אור ברסלב
מבוא שערי חמדה מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו › פרק ה - מהות החיבור ואופן עריכתו

מבוא שערי חמדה

מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו · פרק ה - מהות החיבור ואופן עריכתו

פרק ד - חותמו של הספר בתפוצות ישראל

ספר "חמדת ימים" - הלכות - מנהגים וטעמיהם - מדרשים - מוסר ודרוש - תפלות - כוונות

טרם בואנו לדבר במהותו של הספר הקדוש "חמדת ימים" נראה כי הגדרתו לבאים בכל שעריו היא מהנמנעות בהיותו ספר שהכל בו, ואם נבוא לסווגו בין מדפי הספרים יקשה להגדירו אם לקבוע מקומו בין ספרי ההלכה או בין ספרי המנהגים בהיותו אוצר בלום של פסקי הלכות ומנהגים למאות, חדשים וגם ישנים מלוקטים מקדמונים, מלבד מנהגים רבים שהוסיף המחבר מדיליה ובפרט ממשנת חסידותו של האריז"ל וגוריו שטרם ראתה אור באותם ימים, ואף אם נבוא לייחד מקומו רק בין ספרי התוכחה והמוסר הרי שמתעלמים אנחנו מכך שהספר מלא וגדוש אף בליקוט נכבד מש"ס ומדרשים וספר הזוהר, ובכללו ליקוט מדרשים שאינם בנמצא תחת ידינו אשר ליקט המחבר לכל מועד ומועד כפי ענינו, ואף אם נחליט לייחד מקומו בין ספרי התפלות והתחינות בהיותו מלא וגדוש במאות נוסחי תפלה שייסד המחבר לכל מצוה ומצוה, מכל מקום עדיין הוא מן הנמנע מאחר והספר בלול אף בקטעי כוונות המיוסדות על דרך הסוד ממשנת האר"י, אשר עליהם ציין המחבר במפורש כי אינם ערוכים אלא לאלו שבאו בסוד ה'.

דברי המחבר על מטרת חיבורו

ואכן לאור האמור כי הספר הוא ספר ה"אשכולות" - ספר שהכל בו, ודאי בולטת מידת יחודיותו באשר סידר בו המחבר לכל שבת ומועד משנה בלולה מסדר התנהגות האדם החל מכניסת המועד ועד צאתו, הן בהלכות ומנהגי חסידות לכל רגל ורגל בפני עצמו ובפרט ממשנת האריז"ל וגוריו, והן ליקוט נכבד מספרי המדרשים ומזוהר המעוררים את נפש האדם להתבונן בגודל קדושת המועדים והזמנים, והן בעריכת נוסחאות תפלה שסידר המחבר קודם עשיית מצוות החג, וכ"ז לבד מפרקי תוכחה ומוסר שייחד המחבר למועדי וזמני השנה היורדים עד לעומקה של נפש, ואף לבאים בסוד ה' הותיר שם המחבר שארית בספרו וסידר בו כוונות ותפלות ע"ד הסוד מיוסדים על משנת האריז"ל בספר "הכוונות" הארוך אשר סידר המחבר בעצמו, כאשר מכ"ז ניכר כי טרח המחבר לקבץ הכל לכרך אחד כדי להמציא משנה סדורה לימי החגים והמועדים ביד כל מבקשי ה', ולא לחינם האריכו בשבח הספר הזה גאוני הדורות ובייחוד מה שכתב מוהר"ח פאלאג'י זצ"ל בשם זקנו בעל ה"חקרי לב" כי לא היה לו התחלת הארה של קדושה וטהרה מקדושת שבתות וימים טובים כי אם על ידי הלימוד בספר הקדוש חמדת ימים, ואף חזר והעיד שם כי כל רבני איזמיר מתאוים ללמוד בספר התורה הזה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו והלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג.

והן אמת כי כמו כן מוצאים אנו אף את הרב המחבר חותם את חלק השבת בזה הלשון, הנה נא ערכתי אל צדיק ועובד אלהים ח"י פרקין במשפטי השבת רזא דברית קדישא ח"י על האד"מה וההערות הראויות יהיו לטוטפות בין עיני איש איש מבני ישראל כי לא תשכח מפיהם, איש אל אלהיו ידרוש דבר בעתו ולא ילך אנא ואנא לבקש את דבר ה' כי ישלים חוקי הרשום בכתב אמת כולו שלאנן ושליו , ואל איש ישראל כי נעלם ממנו אחד ממשפטי השבת והוא לא ידע איך יהיה משפט השער ומעשהו אשר עמו - אנכי בשורה להגיד לו כדת מה לעשות, הם זכרון לראשונים וגם לאחרונים למען דעת כל עמי הארץ לשמור חוקיו ומשפטיו לעתים מזומנים כו' עיי"ש.

דרך המחבר בהכנת חיבורו

ואמנם דרכו המיוחדת של המחבר בעריכת חיבורו גם היא מעוררת התפעלות, ובפרט שבדרך הליקוט שעשה המחבר בספרו נהג בדרך ייחודית ונדירה ביותר מה שלא מקובל בין ספרי המלקטים, שהרי הרגיל בחלקי הספר חמדת ימים יבחין כי לבד מהליקוט הנכבד שכינס המחבר לכל רגל ומועד מכל ספרי המדרשים, הן מהמצויים תחת ידינו כאגדות שבש"ס וזוהר ותקונים ומדרש רבה ותנחומא וילקוט שמעוני ושוחר טוב, והן ממדרשים או ספרים שאינם תח"י כמדרש כונן ומעשה יהודית וכו', לבד מזאת טרח וליקט המחבר לספרו דינים והנהגות ודברי תוכחה ומילי דחסידותא ממאות ספרי הראשונים והאחרונים ובפרט מגדולי הדרשנים בדורו כספר "עוללות אפרים" לבעל הכלי יקר, ומספר "שתי ידות" למהר"ם לונזאנו שמתוכם ליקט המחבר מעט קטעי תוכחה ודרוש, ויתירה מזאת ליקט המחבר קטעי תוכחה ומוסר מספרי גדולי וזקני צפת שהיו סמוכים לדורו, והבולטים שבהן הם "ספרי האלשיך" על התורה וספר "ראשית חכמה" לר' אליהו די וידאש וספר "סדר היום" לר' משה בן מכיר, ולא זו בלבד אלא שבענותנותו וצניעותו הוסיף ללקט אף מגדולי תלמידיו כס' "הזכרונות" לר' שמואל אבוהב ומפיוטי המקובל האלקי הר"ר משה זכות אשר שניהם שמשו ברבנות ועמדו בראש ההנהגה בקהילות איטליה בין השנים ת' - תנ"ח ואף מכתביהם ליקט המחבר ומזכירם בענוות כבוד יתירה ומכנה אותם מן "החברים".

גאוני הדורות אודות הליקוט הנכבד שבספר "חמדת ימים"

צא וראה מה שהעיד בו גאון עוזינו החיד"א זי"ע בקוצר לשונו בספרו "עין זוכר" (יעיר אוזן מערכה ג' אות א' ד"ה ומאי דמייתי) כי ספר חמ"י הוא ממה שקיבץ המחבר "אמרי יושר" מהמפרשים והאחרונים, ואף הגאון כמוהר"ר חיים פאלאג'י בספרו "כל החיים" האריך בזה וכתב בזה"ל, העוד אבי"א ח"י דנודע בשערים דספר "חמדת ימים" בנוי לתלפיות מיסוד רבותינו הקדושים חכמי התלמוד והגאונים וגדולי הראשונים והפוסקים ראשונים ואחרונים, וחומר בקודש מספר הקדוש הזוהר הקדוש והתיקונים ובעלי הקבלה, ועילא מנהון מרן הקדוש איש האלקים רבינו האר"י ז"ל ותלמידו רבינו מוהרח"ו וסיעת מרחמוהי, ובעלי הפר'שים רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל והנמשכים אחריו, ובעלי המוסר מגדולי הראשונים בעל "חובת הלבבות" ו"רבינו יונה", ואת אחרונים ומתוכם כעין החשמל הרב הקדוש המוכיח המישור בספר הנורא "ראשית חכמה" זכר כולם לברכה וזכותם יגן עלינו, ומאחר שהספר הבהיר הלזה חמדת ימים הנה הוא מיוסד על אדני פז ח"י ומלא ברכת ה' מכל אילין רבוותא, ואיהו גופיה גם הוא מוכיח לרבים במתק ודשן בלשונו הטהור לשון של זהורי"ת מליץ טוב הפותח יד בתשובה מפני תקנת השבים ורבים השיב מעון, כקרוא איש בספר הלזה אחד השומע ואחד הקורא יתלהב לבו ומורא ל"ו יעלה על ראשו כו', עכ"ד. (עי' ס' "כל החיים" מערכה ה' דף י"ז).

אופן הליקוט בלשון משנה סתומה

ואמנם שינוי מהותי וייחודי נהג המחבר בעריכת חיבורו שלא כדרך המלקטים, באשר שילב את דברי הנופך שהוסיף משלו בתוך דברי הליקוט שציטט מחיבורי הקדמונים וחכמי דורו, ופעמים רבות שדבריו שזורים בתוך דבריהם ופעמים שדבריהם שזורים בתוך דבריו והכל בלל כמקשה אחת עד שפעמים רבות לא ניכרת כלל חתימת ידיו של המחבר ולא חותמם של מחברי הספרים שמהן ליקט המחבר לתוך ספרו כי אם שרמז אליהן במקומות רבים בין השיטין וכינה אותם בשמות מתחלפים כמו "כת הקודמין" או "דורשי רשומות", או שציין כי כן כתבו ה"ראשונים" או ה"מפרשים" ו"הקדמונים" וכן "חכמי המוסר" או "קמאי דקמאי" וכדו'.

ויתירה מזאת באשר על הרוב העלים המחבר במכוון את שמות המחברים וחבוריהם שמדבריהם שאב לתוך ספרו, מאחר והכין את חיבורו בלשון משנה סתומה מהטעמים שנימק בהקדמת החיבור שלדאבון לב לא הגיע לידינו אבל מצינו שמזכירה בפירוש בפרק ט"ו מפרקי שבת אות ק"ח, ושם ציין כי לבד מהטעמים שהזכיר בהקדמתו ראה לערוך חיבורו בלשון סתומה שלא להלאות את הלומד בזכרון שמות המחברים, ואמנם יתכן מאוד שנהג המחבר כדרכו של הרמב"ם שציין בהקדמתו לשמונה פרקים כי סידר את חיבורו ממה שליקט מדברי חכמים במדרשות ותלמוד וזולתם ולא ציין את שמותיהם כי פעמים שבזכרון שמותיהם ימנעו הלומדים לקבל ממי שאין רוחם נוחה הימנו, ואם בפסקי הלכה הדברים אמורים ודאי שבעניני תוכחה ומוסר שכינס המחבר לספרו יש מקום להעלים את שמות המוכיחים לבל ימנעו השומעים לקבל מבעלי השמועה ובפרט מחכמי דורו של המחבר והסמוכים לו, שמוסרם הנוקב על פרצות הדור טרם פג מלבותיהם של פריצי דורו.

ענותנותו של המחבר בגילוי דעתו על אופן עריכת חיבורו

ואמנם על אף שפני הספר נעדרים מתחת ידינו כי נעלמה ההקדמה יחד עם החלק הראשון שנתחבר לימות החול ואשר אליו מציין המחבר בחיבור שלפנינו בכשלשים מקומות ומכנהו "החלק הקודם" או "חלק החול", מכל מקום במכתב שהותיר המחבר בסוף חיבורו הודיע את אופן עריכת חיבורו בקוצר לשונו, ושם גילה דעתו בשער בת רבים כי לא עשה מאומה בחיבורו אלא שכולו זכרון מספרי הראשונים והאחרונים אשר ליקט וקיבץ בעתות הפנאי של מרבית שנות חייו, ובענותנותו התעלם כאן מכל הנופך שהוסיף משלו לתוככי חיבורו, הן בתיקון סדרי הלימוד למועדים וזמנים, והן בחיבור נוסחאות של תפלות ותחינות למאות שעל מרביתם חתם בלשון "אנכי תקנתי נוסח תפלה", וכן כל שאר המנהגים ודברי התוכחה ומילי דחסידותא שחידש מדיליה ואף על פי כן כינה המחבר את פועל ידיו בחותמם של אחרים, וכפי שאכן מצינו שנהג במרבית שנות חייו שהפיץ ממשנתו וממשנת האריז"ל ונקב עליהם את שמותיהם של חכמי דורו, וכל זה נהג מצניעות מופלאית המפליאה כל בן תמותה וכפי שיבואר להלן.

ומן הראוי לצטט כאן מה שכתב המחבר בפתיחת מכתבו הנזכר שהותיר בסוף חיבורו וז"ל שם, הנה אלה קצות דרכי בספר הזה, זאת היתה לי במדת הימים המועטים והשעות הספורות אשר נתנו תלאות הזמן מרגוע לנפשי, את קסתי נתתי בעתות הפנאי במוסרי הנפש היפה, הגדתי היום לאדם מה שיחו מראשית השנה ועד אחרית השנה חגה חדשה ושבתה, יום ליום אביע אומר לדעת מה יעשה ישראל את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, וגם פה לא עשיתי מאומה ואת אשר ישנו פה הם זכרון לראשונים וגם לאחרונים חלקם בחיים" עכ"ד, ומדבריו ניכרת בעליל מידת חסידותו וענוות דרכו של המחבר עלום השם ומעלים השמות של פרטי המחברים שעל הרוב זכר אותם בשם "כת הקודמין" ו"דורשי רשומות", או שכינה אותם בשם "חסידים הראשונים" ו"אחרונים" או "חברים" ו"איתנים" ו"קדמונים", ואף שנופך רב יצק המחבר משלו לתוך ספרו, מכל מקום לא ייחס אל עצמו מאומה וכפי שזכר במקומות רבים מחיבורו כי כל מטרתו לזכות את הרבים. דברי המחבר בחתימת ספרו

ולא יפלא כי אף המעיין במכתבו של המחבר בסיום פרקי השבת, יראה שציין המחבר גלויות כי כל חיבורו הוא זכרון לראשונים וגם לאחרונים אשר הכינו וחקרו כדי להקל על כל אישי ישראל שלא ישוטטו אנא ואנא לבקש את דבר ה' וימצאו חפצם על נקל, ומדברי המחבר ניכר כי היתה כוונתו לאסף לכל המחנות תחת קורת גג אחד מאחר וליקט דברים רבים מספרים וקונטרסים אשר באו בדפוס בעותקים ומהדורות בודדים ובקושי היו נפוצים בקרב ארצות מחבריהם - וודאי שלא ראו אור בשאר ארצות, ועל כן ייסד המחבר משנה ערוכה לימי המועדים והזמנים למען ימצא הקורא כל מבוקשו על מקומו.

ספר "חמדת ימים" הוא הליקוט הנכבד ביותר לימי המועדים

ואכן לאור האמור כי ספר "חמדת ימים" נתחבר מתוך ליקוט אדיר אשר קיבץ בו המחבר ממדרשים רבים ומספרי הקדמונים והפוסקים לבד מתוספת הנופך שהוסיף משלו, ודאי לא יפלא מה שהעיד עליו הרב המהדיר ומרא דארעא דישראל ה"ה כמוהר"ר יעקב אלגאזי זצ"ל אשר כתב עליו בסוף הקדמתו "כי אין לי מועדות אלא אלו הני ספרי דבי רב", ואף כמוהר"ר ר' חיים פאלאג'י אשר הפליג בשבח הספר הזה הדגיש בדבריו כי כל רבני עירו באיזמיר מתאוים תאוה ללמוד בספר התורה הזה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו והלכות פסח בפסח והל' עצרת בעצרת והל' חג בחג, ואף הוסיף להעיד שם בשם זקנו בעל ה"חקרי לב" שהיה רגיל לומר כי לא היתה לו התחלת הארה של קדושת שבת ויו"ט כי אם מלימודו בספר הקדוש הזה, ואף חזר והעיד המוהרח"פ על עצמו כי לא היתה לו התלהבות מקדושת שבתות ומועדים כי אם בלימודו בספר התורה הזה.

ספר "חמדת ימים" הוא ספרן של מועדים

ואין ספק כי מה שציינו עליו כי הוא "ספרן של מועדים" הוא משום משנתו הבלולה שאסף המחבר לתוכו מכל עניני החג, הן בהלכותיו ומנהגיו והן במדרשי החג וסדרי קרבנותיו ותפלותיו ושאר דברי תוכחה כל מועד ומועד מהעניינים היותר מיוחדים אליו, והן בעובדות והליכות ומעשה רב מקדמונים ובפרט מהאריז"ל וגוריו לבד מדברי התעוררות על מעלת החגים וקדושתן המעוררים כל בעל נפש, אשר מכל אלו ניצבת לעיני הבאים בשעריו דרך סלולה מלאה מכל טוב הארץ להכין את הנפש ולטהרה לכבוד המועדים והרגלים כי אינה חסרה דבר וכל דורש ימצא בו את מבוקשו, מי בעניני הלכות החג ומנהגיו, ומי בעניני אגדה ומוסר השייכים לכל חג וחג, לבד מתפלות שייסד המחבר קודם כל מצוה ומצוה אשר בכחן להכין את האדם קודם עשיית המצוות ולשרש מהן את ההרגל המביא למצות אנשים מלומדה.

הנהגת המחבר בליקוטו ושינויי הנוסחאות שנגרמו בכך

ולמותר לציין כי פעמים ששינה המחבר מלשונם של המחברים שמהן ציטט לתוך ספרו, ופעמים הקדים את המאוחר בדבריהם או שאיחר את המוקדם, ובמקומות רבים קיצר או ששינה מעט מלשונם, וודאי ניכר מזה בעליל כי לבד ממה שסידר את הדברים באופן זה לתועלת הנצרכת לכתיבת חיבורו מכל מקום אין מן הנמנע כי קטעים רבים ציטט על פי הזכרון, ועל כן לא יפלא כי אף בציטוטים שהביא מספר הזוהר מצויים שינויים רבים מהזוהר שתח"י שאף מזה ניכר כי כתיבתו נעשתה גם על פי הזכרון, וכעין שציין בפ"י משבת אות ח' כי לפנות בוקר יום השבת היה משנן בעל פה את מאמרי הזוהר המדברים בענין הנשמה.

ואמנם בקטעים שציטט המחבר מספר הזוהר קיים גורם נוסף לשינויי הלשונות שהביא בספרו מהלשונות המצויים במהדורות הזוהר שתח"י, מאחר והרב המחבר היה קרוב בזמן לשנת ש"ל ובלי ספק הרבה להשתמש במהדורת הזוהר הראשונה שהיתה מצויה באותם ימים והיא המהדורה שנדפסה בשנת שי"ח בעיר מנטובה, או יתכן שנשתמש בספרי הזוהר מכתיבת יד שהיו מצויים באותה עת בעירו צפת וזהים לנדפס במנטובה ואשר במהדורות אלו קיימים מאות שינויי תיבות מהזוהר המצוי תח"י, ועל כן במקומות רבים ניתן להבחין כי לשונות הזוהר שהביא החמ"י זהים למהדורה הנזכרת ולא למהדורות הזוהר המאוחרות, אלא שעל הרוב לא הערנו במהדורה זו משינויי הנוסחאות מאומה למעט אם נמצאית טעות בחילוף הגירסא או שינוי הדין וכדו'.

תוכן העניינים

מבוא שערי חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה