אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף כ:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף כ:

דף כ.

גמ' שטרי מכריז הנה הש"ך ז"ל בס' ס"ה הק' ג' קושיות בגמרא מדקתני במתני' כריכה משמע דעיקר רבותא דתנא לאשמעי' דסי' דכריכה לחוד מהני וכו' וא"כ קש' דהא קאמר בתר הכי מאי מכריז שטרי מכריז משמע להדיא דבעי' דלהוי תלתא דאל"ך תיקשי מאי איריא תלת' אפילו תרי נמי וכיון דכריכה הוי סי' אפי' תרי נמי ותמה כן על הרא"ש ז"ל ועוד הק' דבר"פ אלו מציאות דמספק"ל לש"ס אי מנין הוי סי' ולא מצי לאוכוחי משום מתניתין כמ"ש התוס' לקמן אמאי לא מוכיח מהכא מדקתני ג' ועוד הק' ואמאי נמי פריך לעיל ש"מ קשר סי' ולא פריך הכי אמנין ע"ש ונ"ל דכונת הגמר כך דסיד מעיקרא מדקתני במתניתין הקשירה והכריכה לאשמעי' דכריכה וקשירה הוי סי' כמ"ש ה' ז"ל ופריך א"כ תפשוט מהכא דקשירה הוי סי' [א"מ ולפ"ז צ"ל הא דלא הוי מנין סי' משום דס"ד דמכריז מנין כמ"ש מהרש"א ומדברי הרא"ש שהביא בסמוך לא משמע הכי עכ"ה] ומשני דתני ר"ח וכו' כלומר דתנא דמתני' איירי בכריכה ולא בקשר ופריך א"כ מנין מכריז דעיקר מתני' באה לומר דכריכה לחוד הוי סי' מאי איריא ג' אפי' תרי נמי יכריז ומשני שטרי מכריז ובעי' סי' המנין ומתני' באה לאשמעי' במצא שטרות אם היו ג' מכריז דאית בהו סימן המנין והכריכה לדעת רש"י לומר דבעי' שיתן ב' הסימנים ולדעת הרא"ש ז"ל לומר כיון דאיכא כריכה מהני סי' המנין ומה שהק' אמאי לא פשיט מהכא דמנין הוי סי' כבר כתב הרא"ש ז"ל גופיה הובא בא"ז וז"ל ומ"מ לא יכול לדקדק לקמן מכאן דמנין הוי סי' דמצי למימר דתרוייהו בעי' וא"ת היאך רצה לדקדק מתחלה ש"מ קשר הוי סי' דילמא לא נקט קשר אלא שע"י הקשר יכול לתת הסי' במנין וי"ל דאי משום הכי לא הול"ל קשורין שאינן רגילות שאין דרך לקושרן אלא לכורכן וכו' ע"ש [א"מ מדברי הרא"ש הללו משמע דמעיקרא כי פריך ש"מ קשר הוי סי' ידע המסקנא דשטרי מכריז שלא כדברי מהרש"א ז"ל ועיקר הסי' הוא המנין וכריכה צריכה כדי שיוכל ליתן סי' במנין רק משום דקתני ג' קשורין זב"ז דאין רגילות לקושרן ס"ד דאתיא לאשמעי' דזהו סימנם ומש"ה פריך ש"מ קשר סי' ור"ל וא"כ מאי איריא ג' אפי' תרי נמי וא"ל דבעי' תרוייהו קשר ומנין דהא ברישא בג' כרוכין דליכא אלא סי' מנין לחודיה מהני דכריכה לא הויא סי' ומשני הא תני ר"ח ג' כרוכין ועיקר הסי' הוא המנין כדמסיק והא דקאמר מאי מכריז מנין מילתא באנפי נפשה היא ואמתני' קאי וס"ד דכריכה הוי סי' ומכריז מנין כדי לברור טפי ויזכור בעל האבידה שנאבדו לו כך וכך שטרות ויבא ויאמ' סימנייהו ומש"ה פריך מאי איריא ג' אפי' תרי נמי ומשני שטרי מכריז וכריכה לא הוי סי' דכן רגילות לכורכן אלא כדי שיוכל ליתן סי' במנין ולפ"ז נר' דדוקא כרוכין הוא דבעי' ג' אבל קשורין אפי' תרי נמי מכריז שהרי יוכל ליתן סי' בקשר לפי מאי דקי"ל קשר הוי סי' שהרי לפ"ד הרא"ש אין רגילות לקושרן וכ"כ הראב"ד ז"ל הובא בש"מ ודלא כמהרש"א ז"ל ולפ"ז א"ש נמי מה שהק' הש"ך ז"ל שם לשיטת הרא"ש דכריכה לא הויא סי' אמאי קאמר שטרי מכריז הול"ל תכריך מכריז כדי לברורי טפי ויזכור בעל האבידה שנאבדו לו תכריך של שטרות דהכי עדיף טפי כדמשמע בגמרא עש"ב די"ל כיון דרגילות לכורכן א"כ א"ץ לברורי דכ"ע עבדי הכי והרי הוא כמבואר וע"פ הדברים האלה יתבאר לך שדברי הגד"ת ז"ל דף שט"ו תמוהים בזה וכבר ה' המחבר ז"ל הניף ידו עליו לקמן בדברי רש"י ע"ש עכ"ה]:

כתב הטור בסי' ס"ה משם הרמ"ה וז"ל ואע"ג דקי"ל דקשר או מנין לחודיה הוי סי' הכא בעי' מנין עם הכריכה או קשירה וטעמ' דהנך תרי שטרי בחד לוה ומלוה ושמא בפעם א' פרע הלוה והמלוה נתנם לו כרוכין ולכך ידע המלוה שהן כרוכין או כשהלוה הלוה שמא לקח ממנו המעות בפע"א ונתן לו השטרות כרוכין ואותו שכרכן מכיר בכריכתן והאחר לא נתן אל לבו ולכך צריך מנין עם הקשירה או הכריכה וה"מ שאין שניהן לפנינו אבל אם היו לפנינו והאחד יודע בכריכה או קשירה או מנין והאחר אינו יודע לא זה ולא זה נותנין למי שיודע עכ"ל ובאמת דבריו תמוהים וכמ"ש הב"י ז"ל והניח איתם בצ"ע ומהרש"א רצה ליישב דבריו ואחה"מ דבריו היפך דברי הרמ"ה כמו שיראה המעיין. ואני הדל נ"ל ליישב דהרמ"ה ז"ל ס"ל כרש"י דבעי' שיאמר הכריכה והמנין וק"ל להרמ"ה אמאי צריך ב' דהא קי"ל דקשר או מנין לחודיה הוי סי' וא"כ תחזור קו' הגמרא מאי אריא תלתא אפי' תרי נמי יכריז דהא איכא סי' הכריכה ותי' הרמ"ה טעמא דתרי שטרי דלא מהני סי' דכריכה משום דאיירי בחד לוה ומלוה דאי בג' מאי בעו גבי הדדי כמ"ש בגמרא לקמן ולא פליגי רבנן ורשב"ג בזה וכמ"ש בא"ז שם וא"כ חיישינן שמא בפעם א' פרע הלוה והמלוה נתנם לו כרוכין ולכך ידע שהן כרוכין וכן להפך ואותו שכרכן מכיר בכריכתן והאחר לא נתן אל לבו לידע הכריכה לפיכך בתרי שטרי דליכא סי' מנין אינו מכריז דל"מ אם אין ב' לפנינו ובא א' ונתן סי' כריכה דלא מהימן אלא אפי' באו ב' וא' מהם נתן סי' הכריכה והב' מכחישו אע"פ שלא נתן שום סי' מהני הכחשתו דלא שת לבו לידע הכריכה לכך צריך ג' שטרות דאיכא ב' סימנים וצריך לומר הב' סי' דסי' דכריכ' לחודיה לא מהני כדאמר ומנין נמי לחודיה לא הני מטע' הרא"ש אבל ע"י ב' הסי' מהני משום דמסתמ' לא קאמ' המנין אלא מי שנפלו מידו משום דאם המלוה החזיר לו השטרות ועכשיו רוצה לשקר יפחד ליתן סי' המנין משום דחייש שמא הלוה לקח א' מהן לצור בו ע"פ צלוחיתו אבל הכריכה מסתמא הניח אותם כמות שהיו וכן להפך אם הלוה נתן השטרות כרוכי' יפחד לשקר ויתן סי' מנין דשמא המלוה הוצרך למעות ומשכן א' מהן או מכרו לפיכך אם נתן ב' הסימנים יקח אותם וסיים הרמ"ה הא דבעי' שיאמר ב' הסי' ה"מ שאין שניהם לפנינו אלא דבא המלוה ואמר אבדו ממני דאז צריך ב' הסי' משום דסי' מנין לחודיה ל"מ כיון דלא ידע סי' הכריכה סבר שהיו כרוכין בדבר קל ונתייאש מהם כמ"ש הנ"י ואת"ל לא נתייאש מהם שמא אמר סי' המנין מספק דאפשר לא לקח מהם הלוה וכיון דאיכא תרי חששות ל"מ בסי' זה אבל כשיאמ' סי' הכריכה ג"כ ודאי לא נתייאש מהם דידע דהם כרוכי' וליכא אלא חששא א' דשמא אמר סי' המנין מספק כמ"ש לזה לא חיישי' אבל אם שניהם לפנינו וא' אמר סי' המנין או הכריכה וא' אינו יודע כלום נותנין למי שיודע כיון דחבירו לא נתן סי' המנין דהמנין הכל יודעין אותו דהמלוה ידע כמה כתב עליו שטרות והלוה ידע כמה פרע וכשיאמ' המלוה סי' המנין ליכא אלא חששה א' שמא לא ידע הכריכה ונתייאש ובחד' חששה לא חיישינן ובזה נתיישבו כל הקו' דהב"י ז"ל. ומ"ש הב"י דהיכא שא' אומר סי' הכריכה וא' אומר סי' המנין צ"ע למי נותן נר' דז"פ דיתן למי שאומר סי' המנין וכמ"ש הד"מ והב"ת אלא דהעולה מפי' זה באין שניהם לפנינו אם בא לוה ואמר סי' המנין סגי דליכא חששא דשמא נתייאש בהלוה:

א"נ יש לפרש דס"ל להרמ"ה כהרא"ש ז"ל דלא בעי' שיאמר הכריכה אלא סי' המנין סגי ומתני' דקתני כרוכי' משום דע"י כן יכול ליתן סי' מנין וק"ל להרמ"ה אמאי לא מהני סי' הכריכה וא"כ אפילו תרי נמי ותי' דהכריכה אפשר דהא מכיר בכריכתן וא' לא שת לבו וכמ"ש לעיל אבל בג' כשאמר המנין ל"ח משום דחייש שמא ימצא שקרן כמ"ש לעיל דשמא הלוה לקח א' מהן לצור ע"פ צלוחיתו והמלוה שמא משכנו ביד אחר ולעולם לא בעי' שיאמר הכריכה וסיים הרמ"ה דה"מ כשאין שניהם לפנינו דאז ל"מ סי' הכריכה אבל אם שניהם לפנינו והא' אמר סי' הכריכה וכו' והאחד אינו יודע כלום נותנין למי שיודע משום דהמנין הכל יודעי' וזה דלא ידע לאו מניה נפלו ובזה נסתלקו קו' הב"י וקרוב לזה כתב הד"מ אלא דהוא ז"ל יצא בהבנה אחרת דהיא חוץ מדברי הרמ"ה וכמ"ש עליו הש"ך. ובהא פליג הרמ"ה על הרא"ש ז"ל דהרא"ש ס"ל דכריכה לא הויא סי' לכך בין שניהם לפנינו ובין אינם לפנינו אין נותני' אלא לאומר המנין מדלא חילק בהכי והרמ"ה ז"ל ס"ל כששניהם לפנינו אפי' בסי' הכריכה מהני כיון דחבירו אינו יודע כלום ובמ"ש א"ש קו' הש"ך בס"ק כ"ז וכ"ח עש"ב זהו מה שנ"ל בפי' דברי הרמ"ה ז"ל ואחרון אחרון חביב ודו"ק:

רש"י ד"ה שטרי מכריז וכו' כך וכך היו וכרוכי' היו עכ"ל מדברי רש"י משמע דלא בעי' סי' הכריכה אלא כשיאמר שהיו כרוכי' סגי אבל הנ"י ז"ל הבין בד' רש"י דבעי' שיאמר סי' הכריכה ג"כ וכן הבין הבעה"ת והב"י והתיו"ט ז"ל וי"ל מנ"ל כן בדעת רש"י דהא לא כתב אלא שאומר כרוכי' היו ולא שיאמ' היאך היו כרוכי' וצ"ע. ומהרש"ל ז"ל כתב הא דבעי' שיאמר סי' הכריכה והמנין ה"ד הכא הוא דבעי' תרוייהו דאפי' יהיב חד סי' ולא כוין באידך סי' ל"מ דודאי מאיש אחר נפל שהרי לא ידע במנין או בכריכה אבל אי לא הוי שם אלא חד סי' כל חד וחד מהני ע"כ וכן תי' הריטב"א גבי צבורי מעות ע"ש בא"ז. וכתב מהר"ם שיף ז"ל לפי דבריו בתרי שטרי דליכא אלא חד סי' מהני ומכריז אלא דאשמעי' דבג' בעי' שיאמר ב' הסי' ע"ש ובזה נסתלקה שית הגד"ת עליו בד' שי"ו יע"ש. ומ"ש ה' שם עוד פ"ד מהרש"ל אף כשאחד יודע בכריכה או במנין והאחר אינו יודע כלום לא יתן ליודע כיון שיש כאן ב' סימנים והוא אינו יודע אלא א' שלא כדברי הרמ"ה ע"כ ואחה"מ אינו כן דלא כתב מהרש"ל דבעי' שיאמר ב' הסי' אלא היכא דאין שניהם לפנינו דחיישי' שמא של אחר כיון דלא ידע סי' הב' אבל אם הם לפנינו והא' אומר סימן א' וא' אינו יודע כלל ודאי שנותני' למי שיודע דעדיף יודע ממי שאינו יודע. אך בעיקר דברי רש"י אפשר לומר מטעם אחר ודלא כמ"ש מהרש"ל דהא דבעי' שיאמר ב' הסי' הא' משום דכריכה לבד' לא הויא סי' וכמ"ש הריטב"א בא"ז וז"ל דלפי האמת סי' הכריכה לא הוי סי' דהא ידוע היאך נוהגין לכרוך שטרות טל הרוב ואמר בדדמי והכריח כן מדלא מכריז גבי תרי שטרי ע"ב וסי' המנין לחודיה לא מהני שמא כיון דלא ידע סי' כריכתן יחשוב בלבו שהם כרוכי' בדבר קל ויתפרדו וכ"א ימצא שטר לחודיה ואין כאן סי' מנין ומתייאש מהם וכמ"ש הנ"י לפיכך צריך לומר סי' הכריכה דאז ודאי לא נתייאש מהם וע"י סי' המנין ניכר שהם שלו. אבל הרא"ש ז"ל ס"ל דלא בעי' שיאמר סי' הכריכה וגם א"ץ לומר שהיו כרוכי' אלא כיון דמצא אותם כרוכים וזה נתן סי' המנין נותנין לו ולא חיישינן לחששא זו ומה שהק' עליו הגד"ת שם מאי איריא דנקטי סי' המנין בלבד לימרו נמי שיחזיר למי שיתן סי' הכריכה היאך היו כרוכים דודאי לדעתא או מנין או סי' הכריכה סגי ע"ש כבר כתב הריטב"א הנ"ל דהכריכה לא הוי' סי':

עוד נ"ל לפ' ד' רש"י דהא דכתב דיאמר כרוכים ומנין היינו משום דלא תפשוט ממתניתין דקתני ג' משום דשטרי מכריז א"כ תפשוט דמנין הוי סי' לזה פי' דלפי שנויא דגמרא דמשני שטרי מכריז צריך שיאמר ג"כ דכרוכי' היו ולא תפשוט דמנין הוי סי' אבל לפי מאי דקי"ל דמנין הוי סי' אה"נ דלא בעי' שיאמר כרוכים היו וכ"כ מהרמ"ש ז"ל ועד"ז יתפרשו נמי דברי רש"י לקמן דף כ"ה גבי מגדלות דפי' דבעי' שיאמר שהן עשוין כמגדלות ולא פי' דסגי במה שיאמר המנין והא דבעי' מגדלות כי היכי דנדע דהוי דרך הינוח והיינו כי היכי דלא תפשוט דמנין הוי סי' ומש"ה פירש וזה נותן סי' כו"כ היו ומגדלים היו עשויין:

ועפי"ז א"ש דברי רש"י לקמן ד' כ"ו ע"ב גבי מתני' דקתני הלוקח פירות מחבירו וכו' אם היו צרורין נוטל ומכריז ופרש"י הוי סי' או קשר או מנין שבהם ור"ל וליכא למפשט מידי אי מנין הוי סי' או לא. אבל לפ"ד מהרש"ל דהיכא דאיכא ב' סי' צ"ל שתיהן א"כ ק' אמאי לא פירש לקמן כמו שפירש הכא דבעי' שיאמר הקשר והמנין ומדבריו משמע דחד מנייהו סגי א"כ דברי רש"י סותרין זא"ז אבל לפי הדרכים שכתבנו א"ש דברי רש"י אהדדי ודו"ק. אמנם דברי הרע"ב ז"ל קשים אצלי דפי' לקמן גבי מגדלות דבעי' שיאמר שהן עשויין כמגדלין וכך וכך היו משמע דס"ל כמהרש"ל ואילו גבי הלוקח פירות וכו' פי' דבקשר או מנין סגי וכאן נמי פי' דכריכה לחודה סגי וצ"ע:

תוס' ד"ה איסור' מממונא וכו' אפי' היכא דאיכא חזק' דאיסו' כנגד הרוב וכו' עכ"ל עיין מ"ש ה' זרע יצחק ז"ל ואחה"מ אינו כן דכונת התוספו' פשוטה דאמר בחולין ד' י"ח ע"ב מנ"ל דאזלי' בתר רוב' משחיט' עצמ' דאמר רחמנ' שחוט וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט אלא ש"מ דאזלי' בתר רוב' אע"ג דהתם איכא חזק' דאיסו' דאמר התם בד' ט' דבהמה בחייה בחזקת איסו' עומד' ע"ש וז"פ. הק' המפרשים מהא דאמר בברכות בפ' מי שמתו דף י"ט ע"ב דפריך התם וליגמור כלאים מאביד' ומשני איסור' מממונא לא ילפינן ע"ש וא"כ הדר' קושית התוס' לדוכתא על הגמרא דהתם דלא שייך לשנויי שום א' מהתירוצים שתי' התוס' הכא ונ"ל ליישב דלעולם ממונא חמיר מאיסור' והתם שאני דעיקר מצות השבת אבידה משום הפסד ממון חבירו וגילתא תורה היכא דהוא זקן ואינה לפי כבודו אינו משיב אבידת חבירו משום דכבודו עדיף מממון חבירו אבל לענין כלאים דעיקר המצוה היא כך גזר הקב"ה שלא ילבש כלאים א"כ בשביל כבודו אין לדחות מצות הבורא ולא ילפי' מאבידה אבל בדבר דליכא עברת הלאו בודאי אלא ספוקי מספק"ל אי איכא איסור' אז גבי איסורא אזלינן בתר רובא ואמרינן דליכא העבר' על מצית הבורא אבל לענין ממונא לא אזלי' בתר רוב' להוציא ממון מחזקתו דממונא חמיר וכן לענין אשת איש דחמירא. ובזה א"ש נמי הא דפריך הגמרא לקמן דף ל' ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא ע"ש דהתם איכ' ודאי העברה על הלאו של תורה לפיכך בשביל השבת ממון חבירו אין לו לעבור על מצות הבורא ודו"ק.

ושו"ר לא"א ז"ל שתי' קרוב לזה משם ה' מ"ז הח"נ זלה"ה ואני הרחבתי הדיבור בתוספת נופך:

בא"ד ועוד מדאורייתא לא חיישינן לב' יב"ש אבל מדרבנן חיישינן משום לעז וכו' עכ"ל הקש' ה' בתי כהונה ח"ב בח' אבות דף ל' לפי תי' זה מאי קא פשיט רבא ביבמות דף קט"ו ע"ב בעובד' דשלחו מהתם יצחק ריש גלות' וכו' ופשיט ליה רבא מהנהו תרי שטרי דנפקו במחוזא וכתיב בהו חבי בר ננאי וכו' ואגבי בהו רבא בר אבוה וכו' ולפי תירוץ הנ"ל מדי איריא התם ממונא דלא שייך ביה לעז ומש"ה אגבי בהו אבל בא"א איכא לעז ואפילו לפי מ"ש התוס' התם לא א"ש דבממונא ליכא לעז כלל בין הוחזקו בין לא הוחזקו ע"ש ונ"ל דהתוס' ס"ל דהיכא דהוחזקו איכא לעז אפילו גבי ממונא דיאמרו שהוא גזל דממון זה אינו שלו כיון דהוחזק אחר עמו ומש"ה פשיט שפיר כיון דלא חיישינן בהוחזק בממונא אית דרגא באיסו' דליכא לעז במקום דלא הוחזקו ודו"ק:

עוד הק' ה' בתי כהונה ז"ל שם מהא דאמר בכתובות דף כ"ד ואי מהתם הו"א משום דממונא אבל א"א דאיסו' לא ע"ש ולפי תי' בתר' מה יישבו דהתם ליכא לעז ועוד הקשה מהא דכתבו התוס' ביבמות דף ק"ך דלא חיישינן לשאלה אלא לענין איסו' אבל בממון לא חיישינן לשאלה וכו' עש"ב ונ"ל דהתוס' מודים דא"א חמירא אפילו ליכא לעז אפילו בתי' בתר' אלא דבאו התוס' לאשמעי' בתי' בתר' דאפילו בשאר איסו' אי איכא לעז חמירא איסורא מממונא והתם איירי באיסו' א"א ודו"ק:

ד"ה מצא בתפיסה וכו' י"ל דמיירי הכא בנותן בדלוסקמ' עצמה סי' וכו' עכ"ל נראה מדברי התוס' דלא בעי' שנותן סי' אלא בדלוסקמ' אבל שתפיס' דאין דרך להניח בה שטרות לא בעי' שנותן בה סי' וכן דקדק ה' בני שמואל ז"ל בסי' ס"ה אבל הבעה"ת ז"ל ס"ל דבעי' שיתן ג"כ סי' בחפיסה והגד"ת ז"ל כתב דזה תלוי בגירסאות דהתוס' גרסי לקמן הוא אומר בחפיסה וכו' ינתן לו דמידע ידעה דכל מאי, דאית ליה בחפיסה מנח ליה משמע דוקא זאת האשה היא יודעת שבעלה היה מניח כל מה שיש לו בחפיסה לפיכך אצלה אינו סי' אבל לאיניש אחר הוי סי' והבעה"ת גריס דמידע ידעה דכל דאית ליה שטרא בחפיסה מנח ליה דהיינו דכ"ע מנחי שטרייהו בחפיסה ע"ש וק"ק על התוספו' בגיטין דף כ"ח ע"א ד"ה מצא בחפיסה וכו' שכתבו היפך דבריהם הכא דאפילו מצאו בחפיסה בעינן שנותן בגופה מאחר שזה תלוי בגירסאו' והם גרסי התם כמו הגי' שהביאו הכא ע"ש וצ"ע. וכתב בעה"ת דרש"י מפרש בעי' שיתן סי' בכלי והקשה עליו הגד"ת ז"ל דלא ידעינן היכא מצא כן בדברי רש"י דאדרבא מפי' משמע איפכא וכו' ונ"ל דאישתמיט מניה רש"י ז"ל בגיטין דף כ"ז במתניתין שכ"כ בהדיא וז"ל מצאו בחפיסה כלי ויש סי' בכלי שהוא שלו ע"כ הרי לך דבעי' סימן בחפיסה וק"ל: בא"ד ולא חיישינן לשאלה וכו' עכ"ל והא דפריך לקמן חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן עיין להתוספו' ביבמות דף ק"ך ובהרא"ש ז"ל הכא ובדין זה דחיישינן לשאלה כתבו התוספו' התם ביבמות דלפי המסקנא לא חיישינן בין באיסו' בין בממונא וכן כתב הנ"י ז"ל שם והריטב"א ז"ל שם אבל הרא"ש ז"ל משמע דס"ל דאפילו לפי המסקנא חיישינן לשאלה וכ"כ הב"י בא"ה סי' י"ז משם הרי"ף והרמב"ם ז"ל והש"ך בסי' ס"ה הק' מנ"ל כן בדעת הרי"ף והרמב"ם גם הק' על פסקי מהרא"י סי' קס"א שתמה שם דתלמוד ערוך הוא פ"ב דמציעא וביבמות דחיישינן לשאלה והקשה עליו הש"ך דלפי המסקנא קי"ל דלא חיישינן לשאלה והניח אותו בצ"ע וז"ל מהרא"י ז"ל דתלמוד ערוך וכו' דחיישינן לשאלה רק טבעת וכיס וארנקי ואוכף כדמפ' בהו תלמודא טעמא אמאי לא חיישי' לשאלה עכ"ד ונ"ל דס"ל מדפריך הגמרא אח"ך אלא הא דתניא וכו' ואי ס"ד דחיישינן לשאלה וכו' ומשני כיס וארנקי לא משאלי אנשי משמע דס"ל דלא הדר מחששת השאלה וע"ז קא מק' מהרא"י ז"ל מדאיצט' לשנויי כיס וארנקי וכו' אחר מאי דמשני ואב"א וכו' משמע דאפילו לפי המסקנ' חיישינן לשאלה כנ"ל ומיהו הנ"י דס"ל דלפי המסקנא לא חיישינן לשאלה אזיל לפי הסוגיא דיבמות דפרכינן פירכא זו מקודם דמשני ואב"א וכו' ואה"נ אחר דמשני ואב"א חזר מתי' קמא ולא חיישינן א"נ כ"ז איצטריך לשנויי לפום מאי דבעי' למימר סי' דאורייתא אבל אי אמרינן סימן דרבנן או ס' אי דרבנן או דאורייתא לא איצטריך לשנויי דחיישינן לשאלה א"כ אחר דקי"ל סי' דרבנן אפשר דלא חיישינן לשאלה ועיין במ"ש לקמן ד' כ"ז:

שם בגמ' דילמא לקיומנהו אזלי וכו' כתב הב"ח ז"ל בסי' ס"ה מדברי רש"י ז"ל יראה דבאינן מקויימין דחיישינן דילמא מג' מלוין נפל דהיינו כשהלכו לקיימו נפלו מידם מדלא פי' דילמא מיד הסופר נפל אלא בסיפא אבל הרמב"ם ז"ל פי' דילמ' המלוים נתנו שטרותיהן לסופר לקיימן והסופר כרכן יחד וממנו נפלו כרוכין מקודם שקיימן הדיין אלא דהרמב"ם ז"ל כתב דשמא נתנו שטרותיהם ליד הסופר לקיימן ונפלו מיד הדיין וי"ל דלאו דוקא מן הדיין קאמר דהא איכא למימר נמי דלאחר שהדיין קיים השטרות חזר ונתן לסופר [א"מ ר"ל שנתן לסופר כדי לכתוב הנפק ונשתהו בידו ונפלו ממנו אבל אם הם מקויימים ממש וכבר נכתב הנפק הא אמרינן לא משהי איניש קיומיה בידא דספר' עכ"ה] וממנו נפלו כרוכין וכו' עכ"ד והנה מ"ש דלאו דוקא מן הדיין וכו' עיין בגד"ת ז"ל דף שי"ו שכתב דרבינו ס"ל דסופר ודיין הכל א' וכן משמע בהדיא בפי' המשנה ע"ש ומ"ש דרש"י ורבינו פליגי בפי' דגמרא ולרש"י מפ' פרכת הגמרא בשאין כריכין וכו' נ"ל דאינו כן אלא מעיקרא ס"ד דג' מלוין היו הולכין לקיימן ומסתמא כשהיו הולכין ביחד נתנו שטרותיהן ביד א' מהם והוא כרכן וקא פריך אפי' מצא אותן כרוכין שמא מאחד מהם נפלו ומשני דמקיימי וכו' ופריך ודילמא מידא דספר' נפיל ורבינו שכתב מיד הסופר וכו' היא לפי האמת דחיישי' לנפילה מיד הסופר א"כ אי לא מקיים חיישינן נמי דנפל מיד הסופר אבל לפי מדס"ד מעיקרא אה"נ דא"ץ לומר דחיישינן מיד הסופר נפל וראיתי בש"מ שכת' משם הגיליון ומשם הריטב"א ז"ל דפרכת הגמרא היא ע"ד שכתבתי ובזה נסתלקה קי' הגד"ת ז"ל ע"ש וראיתי לרבינו בפיה"מ וז"ל אבל אם אינן מקויימים לא יחזיר אותם לשים אדם לפי שיש לומר שמא כ"א מהם הביא שטרו לב"ד לקיימו ונתקבצו כולם ביד ב"ד או שלוחו ונפלו מידו ומצא אותם אותו שהחובות השלשה עליו וכו' עכ"ד מדבריו משמע דמצא אותם הלוה וז"א דאי מצא אותם הלוה נאמן ולא מפקינן מס' דהמע"ה א"ו דמצא אותם אחר וכ"כ בחיבור בפי"ח מה' גזילה ע"ש ולכך צ"ל דהכא נמי כונתי כך ומצא אותם ר"ל מצא אחר הנך החובות הג' שיש על הלוה ודו"ק: שם לוה לא מקיים שטריה וכו' עבמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד אם מצא אותם מקייימים והם בכתיבת חד סופר יחזיר למלוה מטעם דלא מקיים את השטר אלא המלוה אך ראיתי להסמ"ע ז"ל בסי' ס"ה ס"ק ל"ג שצדד לומר דאפי' הם מקויימים לא יחזיר וז"ל ומיהו אינו מוכרח די"ל ששלשאן עם המלוה בקשו לסופר שילך בשליחותן לב"ד לקיימו ואמרו לשליח שאחר שיהיו מקויימים לא ימסור השטרות למלוה עד שילוה ללוין וכו' ע"ש ואחה"מ נר' דזה היפך גמרא דלעיל דף י"ו ע"ב אמר ר"א אר"י המוצא ש"ח בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק לא יחזיר ל"מ וכו' אלא אפי' כתיב בו הנפק לא יחזיר דחיישי' לפרעון ואי איתא לדברי ה' ז"ל דשייך לקיימי' קידם שהלוה אמאי איצטריך לטעם דחיישינן לפרעון ת"ל שמא אמרו הלוה והמלוה לסופר שילך בשליחותן לב"ד לקיימו ואמרו לשליח שאחר שיהיו מקויימים לא ימסו' למלוה עד שילוה הלוה ממנו וע"ק מהא דאמר לעיל דף י"ז א"ר אסי אר"י המוצא ש"ח בשוק וכתוב בו הנפק וזמנו בו ביום יחזיר אי משים שמא כתב ללות ולא לוה הא כתב ביה הנפק אי משום פרעון לפריעה בת יומא לא חיישינן ואי אית' אמאי לא חיישינן שמא כתב ללות ולא לוה והא דכתב בו הנפק הסופר כתב בשליחותן ועדין לא לוה כמ"ש ה' ז"ל ועכשיו נפל מיד הסופר וצ"ע:

וראיתי בא"ז שכתב משם הרמ"ך ז"ל וז"ל מצא תכריך של שטרות או אגודה אם הם של לוה א' וכו' ואם הם של ג' שלוו מא' וכתב בג' ידי סיפרי יחזיר למלוה ואי מיד' דחד ספר' נפקי לא יחזיר דחיישינן דילמא מיד' דספר' נפול בין מקיימי בין לא מקיימי וכו' עכ"ד הרי לך דס"ל כדעת הסמ"ע אבל לא ידעינן הטעם אמאי והסברא נותנת כמ"ש מהרש"א ז"ל וצ"ע לענין דינא [א"מ ומדברי הרא"ש ז"ל שם בש"מ נראה דס"ל כדעת מהרש"א ע"ש עכ"ה]:

שם תנן אם יש עמהן סמפונות וכו' ראיתי להבעה"ת ז"ל ש' נ"ב ח"ג שהביא י"מ דמתניתין איירי בשליש וסיפא נמי דקתני אם יש עמהן סמפונות איירי נמי בשליש ופריך כיון דלא ידע השליש מה ענין שטר זה היאך בא לידו אם נתנו לו המלוה או הלוה א"כ אפי' מצא עמהן סמפינות אמאי יעשה שבהן שמא כתבו המלוה ונתנו בידו עד שיפרע לי הלוה א"ו דס"ל למתניתין אם כתב המלוה הוי כתיבה מעליא ומשני דאיירי בנמצא בין שטרות קדושין ומדהניחי בין שט"ק מסתמא גם שט' זה פריע והשליש שכח עכשיו א"ד בתוספת ביאור ובש' נ"ג ח"א כתב יש מן הגאונים שהעמידו אות' במלוה והאי דקתני מצא שטר בין שערותיו איירי ביורשין ואינם יודעין מה טיבו אם הוא פרוע או לא הילכך כשמצאו בין שט"ק שהורע כחו יהא מונח עד שיבא אליהו אבל אם לא מצאוהו בין שט"ק גובין בו שאני אומרים אביהם יודע מה טיבו אבל מלוה שהוא בחיים ומצא שטר ואינו יודע אם פרוע הוא או לא צריך להחזירו ללוה ואע"פ שלא נמצא בין שט"ק הואיל והיא פשע שלא דקדק בענינו כראוי נעמיד הממון בחזקת הלוה עכ"ד והקשה הגד"ת ז"ל לפ' זה מאי פריך הגמ' הכא אר"י מדקתני אם יש עמהן סמפינות וכו' והשתא למאי דלא אסיק אדעתיה דאיירי בנמצא בין שט"ק ק' ממ"נ אי איירי במלוה עצמו א"כ כיין דאיני יודע אם נפרע או לא אמאי יהא מונח אצלו הו"ל להחזירו ללוה ואי בדמת המלוה ואיירי ביורשין א"נ אמאי לא יגבו בי אע"ג דאינן יודעין מה טיבו אני אומרים אביהן היה יודע אלא ע"כ דאיירי במצאו היורשין בין שט"ק דהורע כחו א"כ כה"ג איירי סיפא ול"ק לר"י והניח איתה בקושי' ע"ש [א"מ עי"ש שסיים וז"ל ואלי לתירוץ רבינו אין כאן קושי בזה ע"כ ולא ידעתי איך ניחא ליה בתי' הבעה"ת הלא גם לדבריו ק' כה"ג לפי מאי דלא אסיק אדעתיה דאיירי בנמצא בין שט"ק ק' אמאי יהא מונח עד שיבא אליהו ולמה לא יתבע את הלוה אם יודה לו אז יפרעהו דליכא שום חשש בזה ואם יאמר פרעתי אז נדין בזה שיפטר ואין עליו אלא חרם סתם כמ"ש ה' ז"ל שם ולמה יהא מונח דאפשר דנפיק מניה חורבא שמא ימות ונפיל ההוא שטרא קמי יתמי וגובין בי אלא ע"כ דנמצא בין שט"ק ומש"ה יהא מונח וא"כ מאי פריך לר"י אלא ע"כ לומר דהומ"ל וליטעמיך א"כ גם לתי' הר"י אלברצלוני ז"ל נמי נימא הכי עכ"ה] ונ"ל דהגאונים ז"ל לא העמידו במלוה אלא אחר האמת דאמר כיון דמצאו בין שט"ק הורע כחו של מלוה ה"ה נמי ביורשין שמצאו שטר בין שט"ק דהורע כחו אבל למאי דס"ד דאיירי בנמצא בין שטרות קיימים לא שייך לאוקמא אלא בשליש וכמ"ש בפי' דלעיל:

וראיתי לה' כה"ג ז"ל בהגהות ב"י ס"ק כ"ה שהק' על הסברא הנ"ל כיון דאם היה אבוהון קיים והיה טעין ברי שאינו פרוע נאמן א"כ נטעון ליורשין כן ויגבו מן הלוה וע"ש שתי' בדבר דלא שכיח לא טעני' ליתמי ול"נ לתי' בע"א במ"ש הש"ך ז"ל בסי' ע"ב ס"ק קמ"ב דלא טעני' ליורשי' אלא להחזיק שלא נוציא מידם אבל להוציא ממון מיד אחרים לא טעני' ע"ש וכ"כ הכנה"ג ז"ל בעצמו בסי' ק"ח בהגה"ט ס"ק מ"ד משם מהרשד"ם ח' ח"מ סי' רצ"ג ע"ש א"כ הכא הוי להוציא מיד אחרים לא טעני' ליתמי [א"מ וק"ל על סברא זו ממ"ש הטור בסי' ס"ה ס"ו וז"ל ואם יטענו היורשין על שטר שמוצאין ברשות אביהם שאביהם הלוה עליו מעות למלוה אע"פ שאינו יכול לגבותו מהלוה בלא כתיבה ובלא מסירה מ"מ לקחו בשביל משכון טענתם טענה אבל, אנן לא טעני' להו וכו' וכתב הב"י שם בשם תשו' הרא"ש דהטעם הוא משום דהוי מילתא דלא שכיחא דלא טעני' ליתמי ע"ש ואם איתא אמאי הוצרך לטע"ז דכמה רבוותא פליגי עליה הול"ל משום דלא טעני' ליתמי אלא להחזיק אבל להוציא לא טעני' וכאן הוי להוציא דכיון ששט"ז ודאי הוא של המלוה א"כ אין לטעון להוציא ממון מהמלוה וכה"ג כת' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ט"ל ע"ש ואפשר לומר דחדא מפרי טעמי נקט כיון דס"ל דמילתא דלא שכיח' לא טעני' ליתמי נקט הכי אבל אה"נ אפי' לסוברים דטעני' ליתמי מילתא דלא שכיח כאן אין טועני' משים דהוי להוציא ודלא כש"ך ז"ל שם ס"ק י"ד שכתב דלשי' הסוברים דטעני' ליתמי מילתא דל"ש ה"ה הכא טעני' להו ע"ש דלית' וכמ"ש. אמנם בעיקר תי' המחבר ז"ל שתי' דהכא לא טעני' להו משום דהוי להוציא ק' דהכא כיון דאיכא שטר מעליא לא הוי להוציא דכגבוי דמי דוגמא לזה כתבו הפוסקים דמגו להוציא לא אמרינן כמ"ש התוספו' בכמה דוכתי ואפ"ה היכא דאיכא שטרא מעליא ביד המלוה אמרינן מגו וכעובד' דאבימי בריה דר' אבהו בכתובות דף פ"ה ע"א דאמר מנו דיכול לומר להד"מ יכול לומר סיטראי נינהו וכתב הסמ"ע ז"ל בסי' פ"ב ס"ק מ"ה דה"ט דכל שיש בידו שטר מעליא הו"ל כגבוי דמי ואינו נקרא מוציא ע"ש א"כ ה"נ גבי יתמי דלא טענינן להו אלא להחזיק ולא להוציא היכא דאיכא שטר כמו הכא אלא דלא ידעינן אם הוא פרוע או לא כיון שנמצא בין שט"ק לא הוי להוציא דכגבוי דמי וטעני' להו שאינו פרוע כמו שהיה אביהם יכול לטעון כן. אך אחר העיון נראה דדברי המחבר ז"ל נכונים דאע"ג דאיכא שטר מעליא ביד המלוה לא הוי להחזיק ולאו כגבוי ממש תדע שהרי קי"ל כב"ה במס' סוטה ד' כ"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכן הק' בס' כנה"ג ז"ל בסי' פ"ב בכללי המגו אות נ"ז משם מהריב"ל ז"ל עש"ב וצ"ל דהא דאמר מגו היכא דאיכא שטר הוא משום כיון דאיתחזק לן דהאי שטרא שטרא מעליא הוא ונשתעבדו נכסי הלוה למלוה מוקמי' ליה אחזקתי ועדיין נכסי לוה משועבדים למלוה ואע"ג דהלוה הוא תפוס בנכסי וחזקתו עדיפא כדאמר ב"ה בסוטה דלאו כגבוי דמי ואינה נוטלת כתובה ואע"ג דיש בידה שטר מעליא ויש לה ג"כ חזקה אפ"ה חזקת היורשין דתפסי בנכסי עדיפא מ"מ היכא דהמלוה אית ליה מגו נאמן ולא הוי מגו להוציא כיון דאית ליה חזקה דמסייעה ליה לא הוי כ"כ להוציא וכ"מ מדברי בעה"ת ז"ל שער י"ז ח"ב ועיין בש"ך ז"ל בסימן פ"ב בכללי המגו ובמפ' שם אבל גבי יתמי דטעני' להו מס' לא טעני' להו אלא להחזיק מה שבידם ממש אבל להוציא מיד אחרים לא טעני' ואע"ג דאיכא שטרא ואיתחזק לן דנכסי דלוה משועבדים להם מ"מ חזקת הלוה שתפוס בנכסי היא עדיפא וכיון דאיתרע שטרא שנמצא בין שט"ק לא טעני' להו ברי שאינו פרוע להוציא מהלוה ואע"ג דאם היה אביהם קיים יכול לטעון ברי שאינו פרוע ונאמן אנן לא טענינן להו מספיקא עכ"ה]:

ועוד הק' הגד"ת ז"ל דף שכ"ג על ס"ז מדתנן שבועה שלא מצאנו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע ואוקמא בגמרא בנמצא בין שט"ק וע"כ בשאין יודעין מה טיבו עסיק' דהא קתני עלה ריב"ב אומר אפי' נולד הבן לאחר מיתת האב ה"ז נשבע ונוטל וא"כ מאי אהני להו שלא נמצא שובר כיון שהשטר נמצא בין שט"ק וכו' והניח' בקו' ע"ש והש"ך בסי' ס"ה ס"ק ס' כתב ע"ז דלק"מ די"א אלו מפ' שנמצא השובר בין שט"ק וכמ"ש לעיל בשם רש"י וכ"כ בתשו' מהרא"ש ז"ל סי' קפ"ה בשם הריטב"א דפי' כן וה"ה אם שטר החוב בין שט"ק דמפסל בחזקה זו לבדה ע"ש ואחה"מ אינו כן דא"כ כשמצאו היורשין השטר בין שט"ק שהורע כחו בכך אמאי אינן מחזירין שטר זה ללוה כיון דס"ל כמ"ש רש"י דבחדא ריעותא מיפסל ועוד הרי הבעה"ת ז"ל אח"ז הביא דבעי' תרתי לריעות' דנמצא בין שט"ק ונמצא שובר אבל בחדא ריעותא לא הורע כחו להחדר ללוה ואי איתא די"א אלו ס"ל דבחדא ריעותא מפסל שטרא הו"ל להביא התם ס"ז וצ"ע (א"מ ולפעד"ן דל"ק דלפרש"י נמי דנמצא השובר בין שט"ק הוי תרתי לריעותא חדא דאיכא שובר וא"כ יש לחוש שמא פרעו הלוה ושכחו אצל המלוה ועוד שנמצא השובר בין שט"ק דאלו כתב להיות מוכן אצלו לא היה משליכו בין שט"ק אבל היכא דליכא אלא חדא ריעותא מודה רש"י שלא יחזיר ללוה ומ"מ מדברי הבעה"ת שם בסוף ח"א משמע די"א אלו אינן מפ' כפרש"י אלא שנמצא השטר בין שט"ק שלא כדברי הש"ך ז"ל עכ"ה]:

ולעד"ן די"א אלו ס"ל דלא יחזיר ללוה אלא א"כ איכא תרתי לריעותא כמ"ש הפוסקים אבל בחדא ריעותא אם יודעין מה טיבו דהיינו דברי להו שלא נפרע גובין בו דבחדא ריעותא לא חיישינן אבל אם אינן יודעין מה טיבו כיון דאיכא ריעותא יהא מונח עד שיבא אליהו ומתניתין דשבועות דרוצין היתומים לגבות אה"נ דאיירי שלא נמצא השטר בין שט"ק רק שנשבעין שלא מצאו שטר זה בין שט"ק דוקא וזה פי' הגמרא דמשני שנמצא בין שט"ק דהיינו שנשבעין שלא נמצא ש"ז בין שט"ק [א"מ ר"ל דמתניתין לא קתני שלא נמצא כתוב בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע אלא סתמא קתני ור"ל שלא נמצא הוכחה בין שטרותיו של אבא ששט"ז פרוע ומעיקרא ס"ד מה היא ההוכחה שנמצא שובר על שט"ז ומשני ר"ס ההוכחה היא שנמצא בין שט"ק וזה הוא שנשבעין שלא נמצא בין שט"ק שאם נמצא כך לא יגבו בו אלא יהא מונח עד שיבא אליהו עכ"ה] אבל מתניתין דקתני אם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות דהיינו שיחזיר ללוה איירי בדאיכא תרתי לריעותא ודו"ק: והנה הרמב"ם ז"ל פי"ח מה' גזילה ה"ה כתב וז"ל מצא שט"ק ושט"ח ביניהם לא יחזיר ואם יש עמהם שובר וכו' יתן השט"ח ללוה עכ"ד ועיין לה"ה ז"ל והב"ח ז"ל בסי' ס"ה ס"ט כתב דרבינו מפרש דס"ד מעיקרא דמתניתין איירי במלוה ומשני דאיירי באיניש דעלמא עכ"ד ע"ש ומלבד דלא א"ש לפ"ז לשון הרמב"ם בהלכו' מלוה שכתב ד"ז גבי שליש כמו שהקשה ה' ז"ל בס"ד והניח בצ"ע עוד יש להק' עליו מלשון המשנה דקתני מצא שטר בין שטרותיו משמע דאיירי במלוה או בשליש שמצא בין שטרותיו ולא אדם אחר וצ"ע והש"ך ז"ל שם ס"ק כ"ה כתב דרבינו מפ' דמתניתין דקתני מצא שט"ח בין שטרותיו אכולה מתניתין דלעיל קאי וכו' ע"ש וי"ל הניח' לרבינו דאפשר דמפ' כך אבל הבעה"ת ז"ל דמפר' מתניתין או בשליש או במלוה כמ"ש לעיל ושם בשער נ"ב ח"א כתב דברי רבינו א"כ מנ"ל זה ונ"ל דהעיקר כמ"ש הלח"מ ז"ל דמתניתין איירי בשליש ומדין השליש ילפינן למצא אחר וכו' ע"ש: והנה המש"ל ז"ל בהלכו' גזילה הקשה כיון דנפל האי שטרא איתרע א"כ כשמצא אותו בין שט"ק לחודי' סגי דאיכא תרתי לריעותא מדנפל איתרע ומדהניחו בי שט"ק נראה דודאי פרוע הוא והניח' בצ"ע ע"ש ונ"ל דהכא איירי כשנמצא בין שט"ק של מלוה א' והן כרוכין יחד ואלו לא היו קרועין היה ראוי להחזיר כיון דיש בהן סי' ולא איתרע בנפילה כמ"ש ה' בעה"ת ז"ל בשער נ"ב ח"א בטעמא דמתניתין דלעיל אמנם כיון שנמצא בין שט"ק הרי יש כאן חדא ריעותא ואע"ג דלא איתרע בנפילה אפ"ה יהא מונח עד וכו' ואם יש עמהן סמפון אז יחזיר ללוה דאיכא תרתי לריעותא ודו"ק: רש"י ד"ה ואם יש עמהן סמפון והכא מלוה עסקי' דקתני מצא שטר בין שטרותיו וכו' עכ"ל [א"מ עיין במהרש"א ז"ל שדבריו אינם מובנים גם מהרמ"ש ז"ל נדחק בזה ע"ש ולעד"ן שדברי רש"י ברורים הם וכך היא הצעת המשנה לפרש"י מצא שטר בין שטרותיו ר"ל שטר של אחר שהושלש בידו ואינו יודע מה טיבו וכו' ואח"כ קתני ואם יש עמהן סמפון וכו' ר"ל ואם בין שטרותיו מצא עמהן סמפון יעשה מה שבסמפון וז"כ רש"י במתני' שכתב מילי מילי קתני ר"ל לא קאי אשטר של אחר דאיירי ביה רישא ונמצא עמו סמפון דא"כ הול"ל ואם יש עמו סמפון אלא מילתא אחריתי היא וקאי אבין שטרותיו דרישא וק"ק ואם לא מצא בין שטרותיו שטר של אחר אלא מצא עמהן סמפון על א' משטרותיו יעשה מה שבסמפון וכ"מ מדברי בעה"ת ז"ל שער נ"ב ח"ג דף שכ"א שכך פירו' המשנה לשי' רש"י ע"ש והשתא אתו דברי רש"י הכא כמין חומר והכא במלוה עסקי' דקתני מצא שטר בין שטרותיו וכו' ור"ל ועלה קאי אמלות בין שטרותיו אם יש עמהן סמפון יעשה וכו' אלמא במלוה עסקי' והגד"ת שם אחה"מ לא דקדק בדברי בעה"ת היטב ומש"ה נתקשה בדברי רש"י ע"ש עכ"ה]:

ד"ה יתקיים בחותמיו וכו' ותדע שהרי לא מסרתי לך וכו' עכ"ל ועיין רש"י דסנהדרין דף ל"א שפירש דאיירי בשטר זה הוציא אותו הלוה ע"ש והוא היפך סוגי' דהכא שנראה דאיירי במלוה ועיין בב"ח בס"ס ס"ה ע"ש:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה