אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף יט:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף יט:

דף יט.

גמ' אלא א"ר זביד הא והא בש"מ ול"ק הא ביה והא בבריה וכו' עיין בנ"י ז"ל שהביא משם הר"ן ז"ל שהקש' אמאי לא יחזיר חזינן אי בשטרי הקנאה זכה המקבל מתנה משעת הכתיבה ואע"ג דלא מטא לידיה ואי בשטר דלאו הקנאה אין כותבין אלא במעמד המקבל וכו' [א"מ ע"ש בהנ"י שתי' משם הר"ן וז"ל דלעולם הכא מיירי בשטרי דלאו אקניית' ואפ"ה לכתחילה כותבין משום דמילתא דלא שכיחא ודבר רחוק הוא שיחזור בו נותן בכל הדרך הזה דאמרן וכו' ע"ש ואע"ג דלעיל ד' י"ג משמע דכל היכא דנפל חיישי' לכתחילה אין כותבין כמ"ש התוס' עיין בא"ז שהביא לשון הר"ן באריכות וכת' ה"מ כגון ההיא חשש' דלעיל דשכיח דעביד איניש דכתי' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וכו' אבל דבר רחוק הוא שיחזור בו נותן זה בדבר אחד שני פעמים וכו' ובכה"ג אע"ג דהיכא דנפל חיישי' לכתחילה לא חיישי' עש"ב וכ"כ הרדב"ז ז"ל בשניות סי' תקנ"ה שנשאל אם כותבין שטר מתנה לנותן אע"פ שאין מקבל מתנה עמו והשיב דכותבין ולא חיישי' שמא כתב לזה ולא מסר לו והדר כת' לאחר ומסר לו וכו' דמילתא דלא שכיח' היא ואע"ג דבתלמוד' חייש להאי חשש' ה"מ היכא דנפל ע"ש ותמצא שכמעט שכל דבריו לקוחים מדברי הר"ן הנ"ל ועפ"ז יש לתמוה על ה' חוקי חיים ז"ל בסי' ט"ל ד' ע"ה ע"ד שתמה על הרדב"ז הנז' במ"ש ואע"ג דבתלמודא חייש להאי חששא וכו' וז"ל וכעת לא חזינא בש"ס דילן דחיישי לכגון דא וכו' עש"ב ואהמ"ר אישתמתטיה סוגיא דשמעתין שמבואר להדיא דחיישי' להכי כמו שיראה הרואה וכן שמעתי מק' עליו גם מה שתמה עליו מסוגיין דלעיל דמשמע דכל היכא דנפל חיישינן גם לכתחילה חיישינן ואין כותבין ללוה וכו' ע"ש שהניח בצ"ע וכבר כתבתי בשם הר"ן ז"ל תי' לזה וצדקו דברי הרדב"ז ז"ל עכ"ה] ותמה עליו מהר"ם שיף ז"ל דלא ראה סוף הסוגיא דאמר דר' אסי ס"ל חיישי' דילמא איקרי וכתוב ע"ש מה שנדחק ליישב וכן הקשה בדרישה בסי' ס"ה ע"ש ועיין בא"ז שכתב להדיא משם הר"ן ז"ל דהקו' היא לדידן דלית לן עבז"ל ולפי המסקנא דסוגיין דלעיל דמשמע דלא חיישינן לאיקרי וכתוב דכיון דמשום חשש דפרעון מסקינן לה לית לן למימר ההוא טעמא כלל ע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' ע"ש אמנם י"ל למאי איצט' לה' ב"י ז"ל בסי' ס"ה ס"ק י"ז להביא קושית הר"ן ותי' כן דהטור לא פסק כן בסי' ט"ל כמ"ש לעיל וצ"ע [א"מ לכאורה נראה דלק"מ דאע"ג דהטור פסק כאביי דאמר עבז"ל א"כ לא שייכי דברי הר"ן ז"ל מ"מ להרי"ף והרמב"ם ז"ל דפ' דלא כאביי וכ"פ בש"ע תיקשי קו' הר"ן ומוכרח לתי' כמו שתי' דלכתחילה כותבין שטר לנותן אע"פ שאין מקבל מתנה עמו אמנם אחר העיון נר' דרוב הפוסקים פליגי על הר"ן בזה שהרי מרן ז"ל שם פסק דבשטר מכר נמי לא יחזיר אפי' המוכר אומ' שיחזיר ודין זה לקוח מדברי הטור וה"ה ז"ל סוף ה' גזילה ע"ש והשתא תיקשי קו' הר"ן אמאי לא יחזיר אי משום דחיישי' דילמא כתב למכור לזה ולא מכר ואח"כ מכר לאחר ומסר לו את השטר ועכשיו רוצה לחזור בב' ומש"ה אומר שיחזיר הא לא חיישינן שהרי אין כותבין שטר למוכר עד שיהא לוקח עמו כמו שפסק מרן סי' רל"ח ולשמא איקרי וכתוב לא חיישינן כדברי הר"ן ז"ל ובשלמא לטור ל"ק דהוא פסק כאביי וא"כ כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו אמנם לשיטת מרן ק' וע"כ לומר דלא ס"ל כדברי הר"ן ומש"ה גם בשטרי מכר נמי לא יחזיר משום דחיישי' דילמא איקרי וכתוב או שמא נקל מיד הסופר וכדברי הריטב"א ז"ל בחי' הכא ולעיל ד' ט"ז ע"ב גבי מימרא דר' אבהו א"ר יוחנן ע"ש וכ"מ מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל לעיל גבי המוצא שט"ח וזמנו בו ביום וכתוב בו הנפק ה"ז יחזיר אבל אי לא כתוב בו הנפק לא יחזיר שמא כתב ללות ולא לוה ע"ש והיכי חיישי' שמא כתב ללות וכו' הא אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו וימסור לו השטר הק' הריטב"א ז"ל וע"כ לומר כמ"ש הריטב"א שמא הלכו המלוה והלוה לסופר לכתוב להם ואח"כ חזרו בהם ונפל מיד הסופר או משום דחיישנן דילמא איקרי וכתוב וכ"כ הבה"ת ז"ל ש' נ"ב ד' שי"ז וז"ל ול"מ אי לית ביה קנין דאיכא למיחש שמא כתב ללות בניסן וכו' ואע"פ דשאר שטרי דלאו הקנאה לא כתבינן כי ליכא מלוה בהדיא וכו' כיון דנפל חיישינן דילמא איקרי וכתוב וכו' עכ"ד הרי לך בהדיא דרוב הפוסקים לא ס"ל כהר"ן ז"ל בזה א"כ לא הו"ל למרן ז"ל להביא דברי הר"ן בסתם כיון דלדברי הטור והרא"ש ז"ל ליתנהו לדברי הר"ן גם לפי מאי דקי"ל כאביי אין קושייתו קו' ואין הכרחו הכרח כלל לפי שיטת מרן ז"ל והיא דעת רוב הפוסקים כמ"ש ואפשר לדחוק ולומר דמה שהביא מרן דברי הר"ן הוא ללמוד דכותבין שטר לנותן אף ע"פ שאין מקבל מתנה עמו ואע"פ שאין כאן בסי' זה מקומו ואע"ג דלשיטת רוב הפוסקים אין הכרח הר"ן הכרח מ"מ מסתבר' הכי דלא חיישינן כולי האי אלא גבי נפל דאיתרע וכ"ד הרדב"ז ז"ל כמ"ש לעיל ודו"ק עכ"ה]: אך מה שהק' מהר"ם שיף ז"ל לדעת הרא"ש ז"ל דהוא פסק כאביי דעבז"ל וכתב וכן נמי במתנת בריא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר דילמא כתב להאי מעיקר' וכו' והא עבז"ל וא"ל ג"כ דדוקא לענין שעבוד וכו' דהא ס"ל כדעת התוספו' כדמשמע לקמן שכתב מילתא דר"א בר ממל לא מתוקמ' כאביי ולדעת הרי"ף ודאי מותקמ' כאביי ע"ש ונ"ל דאי מהא לא אריא כמ"ש הב"ח ז"ל הא דהביא דברי התוס' הנז' אינו ר"ל דס"ל הכי אלא העתיק דברי התוס' לומר דהלכה כאביי אבל אי ק' הא ק' לפי מה שהסכימו רוב המפ' דהרא"ש ז"ל ס"ל דאין חילוק בין שטר מכר לשטר הלואה דבכולהו עבז"ל וכמ"ש הטור להדיא בסי' ט"ל וא"כ תיקשי לדעת הטור:

וראיתי לב"ח ז"ל שכתב דאפי' לאביי דעבז"ל היינו דוקא כשהלוה מצוה שיעמוד השטר בידן בשביל המלוה או צוה בסתם לכתוב שטר כו"כ לפ' התם הוא דכשהגיע השטר ליד המלוה זכה לטרוף לקוחות מזמן הכתוב בשטר אע"פ שלא הגיע לידו בזמן הכתו' בו אבל כשאומר לעדים כתבו שטר ותנו אותו בידי אם אין שם קנין ולא הגיע השטר לידו בזמן הכתוב אז אינו יכול לגבות בו כיון דנפל הו"ל כמו שהשליכו לאשפה ואפילו אח"כ חזר ולוה בו או מכר באותו שטר וכו' לא נשתעבדו נכסים בההוא שטרא דחספא בעלמא הוא עש"ב והש"ך ז"ל בסי' מ"ג ס"ק ל"ג תמה עליו מגמרא דלעי' דמתרץ אביי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אפי' בשטרי דלאו אקניית' ומשום דעבז"ל ועוד דא"כ מאי פריך לאביי מהך דמצא גיטי נשים וכי נמלך עליהם מאי הוי והא עבז"ל וכן בתר הכי פריך לאביי ממתניתין דקתני מצא שט"ח וכו' ומתרץ אביי ה"ט דחיישי' לפרעון ולקנוניא ולשמואל דאמר לא מודה וכו' ואם איתא הא מעיקרא לק"מ דבמתניתין כיון חיישינן לפרעון וכו' שמואל מוקי למתניתין בשאין חייב דנפל חיישינן דילמא אמר לעדים שיתנוהו לידו של לוה ולא אמר עבז"ל וכן גבי שובר משני אביי שובר בזמנו טורף ועבז"ל והא התם איתרע בנפילה עכ"ד ונ"ל ליישב דברי הב"ח ז"ל דהא דכתב דהיכא דלא מטא שטר' ליד המלוה אלא היה ביד הלוה דלא אמרינן גביה עבז"ל אלא דוקא היכא דנפל דאמר דהשליכו לאשפה והוי חספ' בעלמ' אבל מעיקרא ודאי כתבינן ללוה אע"פ שאין מלוה עמו משום אע"פ דאפשר שלא יתנו ליד המלוה אלא לאחר זמן זכה משום דעבז"ל ואם נפל הלך לאיבוד ולא חיישי' שמא ישליכו ואח"כ ימצא אותו ויחזור וילוה בו וטורף בו שלא כדין דחששה כזה לא חיישינן דזה דבר רחוק והגמ' דפריך מעיקרא ממצא גיטי נשים וכו' י"ל דמעיקרא ס"ד דאביי דאמר עבז"ל כללא קאמר דלעולם עבז"ל כמו שטרי הקנאה אבל לפי מאי דמשני התם ה"מ היכא דמטא לידי' וכו' ממילא שמעי' עד דמטא לידו קודם נפילה אבל אחר נפילה לא מהני דהוי כחספא בעלמא ומאי דפריך עוד ממתני' מצא שט"ח לא יחזיר נראה דהטור ס"ל כדעת רש"י והריטב"א ז"ל דהא דחיישי' בנפל דילמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ר"ל שכבר לוה בתשרי ואע"ג דבאמת עכשיו הוא מחוייב לו מ"מ אמרינן מדלא נזהר לשמור שטרו ש"מ דשטר' פסול הוא לפיכך לא חייש לשומרו דהוי מוקדם לפ"ז רב אסי ס"ל הא דקתני במתני' גבי ש"ח לא יחזיר ר"ל לעולם לא יחזיר אע"ג דהביא עדים שהגיע לידו קודם שנפל משום דחיישינן דילמא כתב ללות וכו' לפיכך לא נזהר לשמור שטרו אבל אם הביא עדים שהגיע לידו ביום הכתיבה ודאי דהוי שטר כשר והאי דנפל אירע כן וכן גבי גט שחרור דאמר אייתי ראיה אימת מטא שטר' לידך היינו שצריך להביא עדים שהגיע לידו ביום הכתיבה וכ"ז הוא לר"א אבל לאביי דאמר עבז"ל א"כ אם תביא עדים שיגיע לידו קודם שנפל אמאי לא יחזיר דהא עבז"ל א"כ אע"ג דלא הגיע לידו אלא לאחר זמן זכה בו והאי נפילה לא מפסל ליה להאי שטרא כיון דכבר הגיע לידו ומשני משום דחיישי' לפרעון ולקנוניא א"כ אע"ג דהביא עדים שהגיע לידו קודם נפילה לא יחזיר ואח"כ פריך לשמואל דלא חייש לפרעון אמאי לא יחזיר היכא דמטא שטר' לידו קודם נפילה ומשני דמתני' איירי כשאין חייב מודה וכו' [א"מ אמנם מדברי הרא"ש ז"ל לקמן בסוף הדף גבי שובר דפריך בזמן שהאשה מודה וכו' וליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן וכו' נראה דלא ס"ל כפרש"י ז"ל אלא כפי' התוס' דלעיל ע"ש וא"כ מסתמא גם הטור ס"ל הכי עכ"ה]:

ומה שהק' מדקאמר גבי שובר שובר בזמנו טורף וכו' נראה דלק"מ דחילוק הב"ח ז"ל הוא במקום דבעי' דמטא שטר' לידי' א"כ היכא דלא מטא עדין ונפל נתבטל שעבודו והו"ל כחספא בעלמא אבל התם דלא בעי' דמטא שטר' לידיה כמ"ש הטור בסי' ט"ל משום דדבר שהוא כבר בידו זכה משעת חתימה אע"ג דלא מטא לידיה בזה מודה הב"ח דלא איתרע בנפילה ולא הוי כחספא בעלמא משום דמשעת חתימה כבר זכה במה שיש בידו ונמחל שעבוד' דכתובה והלוקח הוא דאפסיד אנפשי' א"נ כמ"ש הדרישה והרז"ה ז"ל שהקשה דמאי דוחקיה דאביי לומר מתחילה כשכתובה יוצאת מתחת ידה ולא משני מיד דעבז"ל גם במסקנא אין לשון ועוד מתיישב דהול"ל ואביי אמר לב' כתובות לא חיישי' ואב"א שובר מזמנו טורף וכו' אלא לאו ש"מ דכל היכא דאיתרע בנפילה מודה אביי דלא אמרי' עבז"ל משום שמא השליכו לאשפה ונעשה כחספא בעלמא ומ"ה לא מהדרינן להאי אי לאו דאיכא ב' טעמים למעליות' חדא ששטר כתובה יוצא מתחת ידה ועוד שובר בזמנו טורף ובהצטרף ב' טעמי' מהדרינן ולא חיישי' כולי האי:

ובעיקר הקו' על הטור ז"ל נ"ל במה שפסק הטור בעצמו בס"ס ט"ל דהא דאמר עבז"ל היינו דוקא היכא שניכר מזמן הכתוב בו שקדם למעשה שנעשה אחריו כגון שהיה בב' ימים אבל בב' שטרות שנכתבו ביום אחד ומסר לאחרון תחלה קנה אותו שנמסר לו תחלה ולא אמרינן עבז"ל ע"כ וכ"כ התוס' לקמן ד"ה שובר וכו' והק' התוס' שם גבי כתובה אמאי לא חיישי' לזה שמא ביום שנכתב השובר זבנה כתובתה לאחר ותי' דהא ליכא למיחש שתמכור ביום כתיבת השובר ע"כ ונ"ל דדוקא גבי כתובה הוא דלא חיישינן להכי שביום שפרע לה בעלה כתובת' וכתבה לו שובר תלך ותמכור לאחר משום דמכירת כתובה לא שכיחא כ"כ אבל גבי מכר או מתנה איכא למיחש להכי שמא מתחילה כתב מתנה לזה או מכר לזה ועדיין לא לקח המעות וגם לא מסר לו את השטר ואפשר דבאותו יום יחזור וימכור לאחר או יתן לאחר וימסור את השטר ואז קנה הב' לפיכך אפי' אומר הנותן או המוכר תנו שטר זה שנפל לא מהדרינן שמא באותו יום שכתב שטר זה נתן או מכר לאחר ומסרו תחילה דקנה הב' אפי' למ"ד עבז"ל וכשמחזירים שטר זה אז הו"ל ב' שטרות היוצאים ביום א' דהוי שוד' דדייני ואפשר דמפסיד שלא כדין אלא אומרים לו אי קושטא קאמרת דל כתו' ליה להאי שטרא אחרינא דאי יהיבתא לאיניש אחרינא ל"ל פסידא והא דפריך בגמרא לעיל לאביי ממתניתין המוצא ש"מ אמאי לא יחזיר ולא משני הכי י"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל בכתובות ומהרח"ש ז"ל דאם היתה המכירה באותו יום לא יוכל לטרוף מלקוחות וכו' ע"ש ודו"ק:

שם בזמן שהאשה מודה וכו' וליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן וכו' [א"מ ק"ל לפמ"ש הר"ן ז"ל הובא בא"ז לעיל גבי הא דמשני הא ביה הא בבריה וכו' וז"ל וכ"ת אכתי לכתחילה ניחוש דילמא יזיף ביני ביני ואית להו לבע"ח למגבי מהאי ארעא ולא מצו גבו מינה והא שלא כדין וכההיא חששה דלעיל וכו' לא דמי דהתם אי טריף שלא כדין בגזלה ממש היא בידו אבל מקבל מתנה זה אע"פ שהוא מונע ב"ח בשטר מוקדם זה שלא יטרפנה ממנו ושלא כדין הוא עושה מ"מ שדה שלו הוא מעמיד בידו עכ"ל וכה"ג כתב הדרישה ז"ל סי' ס"ה בסעי' ח' ע"ש א"כ מאי פריך הכא וליחוש דילמא כתב וכו' ומפיק ליה לשובר דכתי' בניסן וכו' הא מ"מ כיון שאינו מוציא מיד הלקוחות דבר שזכו בו אלא מונע אותם מלטרוף קרקע המיוחדת לכתובתה לא חיישי' דמ"מ שדה שלו הוא מעמיד בידו ואינו גוזל ממש ונ"ל לייש' דהתם ל"ל פסידא לב"ח כ"כ רק שמתאחר הפרעון דהו"ל ליפרע מהאי ארעא ועכשיו חוזר על הלוה ומ"ה לא חיישי' כיון שלא בא להוציא מידו אלא שדה שלו הוא מעמיד בידו והב"ח יש לו על מי לחזור לא קפדינן כולי האי אבל הכא לא איחור פרעון לבד הוא מפסיד אלא שמפסיד גוף הממון שהרי הוא קנה כתובה זו בדמים מועטים וכשנתגרשה אשה זו זכה בכל הכתובה ונתחייב לו הבעל בכל סך הכתובה משלם וכשמחזר' לו האשה שובר זה שהוא מוקדם א"כ הויא המכירה בטעות ואינו חוזר ולוקח מן האשה אלא דמים שנתן וא"כ מפסיד שאר הכתובה שלא כדין ואין לו על מי לחזור ומש"ה פריך שפיר וליחוש וכו' ודו"ק עכ"ה]:

רש"י ד"ה קמא זכה וכו' והיכא דאמר תנו אין שייך וכו' או בש"מ ומת ובריה קאמר תנו וכו' עכ"ל הק' מהרש"א לפי' דמוקים מתני' ביה ותידוק מינה הא אמר תנו נותנין אמאי לא מוקים ליה נמי מתניתין כברייתא ובבריה ואם אמר תנו אין נותנין ע"ש ונ"ל דאינה קו' אחר דגלי לן הגמרא דהט' דאין מחזירין בבריה שמא נמלך וא"כ מתניתין דקתני לא יחזיר מט' דשמא נמלך איירי בכל מילי בין שהוא קיים ואינו מודה או שכבר מת ובנו מודה ואומר תנו לא יחזיר וממילא דייקינן הא הוא קיים ואומר תנו נותנין ודו"ק:

תוס' ד"ה והא אידי ואידי וכו' ותו לעיל גבי גט וכו' דילמא ה"פ משום דנמלך וכו' עכ"ל וק"ק דילמא שאני גט דא"ץ לומר טעמא דנמלך אלא שמא כתובים היו ולא נתנן עדיין ועכשיו רוצה לגרשה דסבור שזהו הגט שאבד ממנו ואמר תנו ומ"ה אין נותנין דשמא אין זה גיטו אלא נפל מאחר ששמו כשמו ומדנקט נמלך משמע דהט' הוא דשמא נמלך עתה לגרש וכמ"ש התוס' לעיל אבל הכא שייך לשון נמלך ודו"ק:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה