אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף יח:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף יח:

דף יח.

גמ' א"ד אע"ג דלא הוחזקו דלא נהדר וכו' הנה הרי"ף ז"ל בפ' כל הגט כת' ומסתבר' לן דבכי הא מילתא דהיא איסור' לחומרא עבדי' שלא עבר אדם שם ואם עבר אדם שם והוחזקו ב' יב"ש חיישינן שמא ממנו נפל וצריכין אנו ליתן סי' מובהק כרב אשי וכו' וכתב הר"ן ז"ל לחד תי' דס"ל להרי"ף דלר"ז כי היכי דלא מהדרינן בש"מ לחודי' ה"נ לא מהדרינן בהוחזקו ב' יב"ש לחודי' ע"ש ותמה הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין וז"ל ותמה על עצמך ר"ז מ"ש דנקט כאן במקום שהש"מ כאן במקום שאין הש"מ ליפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזק ע"ש ולפ"ד הרא"ש ז"ל הכא ניחא שכתב וז"ל וירא' לי דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין הש"מ דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם ואפי' במקום שאין הש"מ ממה שנחוש שמא בא אחר מעיר אחרת ועבר דרך שם ואפי' במקו' שהש"מ עכ"ד וכה"ג תי' הריטב"א ז"ל הובא בא"ז לקושית התוס' ע"ש ונ"ל דזה לא אתי אלא לדעת הרי"ף ז"ל דפסק כמ"ד אם עבר אדם שם אבל לקו' הראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו בפ"ג מה' גירושין לא אתי משום דאפי' תימא דהוחזקו חמיר טפי מ"מ לא חמיר כ"כ דפסק ביה רבינו דבעי' לאלתר היינו שלא עבר אדם שם ואע"ג דבש"מ פסק דלאלתר היינו שלא שהה אדם שם [א"מ ר"ל לאפוקי ממ"ש הפר"ח ז"ל בס' מ"ח בפ' כל הגט ע"ש ער"ה] וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בפ' כל הגט דמעיקר' פי' דברי הרי"ף כמ"ש ה"ה ז"ל וסיים וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל ואח"כ פי' לדעת הרי"ף דבא לאשמעי' דאם הוחזקו לחודי' חיישינן ולא סיים וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש לעיל נראה דס"ל דלפי פי' זה לא אתי' דברי רבינו וה"ט כמ"ש:

וראיתי לה' לח"מ ז"ל שם שרצה ליישב דברי רבינו כמ"ש דס"ל כמ"ש הרא"ש דהוחזקו חמיר ממקו' שהש"מ והוק"ל מה שהק' הרשב"א ז"ל דמ"ש דנקט ר"ז כאן במקום שהש"מ וכו' לפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזקו ומדלא נקט ר"ז כך משמע ליה לרבינו דבהוחזקו בכל גוונא אין מחזירין ואפי' במקום שאין הש"מ ואפי' לאלתר משום דטפי עדיף לומר בהוחזקו דלא מהדרינן ומשום דר"ז ס"ל לאלתר דמתניתין הוי לא שהה ולעולם דעבר אדם שם מש"ה לא חילק בין הוחזקו ללא הוחזקו עש"ב ודבריו דחוקים דמנ"ל לומר כן דאפילו לאלתר אין מחזירין אי משום קושית הרשב"א י"ל כמ"ש לעיל דנקט כן לרבות' כיון דס"ל דהוחזקו חמיר וכמ"ש הרא"ש וראיתי להשע"ה ז"ל שם שכתב עליו ואין דבריו נראין לי כלל משום דאכתי תק"ל לרבינו לא"ד קמא דבעי תרתי ש"מ והוחזקו א"כ ליפלוג בין הוחזקו ללא הוחזקו ואידי ואידי במקום שהש"מ דהכא לא שייך תיר' ז"ל אלא ע"כ לומר דחדא מתרתי נקט או לומר דלרבותא נקט א"כ כיון דע"כ צריכין להאי תי' לא"ד קמא מנ"ל לרבינו לומר דלא"ד בתרא הוחזקו ואין הש"מ לא מהדרינן אפי' לאלתר וכו' ע"ש ונ"ל דאין זה דחייה דא"כ תיקשי קושיה זו על הרשב"א ז"ל שדחה דברי הרי"ף דס"ל בהוחזקו לחודי' חיישי' מכח קושי' זו ומאי קא דחי דלדידיה נמי מה יענה לא"ד קמא ומה שיישב לא"ד קמא י"ל נמי לא"ד בתר' א"ו דדעת הרשב"א ז"ל דבשלמא לא"ד קמא לא תיק' אמאי. נקט זה ולא נקט זה דחד' מנייהו נקט כיון דאית ליה דמתני' דבעי' לאלתר איירי בש"מ והוחזקו כמו דס"ל לרבה א"כ בריית' איירי בחד' מנייהו או בש"מ ולא הוחזקו או בשאין ש"מ וחד' מנייהו נקט אבל לא"ד בתר' דפליג על רבה וס"ל דבש"מ אע"ג דלא הוחזקו לא יחזיר ע"ז קא מק' הרשב"א ז"ל דהו"ל לשנויי נמי כאן בהוחזקו כאן בלא הוחזקו ותרוייהו בשאין ש"מ מאחר דיש סבר' לומר דחיישי' בשיירות לחודי' יותר מן הוחזקו לחודי' כמ"ש ה"ה ז"ל א"כ הו"ל למנקט תרי אוקמתות כדי שלא נטעה בהוחזקו לחוד מה דינו וע"ז כתב הלח"מ דמכח זה ס"ל לרבינו דר"ז ס"ל דהוחזקו חמיר טפי ואפי' לאלתר ומש"ה לא מצי למנקט כן דס"ל דלאלתר דמתניתי' היינו שלא שהה [א"מ ומ"מ זה דוחק דמנ"ל לרבינו כן כיון דאיכא סבר' לומר דבמקום שהש"מ חמיר טפי א"כ אימא דר"ז ס"ל הכי דבש"מ אפילו לא הוחזקו חיישי' ובאין הש"מ אפי' הוחזקו לא חיישי' ומש"ה לא מצי לשנויי אלא כאן במקום שהש"מ כאן וכו' גם מדברי הרמב"ם בפי' המשנה בפ' כל הגט נראה דס"ל כמ"ש ה"ה ז"ל שכתב וז"ל ופי' לאלתר מיד וזה כדי שלא יעבור אדם שם וכו' וכ"ז כשנאבד ממנו במקום שהש"מ וכו' אבל במקום שאין הש"מ ה"ז כשר ואפי' שנמצא לאחר זמן עכ"ד וע"כ דאיירי נמי בהוחזקו ב' יב"ש דאל"ה אמאי פסק דלאלתר היינו שלא עבר אדם שם והא בש"מ לחודיה שיעור לאלתר היינו שלא שהה כמ"ש בחיבורו וזה מוסכם לכל הפי' א"ו דמיירי נמי בהוחזקו ואפ"ה כתב דבשאין ש"מ ה"ז כשר אפי' לאח"ז אע"ג דהוחזקו כדעת ה"ה ז"ל ולפ"ד הלח"מ צ"ל שחזר בו ממה שכת' בפיה"מ וזה ודאי דוחק עכ"ה]:

והנה הלח"מ ז"ל הק' לדעת ה"ה ז"ל דס"ל דבהוחזקו לחודי' לא חיישינן ממ"ש ה"ה ז"ל גופיה בסוף ה' גירושין גבי הא דבא א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' א"ל שיוסף ן' מיכאל מת וכו' דבהוחזקו אם אין ידוע שהאחר קיים אין משיאין את אשתו משמע דבהוחזקו לחודי' אין משיאין את אשתו וכאן כת' דבהוחזקו לחודי' מהדרינן והוא היפך הסבר' וכמ"ש הטור סי' קל"ב דטפי אית לן לאקולי גבי מיתה מהכא ע"כ ואחה"מ לא הבנתי דבריו דהא ה"ה ז"ל איירי בהוחזקו בעיר זו ב' יב"ש והלכו מכאן ומת א' מהם בעיר אחרת ואות' העיר שמת בה יב"ש לא ידעו שיש בעיר זו ב' יב"ש ושלחו לעיר זאת ואמרו שיב"ש מת ואנן דיש לנו ב' יב"ש בעיר ושניהם הלכו מכאן אשה של מי מתירין לפיכך אין מתירין שום א' מהן ובהא אפי' הטור ז"ל מודה אבל גבי גט דאמר אפילו הוחזקו ב' יב"ש מחזירין היכא שאין ש"מ היינו משום כיון דידעי' שזה נפל לו גט בכאן אין לחוש שמא יב"ש אחר גם הוא נפל לו גט כאן כיון שאין הש"מ כמ"ש התוס' אבל התם גבי מיתה מהיכן יודעי' שזה מת דילמא יב"ש האח' הוא שמת ובהא ליכא מאן דפליג ומ"ש הטור בסימן י"ז סעי' י"א דלדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל דבהוחזקו לחודי' נמי מתירין גבי מיתה משום עיגונה כבר הקשה הב"ח והפרישה היאך מתירין שום א' מהן כיון דהוחזקו ב' בעיר מהיכן יודעי' מי הוא ועיין לב"ח שכת' דמשכחת לה כגון שהלך מהעיר זמן רחוק וא' יצא זה זמן קרוב דתלינן שזה שיצא לזמן קרוב הוא שמת ע"ש והב"ח בק"א שם הק' על הטור מנ"ל זה דהא מדברי הרא"ש שם שכתב דפלוגתא דאביי ורבא מיירי בשכיחי שיירות ולא הוחזקו משמע ודאי דבהוחזקו ולא שכיחי שיירות אף לרבא חיישי' לב' יצחק ר"ג וכמ"ש הרא"ש בפ' כל הגט דהוחזקו חמיר מש"מ עש"ב ולפמ"ש הפרישה ז"ל שם דמ"ש הטור דבהוחזקו לחודיה ל"ח מיירי בהוחזקו בעיר אחרת ששם יש א' ששמו כך אבל בעיר זו לא יש א' אחר ששמו כך וי"א ס"ל כיון דאיכא איש אח' ששמו כך אפי' בעיר אחרת חיישי' דילמא המעידים ראו אותו יב"ש האחר בזה העיר וסברו שהוא מאות' עיר ואותו יב"ש ראו שמת ושלחו להתיר את אשתו והרי"ף והרא"ש ז"ל סברי שזה הוא חששה רחוקה ולא חיישי' וכו' ע"ש ולפ"ז אפשר לומר דיצא לו להטור זה מהרא"ש ז"ל דלא חייש בהוחזקו אלא אם הוחזק באות' העיר עצמה שנמצא בה הגט דיותר יש לחוש שעבר זה שם ונפל ממנו וכמ"ש הרא"ש כפ' כל הגט וז"ל ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין הש"מ דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפי' במקו' שאין הש"מ ממה שנחוש שבא אחר מעיר אחרת וכו' ע"ש הרי לך להדיא דלא חייש בהוחזקו לחודי' אלא דוקא אם הוחזקו באות' עיר אבל אם הוחזקו בעיר אחרת לא חיישי' כיון שאין הש"מ:

והב"ח ז"ל שם בק"א תי' דיצא לו לטור כן מדכת' הרא"ש בפ' כל הגט וז"ל ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז רבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי ש"מ והוחזקו ואביי כר"ז וכו' והקש' עליו הח"מ ז"ל וז"ל והנה המעיין בדברי הרא"ש ז"ל לשם יראה שאין הפשט כן דמה שמוכיח הב"ח ממ"ש הרא"ש רבא ס"ל כרבה דלא חיישי' עד דאיכא תרתי וכו' היינו לרבה בגיטין אבל לא לרבא דהא כבר כתב הרא"ש לפני זה בסמוך דע"כ מיירי בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא וכו' ע"ש ונ"ל דדיוק הב"ח מדכתב הרא"ש ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז רבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי ש"מ והוחזקו וכו' משמע דרבא ס"ל כרבה בכל מילי דאפי' הוחזקו לחודי' לא חיישי' דאי הרא"ש ס"ל דרבא לא ס"ל כרבה אלא דוקא גבי ש"מ דבעי' הוחזקו נמי אבל בהוחזקו לחוד פליג על רבה הו"ל לפ' להדיא א"ו דס"ל בכל ענין כותיה ולפיכך כתב הטור כיון דגבי ש"מ לחוד פסק כרבא דלא חייש משום עגונה דאיתתא ה"ה בהוחזקו לחוד נמי ל"ח וכ"כ הריטב"א ביבמות וז"ל ומיירי בש"מ ולא הוחזקו או שהוחזקו תרי יצחק ואין ש"מ דאי שהוחזקו תרי וש"מ וכו' ובדאיכא חדא לגריעות' וחד' למעליות' הוא דפליגי התם דרבה סבר התם דל"ח ור"ז ס"ל דחיישי' ואביי ורבא נמי פליגי בהא וכיון דכן הילכת' כרבא וש"מ דהילכתא התם כרבה דסבר בחד' לגריעות' וכו' ל"ח כן פי' מקצת מפ' וכן ר"ח ז"ל אבל הרי"ף ז"ל פסק שם כר"ז דבעי תרתי למעליות' ואלו הכא פסק כרבא וא"כ ק' הילכתא אהילכתא וכו' כצ"ל ושם יש ט"ס יצא לנו מזה דרבא ס"ל כרבה דבחדא לגריעותא ל"ח ואע"פ שהוחזקו וה"ט כמ"ש דמ"ש זה מזה ומ"ש הרא"ש ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין ש"מ דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר וכו' אינו ר"ל דלפי האמת הוחזקו חמיר אלא בא לומר שלא תאמר כדעת ה"ה והר"ן ז"ל שכתב לר"ז דחייש בש"מ דוקא בש"מ אבל בהוחזקו לחודי' ל"ח לזה כתב כיון דחיישי' בש"מ חיישי' נמי בהוחזקו לחודי' דיותר יש לחוש כאן מש"מ ולכל הפחות הן שוין וזה דוקא לר"ז דחייש בחדא לגריעותא אבל לרבה דבעי' תרתי והוחזקו לחודיה ל"ח אה"נ דרבא תלמידו ס"ל כן ומנ"ל לעשות ג' מחלוקת בדבר ואפושי פליגתא לא מפשינן ולכאורה איכא למידק לפ"ז דרבא ס"ל כרבה דל"ח בחדא לריעותא א"כ איך חייש שם גבי עובדא דרב ענן דאמר רבא חיישינן לגמלא פרחא וכו' והתם איירי בשאין ש"מ כמ"ש הר"ן ז"ל שם והריטב"א ז"ל ואמאי הא בחדא לריעותא ל"ח וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בגיטין שהק' כן וע"ש מה שתי' וראיתי לה' פנים מאירות בח"ב סי' קי"ד ד' ע"ח שהכריח מימרא זו דלרבא אית ליה סברא ג' דבש"מ בעי' הוחזקו ובהוחזקו לחוד חיישי' ע"ש ואשתמיט מניה הריטב"א הנ"ל דליכא הוכחה מהאי עו' כלל ועוד אישתמיט מניה הריטב"א ביבמות הנ"ל: ויש לדקדק לס' הרא"ש ז"ל דס"ל דשאני גבי מיתה דפסקינן כרבא משום עגונה דאיתתא א"כ מאי קא מייתי אביי התם ראיה לדבריו מההוא גיטא דאשתכח בנהרדע' וכו' שאני התם דאפשר בגט אחר לפיכך חיישי' אבל הכא גבי מיתה דלא אפשר בתקון אחר ותתעגן כל ימיה הקילו בה רבנן ונראה דלעולם אביי ורבא ל"ל חילוק זה אלא בכל ענין חיישי' לחדא לריעותא לאביי כר"ז ולרבא ל"ח כרבה אלא אנן דמספק"ל הילכתא כמאן לפיכך גבי גט דאפשר בגט אחר עבדי' לחומרא וכל"ב דר"ז ולענין מיחה סמכינן ארבה משום עיגונה וכ"מ מדברי הב"ש בסימן י"ז בס"ק נ"ו וכ"כ ה' פנים מאירות שם ושו"ר במהר"י קולון ז"ל בסי' קפ"ה שהביא משם רבינו זרחיה הלוי ז"ל שכ"כ דרבא לא ס"ל כן אלא אנן לענין פסק שני לן בין מיתה לגט ע"כ. אך ראיתי לה' דרכי נועם ז"ל בא"ה סי' ה' שכתב ל"ד גבי מיתה דאמר כן אלא ה"ה גבי גט היכא דאינו בקל שיתן לה בעלה גט אמרי' כן דל"ח בחדא לריעותא והכריח כן מדהביא אביי ראיה לדבריו מההוא גיטא דאשתכח בנהרדע' וכו' ואי איתא הו"ל לדחות שאני התם גבי גט אבל הכא גבי מיתה ל"ח א"ו ל"ד גבי מיתה אלא ה"ה גבי גט ע"ש ואחה"מ מלבד דאשתמיט מניה הפוסקים הנז' עוד ק"ק עליו דמנ"ל לאביי דהתם איירי בדאיכא עיגונה דאיתתא כדי להקשו' אימא דהתם איירי שבדבר קל יכול להביא לה גיטא וכיון דאפשר בגט אחר לא שרינן לה א"ו כדאמרן דאביי ורבא ל"ל חילוק זה אלא דאנן דמספק"ל הילכתא כמאן שאני לן בין גט למיתה ודו"ק:

אמנם בעיקר קושית הרבנים ז"ל שהק' דהרי"ף ז"ל סתיר דידיה אדידי' דהכא פסק כר"ז דבחדא לריעותא חיישי' והתם פסק כרבא דבחדא לריעותא ל"ח נ"ל ליישב דלעולם רבא דהתם ס"ל כר"ז דבחדא לריעותא חיישי' והתם גבי יצחק ר"ג איירי בשאין הש"מ ולא הוחזקו ב' יצחק ר"ג לפיכך ל"ח וטעמא דאביי דחייש משום דס"ל כמ"ש התוס' הכא ד"ה נפק וכו' שכתב לחד תי' דה"ט דגבי מעשה ב"ד יחזיר אפי' לאביי דאיירי במצאו חוץ לב"ד דליכא ש"מ ולא הוחזקו תרי יב"ש אבל התם גבי יצחק ר"ג יש לחוש משום דהתם לא שייך לאפלוגי בין ש"מ לשאין ש"מ וכו' והכונה משום דיש להסתפק שמא כמו שיצא זה מעיר זו לילך לאספמי' כמו כן הלך יצחק ר"ג אחר לשם ומת שם ורבא ס"ל כיון דלא שכיחי שיירות ולא הוחזקו ל"ח ואמרינן שזה דוקא שהלך לשם ולא אחר. ובזה יתיישב מה שהקש' הריטב"א ז"ל בגיטין על ההוא עובד' דענן בר חייא הנ"ל דלפ"ז א"ש דגם רבא ס"ל כר"ז דבחדא לריעותא חיישינן ועובד' דיצחק ר"ג איירי בשאין ש"מ ולא הוחזקו ועובד' דענן בר חייא איירי בשאין ש"מ ואביי דלא חייש משום כיון דבדקו כל נהרדעא ולא מצאו אדם אחר ששמו כן אלא ענן ב"ח מתגר' שהיה בסור' ביום כתיבת הגט א"כ הוי תרתי למעליות' ול"ח ורבא ס"ל כיון דהוחזקו הוי חדא לגריעותא וחיישי' ואע"ג דאיכא סהדי שהיה עמהם חיישי' שמא בגמלא פרחא אזל א"נ שמ' מילי מסר וכו' ודו"ק:

והנה הב"י ז"ל בסי' קל"ב כתב דלדעת הרא"ש ז"ל דבחדא לריעותא חיישי' א"כ מ"ש ברמזים בפ' האשה שלום להכשיר גט שנמצא במקו' שהש"מ ולא הוחזקו נ"ל שלא בדקדוק עכ"ד ולפע"ד אפ"ל וז"ל פסקי הרא"ש היכא דלא הוחזק בעיר אלא אדם א' ששמו יב"ש אם מעידין על יב"ש שמת או שמצאו גט כתוב על שמו נותנים אותו לאשתו ומתירין אותה ול"ח לאחר עכ"ד ונר' דמ"ש או שמצאו גט כתוב על שמו היינו במעידין שיב"ש מת וגם מצאו נמי גט כתוב על שמו ובא לאשמעי' דל"ת דאה"נ דהקילו בה משום עיגונה ואמרינן שבעל אשה זו מת ומותרת לינשא מ"מ אם אין לו בנים ויש לה יבם שיחלוץ לה מס' שמא גט זה אינו שלה דגבי גט חיישי' לחדא לריעותא לזה אמר נותנין אותו לאשתו ומתירין אותה בלא חליצה והטעם כיון דגבי אשה זו ל"ח לחדא לריעותא בכל צד ל"ח אפי' גבי גט:

יצא לנו מזה דלדעת הרא"ש דגבי גט חיישינן לחדא לריעותא אבל היכא דליכא שום ריעותא מחזירין הגט אפי' לזמן מרובה ומן התימ' על הטור בסי' הנז' שכתב וז"ל וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול אפי' לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו ב' יב"ש וכו' ודבר תימ' הוא דליכא מאן דס"ל הכי ועיין להב"ח ז"ל שתמה כן ועוד תמה על הב"י שכתב ע"ז וכבר כתבתי שזה דעת הרא"ש וכו' ותמה עליו והלא הרא"ש כתב בהדיא והכי הילכתא דלא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהש"מ אע"פ שלא הוחזקו וכ"ש אם הוחזקו וכו' אלמא דאם לא הוחזקו וגם אין הש"מ מהדרינן גט אע"פ שמצאו אחר זמן מרובה ופיר' הוא בדברי הטור דמ"ש ולא הוחזקו ר"ל או לא הוחזקו ע"ש [א"מ ולע"ד אין נראה כן חדא דהלשון לא משמע כן ועוד דד"ז כבר כתב לעיל בסמוך ואפילו לא ידעינן שעבר רק שהה כדי שיעבור אדם שם חיישי' כ"ש אם ראה שעבר אדם שם ומה שתי' להב"ח הוא דחוק כמו שיראה המעיין וגם מה שסיים הטור ואפי' אם היה גוי שעבר שם וכו' לא יתיישב לפי פירושו בדברי הטור ועוד לפ"ד מה שסיים הטור והיכא שלא הוחזקו וכו' ולא שכיחי שיירות מחזירין אפי' שהה כדי שיעבור וכו' אינו מדוקדק דאפי' ראינו שעבר נמי ל"ח והב"ח כתב דט"ס הוא ע"ש והוא דוחק דגם ברמזים נמי בפ' כל הגט כת' הכי עכנ"ל פשוט דהטור ס"ל דאפי' במקום שאין הש"מ אם ראינו שעבר אדם שם אז הוי כמקום שהש"מ ואע"ג דלא הוחזקו לא יחזיר דאיכא חדא לריעותא ומתניתין דקתני יחזיר ואפילו לזמן מרובה ואוקימנא במקום שאין הש"מ מיירי שלא ראינו שעבר אדם שם אלא שהה כדי שיעבור אדם שם אך אפשר שלא עבר אבל אם ראינו שעבר אז הוי מקום שהש"מ והוכרח הטור לזה משום דק"ל מה שהקש' הרשב"א ז"ל בפ' כל הגט גבי הא דת"ר איזהו לאלתר וכו' וז"ל תימה בין לרבה בין לר"ז דמוקמי מתני' במקום שהש"מ מאי איכפת לן אם עבר אדם שם או לא שהרי אין הכל הולך אלא אחר השיירות שכבר עברו לומר כיון שמקום זה הוא מעבר לרבים חוששין שמא זה שנמצא מאחד מעוברי דרכים א"כ אפי' לא עבר אדם שם נחוש לו ואי משום חשש נפילה של זה שעבר או שהה א"כ אפילו במקום שאין הש"מ נמי נחוש לו והאריך בזה ה' ז"ל ולבסוף הניח בצ"ע ומכח קו' זו הוכרח הטור לומר דודאי לא חיישי' לשיירות הראשונות דאם נפל מהם כשעבר זה דרך שם היה מויצאו וכמ"ש הרשב"א שם אלא דהחשש הוא כיון ששהה כדי שיעבור אדם שם או כדי שישהא למ"ד חיישינן שמא נפל ממנו ודוקא במקום שהש"מ הוא דחיישי' כיון שעבר זמן מרובה כדי שיעבור ודאי עבר אדם שם ושמא ממנו נפל אבל במקום שאין הש"מ ל"ח כולי האי שמא עבר אדם ושמא ממנו נפל אלא אמרינן לא עבר אדם כלל ואפילו לזמן מרובה ומיהו כ"ז אם לא ראינו שעבר אדם שם אבל אם ראינו שעבר ודאי חיישי' שמא ממנו נפל ומה לי מקום שהש"מ או לא וכקו' הרשב"א ובזה יבאו דברי הטור וגם ברמזים על נכון ובדקדוק עצום ומה שהק' עוד הב"ח ממ"ש הרא"ש אבל אם עבר אדם שם והוחזקו וכו' משמע דאם לא הוחזקו ואין הש"מ ל"ח אפי' אם עבר וכו' ע"ש נראה ודאי דמ"ש אם עבר ר"ל אם שהה כדי שיעבור אדם שם וכ"כ הגאון מהר"א ווילנא ז"ל בביאו' וכ"מ ברמזים וע"כ לומר כן דאל"ה תיקשי' דיוקא אדיוקא דלעיל אמר הלכה כרשב"א דאמר שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משמע הא אם אין רואה כיון שעבר כדי שיעבור אדם חיישי' ואח"כ כת' אבל אם עבר אדם שם וכו' משמע דוקא אם ראינו שעבר הא לא ראינו ל"ח א"ו דמ"ש אם עבר אדם וכו' ר"ל אם שהה כדי שיעבור וכו' כנ"ל עכ"ה]:

ולפעד"נ דהב"י ז"ל נמי מבין בדברי הטור כמ"ש הב"ח ז"ל אלא שהק' לו על הטור מנ"ל זה שכתב אם עבר אדם שם אפי' במקום שהש"מ דוקא או הוחזקו לחודיה מאחר דהר"ן ז"ל כתב ב' פי' בדעת הרי"ף ולחד פי' לא פסקינן כמ"ד אם עבר אדם שם אלא במקום שהש"מ והוחזקו וכ"פ ה"ה ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל א"כ מנ"ל להטור כן לזה אמר דהטור נמשך אחר אביו הרא"ש דהביא דברי הרי"ף ז"ל בסתם ולא חילק במאי איירי משמע דס"ל בדעת הרי"ף ז"ל דפסק כמ"ד אם עבר אדם שם בכ"מ בין הוחזקו לחודיה ובין ש"מ לחודי' וראיה לזה ממ"ש הב"י ז"ל קודם לזה אחר שהביא ב' פירושי' של הר"ן כת' וז"ל והרא"ש כת' דברי הרי"ף סתם משמע דלעולם לא הוי שיעור' לאלתר אלא כל שלא עבר אדם שם ע"כ הרי לך להדיא כמ"ש ועיין לה' לחם יאודה ז"ל שהניח דברי הטור בצ"ע ואשתמטתיה הב"ח ז"ל: וראיתי לה' נחלת צבי ז"ל שיישב דברי הטור דאם מצאו לאלתר ואיכא ריעות' חיישי' ואין מחזירין אלא אם אמר הימן כר"א או כר"י ובדליכא שום ריעות' לאלתר מחזירין מצאו לאח"ז אין מחזירין אותו עכ"ד ואחה"מ דבריו תמוהים דהא בגמרא אוקמ' רבה למתני' דמחלקה בין לאלתר ובין אח"ז איירי אפילו איכא תרתי לריעותא ומתני' דקתני יחזיר ואפי' מצאו אח"ז איירי בדאיכא חד' לריעותא ולר"ז נמי לא"ד בתרא דאפילו בחדא לריעותא חיישי' אם מצאו לאלתר מחזירין וכן פסק הטור בהדיא דמחזירין לאלתר אפי' איכא ריעותא ועוד שהרי כתב הטור ח"ל והיכא שלא הוחזקו ב' יב"ש ולא שכיחי שיירתא מחזירין איתו בלא סי' אפי' שהה כדי שיעבור אדם שם ע"כ הרי לך דדברי ה' ז"ל אין להם שחר:

והנה י"ל על הרי"ף ז"ל דהכא כתב כיון דלא איפסיקא הילכתא בהדיא עבדי' בה לחומרא ולא מהדרינן גט לזמן מרובה אלא במקום שאין הש"מ והתם בגיטין כתב הילכתא כרב אשי דהוא בתר' הילכך לא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהש"מ ע"ש ודבריו סותרין זה את זה דהכא משמע דמספק"ל הילכתא כמאן וליכא אלא חומרא בעלמא והתם כתב דהילכתא כל"ב משים דר"א ס"ל כן משמע דליכא ס' ולאו חומרא בעלמא אלא דינא הכי וראיתי לה' לחם יאודה ז"ל שם שהק' על ה"ה ז"ל שכתב לדעת הרי"ף דהוי חומרא בעלמא מדברי הרי"ף בגיטין שכתב הילכתא כר"א ע"ש ותמהני אמאי לא הק' בדברי הרי"ף גופיה דסתיר דידיה אדידי' כמ"ש ועוד פי' ה"ה ז"ל בהלכות הוא פי' הר"ן ז"ל בגיטין ותק"ל מה יענה לדברי הרי"ף ז"ל שם דאיירי בהו אבל האמת נ"ל דהרי"ף ז"ל ס"ל דאי לאו רב אשי ודאי הילכתא כרבה כמו שפסק ר"ח ז"ל והביאו הרשב"א שם משים דעביד עובד' כשמעתי' ומעשה רב ועוד דמשמע בגמרא דר"ח ור"ה אודו ליה לרבה אלא משום דרב אשי לא מוקים מתניתין לא כרבה ולא כר"ז יש להסתפק דילמא הא דנייד מאוקמתות דלעיל משום דס"ל כר"ז דבחדא לריעותא יש לחוש לפיכך לא ניחא ליה לאוקמי ברייתא בדליכא שיירות ולא הוחזקו דאי הכי פשיטא כמ"ש הר"ן ז"ל וא"כ הילכת' דלא יחזיר היכא דאיכא חדא לריעותא דר"א בתרא' הוא והילכתא כוותיה או דילמא לעולם ס"ל כרבה דבעי' תרתי לריעותא אלא דבא לומר דאפי' בש"מ והוחזקי מהדרינן ע"י סי' ומש"ה כתב הרי"ף ז"ל כיון דלא איפסק' הילכת' בהדיא עבדי' לחומרא דשמא רב אשי ס"ל הכי והילכת' כוותיה ובזה א"ש דברי הר"ן וה"ה ז"ל ודו"ק:

תוס' ד"ה נפק דק ואשכח וכו' א"נ מתני' דאשתכח בב"ד ואפ"ה לא חיישי' לאחר וכו' עכ"ל ראיתי לה' שע"ה ז"ל בפ"ג מה' גירושין ה"ט שהביא בשם אליהו רבה ז"ל שקרא ערעור על דבריהם וז"ל ואני לע"ד לא אוכל כלכל סוגיא דפ' האשה שלום לפום האי חילוקא שהרי התם מייתי אביי סייעתא למלתי' ואמר מנא אמינא לה דההוא גיט' דאשתכח וכו' וההוא עובד' ע"כ דמיירי בשכיחי שיירות ולא הוחזקו דאי בהוחזקו אפי' רבא מידה ואם איתא שאביי מחלק בין גט למית' מאי סייעת' מייתי אביי מהתם שהרי על כל פנים מוכרח הוא להודות דהא דשלח ליה תיבדק נהרדעא כולה לא מעיקר דינא כי אם משום כבודו כדהשיב לו רבא דאלת"ה תק"ל ממתני' דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר וכו' עש"ב ונ"ל דלק"מ דיש לחלק דשאני הכא שזה האיש שואל על גיטו שאבד קודם שמצאו שם ואח"כ מצאו הגט אמרינן שזה הגט של זה שנפל ממנו ולא חיישי' שמא איש אחר ששמו כשמו נפל ממנו גט ג"כ במקום הזה כיון דלא הוחזקו ב' יב"ש וכ"ש לפי מה שתי' לקמן דלא חשדינן שישקר במזיד לקלקלה כיון שבידו לגרשה א"כ כיון שאמר שאבד ממנו גט במקו' זה נאמן ומש"ה ל"ח לאחר כיון שאין אנו מכירין אחר אין לחוש שמאחר ונפל ממנו כמו כן כאן אבל התם מיירי שמצאו הגט בתחילה ואחר שמצאו הגט באה האשה ואמרה שזה גט שלי דאינה נאמנת משום דאשה מעיזה פניה כיון דהגט מסייעה לפיכך חיישינן שמא מאחר נפל ולא נפל מידה כלום ודמיא לפלוגתא דאביי ורבא דהתם ממש ומש"ה מייתי אביי סייעתא שפיר כנ"ל ודו"ק [א"מ אמנם ממ"ש מהרש"א בפ' כל הגט ד"ה כאן וכו' וז"ל אלא דאיכא למימר לקמן בברייתא כיון דאינה משקרת במזיד ואומרת שממנה אבד ל"ח לאחר שגם ממנו אבד כיון שאין הש"מ ואע"ג דלא נאמינה למפרע כמ"ש התוס' לקמן וכו' עש"ב נראה דס"ל דאשה נמי נאמנת ולא חשדי' לה שמשקרת במזיד לקלקל את עצמה וכ"כ ה' משמרות כהונה ז"ל אמנם לפי הנר' מלשון מהרש"א שט"ס נפל בדבריו וכ"מ נמי ממ"ש ואע"ג דלא נאמינה למפרע כמ"ש התוספות לקמן וכו' ובאמת התוס' לא כ"כ אלא גבי בעל דמכאן ולהבא נאמן משים שבידו לגרשה אבל למפרע לא כיון שאין בידו אבל גבי אשה מה שייך לחלק בין למפרע או להבא דאם אינה חשודה לקלקל את עצמה א"כ אפילו למפרע נאמנת ואם היא חשודה א"כ אפילו להבא נמי אינה נאמנת א"ו כיון דהגט מסייעה מעיזה פניה וחשודה לקלקל את עצמה כמ"ש התוס' וכשיטת המחבר ז"ל וט"ס פל בדברי מהרש"א וכצ"ל כיון דאינו משקר במזיד ואומ' שממנה אבד וכו' ואע"ג דאינו נאמן למפרע כמ"ש התוס' וכו' כנ"ל ודלא כה' משמרות כהונה ז"ל עכ"ה]:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה