אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף כג:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף כג:

דף כג.

גמ' ואמאי להוי קשר סי' וכו' הק' בא"ז דהכא משמע דפשט"ל דקשר הוי סי' ולעיל בספ"ק אמר ש"מ קשר הוי סי' משמע דמספק"ל א"כ הכא נמי הול"ל ש"מ קשר לא הוי סי' ע"ש ונ"ל ליישב במ"ש א"ז לעיל בד' כ"ב ע"א בהשמטה השייכה לכאן וז"ל ולהוי מנין סי' מדלא פריך תרוייהו בהדי הדדי ולהוי קשר או מנין סי' משמע דסי' דקשר עדיף ולהכי פריך מעיקרא ולהוי קשר סי' ללמדך דאחד אומר קשר וא' אומר מנין ינתן לאומר קשר ע"כ לפ"ז דקשר עדיף ממנין א"כ פשט"ל לגמרא דקשר הוי סי' מדבעו מניה דר"ש מנין הוי סי' או לא ופשיט להו דהוי סי' א"כ כ"ש קשר דהוי סימן ומש"ה פריך בפשיטות ולהוי קשר סי' ולעיל דאמר ש"מ קשר הוי סי' כלומר דלפשוט נמי ממתניתין דקשר הוי סי' וא"ץ לפשוט מדיוקא ובזה י"ל נמי מה שתמה הרמב"ן ז"ל על הרי"ף אמאי לא הביא ענין זה דקשר הוי סי' או לא ע"ש בא"ז וכן י"ל על הרמב"ם ז"ל למה לא הביא דין דקשר וכו' ובמ"ש א"ש דס"ל דסי' דקשר עדיף ממנין וכיון דפסקו דמנין הוי סי' לא איצטריך לומר דקשר הוי סי' דזה פשוט דכ"ש ממנין ודו"ק:

שם דאמר רב יאודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכתא וכו' עיין פרש"י ועיין במ"א ס"ס תקס"ה שהביא ראיה מכאן דמי שמתענה ושאלו חבירו אם הוא מתענה מותר לומר לו שאינו מתענה משום ענוה והביא נמי מעובד' דריב"ל בכתובות דף ע"ז דשאל אותו רשב"י נראת הקשת בימיך א"ל הן ומסיק בגמרא ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר דלא אחזיק טיבות' לנפשאי וכתב עליו ה' אליה רבא ז"ל דאיכא למדחי דהא דריב"ל אינו שקר כל כך דאפשר שנראת הקשת במקום אחר ולא ידע ע"כ וה' פתח עינים ז"ל הכא דחה דבריו מהש"ס דקאמר דלא לאחזוקי טיבות' לנפשי' מוכח דידע דלא נראת כלל ושנה משים ענוה ע"ש ועיין לה' הנזכ' בכתובות דף ע"ז שהביא מזוה"ק בפ' ויחי דבימי רשב"י היה נראת הקשת בבבל וכפ"ז מוכרח דמה שלא נראת הקשת לכבוד הצדיק הוא דוקא במחוז שלו אמנם במחוז רחוק הוא נראה ופי' כן דברי ריב"ל ע"ש א"כ ק' מה יענה במה שדחה כאן דמלשון הגמרא משמע שלא נראת כלל ונראה ליישב דהנה מדברי הזוהר הנז' משמע דרשב"י ידע דבמקום אחר נראת הקשת רק כונת שאלתו לריב"ל הוא אם נראת הקשת במחוז שלו או לא והשיב לו ריב"ל הן ואפשר דריב"ל לא היה משקר דכונת דבריו שאמ' הן ר"ל שנראת במחוז אחר אבל לא במחוז שלו אלא משום דריב"ל קא משיב על דברי רשב"י נראה כמשקר וע"ז קאמר בגמרא ולא היא אלא כדי שלא יחזיק טיבות' לנפשי' אבל לשקר לגמרי ליכא ראיה מהתם דמותר ודו"ק:

והנה הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' גזילה פי' בפ"א דהיינו שהיה עוסק במסכ' נדה אומר במקואות וכתב הלח"מ ז"ל הט' כדי שלא ישאלוהו שאלות בענין נדה ויבא להתבייש אם לא ידע להשיב ע"כ ונראה דבא רבינו ליישב מה שהק' התוס' והא אמרינן ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמ' לו אלא אמור לו מיד ולזה פי' רבינו דהכא איירי בצ"מ דלא הגיע להוראה וחושש שמא לא ידע להשיב אבל התם מיירי בצ"מ שהגיע להוראה שצריך להשתדל שיהו דברי תורה מחודדין בפיו ומשיב מיד וגבי אושפיזא נמי פי' בע"א כגון שנתארח אצל שמעון ואמר אצל ראובן אני מתארח כדי שלא יטריחו ע"ז שנתארח אצלו ע"כ והק' עליו ה' רצוף אהבה ז"ל דף ק"ח דכיון דטעמא משום דאנסי לשמעון כפי הפי' שיהיה או שיגזלו ממונו או שיבואו עליו אנשים שאינם מהוגנים א"כ כי אמר אצל ראובן נתארחתי סו"ס אנסי לראובן ונ"ל דאינה קושיא כלל דאדרבא מכח זה לא פי' רבינו אושפיז' כמו שפי' רש"י והתוס' משום דזה מדינא מקר' דכתי' מברך רעהו בקול גדול וכו' א"כ ליכא חידוש בזה לת"ח דאפי' לשאר בני אדם נמי חייבין לעשות כן לזה פי' דהכא לא מיירי במשבח לבע"ה שלו אלא אם שאלוהו היכן אתה יושב יאמר לו אני יושב אצל אדם אחר כגון ראובן בשביל שלא יבא עמו אדם אחר ויהי טורח בשביל שניהם וזה דרך ארץ ומפני זה מותר לת"ח לשנות בדבר זה ומ"ש הלבוש בסי' רס"ב וז"ל אושפיז' כיצד הרי שמתארח אצל שמעון ואמר אחר וכו' נראה דמ"ש אחר דהיינו שלא יאמר אצל שמעון הוא מתארח אלא יאמר שהוא אצל אדם אחר דהיינו ראובן ואין פי' כמ"ש הסמ"ע ז"ל שם שהבין שיאמר כן בסתם ע"ש אלא כונתו כמ"ש. ובהג"א ל הוסיף דבעינן נמי ת"ח שהוא מקפיד על חלוקו להפכו שלא יראו התפירות המגונות ע"ש ותמה הב"י ז"ל בסי' הנז' דלמה השמיטוהו הפוסקים דזה מימרא דר"י בשבת דף קי"ד וליכא מאן דפליג עליה ועיין בדרישה ז"ל שדבריו דחוקים ונ"ל דהפוסקים מפ' מימרא דר"י כמ"ש הח"א והרי"ף ז"ל שם דבא ר"י לומר איזהו ת"ח שמכיר בט"ע מי שמקפיד על חלוקו כשהוא הפוך ונותן עיניו בו בזה ודאי יש לו ט"ע וראוי להחזיר לו אבידתו בט"ע אבל אם לא יש לו מדה זו אע"פ שת"ח הוא ויודע כל הגמ' לא יחוייב שיהיה לו ט"ע דשמא אין לו ט"ע אע"פ שהוא אומר שדבר זה שלו עינו הטעתו לפ"ז דזה עיקר דמחזיר לו אבידתו בט"ע א"כ הו"ל לגמ' הכא להביא מימר' זו ומדלא הביאה נראה דלא ס"ל כן אלא כל ת"ח שיאמר שהכיר כלי זה בט"ע מהני ומחזיר לו אבידתו ודו"ק:

רש"י ד"ה ברשום חביותיהם היו וכו' עכ"ל עיין להריטב"א ז"ל בא"ז שהבין בדעת רש"י דסתימה לחוד הוי סי' בלא שום רושם אחר שיש בה אלא דבתשרי שכל העולם סותמין חביותיהן אז לא הוי רושם סי' אבל בשבט וניסן שיש שמניחים חביותיהן פתוחין ויש שעושין רושם הילכך רושם הוי סי' ודחה אותו מכמה טעמים וא' מהם מדקא משני אביי בסמוך אידי ואידי ברשום ול"ק כאן קודם שנפתחו האוצרות כאן לאחר שנפתחו דלאחר שנפתחו רושם לא הוי סימן ואלו השתא אמרינן דאדרבא בזמן שנפתחו הוי רושם סי' ואין זה שיטת הגמ' דכי הדר אמרינן אידי ואידי נבא להפך הסברות וכו' ע"ש ולכאורה קו' זו לא נתיישבה במה שפי' התם רבינו בצלאל בדעת רש"י ז"ל דס"ל הסי' הוא במה שנפתחו בימי שבט וחזרו וסתמו אות' בטיט סביב לדבק המגופה והנמצאות בימים האלו אינם אלא אלו הרשומות דהשרוקות נשארין בבית וכו' עש"ב ולכאורה ק' כפי מה שתי' אביי אידי ואידי ברשום וכו' דלאחר שנפתחו רושם זה לא הוי סי' ואלו השתא אמרינן דאדרבא בזמן שנפתחו הוי רושם סי' ואפשר לומר בשלמא לדעת הריטב"א ז"ל שהבין בסתימה לעלמא הוי סי' והיינו בשבט וניסן משום דאיכא מי שמניח חביותיו פתוחות א"כ אביי דמשני אידי ואידי וכו' דקודם שנפתחו דוקא הוא דהוי סי' הדר ממה דאמר מעיקרא והפך הסבר' זה לא מצינו אבל לפמ"ש א"ז דהסי' הוא רושם השני ומיירי לאחר שנפתחו וקס"ד דלא היו עושין כן אלא בשבט ומיהו אם מצא קודם שבט חבית רשומה מאיזה יחיד שקנה כ"ש דהוי סי' ואביי משני אידי ואידי ברשום והא דקתני דמכריז איירי במלא קודם שנפתחו האוצרו' דהיכא דאם בא יחיד וקנה ועשה רושם זה אז הוי סי' ומכריז אבל לאחר שנפתחו דהכל עושין כן לא הוי רושם סי' א"כ א"ש דלא הדר אביי מהאי דאמר מעיקרא ואין סברתו הפוכה אך מה שיש להק' לפי מאי דס"ד מעיקר' דרושם הוי סי' אחר שנפתחו האוצרות וברייתא דקתני הרי הם שלו בפתוחה א"כ היכי מצי מכריז דהכל יודעין דאינו מכריז אלא אם מצא אות' רשומה דאם מצאה פתוחה אינו מכריז א"כ חיישינן שמא יבא שום אדם מן השוק ויאמ' שלי היא [א"מ וא"ל דחייש שמא מצאה עדיין סתומה ואז צריך להכריז כמ"ש בא"ז וא"כ אינו יודע אם היא רשומה או סתומה דהא ודאי סתומה לא שכיח' בשוק וודאי יאמר שהיא רשומה וא"כ אמאי הוי סי' גם א"ל דייש שמא פתוחה היא והא דמכריז הוא שמא לא מלאה ברקחא דנהרא ואז הוי מקום סי' ומש"ה מכריז דא"כ תיקשי למ"ד דמקום לא הוי סי' דמה"ט לא משני דמתני' מיירו שלא מצאה ברקתא דנהר' משום דא"כ תפשוט ממתני' דמקום הוי סי' ועיין בת"ח עכ"ה] וי"ל כשמכריז שמצא חבית יין לא יבא אדם א' מן השוק ויאמר שלי היא דחייש שמא חהרה היא ונעשה שקרן משום דלא ידע כמה יש בה והגמרא דלא רצה להעמיד מתניתין בהכי משום דסתם חביות מלאים כמ"ש מהרש"א אבל לענין שמא יבא אחר וכו' ודאי חייש ולא יבא ודו"ק:

תוס' ד"ה באושפיז' וכו' והא דלא חשיב הכא מותר לשנות מפני דרכי שלום וכו' עכ"ל עיין במ"ש רצוף אהבה ז"ל ע"ש וי"ל אמאי לא תק"ל דלא חשיב הכא הא דאמר בחולין דף מ"ד אר"ח איזהו ת"ח הרואה טרפה לעצמו וכתבו התוס' שם איזהו ת"ח דמהדרי ליה אבידתו בט"ע הרואה טרפה לעצמו ע"כ א"כ אמאי לא חשיב לה הכא ולא אתיא תי' התוס' וצ"ע:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה