אור ברסלב
מבוא שערי חמדה מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו › פרק ג - דבר בשם אומרו - מנהגים ונוסחאות שנשתרשו בתפוצות ישראל מספר "חמדת ימים"

מבוא שערי חמדה

מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו · פרק ג - דבר בשם אומרו - מנהגים ונוסחאות שנשתרשו בתפוצות ישראל מספר "חמדת ימים"

פרק ב - לקט מגאוני הדורות על ספר חמדת ימים

עניני תפלה וקריאת התורה

א. נוסחת ברכת המינים הפותחת וחותמת במינים, שנתפשטה בסידורים רבים ובפרט בסידורי הספרדים שנטו בזה אחר הגאון חיד"א בספרו קשר גודל סי"ז סק"ז ושאר גאוני הזמן, מקורן מספר חמדת ימים בפ"ו מחדש אלול אות ע"ח, שם כתב לתקן את נוסחת ברכת ולמלשינים שהיתה מצויה בימיו כי לא נזכר בה שום צד של איבוד המינים על אף שזו עיקרה של תקנת אנשי כנסת הגדולה, ועל כן הביא שם את הנוסח המתוקן על פי הנזכר בתלמוד ממה שמצא בנוסחאות ישנות וזה לשונה, "למינים אל תהי תקוה וכל אויביך וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם במהרה בימינו ברוך אתה ה' שובר ומכניע מינים" ע"כ.

ב. המנהג הנפוץ בקהילות רבות לקרוא את פרשיות התוכחה בלחש, ואמנם למנהג זה לא נמצא זכר בספרי הפוסקים שלא מנו כי אם את פרשת העגל וכמש"כ המג"א סי' תכ"ח ס"ק ח', וכ"ה בכנסת הגדולה שם סק"ז והו"ד בבאר היטב שם סק"ז, וכ"ה בספר פרי חדש שם, אלא שהוסיף הפר"ח שכן נוהגים אף בפסוקי המתאוננים שבפרשת בהעלותך ואילו בפרשיות התוכחה לא הזכיר כלום, ובלי ספק נתפשט המנהג מספר חמדת ימים שציין לזה בפ"ו משבת אות כ"ב שכן ראוי לנהוג ונימק שם טעם הדבר דאין להזכיר בשבת שום דברי צער משום כבוד שבת, וסמך דבריו על דברי הזוהר בבראשית שמרהיטת לשונו נראה דאף בדברי קדושה שיש בהזכרתן צער יש לחוש מלהזכירן בשבת ולאו דוקא בדברי חול, מדכתב דבההוא תוספת שבת אתנשי מיניהו כל מילי דחולא "כל" דחילו "וכל צערין וכל עקאן" כמה דאת אמר ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ע"כ.

ג. מה שנהגו קהילות רבות מבני ספרד שכשקורא הש"ץ את פסוקי קריאת שמע בקול רם מנמיך קולו כשמגיע לפסוק התוכחה של וחרה וכו', מקורו מספר חמדת ימים שכתב כן בפ"ו משבת אות כ"ב, וביאר טעם הדבר משום שאין להזכיר בשבת שום דברי צער וכנ"ל לענין פסוקי התוכחה, אלא שסיים שם שכן היה נוהג אף בקריאת שמע שבימות החול, ומדבריו נראה כי לבד מן הטעם של כבוד שבת יש עוד טעם בדבר משום כבוד ציבור וכמו שהזכירו הפוסקים לענין פרשת העגל.

ד. אמירת לדוד ה' אורי וישעי בחדש אלול, מקורו מספר חמדת ימים בפ"ד מפרקי אלול אות י"א ששם כתב טעם אמירתו סמוך לעלות השחר קודם הסליחות וזה לשונו, תאמר בתחלה מזמורי התשובה תפלה לדוד שמעה ה' וכו', ואנכי נהגתי גם מזמור כ"ז לדוד ה' אורי וישעי ומזמור ל"ג רננו צדיקים שנזכר בכל אחד מהם שלש עשרה שמות הויה כנגד י"ג מכילן דרחמים שמתגלים ומאירים מראש חדש אלול ואילך כנודע, ונכון לאומרם לראש אשמורות בסליחות לעורר הרחמים עכ"ד, ומנהג זה הביאו המשנה ברורה בסי' תקפ"א סק"א בשם האחרונים, וקרוב לודאי שכוונתו לספר מטה אפרים שנמשך בזה אחר ספר חמ"י.

ואולם מנהג זה החל להתפשט שנים רבות קודם שנדפס המט"א, מאחר והובא בספר "לקוטי צבי" הנדפס לראשונה בשנת תצ"ח, ואשר מחברו נמשך רבות אחר הספר חמדת ימים או יתר ספרים כמו "שערי ציון" ו"זכרון ציון", ואולם מלבד זאת נמשך מחברו אחר הספרים "שם טוב קטן" ו"אמתחת בנימין" המיוסדים מקבוצי כתבי יד ישנים אותם הותיר מחבר החמ"י בערי אשכנז כמאה שנים קודם לכן וכמפורט בפרקים דלהלן, אלא שבאורח פלא זכה הספר לקוטי צבי לפרסום רב עד שנתפשטו דבריו במחזורים רבים שציינו הדברים בשמו.

ואמנם על אף שהרב חמ"י הנהיג לאומרו לראש אשמורות קודם הסליחות וכפי שנדפס ברוב סדורי הסליחות של עדות המזרח, מ"מ בקהילות אשכנז נתפשט המנהג לאומרו לאחר שחרית וערבית משום הטעם הנזכר בדבריו, ואף החיד"א בסוף ספר "סנסן ליאיר" כתב לאומרו מר"ח אלול עד מוצאי יוהכ"פ ובהו"ר אחר כל תפלה, אלא שציין שם כי טוב לאומרו כל השנה אחר התפלה. [ובנוסח ספרד נהגו לאומרו בשחרית ובמנחה ולא בערבית, ומסתבר שנמנעו לאומרו בערבית משום שאין אומרין פסוקים בלילה, ועי' מה שהאריך בזה הרה"צ ר' משה הלברשטאם זצ"ל בשו"ת דברי משה סי' ל"ד].

ה. תקוני נוסחאות לא מעטים הוכנסו לתוך המחזורים וסדורי התפלות והסליחות שהחלו להתפשט מיד עם צאת הספר חמדת ימים לאור עולם אשר הרחיב בזה בפ"ד מסליחות, ומהבולטים שבהם הם סדרי הסליחות של הספרדים, וכן בסדר הוידוי ונוסח אתה כוננת לעבודת יוהכ"פ שהעיר בהן המחבר בפ"ז מיוכ"פ תיקוני נוסחאות רבים אשר עד מהרה הועתקו לספרי גאוני הדורות ומשם נפוצו לסידורי התפלות המצויים, וכפי שעשה הגאון הגדול ר' יהודה עייאש זצ"ל שהיה מגאוני ארץ ישראל באחרית ימיו ובספרו "וזאת ליהודה" העתיק תקוני נוסחאות שהעיר החמדת ימים בסדר העבודה ליוהכ"פ.

ואף בספרי המחזורים ניתן לזהות תקוני נוסחאות שהעיר בהן הרב חמ"י בספרו ונשתרבבו לתוכם, ודוגמא לזה ניתן למצוא בנוסח ובכן תן פחדך שבתפלת ימים נוראים ששם העיר המחבר כי אין ראוי לגרוס שהשלטון בחיריק כ"א שהשלטן בקמץ ונימק שם טעמו, וכן הובא בכל המחזורים המצויים תחת ידינו למרות שבסידורי תפלה רבים מן הימים ההם טרם נתפשט התקון הנ"ל ונדפס בהם שלטון בחיריק, וכפי שהובא במחזור תפלות כמנהג רומא הנדפס בבולוניא שנת ש"א {עמו' 431 באוצה"ח} וכן במחזור מעגלי צדק הנדפס בסביוניטה שנת שי"ז {עמו' 464 באוצה"ח} , וכן הוא במאוחרים יותר כסידור "שער השמים" מהגאון של"ה הנדפס לראשונה באמ"ד שנת תע"ז דף רפ"ב ע"ב, וכ"ה בסדור קראקא ד' קרקוב שנת ת'.

וכעין זה ניתן להבחין בנוסח נוסף שנתפשט בכל הסדורים והיא נוסחת "ולכפרת פשע" שמוסיפין בשנת העיבור במוסף של ראש חדש שעל הרוב נשמט מהסדורים הקדמונים, ובלי ספק נתפשט אף מן הספר חמ"י אודות לתפוצתו הרבה באותם ימים, ויתירה מזאת שהרי המעיין בס' חמ"י פ"א מר"ח אות קכ"ו יראה שייחס נוסח זה למורו וכפה"נ הוא ייסדו וכמש"כ שם בזה"ל, ומורי נר"ו היה אומר שעיקר תקון השובבים אשר תקנו קדמונינו עיקרם בשנת העיבור, והוא היה אומר במוסף ראש חדש של שנת העיבור למחילת חטא וסליחת עון לכפרת פשע. (למותר לציין כי בסדור "תפלה מכל השנה" הנד' בפיורדא שנת תמ"ז כבר הובא נוסח זה, ולא יפלא מאחר ויש בו עקבות ברורים ממחבר החמ"י ששלח להם בשנת תכ"ד את התפלה שייסד לאחר התהילים וכמפורט להלן פי"ב).

מנהגי שבת קודש

ו. נוסח וינוחו "בם" בתפלת מנחה של שבת שנתפשט בכל תפוצות ישראל, מקורו מספר חמדת ימים שהעיר לזה מדיליה ונימק שם טעמו ע"ד הסוד {עי' פט"ז משבת אות י"ט, ובפ"ו אות כ"ט} , וכ"ז לבד מנוסח וינוחו "בה" בליל שבת ונוסח "בו" בשבת בבקר שהביא החמ"י, ועל אף שבאלו ציין החמ"י כי מקורם מהאריז"ל, מ"מ לא נתפשטו בסדורים עד להדפסת החמדת ימים לראשונה בשנת תצ"א שהרי במרבית הסידורים האשכנזיים שנדפסו עד לאותם ימים לא נזכר כלל נוסח "וינוחו" כ"א נוסח "וישמחו בך כל ישראל" כו' וכפי שציין השל"ה בתפלות של שבת שבסידורו "שער השמים", ואף בצוואתו שם כתב לשנות מנוסח "וישמחו" לנוסח "וינוחו" המצוי בידי הספרדים, ואמנם בספר שיירי כנה"ג סי' רס"ח העיד שכבר ראה בעירו שנוהגים כמו כן לומר בג' תפלות שבת נוסחאות מחולפות של בה, בו, בם, ובלי ספק כוונתו כשהגיע לעת זקנותו לעיר איזמיר מקום בו שהה הרב חמדת ימים מספר שנים בעת שהנהיג שם את קהילתו סביבות שנת ת', ולא פלא שנהגו שם בני קהילתו על פיו. [ואמנם בסידור הרמ"ז בתפלות של שבת נדפס הנוסח בה, בו, בם, וכפי שהעיר הרמ"ז בהגהותיו לספר הכוונות, עי' אם לבינה דף ע' ע"ב והו"ד בס' שלמי חגיגה למהר"י אלגאזי, ולא יפלא מאחר והרמ"ז קיבל סולת נקיה בתורת האריז"ל מהמקובל האלוקי ר' בנימין הלוי מחבר החמ"י].

ז. נוסח ישמחו במלכותך הנדפס ברוב סידורי הספרדים והתימנים בג' תפלות של שבת חלוק בלשונו זמ"ז, דאילו בתפלות ערבית ומוסף חותמין בו חמדת ימים אותו קראת "זכר למעשה בראשית", ואילו בתפלת שחרית מסיימין בו חמדת ימים אותו קראת ואין חותמין בו "זכר למעשה בראשית", ומקורו מספר חמדת ימים כמש"כ המחבר בפ"ו משבת אות ל"ו, ופי"א אות ס"א, ופי"ג אות י"ג. (הערת הר' מ. קרואני שליט"א).

ח. מנהג קריאת שיר השירים בציבור בערב שבת קדש שנוהגין בו קהילות ספרד לקרותו כל הציבור יחדיו קודם קבלת שבת מקורו מספר חמדת ימים, ואף בספר תקוני שבת לא ציין לאומרו בציבור כ"א בספר חמ"י שהרחיב דיבורו בפ"ה משבת אות ל' ואות ל"ח במעלת קריאתה באותה שעה ואף הפליג שם במעלת קריאתה בציבור וכתב בזה"ל, ונכון להיות כל איש שורר בביתו יחד עם אחוזת מריעיו בטרם יבא לקבל פני שבת ישלח דברו בנועם קולות בשיר השירים כולו לעורר אהבת דודים למעלה כו', ומה גם כי יזרז אחוזת מריעיו המתנדבים בעם "יועדו יחד לקרות בעשרה טרם צאת לקראת כלה" כי אף אם יקראו אותו ביום השבת לא יעלה קריאתו כל כך כמו בערב שבת שאז היא העולה עכ"ל. {ומה דאיתא במדרש על ר"ע שהיה אומר שיר השירים היינו ביום השבת ולא קודם כניסתה, ועי' להלן פ"ז אודות הספר "תקוני שבת" שם נתברר כי כולו מיוסד מהרב חמ"י שהדפיסו לראשונה בערי אשכנז בשנת שע"ב, ונמצא כי אף מנהג קריאת שה"ש ביחיד מיוסד מהרב חמ"י}.

ט. מה שנהגו בקצת קהילות הספרדים לדלג בכל שבת את שני הבתים שבפיוט לכה דודי המזכירים את החורבן כמו מקדש מלך והתנערי מעפר כו', מקורו ע"פ ספר חמ"י שהעיר לזה בפ"ה משבת אות ס"ג וסמך דבריו על דברי הזוהר הנזכר שמשום כבוד שבת אין ראוי להזכיר שום דברי צער, אלא ששם אות ס"ד תיקן החמ"י את הנוסח בשני בתים אלו ואף ציין לומר כן בכל שבת ושבת ולא נתפשטו דבריו, ואמנם מה שנתפשט בקהילות ויז'ניץ לדלג את שני הבתים הנזכרים בשבתות שחל בהן יום טוב בלבד, אין ספק כי גם מנהג זה נתפשט ע"פ הספר חמדת ימים, אלא שקיבלו דבריו לענין שבת שחל בה יום טוב בלבד.

י. אמירת "שבת שלום ומבורך" בליל שבת הנהוג בכמה קהילות לאומרו עם כניסתו לביתו, נתפשט מספר חמדת ימים פ"ז משבת אות ה' שציין לומר כן לכבוד השכינה.

יא. אמירת פסוקי "אשת חיל" בליל שבת קודם הקידוש, מקורו מספר חמדת ימים שכתב בפ"ז משבת אות ט' כי לכבוד הדרה של שכינה הרוחפת עלינו יכנס בכי טוב בשבחא דמטרוניתא ויאמר פרשת אשת חיל מראשה לסופה בנועם קולות ובגילה וברעדה, ולבד מזה הוסיף שם המחבר כי איש המשכיל יאמר אותה בישיבה ונימק שם טעמו ע"ד הסוד, ואמנם מנהג זה נתפשט ע"י החמ"י כבר בשנת שע"ב בספרו "תקוני שבת" שהדפיס בערי אשכנז ושם ציין למנהג זה בסגנון לשון זהה למה שציין בספרו חמ"י.

יב. מנהג אמירת הפיוטים של "אזמר בשבחין" "ואסדר לסעודתא" ו"בני היכלא" שייסד האר"י הקדוש לסעודות השבת, לבד ממה שהספר חמדת ימים שימש כגורם גדול להתפשטותם באותם ימים באשר היה ראש וראשון להפצת משנת האריז"ל וגוריו ע"ד הפשט, עוד ידיו רב לו בהתפשטות סדר אמירתם, דאילו האר"י הקדוש תיקן לאומרם בתוך הסעודה קודם ברכת המזון וכפי שציין החמ"י בפ"ז משבת אות ל"ה, ואילו המנהג שנתפשט בכל תפוצות ישראל וכנדפס בכל הסדורים הוא לאומרם קודם הקידוש.

ומקור השינוי ממנהג האריז"ל הוא ע"פ מש"כ שם החמדת ימים בזה"ל, והנה מנהג רבינו הקדוש האר"י ז"ל היה לזמר בשבחין אלו בתוך הסעודה קודם ברכת המזון להיות כי הוא היה מלא רוח חכמה ומתכוין לפני הקידוש כוונות וייחודים אשר לא נגלו אלינו ולא פנה אל סדר הפיוט הבנוי על דרך הכוונות הפשוטות לרואי השמש, ועל כן אחז מזה וגם מזה לא השיב ידו הוא ותלמידו מהרח"ו שהיה סועד אצלו בכל שבת ולא זזה ידו מתוך ידו כל השבת כולו ככתוב בכתבים וזה על יתר הכוונות שלא נמסרו לו, אז היו הרב והתלמיד יוצאים בשיר ונמשכין בשי"ר המקודש לפני ברכת המזון, אכן עיקר יסודתו של פיוטים הללו יסד המלך לזמר אותם לפני הקידוש דבר השוה לכל נפש, ומשפר נוסחו תשכילהו בחמרא גו כסא וכו' ושכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר וכו' שהן הן הדברים הנאמרים לסוד הקידוש ולסידור לחם הפנים הערוכים לפנינו, וכן נהגתי וכך נהגו חבירי וכן נכון לנהוג, עכ"ד.

ואמנם מה שנתפשט בקהילות הספרדים לחלק את הפיוט בלילה וביום לשנים ואומרין את הסדר למבצע על ריפתא אחר הנטילה קודם לברכת המוציא, גם זה מקורו מיסודו של החמדת ימים שכתב כמו"כ בפרקי שבת (עי' חמ"י פ"ח אות י"ג, ופי"ד אות מ"א), ונמשכו אחריו רבים מגדולי הפוסקים כהכף החיים והבן איש חי וכו'.

ואמנם על אף שהספר חמ"י ידיו רב לו בהתפשטות הפיוטים הנזכרים, מ"מ בעוד המחבר בשנת המ"ב לחייו כבר הביאם לערי אשכנז והדפיסם בספר "תקוני שבת" בשנת שע"ב בעיר קראקא ומשם נתפשטו הפיוטים בהרבה מתפוצות אשכנז כמו יתר המנהגים שהובאו בספר תקוני שבת ונדפסו להלן, וכ"ז מלבד סדר החלוקה הנזכרת והקדמתן קודם הסעודות שגם זה כינס המחבר בספרו "תקוני שבת" שהדפיס בעילום שם על שמו של החכם ר' יהודה אשכנזי זצ"ל. (אודות הספר "תקוני שבת" ראה באריכות להלן פ"ז).

יג. מה שנוהגין במקצת קהילות לקרוא את כל ספר התהילים באשמורת יום השבת, מקורו מספר חמדת ימים בפ"י משבת אות ס"א שכתב שם כי כן היה מנהג אביו ז"ל שהיה אומר כי בג' זמנים הם מסוגלים מאד, בשבת וראש חדש ויום טוב ולמעלה מהם בימי חדש אלול.

יד. סעודה רביעית במוצאי שבת רהיטת הפוסקים שזמנה עד חצות, אמנם בספר חמדת ימים פי"ח משבת אות ס"ה כתב שהעושה אותה אחר ד' שעות מיציאת השבת לא עשה ולא כלום, ונמשכו אחריו הגאון מוהר"ח פאלאג'י בספרו כף החיים סי' ל"א אות נ"ט, וכן הגאון ר' יעקב חיים סופר בספרו כף החיים סי' ש' אות י"ד ציטט בזה את דברי החמ"י, ואף הגאון בן איש חי פ' ויצא אות כ"ז נמשך בזה אחר החמ"י, אלא שהכריע כדבריו רק לענין מצוה מן המובחר אבל אם נאנס כתב הבא"ח שיוצא בה ידי חובתו אפי' עד חצות.

מנהגי ראש חדש

טו. אמירת "מזמור ברכי נפשי" עם התקדש ליל ראש חדש הנהוג בקהילות רבות ובפרט בין קהילות הספרדים והתימנים, והובא אף בסידור אריז"ל לר' שבתי מראשקוב זצ"ל, מקורו מספר חמ"י בפ"ב מראש חדש אות כ' שייסד לאומרו מכמה טעמים שנימק שם ע"ד הסוד.

טז. אמירת פסוק "ואברהם זקן" אחר הלל של ר"ח וסגולתו שנדפס ברבים מהסידורים שלפנינו, מקורו מספר חמדת ימים פ"ג מר"ח אות כ"ז.

יז. מה שנדפס בסדורי ספרד הקדמונים לומר קודם מוסף ר"ח סדר פסוקי אז ישיר כו' עלי באר כו' עד ונשקפה ע"פ הישימון, וכן נהג הרש"ש כמצויין במנהגי ח"ק בית א-ל, מקור המנהג מספר חמ"י פ"ג מר"ח אות ל"ח שכתב כי כן נהג מורו, ואף הכף החיים הביאו בסי' תכ"ג אות י'.

יח. המנהג שנתפשט בשם האריז"ל לקדש את הלבנה אחר ז' ימים מן המולד והעתיקוהו מקובלים רבים, ואף נמשכו אחריו כל מאורי החסידות וציטטו כן בשם האריז"ל, יש להעיר כי אין לו זכר בכל כתבי האריז"ל שלפנינו ומקורו מספר חמדת ימים בפ"ה מר"ח אות ג' ופי"ח משבת אות כ"ז שציין שם כי כן קיבל בעל פה בשם האריז"ל, ואף הרמ"ז תלמידו קיבלה ממנו והביאה בביאורו לזוהר פ' כי תשא דף קפ"ח ע"א, וכן הביא הרש"ש בסידורו, וכ"ה בספר תורת חכם דף ק"ל ע"ב לר' חיים די לה רוזה תלמיד הרש"ש, וכן הביאו הגר"ז בסידורו, והמקובל ר' שבתי מראשקוב בסידור האר"י.

מנהגי חודש ניסן וחג הפסח

יט. סדר קריאת קרבנות הנשיאים לחודש ניסן שהובא בספר של"ה הקדוש, זכה ונתפשט מאוד אף מן הספר חמדת ימים אודות לתפוצתו הרבה, ואמנם סדר זה חזר ונדפס בסדורים רבים בתוספת סדר לימוד לר"ח ניסן מפרשת בגדי כהונה וכלי המשכן שהוקם בו ביום ובנביא יחזקאל סי' ל"ז, ומקור הקריאות הנז' הוא מספר חמדת ימים שציין לזה בפ"א מפסח אות י"ג.

כ. מנהג אמירת הלל השלם בלא ברכה בעת אפיית מצות מצוה בערב פסח אחר חצות, כבר ציינו רבים כי אין לו זכר בספרי הקדמונים, ומנהג זה נתפשט לראשונה מספר חמדת ימים שהפליג בפ"ה מפסח במעלת אפיית המצות מצוה בערב פסח, ואילו באות ל"ב שם כתב בזה"ל, ובקול ששון ובקול שמחה הן גומרין עליה את ההלל כדרך שהיו עושים בהקרבת הפסח בבית אלהינו כמו ששנינו שבעת שהיו שוחטים אותו היו קורין את ההלל, ואם היו גומרין אותו שנו וישלשו ועל כל קריאה היו תוקעים והיה נעשה ברנה ובצהלה, ועל כן זכר למקדש יאותה לנו לגמור את ההלל בעת עשיית מצות של מצוה אשר היא נעשית בעת ובעונה הזאת זכר לקרבן פסח עכ"ל, ואמנם ברבות הימים העתיק הגאון חיד"א את המנהג הנזכר לספרו "מורה באצבע" סימן ז' אות ר"ה עיי"ש, ואף המקובל ר' שבתי מראשקוב זצ"ל העתיקו לסידור אריז"ל שלו שכידוע ציטט לתוכו רבות מדברי החמ"י בעילום שמו. (ראה אוצר חמ"י עמו' ש"מ, שמ"א).

כא. מנהג קריאת שיר השירים אחר ליל הסדר הנדפס בסוף סדרי הגדה של פסח, מקורו מספר חמ"י פ"ו מפסח אות קט"ז, שם ציין ששמע כי המנהג הנזכר היה נהוג בתקופת האריז"ל, ואף הוסיף שם בזה"ל, וטעמא דמסתבר הוא לעורר אהבת דודים למעלה בזווגא שלים ויאחז צדיק דרכם.

מנהגי ראש השנה

כב. אמירת למנצח כו' כל העמים תקעו כף שאומרין ז' פעמים קודם תקיעת שופר, מקורו מספר חמדת ימים שהביא כן בפ"ז מחדש אלול אות צ"ז ושם כתב בזה"ל, ומצאתי כתוב לאחד מתלמידי רבינו זלה"ה לומר מזמור מ"ז למנצח וכו' כל העמים תקעו כף ז' פעמים, ובמזמור זה יש ז"פ אלהים וכו' ולכן צריך לאומרו ז"פ קודם התקיעה בין התוקע ובין הקהל עכ"ד. {ואכן המעיין במחזורים שנתפשטו קודם להדפסת החמ"י בשנת תצ"א יבחין כי לא נזכר בשום אחד מהן מנהג אמירת מזמור זה, עי' מחזור רומא שנת ש"א עמו' 436 באוצה"ח, ובמחזור מעגלי צדק שנת שי"ז עמו' 475, וסידור שער השמים להשל"ה הנדפס לראשונה בשנת תע"ז, ואף במחזורי זולצבאך תקנ"ד ואלטונא תקס"ד שנדפסו כיובל שנים אחר שנתפשט ס' חמ"י טרם הוזכר מנהג זה}.

כג. סדר הפסוקים יקום אלקים וכו' שנוהגין הספרדים לומר קודם התקיעות ומסודרין בראשי תיבות של שם קר"ע שט"ן המשולבין בפסוקים שראשי תיבותיהן שם הוי"ה, מקורן מספר חמדת ימים פ"ז מחדש אלול אות צ"ו.

ואמנם סדר פסוקי קר"ע שט"ן המסודרים במחזורי אשכנז בסדר אחר מהנזכר, לא נודע מקורן לבד ממה שאף עליהם צויין במחזורים שתח"י כי כן היה המנהג בעיה"ק צפת, ואין ספק כי אף הם מיסודו של ר' בנימין הלוי מייסד החמ"י שמקום מגוריו בעיה"ק צפת, ואף ידיו רב לו בייסוד סדרי קריאת פסוקים על סדר שמות הקודש כמו שיראה המעיין במקומות רבים בספרו חמ"י, אלא שבראשית ימיו סידר את פסוקי קר"ע שט"ן הנז' ומסרן לבעל השל"ה הקדוש סביבות שנת ש"ע, והרב של"ה העתיקם בתוך קונטרסי כוונות האר"י לתקיעת שופר שאותם קיבל מהרב המחבר שהיה מראשי המסדרים של כתבי האר"י, ואכן סדר פסוקים אלו נתפשט מאוחר יותר בכל קהילות האשכנזים, ואילו באחרית ימיו סידר החמ"י את השמות הנזכרים בסדר פסוקים שונה ואף הוסיף להם שילוב מקראי קודש של שם הוי"ה שאותם סידר מחדש בספרו בפ"ז מאלול אות צ"ו, ואלו נתפשטו מספרו בכל קהילות הספרדים. (עי' של"ה דפו"י מס' ר"ה דף נ"ג ע"א ד"ה אח"כ זיכני הש"י).

כד. מאמר י"ג תקוני דיקנא שבזוהר הנדפס במחזורים לאומרו קודם תשליך וכן מזמור ממעמקים שאומרין בסופו, מקורן מספר חמ"י פ"ז מחדש אלול אות ק"נ, קנ"ב.

מנהגי יום הכפורים

כה. מאמר קם ר' שמעון מהתקונים הנדפס במחזורי יום כפור לאומרו קודם "כל נדרי", מקורו מספר חמ"י פ"ב מיוכ"פ אות כ"ט - ל"א שהאריך שם בענין אמירת כל נדרי וכתב שמאחר ועת רצון היא ראוי לכוין בהתרה זו אף על השבועה שנשבע הקב"ה על הגלות, ועל כן ציין כי ראוי להעתיר בנוסח התפלה שהתפלל רשב"י ע"ז וכמובא בלשון התקונים הנזכר.

כו. מה שנוהגין בהרבה מתפוצות ישראל להקיף הבית הכנסת עם הספרי תורה אחר כל נדרי כדי לזכות את הקהל בחיבוק ונישוק הס"ת אין לו זכר בספרים, ומקורו מספר חמדת ימים שהפליג הרבה בשם האריז"ל בגודל מעלת החזקת הספרי תורה של כל נדרי שהוא תיקון גדול לעון נדרים ושבועות ופגם הברית ח"ו, ושם האריך המחבר במעלת הנישוק שלהן באותה העת, ועל כן כתב בפ"ב מיוהכ"פ אות כ"ג בזה הלשון, וגם טוב ויפה לבעל המצוה הזאת שיקיף בכל הבית הכנסת עם הספר תורה כדי לזכות את כל הקהל שיעשו נישוק לספר תורה לפחות, ואם אפשר טוב וישר שיקיפו עם כל השבעת ספרים גם כן עכ"ד, ומרהיטת הלשון נראה כי הוא חידושו של הרב המחבר.

כז. הנוסח שנתווסף לוידוי אלקי עד שלא נוצרתי וכו' שנתפשט במחזורי הספרדים בזה"ל, וצריך הייתי לומר שוב לא אעשה לולא כי יגורתי מהיצר הרע כי הוא מאש ואני בשר ודם ולא אוכל לו ואז אהיה מוסיף על חטאתי פשע אבל כו', מקורו מספר חמ"י בפ"ג מיוהכ"פ אות מ"ו שציין לנוסח מתוקן זה ממה שמצא בכתבי יד ישנים, ואף חתם שם בזה"ל, והנאני הדבר יען לפי הנוסח שלנו אין קשר לדברינו. (הערת הגאון ר' שריה דבליצקי שליט"א במכתב ששלח בחדש חשון שנת תשע"א).

מנהגי חג הסוכות

כח. אמירת ספר תהלים בליל הושענא רבה, אין מקורו מהאריז"ל כ"א מהרב חמדת ימים שציין לזה בפ"ו מסוכות אות ל"ב, ומנהג זה כבר הביאו המקובל כמוהר"ר משה זכות תלמידו בתיקון ליל הו"ר המכונה "שפר התקונים" שהדפיס בשנת תי"ט ממה שקיבל מרבו ר' בנימין הלוי מצפת, וציין עליו שהוא תוספת לתיקון של קריאת המשנה תורה כפי שנהגו בעיר צפת. (עי' "שפר התקונים" ונציה תי"ט בסדר הו"ר דף ט"ז ע"ב).

כט. אמירת חביט חביט ולא בריך בעת חבטת הערבה בהושענא רבה כמנהג הספרדים, נתפשט מספר חמדת ימים שציין לזה בפ"ו מחג הסוכות אות נ"א.

ל. אמירת מזמור השמים מספרים בתפלות שחרית שבחול המועד פסח וסוכות, ונדפס ברוב סידורי הספרדים לאומרו במקום מזמור למנצח בנגינות שאחר ה' מלך, וכן נהגו בק"ק בית יעקב בחברון, וכ"כ הבן איש חי {שנה א' פרשת ויגש אות ד'}, מקורו מספר חמדת ימים פ"ו מסוכות אות מ', ואף הרמ"ז תלמידו נהג כן כמו שציין בשמו בס' שלמי ציבור.

לא. מנהג הקהילות שעושין בימי חג הסוכות בבתי כנסיות ומדרשות זכר לשמחת בית השואבה שבמקדש, ובפרט לאלו שעושין כן בכל ימות החג, מקורו מספר חמדת ימים שהאריך בפ"ו מחג הסוכות במעלת עשייתו זכר למקדש, ומנהג זה טרם נתפשט בתפוצות ישראל קודם הדפסת הספר חמ"י לראשונה בשנת תצ"א וכפי שניכר מעדותם של באי בית מדרשו של הגאון מוילנא שציינו כי תלמידי הגר"א הנהיגו לעשות כן בבית מדרשו במוצאי יו"ט ראשון של חג, ואף הגר"ח מוולוז'ין הנהיג כן בישיבתו. (עי' לקוטי הגר"א מווילנא על סוכות עמו' תס"ט).

מנהגי חנוכה

לב. אמירת מזמור שיר חנוכת הבית אחר הדלקת נר חנוכה, מקורו מספר חמדת ימים בפ"א מחנוכה אות ל"ט שכתב לאומרו אחר סדר הפסוקים שסידר לומר אחר ההדלקה, ונימק שם טעם לאמירתו ע"פ מה שפירש בעל "עוללות אפרים" כי כל המזמור הזה נדרש על חנוכת בית חשמונאי.

תפלות וסדרי לימוד שנשתרשו בתפוצות ישראל מספר "חמדת ימים"

א. תפלת הבנים הנודעת מספר השל"ה הקדוש המיוסדת לערב ר"ח סיון, העתיקה השל"ה בתוספת דברי המוסר ושאר התפלות ששם מקונטרסי תפלות שהפיץ מחבר החמ"י בהיותו בערי אשכנז סביבות שנת ש"ע, וכפי שרמז שם השל"ה הק' בראש התפלות בזה הלשון, אמנם כגון דא צריך אני לאודועי ולפרסם סדר התפלות שמצאתים בקונטרסים של אחד מהמדקדקים הדבקים בה' וסידר סדר ותפלה לעצמו לכל ענין המצטרך לו והכל יפה בעתו ובזה מראה כי משליך על ה' יהבו בכל עניניו כו', עכ"ד, והתפלה הנזכרת בתוספת דברי המוסר שבה הובאה בספר חמ"י בפ"א מפרקי חג השבועות אות ט"ז בשינויים לא מעטים ואף חתם עליה המחבר בלשון ואנכי תקנתי נוסח תפלה כו' כדרך שחתם במאות התפלות שייסד בספרו, ואמנם אין שום פלא משינויי הלשון שביניהם מאחר וכתבם המחבר בשני תקופות שונות ובהפרש של כיובל שנים זמ"ז, ואולם בלי ספק ניתן להבחין במטבעות לשון רבות המורות בעליל כי שניהם יצאו ממחבר אחד. {עי' של"ה דפו"י כרך א' ח"ב דף פ"ה ע"א בחי' מס' תמיד על ענייני תפלה וקריאה בס"ת, ועי' באריכות בכ"ז להלן פי"ב ובס' אוצר חמ"י עמו' תקכ"ח - תקל"ח}.

ב. תפלת רבונו של עולם בניך בני רחומיך כו' לבעל תוקע הנדפסת במחזורי אשכנז וספרד קודם התקיעות, ייסדה הרב חמ"י בפ"ז מחדש אלול אות ק'.

ג. נוסח התפלה בסדר תשליך הנדפסת במחזורים ומועתקת מספר עבודת הקדש להחיד"א, מקורה מנוסחי התפלות שבספר חמדת ימים, ואת נוסח היה"ר של י"ג תיקוני דיקנא שבתוכה ציטט החיד"א ממה שייסד הרב חמ"י בפ"ז מחדש אלול אות ק"נ, ואילו את שאר התפלה ייסד החיד"א על פי נוסח היהי רצון שאחר התהילים שאף אותו ייסד החמ"י בפ"א מפרקי השבת אות צ"ד ומסרו בשנת תט"ז למחבר הסדור שערי ציון, וכבר העיר בעל "ויגד משה" בספרו כי אף הגר"ז מלאדי שהשמיט מסידורו נוסחאות יהי רצון ולשם יחוד וכו', הביא בסדר תשליך את נוסח היהי רצון של י"ג תקוני דיקנא הנ"ל המיוסד מהרב חמ"י.

ד. התפלה הנודעת המכונה "תפלה זכה" הנדפסת בספר חיי אדם סי' קמ"ד ס"כ לאומרה בכניסת יוהכ"פ, ייסדה החיי אדם "בחלקה האחרון" על פי נוסח התפלה שייסד החמ"י בפ"ה מיום הכפורים אות י"ג וכפי שציין שם החיי אדם מפורשות. (ראה אוצר חמ"י עמוד רפ"ד - רפ"ה).

ה. תפלת לשם יחוד קודם עשיית הכפרות הנדפסת במרבית הסדורים והמחזורים, מקורה מיסודו של החמדת ימים בפ"א מיוהכ"פ אות י"ד, אלא שבסדורי אשכנז הביאוה בהשמטת נוסחאות הקבלה שבה, והאמת כי הרוב המכריע של נוסחאות הלשם יחוד שנתפשטו בתפוצות ישראל הינם מיסודו של החמדת ימים, שהרי בכל כתבי האריז"ל אין זכר לנוסחאות מפורטות של לשם יחוד וכפי שהעיד הבן איש חי בשו"ת רב פעלים סי' א' כי בכתבי האריז"ל לא נזכר כ"א לומר לשם יחוד קודם כל מצוה, אלא שבנוסחאות המפורטות שייסד החמ"י הוכנסו ברבות השנים שינויים רבים, ועל הרוב הועתקו בהשמטת לשונות הקבלה שאין ראוי שיאמרום כ"א הבאים בסוד ה'.

ו. תפלת לשם יחוד קודם חבטת הערבה, מקורה מיסודו של החמדת ימים בפ"ו מחג הסוכות אות נ"ב ששם הביאה בתוספת כוונות ע"ד הסוד, ואף החיד"א העתיקה לספרו עבודת הקודש בשינויי לשון מעטים ונתפשטה בכל המחזורים הקדמונים של בני ספרד, ואילו בסדורי אשכנז הובאה ג"כ תפלה זו בשינויי לשון ובהשמטת לשונות הקבלה שבה וכתוב עליה לאומרה אחר חבטת הערבה.

ז. תפלת לשם יחוד קודם הדלקת נר חנוכה שנתפשטה בסידורים רבים בנוסח זה, "ובכח סגולת הדלקת מאורות נר חנוכה תחכמנו באור תורתך כו' ובזכות מתתיה כהן גדול ובניו בנצח הודך הראנו נפלאות ובאורך נראה אור" כו', מקורה מיסודו של החמדת ימים בפ"א מחנוכה אות ל"ב.

ח. תפלות לשם יחוד בנוסח השלם המיוסדות לשבת זכור ולשבת שקלים קודם הקריאה ונדפסו בסידורים הקדמונים של בני ספרד, ואף הובאה בסידור הרש"ש וכן נהגו הח"ק בישיבת בית א-ל כנדפס בס' "דרכי שלום", מקורן מיסודו של החמ"י בפ"א מפורים אות כ' ואות נ"ב.

ט. נוסחי התפלות המסודרות לקרבנות הנשיאים שאומרין בימי ניסן, מקורן מספר חמדת ימים בפ"א מפסח אות י"ט - ל"ג, שם ייסדן המחבר לכל יום ויום כנגד אותו שבט שהקריב בו ביום. {אלא שעל הרוב נדפסו כמנהג החיד"א בס' מורה באצבע ס"ז אות קצ"א שהעתיקן כמות שהן, למעט את התיבות "שאם אני עבדך משבט" וכו'} .

י. תפלה לעילוי הנשמות שאומרין ביומי ניסן הנדפסת ברוב סידורי הספרדים, מקורה מספר חמדת ימים בפ"א מפסח אות מ"ז.

יא. תפלת לשם יחוד קודם אמירת שיר השירים בערב שבת קדש הנדפסת בסידורי ספרד, מקורה מיסודו של המחבר חמדת ימים בפ"ה משבת אות ל"א.

יב. תפלות לשם יחוד קודם ג' סעודות שבת הנדפסות בסידורי ספרד, מקורם מספר חמדת ימים בפ"ח משבת אות כ' - כ"ב.

יג. תפלה לעת הוצאת ס"ת בראש חדש הנדפסת בכל הסידורים הקדמונים של בני ספרד וכן נהגו הח"ק בקהילת בית א-ל כנדפס במנהגי הרש"ש בספר "דרכי שלום", ייסדה הרב חמ"י בפ"ג מר"ח אות כ"ח.

יד. תפלה לעת הוצאת ס"ת ליום שביעי ש"פ, ייסדה הרב חמ"י בפ"א משביעי ש"פ אות מ"ז.

טו. תפלה לעת הוצאת ס"ת בחג השבועות, ייסדה הרב חמ"י בפ"ג משבועות אות צ"ה.

טז. תפלה לעת הוצאת ספר תורה בראש השנה, ייסדה הרב חמ"י בפ"ז מחדש אלול אות פ'.

יז. תפלה לעת הוצאת ספר תורה במנחה של יום הכפורים הנדפסת במחזורי אשכנז וספרד, ייסדה הרב חמ"י בפ"ח מיוהכ"פ אות י"א.

יח. תפלה לעת הוצאת ספר תורה בחג הסוכות, ייסדה הרב חמ"י בפ"ה מסוכות אות מ"ט.

יט. תפלה לעת הוצאת ספר תורה בשמיני עצרת, ייסדה הרב חמ"י בפ"ז מסוכות אות י"ט.

כ. נוסח הדרן עלך שאומרין בשמחת תורה אחר גומרה של תורה המיוסדת מקדמונים, וכן נוסח היהי רצון הארוך שמוסיפין עליו הנדפס במרבית הסידורים הספרדים וכן נהגו הח"ק בקהילת בית א-ל, מקורן מספר חמדת ימים בפ"ז מסוכות אות כ"ז - כ"ח.

כא. סדר הלימוד לליל שביעי של פסח המכונה "קריאי מועד", יסדו הרב חמדת ימים בפרקי שביעי של פסח אות ל"ז - מ"א.

כב. סדר הלימוד לחג הסוכות המיוסד לכבוד האושפיזין ומכונה "חמד אלקים", יסדו הרב חמדת ימים בפ"ה מסוכות אות ס"ג - ע"ח.

כג. סדר הלימוד לט"ו בשבט המכונה "פרי עץ הדר", יסדו הרב חמדת ימים בפ"ג מפרקי שובבי"ם, ויש להעיר כי אף מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט נתפשט מאוד בעקבותיו, ואף שנמצא זכר למנהג זה בספר "תקון יששכר" המובא במג"א סי' קל"א ס"ק ט"ז, מ"מ שם לא נזכר כ"א עצם המנהג של אכילת הפירות אבל סדר אמירת שירות ותשבחות עליהן לא בא זכרו כ"א בספר חמ"י אשר ייסד שם סדר לימוד לעת אכילת הפירות ואף הנהיגו לכל החברים שעמו.

כד. סדר הלימוד לליל הברית המלוקט ממאמרי הזוהר ואשר נדפס במהדורות רבות בספר "צמח צדיק", מקורו מסדר הלימוד שייסד החמדת ימים בפ"א מפרקי שבת אות ע' - פ"ה ללמוד בליל שישי לתיקון פגם היסוד ומידת הצדיק, ושם ציין כי שמע ממורו שאם יעשו כסדר הנזכר בבית היולדת בשמונת ימי המילה ולכל הפחות ד' ימים קודם המילה יהיה הולד נאמן בבריתו ולא יפגום בו כל ימיו, ע"כ, וגם הרש"ש ובני חבורתו הביאו את הסדר הנזכר בשטר ההתקשרות שעשו ביניהם בשנת תקי"ד, ואף החיד"א הדפיס את כל הסדר הנז' בספרו "הוד ברית" לאומרו בליל הברית, ואף ב"תקון כרת" שייסד החיד"א בספרו "יוסף בסדר" סימן ב' סעיף ה' ציין ללמוד את הסדר הנ"ל לעושין תיקון כרת בליל שישי.

כה. מאמר הזוהר יומא דא מתעטרא כו' הנדפס בסידורי הספרדים לאומרו קודם קידוש בליל שבת, מקורו מספר חמ"י פ"ז משבת אות ס"ד שציין למנהג זה מחסידים הראשונים.

ואמנם ג' מאמרי הזוהר שנדפסו במרבית מסדורי אשכנז לג' סעודות שבת, גם הם מקורם ממחבר החמ"י שציין לזה בפ"ח משבת אות ע"ד ובפי"ד אות כ"ה, אלא שנתפשטו לראשונה מספר "תקוני שבת" שהביא המחבר לדפוס בעודו בחייו וכפי שאכן ציינו זאת בסידורים שתח"י, ואולם מלבד זאת נתפשט הלימוד במאמרים אלו מסדר הלימוד שייסד החמ"י לסעודות שבת וחול ונדפסו תחת השם "תקון סעודה" או "תקון השולחן", ואשר צורפו מאוחר יותר לסדרי התקונים שייסד החמ"י בספר "שערי ציון". (דפוסים מאוחרים).

לקט תפלות קדמוניות שנתפשטו לראשונה בכל תפוצות ישראל מהספר חמדת ימים

א. תפלה לתקון העון לאומרה בעת אמירת הש"ץ תפלת "ומפני חטאינו", מקורה מנוסחה שמצא הרב חמ"י במחזור קדמון בכתיבת יד והעתיקה לספרו בפ"ז מחדש אלול אות קכ"ז, ואילו הנוסח הנדפס במחזורים מיוסד מהגאון חיד"א שהוסיף על התפלה הנזכרת וכפי שהביאה בספרו כף אחת אות ז' וציין בראשה כי היא תפלה קדומה שהוסיף בה נופך משלו.

ב. תפלה המיוסדת מהאר"י להשגת רוה"ק ובנים צדיקים שאומרין בימים נוראים בעת אמירת הש"ץ איה מקום כבודו, עיקר התפשטותה מספר חמ"י שהביאה בפ"ז מחדש אלול אות קכ"ו.

ג. תפלה להוצאת ס"ת ליו"ט ראשון של פסח הנדפסת במחזורי הספרדיים ונעתקה אף למחזורי רעדלהיים, מקורה מספר חמדת ימים פ"ו מפסח אות קמ"ב, שם העיד כי היא מיוסדת מהאריז"ל.

מנהגים שנתפשטו בכל תפוצות ישראל מספר "תקוני שבת" שחיבר הרב "חמדת ימים" בשנת שע"ב

ספר "תקוני שבת" שחזר ונדפס במהדורות רבות בפרט בערי אשכנז, הינו מהספרים הראשונים שהפיץ מחבר החמ"י בערים ההם סביבות שנת ש"ע ונדפס שם לראשונה בשנת שע"ב בעודו בשנת המ"ב לחייו, וכבר נתבאר באריכות להלן פ"ז אודות חשיבותו של הספר "תקוני שבת" - קצר הכמות ורב האיכות, בהיות עיקרי המנהגים של יום השבת מהאריז"ל ערוכים ומסודרים בו אף לאלו שלא באו בסוד ה', ונוסף לזה הוכח שם בעליל כי חיבור זה סידרו מחבר החמ"י ואף צירף לו מנהגים רבים שייסד מדיליה, ואשר לגודל ענותנותו הדפיסו על שם ר' יהודה הכהן אשכנזי כדי להעלים עקבותיו, וברשימה בסמוך נסדרה רשימה מקוצרת מהמנהגים שנתפשטו בכל תפוצות ישראל מספר זה.

א. מנהג הטבילה בערב שבת טרם נתפשט בתפוצות ישראל עד להתפשטותו של הספר תקוני שבת הנדפס לראשונה בשנת שע"ב, שם רשם מחברו את מנהגי המקובלים של האר"י וגוריו, וכפי שהעיד שם מפורשות בפתח הספר "כי טבילת ערב שבת הוא מנהג שנהגו בו בני ארץ ישראל בלבד כי ארץ ישראל מכוונת כנגד שער השמים", ואמנם הרב חמ"י הוסיף שם טעם לטבילה זו מדעתו אותו נימק כלשונו מאוחר יותר אף בספרו חמדת ימים וציין בשניהם את הסגנון דלהלן, כי מאחר וקדושת שבת "היא קדש קדשים ושורש לכל הקדושות" ודאי ראוי להנהיג בה את מנהג הטבילה הנהוג בערבי הרגלים שעליה אמרו ז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל. (השוה למש"כ החמ"י פ"ג משבת אות פ"ג).

ב. מנהג קריאת שיר השירים קודם קבלת שבת, מקורו מספר "תקוני שבת" שכתב אחר סדר קבלת שבת בזה"ל, ומי שהוא זריז יותר כי האיר ה' רוחו עליו יקרא שיר השירים כולה מראשה לסופה בערב שבת קודם קבלת שבת מלכתא בבגדי שבת לעורר האהבה בין דודים לעילא, (יש לציין כי במטבע לשון זו נשתמש בעל תקוני שבת אף בספרו חמ"י פ"ו מפסח אות קט"ז לענין קריאת שיר השירים אחר ליל הסדר עיי"ש), ובהמשך דבריו שם אחר אמירת אשת חיל כתב שאם לא הספיק לומר שיר השירים בערב שבת, עדיין יוכל לתקון אם יקרא אותה מעט מעט קודם כל סעודה וסעודה עד שישלים כולה, ומטעם זה סידר שם את פסוקי שיר השירים מחולקים לג' סעודות.

ג. סדר ד' הפסוקים שסימנם יעק"ב שנדפסו בסידורים לאומרן בערב שבת למי שלא הספיק לומר שיר השירים, מקורן מספר תקוני שבת שכתב בזה"ל, ואם אין לו פנאי כו' יאמר ד' פסוקים אלו משיר השירים וסימנך יעק"ב, ואמנם ברבות הימים סידרם מייסד התקוני שבת בספרו חמ"י בסדר אחר המיוסד מר"ת שסימנם הוי"ה ואדנו"ת. (עי' חמ"י פ"ה משבת אות מ"ד).

ד. נוסח רבון כל העולמים כו' שבזכות שיר השירים אשר קריתי כו' הנדפסת בסדורים לאומרה אחר שיר השירים מקורה מספר תקוני שבת, ונדפסה שם קודם פסוקי שיר השירים כשבראשה ציין המחבר את מעלת תפלה זו וכתב כי היא פתח פתוח להרבה פתחים סגורים עיי"ש.

ה. סדר קבלת שבת עם הפיוט לכה דודי שייסד הר"ש אלקבץ, וכן אמירת מזמור שיר ליום השבת וה' מלך שייסד האר"י לאומרן בעת ההיא, נתפשט לראשונה בארצות אשכנז מספר תקוני שבת.

ו. אמירת "אנא בכח" אחר מזמורי קבלת שבת קודם הפיוט לכה דודי, מקורו מס' תקוני שבת. {וציין לזה בעל תקוני שבת אף בספרו חמ"י פ"ה משבת אות נ"ט}.

ז. פיוט "בר יוחאי" שייסד המקובל האלקי ר' שמעון לביא סביבות שנת ש"י ונתפשט בסדורי הספרדים לאומרו בסדר קבלת שבת או בליל שבת, מקורו ממחבר התקוני שבת שהביאו מא"י סביבות שנת ש"ע וציין כי המקובלים בארץ ישראל נוהגים לאומרו בסדר קבלת שבת על קברו של רשב"י, בציינו כי עת רצון היא להודות לפני מי שאמר "נעשה אדם בעבורו" שזכה הרשב"י וזיכה את הרבים, ואמנם על אף שעיקר התפשטותו של פיוט זה הוא מס' תקוני שבת שנתפשט מאוד בכל תפוצות ישראל, מ"מ יש להעיר כי מסרו הרב חמ"י י"ב שנים קודם לכן לר' יחיאל אשכנזי שהדפיסו בשנת ש"ס בסו"ס היכל ה' וכמפורט להלן פ"ז, ואילו בשנת שע"א מסרו החמ"י לבעל אמרי בינה הנדפס בפראג בשנת שע"א, כאשר המעיין בפרקים להלן יבחין כי גם חיבור זה יצא מתח"י.

ח. הפיוט "שלום עליכם מלאכי השרת" לליל שבת שנתפשט בכל תפוצות ישראל, מקורו מספר "תקוני שבת" שם נדפס לראשונה בשנת שע"ב מיסודו של הרב חמ"י שהיה מייסד התפלות בדורו, וכמו שיראה המעיין שם כי נוסח "שלום עליכם" לא נתייסד מעולם כפיוט בפני עצמו כ"א שהוא חלק מנוסח תפלה שייסד שם המחבר, והיא התפלה הנודעת הנדפסת בכל הסדורים ומיוסדת לאומרה קודם קידוש בנוסח "רבון כל העולמים אדון כל הנשמות כו'" שגם היא מקורה ממייסד ה"תקוני שבת", ושם האריך מייסד ה"תקוני שבת" לכתוב בראש התפלה את גודל מעלתה לכבוד המלאכים המלוין לאדם בליל שבת בבואו מבית הכנסת, ואף ציין שם כי היא תפלה מהוללה שיש לאומרה בכוונה ובריעותא דליבא ובשמחה , ואילו בסיום הקדמת התפלה עם פתיחת הנוסח "שלום עליכם" צויינו התיבות "וזו היא התפלה", וניכר מזה באופן גלוי שאינו משתמע לשני פנים כי גם נוסח זה של "שלום עליכם" הוא חלק מהתפלה הנזכרת אותו ייסד המחבר כפתיחה לתפלת רבון העולמים, ומעתה לא יפלא כי חותמו של מייסד הנוסח "שלום עליכם" בו פתח המחבר את התפלה חוזר על עצמו אף בחתימת התפלה הנזכרת בה ייסד לומר בזה"ל, "מלאכי השלום" "בואכם לשלום" "ברכוני לשלום" ואמרו ברוך לשולחני הערוך ו "צאתכם לשלום" מעתה ועד עולם.

(יש לציין כי נוסח "בשבתכם לשלום" המצוי בסדורי הספרדיים הוא נוסח מחודש שנתווסף בשנים מאוחרות מאוד, וכן יתר שינויים שנעשו בנוסח זה ע"י גדולי ישראל כמו מלאכי "השלום" ולא "השרת", וכן נוסח "מלך מלכי" ולא "ממלך", וכן נוסח "בואכם" ו"צאתכם" ולא "בבואכם" ו"בצאתכם" שנדפסו במהדורה המקורית של הספר תקוני שבת הנדפס לראשונה בקראקא שע"ב, ואולם מלבד זאת יש שציינו כי שורש המנהג להקדים שלום למלאכי השרת בליל שבת, כבר נמצא מעין זה בקונטרס "מנהג טוב" הנדפס מכתיבת יד לחסיד אחד מתקופת הראשונים סביבות שנת ל"ג לאלף השישי, ושם אות ל"ו העתיק מה שמצא כתוב מיסודו של ר' אהרן מרינישבורג בזה"ל, ומנהג טוב בלילי שבת כשבאין מבית הכנסת לילך מיד אצל הנרות הדלוקים לכבוד שבת ושנתברך עליהם ולעמוד נגד שתיהן ולומר, מלאכי רחמים ושלום בואכם לשלום, בואכם לשלום, עליכם שלום, לכולכם שלום ע"כ).

צילום נוסח שלום עליכם המכונה תפלה, בצירוף חלק מתפלת רבון כל העולמים במהדורתו המקורית כפי שנדפס לראשונה בספר תקוני שבת ד' קראקא שנת שע"ב

ט. תפלת "רבון כל העולמים אדון כל הנשמות" שנתפשטה ברוב תפוצות ישראל לאומרה קודם קידוש לרבות פסוקי כי מלאכיו, ה' ישמור כו' שבראשה, מקורן מספר תקוני שבת, ואין ספק שאף היא נתחברה ע"י מייסד ספרי התקונים ונוסחי התפלות באותם ימים הוא הרב חמדת ימים, שלעת זקנותו סביבות שנת תט"ו מסר תפלות רבות למחבר הספר שערי ציון וכמפורט בפרקים להלן, ומובן מאליו כי על כן נדפסה תחינה מחודשת זו בספר תקוני שבת שהרי כולו יצא מתח"י. (ואמנם יש לציין כי שורות מספר מנוסח זה שאב המחבר בלי ספק מנוסחה קדמונית שהיתה נהוגה בערי אשכנז עוד מימי המהרי"ל כפי שהעיד תלמיד התרומת הדשן בספר לקט יושר {עמו' ק"ה בהוצאת מכון י-ם ועמו' 49 באוצה"ח} אודות הנוסח שהיה המהרי"ל ובנו ר' שמעון נוהגים לומר בליל שבת בזה"ל, "משרתי אל תלווני ברחמים, וברכוני במוצאכם בביתי נר דולק והוצע בחדרי מיטתי, והשלחן סדור והחלפתי שמלותי לכבד בכל אלה ליום קדש, ובאתי אל בית אלהים להפיל תחינתי פני צור להניס אנחתי, והעדתי אשר ברא בששה כל יצור ובחר בבריתי, ושניתי ואשלש עלי כוסי בתוקף שמחתי כבחר בי וצווני לזוכרו ועטאני ביתר נשמתי, ובכן אשבות כפקדני במאמר ואתענג לירחיב נחלתי בלי מצר כבשרני נביאו, ואשיר לו עדי עת אחריתי בהרבה את ענוותנותו וחשק בהוד שירי, וזאת היא נחמתי אשר השיב למלאכיו בבקשות כנף שירה לשורר יום שבותי, ברחמיו גם אל התמימים ישבחוני אשר נבראו לשרתי, בכן אגיד גדולתו ברינה ואחכה לגאלני לעורר אהבתי, ואז אשמור לפקודיו וחקיו בלי עצב ואפלפל בדתי" ע"כ, אלא שהמשוה נוסח זה עם תפלת רבון העולמים יבחין בעליל כי בנוסח זה אין זכר לתפלה אלא שהוא מסודר כעין בקשת ברכה מן המלאכים אחר שהכין כל צרכי השבת, ואילו בעל תקוני שבת שאב מלשונות אלו ואף הוסיף להם נוסחה ארוכה בלשון של תפלה).

י. לימוד כ"ד פרקי שבת קודם סעודות שבת וחילוקן לג' סעודות מקורו מספר תקוני שבת, ואמנם מייסד התקוני שבת בספרו חמדת ימים שציין למנהג זה בפ"ה משבת אות פ"ז בשם גורי האר"י שהיו הוגין בהן בשבת, מ"מ בפ"ה משבת אות ע"ז כתב כי מנהגו היה ללמוד כל הכ"ד פרקים בערב שבת יחד עם כל החברים ושכן ראוי לנהוג, אלא שהוסיף וציין כי אם לא יספיק הזמן ילמדם ביום השבת.

יא. מנהג אמירת יום השישי קודם הקידוש, וכן נוסח ל"ה התיבות שבברכת הקידוש מלבד ל"ה שבפסוקי ויכולו שעולין לע' תיבות, מקורם מס' תקוני שבת שדחה את גירסת הספרים שהוסיפו נוסח כי בנו בחרת כו' עיי"ש, ואף בספרו חמ"י דחה את גירסת המדפיסים הנז' כמו שיראה המעיין בפ"ז משבת אות ס"ה ס"ו.

יב. נוסח "אתקינו סעודתא" שנתפשט בכל תפוצות ישראל לזמן בכל סעודה וסעודה כל ג' הבחינות ביחד של "חקל" "זעיר" ו"עתיק" מלבד שמקדימין לכל סעודה וסעודה את הבחינה השייכת לה, מקורו מספר "תקוני שבת" ששם הדפיסו המחבר ללא מקור, ואילו בספרו חמ"י פ"ז משבת אות י"א ציין מנהג זה ממה שראה בכתבי מורו וכפי שכתב שם בזה"ל, ומורי נר"ו כתב שצריך בכל סעודה לזמן שלשתן יחד ובעל הסעודה בראש כולם ולא סגי בזימון בחינה אחת לכל סעודה עיי"ש.

יג. מנהג אמירת "אליהו הנביא" במוצאי שבת ק"ל פעמים כמנין אליהו הנביא וי' אותיותיו לבד מכוונת ק"כ צירופיו, מקורו מספר תקוני שבת שהביאו בהעדר מקור, ואמנם בספרו חמ"י פי"ח אות ס"א ציין למנהג זה בשם מורו.

יד. תפלת "רבונו של עולם אב הרחמים והסליחות" כו' שאומרין במוצאי שבת, נתפשטה לראשונה בכל תפוצות ישראל מספר "תקוני שבת", ואמנם על אף שחלקים זעירים ממנה מיוסדים ע"פ תלמוד ירושלמי בברכות פ' אין עומדין סוף ה"ב, וע"פ מה שכתב ר' עמרם גאון בסדר הבדלה והו"ד בטור או"ח סי' רצ"ט, מ"מ המעיין שם יבחין כי חציה השני של התפלה מתיבת "ופתח לנו ה"א שערי אורה שערי אורך ימים ושנים" כו' עד סופה המיוסדת מס"ג "שערים", לא בא זכרה בתלמוד ובקדמונים למעט ספר "אורחות חיים" להר"א מלוניל שהביאה בפתיחת סדר הבדלה עם חתימתה, ואף צירף לה י' שערים בלבד מתוך ס"ג שערים המצויים בנוסחה שלפנינו, וכפי הנראה ייסדה בעל "תקוני שבת" לראשונה ע"פ המקורות הנזכרים, ובתוספת סדר השערים המסודרים בנוסח "תענו ותעתרו" הארוך שאומרין הספרדים בימי ר"ה ויוכ"פ בתוך קדיש תתקבל שאחר תפלת שחרית ומוסף, אלא שבתפלת מוצ"ש הנזכרת הוסיף המחבר י"ג שערים על נ' השערים המנויים בנוסח "תענו ותעתרו" הנ"ל, וכ"ז מלבד חילופי נוסחאות רבים שעשה בשמות השערים שכינס לתפלתו.

ואמנם בחיפוש אחר מקורו של הנוסח "תענו ותעתרו" ותקופת ייסודו, נמצא נוסח מקוצר הנרמז בטור הל' תעניות סו"ס תקע"ט כאשר בנוסח זה אין כל זכר להזכרת "שערים", ואכן בנוסח זה החזיקו קהילות הספרדים לאומרו בסדר הסליחות ובקדיש תתקבל אחר תפלת שחרית ומוסף של ר"ה ויוכ"פ כפי שניכר מדפוסי המחזורים הישנים שתח"י.

צילום נוסח תענו ותעתרו הקצר הנדפס במחזור ספרדים בקדיש שאחר מוסף יוכ"פ, ד' ונציה שנת שנ"ח

תוכן העניינים

מבוא שערי חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה