מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף יט.
ד"ה וליחוש דילמא וכי' כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקד' ויש קול שלא נמסר וכו' אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל וגירשה ביום הכתיבה וכו' עכ"ל וי"ל הכא נמי מאי קא פריך הגמרא וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וכו' דאם איתא דהכי עבד יש לו קול ע"י עידי מסירה שלא נמסר ביום הכתיבה ויזכרו הלקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואפשר לומר כמו שכת' מהר"ם שיף ז"ל הכא דלקוחות יטעו ע"ש ר"ל כיון דחזרת הגט ע"י הודאת הבעל וממילא דאיירי דהבעל אימ' שביום הכתיבה נתן לה הגט דאי מודה שנתן הגט שלא ביום הכתיבה לא הוה מחזירין הגט בשביל הלקוחות א"ו דמודה שנתן לה ביום הכתיבה ועדיין לא ידעינן אם יש לה קול שנתגרשה או לא וקתני דמחזיר לה הגט ופריך שמא וכו' ואתיא למטעי הלקוחות ומשני א"ה במקום נפילה אית ליה קלא ולא משתכח הדבר ואפי' הלוקח לא טען אנן טעני' ליה מאחר דאתרע בנפילה וכ"כ בש"מ אבל ק"ק לפמ"ש התוס' לעיל ד' י"ב ע"ב ד"ה ולא לוה עד תשרי שכתב דעתה רוצה ללות בו אבל א"ל שכבר לוה בו דא"כ מאי שני הני ריעי לפי שנפל ויש הוכחה דמשום פסולו לא נזהר לשומרו והא לוה בו כבר ופשיטא שנזהר לשומרו עכ"ל ותק"ל הכא דמשום דנפל אמרינן אייתי ראיה אימת מטא גיט' לידיך אבל בשאר גיטין לא אמרינן הכי כמ"ש התוס' לקמן ואם איתא דבמקום דצריך לשטר זה כגון שלוה בו כבר לא אמרינן איתרע בנפילה א"כ הכא אמאי אמרינן איתרע בנפילה כיון דהיא צריכה לשומרו בשביל שתנשא בו והאי דנפל אירע כן וי"ל [א"מ ולפעד"ן דלק"מ דפי' הגמרא דהכא דקאמר שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ר"ל דעדין לא נתן לה הגט ועכשיו בתשרי נותנו לה כמו שפי' התוס' לעיל גבי שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דר"ל ועתה רוצה ללות בו וכו' ע"ש רק הלקוחות הוא דטעו שמאמינים דבריו שאמר שכבר גירשה ולא יאמרו בשעת טירפא אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך ובזה א"ש גם קו' קמיית' וק"ל עכ"ה]:
והנה ראיתי להתוס' בגיטין ד' י"ח ע"א בד"ה הנהו קלא אית להו כתב בשם ר"י ז"ל דקלא אית להו כשרואין בזמן שזמן הכתיבה היא קודם המסירה אית ליה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה ע"כ וכ"כ הרשב"א ז"ל שם לחד תי' ע"ש אך ראיתי להגהות המרדכי ז"ל הכא שכתב משם ר"י להפך דגבי גט הבא ממ"ה דאמרינן דקלא אית להו וידעי שלא נמסרו ביום הכתיבה ויאמרו אייתי ראיה אימת מטא לידיך ע"ש וזה דלא כר"י ז"ל שהביאו התוס' בגיטין:
בא"ד וי"ל דגבי כותבין שטר ללוה וכו' אבל גט דיהבי בפרהסיא וכו' עכ"ל והא דלא ניחא להו לומר כמו שתי' לקמן דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' כת' בא"ז משם הגיליון משום בשביל שיטרוף מלקוחות עביד ע"ש [א"מ מה שנ"ל בזה מצאתיו במהרמ"ש ז"ל במס' גיטין ד' י"ז ע"ב בתוס' עש"ב עכ"ה] ונראה לראשונים שתי' כן דלא מקדים איניש פורענות וכו' ס"ל דאפי' בשביל שיטרוף מלקוחות לא עביד איניש וכו'. והנה מהתוספ' דהכא יצא לנו דאפי' אם כתב גט בניסן ולא נתנו עד תשרי כשר ולא חיישינן ללקוחות משום דע"י עידי מסירה יצא הקול שלא ניתן הגט ביום הכתיבה וכשתבוא לטרוף יזכירו הלקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך וי"ל מה יענו למה שהק' התוס' בגיטין ד' י"ז א"כ מ"ט דמתניתין דקתני נכתב ביום ונחתם בלילה פסול הא אית ליה קלא ואפשר דהתוס' הכא ס"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' והביאה הב"י ז"ל אה"ע סי' קכ"ז דיש חילוק בין קדימה לקדימה דהקדמת כתיבה לחתימה הוי כמשקר אבל איחור נתינה לכתיבה לא הוי כמשקר אלא משום פרי וכיון דאיכ' קלא שנמסר שלא בזמן הכתיבה לא חיישינן לפירי דיזכרו הלקוחות ויאמרו אייתי ראיה אימת מטא וכו' [א"מ וכ"כ הב"ש סי' הנז' ס"ק ו' ליישב דעת הרא"ש ע"ש)]:
אבל התוס' בגיטין כתב משם ר"י דלא אמרינן קלא אית להו אלא כשנותן לה הגט ע"י שליח וכ"כ הרא"ש ז"ל בגיטין בתי' הב' וכ"פ הרשב"א שם והטור בסי' הנז' וסיים הטור וז"ל ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הרי שאמר לב' לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים וכו' והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמ' להם הבעל לכתוב בו ולא אותו המקום וכו' ותמה עליו הב"י ז"ל דמה ענין זה לזה דהרמב"ם ז"ל איירי בעדיין לא נכתב הגט ור"י איירי כשנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו דכל שלא נכתב הגט כ"ע ס"ל אין כותבין יום האמירה וכו' ע"ש והב"ח ז"ל כתב ליישב דברי הטור דהרמב"ם ז"ל שכתב ונתאחר הדבר איירי בין נתאחר' הנתינה לכתיבה ובין נתאחרה הכתיבה וע"ז כתב הרמב"ם דהוצרך לכתוב גט אחר משום דס"ל דלא סמכו במסירה ע"י שליח אלא בגט הבא ממ"ה משום דלא איפשר עש"ב וכ"כ בפרישה ואני הדל לא הבנתי דבריהם דאי כונת רבינו שכת' והוצרכו לכתוב גט אחר איירי בנתאחרה הנתינה ומשום הלקוחות א"כ היכי ס"ד שיכתוב זמן האמירה דהוצרך רבינו לומר לא יכתוב זמן האמירה דהא כתב והוצרך לכתוב גט אחר מט' זה א"כ ודאי לא יכתוב זמן האמירה א"ו דרבינו איירי דוקא בנתאחרה הכתיבה וצ"ע. וראיתי למהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קמ"ג שיישב דברי הטור משים דלפ"ד ר"י ז"ל שכל ע"י שליח יש לו קול אפי' מוקדם גמור שהקדים הזמן הואיל ובא ליתנו ע"י שליח כשר וכו' וא"ץ לכתוב זמן הכתיבה דאפי' זמן האמירה כשר וכו' דלא שייך לומר מחזי כשיקרא וכו' א"ו מדכתב הרמב"ם שלא יכתוב יום האמירה משמ' דס"ל דאפי' ע"י שליח לא מהני דלא כר"י דס"ל דע"י שליח אית ליה קלא ומ"ה כתב ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ע"כ ואחה"מ מכבוד תורתו לא איפשר לומר כן דהא הרא"ש ז"ל ס"ל דלא כהרשב"א ז"ל דמכשיר בגט מוקדם ע"י שליח כמ"ש הב"י גם הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ה סי' י"ד כתב להדיא דלא יכתוב זמן האמירה והטור כתב וא"א הרא"ש ז"ל ס"ל כדברי ר"י משמע דס"ל לענין הלכה דלא כתב ר"י דכשר אלא אם איחר בנתינה אבל אם איחר בכתיבה לא יכתוב אלא זמן הכתיבה א"כ איך כת' ואין נראה כן מדברי הרמב"ם דהא הרמב"ם מוסכם לפסקיו וצ"ע גם דברי הטור עצמן אינם מובנים דהא הרמב"ם ז"ל כתב להדיא ברפ"ב כותבין וחותמים ונותנין לו והוא מגרש בו בכל עת שירצה ע"כ הרי לך להדיא דס"ל כמ"ש התוס' דאפי' ע"י עצמו מהני דאית ליה קלא בעידי מסירה וכן הק' מהרש"ך ז"ל ע"ש ועיין להנ"י ז"ל הכא והרדב"ז סי' תקל"ח שכ"כ לדעת רבינו ולעד"ן דהטור ידע דהרמב"ם ס"ל אפי' ע"י עצמו מהני אלא דהטור ס"ל דלכתחילה לא יכתוב על דעת שיתנו אח"כ אפי' ע"י שליח אלא אי איתרמי שנתאחר' הנתינה יתן לה ע"י שליח וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין אבל הרמב"ם ז"ל שכתב שיכתוב יום הכתיבה משמע אע"ג שדעתו שלא יתנו אלא אח"כ שפיר דמי דאי ס"ל להרמב"ם דלכתחילה לא יכתוב על דעת כן והא דכתב שיכתוב יום הכתיבה היינו שרוצה לגרש בו יום הכתיבה א"כ הו"ל לומר שיכתוב יום הנתינה כדכת' הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ה סי' י"ד כדי שלא נטעה א"ו דהרמב"ם ס"ל דמצי לכתוב לכתחילה על דעת שיתנו לה אח"כ וז"כ הטור שכתב ואנ"כ מדברי הרמב"ם כנ"ל: ובעיקר דברי הב"י ז"ל שהביא ראיה דאין כותבין יום האמירה מדאמר ביבמות ד' קט"ז ההוא גיטא דאשתכח בסור' וכתוב בו הכי בסור' מתא אנן ענן בר חייא פטרת וכו' ואתו סהדי ואמרי דההוא דכתב גיט' ענן ב"ח גבן הוה ואמר רבא אף לדידי הכא חיישי' א"נ מילי מסר וכו' ואם איתא דכותבי' יום האמירה כי מסר מילי מאי הוי נחזי יום הכתוב בגט אי הוה בסורא ולישנא דאתו סהדי ואמרי דההוא יומא דכתיב ביה גיטא משמע דאיום שנכתב בו הגט מסהדי וכו' עכ"ל ולכאורה דבריו אינם מבוארין דמאי קאמר דאם אית' דכותבין יום האמירה כי מסר מילי מאי הוי נחזי יום הכתוב בגט אי הוה בסור' וכו' לא יהיה דלא היה בסור' מ"מ חיישי' דילמא מסר מילי בנהרדעא והעדים באו אח"כ בסור' וכתב יום האמירה ואפשר לומר דדעת הב"י ז"ל דס"ל אי כתבינן יום האמירה בעי' לכתוב עיר שהיו בה יום האמירה משו' שמא יבאו עדים ויאמרו יום הכתוב בגט לא היו בסור' ומחזי כשיקר' [א"מ וכ"פ הטור ח"מ סי' מ"ג ס' ט"ו והב"י שם בשם בה"ת ע"ש עכ"ה] א"כ כיון שכן נחזי יום הכתיבה היכן היה הבעל וק"ל: ובמ"ש דטעם רבינו שכתב דאפי' ע"י עצמו יכול לגרש בגט שנתאחר בנתינה הוא מט' שכת' התוס' דע"י עידי מסירה מפקי לקלא שניתן שלא בזמן הכתיבה וכשתבוא לטרוף מלקוחות יאמר לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך א"ש מאי דפסק רבינו בפי"ח מה' גזילה וז"ל ואם הבעל מודה יחזיר הגט לאשה ע"כ ולא ביאר דכשתבוא לטרוף מלקוחות אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך כמ"ש בגמרא משום דרבינו ס"ל כיון דאיכא קלא דנפל ואיתרע פשיטא דיאמר לה אייתי ראיה וכו' כמו כל הגיטין שנתאחר' נתינתן והגמרא לא חידש הכא גבי נפל אלא משום דלכאורה לא יחזירו לה הגט שמא יטעו הלקוחו' ויאמרו מדהחזירו לה הגט ע"י הודאת הבעל ש"מ קי"ל לרבנן שניתן לה ביום הכתיבה ואתיא למטרף שלא כדין וע"ז קאמר בגמרא כיון דנפל אית ליה קלא ולא יטעו הלקוחו' ויאמר לה אייתי ראיה דמה שמחזירין לה הגט היינו כדי שתנשא ולא למטרף ומש"ה מחזירין וכיון שפסק רבינו דיחזיר ממילא נדע דלא יטעו הלקוחות ויאמר לה אייתי ראיה דאל"ה הוה אמרינן דלא יחזיר גם א"ש נמי דלא ביאר גבי עבר דכשבא לטרוף דאמרינן ליה אייתי ראיה אימת מטא שטר' לידך כמ"ש בגמרא לקמן בסמוך אע"ג דהוא בפ"ו מה' עבדים פסק דזכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו מ"מ הרי הוא פסק דלא כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו כמ"ש פכ"ג מה' מלוה ובמ"ש א"ש דרבינו ס"ל גבי עבד צריך עידי מסירה כמו גט אשה כמ"ש בפ"ה מה' עבדי' ה"ג ומוסר לו את השטר בפני ב' עדים א"כ קלא אית ליה בעידי מסירה אם נמסר שלא בשעת כתיבה ומ"ש שם בה' עבדים דאם מסר לו שחרור בינו לבינו מהני ה"ד בדיעבד כמ"ש גבי גיטין בפ"א מה' גיטין דין י"ו וכ"כ הב"י ז"ל בי"ד סי' רס"ז ע"ש א"כ כיון דלכתחילה בעינן עידי מסירה לא חיישי' שמא נתן בינו לבינו ועיין לה' בית אברהם ז"ל בח"מ סימן ס"ה שנתקשה בזה על רבינו ובמ"ש א"ש ודו"ק:
שם בגמ' כי אתי למטרף א"ל אייתי ראיה אימת מטא שחרור לידך עיין להרא"ש והטור ז"ל בסי' ס"ה שהביאו אוקמת' זו והק' מרן ז"ל כיון דפסק כמ"ד זכות הוא לו ופסקו כאביי דאמר עבחו"ל אמאי איצטריך להביא ראיה אימת מטא וכו' וראיתי להב"ח ז"ל שתי' וז"ל אפי' למ"ד זכות הוא לו נמי כי אתי למטרף א"ל אימת מטא וכו' ואין אומרים עבחז"ל דדמי לגט אשה דאינו מועיל לשום זכייה קודם שבא לידו ע"כ ואחה"מ אינו כן דהא הרא"ש ז"ל בגיטין ד' י"א והטור בי"ד סי' רס"ז פסקו אע"ג דלא מטא שחרור לידו יצא לחירות א"כ ממילא מעשה ידיו שלו ואם קנה בהם קרקע קנה לעצמו ואם מכר רבו אות' קרקע לאחר אינו מכור ויכול לטרוף אותה העבד ואע"ג דהתוס' נסתפקו בזה לקמן ד"ה שובר וכו' היינו לענין איסור' אם בא על בת ישראל אבל לענין ממון ודאי זכה בו ובדין טריף מזמן הכתיבה וצ"ע:
ובדרישה כתב לתי' וז"ל דאמרי' מייתי ראיה אימת וכו' אפי' לאביי דאמ' עבז"ל משו' דחיישי' לקנוניא שאין דעתו לשחררו ואפי' הביא עדים שראו בידו קודם שנפל חיישינן לקנוניא כיון דנפל איתרע אבל אם הביא עדים שנמסר לו בשעת הכתיבה ליכא קנוני' עש"ב ואחה"מ אינו כן דאם חיישינן לקנוניא א"כ אפילו הביא עדים שנמסר ביום הכתיבה נמי חיישינן לקנוניא מדנפל איתרע ואמרינן מדלא שמרו כהלכתו ודאי אינו שטר כשר ומעיקרא כתב לקנוניא ועוד גבי עבד לא חיישי' לקנוני' כיון דאיכא פסידא לעבד בשטר זה דלא יוכל לישא שפחה משום דיאמרו לו אתה משוחרר ואסור בשפחה ואי ישא בת ישראל אסור דהוא יודע בעצמו דעדיין עבד ואסור בבת ישראל ואם יכתוב לו רבו גט שחרור אחר אית ליה קלא שיאמר שכתב לו שחרור ויפסל הגט הא' ויחזרו השדות ללקוחות א"ו נ"ל דהכא ליכא קנוניא וצ"ע [א"מ עוד יש לתמוה במ"ש הדרישה שם וז"ל בקיצור וא"ת א"כ למה קאמר אביי דהא דתנן מצא שט"ח לא יחזיר משום דחיישי' לפרעון ולקנוניא ל"ל להזכיר חששא דפרעון הא בל"ה איכא למיחש שמא כתב ללות ולא לוה ועדיין אין דעתו ללות אלא קנוניא עשה עמו להוציא מלקוחות ומ"ה מצוה ליתנו לו ועוד מאי פריך התם ולשמואל דאמר ל"ח לפרעון מא"ל וכו' וי"ל דמ"ה קאמ' טעמ' דפרעון משו' דמשמ"ל דמתני' דקתני לא יחזיר ר"ל אין מחזירין כלל אפי' הביא עדים דמטא השטר לידו מיום הכתי' דליכא למיחש לשמא כתב ללות וכו' והשתא פריך שפיר לשמואל דל"ח לפרעון מא"ל דיחזירנו לפחות כשמביא ראיה וכו' עש"ב ותמהני איך יפר' מה שסיימו שם בגמרא הניחא אי ס"ל כר"א וכו' אלא אי ס"ל כאביי דאמר עבז"ל מא"ל ולפ"ד אפי' אי ס"ל כר"א מי ניחא דאמאי קתני לא יחזיר כלל דיחזירנו לפחות כשמביא ראיה שבא לידו מיום הכתי' דהשתא ליכא למיחש חששה דר"א שמא כתב ללות וכו' ואי ניחא ליה לאוקמי מתניתין בשלא הביא ראיה אימת מטא שטר' לידו א"כ גם אי ס"ל כאביי נמי ניחא כמ"ש ה' ז"ל ובאמת שזאת תימא רבתי בעיני וצ"ע עכ"ה]:
וראיתי לה' בית אברהם שתי' לקו' מרן ז"ל במ"ש הרא"ש ז"ל לקמן דהלכה כאביי דאמר עבז"ל אמנם לא נאמר זה אלא לענין שעבוד דוקא דלא להוי שטר מוקדם או עבחז"ל אבל בשטר מכר או מתנה אם מכר המוכר או הנותן את הקרקע לאחר בין חתימת השטר למסירתו נתבטלה זכוי החתימה כיון שנתנו לאחר קודם שיבא השטר ליד הא' והכא גבי גט שחרור הוי כמו שטר מתנה דכיון דכתב לשחררו ה"ז כמו שכתב ליתן לו נכסים שלו וכשחזר ומכרן הרי נתבטלה זכוי החתימה לפיכך בזה לא אמרינן עבז"ל ע"ש ואה"מ לא דק דהא הרא"ש ז"ל סיים ורש"י ז"ל לא פי' כן משמע דלא ס"ל כהרי"ף והטור גופיה כתב בסי' ט"ל דהלכה כאביי דאמר עבחז"ל ואין חילוק בין שטר הלואה ובין שטר מכר ומתנה וכת' הב"י ז"ל בב"ה דהט' דפסק כן כמ"ש מדסיים הרא"ש ורש"י לא פי' כן ואפי' תאמר לדעת הרא"ש כמ"ש ה' ז"ל מ"מ לדעת הטור מה יתרץ ועיין לה' בני שמואל ז"ל בסי' ט"ל שהכריח מדברי הרא"ש בעצמו דלא ס"ל חילוק זה שכתב לדעת הרי"ף ז"ל ובעיקר הקו' נ"ל כמ"ש הש"ך ז"ל דבגט שחרור לא אמר עבז"ל ע"ש:
רש"י ד"ה מהיום ולאחר גוף הקרקע קנוי לו מהיום וכו' עכ"ל וראיתי בא"ז שהביא משם הרשב"א והר"ן ז"ל שדחו פי' זה וז"ל ואינו מחוור דמאי קמ"ל מתניתין היא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה וכו' ע"ש [א"מ אפשר דמש"ה סתם הנ"י ז"ל ופי' כפר"ת דר"ל מהיום תהא קנויה לך אם לא אחזור בי כל ימי חיי וכו' ובזה א"ש מה שתמה מהר"ם מטיקטין ז"ל שם על הגליון וז"ל כן פירש ר"ת משום קושיא דרש"י דלא תרמי מתנות וכו' כדאי' בתוס' ותימא א"כ למה הביא בסמוך סוגיית רש"י עכ"ל ולפמ"ש א"ש דהא דפי' כר"ת לאו משום קו' דרש"י דלא תרמי מתנות וכו' דהא ודאי ל"ק כמו שתי' רש"י והביאו הנ"י אלא משום קושית הרשב"א והר"ן הנז' ומ"מ אע"ג דפי' כר"ת הוצרך להביא סוגיית רש"י משום דס"ל דמתנות דמתניתין כפשטן דהיינו שנתן לו מעכשיו ואין הברייתא מפ' המשנה אלא הברייתא הלכה בפ"ע כמ"ש הר"י ן' מיגש ז"ל בתשובה הובאה בא"ז ומש"ה הוצרך להביא סוגיית רש"י ז"ל כנ"ל עכ"ה] ונ"ל דברייתא בא לאשמעי' דבעי' לכתוב מהיום ולאחר מיתה כר"י ולאפוקי מדר' יוסי דאמ' התם א"ץ לכתוב מהיום ולאחר מיתה ע"ש בד' קל"ו ודו"ק: