אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף כא.

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף כא.

דף כ:

גמ' אמר מר עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי וכו' פרש"י בשעת אסיפת גרנות וכו' אבל הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' גזילה הי"ב כתב וז"ל מצא פירות מפוזרין במקום הגרנות אם היו כמו קב בד"א וכו' הרי אלו שלו ע"כ וכ"כ הטור בסי' ר"ס ע"ש משמע דלא בעי' בשעת אסיפת גרנות כמ"ש רש"י ז"ל וכ"כ בפרישה דהרמב"ם והטור ז"ל ס"ל דאם מצאו במקום הדישה אפי' שלא בשעת אסיפת גרנות אלא אחר זמן הרי אלו שלו דאמר שנשארו שם משעת הדישה וכתב וכן הוא בהג"א וכ"נ מדברי הרי"ף ז"ל ע"ש וכן פי' בסמ"ע שזה דעת הש"ע ז"ל ע"ש ואחה"מ נ"ל דאינו כן דאי איתא דרש"י והטור חלוקין בזה לא הו"ל להב"י ז"ל להביא פרש"י על דברי הטור וישתוק דהו"ל לומר אתר שהביא פרש"י דהטור לא ס"ל כן ומדסתם משמע דלא פליגי רש"י והטור בפי' הסוגיא ומ"ש הטור במקום הגרנות בא לומר דבשעת אסיפת גרנות נמי בעי' במקום הדישה ולא במ"א ולא איצטריך רבינו לכתוב בשעת אסיפת גרנות דזה פשוט דאל"ה מסתמא כבר נתייאשו הבעלים ממנו וכ"מ לשון הגמרא דקאמר במכנשת' דבי דרי דהיינו בשעת אסיפת הגרנות וכ"מ מדברי הג"א וז"ל ושלא בשעת אסיפת גרנות אפי' יותר מקב בד"א שלא הונחו אלא נפלו הרי אלו שלו וכו' ומדברי ה"ר ברוך מארץ יון ורי"ף והרמב"ם משמע דאפי' בשעת אסיפת גרנות אם מצא שלא במקום הגורן אפי' יותר מקב בד"א והם דרך נפילה הרי אלו שלו עכ"ד נראה מדבריו דבשלא בשעת אסיפת גרנות ליכא מאן דפליג דודאי דדרך נפילה הם ולא אמרינן שנשארו שם משעת אסיפה דא"כ לא היה מניחם שם זמן רב כ"כ ואח"כ הביא דין אחר לדעת הרמב"ם ז"ל דאפי' בשעת אסיפת גרנות בעינן מקום דישה הרי שהרכיב פרש"י ז"ל על דברי הרמב"ם משמע דס"ל דלא פליגי וא"ל דמ"ש הג"א ומדברי הרמב"ם וכו' ר"ל דפליג על מ"ש מקודם דא"כ הו"ל לכתוב כך אבל מדברי הרמב"ם משמע דאם מצא פירות שלא במקום גרנות אפי' וכו' הרי אלו שלו בין בשעת אסיפת גרנות ובין שלא בשעת אסיפת גרנות א"ו דכונתו כמ"ש וצ"ע:

תוס' ד"ה כריכות וכו' וי"ל דכריכות איידי דיקרי לא הוה שיפלו שלא מדעת עכ"ל הק' מהר"ם מלובלין ז"ל דעיגולי דבילה נמי אמרינן לקמן אגב דיקירי מידע ידע בהו וכו' ע"ש ונ"ל דאפשר דהתוס' מפ' הגמ' דקאמר גבי עיגולי דבילה דיקרי לאו מלשון כובד אלא מלשון חשיבות דאחר שנפלו ידע בהם וכן פי' הב"י ז"ל בסי' רס"ב לדעת הרא"ש ע"ש ועיין להב"ח ז"ל שם שכת' דהתוס' ס"ל הא דמשני בגמרא דיקירי הוא לאביי אבל לא לרבא ע"ש וזה ודאי דוחק דפליגי במציאות א"נ י"ל כמ"ש הטור שם וז"ל וגיזי צמר ואניצי פשתן מחמת כובדן מרגיש בנפילתן וכיון שאין בהם סי' מתייאש מיד שגם במקומן אין סי' שכל אלו אין דרך להניח ע"ג קרקע ודרך נפילה באו שם וכו' עכ"ד לכאורה ק' דא"ת מחמת כובדן מרגיש בנפילתן א"כ בודאי הניחם שם ודעתו לחזור עליהן וא"כ אמאי אמרינן שהם שלו דתלינן בנפילה ונר' דס"ל מחמת כובדן כשנפלו מרגיש אלא כיון דאין דרך להניחם בארץ כשהרגיש בהם ולא חפש עליהן אמרינן דודאי מחל עליהם והוי יאוש מדעת וכן הוא דעת התוס' ודו"ק [א"מ ולפעד"ן דכונת הטור פשוטה דאלו מחמת כובדן מרגיש בנפילתן אך כיון דאין דרך להניחם ע"ג קרקע ע"כ דלא הרגיש בהם בשעת נפילה ממש דא"כ לא היה מניחם שם וגם לא אפשר לומר כשעמד לפוש הניחם שם ושכח אלא ע"כ דדרך נפילה באו שם ולא הרגיש בשעת נפילתן אלא דאח"כ מיד מרגיש שנפלו ממנו כיון שהם כבדין וכבר נתייאש מהם כיון דלא הרגיש בשעת נפילתן אין לו סי' מקום אמנם בעיקר קושי' מהר"ם ז"ל התי' מבואר בדברי הרא"ש והטור ז"ל דכריכות אין דרך להניחם ע"ג קרקע כשעומד לפוש וכיון דיקירי אינון אינו הוה שיפלו ואינו מרגיש מהם אלא ההוה שהניחם כשעמד לפוש ומש"ה נקט לו בדרך הינוח אבל עיגולי דבילה וכו' אע"ג דיקירי אינון אין דרך להניחם ע"ג קרקע וע"כ בדרך נפילה באו אלא דאח"כ מיד מרגיש ומתייאש עכ"ה]:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה