מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו · פרק יא - עקבות ר' בנימין הלוי בספר חמדת ימים
עקבותיו של ר' בנימין הלוי מייסד ה"שערי ציון" בספר "חמדת ימים"
ואמנם אחר שנגלו הראיות החותכות לשמו של מחבר הספר "חמדת ימים", וכי אכן חיבור זה יצא מתחת ידו של המקובל האלקי ר' בנימין הלוי, מעתה נוכל לזהות בו עקבות נוספים כאשר אף מהן הולכת ומתגלית דמותו הגדולה של המקובל האלקי ר' בנימין הלוי.
וראשית כל מן הראוי היה לעמוד על ייחודיותו של מחבר הספר "חמדת ימים", בייסוד סדרי לימוד ונוסחאות רבות של לשם יחוד לבד מנוסחי תפלה ותחינות, כאשר בדבר זה לא נמצא לו אח ורע לא במאות השנים שלפניו ולא בדורות הקרובים שבאו אחריו לבד מהספר "שערי ציון", ומאחר ונתברר כי רובו ככולו של הספר "שערי ציון" ייסדו המקובל ר' נ"נ הנובר ממה שמסר לו ר' בנימין הלוי בשנת תט"ו כשפגש בו בעיר ונציה, וכמו שהודיע בסוף ספרו כי קבלו מהחכם המקובל תלמיד תלמידי האריז"ל, ואף בהקדמת הספר רמז מפורשות לשמו של ר' בנימין הלוי בכותבו כי קיבל מאיתו חבילה של כתבים מלבד ההגהות על ספרי הזוהר והתקונים, וא"כ שוב נוכל לחזור ולזהות את עקבותיו של המקובל ר' בנימין הלוי בכל פינות הספר "חמדת ימים", כאשר במרבית מנוסחי התפלות שבו בולטים אותן עשרות מטבעות לשון יחודיות של מחבר התפלות שבספר "שערי ציון", אלא שברוב נוסחי התפלות המקבילים זל"ז ניכר כי מסרם ר' בנימין הלוי לבעל ה"שערי ציון" בנוסח מקוצר מאוד מכפי שסידרם בספרו "חמדת ימים" מאחר והשמיט מהן את כוונות הסוד אותם כינס בספרו חמ"י לבאים בסוד ה', ומשא"כ בספר "שערי ציון" שנתייסד ברובו אף לאלו שלא באו בסוד ה', ועל כן לא יפלא שהעלים מהן מחבר התפלות את נוסחי הקבלה.
מסעותיו של מחבר הספר "חמדת ימים"
ואולם עקבות נוספים אותם הותיר מחבר החמ"י בספרו, המקבילים גם הם בצורה יוצאת דופן עם מקומות מגוריו ויתר מסעותיו של ר' בנימין הלוי במאת שנות חייו, הם שמות הערים אותם זכר מחבר החמדת ימים במקומות רבים בספרו בציינו את מסעותיו ומקומות מגוריו, ודוגמא לדבר היא עדותו של המחבר בפי"ב משבת אות ד' על פגישתו בר' משה שיגובייא בעיר ברוסה שבטורקיה, וכן בפ"ט אות פ"ח משבת שם ציין את המנהג שראה בקושטנדינא לענין אופן החופה שנהגו בני העיר, ואף בפ"ב מיו"ט אות נ"ב חזר החמ"י והעיד כי בהיותו בעיר קושטאנדינא שבטורקיה הראוהו פסק ארוך שכתב המהרי"ט בענין גרם כיבוי ביו"ט, ואילו בפי"ח משבת אות מ"ב מוצאים אנו את נוכחותו של המחבר אף בערי אשכנז וכפי שניכר מעדותו שם על המנהג שעשו על פיו רבים משלומי אמוני ישראל שבאשכנז, וכן המעיין בפט"ו משבת אות מ"ד יראה שהעיד שם המחבר על פירצת השבת שראה בעת היותו בערי אשכנז ועל התוכחה שהיה דורש שם בקהל רב אודות פירצה זו, וכ"ז מלבד מנהגים רבים שציטט המחבר לספרו מהנהוג בארצות אשכנז על אף שלא בא זכרם בשום ספר, כשבלי ספק לא נתוודע להם הרב המחבר אם לא שראה מנהגים אלו מקרוב בעת שהותו בערים ההם, וכמו שציין החמ"י בפ"ה משבת אות כ"ט על מנהג הנהוג בקצת מקהילות אשכנז שיוצאין לקבל את השבת בכלי זמר.
ונוסף לזה מוצאים אנו את עדותו של המחבר בפי"ח משבת אות י"ד על נוכחותו גם בעיר ונציה שבאיטליה, שם הוא מזכיר את עמיתו בתורה המקובל ר' משה זכות מונציה ואת השפעתו על הרמ"ז ובני ישיבתו שם להחמיר בשקיעה כר"ת, ולא זו בלבד אלא שבפ"ה מפסח אות ל"ט מונה הרב חמ"י את המהר"ש הלוי כעמיתו בתורה, ומדבריו ניכר כי הכירו מבית מדרשו שבשאלוניקי מקום מגוריו של המהר"ש הנזכר בעל שו"ת מהר"ש הלוי, ועל כן לא יפלא כי המעיין שם בפ"ג אות כ"ז יראה שהמחבר חוזר ומעיד על נוכחותו בעיר שאלוניקי שביון, ואילו את נוכחותו של הרב חמ"י בארץ ישראל ובפרט בירושלים עיה"ק, מיותר לציין מאחר והזכיר זאת המחבר פעמים לא מעטות, מלבד מה שהעיד המחבר על השפעתו בקרב האיתנים שבארץ הקודש שהחזיקו בסדר הלימוד שהנהיג לערב ר"ח כמו שציין בפ"א מר"ח אות פ"ד, וכעין זה בפ"א משובבי"ם אות מ"ו, וכ"ז מלבד המנהגים הרבים אותם ציין המחבר בספרו מהנהוג בירושלים ובצפת שבלי ספק לא היו מגיעים לאוזנו אם לא שהכירם מקרוב, ועל כן לא יפלא מה שהרבה המחבר לספר על עובדות ומנהגים רבים מגורי האר"י שמקום מושבם בעיה"ק צפת, והיות ורבים מעובדות והנהגות אלו לא נזכרו בשום מקום מוכח בעליל כי הכירם הרב חמ"י מקרוב.
ואמנם את נוכחותו של המחבר אף במצרים ניתן לראות במקומות רבים בספרו כשמציין לכתיבת ידם של האר"י ומהרח"ו, בהם עיין בעת שסידר את כתביהם במצרים וכמו שציין לזה בפ"א מפסח אות ל"ד ובקונטרס ג' אות א' וביתר מקומות, ובלי ספק שכל קורא מסעות אלו תגדל תמיהתו מיהו זה ואיזה הוא שהספיק בתנאי הימים ההם להיות נוכח בעיירות כה רבים הפזורים בכל קצוות תבל.
מסעותיו של המקובל האלקי ר' בנימין הלוי ועקבותיהם בספר "חמדת ימים"
ואמנם אחר שנוכחנו בעליל כי מייסדו של הספר חמדת ימים הוא המקובל האלקי ר' בנימין הלוי, שוב לא יפלא בהיות הערים הנזכרים שמנה החמ"י עולים בקנה אחד עם מסעותיו הרבים של ר' בנימין הלוי שטרח כל חייו לחזר בערים רבות אחר כתבי האר"י היותר מדוייקים, ואשר מהן סידר מאוחר יותר את ג' הספרים הנכבדים המכונים "כוונות", "דרושים", "לקוטים", וכ"ז מלבד סדרי התקונים שסידר ע"פ האר"י כמו תקון ק"ש על המטה, ותקון חצות, ותקון ליל שבועות והו"ר וכו' שגם אותם סידר הרב"ל ואף טרח להפיצם בכל דרך אפשרית ע"י קונטרסים רבים שהפיץ בעת מסעותיו בכל רחבי תבל, ויתירה מזאת שהרי המקובל ר' בנימין הלוי שעמד באותם ימים בראשי הדיינים שבא"י נתמנה מתוקף גדולתו להיות משולח לטובת עניי א"י וכפי שציין זאת החיד"א מפורשות בערך תלמידו הרמ"ז, שם הוסיף וכתב כי ר' בנימין הלוי נקלע לונציה כשהיה בשליחות מצוה לטובת עניי א"י, ואמנם על אף שאת שליחות זו עשה ר' בנימין הלוי לעת זקנותו בשנת תט"ו בעודו בשנת הפ"ה לחייו, מ"מ אין ספק כי הוחזק בשליחויות אלו שנים רבות קודם לכן.
ואכן בבואינו לזהות את מסעותיו של ר' בנימין הלוי עם מסעותיו של מחבר החמדת ימים מוצאים אנו זהות מוחלטת ביניהם, שהרי את נוכחותו של הרב"ל בערי ברוסה וקושטנדינא שבטורקיה ידענו ממה שכתב עמיתו בתורה המקובל מהר"י צמח בהקדמתו לספר "קול ברמה", שם הוא מציין כי שלח את חיבוריו לחכם השלם והדיין המצויין ר' בנימין הלוי מקושטנדינא, ואילו את נוכחותו בעיר איזמיר שבטורקיה ידענו מכהונתם של ממשיכי דרכו הלא הם ר' שלמה הלוי בנו ונכדו ר' בנימין הלוי שנמנו על גדולי הרבנים באיזמיר בין השנים תל"ה - ת"פ ואף מקום מנוחתם בבית החיים שם, וכ"ז מלבד הקונטרס ששלח הרב"ל מהעיר איזמיר לבעל הכנסת הגדולה בישוב הסוגיא בברכות דף ח' ע"א, ושם מזכירו הכנה"ג בעילום שמו בציינו, "שלח לי חד צורבא מרבנן מהעיר איזמיר " (עי' כנה"ג או"ח סי' קמ"ו).
ואילו את נוכחותו של הרב"ל בערי אשכנז ידענו מהתקונים הרבים שהפיץ שם בעודו בצעירותו סביבות שנת ש"ע, כשהבולט שבהם הוא ספר "תקוני שבת" הנדפס שם לראשונה בשנת שע"ב, מלבד "סדר תקון חצות" שהדפיס שם לראשונה בסו"ס "סדר תקוני ק"ש על המטה" בשנת שע"ה, ועל תקונים אלו אין להטיל ספק שמא לא יצאו מתח"י הרב"ל שהרי את "סדר תקון חצות" הנדפס בשנת שע"ה מוצאים אנו חוזר ונדפס כארבעים שנה לאחר מכן כשעליו חתום כי ר' בנימין הלוי סידרו ע"פ האר"י, ואמנם מלבד התקונים הרבים שהדפיס שם הרב"ל בעילום שם ניתן למצוא את כתביו בין חכמי אשכנז וכפי שעולה מהקדמתו של ר' נפתלי ב"ר דוד בספרו "בן דוד" שהדפיס בשנת תפ"ט באמסטרדם, שם ציין המחבר בהקדמתו כי בא לידו כתב יד ממוהר"ר בנימין הלוי בעצמו שהעתיק את פירוש האריז"ל לספרא דצניעותא מכתיבת ידו של מהרח"ו ממש, ומאחר וכתיבות ידו של הרב"ל נמצאו בערים ההם שנים רבות לאחר מכן, ידים מוכיחות כי אכן שהה שם הרב"ל מספר פעמים בעת מסעותיו ואף הותיר שם העתקים מכתבי הקבלה שנשא עמו.
ואולם את נוכחותו בערי איטליה ידענו מ"סדר התקון חצות" הנז' שחזר ומסרו לעת זקנותו יחד עם שאר תקוני תפלות למייסד ה"שערי ציון" וליתר חכמי איטליה כשנקלע בשנת תט"ו לעיר ונציה בשליחות מצוה לטובת עניי א"י שם שהה עד שנת תי"ט, ועוד שהרי את כל משנת האר"י שקיבל המקובל ר' משה זכות מונציה ידענו שלמד שם מפי המקובל האלקי ר' בנימין הלוי שמסר לו סולת נקיה מכתבי האר"י בין השנים תט"ו - תי"ט וכמו שציין זאת מחבר השערי ציון בהקדמתו והחיד"א בשה"ג בערך תלמידו הרמ"ז, ואמנם על נוכחותו של הרב"ל בירושלים ובצפת סביבות שנת ש"פ מיותר לציין כפי שהזכירוהו המקובל ר' מאיר פאפריש בהקדמתו לעץ חיים, ואף בעל קורא הדורות ציין כי ר' בנימין הלוי נוכח בצפת ובירושלים ואחר מכן יצא לחוץ לארץ.
ואמנם את חזרתו של הרב"ל לעת זקנותו לארץ ישראל אחר ששימש ברבנות בעיר איזמיר שבטורקיה, מוצאים אנו בעדותו של הרמ"ז תלמידו שציין בראש הסכמתו של הרב"ל לספר "זאת חקת התורה" כי ר' בנימין הלוי הוא "מרא דארעא קדישא", ואף הרב"ל עצמו חותם שם כי הוא נע ונד ג' שנים מארץ הקדושה, ואמנם את מקום מושבו של הרב"ל לעת זקנותו קבע בעיר מולדתו צפת וכפי שהעיד זאת מפורשות ר' נ"נ הנובר מחבר ה"שערי ציון" בהקדמת ספרו שם הוא מזכירו בזה"ל, ומצאתי שם איש זקן ונשוא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצ"פת תוב"ב נר"ו כו', ועל כן לא יפלא מה שציין הרב המהדיר כמהר"ר ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל בהקדמתו לספר חמדת ימים, כי את כתב היד של הספר חמ"י רכש סביבות העיר צפת.
עדויותיו של מחבר החמדת ימים על תלמידי האריז"ל
ועל פי האמור לא יפלא כיצד העיד הרב חמדת ימים על עובדות רבות מחכמי דורו של הבית יוסף כשמרבית מהם אף נמנים על גורי האר"י, בה בשעה שחלק ניכר מעובדות אלו לא בא זכרם בשום מקום, ואמנם כיון שנתברר כי אכן ספר זה נתחבר ע"י המקובל ר' בנימין הלוי שיצק מים על ידי תלמידי האר"י א"כ מובן מאליו כיצד מנה החמ"י עובדות רבות מהאר"י וגוריו או מיתר חכמי התקופה ההיא שהרי הכירם מקרוב ולמד מפיהם, כמו ר' יעקב מסעוד, ור' יצחק הכהן, ור' אברהם הלוי ברוכים, ור' יוסף טיטיצאק, ור' מרדכי מסכנות, ור' אברהם גלאנטי, ור' ישראל נג'ארה, ור' יהודה משען, ור' משה משולם, ור' יעקב אבולעפיא, והר"י פינטו, ור' יוסף מאטלון, ור' אברהם מונסון זכר כולם לברכה.
השפעת מחבר החמדת ימים על המקובל ר' משה זכות זצ"ל ובני ישיבתו בונציה בין השנים תט"ו - תי"ט
ואולם דרך נוספת לעמוד על עקבותיו של ר' בנימין הלוי בספר חמדת ימים, היא ממה שכתב החמ"י בפרק י"ח משבת אות י"ד לענין תוספת מחול על הקדש, ושם מעורר המחבר לנהוג במוצאי שבתות כשקיעת ר"ת, ואף הוסיף לציין שם כי בהיותו בונציה שלח קונטרס על ענין זה לעמיתו בתורה החכם הותיק והמקובל הר"ר משה זכות נר"ו ולבני ישיבתו ועלימו תטוף מילתי וכל בני הישיבה שם התחילו לנהוג כדבריו להחמיר כשקיעת ר"ת, ומדברי החמ"י ניכר כי היתה לו השפעה גדולה על ר' משה זכות ובני ישיבתו עד שעל פיו שינו בני הקהילה את מנהגם.
ובלי ספק שהשפעה הכרעתית מעין זו רחוק מלהעלות על הדעת שנגרמה על ידי חכם מחכמי ישיבת הרמ"ז ובני קהילתו, אם לא שנניח כי נעשתה על ידי מורו ורבו המובהק של הרמ"ז אשר ממנו קיבל את כל משנת האריז"ל הוא המקובל האלקי ר' בנימין הלוי, והוא שהביא מנהג זה לקהילה שבונציה כשנקלע לשם בשליחות מצוה באותם שנים, וכעדותו המפורשת יותר של מחבר השערי ציון שהעיד בהקדמת סידורו כי פגש בסוד שיח של ר' בנימין הלוי עם ר' משה זכות ור' שמואל אבוהב בבית מדרשם שבעיר ונציה בשנת תט"ו ותט"ז וציין שם בזה"ל, והביאני המלך חדריו מאן מלכי רבנן הוא הוא החסיד העניו הרב הכולל כמהר"ר שמואל אבוהב נר"ו ואיש כערכי אלופי ומיודעי דודי ורעי הרב הכולל המקובל הנאמן כמהר"ר משה זכותא נר"ו אדון כל הארץ אשר כל טוב הארץ בידם ולא מנעו הטוב ממני, ומצאתי שם איש זקן ונשוא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצ"פת תוב"ב נר"ו ולמדתי מכולם במישור אי"סור כולל ואי"סור מוסיף כו'.
מחבר החמדת ימים מדפיס ע"י הרמ"ז "סדר משמרת החדש" הזהה לסדר שבספרו
ואמנם ראיה מבוססת יותר להניח כי אכן מחבר החמדת ימים היה מרבותיו המובהקים של ר' משה זכות, ניתן למצוא בספרי התקונים שהביא הרמ"ז לדפוס בדיוק באותם שנים שנוכח אצלו רבו המובהק ר' בנימין הלוי מצפת אשר מסר לו את תורת האריז"ל ואף שלח לדפוס על ידו מספר תקונים מיסודו של האר"י בתוספת נופך משלו, וביניהם תקון ערב ר"ח המכונה "סדר משמרת החדש" הכולל בתוכו תקון חצות בתוספת סדר לימוד לערב ר"ח, והוא סדר מקוצר המלוקט מסדר הלימוד הארוך שייסד החמ"י ליום זה, ואף סדר התחינות שהדפיס שם הרמ"ז ליום זה זהה ממש לסדר שייסד החמ"י לתענית ערב ר"ח במנחה, ולא זו בלבד אלא שעל תקון זה העיד הרמ"ז בפה מלא כי לא הוא יסדו כי אם שהוא מיוסד מרבנן קשישי וקדישי דארעא דישראל, הוא הזקן והישיש ונשוא פנים זוהר החסידות וטוהר הפרישות הרב המקובל הנאמן ר' בנימין הלוי "והוא עיקר ואני עמו טפלה" להשגיח בהדפסתו כי הוא מנהג ותיקין בארץ הקודש, וכשנבוא לעיין בספר חמ"י נמצא שהמחבר מעיד על עצמו בבירור כי בסדר הלימוד שייסד לערב ר"ח בו אחזו כל יושבי אדמת הקודש האיתנים. (עי' פ"א מר"ח אות פ"ד).
ויתירה מזאת שהרי בשער הסדר הנזכר ובהקדמתו נימק הרמ"ז את היסוד לאמירת תחינות ווידוים אלו בערב ר"ח, והמשווה את הקטעים הנזכרים עם הנכתב בחמ"י ריש פ"א מר"ח יבחין כי הם קטעים "מקוצרים" ממה "שהאריך" החמ"י בספרו ואף זהים לו מילה במילה מלבד המליצות החדות בהן הרבה החמ"י להשתמש בפרקים ההם וביתר מקומות בספרו, וודאי לא יעלה על דעת "בעלי הדעת" כי המאריך נטל מן המקצר כי אם להיפך, ואף בהקדמה לתפלת הגלות המכונה שם "תפלה לעני" (סדר משמרת החדש מהדו' ונציה ת"כ דף ל"ח ע"ב) ניכר כי קטעים רבים בתפלה זו פזורים בתפלה הנוראה על הגלות שהביא החמ"י בספרו (פ"א מר"ח אות ק"ד) וציין עליה כי ליקט ובירר בה נוסח מתוקן מכמה נוסחאות קדמוניות, ואף העיד שם החמ"י (אות ק"ח) כי נהג לאומרה יחד עם כל החברים יצ"ו על קברי הצדיקים בעיה"ק ירושלים כל ערב ר"ח וכל יקר ראתה עינם, ומעתה לא יפלא כי כשהגיע מחבר החמ"י לעיר ונציה ומסר לרמ"ז את סדר הלימוד והתחינות שייסד לער"ח, צירף לסדר זה אף את קטעי התפלות שהיו מלוקטות בידו מן הקדמונים ומתוכן בירר הרמ"ז את נוסחתה, ועל כן אף בהקדמת התפלה השתמש הרמ"ז בלשונות ברורים שמקורן מילה במילה ממה שכתב החמדת ימים שם בסיום התפלה, ואף שחותמו של הרמ"ז מופיע בהקדמת התקון מ"מ אין בכך שום פלא שהרי הוא העיד שם גלויות כי כל הסדר הלז מיוסד ממורו הרב"ל והוא אינו אלא כמשגיח בהדפסתו. (עיי"ש אות ק"ה).
ולאור האמור לא יפלא כיצד הגיעו כתבי חמדת ימים לידי המקובל ר' משה זכות בונציה כאשר כתב היד של הספר חמ"י נמצא בערי הגליל שבארץ ישראל סביבות העיר צפת סמוך לשנת תס"ה והיא כארבעים וחמש שנה אחר שהדפיס הרמ"ז את הסדר לערב ר"ח הנזכר בשנת ת"כ, ואמנם מאחר ועל סדר זה העיד ר' משה זכות מפורשות כי קיבלו מהמקובל ר' בנימין הלוי מהעיר צפת אם כן מובן מאליו כיצד הגיעו לרמ"ז כתבי החמדת ימים שהרי מחברו הוא לא אחר מר' בנימין הלוי שלימד את הרמ"ז באותם שנים סולת נקיה ממשנת האריז"ל, ואף הדפיס על ידו מספר סדרי תקונים וביניהם "סדר משמרת החדש" הנזכר המהווה מעין קיצור לנמצא לפנינו בפרקי ר"ח שבספר חמדת ימים ואשר עליו חתם הרמ"ז כי ר' בנימין הלוי ייסדו, ולא פלא שהעיד שם הרמ"ז את עדותו של החמ"י בספרו כי בלימוד שייסד אחזו בו כל יושבי אדמת הקודש, שהרי מאחר וציין כי ר' בנימין הלוי ייסדו אם כן מובן מאליו מה רבה היתה השפעתו על יושבי ארץ ישראל שהרי שימש באותם ימים כמרא דארץ ישראל וכפי שציין עליו הרמ"ז תלמידו בראש הסכמתו של ר' בנימין הלוי לספר "זאת חוקת התורה".
מחבר החמדת ימים מדפיס ע"י הרמ"ז "תקון שובבים" ובו דרוש מספרו
ואכן מלבד התקון לערב ר"ח שהדפיס ר' בנימין הלוי ע"י תלמידו הרמ"ז, מוצאים אנו תקונים נוספים שמסר לדפוס על ידו ובכללם "תקון שובבי"ם" שאף עליו ציין הרמ"ז בתוכו (מהדו' ונציה תע"ו דף ט' ע"א) כי חלק ממנו קיבל מר' בנימין הלוי, ומאחר וציטט שם הרמ"ז דרוש ארוך בטעם ימי השובבי"ם וסגנון לשונו זהה מילה במילה למש"כ מחבר החמ"י בפרקי השובבי"ם, א"כ אין מקום לפקפק כי אכן החיבור חמדת ימים יצא מתחת ידי המקובל ר' בנימין הלוי אשר מסר את אותו דרוש בצירוף הייחודים מהאר"י לידי תלמידו הרמ"ז להדפיסו, ועל כן העיד שם הרמ"ז בפירוש כי קיבל חלק מהתקון הנזכר מרבו ר' בנימין הלוי. צילום שער "תקון שובבים" ד' מנטובה תל"ד
מחבר החמדת ימים מדפיס ע"י הרמ"ז "תקון ליל שבועות והושענא רבה"
וכעין זה נהג הרמ"ז בתקון ליל שבועות והושענא רבה שהדפיס בשנת תי"ט וכינהו "שפר התקונים", ואף בתוכו (דף ט"ו ע"ב - ט"ז ע"ב) הובאו קטעים שלמים שתוכנם זהה לנכתב בחמ"י בהקדמת סדר הלימוד לליל הו"ר, מלבד מליצות חדות המיוחדות לסגנון לשונו של החמ"י ופזורות בכל חלקי ספריו, וכיון שהרמ"ז קיבל את התיקון הנזכר מר' בנימין הלוי כפי שאכן רמז לזה גלויות בספרו "שפר התקונים" דף ט"ז ע"ב בציינו שם כי בא לידו תוספת תקון לליל הו"ר הנהוג בעה"ק צפת ששם נוהגין לקרות אחר משנה תורה את כל ספר תהלים, א"כ אין ספק שכוונתו לרבו ר' בנימין הלוי מעה"ק צפת שממנו קיבל את כל משנת האריז"ל ובין היתר מסר לו את התקון לליל הו"ר בקריאת המשנה תורה וכוונותיו ע"ד הסוד המיוסדין מהאריז"ל, וכ"ז לבד מהתוספת שהוסיף ר' בנימין הלוי לסדר הלימוד וכתב שיש לגמור אחריו את כל ספר תהלים, ועל כן לא יפלא כי בספר חמ"י פ"ו מסוכות אות ל"ב מוצאים אנו את מנהג אמירת התהלים בליל הו"ר כשמלשונו שם ניכר כי הוא המייסד למנהג זה, וכל זה מאחר ומחברו הוא לא אחר מר' בנימין הלוי שמסר זאת בעודו בחייו לרמ"ז תלמידו כשפגש בו באחרית ימיו בעיר ונציה.
ר' בנימין הלוי מדפיס ע"י הרמ"ז הגהות האר"י על ספרי הזוהר המכונה "דרך אמת"
והעולה על כולנה הוא ספרי ההגהות על הזוהר והתקונים שהביא עמו ר' בנימין הלוי לעיר ונציה ממה שמצא מכתיבת גאוני ארץ ישראל ובראשם הגהות האריז"ל בכתיבת ידו, והוא מסרם לרמ"ז שהביאם לדפוס ע"י החכם ר' יוסף חמיץ וקראו "דרך אמת" (אור נוגה), ובסוף הקדמתו שם ציין כי קיבלם מר' בנימין הלוי, ואכן כשנבוא להשוות עדות זו עם עדותו של ר' נ"נ הנובר מחבר השערי ציון נמצאם עולים בקנה אחד זע"ז, כאשר אף ר' נ"נ הנובר בהקדמתו מציין שם כי קיבל רשות מר' בנימין הלוי להעתיק את ספר "עץ החיים" ו"הגהות על הזוהר ותקונים וזוהר חדש" שהביא עמו ר' בנימין הלוי מעה"ק צפת.
והנה המעיין בהקדמת הרמ"ז שנדפסה בסוף ספר "דרך אמת" הנזכר, יבחין כי האריך שם הרמ"ז בגדולת האריז"ל ומהרח"ו אשר בלי ספק קיבל את המסורת הזו כלשונה ממי שמסר לו את כל משנת האריז"ל מרישא ועד גמירא ואשר ממנו קיבל את כל הספר "דרך אמת" המצורף, הוא הוא מורו ורבו המקובל האלקי ר' בנימין הלוי שבין יתר כתבי האריז"ל שנשא מארץ הקודש הביא עמו אף את הגהות האר"י על ספרי הזוהר הנקרא "דרך אמת" שהוא החלק הראשון מהספר "אור נוגה" שהדפיס ר' יוסף חמיץ.
מכתבו של החמדת ימים וזהותו עם הקדמת הספר "דרך אמת" הנזכר
ומעתה לא יפלא כי שורות שלמות הנמצאות שם בהקדמת הרמ"ז בתוספת כנויים ומליצות נשגבות על מעלת האריז"ל ומהרח"ו, ימצאם המעיין במכתבו הפרטי שהותיר מחבר החמדת ימים בחתימת ספרו וחלקם אף חוזרות ונשנות בין שאר כתלי החיבור, וכל זה מאחר והספר חמ"י יצא מתח"י המקובל האלקי ר' בנימין הלוי ועל כן מובן מאליו כי את ההקדמה לספר "דרך אמת" שעליה חתם הרמ"ז גם היא ממעשה ידיו של מו"ר ר' בנימין הלוי אשר חרט שם את מטבעות הלשון שבהן נשתמש במכתב שהותיר בסוף ספרו חמ"י, שהרי ידענו בעליל כי מתחת ידו יצא החיבור "דרך אמת" כולו, ואם כן מובן מאליו שגם הקדמת החיבור היא מפועל ידיו ולכל הפחות בחלקה, אלא שלרוב צניעותו של ר' בנימין הלוי הסתיר פעולתו ביתר שאת וחתם שמו בחותם תלמידו, וכפי שנהג הרב"ל ביתר התקונים הנזכרים לעיל אותם הפיץ בערי אשכנז בעודו בצעירותו כמו ספר "תקוני שבת" ו"תקוני ק"ש" שאת שניהם הדפיס בעילום שם ונתכסה בגלימתו של ר' יהודה אשכנזי, ולא זו בלבד אלא שבדרך זו חזר והדפיס את כל יתר התקונים שמסר לתלמידו הרמ"ז כשהתקון הבולט שבהן הוא התקון לערב ר"ח הנזכר שגם שם חתם הרמ"ז בהקדמתו בלשונות ומליצות חדות שמקורן ממטבעות הלשון שבספר חמדת ימים, ואף הוסיף לציין שם כי ר' בנימין הלוי עיקר בהכנת התקון ואילו הוא טפל לרבו בהכנתו לדפוס.
ואמנם את אימות הדברים ניתן להוכיח ממה שציין שם בעל ההקדמה כי את הגהות הזוהר על ד' חומשי תורה הם בודאי מכתיבת ידי האריז"ל מלבד ההגהות לספר שמות שעליהם ציין כי "לבי בספק ספיקא" מתהפך אם הם מגווית האריז"ל או מיתר קדמונים, וצא וחשוב כיצד יעלה על הדעת שיעיד כן הרמ"ז בשם עצמו אלו מההגהות מיוחסות לאריז"ל ואלו מהן מיוחסות לחכמים אחרים אם לא שקיבל כן במסורת נאמנה ממי שמסר לו את כתב היד, ומאחר ויודעים אנו בבירור כי את כל הספר קיבל מר' בנימין הלוי רבו שהביאו מעיה"ק צפת (כמצויין בהקדמת החכם ר' יוסף חמיץ שבראש הספר שהזכירו שם בדרך רמז ובעילום שמו) והוא שמסר לרמ"ז את ספרי ההגהות הללו בין יתר כתבי האר"י שהביא לפני תלמידו, א"כ מובן מאליו כי אף את ההקדמה כתב ר' בנימין הלוי, אלא שהרמ"ז תלמידו שטרח בהדפסת הספר והגהתו סידר את ההקדמה מחדש ויצק אף מלשונו לתוך לשון רבו כפי שנהג בהקדמת התקון לערב ר"ח, וכל זה בכדי לטשטט את עקבות רבו להפלגת צניעותו וענותנותו וכפי שהזכירו הרמ"ז באגרותיו כשמכנהו שם "שמעתי מצנועים מופלאים" (עי' אגרות הרמ"ז אגרת ו'), ומעתה לא יפלא כיצד הותיר הרמ"ז את חתימתו בסוף ההקדמה שבלי ספק עשה כן על פי צוואת רבו הרב"ל.
אחרית ימיו של ר' בנימין הלוי בצפת - הגעת כתב היד לידי מהר"י אלגאזי סביבות העיר צפת
ומעתה אחר שידענו כי אכן החיבור חמדת ימים יצא מתח"י המקובל הנאמן כמוהר"ר בנימין הלוי שהיה מרא דארץ ישראל באחרית ימיו ומקום מגוריו באותם ימים היה בעה"ק צפת, א"כ ודאי נמצאית הנחה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של הרב המהדיר כמהר"ר ישראל יעקב אלגאזי שהביא את הספר לדפוס מתוך כת"י ישן נושן, ובשער החמ"י על הרגלים וכן בהקדמתו שם גולל את מאורע הספר והעיד שם כי בעת עלותו ההרה "הר הקדש" גליל העליון בא איש נצב לקראתו ובידו כתב היד של הספר חמ"י והציע לו לקנותו, ומדבריו ניכר כי בעת שעלה על ציון הרשב"י המכונה בלשונו "הר הקדש גליל העליון" רכש את כתב היד סביבות העיר צפת שהיתה מקום מגוריו של הר"י אלגאזי בראשית ימיו, ולאור האמור אין בכך שום פלא באשר היא היתה עירו של ר' בנימין הלוי שנוכח שם באחרית ימיו כמפורט בהקדמת הספר "שערי ציון", ומובן מאליו מדוע כתב היד נמצא סמוך למקום מגוריו של מחברו.
מחבר החמדת ימים והשפעתו על ר' שמואל אבוהב זצ"ל
תגלית נוספת השופכת אור על מחבר החמדת ימים וכי אכן ניתן לזהותו עם ר' בנימין הלוי, היא השפעתו של מחבר החמדת ימים על ר' שמואל אבוהב מחבר ספר "הזכרונות" שהיה מגדולי הגאונים בקהילות איטליה ומראשי מנהיגיה יחד עם עמיתו בתורה כמהר"ר משה זכות בין השנים ת' - תנ"ח, ומן הדברים הבולטים ביותר להשפעתו של מחבר החמ"י על ר' שמואל אבוהב הוא סדר הלימוד לז' באדר יום פטירת משה רבנו שהנהיג ר' שמואל אבוהב בבית מדרשו שבונציה, ולדבר זה כבר העירו כי המעיין בסידור "שערי ציון" יבחין בסדר לימוד לז' באדר המכונה תקון ז' באדר, והוא אחד מהתקונים שמסר ר' בנימין הלוי לבעל השערי ציון כפי שהעיד ר' נ"נ הנובר בהקדמתו כי תיקן את התקונים שבספרו מפי המקובל שמארץ ישראל תלמיד תלמידי האריז"ל ואשר שמו נרמז באמצע הקדמתו שם כי הוא ר' בנימין הלוי מצפת, והמעיין בסדר לימוד הנזכר יבחין כי הביא שם את מה שנהגו בארץ ישראל בתוספת סדר הלימוד שהוסיף ר' שמואל אבוהב בבית מדרשו שבונציה. (עי' שע"צ ד' אמסטרדם תל"א דף מ"ז ע"א).
מחבר החמדת ימים מוסר למהר"ש אבוהב סדר לימוד ליום ז' באדר
והנה הרגיל בספר חמ"י יודע כי אחד מן הדברים הבולטים בהנהגתו הייחודית של המחבר היא בהיותו מייסד סדרי לימוד לכל מועדי וזמני השנה, ובין סדרי הלימוד שנתפשטו מספרו בתפוצות ישראל הוא סדר הלימוד שייסד המחבר לימי חג הסוכות לכבוד ז' אושפיזין ונדפס במהדורות רבות תחת השם "חמד אלקים" או "למודי חמד" שעליו חתם המחבר בלשון "אנכי תקנתי" סדר לימוד לז' ימי החג, ואם נבוא להשוות את סדר הלימוד הנדפס בשערי ציון ממה שהוסיף ר' שמואל אבוהב בבית מדרשו ליום פטירת משה נמצא שהוא זהה כמעט במלואו למה שייסד החמדת ימים ליום האושפיזין של משה (עי' פ"ה מסוכות אות ע"א), ומאחר וחתם עליו מחבר החמ"י כי הוא יסדו ודאי לא יעלה על הדעת כי קיבלו מר' שמואל אבוהב, ועוד שא"כ מהיכן נטל הרב חמ"י עוד ששה סדרי לימוד אותם ייסד ליתר ימי האושפיזין, וודאי הדעת נותנת כי הרב חמ"י הוא ששימש מקור לסדר הלימוד הנזכר ממה שסידר לימי האושפיזין, ובלי ספק כי ממה שסידר לחג הסוכות ביום האושפיזין של משה מסר לר' שמואל אבוהב לעשותו אף בז' באדר, ואילו מה שציין ה"שערי ציון" כי בבית מדרשו של ר' שמואל אבוהב הוסיף נופך משלו, אין בכך שום פלא שיתכן מאוד כי אכן קיבלו ר' שמואל אבוהב מר' בנימין הלוי שהיה ראש וראשון בייסוד סדרי לימוד מעין אלו ואף הנהיגם הר"ש על פיו בבית מדרשו שבונציה, ואילו מחבר ה"שערי ציון" שנקלע לונציה אחרי בואו של ר' בנימין הלוי לשם ראה את הסדר הנהוג בבית מדרשו של מהר"ש ועל כן ייחס את הסדר אליו.
מהר"ש אבוהב לומד מפי ר' בנימין הלוי בונציה
ומעתה לא יפלא כיצד פגש ר' שמואל אבוהב במחבר החמדת ימים שאת מרבית מימיו חי בארץ ישראל ובעה"ק צפת ששם נמצא חיבורו ואילו ר' שמואל אבוהב לא עלה מעולם לארץ ישראל, ולאור האמור כי ר' בנימין הלוי הוא מחברו של הספר חמ"י ודאי נמצא הפתרון לחידה זו, שהרי המקובל האלקי ר' נ"נ הנובר העיד בהקדמתו ל"שערי ציון" כי בהגיעו לונציה שבאיטליה פגש בהני מלכי רבנן ה"ה מוהר"ר שמואל אבוהב ומוהר"ר ר' משה זכות ועמם הזקן והישיש ונשוא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלוקי כמוה"ר בנימין הלוי מצפת נר"ו, ונמצא כי לפנינו עדות מפורשת על השפעתו של ר' בנימין הלוי בקרב גאוני איטליה בעת שנוכח שם בין השנים תט"ו - תי"ט ובראשם ר' שמואל אבוהב שהיה מגדולי הגאונים שם, ומאחר ור' בנימין הלוי נוכח בבית המדרש הנזכר ודאי מובן מאליו כיצד הגיע סדר הלימוד אותו ייסד הרב"ל בספרו חמ"י ליום האושפיזין של משה - אל בית מדרשו של המהר"ש אבוהב שבלי ספק הרב"ל הוא שמסרו למהר"ש אבוהב תלמידו ועל פיו נהגו לאומרו אף ביום ז' אדר, או יתכן שהמהר"ש אבוהב קיבל מהרב"ל את כל סדר הלימוד שייסד לז' ימי חג הסוכות ואילו ר' שמואל אבוהב בחר להנהיג את סדר לימוד האושפיזין של משה אף ליום ז' באדר.
בעל חמדת ימים הוא הקדמון ביותר שמזכיר את שמו של מהר"ש אבוהב כמחבר ספר "הזכרונות"
ואכן תגלית נוספת על השפעתם של מחבר החמדת ימים ור' שמואל אבוהב זה על זה, ניתן להוכיח ממה שליקט מחבר החמדת ימים לספרו כמה קטעי הלכה ודברי תוכחה מספר "הזכרונות", ובפרק ו' מפורים אות מ"ו הוסיף וציין עליו כי חיברו החכם החסיד כמה"ר שמואל אבוהב נר"ו, ועל אף שספר הזכרונות נדפס בעילום שם מחברו בעיר פראג בשנת ת"ח, מכל מקום שנים רבות שימש הספר את גאוני הדורות שהרבו לצטט ממנו בדברי הלכה כבעל מג"א וכנה"ג ויתר פוסקים ועל אף שנעלם מהן שם מחברו, אלא שאת הפתרון לחידה זו רמז הגאון חיד"א כמאה וחמשים שנה לאחר הדפסתו, בציינו כי בספר "לקט הקמח" לר' משה חאגיז על ד"ח שו"ע הנדפס בין השנים תנ"ז - תע"א וכן בספר "שמש צדקה" הנדפס בשנת תק"א ייחסו את ספר הזכרונות לר' שמואל אבוהב שלגודל ענותנותו שלח את ספרו ממדינת איטליה לאשכנז להדפיסו בהעלמת שמו ממנו.
ומאחר שמהר"ש אבוהב העלים זאת אף מבני משפחתו, א"כ הדברים תמוהים מהיכן נודע למחבר החמדת ימים שם מחברו כשאת ספרו חמדת ימים סיים סמוך לשנת תל"ו טרם נודע שם מחברו של ספר "הזכרונות", ורחוק לומר כי חכמי איטליה ידעו מזהותו של המחבר שהרי ר' ישראל לינגי שהיה מחכמי איטליה באותם ימים שנוכח שם הרב"ל, מרבה להזכיר בכתביו את ספר הזכרונות בעילום שם מחברו.
ואולם מאחר וידענו כי מחבר החמדת ימים ה"ה ר' בנימין הלוי שנוכח בונציה בין השנים תט"ו - תי"ט והשפיע רבות על חכמי העיר ובני קהילתם ובראשם ר' משה זכות ור' שמואל אבוהב כמפורט בהקדמת ה"שערי ציון" הנזכרת, א"כ לא יפלא שר' שמואל אבוהב גילה את אוזן רבו ר' בנימין הלוי כי הוא שחיבר את ספר הזכרונות, ואילו חכמי ארץ ישראל ובכללם ר' משה חאגיז שהיה מרבני ירושלים סביבות שנת תמ"ה וידע את ייחוסו של מחבר ספר הזכרונות, אין מהנמנע ששמע זאת לאחר שחזר ר' בנימין הלוי לארץ ישראל בשנת תי"ט, וכיון שבאותם ימים היה ר' בנימין הלוי מרא דארץ ישראל בלי ספק נתגלגלה השמועה על ידו לפתחם של חכמי דורו בדבר חשיבות ספר "הזכרונות" וגדולת מחברו.
פגישתו של ר' שמואל אבוהב בר' בנימין הלוי בין השנים ש"פ - ת"י
ואחר שנתברר כי את ר' בנימין הלוי הכיר ר' שמואל אבוהב שנים רבות קודם לשנת תט"ז, שהרי פגש בו בשליחויותיו החוזרות ונשנות שעשה הרב"ל מהעיר צפת אל ערי איטליה עוד בשנת ש"פ - ת"י לטובת עניי א"י, וכפי שאכן מזכירו ר' שמואל אבוהב באגרת שכתב בשנת שצ"ט, וכ"ז מלבד מה שציין באגרות נוספות אודות המעות ששלח עם הרב"ל לא"י מהנדבות שנאספו מקהילות איטליה, א"כ שוב לא יפלא כי גילה את אוזנו של הרב"ל עוד טרם ששלח את הספר לדפוס בשנת ת"ח, ויתירה מזאת שהרי ר' בנימין הלוי היה מבאי ביתו של ר' שמואל אבוהב עוד בחיי אביו ר' אברהם, שהרי בשנת שצ"ב הקים ר' אברהם אבוהב את היכל "מדרש אבוהב" בצפת כאשר הוא מעמיד בראשה את ר' בנימין הלוי ור' יהודה קריספין שהיו מגדולי הגאונים בצפת שנשתלחו יחדיו לערי איטליה לטובת עניי א"י ואותם כבר הכיר שנים רבות קודם לשנת שצ"ב עת בה ייסד את בית המדרש, ומעתה מובן מאליו כי את הרב"ל פגש ר' שמואל אבוהב בבית אביו עוד בהיותו רך בשנים שהרי זמן לידתו של מוהרש"א סביבות שנת ש"ע, ומאחר ור' שמואל אבוהב לא יצא לערי אשכנז לאחר שנת ת' אלא ששלח את ספרו לפראג בשנת ת"ח להדפיסו על ידי שליח, שוב לא יפלא אם ישער המשער כי אכן ר' בנימין הלוי אשר פקיע שמיה בהדפסת חיבוריו בעילום שם, הוא שנשלח על ידו לערי אשכנז להדפיס את ספר "הזכרונות" בעילום שם מחברו מאחר ועשה לשם את דרכו פעמים לא מעטות בתוקף היותו משולח בשליחות מצוה לטובת עניי צפת וסביבותיה. (ראה אגרות ר' שמואל אבוהב בס' דור אחד בארץ עמודים ק"ט, קפ"ט, רט"ז).
חתימת שערים בעת נעילת שער
אחר שנתבררה זהותו המוחלטת של מחבר הספר "חמדת ימים" עם המקובל האלקי ר' בנימין הלוי, מן הראוי היה לרכז את כל הפרטים המעידים על כך תחת קורת גג אחד למען ישמשו כסימני דרך ליוצאים משערי הספר הזה.
א. הוא ר' בנימין הלוי שייסד את ה"סדר לתקון חצות" ע"פ האר"י - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהעיד בספרו כי סידר את ה"סדר לתקון חצות".
ב. הוא ר' בנימין הלוי שסידר את ספר ה"ליקוטים" להאריז"ל - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהעיד בספרו כי חיבר את ספר ה"ליקוטים" להאריז"ל.
ג. הוא ר' בנימין הלוי שסידר את ספר ה"כוונות" להאריז"ל - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהעיד במקומות רבים בספרו כי ליקט את כוונות האר"י מהכתבים היותר מדויקים.
ד. הוא ר' בנימין הלוי שסידר את כתבי המהדורא קמא של כתבי האר"י ומהרח"ו מהכתבים היותר מדוייקים, ואשר בלי ספק סידרם מ"הכתבים המקוריים" שכתב האר"י ומהרח"ו, וכמו שהעידו חכמי דורו כי קיבלו מהרב"ל את ההגהות שכתב האר"י בכתיבת ידו לספרי הזוהר - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהעיד בספרו כי ראה את סידורו של מהרח"ו בכתיבת ידו, ואת גליונות מהרח"ו לספרי הזוהר שלו, וכ"ז מלבד מה שהעיד מחבר החמ"י כי העתיק לספרו כוונות ממה שמצא בכתיבת ידם של האר"י ומהרח"ו בעצמם, וכמו שציין מספר פעמים בספרו את הלשון "ובמכתב יד ההקדש האריז"ל מצא כתוב" או שציין כי "במכתב יד ההקדש מהרח"ו מצא כתוב".
ה. הוא ר' בנימין הלוי שקיבל ר' משה זכות מפיו סולת נקיה מתורת האריז"ל ומכתביו - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהעיד כי בהשפעתו קיבל ר' משה זכות ובני ישיבתו לשמור את שקיעת רבינו תם ואף מכנהו כאחד מן החברים.
ו. הוא ר' בנימין הלוי שר' שמואל אבוהב למד מפיו יחד עם ר' משה זכות - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהיה הראשון שידע מזהותו של ר' שמואל אבוהב כמחבר ספר "הזכרונות" בעודו בחייו, על אף שידיעה זו נעלמה מבני משפחתו.
ז. הוא ר' בנימין הלוי שמסר נוסחאות רבות של תפלה ונוסחאות לשם יחוד למייסד השערי ציון - והוא מחבר הספר חמדת ימים שייסד בספרו מאות נוסחאות של תפלה ולשם יחוד, כשמרבית מהנוסחאות שבספר שערי ציון זהות לנוסחאות שבספר חמ"י, ועל הרוב הביאם בעל שערי ציון בנוסח מקוצר מהנדפס בחמ"י.
ח. הוא ר' בנימין הלוי שסידר נוסחי תפלות מחודשות בכל סדרי התקונים שחיבר - והוא מחבר הספר חמדת ימים שגדש את ספרו במאות נוסחי תפלות מחודשות.
ט. הוא ר' בנימין הלוי שסדרי "תקונים" רבים שהפיץ בעילום שם נתפשטו על ידו "בכל תפוצות ישראל" בין השנים ש"ס - ת"ל, כמו "תקוני שבת הקצר" שהדפיס מר' אברהם הלוי ברוכים, וכן "תקוני שבת השלם" שהדפיס מהאר"י עם תוספת הרבה נופך משלו, וכן י"ג התקונים שמסר בעילום שמו בשנת תט"ו למייסד ה"שערי ציון" וכו' וכו', - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהעיד בספרו כי ייסד סדר לימוד לאשמורת הבוקר המכונה "תקון הלילה", ואף סדר זה נמצא ששלחו המחבר באחרית ימיו סביבות שנת תכ"ו "בעילום שם" לאמסטרדם שבהולנד ולמנטובה שבאטליה ולאיזמיר שבטורקיה תחת הכותרת "תקון הלילה" או "תקון המדות", ואילו בראשו נמצאית עדות המדפיסים כי הוא נתפשט "בכל תפוצות ישראל", וודאי לא יעלה על הדעת כי היה סדר התקון מתפשט בתפוצות תבל לולי שהכירו גדולי הקהילות ההם מקרוב בתוקף גדלותו ואת משנתו הסדורה לייסד סדרי "תקונים" מקדמת דנא.
י. הוא ר' בנימין הלוי שלמד מפי גורי האר"י - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהביא בספרו את משנתם של גורי האר"י, מלבד עדויות ועובדות רבות על הנהגותיהם שלא בא זכרם בשום ספר.
יא. הוא ר' בנימין הלוי שייסד אמירת פסוקים לסדרי התקונים והתפלות שסידר, כמו אמירת כ"ב פסוקים שהוסיף לתפלת הרמב"ן המיוסדת לליל הזיווג ומסרה לבעל "אשמורת הבוקר" ובעל ה"שערי ציון", וכן סדר ע"ב פסוקים שצירף לתפלה שייסד לומר עם הגוסס ומסרו לבעל השל"ה הקדוש, וכן סדר הפסוקים שהוסיף ר' בנימין הלוי לסדר התקון חצות שסידר בשנת שע"ה ולא בא זכרם בכל כתבי האר"י - והוא מחבר הספר חמדת ימים שסידר סדר פסוקים במקומות "אין ספור" מחיבורו לכל ענין וענין בפ"ע.
יב. הוא ר' בנימין הלוי שנוכח בצפת, ובירושלים, ובערי טורקיה, ובאשכנז, ובערי איטליה, - והוא מחבר הספר חמדת ימים שהעיד בספרו עדויות רבות על גאוני צפת, ועל נוכחותו בירושלים, ובערי טורקיה, ואשכנז, ואיטליה, ומצרים.
יג. הוא ר' בנימין הלוי שרבים משנותיו חי בעיה"ק צפת עד לאחרית ימיו - והוא מחבר הספר חמדת ימים שנמצא כתב ידו סביבות עיה"ק צפת כעדות הר"י אלגאזי.
יד. הוא ר' בנימין הלוי שכל ימי חייו הפיץ את כל חיבוריו "בעילום שמו" - והוא מחבר הספר חמדת ימים שנמנה אף הוא בין "יחידי הדורות" ש"העלימו שמם" מחיבוריהם.
טו. והוא ר' בנימין לוי בן ר' מאיר לוי ששמו ושם אביו נמצאו רמוזים בכל חיבוריו הרבים אותם כינה בשם "תקונים", כמו "תקון שבת", "תקוני התשובה", "תקון חצות", "תקון הלילה", "תקון היום", י"ג תקונים שבספר "שערי ציון" וכו' וכו', שהרי מנין התיבה "תקון" עולה תקנ"ז עם הכולל בדיוק כמנין שמו ושם אביו "בנימין (מלא) לוי בן מאיר לוי" - והוא מחבר הספר חמדת ימים שציין בספרו לעשרות סדרי לימוד שייסד תחת השם "תקונים" ובכללם ציין לשנים מהסדרים הנזכרים כמו "תקון חצות" ו"תקון הלילה".
טז. והוא ר' בנימין לוי בן ר' מאיר לוי ששמו ושם אביו נמצאו רמוזים בחיבורו "חמדת ימים" שעולה מנינו תקנ"ב, ומספר זה נמצא מכוון למנין שמו ושם אביו "בנימן (חסר) לוי בן מאיר לוי" עם מספר ה' התיבות. (יש להעיר כי תיבת בנימן עיקר כתיבתה ביו"ד אחת כפי שנזכרה קנ"א פעמים בתנ"ך ביו"ד אחת וט"ז פעמים בלבד בב' יודי"ן).