אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף כא:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף כא:

דף כא.

גמ' והא לא ידע דנפל וכו' הק' מהרש"א, ז"ל מאי קפריך בכל הני ת"ש דמייתי דאימא אביי ס"ל כרבה דמקום לא הוי סי' וכו' וכולה מתניתין איירי דרך הינוח ותי' דמ"מ לדידן דס"ל הילכתא כאביי ביאוש שלא מדעת וסבירא לן כרבא דמקום הוי סימן וכו' תק"ל כל הני ת"ש ע"ש והנה לפמ"ש לעיל בשם הב"ח ז"ל דסוגיא זו אליבא דאביי דוקא אבל לא לדעת רבא לקמן דס"ל מקום הוי סי' א"כ תחזור קו' מהרש"א דאימ' דמתניתין איירי דרך הנחה ונ"ל דס"ל לגמ' דהני דמתניתין אין דרך להניחם ע"ג קרקע וישכח אותם שם וכמ"ש בא"ז לקמן בסוף דף כ"ב ע"ש אלא מסתמא כל מציאתן בדרך נפילה הם וא"כ אי מתניתין איירי בדרך הינוח דוקא לא הו"ל למנקט להו בסתמא אלא ע"כ דמיירי נמי בדרך נפילה ודו"ק:

שם ת"ש עיגולי דבילה וכו' אגב דיקירי מידע ידעי וכו' הרא"ש ז"ל כתב וז"ל גבי עיגולי דבילה נמי כיון דמידי דמיכל נינהו חשיבי ע"כ וכתב עליו הב"י ז"ל בסי' רס"ב אפשר שהוא ז"ל מס' דיקירי אינו לשון כובד אלא מלשון חשיבות ע"כ ונ"ל דלא יתכן פירו' זה דהא הטור כתב שם גבי גיזי צמר ואניצי פשתן מחמת כובדן וכו' והרא"ש כתב בהם דיקירי אלמא דס"ל דיקירי מלשון כובד ועיין למהרש"א ז"ל שכתב דהרא"ש ז"ל היה לו כן הגי' בגמ' ע"ש והכל לא ראו הרא"ש בחי' והובא בא"ז ח"ל כיון דיקירי מידע ידעי אעיגולי דבילה וככרות של נחתום הו"מ לשנויי כדמשני לקמן אקציעות כיון דמידי דמיכל נינהו חשיבי וממשמש בהו אלא איצטריך ליה לטעמ' דיקירי משום אחריני כגון גיזי צמר וכו' ע"כ ולפ"ז באו דבריו בפסקיו על נכון:

ודע שכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' גזילה ה"ח וז"ל מצא פירות מפוזרות דרך הנחתן לא יגע בהם דרך נפילתן הרי הם שלו ע"כ וכתב עליו הטור ז"ל שם ול"נ דגמ' מוקי למתניתין דמצא פירות במכנשת' דבי דרי וכו' ואי לאו הכי הוי יאוש שלא מדעת וכו' ועיין במ"ש הב"י משם המפרשים וכ"כ לעיל הרשב"א והריטב"א ז"ל והובאו בא"ז ע"ש וראיתי בדרישה ז"ל שכתב דמדברי הגמ' והתוס' מוכח כס' הטור מגמרא דלדעת המפרשים הו"ל לתלמוד' למימר לבתר דמשני אגב דיקירי וחשיבי השתא דאתית להכי פירות מפוזרים נמי בדרך נפילה ואפי' טובא ע"כ ונ"ל דאי מהא לא אריא כיון דכבר גילה דעתו הגמ' לעיל דפריך אי בדרך נפילה אפילו טובא נמי ומסתמא אפי' לאביי נמי דקי"ל כותיה פריך ומטע' דחשיבי כמו שתי' אחר האמת א"כ א"ץ הגמ' לאשמעי' זה לקמן גם מ"ש דמהתוס' מוכח ג"כ הכי שכתב לעיל ור' יצחק לא בעי לאוקמא דרך נפילה ואפי' טובא משום דס"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ע"ש וק' הא אביי גופי' מודה במילי דחשיבי ויקירי וכו' א"ו דהתוס' ס"ל דגבי פירות לא שייך טעמא דחשיבי וכו' ע"ש ונ"ל ג"כ דאינה ראיה דהתוס' ס"ל דר' יצחק לא ידע מסקנא דגמ' ומוקי מתני' כולה במצא אותם דרך הינוח וכמ"ש מהרש"א ז"ל בגמ' אמנם אנן לדידן דמוקי הגמ' דאיירי בדרך נפילה ומשום דחשיבי ה"ה גבי פירות אמרי' כן ודו"ק:

שם תאנה עם נפילתה נמאסת וכו' הק' מהרש"ך ח"ג דף קס"ג דתינח תאנה אבל קציעות מא"ל ע"ש ונ"ל דאינה קושי' דקציעות אין בהם חזותא דדרכו ליקח מכל אילן ואילן ושוטחן בחמה א"כ אין בהם סי' לפיכך מותרים משום דכי ידע מתייאש מהם [א"מ ומ"מ אין זה מספיק דהתינח לפי הגי' דשאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו אבל לפי הגי' הואיל וזיתו מוכיח עליו ותאנה עם נפילת' נמאסת ומפקר לה א"כ תקשי דבקציעות דאינן נמאסין דדרכן לשוטחן ע"פ השדה מא"ל ועיין בדרישה סי' ר"ס ס"ו עכ"ה]: אך ראיתי לה' פרי האדמה ז"ל פט"ו מה' גזילה שכת' וז"ל ולע"ד נ"ל דבקציעות ודאי לא פליג רבא אטעמ' דאביי דהיינו משום דחשיבי שהרי הש"ס לא קאמר אלא שאני תאנה וכו' משמע ודאי דבקציעות ה"ט כמ"ש לס' אביי כיון דחשיבי ממשמש בהו ומיאש מיד וכו' עכ"ד ואחה"מ לא תי' כלום דא"ת דבקציעות יש בהם חזות' מה מהני טעם כיון דחשיבי וכו' הא קא פריך גבי תאנה אע"ג דידע דנתר' מ"מ כיון דאית בהו חזות' לא מיאש והוצרך לומר משים דעם נפילת' נמאסת וכו' א"כ גבי קציעות נמי אע"ג דחשיבי וממשמש בהם בכל שעה לא מיאש כיון דאיכא חזות' א"ו כדאמרן דבקציעות אין בהם חזות' וטעמ' לרבא כפשטי' משום דכי ידע מיאש ולאביי כדאמ' מעיקר' דע"י חשיבותם ממשמש בהם בכל עת וז"כ הסמ"ע ז"ל שכתב בסי' ר"ס הטע' בקציעות משום דחשיבי כדאמר בגמ' לאביי ע"ש [א"מ גם מה שהק' ה' הנז' על תי' מהרש"ך שתי' וז"ל דבקציעות נמי מיאש לפי שסובר דכיון דבקציעות לא שייך בהו נפילה לומר שהם מהנהו הוא מילתא דלא שכיח' א"כ ודאי דיחלו בעוברי דרכים ומותר והק' ה' הנו' דאדרבא בהש"ס מוכח איפכא דגם בקציעות שייך בהו נפילה אלא דאינו יודע דנתרן ולהכי קאמר משו' דחשיבי וכו' עכ"ד נראה לע"ד דלק"מ דדוקא באילנות הוא דעבידי דנתרי אבל קציעות השטוחים לא עבידי דנתרי לאם הדרך אלא דאנן אמרינן כיון דמצאן בצד שדה קציעות מסתמא כשנטל מהם בעל השדה להוליכן לביתו נפלו ממנו דהכי אורחא דמילתא טפי אלא דעוברי דרכים לא יתלו בהכי כיון דלא עבידי דנתרי ויתלו בעוברי דרכים שלקחו ג"כ מקציעות שדומין לזה דדוקא כשנמצא תחת האילן הוא דאמרינן חזותו מוכיח עליו משום דאיכא תרתי שהוא תחת האילן א"כ מוכח שנפלו ממנו וגם חזותו מוכיח עליו אבל גבי קציעות דלא עבידי דנפלי יתלו בעוברי דרכים וכשידעו הבעלים שנפלו מתייאשים ומשום דלא תיקשי לאביי דילמ' עדיין לא ידעו הבעלים שנפלו מהם מש"ה הוצרך הש"ס לומר אגב דחשיבי וכו' כנ"ל כונת מהרש"ך וכן הוא דעת הסמ"ע ז"ל ומדברי הר"י קורקוס ז"ל בפ"ג מה' מעש' ה' כ"א נראה דלפי האמת בקציעות תלינן שנפלו מעוברי דרכים וכבר נתייאשו הבעלים דכיון דחשיבי ממשמשי בהו ע"ש ונראה דס"ל דבקציעות ליכא חזותא ומש"ה תלינן בעוברי דרכים דקי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ועיין בב"ח בסי' הנז' עכ"ה]:

ודע שה' הנז' שם הקש' אמאי לא משני הש"ס הכא גבי תאנה טעמי' דרבא כיון דאיכא שקצים וכו' ע"ש ונ"ל דאינה קו' דא"כ מ"ט בזתים אסור כיון דאיכא שקצים מיאש א"ו דמתני' איירי בדאיכא גדר דליכא חששה דשקצים ורמשים וכ"כ בא"ז ע"ש [א"מ ועיין במ"ש ה' המחבר ז"ל לקמן דף כ"ב ע"ב]:

ולענין הלכה כתב הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' גזילה וז"ל וכן תאנה שהיא נוטה לדרך ונמצאו תאנים תחתיה מותרות משום גזל שהתאנה וכיוצא בה עם נפילתה נמאסת ע"כ והק' הלח"מ ז"ל דלא אמר כן בגמרא אלא לתי' לרבא דלית הילכתא כותיה אבל לאביי א"ץ לכ"ז וכן הק' על מ"ש רש"י גבי תאנה עם נפילת' נמאסת הילכך כיון דידע דנתרי מעיקרא מיאש וכו' דכיון דמתרץ לרבא למה אמר דמעיקרא מיאש דזה אינו אלא לאביי דס"ל יאוש של"מ לא הוי יאוש והניח בקו' יע"ש וכן הק' מהרש"ך ז"ל על רש"י וכן מהרמ"ש ז"ל ונ"ל דאישתמיט מנייהו הרמב"ן ז"ל במלחמות לקמן דף כ"ב ע"ב גבי אחר דאתותב רבא. דפירוש' זה קושטא קאמר משום דר' אבהו מקמי רבא הוה ופי' דמתני' איירי בכך ולאו לפרוקי לרבא וכ"כ הכ"מ פ"ג מה' מעשר משם מהר"י קורקוס ז"ל ע"ש. ואני הדל נ"ל ליישב באופן אחר דהגמרא ס"ד מעיקרא דזתים לא עבדי דנתרי לפיכך א"ש לאביי אבל לאחר שתי' הגמרא דזתים נמי נתרי ומשום דחזותו מוכיח עליו לא מיאש א"כ מנ"ל דפליגי במציאות דזתים עבדי דנתרי או לא וכ"כ הרשב"א ז"ל בא"ז דכונת הגמרא בפירוק' ר"ל דזתים וחרובין נמי עבדי דנתרי ואפשר דז"כ רש"י שכתב וס"ד משום דלא עבדי דנתרי וכו' משמע דזה דוקא לפי מאי דס"ד מעיקרא אבל אחר האמת אינו כן וא"ש הכל:

וראיתי בדרישה ז"ל שתי' בע"א דה"ט שתפס רבינו כשנויא דרבא משום דלסברת המקשן דאמר בשלמא לאביי היה צריכין לדחוק ולומר דהבעלים מייאשי משום דעבידי דנתרי מאליהן וסוברים הבעלים שעוברי דרכים יעשו שלא כדין ויטלום וזתים אסורין דלא עבידי דנתרי והוי יאוש של"מ וכמ"ש התוספו' וזה דוחק דאטו ברשיעי דנינן להו ומ"ה ס"ל לרבינו דלפי מאי דמשני הגמ' אליבא דרבא דשאני תאנה דנמאסת עם נפילת' גם לאביי נאמ' כן א"ד ע"ש ונ"ל דזה דוקא לדעת הטור שכתב תאנה נמאסת עם נפילת' והבעלים מתיאשין וכו' ואם כן אפשר דגרים בגמרא דזיתו מוכיח עליו דלפי גי' זו כונת הגמרא דהמוצא לא יטעה בדין ושאני תאנה כיון דנמאסת הבעלים מתייאשין לפיכך ס"ל לטור דגם לאביי י"ל כן ולא ברשיעי עסיקנן דיטעו בדין אבל לס' הרמב"ם ז"ל שכתב בה' מעשר וז"ל מצא תאנים תחת התאנה הרי הם ס' שהרי משתנות ומתלכלכות בעפר שמא מתאנה זו נפלו או מתאנים שנתעשרו ע"כ ולפ"ז צ"ל דגרים חזותו מוכיח עליו דאי גרים זיתו מוכיח עליו ודאי לא חיישי' שנפלו מאחרים כיון דמצא אותם תחת התאנה א"ו דגרים חזותו מוכיח עליו ודוקא משום דאית בהם סי' הוא דלא טעו שנפלו מאחר אבל תאנה דלית בה סי' טעו ואי אית' דלפי האמת לאו ברשיעי עסיקינן ולא יטעו א"כ בתאנה היכי חיישי' שמא מאחר נפלו כיון דמצא אותם תחת אילן ודאי מאילן זה נפלו א"ו דס"ל לגמרא דאפי' לפי האמת יטעה המוצא ויאמ' של אחרים אלא בזתים דאית בהו סי' לא יטעו ובתאנה דלית בה סי' יטעו והבעלים מתייאשין מהם וצ"ע:

ובמ"ש א"ש מ"ש רבינו שמא מאחר וכו' ולא כתב טעם שמא הפקירם וכו' כמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות משום דלפי גי' זו משמע דתאנה כיון דמתלכלכת ואינה ניכרת יטעו שמא מאחרים נפלה הא לאו הכי אפי' תאנה דנמאסת לא יפקירו אות' הבעלים דאלת"ה אלא דכונת הגמרא כיון דנמאסת מפקרי לה למה איצט' הגמ' לומר דחזותו מוכיח עליו לימא משום דזיתו מוכיח עליו ושאני תאנה כיון דנמאסת מפקרי לה א"ו דהגמרא לא ס"ל כן כמ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה תאנה וכו' ומש"ה כתב רבינו הטעם שמא מאחרים נפלו וכבר נתעשרו והראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו אית ליה כמ"ש רש"י ז"ל דפי' אפי' לאות' גי' חזותו מוכיח וכו' תאנה משום הפקר נגעו בה וראיתי להרדב"ז ז"ל בס' יקר תפארת בה' מעש' שכתב דרבינו גריס נמסת והראב"ד ז"ל גרים נמאסת כמ"ש רש"י ע"ש ונ"ל דאינו כן דהא רבינו כתב משתנות מחמת לכלוך בעפר וזה ודאי פירוש נמאסת אבל נמסת אין פי' שנתלכלכה בעפר אלא מחמת עצמה נפסדת וכ"כ בהדיא בה' גזילה נמאסת ע"ש על כן נראה כמ"ש ומה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש ז"ל סוגיא זו נ"ל משום דס"ל דשקלא וטריא זו היא אליבא דרבא אבל לאביי דקי"ל כותיה אתיא כפשט' דמתניתין ומש"ה השמיטוה ודו"ק:

תוס' ד"ה ת"ש המוצא וכו' וי"ל וכו' אע"ג דאיכא סי' מדמוקי טעמ' שהרבים מצויין שם וכו' עכ"ל עיין במהרש"א שדבריו דחוקים כיון דטע' דלא מק' לרבא משום כיון דרבים מצויין שם הוי כמו שאין בו סי' א"כ לאביי נמי אמרינן כן ומאי אולמי' להק' מברייתא משום דאית בה סי' ונראה כמ"ש מהרמ"ש ז"ל שזה ראיה דמתני' איירי בכל גוונא ודו"ק: ד"ה תאנה נמי וכו' וא"ת מאי פריך לרבא וכו' עכ"ל עיין למהרי"ל ז"ל בס' ז"י שהניח דבריהם בצ"ע ונ"ל דהתוס' ס"ד דהמק' קא פריך מסיפא דוקא דאל"ה הול"ל מאי שנא רישא ומ"ש סיפא ומש"ה מק' התוספו' מאי פריך מסיפא אימ' דה"ט משום דס"ל דהמוצא לא יתלה בעוברי דרכים ולפיכך לא מתיאשי הבעלים ותי' התוס' דכונת הגמרא דפריך מסיפא משום דסמיך ארישא והיינו משום דפשט"ל דה"ט דרישא משום דהבעלים מתייאשי משום דהמוצא אותם יטעה ויאמ' מעוברי דרכים הם ומש"ה פריך מסיפא אמאי אסירים ודו"ק:

בא"ד ומיהו אית ספרים דגרסי וכו' עכ"ל כת' מהרש"ל דלפי גי' זו לא תלינן וכו' אבל לפי גי' חזיתו מוכיח עליו אין פיר' שבזה ניכר שהוא מאילן זה דשמא מעוברי דרכים נפלו והם לקחו ג"כ מאילן שדומה לזה כי א"א לכוין ממש בדמיון וכו' ע"ש ואחה"מ דבריו דחוקים דאי אמרת דא"א לכוין ממש בדמיון דאפשר מעוברי דרכים שלקחו מאילן שדומה לזה א"כ מה הרוחנו בזה דחזותו מוכיח עליו דאכתי המוצא יטעה לומר דמעוברי דרכים הם וא"כ ממילא הבעלים מתייאשי' וא"כ אמאי אסורים עכנ"ל דכונת התוס' כך דלפי גי' זיתו מוכיח עליו חזר ממאי דס"ד מעיקרא דהמוצא יטעה בדין אלא גבי זתים כיון דמצא אותם תחת האילן לא יטעה וידע דשל בעלים הם אבל תאנה כיון דמתלכלכת בעפר הבעלים מפקרי לה ואה"נ דזה טעמ' דאביי ג"כ ולא אמרינן כמ"ש מעיקר' דברשיעי עסיקינן דיטעו בדין אבל לפי הגי' דחזותי מוכיח עליו עדיין הס"ד קיים דהמוצא יטעה בדין ויאמר דשל עוברי דרכים אלא גבי זתים כיון דאית בהם סי' ודאי לא יטעה אבל תאנים כיון דנמאסין ומתלכלכים אין בהם סי' ויטעו ויאמר של עוברי דרכים אע"פ שמצא אותם תחת האילן וכיון שכן לאביי עדיין הס"ד קיים ודו"ק:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה