מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף יז:
גמ' אר"י הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום הנה ה' המאור ז"ל פי' האי מימר' דר"י הכי הטוען אחר מעב"ד היינו שטוען לא אכרע עד שתחזיר לי את שטרי וקמ"ל דאפי' לר' יאוד' דאמר אין כותבין שובר במעשה ב"ד מודה דכותבין וכו' א"נ קמ"ל דכותבין שיבר בכתובה דהיא מעשה ב"ד אע"ג דליכא למימ' עבד לוה לאיש מלוה ולעולם יכול לטעון פרעתי וכו' והמלחמות דחה דבריו דמאן דס"ל אין כותבין שיבר משום תקנת' דלוה כדי שלא יהא צריך להיות שומר שוברו מן העכברים וכיון שכן במעשה ב"ד נמי לימא ליה איני רוצה לשמור שוברי מן העכברים ונ"ל דאינה דחייה דשאני הכא דאלמוה רבנן תקנת' דידהו דיפה כח מעב"ד יותר משאר שטרות וצריך לשמור שוברו ומה שהק' עליו עוד מסוגי' דכתובות דאמר ש"מ כותבין שובר נראה דאינה קו' דכוונת הגמ' כך ש"מ כותבין שובר אינו ר"ל וקשיא למ"ד אין כותבין אלא דהגמ' רצה להוציא דין ר"י ממתני' ש"מ אפי' למ"ד אין כותבין שובר הכא מודה דכותבין ואין יכול לומר לא אפרע עד שתחזיר הכתובה אפי' במקום שכותבין הכתובה כדאמר ר"י הכא ודאי דאיירי במקום שאין כותבין כתיבה וליכא ראיה לר"י ומה שהק' מסוגיא דסוטה דהוצרך אביי לומר תני מקרעת יכו' לכאורה שזה קו' אלימת' דאמהי איצט' אביי להגיה כן כיון דס"ל כר"י אמנם נ"ל דאביי שאמר כן הוא לפי מאי דקדחי הכא מעיקרא מימר' דר"י ול"ל כר"י ומה שהקשה עוד למ"ש הרז"ה א"נ איצטריך למימר דכותבין שובר בכתיבה אע"ג דליכא למימר גבי כתובה עבד לוה וכו' ודחה במלחמות ז"ל איני יודע טעמו מ"ש זה מזה ע"ש ונראה דבשלמא בהלואה דהמלוה עשה הנאה ללוה עבדו ביה רבנן תקנתא כי היכי שימצא מי שילוה אותו אבל גבי אשה דלא נתנה כלום משלה רק מכח מעשה ב"ד ועוד דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא א"כ הו"א דאין כותבין שובר שמא יאבד לו קמ"ל אע"ג דליכא ט"ז עבדו בה רבנן תקנה ואמרו עבד הבעל לאשה משום דאלמוה כח מעב"ד ועיין בתוספות דכתובות ד' י"ו ע"ב ד"ה כותבין שובר שכ"כ ע"ש אך י"ל לדעת הרז"ה ז"ל כיון דלא תקנו במעשה ב"ד דאינו יכול לטעון פרוע אלא אם טען פרוע נאמן א"כ למה החמירו גבי מעב"ד דאינו יכול לומר לא אפרע לך עד שתחזיר הכתיבה מ"ש משאר שטרות מאחר דאית ליה פסיד' אם יאבד שוברו אח"כ ותוציא שטר הכתובה ותגבה בה פעם אחרת וי"ל:
ומה שהק' הרז"ה על הרי"ף ז"ל שהביא הכא מימר' דר"י והתם בכתובות פסק כשמואל הא ודאי אינה קו' אפשר דפסק כשמואל ושמואל מודה לר"י כמ"ש התוס' דשמואל מצי סבר כר"י וכ"כ במלחמות אבל אי ק' על הרי"ף ז"ל הא ק' דשמואל דאוקמ' התם במקום שאין כותבין כתובה משום דס"ל אין כותבין שובר והרי"ף שפסק בפ' ג"פ כר"י דכותבין שובר הו"ל לפסוק דמתני' איירי אפי' במקום שכותבין כתובה והרמב"ן ז"ל במלחמות כת' ליישב דברי הרי"ף דר"י לא פריך עליה דשמואל דבמקום שכותבין ריעא טענת' דידה ורגלים לדבר שנקרעה הכתובה בפריעתה ואביי הוה ס"ד מעיקר' דמצינו למימר דגט היינו כתובה הוה ס"ל דר"י איירי אף במקום שכותבין ואח"כ חזר וס"ל דר"י איירי במקום שאין כותבין כתובה דוקא עכ"ד וי"ל מנ"ל סברא זאת כיון דסוגיא דכתובות ע"כ לא ס"ל כן דקאמר ש"מ כותבין שובר וס"ד דמתני' איירי אף במקום שכותבין כתובה ואפ"ה גובה כתובתה ואינו יכול לומר פרעתי והיינו משום דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום אפי' במקום שכותבין וכן אביי לפי מאי דהוה ס"ד מעיקרא ע"כ לומר כך דר"י איירי אף במקום שכותבין א"כ מנ"ל שנדחית סברא זו אחר האמת וגם ר"י אמר מילתי' בסתם משמע בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין ונ"ל דהכריחו ז"ל לומר כן מברייתא דלעיל ו' ז' דקתני מצא שטר כתובה בשוק דלא יחזיר משום דחיישי' לפרעון כמו שהשיב רב שרירא גאון ז"ל והביא אותו הרמב"ן ז"ל דדחיקא לומר משום תוספת כמ"ש בא"ז אבל אביי ס"ד מעיקרא דר"י מוקי מתניתין אף במקו' שכותבין דלא כברייתא דלעיל דליתא מקמי מתניתין וכן סתמא דתלמוד' דכתובות וסוטה ס"ד הכי ודחי ליה דליכא ראיה ממתני' היפך ברייתא הנז' וכן ראיתי להריטב"א ז"ל הובא בא"ז לכתובות שהק' מברייתא הנז' למ"ד דר"י איירי אף במקום שכותבין ע"ש מה שתי' והרי"ף ז"ל מכח קו' זו פי' דר"י לא איירי אלא במקום שאין כותבין:
והנה הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' אישות ה' כ"ב כת' וז"ל אבל תוספת אין לה בכל מקום אלא בראיה ברורה ע"כ וכתב ה"ה ז"ל וכן עיקר לפי שהתוס' אינו מתנאי ב"ד שנאמר אע"פ שלא נכת' כמו שנכת' הוא וק"ו הוא מדין עיקר הכתובה במקום שכותבין וכו' ע"ש וכת' עליו המש"ל ז"ל דבריו מגומגמים מה הוכחה היא זו שכתב לענין תוס' היכא דידעינן שלא נכת' מדין ק"ו של עיקר במקום שכותבים דדיו לבא מן הדין להיות כנדון דהתם משים שנכת' ואיננו וכו' עכ"ד ואחה"מ נר' דאינו כן דה"ה ז"ל לא נחית לומר היכא דידעינן בברור שלא כת' לה התוס' אלא בא לומר דלענין תוס' אין חילוק בין מקום שכותבין למקום שאין כותבין משום דהתוספת בכ"מ כותבין משום דאינו מתנאי ב"ד דהיו סומכין עליהן א"כ כיון שטען הבעל דפרוע נאמן ואינה גובה אלא א"כ הוציאה שטר שכתוב בו תוס' וד"ז למד אותו מק"ו דעיקר במקום שכותבין כתובה דאינה גובה עד שתוציא שטר כתובה וכ"ש לענין תוס' שאינו מתנאי בי"ד וכ"כ הר"ן בס"פ הכותב וז"ל ולענין תוס' אם נאמן לומר פרעתי לפי שיטת הרי"ף ז"ל פשיטא דנאמן דאפי' בכתובה במקום שכותבין נאמן ובתוס' כ"מ שכותבין הוא וכו' ע"ש הרי לך דדברי ה"ה ז"ל הם כדברי הר"ן ז"ל ודו"ק:
תוס' ד"ה לא אמר כלום וכו' שאם תחזור ותתבע הכתובה וכו' עכ"ל עיין לה' מגלת ספר ז"ל בעשין ד' נ"ט ע"א ולה' זרע יצחק ז"ל [א"מ עיין בש"ך ז"ל סימן מ"א ס"ק י"א ולה' נתיבות המשפט שם עכ"ה]:
בא"ד במגו דאין את אשתי וכו' עכ"ל וי"ל איך יכול לומר דאין את אשתי והרי הגט בידה דמורה שהיתה אשתו ואפשר לומר דכונת התוס' דהו"ל להחזיר לו הגט והכתובה משום דאי חזרה ותבעה הכתובה יכיל להרויח מנה במגו דאלמנה נשאתיך במקום שיש עדים שהיא אשתו אבל לא ידעי אי נשאה בתולה או אלמנה או פרעתי הכל במקום שאין עדים שיודעין שהיא אשתו במגו דאין את אשתי מאחר דאין הגט והכתובה בידה אבל עכשיו שהגט והכתובה בידה מפסיד הכל וע"ז כת' התוס' מ"מ א"ץ להחזיר לו הכתובה כיון דכותבין שובר ובזה א"ש קו' מהרש"א ז"ל וכ"כ במהר"ם שיף ז"ל: בא"ד דר"י אית ליה בפ' ג"פ כותבין שובר עכ"ל וק"ק מאי קא מייתו ראיה מהתם אימא שאני התם דאיכא הפסד למלוה וכן אמר רבין א"ר אילעא שם מסתבר' כותבין שובר דאי ס"ד אין כותבין אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי משמ' אבל היכא דהשט' קיים צריך להחזי' לו השטר כיון דאית ליה פסידא ללוה וכן הק' בס' מגלת ספר שם ונ"ל דראית התוס' הוא לענין דר"י אית ליה כותבין שובר דוקא אבל מ"ש דא"ץ להחזיר לו הכתובה זה הוא מסבר' וה"ט כמ"ש הרא"ש הובא בא"ז דאפי' למ"ד אין כותבין שובר בעלמא הכא מודה דכותבין וא"ץ להחזיר לו הכתובה בשביל מגו מאחר דטענה זו של פרעתי לא מהניא בהחזרת הכתובה לא ימנע בשביל זה מלפרוע הכתובה אע"פ שיהיה לו הפסד בדבר אחר במקום דאיכא מגו [א"מ ולפעד'"ן דהתוס' סמכו עצמם אמאי דאמרינן בפ"ב דכתובות ד' ט"ז ע"ב איבדה כתובתה הטמינה כתובתה וכו' אם יש לה עדים וכו' ופריך וליחוש דילמ' מפק' עדים בהאי ב"ד וגביא והדר מפקא לכתובת' בהאי ב"ד וגביא בה ואר"א זאת אומרת כותבין שובר ע"כ אלמא דלמ'"ד כותבין שובר אפי' הטמינה כתובת' ועדיין כתובת' בידה גובה ואע"ג דאפשר שהבעל יבא לידי הפסד והטעם כיון שעכ"פ הוא צריך לכתוב שובר וצריך לשומרו דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום א"כ אין לחוש שמא יאבד ממנו אבל גבי שט"ח אם יחזירו ללוה א"ץ לכתוב שובר ולא לשומרו אלא יקרענו ודיו ומש"ה אין להכריחו לכתוב שובר אלא כשאבד השט"ח אפי' למ"ד כותבין שובר עכ"ה]:
ד"ה הוציאה גט וכו' וי"ל דטענו חטים והודה לו בשעורי' וכו' הק' ה' מגלת ספר ז"ל שם שאני התם דאמ' דהיה מחוייב שעורים וחטים והתובע שתבע חטים ולא שעורים מחל בשעורים לפיכך פטור מכל אבל הכ' שהטענו' מנגדות דאם היא מגורשת א"כ אינו חייב בשאר וכסות וכו' לפיכך כיון שהוא אומר שאינה מגורשת א"כ מחוייב בשאר וכסות ע"ש ונ"ל דהתם אינו מטעם שהוא מחוייב לו חטים ושעורים ומחל לו בשעורים אלא משום דאמר שהוא הודה שאינן שעורים כלומר דלא נתן לו שעורים ואפי' לפ"ד דאמר יש לי שעורים הוא מדלא טען שעורין מחל לו וכמ"ש רש"י ז"ל התם והכא נמי כיון דהיא אומרת גרושה אני מודה שאינו מחוייב לה בשאר וכסות והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואפי' לפ"ד היא אינה רוצה בכך דהוי כמחלה לו על הכל ואינה תובעת אלא הכתובה ובכתוב' אינו מודה לה [א"מ ותמהני על הרב מגלת ספר ז"ל דאשתמיט מניה תלמוד ערוך בס"פ המניח שהביאו התוס' דפריך התם לרבה בר נתן ממתניתין דקתני היה אחד גדול וא' קטן הניזק אומר גדול הזיק וכו' המע"ה הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק נימא תהוי תיובתא דרב"נ וכו' ע"ש ולפ"ד מאי קו' דע"כ ל"ק רב"נ התם דפטור אף משעורים אלא משום מדלא תבע נמי שעורים ש"מ דמחל עלייהו אבל מתניתין דהתם דאיירי שהעדים ראו שור אחד שנגח ואינם יודעים אם הגדול או הקטן כמש"ש הרא"ש והניזק אומר גדול הזיק כדי שישתלם כן נזקו ממנו והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק אז אה"נ דלכל הפחות משתלם כדאמר מזיק דליכא למימר מדלא טען נמי קטן ש"מ דמחל עליה שהרי לא נגח אלא א' א"ו אין לחלק כמ"ש ה' ז"ל גם עיין להרא"ש ז"ל שם שכת' דהסבר' להיפך דבטענו חטים אפשר דחייב לו נמי בשעורים דמילת' דשכיח' היא שיש לאדם כמה תביעות על חבירו ואינו תובעם בפ"א אבל כשהטענות מנגדות מדתבע הגדול הרי פטר את הקטן ע"ש עכ"ה] אבל אי ק' הא ק' דהאי מגו לא מעליא הוא דאם יאמר לא גרשתיה יתחייב לה בכתובה לאחר מותו אם מת בחייה שהרי בין לדבריה שאומרת שגירשה בין לדבריו שאומ' לא גירשה חייב לה כתובה כיון שמת ועיין בא"ז מה שחי' בזה ודו"ק:
בא"ד וי"ל דטענו חטים והודה לו בשעורים פטור אף משעורים עכ"ל [א"מ נראה דהתוס' אזלי לשיטתם שכת' בס"פ המניח דאפי' אם תפס השעורים מפקינן מניה כיון דאין לו תביעה כלל בשעורים וא"כ הוי מגו טוב אבל לשיטת הרי"ף ז"ל שם דאם תפס שעורים לא מפקי' מניה ועיין בהרא"ש ז"ל שם א"כ ק' מאי קאמר בגמ' מגו דיכול לומר לא גרשתיך וכו' דהא אם טען לא גרשתיך יבא לידי הפסד שאם תפסה שאר וכסות לא מפקי' מינה ואין זה מגו טוב ולפי שיטת הרי"ף צ"ל דמיירי דמעשה ידיה ספקי לשאר וכסות וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק דמכות ד"ג ע"א ע"ש עכ"ה]:
בא"ד דל"ל דכתבינן ביה גיטא דנן קרענוהו כאביי דבסמוך וכו' עכ"ל [א"מ ק"ק דבסמוך קאמר טעמ' משום דאטו כל דמגבי בב"ד מגבי ויכול לומר פרעתי לה כתובתה חוץ לב"ד ולא עלה בדעתי לקורעו ולילך לב"ד לכתוב אגבי' גיט' דנן וכו' ומשמע הא אי מגבי בב"ד ודאי דקורעין אותו וכתבי' אגביה וא"כ הכא שהביאה עידי הגט ולא הוציאה הגט אמאי לא יכריחוה ב"ד להוציא הגט ולקורעו ולכתוב אגבי' כדי שלא יבא הבעל לידי הפסד כיון דס"ל דאין כותבין שובר ואמאי הוי לא אפשר ונר' דמכאן ראיה למ"ש ה' זרע יצחק ז"ל לקמן בתוס' ד"ה אטו גט וכו' דהתוס' לא גרסי לקמן אטו כל דמגבי בב"ד מגבי ע"ש והשתא א"ש עכ"ה]:
ד"ה מן האירוסין וכו' דאי כתב לה היכי מצי למימ' לא קדשתיך וכו' עיין לה"ה ז"ל פ"ט מה' אישות ה' ט"ז שכתב בשם הרמב"ם ז"ל דאיירי במקום שכותבין כתובה ואח"כ מקדשין וק"ל:
בא"ד וכן אינו רוצה להוכיח אלא מן בריית' או ממשנה וכו' עכ"ל וא"ל תפשוט מדתנן ביבמות ד' קי"ח קדש א' מחמש נשים ואינו יודע איזה קידש כ"א אומרת אותי קידש נותן גט לכ"א וא' ומניח כתובה ביניהן ומסתלק וכו' והתם לא שייך למימר דכתב לה דא"כ יודע איזה קידש דכבר תרגמה הרמב"ם ז"ל שם הלכ' כ"א דאיירי שכתב לא' מהן כתובה ועתה אבדה הכתובה וכל א' וא' אומרת אני היא שקדשתני וכתבת לי הכתובה ואבדה כתובתי ועיין לה"ה ז"ל שם שמתרץ בע"א: