מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף יד:
גמ' אמר שמואל מעות יש לו שבח אין לו ראיתי להריטב"א ז"ל שהביא בשם י"מ דשמואל לא פליג אלא בשבח אבל הפירות אית ליה ולא מחזי כרבית וה"ט דהפירות דבר הנראה לכל והכל יודעין שאותן פירות דנקיט להו לוקח מגזלן חייב לו ולא משום רבית משא"כ בשבח דאין הכל יודעין אותו וכשרואין שלוקח יותר ממה שנתן מחזי כרבית ולפ"ז א"ש דלא מקשי ליה מריש' מאכילת פירו' אלא פריך ליה משבח קרקעו' דוק' ובמסקנא ודאי לא אקשי מפירות אלא ה"ק מדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל ונגזל עכ"ד ע"ש ולכאורה פי' זה תמוה דמעיקרא דחי ליה הא כדאית' והא כדאית' ומאי מהדר מק' ליה וכמו שהק' ה' ז"ל שם ועוד ק' מאי משני רבא כגון שגזל שדה וכו' דאכתי תיקשי מדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל ונגזל ונ"ל דלפי פי' זה כך הצעת הגמ' כדמשני הא כדאית' וכו' ופריך ליה מברייתא דקתני כיצד הרי שגזל שדה מחבירו וכו' הרי דאיירי בגוזל ומשני לאו תרוצי קא מתרצת וכיון שצריך להגיה בברייתא תריץ נמי בב"ח והדר פריך ליה מת"ש לאכילת פירות כיצד הרי שגזל שדה וכו' במאי איירי אי בגזלן ממאן גבי א"ו דמיירי בגזל שדה ומכר אותה לאחר א"כ ודאי ברייתא דקתני שגזל בדוקא שגזל ומכר אות' וזה לא איצט' לומ' בבריית' דמכרה לאחר דמובן מעצמו א"כ סיפא דומיא דריש' ולא איירי בב"ח ותחזור הקו' ולא שייך לתי' הא כדאית' והא כדאית' אבל אי אמרינן רישא מיירי בגוזל ונגזל דוקא בלא לוקח באמצע וא"ץ שום הגהה אתי' שנוייא דלעיל שפיר מאחר דסיפא דשבח קרקעות מוכרח דאיירי בלוקח באמצע וצריך להגיה בה לוקח ולא בסתם כמו ברישא א"כ יש להגיה כולה דאיירי בב"ח ומשני רבא אה"נ דרישא איירי בגוזל ונגזל דוקא אבל סיפא שצריכה הגהה יש להגיה נמי דאיירי בב"ח זהו מה שנ"ל לתי' לפי' זה ודו"ק:
שם בגמ' הב"ע כגון שגזל שדה מלאה פירות וכו' הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' גזילה כת' הגוזל שדה ומכרה ואכל הלוקח פירותיה מחשבין עליו כל הפירות שאכל ומשלם לבעל השדה וחוזר וגובה אותן מן הגזלן מנכסים בנ"ח ע"כ וכת' ה"ה ז"ל דמגמ' דהכא לא משמע כן דאמאי הוצרך רבא לומ' שגזל שדה מלאה פירות לימא כגון שגזל שדה ריקנית והשביחה ואכל הפירות וכו' ע"ש ונ"ל משום דלא קתני בברייתא והשביח' משמע קצת דלא הוסיף בה כלום ומש"ה ניח' ליה טפי לאוקמ' הכי אבל אין להק' אמאי לא אוקמ' כדאמר מעיקר' כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר ואכל אח הפירות שנותן דמי הפירות לנגזל וחוזר וגובה מגזלן קרן ממשועבדים והפירות מבנ"ח וא"ץ לאוקמ' שחפר בה בורות שיחין ומערות דלא שייך לאוקמ' הכי אליבא דשמואל משום דכשיחזור ויגבה יותר ממה שנתן מחזי כרבית ואע"ג דמה שרוצה ליקח עכשיו הוא דוקא מה שלקח ממנו הנגזל ואינו מרויח כלום מ"מ מחזי כרבית שאין הכל יודעי' בזה כמ"ש בדברי רש"י לפיכך לא מצי לאוקמ' בהכי אבל לרב דס"ל דלא מחזי כרבית הדין דין אמת ודו"ק: רש"י ד"ה ויש לו שבח וכו' כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן עכ"ל ונ"ל דט' דשמואל דאמר מחזי כרבית אע"ג דאינו מרויח כלים דמה שלוקח הוא דמי השבח שהשביח והקרן מ"מ ס"ל לשמואל דמחזי כרבית דאין הכל יודעין בזה וכשרואין דלוקח יותר ממה שנתן מחזי כרבית וכמ"ש בגמרא אך בעיקר דין רש"י ז"ל דס"ל דאם גזל אותה משובחת והכסיפה ואח"כ מכר אות' והשביח' הלוקח דאינו נוטל כלום מהנגזל אלא שחוזר על המוכר [א"מ וק"ק לפרש"י מאי קפשיט בפ' הגוזל קמא ד' צ"ה דר"מ אפי' בשוגג נמי קניס מדקתני השבח גובה מבנ"ח דאתא בעל ארעא ושקיל ארעיה ושבחי' מאי לאו בעם הארץ וכו' נימא דברייתא מיירי כגון שגזלה משובחת והכסיפה בידו ומכרה והשביח' הלוקח כמו שהיתה ומש"ה אתא בעל ארעא ושקיל ארעי' ושבחי' כמ"ש רש"י הכא ולאו משום קנס בשלמא לשיטת התוס' ליכא לאקשויי נימ' בשבח היתר על היציאה דשקיל ליה נגזל משו' דארעי' אשבח ולאו מתורת קנס דמשמ"ל הא דקתני שבח כולי שבתא קאמ' ואפי' שכנגד הוצאה נוטלו הנגזל והיינו ע"כ משום קנס' וכמ"ש התוס' שם אבל לשיטת רש"י ק' נימא דאיירי בגוונא דאיירי הכא וי"ל עכ"ה] ד"ז חולקין עליו התוס' והרא"ש ז"ל דס"ל דהלוקח נוטל מנגזל מה שהוציא והנגזל חוזר על הגזלן לפיכך פי' הסוגיא דאיירי בשבח היתר על היציאה או שהשביחה מאליה וכ"כ הרשב"א ז"ל והביא דבריו בא"ז ע"ש [א"מ אך עדיין י"ל בדברי התוס' שכתבו ומיירי שנגזלה ריקנית דמשמע דדוקא בהכי מיירי והול"ל ומיירי אף בשנגזלה ריקנית ונ"ל דס"ל דדוק' כשנגזלה ריקנית הוא דמחזי כרבית שהרי אם לא השביחה לוקח אין הגזלן מחוייב כלום רק דמים שלקח ועכשיו הלוקח נוטל ממנו יותר בשביל מעותיו שהיה מרויח בהם והוי רבית אבל כשגזלה משובחת והכסיפה ואח"כ מכרה והשביחה הלוקח כמו שהיתה ובא הנגזל וטרפה אז חוזר הלוקח וגובה מהגזלן גם השבח ולא מחזי כרבית כיון שהגזלן מחוייב לנגזל דמי השבח שאכלו ואלו לא השביח' הלוקח היה הנגזל חוזר על הגזלן לשלם לו את השבח נמצא כמו שחזר ולוה ממנו פעם אחרת שאין כאן שום רבית ושו"ר בס' כוס ישועות שכ"כ בדברי התוספו' יע"ש אבל ק"ל לפ"ז דא"כ מאי פריך בגמרא משבח קרקעות מאי לאו בלוקח מגזלן ומאי קו' דילמא מיירי כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן דלא מחזי כרבית ואפשר לומר דה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא דנר' לו לגמרא שזה דוחק קצת שהיתה משובחת והכסיפה וחזר הלוקח והשביחה דכולי האי הו"ל לברייתא לפ' עכ"ה]: ד"ה בגוזל ונגזל וכגון שגזלה עם פירותיה ומכרה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל במ"ב כיון שכבר השבח היה קצוב כשקנה מגזלן למה לא יגבה נמי ממשעבדי וצ"ע ע"כ ולכאורה היה נ"ל דס"ל לרש"י דהפירות לעולם אינן נגבין ממשעבדי אע"ג דהיה קצוב דומיא למ"ש התוספו' בב"ב ד' קנ"ז שפי' דהא דאמר וחוזר וגובה הקרן מנכסים משועבדים איירי במשעבדי שקנו אחר שטרף ממנו הב"ח ואפ"ה אמרינן דלא גבי הפירות מהם ואע"ג דכבר הוו קצובין כמ"ש מהרש"א ז"ל שם א"כ אפשר דזה ס' רש"י ג"כ אך דברי מהרש"א הללו אינם נראים לי כמו שאכתוב בדברי התוס' בס"ד ואחר שקלא וטריא העלינו בישיבה דכונת רש"י שכתב כגון שגזל שדה עם פירותיה ומכרה ר"ל שגזל השדה עם פירותיה ואכל הפירות ומכר אותה בלא פירות ואח"כ עשתה פירות ובא הנגזל וטרף אות' עם פירותיה וחוזר הלוקח על הגזלן וטורף ממנו הפירות והקרן כמ"ש רש"י בעצמו בתחלת הסוגיא וכן כת' א"א ז"ל ודו"ק:
תוס' ד"ה תריץ נמי וכו' והיינו לפי המסקנ' דהתם וכו' עכ"ל הקש' מהר"ם שיף ז"ל דאדרבא דמהתם דהביא ברייתא דאיירי בב"ח משמע דידע מסקנ' דגמ' דהכא דאי לאו הכי לא פשיט ליה מידי התם דילמ' דאיירי בגוזל ונגזל ונ"ל דלק"מ דהא דאמר דגמ' דהתם אחר גמרא דהכא היינו דוקא לענין דאוקמ' ברייתא זו דאיירי בב"ח מכח מימרא דשמואל דאמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דאין לו שבח אבל מימרא דשמואל דאמר ב"ח גובה את השבח אה"נ דלא אמר לה אלא אחר דפשיט ליה התם כמ"ש התוס' ודו"ק:
בא"ד דאין לומר דאחר שטרף ב"ח קרקע מן הלוקח וכו' עכ"ל עיין בתוס' בפ' מי שמת מה שתי' עוד בזה ועיין במהרש"א שם שפירש כונתם דר"ל דבין המשועבדים שגובה מהן הלוקח הקרן ובין הבנ"ח שגובה מהן השבח איירי שלא היו לו למוכר בשעה שטרף הב"ח מהלוקח אלא שקנה ומכר אחר שטרף הב"ח ואפ"ה לא גבי הלוקח השבח, ממשעבדי אע"פ שלא קנו אלא אחר שטרף הב"ח מהלוקח וכבר היו קצובין דלא כתוס' דהכא ע"ש ואחה"מ אי אפשר לומר כן כדמוכח מגמרא דהכא דאל"כ אמאי לא אוקמ' רבא שפיר דאיירי בלקח אק ואיירי שהגזלן מכר' לו עם פירות גמורים ואח"כ בא מגזלן וטרפה ממנו ואו חוזר הלוקח שפיר אמוכר ואין כאן שום רבית שהרי הלוקח שילם בעד פירות גמורים וכן הקשה במ"ב הכא א"ו משום דאי איירי בהכי הו"ל ללוקח לטרוף השבח אפי' ממשעבדי מאחר דהוו קצובים א"כ לדעת התוס' דהתם דלא ס"ל הכי תק"ל קו' זו בגמרא ע"כ נ"ל כמ"ש מהרש"ל ז"ל שם וכ"כ הב"ח ז"ל בסי' קט"ו קרוב לדברי מהרש"ל [א"מ והש"ך ז"ל בסי' הנז' בס"ק י"א וט"ו אסיק כדברי מהרש"א וכתב הטעם כיון דאמר אין מוציאין לשבח קרקעות משום שאין קצובין מתחלה בשעה שנתחייבו נכסי המוכר ונכנסו בשעבודו אפי' נעשו אח"כ קצובין לא פלוג וצ"ע לדינא עכ"ל ולפע"ד אין נר' כן דנהי דמתחלה לא נשתעבדו לו כיון שאינן קצובין מ"מ בשעה שטרף הב"ח השבח מהלוקח וכתבו לו ב"ד טירפא על נכסי המוכר כשיעור הקרן והשבח כמ"ש הטוש"ע ברש"י קי"ו הרי מעכשיו נשתעבדו נכסי המוכר על השבח והרי הוא קצוב וכתוב ויש קול שנכתב טירפא על החוכר וודאי טריף הלוקח גם השבח מלקוחות שקנו אחר טירפא שהרי מעכשיו נעשית כהלואה חדשה ואין קרוי עוד שבח וכן יש לתמוה במ"ש עוד ה' ז"ל שם דלפי הטעם דאמ' עולא בפ' הניזקין מפני שאין כתובין משמע דאין חילוק ואינו טורף אפי' ממשעבדי שקנו אחר טירפא וכו' ע"ש והוא תמוה דגם למ"ד מפני שאין כתובין נמי טריף שהרי כבר כתבו לו ב"ד טירפא על נכסי המוכר כנגד הקרן והשבח וא"כ הרי הוא כתוב נהי דכתיבה הראשונה שכותב לו המוכר ללוקח אנא איקום ואשפי וכו' לא מהניא כיון שלא היה עדין שום שבח אין קול לאות' כתיבה מ"מ בשעת הטירפא ודאי מהניא שכבר היה השבח בעולם גם מ"ש עוד דמסתימת דברי הרמב"ם ושאר פוסקים שכת' סתמ' אינו גובה השבח אלא מבנ"ח משמע דאפי' מלקוחות שקנו אחר טירפא אינו גובה אפי' לטעמ' דאינן קצובין ע"ש אין נ"ל כלל שהרי כיון שכתב הטעם משום שאין להם קצבה ור"ל ולא יוכלו הלקוחות ליזהר מליקח כנגדו וכ"כ הסמ"ע ז"ל שם א"כ ממילא נשמע דדוקא בלקוחות שקנו קודם שטרף ב"ח אבל אחר שטרף הרי כבר השבח קצוב ויכולין ליזהר וסתמו הוי כפירושו ומ"מ בין לדברי מהרש"ל בין לדברי מהרש"א לא מלטינן מסתירת דבריהם דהתם עם דבריהם הכא ולפעד"ן ליישב דבריהם וכפי גי' מהרש"א רק אין כונתם כמ"ש מהרש"א ז"ל אלא דמעיקרא ק"ל במאי דקתני ושבח מבנ"ח א"כ משמע דיש לו בנ"ח ואהא ק"ל א"כ איך טריף ב"ח מלוקח לימא ליה הנחתי לך מקום וכו' וכן הוא מדוקדק בדבריהם שכתב כיון שיש לו נכסים ללוה וכו' דמשמע דלא ק"ל השתא אלא מבנ"ח ותי' דאיירי כגון שאין לו למוכר נכסים בנ"ח והא דקתני גובה מבנ"ח היינו כשיחזור ויקנה בנ"ח אז יחזור לוקח זה ויטרוף מבנ"ח ואפי' מכרם לאחר מ"מ טורף מהם שהרי כיון שקנו אחר שטרף ב"ח מלוקח זה הרי הם כבר קצובין וטריף ממשעבדי והא דקתני מבנ"ח הוא לאפוקי משעבדי שקנו קודם שטרף ב"ח (ובזה י"ל מה שהקשה מהרמ"ש ז"ל הכא אמאי לא הוכיחו דאיירי באפותיקי מדקתני והשבח מבנ"ח ע"ש) וסיימו ואפילו כתב דאקני וכו' ר"ל וא"כ נשתעבדו אותן נכסים לב"ח לא שייך לומ' שיגבה מהן הב"ח שהרי כבר לקח הב"ח שעבודו מן המוכר וכמ"ש מהרש"א ומפני שאין תי' זה מספיק לתרץ קושייתם דהכא דאכתי תיקשי אמאי לא טריף ב"ח ממשעבדי דטריף לוקח לזה כתב א"נ כגון שעשאו אפותיקי כמ"ש הכא ונמצא שדבריהם הכא והתם הם דברים אחדים וכ"נ מדברי מהרש"א במ"ב הכא שמפ' דבריהם דהתם כמ"ש ע"ש ודו"ק עכ"ה]: