אור ברסלב
מבוא שערי חמדה מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו › פרק יז - תולדות המחבר ר' בנימין הלוי

מבוא שערי חמדה

מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו · פרק יז - תולדות המחבר ר' בנימין הלוי

פרק טז - נספחים לספר חמדת ימים

פרקי חייו של המקובל האלקי ר' בנימין בן ר' מאיר הלוי

המקובל האלקי ר' בנימין הלוי נולד כפי הנראה בעיה"ק צפת סביבות שנת ש"ל לאביו ר' מאיר, וזכה לאריכות ימים מופלגת בקירוב מאת שנה ויותר עד סביבות שנת תל"ו וכפי שכינוהו חכמי דורו "זקן ישיש ונשוא פנים", ואכן את שחר נעוריו עשה ר' בנימין הלוי בעה"ק צפת כשהוא מסתופף בצילם של גדולי וזקני צפת וסביבותיה כמו המהר"ם אלשיך ור' שלמה אלקבץ ובעל "ראשית חכמה" ובעל "סדר היום", ולא פלא שאת עיקר משנתו זכה לקבל מפי גדולי המקובלים בדורו כשרובם ככולם נמנים מתלמידי האריז"ל שהרי נולד סמוך ונראה לפטירת האר"י שעלה בסערה השמימה עם שלהי שנת של"ב, והיות ובעת ההיא נכחו בעירו צפת רבים מגורי האר"י וזקני חבורתו על כן מובן מאליו כיצד הרבה להעיד בספרו חמדת ימים עובדות רבות מאורחות חייהם ודרכי הנהגותיהם או מידות חסידותם שראה ושמע מקרוב וכפי שניכר מהחכמים הרבים שזכר שם, כמו ר' אברהם הלוי ברוכים, ור' יעקב מסעוד, ור' יצחק הכהן, ור' יוסף טיטיצאק, ור' מרדכי מסכנות, ור' אברהם גלאנטי, ור' ישראל נג'ארה, ור' יהודה משען, ור' משה משולם, ור' יעקב אבולעפיא, והר"י פינטו, ור' יוסף מאטלון, ור' אברהם מונסון זכר כולם לברכה. (ראה ספר "דורות עולמים" המכונה "דור ודור ודורשיו" אות ב' ערך קמ"א שציין שנת פטירת הרב"ל בשנת תל"ו, ומי שציין זמן פטירתו בשנת תל"ב בשם ס' "קורא הדורות" טעה בזה כי אין לזה זכר בכל מהדורות ספר זה).

ואמנם ימי השלוה לא ארכו לו בעיה"ק צפת שכידוע סבלה רבות עיר זו וסביבותיה ממגיפות קשות מלבד גירושים שחזרו ונשנו באותם תקופות בזו אחר זו ע"י הצר הצורר, וכמו שהרבו גורי האר"י ויתר חכמי הדור ההוא להתבטאות על עצמם בהקדמות ספריהם את לשון הכתוב "גרש גרשונו מהסתפח בנחלת ה'", (עי' בהקדמות המהרי"ט ור' שלמה אחיו שכתבו לשו"ת המבי"ט, וכ"ה בהקדמת ר' מרדכי הכהן לספרו "שפתי כהן", וכ"ה בהקדמת המקובל ר' נתן שפירא לספרו "טוב הארץ", וכ"ה בהקדמת ר' יוסף שיגובייא בספרו "דובב שפתי ישנים" וכו' וכו'), ואף הרב"ל בעצמו נשתמש בלשון זו בספרו בציינו כי גרשוהו מהסתפח בנחלת ה', מלבד מה שהוסיף לציין במקום נוסף בתוכחתו למגלים סודי האר"י והנהגות חסידותו לאלו שאינם ראויים לכך ושם כתב את עונש הגלות שנגזר מכך בזה"ל, כי בעון זה נלכדנו בשחיתותם להתגרש מהסתפח בנחלת ה' ובהדי הוצא לקי כרבא. (ראה חמ"י פ"ה משבת אות נ', ושם פי"ח אות ו').

ואכן את עקבותיו הראשונים של המחבר בערי חו"ל מוצאים אנו בערי טורקיה, לשם גלה יחד עם רבים מחכמי צפת סביבות שנת הכ"ה לחייו יחד עם רבו המובהק ר' חייא הרופא שאף הוא יצא לשם סביבות שנת שנ"ג כמובא בתולדותיו, ועל כן לא יפלא מה שציין בספרו את שהותו בעיר ברוסה שבטורקיה סמוך לשנת שנ"ה כמו שיראה המעיין בחמ"י פי"ב משבת אות ד', שם העיד כיצד נשא ונתן עם רבה של העיר ברוסה הוא החכם ר' משה שיגובייא נר"ו בענין מכירת עליות בשבת.

זמן מה לאחר מכן סביבות שנת ש"ס מוצאים אנו את עקבותיו של ר' בנימין הלוי אף בערי איטליה, שם נדפסו כמה קונטרסים ממה שחיבר הרב"ל מכתיבות האר"י וגוריו בתוספת נוסחי תחינות ווידויים שהוסיף מדיליה, וביניהם קונטרס "תקוני התשובה" שמסר לדפוס ע"י מורו ורבו הרמ"ע מפאנו שהדפיסו בונציה בשנת ש"ס בסו"ס "קיצור ראשית חכמה" כשהוא מציין בראשו כי סידרו מקונטרסים מתוקנים שהגיעו לידו בעילום שם, עוד צירף הרב"ל בסו"ס זה את קונטרס "תקוני השבת" שסידר ממה ששמע מר' אברהם הלוי ברוכים תלמיד האר"י, מלבד זאת הדפיס שם הרב"ל באותה שנה את הליקוטים שבסוף ספר "היכל ה'" שחיבר עמיתו בתורה ר' יחיאל אשכנזי, כשביניהם הדפיס לראשונה את הפיוט בר יוחאי לקבלת שבת מיסודו של ר' שמעון לביא וכן את סדר הלימוד לליל שבועות, ואילו את שניהם חזר והדפיס י"ב שנים לאחר מכן בערי אשכנז בספרו "תקוני שבת" השלם.

עוד הדפיס הרב"ל בליקוטים הנזכרים תוספת למזמור על נהרות בבל שאומרין באשמורת הבוקר ובה קינת בהיכלך, מלבד נוסח תפלה על הגלות שייסד מפסוקי גלות ונחמה, ואף אותם חזר והדפיס בשנת שע"ה בערי אשכנז בסדר תקון חצות השלם שחיבר בספרו "תקוני ק"ש ואשמורת", אלא שמסדר זה ניכר כי הגיעו לידו כתבי אר"י שלא היו תחת ידו בשנת ש"ס ועל כן הוסיף לו את כל סדר המזמורים המיוסדים מהאר"י שנעדרו מספר "היכל ה'" מלבד תוספות רבות של מקראי קודש שהוסיף מדיליה, ואולם מלבד זאת ניכר כי גם את התפלה לתקון חצות שהדפיס בקיצור לשון בסו"ס "היכל ה'" בשנת ש"ס, חזר וסידר בעריכה מחודשת בסוף "תקון חצות" שהדפיס בתקוני ק"ש הנזכר כשהוא מכנה אותה "תפלה לזיווגא דמטרוניתא".

ואמנם את נוכחותו של ר' בנימין הלוי מוצאים אנו אף בעיר שאלוניקי שביוון וכפי שהעיד בספרו חמ"י פ"ה מפסח אות ל"ט, שם כתב אודות היתר מחיקת אותיות ביו"ט שהיו נוהגים לכתוב ע"ג המצות וציין שם כי הסכים עמו עמיתו בתורה מהר"ש הלוי נר"ו, וכיון שידענו כי הרב הנזכר נמנה מגדולי החכמים בעיר שאלוניקי ואותו מנה החמ"י על עמיתיו בתורה, שוב ידענו בבירור כי הכירו פנים אל פנים מבית מדרשו, ועל כן לא יפלא מה שציין החמ"י מפורשות בפ"ג מפסח אות כ"ז את נוכחותו בעיר שאלוניקי וכיצד נו"נ שם עם אחד מדרשני העיר.

לאחר מכן סמוך לשנת שס"ז חזר ר' בנימין הלוי לעיה"ק צפת עם יתר חכמי עירו כפי שעולה ממכתבם של חכמי ונציה שכתבו בעד ר' בנימין הלוי בשנת תי"ז, ושם ציינו כי זה חמשים שנה נחהו אלקים לעיה"ק צפת, ובאותה עת המשיך הרב"ל לקבל את משנתו מפי גורי האריז"ל כשבראשם רבו המובהק ורבה של עיה"ק צפת הוא הרב המוסמך ר' חייא הרופא שזכה ללמוד מפי האריז"ל ומהרח"ו בעצמם, ואף נסמך מפי מהר"י בירב השני ובכח זה סמך לתלמידו המובהק ר' בנימין הלוי שהיה מאחרוני הנסמכים מאז חידוש הסמיכה, ואשר בכח זה נתמנה ר' בנימין הלוי לעמוד בראשי הדיינים בארץ ישראל, וכפי שאכן מכנהו ר' מאיר פאפאריש בהקדמתו לעץ חיים כי ר' בנימין הלוי מהדיינים המצויינים גאוני ארץ ישראל.

באותם ימים יצא ר' בנימין הלוי בשליחות מצוה לטובת עניי צפת וסביבותיה, ואת עקבותיו אנו מוצאים בערי אשכנז סביבות שנת ש"ע בעת שהגיע אל הערים קראקא ופראג, כאשר העומדים בראשה ה"ה הגאון בעל כלי יקר ובעל של"ה הקדוש, שבנוכחותם מסר הרב"ל את ספריו לדפוס, כשמהבולטים שבהם הוא הספר הנודע "תקוני שבת" שבענוותנותו הדפיסו על שמו של החכם ר' יהודה הכהן אשכנזי בשנת שע"ב אשר ציין בהקדמתו כי קיבלו מהחכם המקובל עלום השם, ואולם על אף עקבותיו הנעלמים של המחבר בספר זה זכה הספר ונתפשט עד מהרה בצורה יוצאת דופן בכל תפוצות אשכנז בעידודם של גאוני הדור ובראשם השל"ה הקדוש שהרבה לצטט לספרו את נוסחי הוידויים שבראש הספר תקוני שבת.

ואכן מיותר לציין מה רבה היתה חביבותו של הספר "תקוני שבת" באותם ימים, ויעידו על כך המהדורות הרבות שחזר ונדפס תוך זמן קצר, ולא יפלא באשר ספר זה על אף שהיה קטן הכמות היה גדול באיכות, מאחר והכיל בתוכו את עיקרי המנהגים המחודשים ליום שבת קודש שנתייסדו ע"ד הקבלה, כמו סדר קבלת שבת עם הפיוט לכה דודי שנדפס לראשונה בערי אשכנז בספר זה, וכן מנהג הטבילה בערב שבת שלא נתפשט בחו"ל כ"א בהשפעתו של התקוני שבת שהעיד בהקדמתו כי במשפט הטבילה בערב שבת החזיקו בני ארץ ישראל בלבד כי א"י מכוונת כנגד שער השמים, אלא שהאריך לבאר כי מאחר ויום שבת קדש הוא שורש כל הקדושות על כן ראוי להחזיק בטבילה זו אף היושבים מחוץ לאוירא דמחכים עיי"ש, עוד נוספו לספר זה פיוטי אזמר בשבחין להאריז"ל שנתפשטו לראשונה בערי אשכנז בעקבותיו, וכ"ז מלבד מנהג אמירת שיר השירים בערב שבת עם תפלת רבון העולמים שאחריו, ואמירת אשת חיל, והפיוט שלום עליכם שנדפס בו לראשונה כחלק מתפלת רבון העולמים כמו שיראה המעיין שם, וכן תפלת רבון העולמים למוצאי שבת שנדפסה בו לראשונה עם תוספות רבות שלא בא זכרם בירושלמי. (ראה רשימה מפורטת לעיל פ"ג אודות המנהגים שנתפשטו בתפוצות ישראל מס' תקוני שבת, ועי' להלן פ"ז שם נכתבו פרטים רבים אודותיו).

ואולם ספרים נוספים המכונים בשם "תקונים" הביא לשם הרב"ל באותה שנה, וביניהם ספר " תקוני ק"ש על המטה עם תקון חצות הנדפס שם לראשונה ומכונה תקון אשמורת", ושניהם מיוסדים מהאר"י והרמ"ק עם תוספות רבות שהוסיף הרב"ל מדיליה, ואף מחיבור זה העלים הרב"ל את שמו ומסרו בענוותנותו לר' יהודה הכהן אשכנזי הנזכר שהדפיסו ג' שנים לאחר שהביא לדפוס את הספר " תקוני שבת" כשהוא מצרף לו את הסכמת השל"ה והכלי יקר, ואולם חשיבותו של ספר "תקוני ק"ש ואשמורת" והתפשטותו הגדולה לא נפלה בהרבה מתפוצתו של הספר "תקוני שבת" בהיות ששימש כמקור וגורם מרכזי להתפשטות סדר ק"ש על המטה המיוסד עם תוספות חדשות מהרמ"ק והאר"י, וכ"ז מלבד סדר תקון חצות שאף הוא נדפס בו לראשונה עם תוספת מקראי קודש וקינות שהוסיף ר' בנימין הלוי מדיליה ולא באו בדפוס מעולם, ואמנם מלבד זאת מסר הרב"ל באותה עת לחכמי אשכנז תקונים נוספים וביניהם "תקון מוצאי שבת" ו"תקון סדר הטבילה" כשהצד השוה בכל סדרי התקונים היא חתימתו הנעלמת של החכם המקובל עלום השם.

לאחר שהותו של הרב"ל בעיה"ק צפת העתיק את מושבו לעה"ק ירושלים וכפי שהעיד ר' דוד קונפורטי בספרו "קורא הדורות" כי ר' בנימין הלוי יצא עם תלמידו ר' דוד חבילייו מהעיר צפת לגור בירושלים, אלא שגם שם לא ארכו לו ימי השלוה וכפי הנראה לא פסחה עליו גזירת הגירוש שנתחדשה על הישוב היהודי בא"י בשנת שפ"ו מאת הצורר המכונה "אבן פרוך" אשר כילה חמתו בגירושם של שמונה מאות רבנים מגדולי ירושלים וצפת ובכללם השל"ה הקדוש שברח מירושלים לצפת כפי שהעיד בעל ספר "חרבות ירושלים" הנדפס בשנת שפ"ז, ואכן בגירוש זה נדד ר' בנימין הלוי לחוץ לארץ וכפי שהעיד שם בעל קורא הדורות כי יצא מארץ ישראל עם תלמידו הנזכר.

שנים ספורות לאחר מכן סמוך לשנת ש"צ נקרא ר' בנימין הלוי לסדר את כתבי האר"י ומהרח"ו בבית ר' שמואל ויטאל במצרים, כאשר הספרים הנודעים שבהן הם ג' הספרים המכונים "כוונות", "דרושים", ו"לקוטים" והנקראים בפי כל "מהדורה קמא", ולא בכדי נבחר ר' בנימין הלוי לעמוד במשימה גדולה זו בהיותו גדול המקובלים בדורו אשר יצק מים על ידי רבים מתלמידי האר"י ובראשם ר' חייא הרופא שהיה מגדולי תלמידי מהרח"ו, ויתירה מזאת שהרי בידו היו מצויים כתבים רבים שאסף מגדולי תלמידי האר"י ואף הדפיס חלקים זעירים מהם שנים רבות קודם לכן, כמו קונטרס "תקוני התשובה" וספר "תקוני שבת" וכ"ז מלבד יתר כוונות אריז"ל שכינס תחת ידו בקונטרסים קונטרסים שאותם הפיץ קודם לכן בספרים רבים או בין יתר חכמי דורו, ומאחר ופקיע שמיה בהדפסת קונטרסים וסדרי תקונים ע"ד קבלת האריז"ל כאשר בראשם הוא סדר התקון חצות שסידר הרב"ל לראשונה מכתבי האר"י בשנת שע"ה בתוספת מקראי קודש וקינות שהוסיף מדיליה, שוב אין פלא שנבחר להיות בראש המסדרים של יתר כתבי האר"י.

ואולם את מקום מושבו בימים ההם קבע הרב"ל בערי קושטנדינא ואיזמיר שבטורקיה, שם נבחר לעמוד מגדולי הדיינים שבעיר קושטנדינא וכפי שהעיד עמיתו בתורה המקובל ר' יעקב צמח בהקדמתו לספר "קול ברמה" כי שלח את הסידור שלו בצירוף כוונות הסוד לשבת ור"ח, ופירוש על אידרא רבה וזוטא לידי ר' בנימין הלוי ומכנהו שם החכם השלם "הדיין המצויין" כמוהר"ר בנימין לוי מקושטנדינא.

ועל אף שקשה להחליט בבירור אודות התקופה בה עמד הרב"ל בראש הקהילות של ערי איזמיר וקושטנדינא, מ"מ מאגרתו של ר' שמואל אבוהב שכתב בשנת שצ"ט לר' יהוסף מליריאה שליח צפת, ניכר כי הרב"ל שימש מגדולי הדיינים בקושטנדינא סביבות שנה זו, מאחר ומזכיר באגרתו את שני הגאונים שלוחי צפת ה"ה ר' בנימין הלוי ור' יהודה קרישפין, ומכנה אותם החכמים השלמים "יושבי על מדין" מהעיר קושטנדינא, ואכן תאריך זה העולה מאגרת זו תואם להפליא עם הקדמתו של המקובל מהר"י צמח לספרו "קול ברמה", שם ציין כי שלח את כתביו לר' בנימין הלוי מקושטנדינא, ומאחר ואת הקדמתו כתב סביבות שנת ת' - ת"ג כמפורט בתוכה שוב ידענו כי ר' בנימין הלוי כיהן באותם שנים מראשי הדיינים בקושטנדינא. (ראה אגרות הר"ש אבוהב "דור א' בארץ" עמוד קפ"ט).

ואמנם את מקום מושבו לא קבע ר' בנימין הלוי בעיר קושטנדינא בלבד אלא נוכח באותם שנים בערים נוספות בטורקיה וביניהם העיר איזמיר וגם שם היה מראשי הרבנים ונמנה מהדורשים לקהל עדתו, עדות על כך מוצאים אנו ממה שעמד שם במשא ומתן עם חכמי טורקיה ובראשם הגאון הגדול ר' חיים בנבנשתי בעל הכנסת הגדולה שציין בספרו כי קיבל מכתב מחכם אחד מהעיר איזמיר שביקש לפרש פירוש חדש בסוגיא בברכות, ופירוש זה נמצא בספרו חמדת ימים ככתבו וכלשונו של המכתב שקיבל בעל הכנסת הגדולה מידי המחבר בעודו בחייו, ואולם את המכתב הנזכר שלח הרב חמ"י ליתר חכמי טורקיה ובכללם ר' יעקב שטרימר זצ"ל, וכאשר גלה הגאון חכם צבי לעיר אנדרינופול שבטורקיה סביבות שנת תל"ט הגיע לידו קונטרסו של הרב חמ"י ששלח מעירו איזמיר אל בעל הכנה"ג אודות הסוגיא הנזכרת, ולרוב התפעלותו של הגאון חכם צבי מתירוצו המחודש של הרב חמ"י, העתיקו לגליונות השו"ע שלו ואף הכריע הלכה כמותו דלא כתירוצי הראשונים בציינו שם בזה"ל, ואנו יודעים באותו החכם שאדם גדול בתורה היה לכן ראיתי להעלות תמצית דבריו על הכתב כו' ודבר פי חכם כן אף שהוא נגד הרי"ף והתוס' ושאר פוסקים. (עי' כנה"ג או"ח סי' קמ"ו, וראה באריכות באוצר חמ"י עמודים קכ"ז - קמ"ה).

ואכן מקום נוסף שרמז מחבר החמדת ימים לבעל הכנה"ג, הוא מה שציין בספרו כי נשא ונתן עמו פנים בפנים בדרשה שנשא הכנה"ג על המנהג שהיה בקהילתו באכילת כורך בליל הסדר, ולא יפלא כי בתולדות רבני טורקיה נמצא כי ר' שלמה בן ר' בנימין הלוי הראשון זכה אף הוא לעמוד בראשי הקהילה בעיר איזמיר בה כיהן אביו, ואף נשא ונתן עם ר' ישראל בנבנשתי בנו של הכנה"ג, ואף ר' בנימין הלוי השני ב"ר שלמה הנז' עמד בראש הרבנים של העיר איזמיר ומכונה בפי חכמי דורו "נשיא נשיאי הלוי". (עי' קונטרס "פסח מעובין" לבעל הכנה"ג סימן ש"ט, וראה אוצר חמ"י עמוד ק"ו).

ולא יפלא כי את שהותו של ר' בנימין הלוי בעיר קושטאנדינא שבטורקיה מוצאים אנו שמזכיר בכמה מקומות בספרו חמ"י, והבולט שבהן הוא מה שכתב שם בפ"ט משבת אות פ"ח על המנהג שראה בקושטנדינא שמעמידין החתן והכלה בפתח השער ופורסים עליהם טלית בלבד, והעיר בזה שיש הרבה מהחכמים המפקפקים שחופה כגון זו אינה קונה ונמצא קונה אותה בשבת ואסור, ואף המעיין בפ"ב מיו"ט אות נ"ב יראה שהזהיר שם המחבר שלא להעלות עשן ביום טוב, ואף ציין כי הראוהו פסק ארוך על זה להרי"ט בהיותו בעיר קושטא, וכעין זה ציין בפ"ג מפסח אות ה', שם הביא כמה טעמים לכינוי שבת הגדול והעיד כי חלקם היה דורש ר' יוסף טראני נר"ו, ומאחר ודרשה זו נדפסה בספר "צפנת פענח" בשינויים רבים מכפי שהביא החמ"י בשמו מוכח ששמע כן פנים אל פנים בעת שהיה הרי"ט דורש בקהילתו בעיר קושטאנדינא וכפי שהעידו בני המהרי"ט בהקדמת הספר כי אביהם היה דורש שם מידי שבת בשבתו קרוב לט"ו שנים.

ואולם גם באותם שנים ששהה ר' בנימין הלוי בערי טורקיה לא זזה ידו מהנהגת הקהילה בצפת, והמשיך לעמוד בראש המשולחים לטובת עניי צפת וסביבותיה כאשר נלוה אליו החכם ר' יהודה קרישפין, ושניהם יצאו רבות אל ערי איטליה לגבות מעות לטובת הישוב בא"י כפי שניכר מאגרותיהם של גדולי גאוני איטליה ובראשם ר' שמואל אבוהב ור' משה זכות.

בערב ר"ח אייר של שנת שצ"ב הוקם לראשונה "בית מדרש אבוהב" בעיה"ק צפת, אותו ייסד החכם והגביר ר' אברהם אבוהב אביו של ר' שמואל אבוהב בעל ספר הזכרונות, כאשר הוא מעמיד בראשי בית המדרש את מבחר גאוניה של העיר צפת ה"ה ר' בנימין הלוי ור' יהודה קרישפין, אותם הכיר מהשליחויות הרבות שנועדו המשולחים הללו בערי איטליה לטובת עניי א"י, ואף העביר לידם פעמים רבות את מעות הנדבה שנאספו תחת ידו מהקהילות שבמדינתו, ואכן את הנהגת בית מדרש אבוהב מסר ר' אברהם אבוהב בידי הגאונים הנזכרים כדי שיפקחו על כל צרכיו וישמרו את התקנות שנעשו עם ייסודו של בית המדרש, ואמנם גם לאחר פטירתו של ר' אברהם אבוהב המשיך ר' שמואל אבוהב בנו לפקח על צרכי בית המדרש הנזכר כשהוא בא תמידין כסדרן בחילופי מכתבים עם ראשי בית המדרש ההוא, ובכללם ר' בנימין הלוי והר"י קרישפין ור' דוד חביליו תלמיד הרב"ל שנצטרף גם הוא מאוחר יותר לעמוד בראשי המדרש הנזכר. (ראה צילום כתב היד של תקנות "מדרש אבוהב" בצפת בס' דור א' בארץ).

בתקופה שלאחר מכן סביבות שנת ת"ג חזר ר' בנימין הלוי לארץ ישראל, שם המשיך להנהיג את קהילתו בעיה"ק צפת ואף המשיך לעמוד בראש "מדרש אבוהב" יחד עם עמיתו בתורה הר"י קרישפין, ואולם בראשית שנת ת"ד שלח הר"י קרישפין אגרת לר' שמואל אבוהב בה הוא מודיעו כי יושבי "מדרש אבוהב" נמלטו קצתם לטבריה וקצתם למירון מכובד הרעב והמגפה שפשטו סביבות הערים ההם, ואמנם עם שוך חימת הרעב והמגפות בערים ההם באותה שנה חזרו החברים להתאחד תחת המדרש הנזכר כאשר בראשו ממונים הרב"ל והר"י קרישפין ור' דוד חביליו תלמיד הרב"ל.

ואכן פרטים נוספים אודות בית מדרש אבוהב מהעת ההיא, ניתן לדלות מאחת מאגרותיו של ר' שמואל אבוהב לר' דוד חביליו תלמיד הרב"ל משנת ת"ד, שם הוא דורש בשלום ראשי בית המדרש הנזכרים ואף מתאונן על העדר האגרות שפסק מלקבל מר' בנימין הלוי מחמת חולי הקדחת שאחז בו באותה עת, כמו כן מוצאים אנו את ר' שמואל אבוהב באגרת אחרת שכתב לר' דוד חביליו באותה שנה, ושם הוא מציין כי בין הכתבים שקיבל מעיה"ק צפת בא אליו כתב מאת הרבנים השלמים כמוהרר"י קרישפין נר"ו וכמהר"ר בנימין לוי נר"ו ובתוכו הם מבליעים ברמיזה סוד אחד שבקשו למסור לר' דוד חביליו תלמיד הרב"ל. (ראה דור א' בארץ עמוד ק"ט, קי"ג, ר"ה, ר"ט).

עדות נוספת על הנהגת בית המדרש הנז' ניתן למצוא באגרתו של ר' שמואל אבוהב משנת ת"ז, בה הוא פונה לר' יוסף מליריאה מצפת ומתאונן אודות פטירתו של הר"י קרישפין שעמד בראש מדרש אבוהב יחד עם בן לוויתו ר' בנימין הלוי עד לשלהי שנת ת"ז ושם הוא כותב בזה"ל, זאת ועוד אדרשה מאת פני מעכ"ת כו' ובפרט יודיעני הנראה בעיניו מסדר תקון בית מדרשנו שמה, אשר מיום העלות ממנו ענן הכבוד ליסתר בסתר עליון נר ישראל החסיד העניו כמוהר"ר יהודה קריספין זצוק"ל חרד לבנו לאובדים ולאבדה ולא ידענו בפרטות כו', אלא שבאותה אגרת מזכיר ר' שמואל אבוהב את המעות ששלח עם הרב"ל והר"י קריספין לקהילת צפת וכותב שם בזה"ל, גם צופה הייתי לכתבי מר מקרוב יבואו מודיעים קבלת חלוקי מעות המועטים ששלחנו אליו לשעבר בזמנים שונים על ידי החכמים השלמים כמוהרר"י קריספין זצוק"ל וכמוהר"ר בנימין לוי נר"ו כו'. (ראה דור א' בארץ עמודים קי"ג, רט"ז).

ואולם בשנת תט"ו הפך הגלגל על ר' בנימין הלוי כאשר נתמנה לעיר צפת מושל אכזרי שהעליל עלילות ברשע על כל יושבי העיר וסביבותיה, ואז נזקק הרב"ל לגייס סכומי עתק כדי להשקיט את רעבונו של המושל שלא ידע שובע עד שייסר יהודים רבים בעינויים ובמאסר, וכאשר ראה ר' בנימין הלוי בצער יהודי העיר נאלץ אף הוא ללוות בריבית מערביי העיר כדי לפדות את אחד מתלמידי החכמים שנאנק תחת יסוריו של המושל ההוא, בין לבין נתגנבה שמועה לאזני המושל כי ר' בנימין הלוי ממונה על כספי ההקדשות של ערי צפת וטבריה בתוקף היותו משולח לטובת עניי הערים הללו, ואז שלח אחריו להעביר לו את כל הכספים שתחת ידו בטוענו כי על כתיפם של יהודי העיר רובצים חובות רבים שלוו בריבית מהערבים שסביבם ואין לאל ידם לשלם.

מיד כששמע זאת ר' בנימין הלוי נמלט מהעיר כאשר הוא מותיר את אשתו ובנו ר' שלמה בעירו צפת, אך דא עקא כי קפץ עליו רוגזו של המושל ההוא שתפש את אשתו ובנו ר' שלמה ועינם ביסורים קשים בבית הכלא עד שנאלצו למכור את ביתם וכל רכושם כדי לתת פדיון לנפשם, אלא שבכל הסכום שברשותם לא הצליחו להשלים את סכום הפדיון שהושת עליהם, ובאותה עת נמלט ר' בנימין הלוי לחו"ל עד הגיעו לערי איטליה לבית מדרשו של ר' שמואל אבוהב ור' משה זכות בשלהי שנת תט"ו, ושם ביקש את מעלתם שימליצו בעדו לפני פרנסי הקהילות בערי איטליה שיעבירו לידו כספי צדקה לטובת עניי עירו, וכ"ז מלבד כסף הפדיון שנזקק לאסוף עבור אשתו ובנו ר' שלמה שעדיין היו שבויים אצל מושל העיר, ואכן בין ההמלצות שכתבו לו חכמי ונציה ובראשם ר' שמואל אבוהב ור' משה זכות שנעשו לגדולי תלמידיו באותם ג' שנים ששהה הרב"ל במחיצתם, מצויים ג' אגרות שנשתמרו עד לימינו ואשר מתוכם ניתן ללמוד רבות מתוקף גדולתו וקדושתו וגודל הערצתו בקרב חכמי איטליה, ולרוב חביבותם הדפסנום בסמוך במלואם.

ואכן על אותם שנים ששהה ר' בנימין הלוי בערי איטליה משלהי שנת תט"ו עד לשנת תי"ט מוצאים אנו עדויות רבות על השפעתו בקרב גאוני איטליה ובני קהילתם, ובכללם הגאון המקובל הר"ר משה זכות והר"ר שמואל אבוהב שהיו אז מגדולי רבני איטליה ואף הם קיבלו ממנו רבות במשנת האריז"ל כפי שציין ר' נתן נטע הנובר בהקדמת ספרו "שערי ציון", ושם כתב כי בעת הגיעו לונציה פגש בזקן ישיש ונשוא פנים הלא הוא ר' בנימין הלוי כשהוא בסוד שיח עם הר"ר שמואל אבוהב ור' משה זכות בבית מדרשם, ואמנם מלבד זאת מסר הרב"ל לתלמידו ר' משה זכות ספרים וסדרי תקונים רבים להדפיסם לזיכוי הרבים, ובין היתר הדפיס שם בשנת תי"ט את הספר "זאת חוקת התורה" על שמו של ר' אברהם חזקוני, והוא קיצור מספר הכוונות הארוך שסידר הרב"ל בעצמו שנים רבות קודם לכן, ואף הותיר הרב"ל בראשו של הספר את הסכמתו בה רמז את אשר אירע לו ולבני ביתו באותם שנים כאשר הוא חותם "נאום מטולטל טלטלה דגברא זה שלש שנים מגורר בנע ונד מארץ הקדושה פה ויניציאה".

לאחר שהותו של הרב"ל ג' שנים ומחצה בערי איטליה חזר להנהיג את קהילתו בעיה"ק צפת משנת תי"ט עד לאחרית ימיו, ואף שמן הנמנע לעמוד על זמן פטירתו המדוייק, מכל מקום כפי הנראה מהתאריכים הנזכרים בספרו חמדת ימים וחכמי התקופה שזכר שם, ניכר כי זמן פטירתו סביבות שנת תל"ו בהיותו בן מאה שנה בקירוב, אלא שבשעת פטירתו לא שהה בארץ ישראל כפי שרשם בעל קורא הדורות בספרו כי ר' בנימין הלוי נפטר בקבר הסמוך לארם צובא.

את כתיבתו של הספר חמדת ימים החל הרב"ל בעודו בצעירותו סביבות שנת ש"ס כפי שניכר מחכמי התקופה ההיא אותם זכר בברכת החיים נר"ו, ואף המשיך את כתיבתו עד לעת זקנותו כפי שנראה מהתאריכים שהותיר בספרו בהם ציין את שנת תכ"ט ות"ל, ואולם על אף מסעותיו הרבים שעשה הרב"ל בערי חו"ל כשנשלח לשם לטובת עניי א"י, מ"מ את עיקר חיבורו כתב בארץ ישראל כפי הנראה מעדויותיו הרבות אודות המנהגים שראה בערים חו"ל כאשר את כולם הוא מזכיר בלשון עבר, כמו " בהיותי בערי הפראנקייא" או " בהיותי בערי אשכנז" או " בהיותי בוינציה ובקושטנדינא", ואמנם את כתב היד החזיק המחבר באמתחתו עד לאחרית ימיו בעירו צפת כפי שניכר מעדותו של הרב המהדיר כמהר"ר ישראל יעקב אלגאזי שהעיד בהקדמת הספר כי מצא אותו סביבות העיר צפת בעת עלותו לציון הרשב"י במירון.

כתבי המלצה שכתבו חכמי ונציה לנדיבי לב עבור ר' בנימין הלוי

להלן נדפסו כתבי ההמלצה שמסרו ר' שמואל אבוהב ור' משה זכות ויתר גאוני איטליה לידי ר' בנימין הלוי סמוך לשנת תט"ז עבור פרנסי הקהילות באיטליה, למען יגדילו נדבותם עבור עניי צפת וסביבותיה בכלל, ולמצוקת בני ביתו של ר' בנימין הלוי בפרט, וזה תוכן הכתבים. (ג' הכתבים המצורפים נעתקו מס' דור א' בארץ עמודים ר"מ - רמ"ג).

א - כתב המלצה מגאוני ונציה והרמ"ז בראשם בעד ר' בנימין הלוי

וכאשר שמחנו כן ראינו כי היה ה' אלינו עמנו היום, על דבר אשר אינה לידינו סדר עבודה חביבה, על עולת התמיד ועסקה, עבודת הצדקה הגדולה מכל הקרבנות, כאשר חכמים הגידו ומרגלא בפומייהו, כל המהנה תלמיד חכם כאילו הקריב תמידין.

הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', איש אלקים קדוש הוא עובר עלינו תמי"ד, נשח"ת בשחיתות עון הדור שאינו עולה יפה, כי הלא הצדיק עבד את יוצרו ביושרו באדמת קודש תובב"א, בה עברו רוב שנותיו במשנתו רב ונקי ובתורת ה', סובר הרזים בהני כבשי דרחמנא, ואומנתו באומנותו בישיבתו הרחוקה כי שם ביתו בית ועד לחכמים ופתו מצוייה לעוברים ושבים, וגם כי הורק מכלי אל כלי לא זזה שכינה מעל ראשו, כאשר ידענו וזכינו לראות בעינינו אותו ואת בנו נוהג בארץ ובחו"ל.

ועתה צדיק בא לבית מלוננו, ואתי ריקם ריקם מופנה מכל הצדדים בגזרה שוה לבית אלקינו, כי מיום שחרב בית המקדש נגזר על בתי צדיקים שיחרבו, ברוך דיין האמת, אכן מר לנו מאד על אב ובנו שראו עולם בנוי וחרב, ואף גם זאת בהיות תם וישר הלזה מראשי פקודי צפת וטבריא תוב"ב והיה רק עסוק ביישובן מראשית השנה ועד אחרית השנה, אם כן אפוא שורת הדין נותנת שאם היתה שמאל הגבורה דוחה אותו מארץ ישראל תהיה ימין החסד מקרבתו, והן לזאת יחרד לבנו ויצא חוש"ש כלו אליו, ראינוהו ופטרנוהו בלא מזון והנחנוהו בלא לויה כי סגן לויה הוא, והנמצא כזה כלי מחזיק ברכה לנו ולבנינו.

לכן אנחנו חתומי מטה נלוה אליו לשרתו מידי שנה בשנה, איש ואיש אשר ידבנו לבו לשלחו אליו מיד ליד ומפקידה לפקידה, והנה גם הוא יזכירנו לטובה לפני השוכן בציון וגם ברך יברכנו, ובשכר קוה קוינו אל ה' אלקינו כי ירבה לשלוח ברכה מרובה במעשי ידינו, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה בתוככי ירושלים אמן.

ב - כתב המלצה מגאוני ונציה לקהילת קאסאלי בעד ר' בנימין הלוי

אילי הארץ ... ממוני קהלת קדש קאזאל החשובה ... ובעלי ישיבה ...

היום יצאנו ממחיצתנו, והיום באנו לפנים מן השורה, שהדין כך בשעת ברכה ליקח עמנו הדברים אשר שוה ה' בפינו להשתדל לסור עליו שליחות אל כל מקום אשר רוח קדשו נוחה הימנו, על דבר הקצף וגזרה שעלה למעלה ראש צדיק יסוד עולם בחכמה ובחסידות, קדוש ה' מכובד, זקן ונשוא פנים, המקובל האלקי כמוהר"ר פ', אשר זה חמשים שנה נחהו אלקים לאדמת קדש צפת תוב"ב, ושם שפר מעלות מדות החוסן על צפתו, להיות רועה נאמן ומשביר שבר בסבר פנים יפות אל כל מסכני עליון, אב היה לאביונים ולב אלמנה ירנין, ביתו בית ועד לחכמים ודלתיו לאורח יפתח, וכל ישעו בכל חפץ להזדרז על יישוב ארץ ישראל, והוא בצדקתו מתחלתו ועד סופו עסוק בשקו ותעניתו, מצטמק ויפה לו, רק נהנה מיגיעו תורתו יהגה, דמהימנותא בהדי כבשי דרחמנא, ויהיה מעלת תורתו הולך וגדל, שקט ושוקד על דבר יוצרו, זוכה ומזכה וכל אשר יעשה יצליח.

ועתה ההפך עליו בלהות, תלי תלים של פלאות אשר .. כלאם .. בתוך לבאים כי הוקם לעיר צפת תוב"ב איש צר ואויב כהמן הרע מתהולל בעלילותיו, והוא נסבות מתהפך בתחבולותיו, גדודי חמדתו יתהלכו באכזריות חמה, והבערה בכלל היתה על כל העדה כלם קדושים, לשלול שלל מסתולל ובדרך שללה שלהבת פיו ללאו יצתה לבל תשקע האש הגדולה בנהרי נחלי דמעותיו ואין ביד ישראל הכיבוי במדת מים צהובין בת מי זהב, אח"כ והבערה לחלק יצתה על יחידי סגולה תקיפי דארעא דישראל אחד באחד, ונסו לקול נוגש מגיס קערות תואנות תענותיו וניגשו למלחמה ... דעתו כי אחת דתו להמיט ידי יושבי הארץ, מרבה וממעיט מעדיף ומחסיר על פי מדותיו, שבהן תשוקתו נדרשת מק"ו וגזרה שוה ובנין אב לכולם היה גז"ש ... לזה אשר נסובו עליו ריביו, וריבה וחזר וריבה דברי ריבותיו, כי הוא יתן ויחזור ויתן על הכלל ועל הפרט הן לפדיון נפש ונפשות ביתו, הן על כוללות עיר טבריה תוב"ב אשר הופקד עליה, לזאת חרד האיש וילפת כי ראה כי אזלת יד ובא עד כיסו ואין עוזר לו, וגם כי מציק המציק הציקינ"י ויעשה כמצולה, לא הצילוהו דמי כלי תשמישו וכל מן ביתו, אין הבור מתמלא מחולייתו, עד אשר הוצרך בהכרח לו ישובח, להיות נאחז בסבך הלואה ברבית והשך נשך שכר גדול מאת הערביים נתנו לערבים מרת אשתו, הכב[ודה] והבן יקיר לו מר ינוקא, אב בחכמה ורך בשנים יצ"ו ...

ג - כתב המלצה שכתב הרמ"ז בשם ר' בנימין הלוי לר' שאול הלוי מורטארה ור' יצחק אבוהב

זה הכתב כתבתי בשם מוהר"ר בנימין לוי למוהר"ר שאול לוי נר"ו מאמסטרדם

נחל נובע מקור חכמה, צמרת הארז הרמה, בתורת ה' תמימה, אצלו אמון הרבה עצמה, בנפש טהורה ברה כחמה, וכל מדה שלימה, אגר ש"ם על שכמה, ובכל בית חכמה, לו יד ושם עמו נעמה, שבחי תהלתו ארוממה, אין הן הדברים הנקנים באמירה נעימה, ובלאו דחכימה רק בקול דממה, ה"ה הרב המופלא כמוהר"ר שאול לוי נר"ו ולמוהר"ר יצחק אבוהב.

אחרי אשר כלוי אחוי קידה קמי רב גדול מרבן שמו, כי נפשו וצדקת מעשיו אשר אורו מרא"ש, מובטח אני שכן זו אף זו בהוסדם יחד עליו יאורו פני אהבתו וחמלתו, והפעם ילוה אישי אלי בלוית חן וחסד, להיות לי מעיר לעזור בצרתי כי רבה, היא העולה על רוחי, ולבי בל נכון עמי, משעת דחייתו לצוק העתים על צד ההכרח, אשר חבתי במשמרתו, כצפור אנוד עת שיבתי ביגון, ולהתגרש מנחלת ה' עה"ק צפת ת"ו, מחמת חסרון כיס המשאות הגדולות אשר נשו בי זרים וצרים, נושכים כנחש ברוב תרבית והשך נשך שכר הרבה, הכשול כחי והוכרחתי ללוות בימי עונינו ואת לחצנו זה הדחק, אשר מידי יום ביומו עובר עלינו תמיד.

ולא לכבוד עשיתי ולהרבות כבוד ביתי, רק להציל עשוק מיד עושקו, כי אראה בצער עני בן טובים וצורבא מרבנן בשעת החוסר וערום, וכה משפטי כל הימים, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, זו היא סיבה וגרמא דניזקי כי נלאתי נשוא ולא יכולתי להתאפק, ולא היה בי כח לעמוד בפני חמת המציק.

אשר על כן בנשאי ידי לאל חיי העונה אותי בעת צרתי, ויהי עד זקנה ושיבה עמדי, בו בטח לבי ונאזרתי בגבורתו לצאת ממחיצתי, להשתדל ולבקש משען ומשענה לפרוק מעל צוארי העול הכבד הזה, הן לזאת, שר צבא ה' עתה באתי להנחני לו ולבקש מלפני בבעו במטו יחוס על דלותי וכל גלותי הקשה, והיה לי לפה ולמליץ יושר ומלמד זכות לפני כמה שרים הממונין על הקהל הקדוש יצ"ו בחברת מיודעי הנכבד ונעלה הן גביר כה"ר אברהם פיראר יצ"ו, אשר יחדיו ימתיקו סוד ויבררו הדרך ומראה האופנים היותר הגונה בעיניהם ונגד פניהם נכונים לגמור המלאכה ולהוציאה לאור, כאשר בטחתי בנדיבות לב עם סגולה ובצדקת לבבו הטהור, ימהר יחישה מעשהו, אולי יראה ה' בעוניי והראני אותו ואת נוהו, והנני יושב ומצפה בתוחלת ממושכה לתשובתו הרמתה, וכל ימי צבאי אוחילה לאל אחלה פניו, יגדיל כסא תורתו ויאדירהו מהלאה למגדל הדר, ויהי שמו לעולם, בחיר ה', וחפצו בידו יצלח.

ע"כ נוסחי ההמלצות שקיבל ר' בנימין הלוי סמוך לשנת תי"ז מחכמי איטליה

נוכחותו של הרב"ל בערי אשכנז ואיטליה בשליחות מצוה לטובת עניי ארץ ישראל

מלבד נוכחותו של ר' בנימין הלוי בארץ ישראל וטורקיה וערי איטליה, מוצאים אנו עקבות רבים שהותיר אף בערי אשכנז, וזאת לאור מסעותיו ונדודיו הרבים שנשלח בשליחויות מצוה על ידי גדולי וזקני א"י לאסוף מעות לטובת עניי ארץ ישראל, וכפי שאכן העיד הגאון חיד"א בספרו שה"ג כי ר' בנימין הלוי הגיע באחרית ימיו עם שלהי שנת תט"ו לעיר ונציה שבאיטליה שם נשתהה למעלה מג' שנים מאחר ונקלע לשם בשליחות מצוה לטובת עניי ארץ ישראל, ולא בכדי הוטלה משימה זו על שכמו בהיותו מגדולי הגאונים בארץ ישראל שכידוע שליחות זו הוטלה בימים ההם על כתפיהם של גדולי הדור, אלא שתפקיד זה לא הושת עליו לראשונה באחרית ימיו כ"א שנים רבות קודם לכן מוצאים אנו את ר' בנימין הלוי כשהוא נוכח בעת מסעותיו בערים ההם כפי שניכר ממכתב שכתבה קהילת קורפו שבאיטליה בשנת שפ"ט ומסרתו לידי ר' משה די טולידו שליח ירושלים, ושם כתבו אודות גביית המשולחים שהגיעו מא"י וציינו במכתבם בזה"ל, ובכן אחינו תהיו מוקשבים שמכאן והלאה שלא לשלוח לנו שליח כדי לגבות מעות ירושלים כו' אלא אנו נשלח בכל שנה ושנה המעות הנקבצים מקופת ירושלים והנדרים והנדבות שנודרים יחידי קהלתינו, וג"כ נודיע למעכ"ת איך קבלנו הכתב מגלילות אצבעותיכם כו' שקבלתם המעות ששלחנו ע"י החכם השלם החסיד כמהר"ר ישראל זאבי כו' ומה ששלחנו עם החכם העניו כמהר"ר בנימין לוי נר"ו ע"כ.

ר' בנימין הלוי מפיץ סדרי תקונים וכתבי אריז"ל בכל תפוצות ישראל

ואולם סיבה נוספת ורבת משמעות לנדודיו הרבים של ר' בנימין הלוי בתפוצות תבל, היא מלאכת הקודש אותה נטל על כתפו להפיץ בקרב גאוני דורו את כתבי האריז"ל שסידר לראשונה מכתבי היד המקוריים של האר"י ומהרח"ו, ואשר עליהם ציין במקומות רבים בספרו כי ראה את כתבי ההקדש בעת שהותו במצרים, ואמנם מלבד ג' הספרים הנכבדים שסידר לראשונה סביבות שנת ש"צ מכתבי האר"י המכונים "כוונות" "דרושים" ו"ליקוטים", עוד טרח להפיץ משנת ש"ס והלאה את סדרי התקונים שסידר ע"פ משנת האר"י עם תוספות רבים שהוסיף לסדרים אלו ממשנתו, כמו סדר "תקון חצות", וסדר "תקון ליל הו"ר וליל שבועות", וספר "תקוני שבת", ו"תקון מוצאי שבת", ו"תקוני התשובה" ו"תקוני ק"ש על המטה עם תקוני אשמורת" וכדו' שאת חלקם נסע להפיץ עד לערי אשכנז כדי לזכות בהן את הרבים ולהופכם לנחלת הכלל.

עדות הרמ"ז אודות סמכותו של ספר הכוונות שסידר ר' בנימין הלוי

ואכן את סמכותו של ספר הכוונות שסידר ר' בנימין הלוי לראשונה מכתבי האר"י המדויקים, ניתן ללמוד ממה שכתב תלמידו המובהק ר' משה זכות באגרת שהועיד לר' אברהם רוויגו אודות ספר הכוונות שכתב ר' בנימין הכהן תלמידו, ושם הוא כותב מה ששמע מרבו המובהק ר' בנימין הלוי המכונה בפיו "צנועים מופלאים" וז"ל שם, קם לבי בקרבי כו' ראה ראיתי את ספר הכוונות שסידר הוותיק והחסיד כמה"ר בנימין הכהן נר"ו כו', אבל צר לי מאד מאד דארכביה אריכשי טובא ורדה דבשו מהרבה גוויות גורי האר"י ז"ל, ובלל וחפן ולקט וסידר דברים אשר לא שמעם מפי גבורת הרח"ו ז"ל, כי כבר הודעתיך פה אל פה שכך מקובלני מצנועים מופלאים שרוב הכוונות הנמצאות בשאר ספרי תלמידי האריז"ל, הן הנה היו להם לבדם ולא לזרים אתם כי רובן ככולם לפי שרשי נשמתם בפרטות אבל הכתובות בספר הכוונות הכולל הוא סולת נקיה ושופרי שופרי דבר השוה לכל נפש כי נשמת הרח"ו כו'. (אגרות הרמ"ז אגרת ו').

ר' בנימין הלוי מפיץ נוסחי תחינות ותפלות בכל תפוצות ישראל

יחיד בדורו ומשיירי כנסת הגדולה היה ר' בנימין הלוי, בהיותו מייסד נוסחי תפלות ותחינות למאות, מלבד נוסחי וידוי ולשם יחוד מפורטים שהותיר בספרו חמ"י לפני כל מצוה ומצוה, ואכן מדהים הדבר לעמוד על ההיקף הגדול של נוסחי התפלות והתחינות המחודשות אשר נתפשטו בתפוצות ישראל החל משנת ש"ס בהיות הרב"ל בגיל השלשים לחייו ועד לשנת תכ"ב, בה נדפס לראשונה הספר הנכבד שערי ציון אשר בתוכו ריכז המחבר ריבוי נוסחאות מעין אלו שנתפשטו עד מהרה בכל תפוצות תבל, וספר זה מסרו הרב"ל לעת זקנותו סמוך לשנת תט"ו לר' נ"נ הנובר מחבר השערי ציון כפי שרמז בהקדמת ספרו, ואולם נוסחאות תפלה רבות הפיץ הרב"ל קודם לכן בקרב חכמי דורו ובני קהילתו ע"י קונטרסים ואגרות שהריץ לתפוצות, ואשר לפי גודל ההיקף שנמצא עד עתה בין ספרי חכמי דורו ניכר כי רק מעט מזעיר מהם נדונו בפרקים אלו, עדות לכך מוצאים אנו בסוף קונטרס שלישי שנדפס בסו"ס חמ"י, שם הותיר הרב"ל מכתב אותו הועיד לבני קהילתו כשהוא חותם בו בזה"ל, קהלא קדישא כו' ועל אשר שאלתם על ענין הכוונה ותפלות שאני אומר וכותב , אין לכם אפס מה שאני מסדר לפניכם כו' ע"כ.

צא וראה מה שהעיד השל"ה הקדוש בספרו על חמש התפלות שהעתיק מקונטרסיו של ר' בנימין הלוי כשפגש בו פנים אל פנים סביבות שנת ש"ע, כאשר בראשם של התפלות מצויה התפלה הנודעת לחינוך הבנים המכונה "תפלת השל"ה" ושם כתב בזה"ל, אמנם כגון דא צריך אני לאודועי ולפרסם סדר התפלות שמצאתים בקונטרסי של אחד מהמדקדקים הדבקים בה' "וסידר סדר ותפלה לעצמו לכל ענין המצטרך לו" והכל יפה בעתו ובזה מראה כי משליך על ה' יהבו בכל עניניו כו' ע"כ, ועל אף שהזכירו השל"ה בעילום שם, מ"מ אחר שנודענו כי התפלה הנזכרת מצויה באריכות לשון בספר חמדת ימים שיצא מתח"י של ר' בנימין הלוי, שוב לא יפלא מה שהעיד עליו השל"ה הקדוש כי סידר נוסחאות תפלה לכל ענין וענין בפ"ע, שהרי בייסוד ריבוי תחינות מעין אלו לא נמצא כמעשהו של הרב חמ"י לא בדורות שלפניו ולא בשלאחריו. (עי' של"ה בחידושי מס' תמיד על עניני תפלה וקריאה בס"ת דפו"י דף פ"ה ע"א, וראה אוצר חמ"י עמו' תקכ"ח - תקל"ח).

ואכן בין יתר התפלות והתקונים שהחל הרב"ל להפיץ בעילום שמו בעודו בצעירותו בקרב חכמי דורו, מוצאים אנו את עמיתו בתורה ר' יחיאל אשכנזי בעל ספר "היכל ה'" כשהוא מדפיס ממנו כבר בשנת ש"ס נוסח ארוך של וידוי בסוף ספרו עם סדר לימוד לליל שבועות מלבד הפיוט בר יוחאי לקבלת שבת, כמו"כ מוצאים אנו את הרב"ל חוזר ומדפיס מאוחר יותר את הפיוט בר יוחאי בתוך סדר קבלת שבת שסידר בספרו "תקוני שבת" בשנת שע"ב בקראקא שבאשכנז, כאשר בתוכו הוא מייסד לראשונה את תפלת רבון העולמים שאחר שיר השירים, וכן תפלת רבון העולמים עם נוסח שלום עליכם שקודם קידוש, ואילו בסופו חזר והדפיס את סדר תקון ליל שבועות שהדפיס י"ב שנים קודם לכן בסו"ס היכל ה', ואמנם מלבד התפלות הנזכרות מוצאים אנו את עקבותיו אף בספרי החכם ר' אהרן ברכיה ממודינא, כמו הספר הנודע "מעבר יבק" וספר "אשמורת הבוקר" שהדפיס בין השנים שפ"ד - שפ"ו, ואף בתוכם מצויים נוסחי וידויים ותחינות שקיבל מהרב"ל כשחלקם מלאים בלשונות זהים לתפלות שהותיר הרב"ל בספרו חמ"י וכמפורט באריכות לעיל פי"ב.

כמו כן מוצאים אנו תפלות נוספות בקונטרסי התקונים שמסר לדפוס ע"י תלמידו המובהק ר' משה זכות המכונים "שפר התקונים" ו"סדר משמרת החדש", בהן הדפיס ה' נוסחאות יהי רצון לאומרן אחר ה' ספרי תהילים בליל הו"ר, וכן את נוסח "תענו ותעתרו" לסליחות של ערב ר"ח ועל כולם הוא מציין כי קיבלם מהרב"ל מצפת, ואולם קונטרסים רבים של סדרי תקונים ותפלות ויתר כתבי קבלה הותיר הרב"ל באותם ערים בהם נוכח בעת מסעותיו, ואשר נדפסו מאוחר יותר ע"י חכמי הדור שאחריו שציינו בראשם של התפלות כי הם מיוסדים מכתבי יד ישנים, כמו שנהג בעל "דרך ישרה" ובעל "שם טוב קטן".

ר' בנימין הלוי מפיץ תפלות קדמוניות ותקוני נוסחאות בכל תפוצות ישראל

ואמנם ייחודו של ר' בנימין הלוי לא היה בייסוד תחינות מחודשות עם נוסחי לשם יחוד בלבד, כ"א שטרח להפיץ גם נוסחאות תפלה שנתייסדו מקדמונים, כמו תפלת הרמב"ן לליל הזיווג ששלח לראשונה סמוך לשנת שפ"ד לבעל "אשמורת הבוקר" עם תוספת כ"ב פסוקים שהוסיף מדיליה, ואילו מאוחר יותר הדפיסה בספר שערי ציון ומשם עיקר התפשטותה בכל תפוצות ישראל, ואולם מלבד זאת שקד רבות לתקן את שבושי הנוסחאות שנפלו בסדורי התפלות של הדפוסים הקדמונים ע"פ נוסחאות מדוייקות שהגיעו לידו מסידורי ומחזורי כתיבת יד ישנים שראה בעת מסעותיו הרבים בתפוצות תבל לשם נשלח כשד"ר לטובת עניי א"י, וכפי שניכר מתקוני הנוסחאות שעליהם עמד במקומות רבים בספרו חמ"י. (עי' חמ"י בפרקי הסליחות וסדר עבודת יוהכ"פ וכו').

ר' בנימין הלוי מפיץ סדר "תקון חצות" שייסד לראשונה מכתבי האר"י עם תוספות שהוסיף מדיליה

עקבות נוספים של סדרי התקונים והתפלות שהפיץ הרב"ל בצעירותו, הוא סדר "תקון חצות" שנמצא חתום בחותמו בסו"ס קיצור חובת הלבבות הנדפס בונציה שנת תט"ו, וסדר זה ייסדו הרב"ל ע"פ האר"י עם תוספת ניכרת של פסוקים וקינות שהוסיף מדיליה, כמו קינת "בהיכלך" המיוסדת משם אדנו"ת, וקינת "בורא עד אנה" בה חתם את שמו "בנימין" בראשי הבתים של הקינה, ואולם בסדר זה הוסיף וגרע הרב"ל ברבות השנים כאשר בשנת ש"ס הדפיס ממנו סדר מקוצר בסוף ספר היכל ה' של ר' יחיאל אשכנזי, שם הביא את קינת בהיכלך לאומרה באשמורת הבוקר אחר על נהרות בבל, ואף צירף לה נוסח תפלה מקוצרת על גלות השכינה אותה ייסד מפסוקי גלות ונחמה, ואילו בשנת שע"ה אחר שהגיע לידו הסדר שנהג בזה האר"י חזר והדפיס בערי אשכנז את הסדר השלם של "תקון חצות" בספר "תקוני ק"ש ואשמורת" בצירוף הסכמת השל"ה הקדוש והגאון כלי יקר כשהוא מוסיף לו סדרי פסוקים רבים, ואילו בסוף הסדר חזר והדפיס את התפלה ששלח לבעל היכל ה' ט"ו שנים קודם לכן, אלא שהוסיף לה נוסח ארוך וכינה אותה "תפלה לזיווגא דמטרוניתא", ואמנם ברבות השנים כאשר נוכח לעת זקנותו בערי איטליה מסר את סדר התקון חצות לבעל השערי ציון שהעיד כי קיבל את כל התקונים שבספרו מתלמיד תלמידי האריז"ל, ואף הרמ"ז תלמידו הפיץ את הסדר הנזכר בין יתר חכמי איטליה כמו ר' אברהם חזקוני בספרו "זאת חוקת התורה" ור' נתן שפירא בספרו "טוב הארץ".

ר' בנימין הלוי מסדר המהדורא קמא של כתבי האר"י ומהרח"ו

ואמנם על עצם סידור הכתבים שסידר ר' בנימין הלוי מכתבי האר"י ומהרח"ו המכונים מהדורה קמא, נמצאית על כך עדותו המפורשת של המקובל ר' מאיר פאפריש תלמיד המקובל האלקי ר' יעקב צמח שהעיד בהקדמת הספר "עץ חיים" כי באותם ימים החל ר' בנימין הלוי לסדר את כתבי האריז"ל ומהרח"ו, ואף שלא היתה כוונתו להכין את הספרים לדפוס כי נזהרו בהן המקובלים באותם ימים מכל משמר לבל יפרצו העם לעלות בהר ה' { וכמו שנימק ר' בנימין הלוי בעצמו בהסכמתו לספר כוונות האר"י הקצר המכונה "זאת חקת התורה", שם ציין מפורשות כי הוא בטוח ברב המחבר שלא יוציא חיבורו אלא למי שראוי והגון לכך } , מכל מקום מאחר והכתבים שהיו מצויים בידי המקובלים נעתקו מכתבים בלתי מדוייקים שמקורן בת"ר ניירים שהועתקו בחפזון מכתבי מהרח"ו סביבות שנת שמ"ז, על כן יצא ר' בנימין הלוי לסדר העתקים של כתיבות יד מכתבי היד המקוריים של האריז"ל ומהרח"ו שהיו גנוזים בבית ר' שמואל ויטאל שנתגורר בראשית ימיו במצרים ואף חזר לשם לעת זקנותו. (ראה מש"כ מהרש"ו בשו"ת באר מים חיים ריש תשו' ד', שם מזכיר את נוכחותו במצרים כאשר את התשובה הוא חותם בשנת ת"ה, וע"ע בספרו מקור חיים דרוש א' למשמרת תמוז).

ואכן בין כתבי האר"י שהיו מצויים בידי ר' בנימין הלוי, היא תפלת "בריך שמיה" המובאית בזוהר ומוגהת על פי האריז"ל ממה שמסר לו אליהו הנביא ז"ל, ונוסחה זו הגיעה לידי הרב"ל שהדפיסה במהדורות המאוחרות של ספרו "תקוני שבת" ד' קראקא שנת ת' על שמו של ר' חיים באכנר מח"ס "אור חדש" שחתם בסופה את שמו "הק' חיים באכנר", ואילו בראשה ציין כי התפלה המוגהת "הובאה מירושלים", (ראה סו"ס "תקוני שבת" שבספריית אוצרות התורה), ושוב לא יפלא כיצד הגיעו לידו של הרב"ל כתבים מקוריים מכתבי האר"י, שהרי הרבה לציין במקומות רבים בספרו חמ"י כי בכתבי הקדש אשר במצרים מצא כתוב מכתיבת יד ההקדש של האר"י והמהרח"ו, וכמו כן כתב בסוף סדר התפלות שערך לליל הסדר ע"פ כוונות האר"י, שם ציין כי הכל בכתב מיד אדוני הארץ האר"י זלה"ה ומשנהו מהרח"ו זלה"ה, יתירה מזאת מוצאים אנו את עדותו של הרב חמ"י על ראותו את סידורו של מהרח"ו בכתיבת יד וכן את ספר הזוהר של מהרח"ו עם הגליונות שלו, כאשר מדבריו ניכר בעליל כי את כוונות הסוד שערך בספרו ציטט מכתיבתם המקורית של האר"י ומהרח"ו. (עי' חמ"י פ"ו מפסח אות ק"מ, ופ"ו משבת אות כ"א, ופ"א מעשי"ת אות י"א).

זמנו המדויק של סידור הכתבים ע"י ר' בנימין הלוי אינו ידוע, אך נקל לשער כי נעשה מספר שנים אחר פטירת מהרח"ו סמוך לשנת ש"צ, לאחר שנתמנה להיות מראשי הדיינים בארץ ישראל כפי שעולה מעדות ר' מאיר פאפריש הנזכרת, ולכל היותר לא יאוחר משנת שצ"ה כפי שנראה מהקדמתו של המקובל האלקי מהר"י צמח לספר "קול ברמה" שנכתבה סמוך לשנת ת', וכבר שם ציין כי בשלשת הספרים המכונים "כוונות", "דרושים", "ליקוטים" שסידר ר' בנימין הלוי הוגים בהם כל החברים, ומעתה לא יפלא כי בספר "חמדת ימים" ציין המחבר לספר ה "ליקוטים" של האריז"ל ואף העיד עליו מפורשות כי הוא חיברו, שהרי נתברר כי מחבר החמ"י הוא לא אחר מר' בנימין הלוי. (עי' חמ"י פ"א משובבים אות מ"ג).

{ ואולם דבר ברור הוא שסידור הכתבים ע"י ר' בנימין הלוי לא נעשה סמוך לשנת ש"ע, מאחר ובספר "תקוני שבת" שהדפיס ר' בנימין הלוי על שמו של ר' יהודה אשכנזי בשנת שע"ב, ציין הרב"ל את סדר התקון לליל הו"ר בחתימת הספר ולא זכר שם מאומה מסדר קריאת המשנה תורה שייסד האריז"ל ללילה זה, אלא שציין שם שנוהגין לקרות פסוקי בראשית עד ויכולו ולומדין במשניות כסדר ליל שבועות וקורין בספרי קבלה ובפרט בזוהר פרשת אמור, [וכמובן שאת סדר אמירת התהלים לא זכר שם כיון שייסדו הרב"ל בשנים מאוחרות יותר כעדותו של הרמ"ז תלמידו בסו"ס "שפר התקונים" ד' ונציה תי"ט], וכמו"כ מוכח בעליל מסדר התקון חצות שאף אותו הדפיס הרב"ל לראשונה על שמו של ר' יהודה אשכנזי בספר תקוני ק"ש ותקוני אשמורת הנדפס בשנת שע"ה, ושם ציין כי זמן אמירתו בתחילת משמרה שניה ולא בחצות הלילה, ואילו בתקון חצות שמסר לעת זקנותו לחכמי איטליה ולבעל השערי ציון בשנת תט"ז ציין כי זמן אמירתו בחצות הלילה, ולא יפלא מאחר ובעל השערי ציון העתיק בראש התקון חצות את דברי האר"י שנסדרו בספר "עץ החיים" אודות סדר תקון רחל ותקון לאה, וספר זה העתיקו הרב"ל מאוחר יותר סביבות שנת שפ"ה ועל כן כינהו תקון לחצות כי זה זמן אמירתו, משא"כ בתקון חצות שהדפיס בשנת שע"ה באשכנז לא נזכר שם הכינוי "תקון חצות" כ"א "תקון אשמורת" מאחר ושם נימק כי זמן אמירתו בתחילת משמרה שניה וכדעת הרמ"ק שהוא כשעתיים קודם חצות ועל כן לא זכר שם מאומה מתקון רחל ותקון לאה } .

משנת האר"י וגוריו שסידר ר' בנימין הלוי בספרו "חמדת ימים"

ספר חמדת ימים מלבד היותו "ספרן של מועדים" מאחר וסידר בו המחבר שולחן ערוך לכל ענייני החג, החל מערבו של יום ועד צאתו, עוד הרבה המחבר לייסד את ספרו ממשנת האר"י וגוריו מהן קיבל את משנתו, כאשר בכל פינות הספר הוא מזכיר מהנהגותיהם ומידות חסידותם, בתוספת ביאורים וכוונות רבות במעשה המצוות על דרך הסוד שקיבל מהם בשם האר"י וכפי שזכר במקומות רבים בספרו את הלשון "וקבלה בידינו מהאריז"ל", וכל זה מלבד מנהגים וכוונות לא מעטים שסידר המחבר בספרו ממה שראה בכתבי האר"י ומהרח"ו ואילו בכתבים שתחת ידינו לא בא זכרם כי נעלמו ונגנזו ברבות השנים, והעד לכך הוא סדר רחיצת ידים למי שאנוס בטבילה שציין זאת ממה שראה בכתבי מהרח"ו במצרים ובכתבים שלפנינו ליתא, ונוסף לכך הם מנהגים שנמסרו לו פה אל פה מגורי האריז"ל אשר יצק מים על ידיהם שעד היום לא נמצאו כתובים עלי ספר וקרוב שלא ימצאו כי קיבלם מרבותיו בעל פה, ודוגמא לזה הוא מה ששמע מרבו על מנהגו של מהרח"ו לטבול בתענית אסתר קודם התקדש ליל הפורים, וכן מה שציין בסוף פרקי ר"ח את אשר קיבל מרבותיו כי על פי האר"י אין לקדש הלבנה דווקא אחר ז' ימים מהמולד ובכתבים שלפנינו ליתא, וכמו"כ הוא מה שציין החמ"י בפרקי ר"ח על מנהגו של האר"י ללבוש בגדי שבת בראש חדש על אף שאין למנהג זה זכר בכתבים שלפנינו.

ומעתה כיון שנתברר כי מחברו של הספר חמדת ימים הוא המקובל האלקי ר' בנימין הלוי שאת כל משנתו קיבל מתלמידי האריז"ל, מובן מאליו מדוע הרבה להזכיר את האר"י בסילודין, וכפי שניכר מלשונו בפ"ז מחדש אלול אות נ"ז שם הזכירו בתואר "מורינו הרב" ואף כתב עליו בזה"ל, ואם איזה דברים הוסיף וגרע מורינו הרב ז"ל הכל מיד ה' עליו השכיל על ידי אליהו ז"ל וכל יקר ראתה עינו, כאשר במטבע לשון זו השתמשו רבים מחכמי דורו שזכו להכירו מקרוב או ששמעו תוקף גאונותו וקדושתו שנתפשט במהרה לכל קצוי תבל, וכמו שציין ר' נ"נ הנובר בפתיחת התקון חצות שהביא בספרו שערי ציון, ושם כתב כי הסדר שייסד האר"י לחצות נאמר לו מן השמים ע"י אליהו ז"ל, ואף בהקדמתו שם הפליג וכתב כי נחה עליו רוח אליהו פי שנים ברוחו אליו ורוח הקודש שרוי עליו כידוע לכל עיי"ש.

במקום נוסף מעורר המחבר על מעלת המתקדש במילי דחסידותא ובמנהגי האר"י ובפרט בימים נוראים וכותב בזה"ל, מי הוא אשר יש לו עינים לראות ולב להבין אשר לא יראה ולא יבין רבו יתירא אשר מגיע אליו בהתקדש במילי דחסידותא, ובפרט במנהגי הרב זלה"ה אשר תתלהב בהם הנפש היפה בהארה גדולה וקדושה יתירה אשר ירגישו בעצמם להתקרב בהם ליוצר בראשית אשר כל אחד מהנה הנעשה פה למטה בארץ ראשה מגיע השמימה לעורר השרשים העליונים, וביד כל אדם להתקרב כל הימים וביותר בהיותו קרוב בימים האדירים האלה, טהור ידים יוסיף אומץ להזהר בכל מילי דחסידותא ולא יזלזל חלילה בשום דבר. (חמ"י פ"ה מחדש אלול אות נ"ח).

יתירה מזאת מוצאים אנו את המחבר מפליג למאוד בתוקף קבלת האר"י כמו שציין בספרו את מעלת המתנהג בליל הסדר ע"פ כוונותיו בזה"ל, ואל סודו ידרוש מבית ומחוץ תצפ"נו בנסתר ובנגלה על פי שפ"ר התקונים מתוקן ומקובל מפומא דמרן איש האלהים נורא מאד שפר הזוהר המבריק ומבהיק עד להפליא לעיני מעייני חכמתו הנפלאה כבוד קדושת האר"י זלה"ה ורק על פי סדרו הקדוש יפתח עיניו, אך הוא לבדו ולא מחסי"ריו ומוסיפ"יו, א"ב הו"א דלא להוסיף עליה ומיניה לא תזוע , גדולים מעשה ה' דרושים לכל חפציהם במכתב הקדש יד ההקדש מהרח"ו זלה"ה ע"כ, וכעין זה כתב המחבר בראש הפרק שם לענין מנהג האר"י לגמור את ההלל בתפלת ערבית של ליל הסדר וז"ל שם, וכבר נהגו גדולי ישראל אשר בספרד לגמור את ההלל בתפלת ערבית כאשר קבלו וקיימו מפי גבורת המופת החותך דברי מלכות שמים אור המופלא האר"י זלה"ה, א"ב הו"א דלא לוסיף עליה ולא לגרע מיניה ודבריו חיים וקיימים ואסמכינהו רבנן אלאו דלא תסור, וכל אמת אמת תפסיה להאי וסיב ובלה ביה ומיניה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנו . (חמ"י פ"ו מפסח אות י"ט, קכ"ה).

לקט הנהגות מחסידותו של ר' בנימין הלוי

מנהג המחבר בעת אמירתו קדושת כתר ביום השבת

על חסידותו ופרישותו של המקובל האלקי ר' בנימין הלוי תקצר היריעה מהכיל את הפרטים הרבים אותם ניתן לדלות ממה שהותיר בספרו חמ"י, ואולם כדי לעמוד על מעט מן המעט מתוקף חסידותו, מן הראוי היה לצטט לכאן ממה שהעיד המחבר בפרקי שבת שבספרו על הנהגתו בעת אמירת קדושת "כתר" וז"ל שם, ובחיי ראשי שמידי שבת בשבת בהגיעי לקדושת כתר היו עיני זולגות דמעות שליש והכרתי שזה מהתעוררות הנשמה אשר בקרבי, אכן הייתי חוכך ודואג על הדבר והייתי מתאפק שלא לבכות בשבת ואף על פי כן לא אוכל להתאפק, עד שמצאתי באגדה שמצאו תלמידיו לרבי עקיבא שהיה בוכה בשבת ושאלו מאיתו מדוע היה בוכה בשבת, ואמר עונג יש לי דהיינו שמרוב דביקותו בהקדוש ברוך הוא היו זולגים עיניו דמעות כדאשכחן ברבי עקיבא עצמו שהיה בוכה בעת הגותו בשיר השירים כאשר השיג ברוח מבינתו עומק סודו עד היכן הדברים מגיעים, וכן ימצא על הרוב במתפללים בכוונה, ונראה דבכהאי גוונא שפיר דמי ואין איסור בדבר. (חמ"י פי"ג משבת אות כ"ז).

מנהג המחבר בימי השובבי"ם

עדות נוספת על הנהגת חסידותו של הרב"ל בימי השובבי"ם, ניתן למצוא בפרקים שהותיר לימים אלו ושם כתב בזה"ל, וכן נהגתי לאסוף אלי כל חרד בקרב ארבעים יום אלו להגות בסדר תקונים אלו באימה ביראה בקדושה וטהרה ויתר היום בדרושי כתבי אור המופלא האר"י זלה"ה בסוד יסוד ומלכות אשר אספתי במאמרים בספר הליקוטים אשר לי, ולפני לימודינו הייתי הוגה במקצת מאמרים הבאים בספר הזוהר המדברים בחומר עון הפגם הזה כו', ובחיי ראשי כי בעת הגותי בפרטי המאמר הנזכר לפני הלימוד בתתי את קולי בבכי מר לי מר, נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים מן העומדים לפני וכנחלים נטיו דמעות שליש עד היות עינא ולבא תרי צרצורי מטיפין וחוזרין ומטיפין מן האדום האדום אשר רוב שיחם ויגונם הפך את מימיהם לדם, עד אשר בכל סדר התקון המה היו מעלין את המדומע באחד ומאה קול התחלות קשות במספד וקינין עד אשר כל שומעם יחרד לבו ויתר ממקומו, וזה דרכינו תמיד בקרב אלה הימים ארבעים, כל הימים לרבות גם הלילות לראש אשמורות, וביותר בפרשת שמות ופרשת משפטים אשר הייתי אני והם מתענים משבת לשבת ביתר פרטי הכוונות ותיקונין הכתובים אצלי בספר חמדת הלבבות ע"ש, אשר בם תתעוררנה הלבבות בקהל עדתינו עד להפליא אני וכל יושבי אדמת הקדש האיתנים, וכל יקר ראתה עינינו שלי"ת. (חמ"י פ"א משובבי"ם אות מ"ג - מ"ו).

דברי המחבר בתוקף קדושת אמירת נשמת כל חי

יתירה מזאת מוצאים אנו את הרב המחבר מזכיר בספרו את תוקף קדושת אמירת נשמת כל חי בציינו שם בזה"ל, ובעזוזו זכו אנשי השם להשיג דבור נבואיי בפיהם על ידי היחודים והכוונות בשפר תקון נשמת כל חי הכתובים אצלנו באורך בספר "חמדה גנוזה" בשער הייחוד . (חמ"י פרק י"א משבת אות מ"ה).

מנהג המחבר בי"ב ימים שאחר שמחת תורה

ואכן מנהג נוסף שעליו ציין הרב המחבר, הוא מנהגו בקרב י"ב הימים שאחר שמחת תורה לחזור על תלמודו הוא והחברים אשר עמו וכמש"כ בסיום פרקי סוכות וז"ל, מנהג חסידים הראשונים להתקדש עצמם ביותר ובקדושת מחשבה ודיבור ומעשה מיום שמחת תורה עד י"ב יום אחר החג לעומת י"ב חדשי השנה, ונאספים אל בתיהם בקרב אלה י"ב הימים ומחזירים על לימודן כל אחד לפי שיעורו, והוא סגולה נפלאה להיות לעושה אלה עזר משדי תמיד כל הימים מראשית השנה ועד אחרית השנה וכל אשר יעשה יצליח הן בתורה הן בחסידות והן בכל משא ומתן, וכן נהגתי וכן נהגו כל החברים . (חמ"י פ"ח מסוכות אות ל"ב, ועי' בכתבי הגאון חיד"א שרמז לסגולת הימים הללו בספרו "מורה באצבע" ס"ט אות רח"צ, וע"ע בס' "מועד לכל חי" למוהר"ח פאלאג'י שציטט דברי החמ"י הנז' בסי' כ"ה אות מ"ח).

"רחמנא אידכר לן קנאותיה דבנימין צדיקא"

תוכחות המחבר על פירצות הדור

עדויות רבות הותיר ר' בנימין הלוי בספרו חמ"י אודות הנהגתו בעת הדרוש שהיה דורש בפני קהל עדתו בערי טורקיה וארץ ישראל, כאשר במקומות רבים הוא מזכיר כיצד קינא בדרשותיו לדקדוק הלכה וליתר פרצות הדור, וכפי שזכר בפט"ו משבת אות ק"ט שם כתב בזה"ל, וכה היה מנהגי מידי שבת בשבתו לדרוש בקהל עדתי, ורוב עיקר הדרוש הייתי דורש בדיני השבת החמורה בשורשן וטעמם כיד ה' הטובה עלי, וכעין זה ציין המחבר בפ"ב מעומר אות פ"א את מנהגו לקרוא פעמים רבות בקהל עדתו את פרקי אבות כדי להחריד לב הצבור קודם הדרוש אשר היה דורש בשבתות אלה על פרקי אבות , וכ"ז מלבד קלקולי הדור שראה בעת מסעותיו בתפוצות ועליהם הוא מרבה לעורר בחיבורו, ודוגמא לכך היא הפרצה בקדושת השבת שראה בעת היותו בערי אשכנז שמוכרין יין לגוים ביום השבת וע"ז כתב בזה"ל, ובהיותי בערי אשכנז שם ראיתי שערוריה בענין הזה הרבה מאד לשוכרי האור"נדות עיירות וכפרים מהמלכים והשרים ומוכרים לגוים בשבת בפרהסיא, ואנכי דרשתי על זה בקהל רב כיד ה' הטובה עלי ופי אמלא תוכחות כי היו רשעים ערומים כי שמעתי באומרים לי כי מוכרחים בכך מפני שפרנסתם תלויה בזה כו'. (חמ"י פט"ו משבת אות מ"ד).

במקום נוסף מציין המחבר את הפרצה שראה בערי הפרנקייא שמקילין לקדש בסתם יינם וכיצד טרח לתקן את הדבר ושם הוא כותב בזה"ל, וכל זמן שהייתי שם בערים ההם טרחתי בעשר אצבעותי עם חכמי הדור ההוא לגזור בחרמות ושמתות על הדבר הזה לפחות שלא יקרב איש מישראל לפגל בקדשי שמים לקדש על סתם יינם בשבתות ובחגים ובמועדים וכן בברכת מזון, ושבח לאל יתברך אשר עד כה עזרני ה' ועלימו תטוף מלתי עוד היום . (חמ"י פ"ז משבת אות נ"ו).

תוכחת המחבר על המגיפה שפרצה בא"י בעון תערובת אנשים ונשים

מלבד זאת מוצאים אנו את המחבר בחתימת האגרת שהכין לבני קהילתו בעת שהותו בחו"ל אודות המגיפה שפרצה בעיר אותה הנהיג כשנוכח בא"י, ושם הוא מעורר את ר' יחיאל אשכנזי שהיה מרבני הקהילה על סיבת המגיפה שפגעה בקהילתם בעבור תערובת אנשים ונשים שהיו מתערבים בשמחת חתנים ומסיים שם בזה"ל, עתה באתי להזהירך על אודות מנהג של גיהנם שנתפשט שם בעירכם להיות במחולות בחורים ובתולות יחד וכן בימי השמחה אנשים ונשים בבית אחת ועולה על רוחתם כי לשם מצוה הם עושים לשמחת חתן וכלה, והם לא ידעו ולא יבינו כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה וכדי בזיון וקצף בעיני אלהים ואדם כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ומזה הפגם לפניו ילך דבר , לכן בני שיתו לבבם על כל דברי אלה ותנו כבוד לאלהיכם למען ישוב חרון אף ה' מעליכם ומלך ביופיו תחזינה עיניכם, נאם עבדכם. (חמ"י קונטרס ג' אות י"ב).

תוכחת המחבר על החזנים הרצים בתפלתם וגילוי אליהו בזה

במקום אחר מוצאים אנו את המחבר כשהוא מעורר על אותם שליחי ציבור הממהרים בתפלתם ואינם מוציאים התיבות כמשפטם, ושם הוא מספר על גילוי אליהו שהיה לאחד מחסידי דורו אודות פירצה זו וז"ל, וכבר העיד חסיד אחד מופלג בדורינו שנראה אליו אליהו במערה ושאל מאיתו לאמר מדוע אחרו פעמיו לבא , והשיב לו בעון השלוחי צבור אשר לא ידעו להזהר בתפלתם במבטא שפתם כמשפט קריאת תנועת האותיות, והנה בימים נוראים ויום הכפורים יום אדיר בשנה יום וידוי ותחינה ובקשה ורחמים על אודות גאולתינו, ואם בזאת לא עלתה תפלתם במבטא ישרה כמשפט מה הועילו תפלתם של שוא ותפל, וזאת גרמה לכם שכל השנים רבים ורעים לפנים בישראל שלא נשמע במרום קולכם, ויספר החסיד "אותנו" את כל הדברים האלה אשר הגיד אליו אליהו ז"ל וימס לבבנו בקרבנו לאמר אוי כי קמים בפרץ אין . (חמ"י שבת פי"א אות ל"ב).

תוכחת המחבר על השואפים טבק בבית הכנסת

במקום נוסף מעורר המחבר אודות השואפים טבק בבית הכנסת וז"ל שם, וה' הטוב יכפר בעד רבים מבני עמינו המקלים בכבוד ה' ונוהגים קלות ראש בבית הכנסת כמערת פריצים, למי שיח ולמי שאיבת אבק הטאב"קו בתוך בית הכנסת אחד באחד יגשו אז ידברו, ואנכי כמה פעמים שמתי פני כחלמיש לנגדם להוכיחם בשבט פי אשר חנני אלהים ברוך הוא להוכיח במישור לקהל עדתי אשר הייתי מרביץ תורה אליהם ופי אמלא תוכחות לאמר , המעט מכם את אשר הקלתם כבוד שמים ביתר הימים לנהוג שחוק וקלות ראש בקרב מחנה שכינה לערוך שיח"ה לפני אל, כי עוד תוסיפו סרה בימים האדירים האלה כי המשפט לאלהים הוא, והיא היתה לראש ולענה בתחילת דינו של אדם היום הזה על דלא חש ליקרא דשמא קדישא כאמור כי על כל אלה יביא אלהים במשפט. (חמ"י פ"ז מאלול אות כ').

מנהגים שהנהיג ר' בנימין הלוי בקרב קהל עדתו

אודות המנהגים הרבים שהנהיג ר' בנימין הלוי בקהל עדתו קצרה היריעה מהכיל, ואמנם כדי לעמוד על מעט מזעיר מהיקף המנהגים שהפיץ בקהילות הרבות בהן נוכח בעת מסעותיו, מן הראוי לצטט לכאן דוגמאות מספר ממה שהותיר בספרו חמ"י.

ואכן מן הדוגמאות הבולטות שהזכיר בספרו הוא סדר הלימוד שייסד לשבת זכור, שם ציין כי נהג בקהל עדתו עם החברים יצ"ו לשוב ולעשותו ביום צום תענית אסתר, ואחריו היו עושים בדמעות שליש את סדר מעשה התשובה והתפלה שהתפללו מרדכי ואסתר במאורע ההוא, ואמנם מסדר לימוד זה ניתן להבחין בעוצם גדלותו עד שאפי' רבו הנהיג על פיו את הסדר הנזכר לעשותו בבית מדרשו בעצם יום הפורים וכפי שציין המחבר שם בזה"ל, ומורי נר"ו כשהודעתי לו סדר השנוי למעלה בפ"א בשבת זכור, עליו תטוף מלתי וערב לו לשוב עוד ולשנותו בימי הפורים ולשוב ידו שנית בתקון הנצחים אחרי כן וקבען חובה בבית מדרשו . (עי' חמ"י פ"ב מפורים אות כ"ז, ופ"ו מפורים אות י"ד).

במקום אחר הוא מציין את המנהג שהנהיג בקהל עדתו לשורר את פסוקי שאו שערים בעת הוצאת ס"ת וז"ל, יש למי שמכניס ספר תורה בארון להוסיף ולומר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם וכו' עד מלך הכבוד סלה וכן בכל הימים שמוציאים בהם ספר תורה, ואנכי הנהגתי בקהל עדתי לומר כל הפסוקים האלה כל הצבור יחד בשירה ובזמרה , וכן אמרן שלמה כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים. (עי' חמ"י פי"ב משבת אות פ"ו).

יתירה מזאת העיד הרב המחבר על עצמו בפרקי השבת שבספרו אודות מנהג שהנהיג בערי אשכנז כאשר נוכח שם בעת מסעותיו וז"ל שם, ובמקומות דלא שכיח הדס הנכון להם להריח בתפוחים יותר משאר דברים כדמשמע בסוף התקונים כו', אשר משם מתבאר שבמקומות שהדס אינו בנמצא התפוחים קודמים לכל מיני בשמים, וכן באתרוג שנקרא תפוח כמו שכתבו התוספות פרק אמר ר"ע, וכן עשו כדברי רבים משלומי אמוני ישראל בערי אשכנז. (עי' חמ"י פי"ח משבת אות מ"ב).

עוד ציין הרב המחבר את המנהג שהנהיג בקהל עדתו בשבת חוה"מ פסח לענין קריאת שה"ש וז"ל, ואנכי נהגתי בקהל עדתי לפעוטים הקוראים שיר השירים בחג הפסח לקרותו בכל פעם בנעימה קדושה מראשו ועד סופו ולא לקרותו לחצאין כאשר נהגו, וגם הנהגתי לקרותו בלשונו ושלא לקרותו ללועזים בלעז יען הם דברי חשק האחת אהובה יחד עם דודה ואשר אין דעת ותבונה יהרס במחשבתו אל ה' חס ושלום להבין הדברים בגשמיותם חלילה ע"כ, וכעין זה כותב הרב המחבר במקו"א אודות המנהג שהנהיג בקהילתו בשבת שקלים וז"ל, ואולם מרגלא בפומיה דהרשב"י ע"ה לומר במילין ובעובדא אתער מה דאתער לעילא, על כן הנהגתי בקהל עדתי אחר קריאת ספר תורה דשקלים להמתנדבים בעם ואני בראשם לברך השליח ציבור לתת מחצית השקל מהמטבע הקבועה באותו מקום לעמלי תורה זכר למחצית השקל ובאחד באדר גובים מהם או ביום צום תענית אסתר במנחה. (עי' חמ"י פ"ה משבת אות ל"ו, ופ"א מפורים אות כ"א).

מנהגים שהנהיג ר' בנימין הלוי בקרב ה"חברים"

ואמנם מלבד השפעתו הרבה של ר' בנימין הלוי על בני קהילתו, ניכרת השפעתו במידה ניכרת אף על חבר המקובלים אשר שהו במחיצתו, ולא לחינם מוצאים אנו שמזכירם פעמים רבות בספרו חמ"י כאשר הוא מרבה לכנותם בתואר חברים, וכ"ז מלבד מנהגים רבים שעליהם רמז בספרו כי הנהיגם לכל החברים שעמו, ודוגמא בולטת לכך הוא מה שציין בפרקי ר"ח כי בסדר הלימוד שסידר לערב ר"ח אחזו בו כל החברים שבארץ הקדש וכמו שכתב שם בזה"ל, הנה שפר התקונים מישיר שפה לנאמנים בסוד ישרים ועצ"רת אמו"נים, בו אחזו כל החברים יושבי אדמת הקדש תוב"ב האיתנים ועלימו תטוף מלתי להעריץ ולהאדיר הדר המלכות בקדושה בטהרה תמיד מידי ערב ראש חדש בחדשו ויאחז צדיק דרכם לעורר את האהבה כו', כמו כן מציין המחבר בפרקי ר"ח את סדר הכוונות לברכת הלבנה ומציין שם בזה"ל, ולתשוקת אהבת החברים ה"י אערוך להם סדר כוונת ברכת מקדש ישראל וראשי חדשים, כי הנה זכרנו למעלה פרק א' כי הי"ב חדשים כו'. (עי' חמ"י פ"א מר"ח אות פ"ד, ופ"ג מר"ח אות ל"ט).

כעין זה מוצאים אנו במקו"א את השפעתו של המחבר על יתר החברים שעמו, כשהוא מציין את מנהגו להשתטח על קברי הצדיקים שבירושלים עם יתר החברים כל ערב ר"ח וז"ל שם, ואני נהגתי להתפלל תפלה הנזכרת לעיל על הגלות על קברי הצדיקים בירושלים עם כל החברים יצ"ו כל ערב ראש חדש אחר גמר סדר הלימוד, וכל יקר ראתה עינינו המבשרות צבא רב תהלה לאל יתברך, ואמנם מלבד זאת ציין בפרקים הנזכרים את מנהגו עם החברים לקדש את החדש בערב ר"ח ושם כתב בזה"ל, גם נהגתי עם החברים לקדש את החדש בערב ראש חדש כי חביבה מצוה בשעתה, ולא נהגו לקדשו בשבת שלפני ראש חדש אלא מפני שבשבת נאספו כל העם בבית הכנסת, אכן הטוב והישר למשכילים בחכמה לקדשו בעשרה בערב ראש חדש בתפלת שחרית או מנחה מעומד. (עי' חמ"י פ"א מר"ח אות ק"ח, ק"י).

במקום נוסף מעיד המחבר על סדר הלימוד שהיה נוהג ביום שבת קדש אחר חצות היום ועל חבר המקובלים שהיו מסתופפים בצילו כשהוא מציין שם בזה"ל, וכל שכן אם השג ישיג להשקיף ולחזות בנועם ה' במכתבי הקדש הרב ז"ל להשכיל בהם במאמרי הזוהר אשר אין לך מדה טובה הימנה, וכן הוא מנהגי לאסוף אלי כל חרד המשכילים בחכמה מידי שבת בשבתו אחר חצות ולהגות במכתבי הקדש דבר בעתו וכל יקר ראתה עינינו שבח לאל יתברך, ואולם מלבד זאת העיד המחבר על סדר הלימוד שנהג לעשות עם החברים ביום שב"ק קודם תפלת המנחה בציינו בזה"ל, ואנכי נהגתי עם "החברים" להקדים שעה אחת קודם לבא בבית מדרשינו והיינו הוגים בעשרה חלקים האידרא דנשא והאידרא דהאזינו כו', עוד מצאנו להרב המחבר שמעיד במקו"א אודות סדר הלימוד שהנהיג בבית מדרשו לחברים שעמו אחר קריאת שיר השירים בערב שבת וז"ל שם, ובבית מדרשי נהגתי עם החברים ה"י להגות בשבחא דמטרוניתא אחר קריאת שיר השירים בתקונים תקונא שתיתאה דף קמ"ג ע"א קם רבי שמעון כו'. (עי' חמ"י פי"ד משבת אות ט', ושם פט"ז אות ב', ושם פ"ה אות מ"ה).

ענותנותו של ר' בנימין הלוי

עקיבות רבים על מידת ענותנותו המופלגת בה נהג ר' בנימין הלוי, מוצאים אנו בעדויותיהם של גאוני דורו ובפרט בין חכמי איטליה שהכירוהו פנים אל פנים בעת שהותו בעיר ונציה ששם נתקבל בהערצה מופלגת ומכונה שם בתואר מרא דארעא דישראל וכולם מזכירים אותו בתואר החסיד העניו, והדבר בא לידי ביטוי שכאשר מסר לדפוס את התיקונים שסידר מכתבי האריז"ל בתוספת נופך משלו שלח את כולם על ידי מקורביו בכדי להעלים את שמו מהן וכמפורט בכל סדרי התקונים הרבים לעיל פ"ז.

כעין זה ניתן למצוא בספרים נוספים שהביא ר' בנימין הלוי מארץ ישראל אל ערי איטליה לעת זקנותו, כמו את הספר "זוהר חדש" בתוספת מאמרי תקונים וזוהר על מגילת רות שלא באו לדפוס מעולם, ואותו הביא ר' בנימין הלוי מארץ הקדש בכת"י מסודר ומוגה מהאריז"ל בעצמו ממה שמצא בבית מהר"ם די לונזאנו ומסרו לתלמידו הרמ"ז ששלח להדפיסו בשנת תכ"ג ע"י החכם הרופא ר' יוסף חמיץ שאף הוא לא הזכיר בהקדמתו שם את הרב"ל כי אם ברמז בלבד בציינו בזה"ל, לולי שכל אלה פעל א-ל שנמצא שלם בסדר והגהות מהאר"י זלה"ה והיה האוצר הזה טמון וגנוז בבית הרב הותיק כמוהר"ר מנחם די לונזאנו זצוק"ל כו' יען מצאתיו בכל תקוניו בבית נאמן משה - האיש שטרח והביא לפניו הרבה מכתבי האר"י זלה"ה ביתר שאת עד שהשיג משה בדורו ז' ה כ' וחו ו' גבורתו ת' ורת אלקים בקרבו כו', ואף מכאן ניכר בעליל כי העלים את שמו של ר' בנימין הלוי במכוון ואינו מזכירו כ"א ברמז בלבד בציינו כי פגש בביתו של הרמ"ז את רבו המובהק (הרב"ל) אשר טרח והביא לו הרבה מכתבי האר"י ובכללם הזוהר חדש שהיה ברשותו של האריז"ל בצירוף הגהותיו, וכמו כן נהג הרב"ל בספר ההגהות על הזוהר והתקונים שמסר לרמ"ז תלמידו ונקרא שמו "דרך אמת" והוא הגהות מכת"י קדשו של האריז"ל בעצמו והרמ"ק ושאר גאוני א"י, ואף אותו שלח להדפיס ע"י המהר"י חמיץ כדי להעלים את עקבותיו.

"הרב המוסמך" ר' בנימין הלוי מאחרוני הנסמכים בארץ ישראל

כינוי מענין ביותר על המקובל האלקי ר' בנימין הלוי, ניתן למצוא בספר "יד נאמן" לר' חיים אברהם מיראנדה ושם כינהו הרב המוסמך כמו שיראה המעיין שם בחידושי שבת דף י"ד ע"א ד"ה כתב הרב, ושקו"ט שם לענין אזהרת האריז"ל שלא יעקור אדם שום שער מזקנו וכתב שם בזה"ל, והנה כבר נודע מדברי הרדב"ז ז"ל דכל שהיא חומרא ראוי לחוש אליה אף שלא נזכר בתלמוד כי אם בזוהר, אם כן כל ימי הייתי מצטער אם כפי סברא זו יהיה מן הראוי לסרוק הזקן כיון שנתלשים בסריקה שערות, עד שהקרה ה' לפנינו תלמיד הגון הוא החכם השלם המקובל הנאמן כמה"ר מאיר ביקאיים נר"ו תלמיד ותיק להרב הגדול מהר"י ווילנה זלה"ה והוא אמר לי שקיבל מרבו ורבו מרבו עד הרב המוסמך בנימין הלוי זלה"ה דבזה אין לחוש ואדרבה היה אומר שטוב וישר לסרוק הזקן בכל יום, ע"כ מה ששמעתי מפיו עכ"ל. (והועתקו דבריו אף בספר "יפה ללב" לר' רחמים בן מוהר"ח פאלאג'י בח"ג יו"ד סי' קכ"א ס"ג).

סדר השתלשלות חידוש הסמיכה בעיה"ק צפת וירושלים

ואמנם איזכור נוסף המתאר את ר' בנימין הלוי בתואר הרב המוסמך הובא גם בסדר השתלשלות הסמיכה שנתחדשה בעיה"ק צפת וירושלים, ושם נמנה ר' בנימין הלוי על אחרוני הנסמכים בעיה"ק צפת בשנת שע"ז וכפי שנכתב בסדר השתלשלות הסמיכה בתולדות ר' יאשיהו פינטו בזה"ל, עם חידוש הסמיכה ע"י ר' יעקב בירב הראשון בשנת רח"צ בעיה"ק צפת הוסמכו הרבנים ר' יוסף קארו, ר' משה מטראני, ר' אברהם שלום, ר' ישראל די קוריאל, ולאחר מכן סמך ר' יוסף קארו את ר' משה אלשיך, ור' אלישע גאליקו, ור' יעקב בן אברהם בירב, ולאחר מכן סמך ר' משה אלשיך לר' חיים וויטאל וכפי שציין החיד"א בשם הגדולים בערך מהרח"ו וז"ל, גם ראיתי פיתקא מכתב יד מהר"ם אלשיך עצמו וכתוב בה שבכח אשר נסמך ממרן מהר"י קארו הוא סומך את מהרח"ו, יורה יורה ידין ידין ככל דיין מוסמך והזמן כ' אלול שנת ה' ש"ן לפ"ק. (ראה תולדות ר' יאשיהו פינטו שחיבר פירוש הרי"ף לעין יעקב ונדפסו במכון שובה ישראל).

ולאחר מכן סמך ר' יעקב בירב השני שבעה חכמים נוספים ואלו שמותם, ר' משה גאלאנטי הזקן, ר' אלעזר אזקרי בעל ספר חרדים, ר' משה בירב, ר' אברהם גבריאל, ר' יום טוב צהלון, ר' חייא רופא, ר' יעקב אבולעפיא, ואמנם לאחר פטירת מהר"י בירב השני בשנת ש"ס סמכו שנים מתלמידיו הנזכרים לתלמידיהם ובכללם ר' יעקב אבולעפייא שסמך את תלמידו המובהק ר' יאשיהו פינטו ואת ר' חיים אבולעפיא הראשון, ואילו ר' חייא רופא סמך את ר' בנימין הלוי שהיה מגדולי הדיינים בעיה"ק ירושלים, וכפי שציין המקובל ר' מאיר פפאריש בהקדמתו לעץ חיים ומזכירו שם בתואר הרבנים המרוממים והשלמים מהדיינים המצויינים גאוני א"י.

ר' חייא רופא מרבותיו המובהקים של ר' בנימין הלוי

ואכן מאחר וידענו כי ר' בנימין הלוי נסמך על ידי ר' חייא הרופא שנסמך על ידי מהר"י בירב השני, אם כן ניכר מזה שהיה מתלמידיו המובהקים ואף שאב רבות ממשנתו וכפי שנראה מעדותו של בנו ר' שלמה הלוי בספר "בית מועד" כתב יד שכינהו שם בשם רבו ושם כתב בזה"ל, ואני קבלתי מאדוני מורי ורבי זלה"ה שראה לרבו מוהר"ר חייא רופא זלה"ה שיצק מים על ידי האר"י וגם מכל הרבנים ההולכים לראות את פני האדון דא רשב"י בימי חג השבועות שהיו בימים ההם שרובם ראו את האר"י, שכולם היו מסתפרים ליל מ"ט תכף אחר ספירת העומר. (ס' בית מועד הוא אחת ממהדורות ספר הכוונות שהיו תחת ידו, ועי' ספר ענף עץ אבות עמו' צ"ו).

עדות נוספת לכך ניתן למצוא במה שכתב תלמיד הר"ר משה זכות זצ"ל בספר "אמונת חכמים" לר' אביעד שר שלום באזילה אב"ד בקהילת מנטובה, ושם הביא פירוש שפירש מהרח"ו על תיבת אין סוף ב"ה וסיפר שם כיצד קיבלו וזה לשונו, ואני לא זכיתי לקבלו מפי מה"ר משה זכות, אבל קבלתי הדברים בבירור מפי כבוד מהר"ר בנימין הכהן שקיבל ממה"ר משה זכות שקיבל מכמהר"ר בנימין הלוי שקיבל מכמהר"ר חייא רופא שקיבל מפי כמהר"ר חיים ויטאל בעצמו עכ"ל. (עי' אמונת חכמים ד' מנטובה ת"צ פרק כ"ג דף ל"ו ע"ב).

כעין זה מביא הרמ"ז תלמיד ר' בנימין הלוי בספר תקון ליל שבועות והו"ר הנקרא "שפר התיקונים" אשר הדפיס בונציה בשנת תי"ט, ושם הביא פירוש על דרך הסוד ששמע מפי רבו על ענין טבילה באשמורת חג השבועות וזה לשונו שם (דף י"א ע"ב), ואנכי הצעיר קבלתי מהחסיד הנאמן והותיק כמוהר"ר בנימין הלוי נר"ו שקיבל פה אל פה מהרב הגדול כמוהר"ר חייא רופא זלה"ה שקיבל מהאר"י זלה"ה לכוין בשם כו'.

מתולדותיו של ר' חייא רופא

ר' חייא הרופא נולד בעיר צפת סמוך לשנת ש"י, ואת עיקר משנתו זכה לקבל מפי הגאון ר' שלמה סאגיש שהיה מגדולי ראשי הישיבות בעיה"ק צפת, ובספרו מעשה חייא מרבה להזכיר מתורת רבו ובאחד המקומות כותב בזה"ל, וזכורני בימי חרפי מקדמוני בלמדי בישיבת הרב מהר"ר שלמה סאגיש זלה"ה אמרתי דרך אחד אשר הרב מורי הנזכר הסכים בו.

בשנת הכ"ג לחייו של ר' חייא הרופא כבר כיהן כחבר בבית דינו של הרב המוסמך ר' משה גלאנטי הראשון רבה של צפת ואף חתם עמו על שטר דין אחד, בתקופה מאוחרת יותר מוצאים אנו שמזכירו המהר"ם גלאנטי בתשובותיו (סי' י"ג) לענין צוואת שכיב מרע שביקש לחלק את נכסיו ע"פ רבני העיר צפת ובתוכם מנה את ר' חייא הרופא.

סמוך לשנת שמ"ז עבר לעיר טבריה לחדש שם את הישיבה ואף עמד בראשה מספר שנים, לאחר מכן סביבות השנים ש"נ חזר לעיה"ק צפת עד סמוך לשנת שנ"ג ולאחר מכן יצא לחוץ לארץ לעיר קושטא שבטורקיה, בשנת שס"ז חזר לעיה"ק ירושלים ושימש בה כאב"ד, ובאחת מתשובותיו של המהרי"ט צהלון נמצא שמשיב אודות נעל החליצה שנשלחה מבית דינו של ר' חייא הרופא ומכנהו שם החכם השלם הדיין המצויין כמה"ר חייא רופא, בתשובה אחרת הוא מפנה אליו את אחד מחכמי ירושלים וכותב שם בזה"ל, החכם השלם הדיין המצויין מושיע ורב כמהר"ר חייא נר"ו כי הוא ידע היכי נהיגי באתרין.

סמוך לשנת שע"ב חזר לעיה"ק צפת ואף מוצאים אנו כי באותה שנה נתן את הסכמתו לספר הנודע "באר שבע" לר' יששכר בער איילנבורג תלמיד הלבוש, בין השנים שע"ג - שע"ד ישב אף בטבריה ולאחר מכן חזר להרביץ תורה בישיבה בצפת, זמן פטירתו סביבות שנת שע"ח כפי הנראה מהספדו של ר' עמנואל אבוהב שספד לרמ"ע מפאנו בשנת ש"פ ושם הזכיר אף את פטירת ר' חייא הרופא אשר נלקח לאלקים בארץ הקדש אדון חייא רופא. (ראה שו"ת מעשה חייא הנדפמ"ח).

ר' חייא רופא מתלמידי האר"י ומהרח"ו

ר' חייא הרופא לבד ממה שקיבל אף מפי האריז"ל בעצמו כמו שהעיד ר' שלמה ב"ר בנימין הלוי בספר "בית מועד" הנז"ל, מלבד זאת מצינו שקיבל רבות אף מפי מהרח"ו כמו שנזכר לעיל בעדותו של ר' אביעד שר שלום תלמיד הרמ"ז בספרו אמונת חכמים ששם הביא פירוש ששמע ר' חייא הרופא מפי מהרח"ו, וקרוב מאוד שלזה רמז החיד"א בספרו "ככר לאדן" ליקוטים סי' ה' סק"ז ששם סיים בזה"ל, דידוע דרבו של הרמ"ז ז"ל מהר"ר בנימין הלוי ז"ל קיבל מתלמידי מהרח"ו ז"ל.

לדאבון לב רוב כתביו של ר' חייא הרופא לא באו לדפוס כפי שהעיד בנו ר' מאיר בהקדמתו לספר "מעשה חייא" שהביא לדפוס בשנת תי"ב בעיר ונציה והוא ליקוט של שרידים מתשובות אביו, ואכן ספר זה נדפס בהסכמת גדולי ישראל ובראשם ר' אליעזר ארחא שהיה רבה של חברון ובהסכמת ר' משה זכות אשר הפליג שם בשבחו בזה"ל, הלא הוא בצדקתו מתחילתו ועד סופו השר המאושר וישר מקציני ארץ הקדושה ומאציליה אשל אלוני מורי הוראות בישראל גדול שמו, זה סיני ועוקר הרים הדיין המצויין הרב המובהק והמוסמך כמוהר"ר חייא רופא זצוק"ל, הוא המסביר לכל עם ידרשהו הלכה ומורין כן מפי משנתו רב ונקי כמתניתא דמיתניא בי ר' חייא כו'.

תוכן העניינים

מבוא שערי חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה