מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף כ.
גמ' הב"ע בשטר כתובה יוצא מתחת ידה וכו' הק' הרא"ש ז"ל ודילמ' אקנייה אג"ק ונשארה כתובתה בידה ומכח קוש' זו כתב ר' האי גאון ז"ל דאין שטר נקנה באגב ע"ש והנה הש"ך ז"ל בסי' ס"ו נסתפק לדעת ר' האי גאון אי שטר נקנה בחליפין ופשט מהכא כיון דמכח קוש' זו כתב דאין שטר נקנה והיה נמי אין נקנה בחליפין ע"ש ועיין בא"ז שכת' בשם הרמב"ן והר"ן ז"ל להדיא משם ר' האי גאון דאין נקנה בחליפין ע"ש:
שם ועוד שובר בזמנו טורף וכו' כתב הרא"ש לפ"ד הרי"ף ז"ל גבי שובר אע"ג דלא מטא לידי' מעולם זכה משעת החתימה ע"ש וראיתי לה' בני שמואל ז"ל בסי' ט"ל שהק' ע"ז ממתני' דקתני מצא גיטי נשים וכו' ושוברין לא יחזיר שמא נמלך ואי כדברי הרא"ש שהבין בהרי"ף דלא בעי' מטא לידי' טעם דנמלך לאביי מאי הוי הא עבז"ל וא"ץ שיגיע השטר לידו וצ"ע ע"ש וכה"ג הק' הש"ך ז"ל שם מגמרא דלעיל ד' י"ג גבי הא דפריך לאביי וכי נמלך עליהן מאי הוי והא עבז"ל ומשני ה"מ היכא דמטא לידי' וכו' והא בשוברין ס"ל להרי"ף דלא בעי' מטא לידי' א"כ הדר' קו' משוברין וכו' ע"ש ונ"ל דאינה קוש' דאי ליכא הכא בעל השובר לא יחזיר שמא נמלך דמעיקרא כתב השובר שהיה רוצה לפרוע לו באותו עת ונמצא דלא מחל מעיקרא אלא אדעת' שיפרע לו או כשירצה למחול לו ועכשיו שנפל חיישי' שמא לא פרע לו המעות ונמלך מליתנו לו ונמצא דלא זכה מעולם אבל כשאומר תנו הרי עכשיו מוחל לו וזכה למפרע משעת החתימה ואע"ג דלא מטא לידי' כלל זכה משעת החתימה וקרוב לזה כתב בדרישה ז"ל שם ומה שסיים בדרישה וז"ל והא דתלי' במטא לידי' דאם מטא לידי' פעם א' שראינוהו ביד הזוכה אף אם יש עדים שנפל וזה טוען ממני נפל ונמלכתי בתחלה מליתנם לו אין אנו מאמינים לו ע"ש ונ"ל דאינו צריך לכ"ז דהגמ' מעיקרא ס"ד לאביי דאמר עבז"ל אע"ג דנמלך עליהן ולהכי פריך וכי נמלך מאי הוי ומשני בשאר שטרות שזוכה בדבר שביד חבירו לא זכה בעבז"ל אלא אי מטא לידי' אבל אי לא מטא לידי' לא יחזיר דחיישינן שמא נמלך וכו' וממילא גבי שובר דהוי כמו מחילה דבאמירה בעלמא מהניא כיון דאמ' תנו זכה אע"ג דלא מטא לידי' ודו"ק:
ובזה נסתלקה קושית המלחמות שהק' על הרי"ף דאי כונתו כמ"ש הרא"ש דבשטר מחילה לא בעי' מטא לידי' דמשעת חתימה זכה מ"ט דמתניתין דקתני בזמן שאין האשה מודה לא יחזיר הו"ל להחזיר דזכה משעת החתימה ע"ש ובמ"ש לק"מ דה"ט כיון דאין האשה מודה במחילה זו דלא כתבה אלא אדעת' שיפרע לה וכשלא פרע לה לא מחלה כלל ומ"ה אין מחזירין אותו גם מה שהק' המלחמות על הרז"ה ז"ל וז"ל ומה שאמר בעל המאור דאתרי טעמי סמיך טעותא היא דהא אם אין האשה בכאן אינו מחזיר שאני אומר נמלך עליהם שלא לתנן אלמא חיישינן לכתבה ליתן ולא נתנה וכיון שכן כי מודה ניחוש דהא אביי חייש לקנוניא בפרקין דלעיל וכו' ע"ש ולא הבנתי דבריו דהא זו היא קו' בעל המאור ומשום זה כת' לתי' דהיינו דהוצרך הגמרא לומר תרי טעמי וצ"ע:
ולענין הלכה הרי"ף ז"ל לא פסק כאביי משום דרבא לא ס"ל כותיה ותמה עליו הרא"ש ז"ל מדקבע הש"ס דברי אביי אחר דברי רב' מוכרח הוא דרבה כהא הוא דפליג עליה והלכה כאמוראי בתראי אף כנגד רבותייהו וכ"כ הרי"ף בכ"מ וכו' ע"ש וכה"ג כתב לקמן בפ' הזהב דף נ"ב וז"ל וכיון דגרס רבה א"כ הלכה כאביי דהוא בתרא' ע"ש וק' שהרי בפ"ב דעירובין ד' כ"ז כתב וז"ל וכן נראה דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ומאביי ורבא ואילך הוא דקי"ל כבתראה ולא כאביי ורבא נגד רבן ע"ש וזה סותר דבריו הכא ודלקמן ונ"ל דהרא"ש ז"ל ס"ל דהא דאמרינן הלכה כבתראי ה"ד מאביי ורבא ואילך ולא כאביי ורבא עד רבן כמ"ש בעירובין אלא דמ"ש הכא ולקמן הוא לשיטת הרי"ף ז"ל דס"ל הלכה כתלמיד במקום הרב אפילו מקודם אביי ורבא וכן הביא דבריו הרא"ש בפ' הזהב ד' נ"ז וז"ל ולא יכולתי לעמוד על דעת הרי"ף ז"ל דפסק הלכה כר"ן נגד ר' יוחנן משום דבתר' הוא דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דפסקינן הלכה כבתראי אבל מקמי אביי ורבא לית הילכתא כתלמיד במקום הרב ע"ש ועיין בס' יבין שמועה ז"ל כלל רע"ג שהביא כמה מקומות שתמה כן הרא"ש ז"ל על הרי"ף ע"ש הרי לך דהרי"ף ס"ל הלכה כתלמיד במקום הרב אפילו מקודם אביי וע"ז קא מתמה הרא"ש וזה מ"ש הרא"ש וכ"כ הרי"ף ז"ל בכ"מ [א"מ לפ"ז אין דברי הרא"ש ז"ל מדוקדקין במ"ש וקי"ל מאביי ורבא ואילך וכו' דהא לפ"ד הרי"ף אפי' מקודם אביי הלכה כבתראי עכ"ה]:
תוס' ד"ה ש"מ וכו' דאי ליכא עדים שמכרה וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל ז"ל וז"ל פי' התוס' סוברים שהט' הוא דאמר אית' לדשמואל היינו דלא חיישי' לקנוניא שהרי יש בידה למחול אם תרצה וכן פי' הרא"ש ז"ל ולא כדעת רש"י ז"ל שכבר מחלה בשובר ע"כ ועיין בא"א ז"ל מה שפירש בדבריו ונ"ל מלבד שדבריו אינם מוכרחין כמו שיראה המעיין גם אישתמתטיה הנ"י ז"ל הכא שהכריח כפרש"י ואח"כ הק' קו' התוס' הלז ותי' כמ"ש התוס' הכא וצ"ע [א"מ ומ"מ מדברי התוס' בסמוך שכתב וז"ל ומשני איתא לדשמואל ואם היתה מוחלת לבעלה לא תפרע ללקוחות אלא דבר שנתנו ותרויח הרבה ע"כ מוכח דס"ל כפי' הרא"ש דהיינו מטעם מגו דאי בעיא מחלה ואהא ק"ל דאי מחלה היתה מפסדת כל סך הכתובה מדינא דגרמי ומאי מגו איכא ומש"ה הוצרכו לומר ואם היתה מוחלת לא תפרע אלא מה שנתנו לה והוי מגו טוב דאי ס"ל כפרש"י שכבר מחלה וכו' לא היו צריכין לומר כן דאפילו את"ל שצריכה לשלם כל דמי הכתובה א"ש וכמ"ש הנ"י ז"ל ועיין בש"ך בסי' ס"ו ס"ק ל"ו. והנה הרא"ש ז"ל כתב פיר' אחר בשם י"מ וז"ל י"מ ש"מ איתא לדשמואל וכיון שיכולה למחול כל לגבי בעלה ודאי מחלה ולא תמצא מי שיקנה ממנה ולמלתא דלא שכיחא לא חיישינן ע"כ וכ"כ הריטב"א בחידו' וראיתי להגד"ת ז"ל בש' נ"ב ח"ב ד' שי"ח שתמה עליו דטעם זה לא שייך אלא בשובר דכתובה אבל בשובר דשט"ח דעלמא ודאי לא שייך שהרי שכיחי הקונים שטרות והרי במתני' קתני מצא גיטי נשים וכו' ושוברין ה"ז לא יחזיר שמא נמלך ופשיטא דבכל שוברין דעלמא מיירי ובכולהו דייקינן הא אמר תנו נותנין וכו' ע"ש ולא ידענא מאי ק"ל חדא דאיכא למימר דהני מפ' ס"ל כפרש"י לעיל דלא דייקינן הא אמר תנו נותנין אלא היכא דלא שייך טעמא דנמלך וא"כ הכא ודאי לא דייקינן הא אמר תנו נותנין ועיין להריטב"א בחי' לעיל ולהרמב"ן ז"ל הובא בש"מ שם שהסכימו כפרש"י ע"ש ועוד אפי' לשיטת התוס' דבכולהו דייקינן הא אמר תנו נותנין לק"מ דלא חיישינן לקנוניא אלא בשובר דכתובה משום שמא מכרה כתובתה בטובת הנאה בדבר מועט אבל במכירה גמורה ליכא למיחש לקנוני' שהיא צריכה לשלם הכל וכמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל וק"ל עכ"ה]:
וראיתי להרא"ש ז"ל בכתובות דף פ"ו שהק' מכאן לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דאי כתב ליה לוה למלוה משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ומכר המלוה אותו שטר אינו יכול למוחלו א"כ אמאי לא חיישינן הכא דילמא דכתב לה כן בכתובה ולכל דאתי מחמתך ע"ש ועיין להרשב"א ולהריטב"א ז"ל בגיטין ולהנ"י הכא ובגיטין שכתבו מאחר דאין דרכם לכתוב כן בשטרות לא חיישינן שמא כתב כן ודו"ק:
בא"ד גבי אשה שחבלה בבעלה וכו' עכ"ל עיין למהר"ם שיף ולה' זרע יצחק ז"ל שכתב דהתוס' דהכא ס"ל דלא אמרינן דבמעמד ג' קונה בע"כ של לוה כמ"ש ר"ת בגיטין אלא בעי' מדעתו לפיכך לא הק' ממתניתין דקתני האשה שחבלה באחרים פטורה ותזבין במע"ג משום דהבעל לא ניחא ליה במכירה זו כדי שתפסיד אשתו ע"כ וראיתי להרא"ש ז"ל בב"ק שהק' ממתני' דקתני פגיעתן רעה ותי' וז"ל א"נ הבעל לא ירצה להיות במע"ג לאשתו ע"כ וק' דהא הוא פסק בפ"ק דגיטין ד' י"ג כר"ת ור"י דמע"ג קונה בע"כ של לוה והנפקד א"כ מאי קא משני דהבעל לא ירצה ונראה דמה שכתב הבעל לא ירצה ר"ל לא יהיה במע"ג אבל אה"נ אם היה במע"ג ודאי דקונה בע"כ וכן ראיתי להנ"י ז"ל שם בב"ק שכתב וז"ל א"נ הבעל לא ירצה להיות במע"ג שלא להפסיד אשתו עוד כתב הרא"ה ז"ל דאפי' אתי לא ניחא ליה וכבר פשוט בפ"ק דגיטין דמע"ג אינו קונה אלא לרצונו של לוה ע"ש הרי לך שכתב ב' התירוצים ותי' הא' אתי אפילו למ"ד דס"ל דקונה בע"כ של לוה [א"מ ולפ"ז יתיישבו דברי התוס' הכא גם לשיטת ר"ת ז"ל ונ"ל שזה כונת מהרש"א ז"ל ול"ק מה שהקש' עליו ה' משמרות כהונה ז"ל ע"ש עכ"ה] אבל התוס' בגיטין לא ניחא להו בזה שהק' קושי' זו ממתניתין ולא תי' כן נ"ל משום דס"ל כיון דקונה בע"כ של לוה א"כ ע"כ של אשה להביא הבעל לפני הניזק ולמכור במע"ג ודו"ק:
ד"ה שובר בזמנו טורף וכו' ושמא גם גבי איסור זכין לו משעת החתימה וכו' עכ"ל ועיין בתומים סי' ס"ה ס"ק כ"א שכתב דהתוס' אזלי לשיטתם שכת' ביבמות דף פ"ט דבדבר דומה ויש בו טעם אפי' בקום עשה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אבל לפי' הרא"ה והנ"י ז"ל דפליגי התם וכן דעת הר"ן ז"ל בסוף נדרים דבקים עשה אין כח ביד חכמים לעקור ד"ת א"כ ודאי דאסור בבת חורין וכו' ע"ש ולכאורה נראה דאפי' לשיטת הרא"ה ז"ל ודעמיה הכא שרי מטעם הפקר ב"ד הפקר וכמ"ש ביבמות ד' ע"ט בימי ר' בקשו להתיר נתינים א"ל ר' חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר ופי' התוספו' התם שרצו שלא יהיה בהם דין עבדים מטעם הפקר ב"ד הפקר ע"ש וא"כ ה"נ הכא משעת חתימה הרי הוא מופקר ואין בו דין עבד אך ראיתי למהרימ"ט ז"ל בח' א"ה סי' ז' שהק' עלה דהתם דהא קי"ל המפקיר עבדו צריך גט שחרור ותי' שיש לפ' שיכולין היו לזכותן לא' והוא יכתוב להם גט שחרור ע"ש וא"כ תי' זה לא אתי הכא דמ"מ איך יכול לישא בת חורין קודם שיבא לידו ודו"ק:
שם מתניתין מצא שטר בין שטרותיו וכו' כתב ה"ה ז"ל בפי"ו מה' מלוה בשם הרשב"א ז"ל דאפי' שניהם מודים דומיא דנפילה וכו' ע"ש אבל הרא"ש ז"ל הכא כת' דלא דמי לנפילה דאיתרע מדלא נזהר לשומרו אבל השטר המופקד דלא אתייליד ביה ריעותא אלא שאין הנפקד זכור מכח מי בא לידו אם שניהם רוצים יעשה כמאמרם ע"ש וכ"פ הטור בר"ס ס"ה וראיתי להגד"ת ז"ל בדף ש"ך שכתב וז"ל ולענין שניהם מודים הביא ה' ז"ל בב"י ריש סי' ס"ה מ"ש ה"ה ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דאפי' שניהם מודים הוי דומיא דנפילה ותמהני שלא הזכיר דברי הרא"ש ז"ל שחולק בזה וכו' ע"ש ואחה"מ לא דק דהב"י ז"ל בקביעות דין זה של הרא"ש כתב ועיין מ"ש בתחילת הסי' דהרשב"א ז"ל חולק עליו אבל בתחילת הסימן לא נחית להביא דברי ה"ה ז"ל אלא לשאר דברים אבל בדין זה במקומו כתב דזה מחלוקת:
והנה הב"ח ז"ל בסיף הסי' והגד"ת ז"ל בדף שכ"א ע"ב הק' על הטור שכתב בס"ס זה אם השליש מת ומצאו היורשין שובר זה ואינם יודעין מה טיבו לא ינתן לא למלוה ולא ללוה ואע"ג דחייב מודה חיישינן לקנוני' ע"כ ולא הביא דעת הרא"ש אביו ז"ל דפליג בזה ותי' שמא לא פליג הרא"ש בהכי אלא דוקא כשהשליש חי שאומר בהדיא שהושלש בידו וכן הבעלי דינין אינם מכחישין אבל כשמת השליש ואין אנו יודעין היאך בא לידו ואולי מצאו ואתייליד ביה ריעותא דנפילה בהא חיישינן לקנוניא ע"ש ואחה"מ אישתמיט מנייהו דברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק"ה סי' ח' שכתב להדיא דאפי' ביורשי השליש אם הלוה והמלוה מודים יעשה כמאמרם וא"כ בפסקיו נמי ס"ל כן וליכא חילוק בזה ועיין להש"ך ז"ל מה שתי' ודבריו אינם מבוארין דכשתאמר בדבר המופקד לא איתרע מ"מ אפשר דעדיין לא פרע ונתן אותו המלוה בידו עד שיביא לו הלוה המעות וא"כ כשמודה הלוה הו"ל להחזיר למלוה השטר ונ"ל דהכא שאני דמצא שובר ובשובר הסברא נותנת דפרע לו ונתן לה השובר להחזירו ללוה משום דאין דרך לכתוב השובר קידם שיפרע לו בשלמא אם הוא עדיין ביד המלוה אמרינן דכתב להיות מוכן בידו דשמא יבא הלוה בין השמשו' ולא ימצא שובר מזומן ולא יפרע לו אבל הכא שנתנו ביד השליש לא שייך לומר כן והסברא נותנת שנתנו לו ליתנו ללוה שכבר פרע א"כ כשמצאו השובר היורשין של שליש אמרינן מסתמא דפרע מש"ה אפי' הלוה מודה לא יחזיר דחיישי' לקנוניא כיון דאיכא הוכחה קצת גם לא יחזיר ללוה דאיכא למיחש שמא לא פרע והמלוה כתב כדי שלא יתעכב אבל התם דמצא שטר ההלואה בעצמו דליכא סבר' בזה לומר דפרע א"כ כששניהם מודים יחזיר השטר למלוה ודו"ק:
שם ר' ירמיה אמר זבל"א וכו' כתב התי"ט ז"ל במס' בתר' פ"י מ"ד דר' ירמיה בא להוסיף דזבל"א נמי כותבין מכח רשב"ג דהתם דאמר כותבין הכל בשטר א' אבל למ"ד שטרי טענת' ס"ל לא מהני כתיבת זבל"א ויכולין לחזור עד שיגמר הדין א"נ איפכא שמשטענו בפניהם אינם יכולין לחזור אע"פ שלא כתבו דזבל"א זבל"א וב' אלו הסברות הלא המה כתובים בב"י סי' י"ג בשם נ"י עכ"ל נרא' מדבריו דשנויא קמא הוא לס' הרי"ף דס"ל דיכולין לחזור עד שיגמר הדין וא"נ הוא לשיטת הרשב"א והר"ן דס"ל משהתחילו לטעון אינן יכולין לחזור ומש"ה כתב איפכא דאפי' בלא כתיבה אינן יכולין לחזור משטענו אבל זה ליתא דא"כ למ"ד זבל"א ס"ל דיכולין לחזור אם לא כתבו אע"ג דהתחילו לטעון וזה ודאי אינו לשיטת הרשב"א והר"ן דמשהתחילו לטעון הו"ל כאלו קבלום עליהם וכן מבואר בהרא"ש הכא להדיא שכתב וז"ל זבל"א משום דבעוד שלא נכתב יכול כ"א מהם לחזור בעוד שלא התחילו לטעון ולומר אני רוצה וכו' ע"ש הרי לך להדיא למ"ד זבל"א הוא לענין שלא יוכל לחזיר קודם שיטעון אבל לאחר שטענו כ"ע מודים דאינן יכולין לחזיר וכ"מ מדברי הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל הובא בא"ז וא"כ צ"ל כשנויא קמא דלמ"ד שטרי טענתא ס"ל דלא מהני כתיבה ויכול לחזור קודם שטען אע"פ שכתב ולאחר שטענו אינם יכולין לחזור אע"פ שלא כתבו. וראיתי לכנה"ג ז"ל בסי' י"ג בהגהות הב"י שכתב דלא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל אי פסק כרבנן דס"ל דכותבין בשטר א' או כרשב"ג דבעי שטר לכ"א ואי' ע"ש ונ"ל דמדברי רבינו שכתב ושטר ברירת הדיינין או שטר טענת בעלי דינין וכו' ע"ש משמע דפסק כת"ק דאי לאו הכי הול"ל ושטרי ברירת הדיינין או שטרי טענת הדיינין ועוד דהא בפי' המשנה לשם כתב להדי' והלכה כחכמים ודו"ק:
רש"י ד"ה דאשתכח בב"ד מקויים בהנפק וכו' עכ"ל נראה דס"ל דהבעל או שלוחו מקיים הגט וכ"כ התשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ט"ז והביאו הב"י ז"ל בא"ה סי' קמ"ב ע"ש אך ראיתי לתוס' לעיל ד' י"ח וכן בש"מ בשם כמה גדולים שם שדחו פי' זה מטעם דאמר לקמן דלוה לא מקיים שטרא ה"נ אשה או שלוחה הוא דמקיימי גיטא ולא הבעל ושלוחו ע"ש ונ"ל ליישב דברי רש"י דס"ל דוקא גבי שט"ח הוא דאמר כן דאין דרך הלוה לקיים את השטר אבל גבי גט הבעל מקיים הגט משים דחייש שמא יארע אונס לשליח ולא יכול להוליך הגט וצריך לעשות שליח אחר ולא יכול לומר בפ"נ ובפ"נ ואז צריך לעשותו שליח קמי ב"ד ולומר לפניהם בפ"נ ובפ"נ כדאי' בגיטין ד' כ"ט לפיכך עושה לו קיום כדי שלא יצטרך לומר בפ"נ ואז יכול לעשות כמה שלוחים שלא בפני ב"ד כנ"ל: