אחר כך בסוד אור חוזר ומקיף אותו וא"כ מה צורך לכניסתו בתחלה כדי שיצטרך לצאת אח"כ ויותר טוב היה שלא יכנוס גם הוא כלל וישאר מבחוץ כמו הא"מ הגדול כנז'. אך הענין לב' טעמים כי כוונת המאציל העליון היה שיהיה ב' מקיפות לעולם האצי' והא' יהיה מקיף כולל לכולם ביחד והשני יהיה מקיף לכל פרצוף ופרצוף בפני עצמו והנה אם היה האור הזה המקיף הב' נשאר למעלה ולא נכנס מבפנים הנה היה אורו עדיין גדול מאוד והיה גם הוא מתפשט עד סוף כל האצי' כמו המקיף הגדול האחר. גם סיבה אחרת שהיה יכול לחזור ולעלות בשרשו העליון בא"ס ולא יאיר למטה לכן עתה שנכנס מבפנים נסתלקו הסיבות האלו לפי שעתה ע"י שנכנס האור בפנים וירד ונתפשט בי"ס דעתיק ושארית האור חוזר להתפשט ג"כ מתתא לעילא בבחי' אור חוזר התפשטות אחרות של י"ס ואחר שיוצא אור חוזר להתפשט מבחוץ מעילא לתתא בי"ס דעתיק הרי נחלש כוחו ונתמעט ע"י ג' התפשטות אלו ובזה הרווחנו שלא יעלה עד א"ס (קול הרמ"ז. לכאורה קשיא דלמה אין אנו מפחדים ג"כ בא"מ הראשון שגם הוא יעלה בשרשו כיון שלא נכנס כלל בפנים וא"כ כיון שבו לא מצינו יראה זו גם כאן במקיף הזה נאמר כן. אמנם התשובה לזה כי הנה גם המקיף השני נמשך מן הראשון כולו אחד והנה אם היה נשאר זה נ"כ מבחוץ היה אור גדול והיה בו כח לעלות אמנם עתה שנתמעט בהכנס קצתו מבפנים וגם יצא האור חוזר גם הוא ישאר במקומו ודו"ק]. וגם שלא יתפשט בכל האצי' כי כבר נתפשט שיעור הנז' ואין לו עוד להתפשט זה הוא סוד המקור אשר ממנו יוצאים המים כי כפי גבוה המקום של המקור שממנו יוצאים בראשונה כפי ערך וגובה זה יכולים לחזור ולהעלות שנית גם אם ירדו במורד גדול מאוד כנודע אך לא יותר מגבוה מקום הראשון ולכן אחר שראש עתיק נעשה מקור לאלו המים ומשם התחלת צמיחתם הנה כאשר יורדים במורד ומתפשטים תוך העתיק הנה ירצו לחזור בסוד אור חוזר מתתא לעילא לא יוכלו לעלות למעלה מרישא דעתיק ולא יוכלו לעלות ולהתחבר בשרשם עם הא"ס ולכן יחזרו לרדת שנית מבחוץ להיותם אור מקיף מבחוץ מעילא לתתא. וצריך שתדע כי זה האה"מ השני כאשר חוזר לצאת מתתא לעילא כנזכר יוצא דרך השערות שבראש כנודע כי השערות הם דמיון מבועים ויאורים שבפנימיותם יוצא האור דרך מעברים צרים ודקים כנזכר בתיקונים תיקון עי' דכ"ח וכל נימא ונימא אית לה מבוע וגומא ואז יוצא האור דרך נקבי השערות ואז מתגלה האור ומקיף בגילוי את כל פרצוף דעתיק והבן זה מה הם סוד השערות כולם שהם נימין להמשיך משם האור דרך המעטה כמ"ש בש"ה והם סוד אור מקיף החוזר אחר כך מבחי' אור הפנימי שנשאר בעתיק יומין יוצא בסיומו שהוא מפי האמה והיסוד שלו יוצא האור הצריך אל א"א ואור זה נמשך מן החו"ג שנתקבצו ביסוד דעתיק משם מ"ה ומשם בין כנ"ל בפ"א ויוצא משם ונכנס בראש א"א ונכנס לתוכו החלק הצריך ליכנוס לבחי' אור פנימי והחלק הצריך לישאר בבחי' א"מ ישר הגדול נשאר ואינו נכנס כמ"ש בעתיק והוא מקיף יושר כל פרצופים האצי' עד סיומם כנגד אריך ולמטה אך לא לעתיק שהוא עליון ומהאור הפנימי שנכנס בו חוזר ג"כ בסוד אור חוזר ממנו מלמטה למעלה דרך שערות רישא דא"א וחוזר ומקיף מלעילא לתתא כל פרצוף אריך כולו אך לא שאר פרצופים באופן שמקיף הישר הגדול של עתיק מקיף עתיק ואריך ושאר הפרצופים האצי' עד למטה ומקיף היושר דא"א מקיף א"א ואו"א ושאר כל האצי' עד למטה אמנם אור המקיף השני החוזר של עתיק הוא מקיף עתיק לבדו ודא"א ג"כ לבדו ואח"כ יוצא האור הפנימי מיסוד דא"א והם החו"ג המתקבצים ביסוד כמ"ש במקומו בש"ה ועיין בענין ז' קולות. ויען שבתחלה באים נפרדים מחו"ג וגם החסדים בעצמם נפרדו בגופא דא"א כנודע שה"ח מתפשטים בחג"ת נ"ה ולכן גם הם חזר כללותם להכלל ביסוד כנ"ל בח"ב פ"ו ונתקבצו שם יחד וכשיוצאים משם חוזרים להפרד והחסדים הולכים לאבא שהוא בימין דא"א והגבורות ניתני' לאימא שהיא משמאל א"א והנה אור מימין שהם החסדים נכנס חלק ממנו באבא והשאר נשאר בסוד א"מ ישר מאבא עד סוף האצי' וממה שנכנס חוזר מלמטה למעלה בסוד א"מ א"ח דרך השערות ומקיף לאבא ע"ד הנ"ל. ואמנם הגבורות אור השמאל ניתנים לאימא והחלק שהוא אה"מ הישר הגדול נשאר מבחוץ להקיף מאימא עד סוף כל האצילות וחלק ממנו נכנס בסוד א"פ ועוד חוזר לצאת מלמטה למעלה דרך השערות אור חוזר מקיף לאימא בלבד ע"ד הנ"ל וז"ש באדר' זוטא או"א תרווייהו כחדא שקילי אחר ששניהם ביחד לוקחים מא"א עצמו אלא שזה מימין וזה משמאל ואמנם לפי שאבא טמיר יתיר כנזכר שם לכן ג"כ מאור הימין דחסרים שנכנס באבא חוזר לצאת דרך היסוד שלו וקצתו נשאר גם הוא בסוד א"מ ישר לאימא ומשם עד סוף כל האצי' וקצתם נשאר ונכנס בתוך אימא בסוד א"פ וגם הוא חוזר ממטה למעלה ונעשה א"מ חוזר ב' לאימא בלבד ע"ד הנ"ל והרי איך בבחי' זו אימא טפילה לאבא שהוצרכה לקחת ממנו אור גם כן כמו שלקחה מא"א ואורות אבא מתלבשים בה ונעלמים בתוכה באימא. וא"ת אדרבא אימא גדולה מאבא שלקחה אורות מימין ומשמאל ואבא מימין דע כי כבר נתבאר בזוהר תמיד ואתכליל שמאלא בימינא ונמצא כי אבא בלוקחו ימין שהם החסדים מכ"ש שנוטל הגבורות גם כן אלא שהשמאל טפל לימין ואינו ניכר הארתו שם ולכן לא נזכר אלא הימין אמנם אימא בלקחה השמאל הוא לבדו עומד ואין הימין נכלל בו כלל זולת שאחר שלקח אבא הימין ונתערב בו ונעשו בו עצמותו ונתעבה שם אז מתמציתו נותן לאימא קצת מהימין ונמצא כי אינו רק השארית והתמצית וגם כי כבר נק' ע"ש אבא וכאלו ממש ממנו עצמו לוקחתו ובזה הוא גורעין לאימא שנוטלתו מאבא ולא מא"א עצמו. האמנם יש לאימא ב' אורות א' פנימי וא' מקיף יתירים על אבא והם אותם שלוקחים ממנו יותר על מה שלוקחה מאריך אח"כ יוצא מאור הפנימי דאימא מהיסוד שבה אל כל הז"ת ביחד כי היא אם הבנים וכל הו"ק אינם רק פ"א כנודע והנה חלק ממנו נשאר בסוד א"מ ישר אל כל האצילות מזעיר ולמטה וחלק ממנה נשאר בסוד א"פ שלהם ומאור הפנימי חוזר לצאת א"מ או"ח דרך השערות כנ"ל ומקיף לז"א לבדו אח"כ יוצא מאה"פ שביסוד דז"א ויוצא אל הנוק' וגם הוא נחלק לא"מ ישר וא"פ וא"מ חוזר ע"ד הנ"ל. נמצא עתה שמעתיק נמשך א"מ ישר לכל שאר פרצופים עד סוף האצי' ואור פנימי לו לבדו וא"מ חוזר לו לבדו ולא"א יש מקיף ממנו ולמטה כל האצי' ועוד מקיפי יושר דעתיק וא"מ חוזר לו לבדו ולאבא יש מקיף ישר ממנו ולמעה כל האצי' וב' מקיפים יושר דעתיק וא"א ומקיף חוזר לו לבדו ולאימא יש מקיף יושר ממנה ולמטה כל אצילות וג' מקיפי יושר עתיק וא"א ואבא ומקיפי חוזר אליה לבדה ולזעיר יש מקיף יושר לכל האצילות ממנו ולמטה וד' מקיפי יושר עתיק וא"א ואבא ואימא ומקיף חוזר לו לבדו ולנוק' דז"א ב' מיני מקיפים לה לבדה א' מקיף יושר. פי' א' מקיף יושר והוא ג"כ לה לבדה לפי שאין לה מה להקיף. והב' מקיף החוזר כמו כולם] וה' מקיפי יושר עתיק וא"א ואו"א וז"א מקיף חוזר לה לבדה. ואחר שביארנו דרך כללותו צריך שתדע כי עד"ז הוא לכל פרצוף ופרצוף בפני עצמו בי"ס שלו ונדבר בא"א וממנו יודע השאר כי הנה יש לו י"ס ואין הענין כמ"ש לעיל כי אה"פ נכנס בו בכולו ביחד ואינו יוצא עד תשלום היסוד האמנם נכנסו בתחלה בכתר. שלו ואח"כ מקצתו ממה שנכנס שהוא אה"פ חוזר מתתא לעילא בסוד מקיף עד ראשו שהם השערות שבו ומקצת אורו הפנימי יוצא דרך היסוד שבו שבכתר זה ונכנס בחו"ב שבו ע"ד הנ"ל חציו בחכמה שבו וחציו בבינה ומקצתו דחכמה נשאר קצת בא"מ ישר עד סוף האצי' ומקצתו נכנס בסוד א"פ ואותו אה"פ נחלק וקצתו חוזר מתתא לעילא בסוד א"מ לחכמה לבדו ומקצתו יוצא דרך היסוד ומיסוד דחכמה יוצא אל הבינה כנ"ל באו"א ומיסוד דבינה יוצא לו"ק דאריך ביחד וקצתו א"מ ישר עד סוף האצי' ומקצתו א"פ וגם הוא נחלק כי מקצתו חוזר בסוד א"מ אל הו"ק לבדם וקצתו יוצא דרך היסוד ונכנס במל' דא"א וגם הוא נחלק כי מקצתו בסוד א"מ ישר וקצת א"פ נחלק מקצתו חוזר בסוד אור חוזר למל' וקצתו יוצא דרך היסוד שבה אל הכתר דאו"א ע"ד הנ"ל וחוזר להיעשות בי"ס דאו"א ע"ד שנעשה בי"ס דאריך אנפין בכל פרצוף ופרצוף. כללו של דבר כי כל א"מ ישר מקיף אל כל מה שלמטה ממנו וכל אור חוזר (מקיף) אינו מקיף רק אותו המקום אשר ממנו חוזר ממטה למעלה וצ"ע כי פה כתבנו שאפילו מקיפי היושר פרטי הספיר' הם מקיפים כל מה שלמטה עד סוף האצילות ופ"ד כתבנו כי אריך מלביש א"מ דז"ת דעתיק וכן בשאר פרצופים זולת אם נאמר דהתם מיירי באור החוזר בו דוקא ולא ביושר. והנה בדרוש דמעקה תבין כי כן הענין בבריאה וכן ביצירה וכן בעשיה והכל ע"ד הנ"ל באצילות. ודע כי אור הג"ר שבכל בחי' ובחי' מה' פרצופים אור שלהם שוה וכן האור הזית שבכל בחי' אור כולם בשוה ואין הפרש ביניהם רק שהאור ההוא הוא יותר בהרחקה אל הב' מן הא' וכן מן הג' אל הב' וכן בז"ת אך עצמות האור הוא שוה וזה יתבאר יותר בש"ח בענין ההפרש בין אבי"ע ועיין בקבלת שבת כי יתבאר כי מן הפה יוצא מקיף לז"ת ואפשר כי אור הבינה יוצא דרך הפה ויותר נראה כי עדיין חסר פה בחי' הדעת וא"כ מן הדעת יוצא דרך הפה בסוד דעת גנוז בפומא דמלכא ואח"כ מהיסוד יוצאים ז' הבלים חציים מקיפים וחציים פנימים וצ"ע כי שהרי המקיפים הם גבורות והפנימים חסדים והרי אנו רואים כי יש בפנימית ג"כ גבורות ואפשר כי השרשים יוצאים והענפי' נשארים מבפנים כי היוצאים הם מקיפים גדולים מהפנימי' א"כ השרשים יוצאים והנה בז"ת מצות ראשית הגז גם בז"ת א"ב של הא"ב א"ט ב"ח ג"ז ב"ו כו' שהוא סדר המקיפין הנ"ל כי הנה הכתר דא"א הוא א' דא"ט ומורה כי הוא נפרד מן הט' כי הוא לבדו יש לו מקיף א' והט' שתחתיו נפרדים ממנו ואינה בכלל המקיף אשר לו וז"ס א' אחד לבדה וט' לבדה וכעד"ז בחכמה ב"ח כי החכמה אות ב' והיא נפרדת מן הח' שתחתיו וכן הבינה שהיא הג' והיא נפרדת מן הז' שתחתיו שיש לה מקיף בפני עצמה וזהו ג"ז. האמנם כל זה בסוד א"מ החוזר כנ"ל והנה הז"ת אינם כמו ג"ר שהם נפרדות אך הז"ת כולם מחוברות במקיף ישר לכולם ביחד וזהו סוד ראשית הג"ז הניתן לכהן כי מהג' שהיא בינה יוצא מקיף לכל הז"ת וכל זה ניתן בראשונה לחסד שהוא הכהן כדי שכל המקיף של הז' היוצא מן הג' שזהו ג"ז יהיו כולם נכללים בחסד שהוא הכהן ולא יהיה החסד נפרד מהם ע"ד הנ"ל שהן נפרדות כ"א במקיף עצמו ונודע כי ראשית הג"ז הוא הצמר שהם השערות שמהם נעשה א"מ וחוזר והבן זה:

פרק ו

אחר שנת' בפרקים שעברו ענין הז"מ נבאר עתה עוד כי זה המקרה שקרה אל המלכים אלו של כללות עולם הנקודים גם קרה בפרטות והוא כמ"ש בש"ג ח"א פ"ב מח"ב ענין הי"ס שהם מקוריות ושרשים אל כל האצי' שהם הי"ס דא"א עם עתיק יומין המתחלקים כח"ב בא"א וחג"ת בז"א ונה"י בנוק' ולכן גם הי' ענין ביטול ז"מ א' בא"א ב' בז"א ג' בנוק' והענין כי כאשר יצא בתחלה א"א קודם התיקון הנה הג"ר שבו יצאו מתוקנות קצת להיותם ג"ר חשובות כאחת ע"ד הנ"ל בח"א פ"ה ויכלו לקבל האור שלהם אכן בצאת ז"ת שלו מן הבינה שבו שהיא אם הבנים ולא יוכלו לקבל אור שלהם ונתבטלו וזה ענין ז"מ שמלכו בארץ אדום הוא הבינה דא"א ונקראת ארץ אדום דדינין מינ' מתערין כנודע בכל בחי' בינה בכ"מ שהיא וכן אח"כ בצאת ז"א כלול מי"ס הג"ר שבו יכלו לסבול אור ולא נשברו וכאשר יצא מן הבינה שבו הז"ת שלו לא יכלו לקבל האור שלהם ונשברו ומיתו והרי הם ז"מ שני' מז"א וכן אח"כ בצאת הנוק' דז"א יצאו הג"ר וכאשר באו לצאת הז"ת שבה מן הבינה שבה לא יכלו לקבל האור. ומיתו והרי היו ז"מ שלישי' מנוק' דז"א וכולם. מלכו בארץ אדום היא הבינה שבכ"א מהם וזהו שנז' ג"פ ענין דרוש ואלה המלכים באדרא נשא כנגד ג"פ שנתהוו מציאותם גם לכן נז' בתורה ב"פ הא' בפ' וישלח ואלה המלכים וגו' והם המלכים דזעיר כנודע כי התורה בחי' ז"א והב' בדברי הימים והם המלכים דנוק' דז"א כי כתובים הם בנוק' דז"א כנודע [קול הרמ"ז פי' בחי' ג"ר שבז"ק כי כל נקודה כלולה מי' אבל אינם מג"ר של ז"א ממש כי אלו לא יצאו כנודע וכן בע"ר דנוק' ולא ידעתי למה הניח הר"ח בצ"ע בסוף הפ']. אמנם המלכים דא"א לא נזכרו כלל אפילו בתורה כי גבהו ממנו כי התורה היא בז"א וכמ"ש באדרא ד' קל"א שמיה דעתיק סתים מכולא ולא איתפרש באורייתא בר מאתר חד וכו'. ודע כי אעפ"י שביארנו שהם ג"פ ג' מיני מלכים אלו הנה ה"פ הם כי גם באו"א ישנם אמנם להיות שאו"א איתכלילין בדיקנא דאריך החופפת ומכס' אותם וטמירין בגוה אשר בסיבה זו לא נזכרו או"א באדרא ראשונה דנשא ובכלל אריך הם כי לכן אין בהם פרצוף שיעור קומה עד סוף אריך יען אינם רק חו"ב של הי"ס שרשיות ומקוריות ואינם נמשכים עד סוף וכיון שהם נכללים בא"א לא הוזכרו וגם באדרא לא הוזכרו רק הג' מיני מלכים הנזכרי' אמנם ודאי שה' בחי' מלכים הם בבחי' הה' פרצופים אחר כל הג"ר שבכל פרצוף ופרצוף היה בהם ענין הז"מ ונמצא כי מלבד מ"ש בשער הזה בענין הז"מ דרך כללו' בי"ס השרשיו' הנה גם בכל הפרצוף מאלו הה' הפרצופים אחר כל ג"ס ראשונות מהפרצוף ההו' היה בו עסק הז"מ. אמר חיים צ"ע אם ענין ז"מ אלו שבכל פרצוף מהה' היה הכל קודם התיקון א"כ קשיא איך בנוק' הז"א היה בחי' ז"מ אחר צאת ג"ר שבה והרי בפ"ק מחלק זה נת' כי מעולם לא יצאו רק כתר דנוק' לבד ואם נאמר כי זה אחר התיקון כי אחר שיצא מלך הדר מלך הח' לתקן העולמות התחיל לתקן את א"א ואז מחדש היה בה ענין הז"מ עד שהוצרכו להתעבר בבינה שבו ומשם יצא אור חדש הנמשך מהדר הנ"ל ותיקנה וכן בבוא תיקון ז"א קודם שיתוקן אירע שנית ענין המלכים בז"ת שבו עד שנתעברה הבינה דז"א בה ותקנם וכן אירע בכ"א מהה' פרצופים זה ניחא אמנם מ"ש לעיל כי יצאו הג"ר שבכל פרצוף קודם שבירה מתוקנת קצת זה יורה דאיירו קודם צאת המלך הדר וצ"ע:

פרק ז

אחר שנת' בפרקים הקודמים בחלק ענין זה ז"מ האיך יצאו ונשברו וחזרו להתקן ית' לך מעתה ענין התיקון הנז' בזוה' במקומות הרבה ובפרט בב' האדר' ובאמרו שם עד לא איתקן בדכר ונוקבא וכן אמרו אי רישא דעמא לא איתתקן כדין וכו' איך עמא יתתקן וכו' וכיוצא באלו בפ"ק דספרא דצניעותא סתרא גו סתרא איתתקן ואיזדמן בחד גולגלתא וכו' הרי מזה הלשון האחרון ית' לך בביאור ענין התיקון מה הוא ועם היות אור הא"ס מתלבש בגו לבושין דיקר דאתקין ואחסין ובבחי' גולגלתא ואודנין ועיינין וכו' כמ"ש בע"ה והנה בש"א ח"ב פ"א התחילו לדבר בענין ביאור התיקון מה עניינו וביארנו קצתו כי בהיות העולמות והנאצלים רבים האור היורד מלמעלה נחלש ומתמעט ע"י הריחוק הא"ס ויכולים התחתונים לקבלו עוד כי בהיות האור מתעבה ומתלבש לבוש ע"ג לבוש ויוצא כמה דרך לבושים והוא מתמעט ויש כח בתחתונים לקבל ועוד היות האור יוצא דרך חלונות ומעברים צרים ודקים נקבי הראש והגוף והשערות יוצא ממועט ויכולים לקבלו. ואמנם עתה נרחיב ביאור זה זולת בחי' אחרת שנבאר מהם. א' כי קודם זה התיקון דמלך הח' שם מ"ה כנ"ל בזה החלק הנה כשיצאו הי' נקודים אעפ"י שבודאי לית לך נקודה דלא איתכלילת מי' עכ"ז לא היה ניכר בחינותיו אמנם הי' בעירבוב כאלו תאמר שהיו מים ויין וחלב ודבש וכו' והכל מעורבבים יחד אמנם אחר התיקון הובררו כל הבחינות מהי' הנכללים בכל ספי' ולא בערבוביא גם כי קודם התיקון היה הי"ס כ"א במקומות זו למעלה מזו ואין א' נכנסת בגבול חברתה שלמטה ממנו אך אחר התיקון שנתארכו ונתפשטו כולם ער למטה עד סוף האצילות ונתפשטו כנודע כי פרצוף עתיק ואריך ואבא וכו' כולם נתפשטו עד סוף האצי' ונתפשטו זה בתוך זה ובזה הרויחו כמה דברים הא' הוא כי נתארכו הכלים שלהם והגדילו ע"י התפשטות למטה ונמצא כי הכלי גדול ויש בו כח לקבל האור ולא ישבר משא"כ בתחלה שהיו הכלים קטנים ולא יוכלו לקבל האור עוד הרויחו עי"ז האורו' באים מכוסים בכמה כסוים זה בתוך זה עתיק ועליו אבא וכו' ואז התחתונים והחיצונים יכולים לקבל האור שעובר דרך כמה כסוים זה בתוך זה וכמה מסכים עוד הרויחו בזה כי בהיותם כולם זה בתוך זה נעשים נשמה זה לזה ונתקרבו כולם יחד זה בתוך זה ואיש את רעהו יעזורו בהתחברותם וכ"א נעשה נשמה להאיר אל החיצון שממנו משא"כ בהיות' כ"א נפרדים מחברתה ואין א' נכנסת בגבול חברתה עוד הרויחו בזה כי מה שהיה מתחלה בחי' ג"ר וכ"א כלולה מ"י אמנם אין לה רק היכר ספי' א' אך עתה שאחר התיקון כל ספי' מהג"ר נתפשטו ונעשו מי"ס גמורות בפרצוף א' ועי"כ נתארך המקום אורך לספי' מה שלא היה בתחלה רק ג' ועי"כ יש יכולת בתחתונים לקבל האור מרחוק ועוד ריווח אחר בז"ת כי תחלה היו דבוקים עם הג"ר ועכשיו שמתו וירדו בבריאה ואז יצא המלך הדר כלול זכר ונקיבה ג"כ ולקח מקומם ונמצא הם רחוקים מן הבינה ז"ס אחרות ויכלו לקבל האורות ואז נתבררו ונתקנו ועלו קצתם ממה שהובררו למעלה והשאר עומדים למטה ויכולים לקבל האור בהיותם רחוקים והם מתבררים מעט מעט חלק האצי' עולה באצי' וחלק הבריאה עולה בבריאה וכו' ע"ש בפ"ח. גם עתה ע"י הפרצופי' אשר בהם יש נקבים נקבי העין והאוזן וחוטם ופה וכיוצא וכן דרך שערות יוצאים האורות להאיר בתחתונים והאור יוצא במדה ובמשקל ויכולים לקבלו משא"כ קודם היות בחי' הפרצופים גם קודם התיקון היו הו"ק דז"א שהם בחי' ז"מ נפרדים זה מזה בסוד רה"ר הנ"ל בפרקי' שעברו ואחר התיקון נתחברו ונעשו פ' אחד קשור זה בזה שהוא פרצוף ז"א ולא זו כ"א גם נתוספו בו הג' ראשונות החסרים בו קודם התיקון וכל זה בבחי' אורות ג"כ כי בתחלה היו בסוד כללות ולא היו נכרים בו פרטיות הי' ספי' ועתה ניכרו כנ"ל והיו עין רואה ואוזן שומעת וכו וכיוצא וכמ"ש כ"ז היטב בש"ח ע"ש איך נתקן תיקו גדול והוא כי בראשונה היה הסיגים והקליפות מעורבבים בכלים אשר לסיב' זו היה בהם פירוד כנז' והוצרכו למות ולברר הפסולת דוגמת מיתת האדם אשר חוזר לעפרו ולהתנער מהפסולת שבו ובבוא תחיית המתים יקום כספא שלים בלא סיגים כנז' בזוה' חדש מדרש הנעלם פ' תולדות והבן היטב כי כל הבחי' שיש באדם בהיותו בפעם א' ובמיתתו ובתחיתו שנית הכל היה בענין הז"מ ודי בזה למבין להקיש בכל הפרטים גם הועיל התיקון כי לא די בז"ת שהם ז"מ דזו"נ שנתקנו כי גם הג"ר עם היות שבתחלה לא מתו להיותם יכולים לקבל אורם עכ"ז אחר התיקון ניתוסף בהם תיקון הפרצוף גם הם עם היות' שלא היו צריכין לזה מפאת עצמם הנז' רק לסיבת התחתונים שיוכלו לקבל האור הוצרכו גם הם להתקן בסוד פרצוף והמיעוט האור לצורך התחתונים ולא לסיבת עצמם וז"ש באדר' נשא ד' קל"ח אי רישא דעמא לא יתתקן איך עמא יתתקן וכו' ולזה לא הקש' מיני' ובי' שהאיך רישא דעמא ישאר בלא תיקון אך הענין יובן כנז' כי אין צורך תיקונים לצורכם רק לצורך עמא הם התחתוני' הצריכים בהכרח תיקון כי רישא הם ג"ר וע"ש סיבת מיתת המלכים מפני חוסר התיקון וגם ניתוסף בז"א אחר התיקון כי המוחין והאורות שלהם מקבל אותם עתה מלובשים תוך האחוריי' דאו"א כנ"ל, ח"ב פ"א ופ"ו ויוכלים לקבלו דרך מסך וע"ז הדרך מוחות או"א מא"א וזכור ואל תשכח מ"ש פ"ז כי כל הבירורים אינם באורות רק בכלים שלהם וברפ"ח ניצוצין שנשארו בהם אחר מיתתן ובהם התיקון ולא באורות עצמן שנשארו באצילות. ועתה הבן והסתכל איך עולם האצי' לא נתקן בפעם א' אמנם בכל פעם ופעם ניתוסף בו קצת תיקון כי הרי בתחלה לא היה שם בחי' כלי ונודע כי עיקר התיקון הוא הכלי' והפרצופים כנ"ל ובעקודים ניתוסף בו קצת להיו' כלי א' לבד לכל הי"ס שבהם ועוד תיקון אחר בג"ר שיצאו קצת מתוקנו' דרך קוים כנ"ל ח"ג פ"א ונכנסו גם הם בדרך קוים של הג"ר ואח"כ בעיבור הא' של הז"א עלו הכלים שם בג"ר דרך קוים ואז התחילו גם הם להתתקן ואח"כ בהיותם שם בסוד העיבור עלו גם האורות עם הכלים בסוד קוים רק שהיו בבחי' תלת כלילין בגו תלת ואח"כ בעת היניקה נתהוו בבחי' ו"ק המתפשטים בבחי' קוים ואח"כ בעיבור ב' דמוחין אז נשלמו כל הי"ס שלו להתקן וגם הא"א בתחלה נתפשט עד הטיבור ואח"כ עד הסוף כנ"ל בש"ב ח"ב פ"ה ומלבד זה פרטים רבי' שנתוספו בכל עולם ועולם כמו שיראה המעיין בחיבורינו זה היטב:

פרק ח

אחר שנת' בפ' הקודם ענין התיקון איך נתקן עולם האצי' ג"כ ע"י מיתת המלכים וחזר' חיותם ותיקונם נשלם לבאר ג"כ ענין עקריות הסיבה מה היתה אשר כבר התחלנו בביאורה בהקדמת מבוא שערים והוא היות כוונתו ית' לברוא העה"ז שיש בו שכר ועונש וזה אי אפשר אם לא ע"י קוסטינר היא מדת הרע לפרוע מן הרשעים והנה הרע היא שורש הסיגי' והשמרי' של הגבורות והדינים בסוד מקום המשפט שמה הרשע והבן זה וכדי שיתגלו הסיגי' והקליפו' א"א רק ע"י השתלשלות העולמות ובתכליתם יתבררו הסיגי' ויצאו בפועל אשר כל זה היה ע"י מיתת המלכים האלו אשר כולם הם דינים תקיפי' הנק' שם ב"ן שהם הגבורות כנ"ל ש"ב ח"ב פ"א כי כל אלו הם בחי' הנקודים שהם נקבות ובחי' אור חוזר מיין נוקבין וצורת הנקודות הם ניצוצותיהם הניצוצין תקיפין הנז' בפ' פקודי ד' רנ"ד ב' ות"ח רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש בוצינא דקרדינותא וכו' וסליק ניצוצין כו' והענין כי אלו הז"מ הם בחי' הגבורו' שיצאו לעולם בתחלה וכמ"ש בראשית ברא אלהי' וכו' ואח"כ שיתף עמו מדה"ר ביום עשות ד' אלהים ארץ ושמים כדי שיוכל העולם להתקיים ולא יחזור לתוהו ובוהו וגו' אחר אמרו בראשית ברא אלהים שהם הז"מ וכנגדם ז' תיבות. (קול הרמ"ז בפ' ואלה תולדות השמים הארץ] ושם הויה הח' והוא המלך הח' הנק' הדר שהוא חסד עילאי כנז' באדר' והוא שם מ"ה כנודע כי שם מ"ה בחסדים ושם ב"ן בגבורות וכולם הם דינים קשים תקיפין אשר מסיגיה' יצאו הקליפות וזהו ע"י מיתתם ונפילתם בסוד עפר הארץ העליונה העפר אשר יהיה בקרקע המשכן עולם הבריאה ושם נתבררו דוגמת האדם בקבר כנ"ל פ"ד כי בריאה תחת המשכן הוא מל' דאצילות ותמן אזדריקו הנהו ניצוצין התקיפין כמ"ש בפ' פקודי כנז' ניצוצין זריק לכל עיבור ובירר פסולת מגו מחשבה וגו' הרי כי זריקת אלו הניצוצין למטה בבריאה הוא לברר הפסולת והקליפה שהוא כח המחשבה העליונה ועתה יצאו לפועל וכמו שהניצוצין דמבטש אומנא בפרזלא דעכין לאלתר כן אלו הניצוצין נדעכו ומיתו ושבו אל העפר ואז נתבררו כמ"ש בע"ה וכמ"ש באדר' נשא ד' קל"ה ב' דמנהון איתבסמו ומנהון לא איתבסמו וכו' ואין פי' דיש מהן קצת מלכים דאיתבסמו וקצת דלא איתבסמו אמנם הכוונה דמנהון ממש מחלק מלכים עצמן מכל חלק וחלק של אחד מהם נתברר קצתו ונתבסם וחלק א' מכ"א מהם שבהם לא איתבסמו ונשאר למטה כמ"ש בע"ה ועיין ש"ג ח"ב פי"ד ובח"ג פ"ו התחלנו לבאר קצתו והענין כי אלו הרפ"ח ניצוצין ז' מלכים שמתו וירדו בעולם הבריאה הנה בבוא התיקון של המלך הח' הדר התחיל לברר מהם הניצוצות והכלים ג"כ וכל מה שבירר מהם לא היה ממש רק חלק הנוקבין שבבל הפרצופים ובתחלה נברר המוברר והמובחר והמשובח שבכולם ועלו באצילות וגם באצילות עצמו יש מדריגות כי בתחלה ע"י העיבור העליון הנז' בפ"ב התחיל לברר היותר משובח שבכול' וממנו נעשה נוק' דעתיק אחר שנתערב אור הניצוצות דרפ"ח ניצוצין עם האור של נקודות הכתר שנשאר באצי' וגם הכלים של המלכי' נתערבו עם הכלי' החדשי' דמ"ה החדש ומהכל נעשה נוק' דעתיק ועד"ז בכלים וכמ"ש לעיל בפ"ב וע"ש היטב ואח"כ ע"י זיווג הדכורא דעתיק עם נוק' העלו ניצוצות שהיו למטה נופל' החלק הראוי אל נוק' דא"א ונכנסו במקום העיבור בסוד מ"נ ושם מתמתקין ומתקנים ע"י שהייתם שם זמן העיבור ונעשי' בחי' פרצוף וכעד"ז אריך בירר לנוקבין דאו"א ואו"א לצורך זו"נ כל בחי' המל אשר בהם כי לכך נקראו אלו המלכים יען מהם נעשים כל המלכיות כנ"ל בפ"א וכעד"ז בכל הי"ס עצמן שבכל פרצוף ופרצוף היה בירורם על סדר הנז' ומה שלא התברר לעלות בעולם האלי' אף לנוק' דז"א התחתונה נשארה בבריאה ונעשה מהם אח"כ כל חלקי הבריאה על סדר מדריגותיה וניצוצי בריאה א"א להתברר ע"י או"א דאצילות כי אינם יכולת לעלות למעלה מזו"צ אמנם הם מתבררי' בבטן נוק' דזעיר ע"י זיווג דז"א עמה וגם שם אינם מתבררי' דק בחי' עתיק דבריאה ובעתיק דבריאה מתברר א"א דבריאה ובא"א מתבררי' או"א דבריאה וכעד"ז תמיד כי אי אפשר לשום חלק להתברר למעלה ממקום מדריגתו לא במקום ולא בזמן רק כולם זא"ז הן בסדר מדריגותיהן הן בסדר זמן תיקונ' ובזה מבו' ודי ועיין בש"ה ח"ג פ"א בענין עיבור ז"א איך בעת לידתו א"א לפתיחת הקבר בלי דם הם החלקי' הנקראי' סיגי' בערך אצי' ואלו הסיגים והדם חוזר להתברר בבריאה ומה שהוא סיגי' בערך הבריאה חוזר להתברר ביציר' וכעד"ז בכל מדריגה ומרריג' ודי בזה ואח"כ עד"ז מהיותר גרוע ביצירה וכעד"ז מהיותר גרוע מכולם בעשי' על סדר מדריגותיהן וג"כ כל ג' חלקי עולמות אלו בי"ע כולם הם בחי' הנוק' ואין בהם דכורא כלל ואף הדכורא שבהן אינם אלא כח הנוק' (נ"א כוחות הנוב') כנודע כי כולם חילו' וצבאות המלכות והם כולם נעשים מאלו הבירורים דז"מ ע"ד הנזכר. גם כל הנבראים והנשמות של צדיקים כולם הם מבירורי אלו הז' מלכים ובכל יום מתבררים ע"י תפלתינו ועולים למעלה בסוד מ"נ ומתתקנין ואז באים לעולם וז"ס כל ישראל בני מלכים הם וז"ס אין בן דור בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שהוא גוף זה המעורב טוב ורע וגם המלאכים כולם וכל הנבראים שבשמים ובארץ כולם מכח אלו הבירורים היו ואחר שנתבררו כל מה שהיה צורך העשות מהם כל חלקי ד' עולמות אבי"ע אח"כ נברא אדה"ר להשלים ולברר ע"י מעשיו ומצותיו אשר בכח סגולת התפלות והמצות ויכול לברר בירורים והוא לא לבד שלא הי' אימץ] לברר הבירורים ואדרבה נתחבר בעץ הדעת טוב ורע הם הז"מ הנז' בסיגים שבהם ואז מת גם הוא וכל תולדותיו אחריו להתברר גם הוא חלקיו שנתערבו טוב ורע דוגמת המלכים וז"ס הגילגול כמבואר במקומו גם לטעם זה יש מלאכים המתים בכל יום ומתחדשים כמ"ש יוצר משרתים וכו' ודע כי כשל כח הקולמס לפרט הכל ואחריו כל הבירורים שנתבררו בעת בריאת העולמות אבי"ע אז מה שלא נתברר אז לרוב הסיגים אשר בהם עדיין יען כי הטוב מסתלק ונשאר מיעוט הטוב עם רע כולל ובכל יום ויום מסתלק ומתברר הטוב ונשאר הרע ולכן אותם החלקים שלא הובררו מהם קודם תולדת אדם הראשון והיו צריכין להתברר ע"י מ"נ שיעלה אדה"ר ע"י מעשיו והנה הם היה בחי' הסיגים והקליפות וגם היו ע"ד הנז' בבי"ע כי החלק מעולה שבהם מהם נעשים הסיגי' שבאצי' של הקליפות וגם זה כפי מדריגותיהן ועד"ז היותר גרוע ביצירה דסוגי' ואח"כ הגרוע שבהם בעשי' דסיגים עד המדריגה התחתונה שבהם הם המזיקין והשדים הנמצאים בבתי כסאות ובבורות וכיוצא בזה. האמנם צריך שתדע כי בהתחבר אלו הסיגים ונעשה מהם בחי' ד' עולמות אבי"ע שלהם והם הסיגים והקליפות גמורות הנה בתוכם היו נתונים כל בחי' המלכים שלא יכלו להתברר והיו שם בבחי' נשמה וחיות שבהם המחי' אותם כנז' בפ' יתרו דס"ט א' דלית בי' נהירו דקיק וכו' וז"ס רדיפות יצה"ר וסט"א להחטיא הצדיקים ולהדבק בקדושה יען אין להם זולתו ובהתדבקו ס"א ובהתרבו' הטובה והקדושה יתרבה חייהם ואל יתמ' מעתה למה היה"ר רודף להחטיא האדם והבן זה. והנה כל זה שאנו מבררי' תמיד בתפלתינו מיום בריאת האדם עד ביאת המשיח הכל מאלו הבחי' של המלכים הנתונים תוך הקליפות ויש בחי' המתבררים בכל יום אף גם עתה הנוגעים אל האצי' ויש של כל עולם אבי"ע ויש לנשמות וכיוצא בזה בכל הפרטים ובהשתלם כל החיות והטובה והקדושה לצאת מתוכם וישארו סיגים גמורים ואז כתיב בלע המות לנצח הם ס"א הנק' מת ע"ש היותם סיגים המלכים המתים ושמור זה וכמ"ש לעיל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכו'. ואמנם צריך שתדע כי כמו שבקדושה יש ד' עולמות אבי"ע ושרשם הם ע"ס לבד המתפשטים בהם בירור אחר בירור ומדריגה אחר מדריגה כנ"ל כן הוא בבריאה יצירה עשיה דקליפות כולם הם שרשים מברורי המלכים שלא יכלו להתברר והם י"א ספירות וזה שאמר בזוהר פ' תרומה ד' ס' לס"א יהבין חושבנא יתיר ואיהו במניינא בגריעו כגון עשתי עשרה והכוונה דיהביה ליה חושבנא יתיר כי בקדושה הם עשר ספירות והקליפות הם י"א אדרבא הוא לגרוע. ולע"ד הכותב הצעיר שזה אמרו חז"ל כל יתר כנטול דמי שלהיות הקליפות י"א בחינות אינם רק ט' כי הרי אלו י"א הם בחי' ז"מ וב' אחוריי' דאבא ואימא שהם בין הכל ט' לבד אמנם בהתחלקות אבא ואימא לב' בחינות יהיה להם ד' אחוריי' ואז יהיה כולם י"א בחי' כנ"ל ח"ב סוף פ"ו ונמצא כי ז' מלכים הנשארים מלהתברר הם חיות הקליפות ולהיותם שם נקראים רה"ר יען הם נפרדות ואינם מחוברים כי עדיין לא נתקנו והם הם י"א יום מחורב דרך הר שעיר הם המלכים שמלכו בהר שעיר הוא אדום והם הם שאמרו אי אלוהימו צור חסיו בו כמנין א"י והם הם י"א סימני הקטורת אשר בהקטירם אותם עולים למעלה ומסתלקים מתוך הסיגים והמגפה נעצרה והבן זה. ואמנם שרש' אינ' רק ט' לבד לכן נרמזו בשם בין שהוא מקור' כנזכר אשר הוא כינוי למלכות ולכן הם נקראים מלכים כנ"ל והנה מצינו בשם ב"ן במילואו ט' אותיות ומשם נרמזים ונאחזים כמ"ש בפ' ויהי בימי אמרפל וכו' וע"ש. ודע כי אלו הט' מלכים שהם י"א בחינות כנ"ל כולם נקראים בחינ' א' והוא בתוך י' קליפין בסוד ומלכותו בכל משלה והוא סוד ונוגה לו סביב והוא קליפת נוגה הנזכר בכ"מ שהוא טוב ורע ולכן נקראים הקליפות עשתי עשרה יריעות כי עשרה הם הקליפות והחיות המחיה אותם הכל נקרא בחינ' א' ואינם בתוכם רק בסוד מקיף וחופף עליהם ולכן הם בגריעו כנז' בפ' תרומה ובחי' זו היא בעשיה ושם מעורבים יחד טוב ורע ואלה הם י"א סימני הקטורת אשר כל הי"א אינם רק בחי' א' כנזכר שהוא הנוגה לו סביב וכנגדה ג"כ ביצירה וכן בבריאה וכן באצי' ויש חילוק ביניהם בענין העירוב איך מתערבים יחד טוב ורע כמ"ש בשער הקליפות ובש"ד ח"ב פ"ו וקליפה זו דנוגה נקראת ורוח אלהים מרחפת שאותיותיו מת רפ"ח הם רפ"ח ניצוצין דמלכים כנ"ל בחלק זה והקליפה זו היא נעשית מהרפ"ח ניצוצין שנשארו בתוך הכלים ולא נתבררו והיא מרחפת על הקליפות הנקרא תוהו ובוהו וחושך הנ"ל ואינה נכנסת בתוכם והיא קליפת האגוז הדקה ואלו הי"א סממנים נחלקים לעשר ספירות אור פנימי והא' הוא א"מ וכיון שאינו נגבל בתוכם אינו חשוב כ"א לאחד עם שהוא בחינות י"ס ג"כ ועיין היטב אמיתת זה בש"ד ח"ב פ"ו גם לפעמים אין אנו קוראים אותם רק ז"מ כי גם שהם י"א בחינות כצ"ל הנה אף האחוריים העליונים כבר נתבאר כי ירדו עד זו"נ והם יעקב ולאה וכיון שנכנסו שם ע"ש זו"נ נקראים ולכן הם ז' והם י"א וזהו סוד ב' אותיות אחרונות שבש' ו"ה כי אות ו' הוא ז"א שיצא בן ו"ק ואות ה' היא הנקיבה שלא יצא ממנו רק חלק א' לבד כנ"ל ריש חלק זה הרי הם ז' בחי' הנק' ו"ה ואמנ' בגי' הם י"א כנגד הי"א בחי' אשר בהם גם עם היות' ז"מ נחלקים לי' דוגמת ההיכלות שהם ז' ונחלקים לי' כי היכל ק"ק כולל ג' והיכל לבנת הספיר כולל בי יסוד ומל' ואמנם כל אלו המלכים הנשארים הם מסוד הרפ"ח ניצוצין הנק' הבל דגרמי שירדו בבריא' עם הכלים והם היו הש"ך ניצוצין דאיזדרקו כנ"ל ח"ב פ"ט עיין לקמן והנה שרשם רפ"ח ניצוצין וגם הם נקראים ש"ך ניצוצין כנז' שם וכל אלו הם גבורות נוקבין יען הם מבחי' שם ב"ן שהם הנקודים כנ"ל ואח"כ נתקנו ע"י ה' גבורות דכורין דשם מ"ה והם מנצפ"ך ובגי' פ"ר וגם אח"כ מהם אחר התיקון יוצאים מותרות ויען כי אלו המנצפ"ך הם שרשים של הרפ"ח ניצוצים ומהם יצאו כי הגבורות הנוק' תחלה יצאו מן הזכר וניתנם בנוק' ובהיותם בזכר נקרא אלהים שהוא ה' אותיות מנצפ"ך ובהיותם בנוק' הם ה' פעמים דין שהם גי' ש"ך ובהמתקם ע"י שרשם שהם הי כנגד ה' אותיות הנז' נעשים שכ"ה כמנין הי פעמים אדני ולכן השיך הם אדני נוקבין והפ"ד הם אלדים דכורין וכולם גבורות ונת' זה בדרוש נער ונערה ע"ש. ודע כי כל אלו הבחי' של אלו המלכים הנתונים תוך הקליפות בד' עולמות אבי"ע עיקר אחיזת' ומקומ' הם ברגלים של כל עולם ועולם שהוא בנה"י שבכל עולם ועולם ובשער הקליפות יתי הכל באורך בע"ה:

הכלל העולה עם היותם י"א בחי' כולם נכללים בבי בחי' זכר ונוק' זו"נ ונוק' הוא בחי' הניצוצות דשם ב"ן אך הז"א הוא בחי' הניצוצות דע"ב ס"ג מ"ה אשר מכללות כל הד' שמות אלו יצאו הרפ"ח ניצוצי כנ"ל ועיקרם של המלכים דז"א הם ג"ר בלע יובב חשם שהי הדע' וכללות החו"ג אשר עמו כנז' בש"ג ח"ב פ' ט"ו ויש בהם כמנין ניצוצות מלוי נ' שמות הנז' ע"ב סיג מ"ה כי אם חסיר השרשי' שהם יותר רחמים כנוד' ישארו הג' מילואי' שהם הדינים כי מלוי גי' אלהים דין ומלוי ע"ב הוא מ"ו ומלוי ס"ג הוא ל"ז ושל מ"ה הוא י"ט ושלשת' בדעת שהוא המלך הא' הנק' בלע כמנין ק"ב כי הוא כולל ולכן הוא לוקח תחלה השפע של קב חרובים ואח"כ מחלק לכולם כי הדעת הוא העליון שבכולם ולכן כל הק"ב נרמז בשמו סך הכל ק"ב אשר כל עצם הקליפות נעשו מאלו הק"ב והק"ב ניצוצין של האור המחי' את הקליפות הוא הנקי ק"ב חרובין והם בסוד בונה עולמות ומחריבן כי מתו ואשתארו חרובין אמנם מן הג' מילואיהם אשר נתקנו כבר והם למעלה בקדושה מתוקנת כבר משם נמשך חיות זה הק"ב חרובין וכמ"ש בע"ה בש"ג ח"ב פ"ו בענין הקיטע יוצא בקב שלו הוא ז"א אשר ברגליו נאחזים הקב והוא יוצא בקב העליון הנז' להחיות ברה"ר אשר שם עומדין הק"ב חרובין כנ"ל כי המלכים הנשארים בלתי תיקון הקליפות נק' רה"ר יען לא נתקשרו ע"י התיקון אשר אז נעשה רה"י וז"ס איסור הוצאה מרה"י הוא ז"א דקדושה שנעשה אחר התיקון יחוד ומקושר כל הו"ק ולא נפרדים ואז גבהו יו"ד שהן י' אותיות מלוי שם מ"ה שהוא בז"א כנודע ורחבו ד' שהם אותיות הפשוט ויוצא להאיר אל המלכים שנשארו בסוד רה"ר להחיותם ולתת להם מחיה וחיות בסוד הבל דגרמי דוגמת הרוח הבא אחר הפטירה ושורה על הנפש שבקבר לתת בו קצת חיות ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והבן זה וענין זה אסור ביום שבת כי אין בירור בשבת ור"מ מתיר הקיטע יוצא בק"ב שלו כו' כנז' בע"ח ע"ס ובפע"ח:

תוכן העניינים

מבוא שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה